עונג שבת - עונה 3: פרשת כי תישא (עם כתוביות בעברית)

תשלום לכם. ושוב, ברוכים הבאים לתוכניתנו "עונג שבת." וראשית כול, אני רוצה להודות שוב ושוב לתזמורת הנהדרת: דוד ביתן על הקלידים, יוסי ישראלי וחובב הילל על הדרבוקה. שוב ברוכים הבאים. אנחנו בשעה טובה בפרשת כי תישא. והפרשה שלנו פותחת בציווי הבאת מחצית השקל. אנחנו מיד נברר את משמעות מחצית השקל. אבל הדרמה הגדולה בעצם מתרחשת באמצע הפרשה סביב החטא, חטא העגל. אולי החטא העצוב ביותר בהיסטוריה היהודית. חטא העגל, לא פשוט ולא קל, אנחנו נלמד עליו בתוכנית הזאת, בעזרת השם. אנחנו נלמד כי באותה תקופה שקרה החטא הנורא הזה, היו ענקי רוח באותו דור. אלה אנשים שראו, יהודים שראו ניסי ניסים: קריעת ים סוף, עשר המכות, כל

הניסים של המדבר, ובאמת, נעמיק ונלמד על זה התוכנית הזאת. אבל כל השאלות הללו מחייבות בעצם בירור מעמיק, ולכן התכנסנו כאן עם הרב אליהו אסוס, הרב שטרנליב, פנחס לחיאני מרהיטי "פיניש," אייל טויטו היקר והרב יעקב חמו. אז קודם כול, תודה שבאתם וברוכים הבאים. כדי ללמוד טוב יותר את הפרשה, אנחנו נרצה לשמוע ממך, הרב אסוס, מה המשמעות של מחצית השקל? ואנחנו בעצם סופרים את מחצית השקל או סופרים ראשי בני ישראל, כי ככה רצינו בעצם לספור את העם. אז מה בעצם המשמעות של מחצית השקל? הקב"ה, מרוב החביבות שיש לו לעם ישראל, הוא רוצה למנות אותם שוב ושוב. בכל מצב שהיה, חס וחלילה איזו מלחמה, איזו מגיפה, שוב פעם, הקב"ה מבקש

לספור את עם ישראל. למה? חביבות. כמו שבן אדם, יש לו כסף, יש לו יהלומים, הוא סופר אותם שוב ושוב, כמה יש לו, גם הקב"ה אוהב אותנו ורוצה לדעת, כביכול, לדעת כמה עם ישראל נמצאים וכמה להראות את החביבות שלו. אבל לא למנות את עם ישראל בראשים. לא למנות 1,2,3 על עם ישראל, אלא למנות מחצית השקל. -זה עניין של עין הרע, בעצם? זה עניין של עין הרע. יפה מאוד. אז חייבים דבר ראשון להבין מה זה עין הרע. וזה באמת נושא רחב מאוד וגדול מאוד, ואת האמת נאמר, שיש אנשים כמוני, כמוך יובל, תוניסאים, שמפחדים מאוד מעין הרע. -גם פרסים. הרבה אצל קהילות עם ישראל, ומפחדים מאוד ואני חושב שזה אפילו "אובר" ואפילו מוגזם. יש כאלו אנשים

שיגידו לך: לא, מי שלא מאמין בזה זה לא חל עליו. מי שלא חושש, לא חוששים עליו. אז צריך לעשות סדר בדבר הזה. צריך לדעת דבר אחד, שעין הרע זה דבר קיים. נקודה. יש דבר כזה עין הרע, וזה מפורש בתורה, בנביאים, בגמרא, במשניות, בכל מקום. אפשר להביא ראיות, כמו שיעקב אבינו מברך את יוסף: "בן פורת יוסף, בן פורת עלי עין." אז זאת אומרת, הוא מברך אותו שלא תשלוט בו עין הרע. את הנכדים שלו אפרים ומנשה גם כן: "וידגו לרוב בקרב הארץ." כמו דגים שלא שולטת בהם עין הרע, הם מכוסים על ידי המים. הגמרא מביאה כל כך הרבה מקומות שרב, רב - הראשון שבאמוראים היה יודע להיכנס לבית קברות ולדעת כל אחד, ממה הוא נפטר. ממה הוא נפטר, איך,

מה הייתה הסיבה שממנה הוא נפטר, ורב אמר בגמרא ש-99 אנשים מתים בגלל עין הרע ואחד כדרך העולם. זאת אומרת שיש דבר כזה. ואפילו בן אדם לבין עצמו, הגמרא אומרת, כשהוא סופר את התבואה שלו, הוא מביא פירות מהשדה, הוא רוצה לשקול ולמדוד ולספור כמה פירות הוא הביא מהשדה, אומרת הגמרא: לפני שאתה סופר, קודם כול, תברך ברכה, תתפלל: "יהי רצון שתשלח ברכה בכרי הזה." שלח ברכה בפירות האלו - ואז תספור. למה? כי אם אתה קודם סופר, אז איבדת את הברכה. למה? אין הברכה שרויה, לא בדבר המנוי, לא בדבר המדוד, לא בדבר השקול, אלא בדבר הסמוי מן העין. אז ודאי שיש דבר כזה עין הרע. אבל מה שכן, צריך להיזהר שלא לפחד ממנו יותר מדי. זה ברור.

למה? הקב"ה הרי שומר עלינו: "ייפול מצדך אלף ורבבה מימינך, אליך לא ייגש." בן אדם שנותן, יש לו אמונה חזקה בקב"ה והוא מבקש את שמירתו של הקב"ה, הקב"ה מציל אותו מן המזיקים. זאת אומרת שיש אצל בן אדם, הגמרא במסכת ברכות אומרת שיש לבן אדם עשרת אלפים מזיקים בצד ימין ואלף מזיקים בצד שמאל. אז זה ממש מסוכן. אבל הקב"ה שומר. "אליך לא ייגש." אז בשביל להבין מה זו עין הרע, הקב"ה נותן שפע לבן אדם. זו מידת החסד. הקב"ה לא בודק כמה מגיע לו, כמה לא מגיע לו, הוא נותן בשפע, קח, שתהיה לך ברכה, רווחה והצלחה. אבל יש גם מידת הדין, שזה יותר לפי דיוק, מה מגיע לו, מה לא מגיע לו, מה הוא עשה, מה הוא לא עשה. כאשר הקב"ה נותן

בשפע, ויש אדם אחר שמקנא בו או מה שנקרא, פותח עליו עיניים, הוא מעורר קטרוג בשמיים. ואז אומרים: רגע, רגע, רגע, מי יודע, מי אמר שמגיעה לו באמת כזאת כמות? בוא נבדוק. ואז כשבודקים מה מגיע, מה לא מגיע, לפעמים הוא נופל עם החסד שהיה לפני כן. זו בעצם הנקודה העמוקה של עין הרע. לכן, ודאי שזה קיים, וודאי שלא צריך לפחד מזה יותר מדי, אבל ברור, ברור, פשוט, שעניין של אמונה בקב"ה, שבן אדם מאמין בו שהוא ישמור עליו והוא מאמין שכל מה שהקב"ה נתן לו זה שלו, זה מתנה מאת השם. אתם יודעים, בינינו, כשרואים את התוכנית, חברים אומרים לי: תשמע, איך יובל שר. זה פשוט מדהים. אז אני ככה, בשביל להוריד מעליו עין הרע, אני אומר

לו: זה לא שלו, זו מתנה מאת השם. זה הקב"ה נותן. -שזה גם נכון. חנן אותו. "את הקול אשר חנן אלוקים את עבדך." אז זה ודאי, זה דבר ששומר מעין הרע, שאתה לא מייחס את זה לעצמך, אתה לא מקנא בי, אתה לא מקנא במתנות שקיבלתי, זה הקב"ה נתן. זה דבר שישמור מעין הרע וזו הכוונה שהקב"ה רוצה את מחצית השקל. בדיוק. -פתרון. זה פתרון. מחצית השקל, בשביל לא למנות את עם ישראל, אלא את השקלים. חזק מאוד. אני אספר לכם גם כן סוד ואל תגלו אותו לאף אחד, גם על הרב אסוס אומרים לי: איך הוא מדבר, כל כך רהוט, בן פורת יוסף. ברוך השם. -אמת. אמת. זה לא הוא, זה השם נתן לו את זה. -זה השם נתן לו את המתנה הזאת. אז אנחנו בעצם בפרשיות הללו

וגם בפרשה הנוכחית, אנחנו מדברים על בניית המשכן, עשיית המשכן, התורמים, כל מי שהתעסק בעצם במלאכת המשכן, ולכבוד הצופים שלנו ביקשנו מפנחס לחיאני, הבעלים של "פיניש", ריהוט פיניש, ריהוט לבתי כנסת, לספר לנו. אנחנו מדברים על הקמת המשכן, ריהוט המשכן. תספר לנו, אתה, בן פורת יוסף - הנה, בן פורת יוסף, מהמובילים בתחום. -כן, ברוך השם. קודם כול, לפני שאני... -איך הגעת?... סליחה שאני קוטע אותך, בעצם איך זה התחיל הכול? כי אתם, בן פורת יוסף, מעצמה. של ריהוט. אתה מגיע... -בלי עין הרע, בלי עין הרע. בלי עין הרע. בארץ, בעולם, "פיניש." איך בעצם כל זה התחיל? אני כשהשתחררתי מהצבא, קניתי נגרייה של איזה אדם, נגרייה

עובדת, ומיד התחלתי לעבוד, היית חורט בעצמי עמודים ומכין דברים מיוחדים ופתאום הרגשתי צורך בבית הכנסת של אבא שלי בקרית גת, של רבי אברהם לחיאני, שיהיה בריא, לעשות ארון קודש. עשיתי משהו ואחרי זה גם עוד בית כנסת עשיתי. ואז באותה תקופה הייתה עלייה מרוסיה של אומנים ובא אליי איזה מישהו שהוא לא יודע מילה בעברית, עם איזה ריקוע של פליז, הוא אומר לי: יש "רבותה"? "רבותה?" אמרתי לו: יש. הדפסתי לו 12 תמונות של 12 השבטים, אמרתי לו... "רבותה" זה עבודה. -כן. אמרתי לו: תעשה לי את 12 השבטים, ושילבתי את זה בעבודה ההיא שעשיתי, הפתעתי אותם, באמת שדרגתי את זה, ובעצם, לפני 36 שנה, בשנת 82, לא הייתה מודעות לאומנות כזאת

בבתי כנסת. אני, ברוך השם, זכיתי להיות הנחשול הראשון שהכניס את המושג הזה של לפאר בתי כנסת, ואז הוא עשה לי עבודה אחת, ראיתי שזה טוב, נתתי לו עוד משהו וככה... השתדרגתי. -השתדרגנו עם השנים. וברוך השם, היום אנחנו מחזיקים כ-30 עובדים, אומנים מהשורה הראשונה, מגלפים ביד ולא במכונות. יש לנו באמת נגרים מהשורה הראשונה, וברוך השם, זכינו, עשינו הרבה פרויקטים. פרויקט הדגל שלנו זה בית הכנסת "החורבה" בירושלים. -בירושלים, כולם יודעים. זה היכל של 12 מטר עם ציפוי של עלי זהב. זה זהב אמיתי? לא. -זהב אמיתי. ובאמת, זה היכל - אחד היפים שלנו. אם אנחנו מדברים על בית המקדש... -באמת, אני רוצה לשאול אותך שאלה אישית, אתה

מגיע לבית הכנסת, אתה סיימת את העבודה. אתה מגיע שנה, שנתיים אחרי, כשאתה רואה את ההיכל שאתה בעצמך יצרת ובנית, איך ההרגשה? -חדוות היצירה, ממש. אני ממש מתרגש. -אני לא הייתי זז מארון הקודש הזה. אני זוכר שעשיתי בירושלים לרב מרדכי אליהו ובאתי ו... -זכר צדיק וקדוש לברכה. אמן. וכשהגשתי לו את התוכניות בבית מדרש "דרכי הוראה לרבנים," ואז באמת היו כמה סגנונות, כמה זה... הוא בחר משהו יפה ומכובד, וגם דאגתי, כשסיימנו, אחותי גרה בשכונה, עשיתי אצלה שבת והתפללתי שם, אז הרב אמר: איפה שיש מלכות - אין עניות. ואז הוא הסביר, הוא אמר: לא ראינו ארמון של מלך שהוא בנוי בפשטות ומעוצב בפשטות, ופה, בית הכנסת, זה מקדש מעט.

ביתו של מלך מלכי המלכים צריך שיהיה מהודר, צריך שיהיה מתוחזק. ובאמת, לצערנו, רואים הרבה מקומות שבית הכנסת לא מתוחזק כמו שצריך וצריך לתת לזה דגש כי זה בית אלוקים. נכון מאוד. עכשיו, לגבי... הרי כתוב "הראנו בבניינו ושמחנו בתיקונו," על בית המקדש. הרי אומרים שבית המקדש ירד מוכן, ואנחנו נתעסק בתיקון שלו, בריהוט שלו. וכי למה הקב"ה לא זיכה את כל עם ישראל? שכל אחד יתרום לבנה, מטר, כמו שכתוב בפרשת תרומה: "וייקחו לי תרומה" בשביל לבנות את בית המקדש, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם." למה בית המקדש צריך לרדת? אז יש פה שתי תשובות: תשובה אחת היא: תאר לך שהיום מחליטים לבנות את בית המקדש, צריכים למחוק את כל הבניין

מעל הר הבית שם, להכניס דחפורים ולהוריד. כל העולם יצא נגדנו. זו סיבה אחת. סיבה שנייה שהקב"ה לא רוצה להתעסק עם קבלנים. הוא לקח לי את הפינה... זה... -יפה. יפה. אנחנו עוד נחזור ונשמע על בתי כנסת, אבל תשמע, יישר כוח. אני ראיתי בעצמי, כמו שאמרתי קודם, את העבודות שלכם בארץ ובעולם, באמת, יוצא דופן, יוצא דופן. ואשריך שאתה גם מתפרנס מזה וגם כן עושה מלאכת קודש. אספר עוד משהו, הרב זמיר כהן, שזה הבית שלו, הוא היה אצלי במפעל, עשיתי לו ארון קודש בביתר עילית, לפני הרבה שנים, ואז הוא ישב אצלי ודיבר... הוא אמר לי שאלה בגמרא, האם סופר סת"ם שכותב ספרי תורה זה נחשב לו מצווה. אז הוא אמר: אם הוא מתכוון ועושה הכול

בייחודים, כל מילה ומילה זו מצווה. הוא אמר לי: גם אתה, אתה בונה אומנם לפרנסה, אבל אתה עושה את זה מכל הלב. -נכון, זכות עצומה. ואתה ממש רואה את זה זכות אז כל ארון קודש שאתה עושה זה מצווה. זכות עצומה. זה להיכנס לעבודה, מה שנקרא, ביראת קודש. איתנו בתוכנית, בתוכנית "עונג שבת," חבר יקר, בחור, בן פורת יוסף, צעיר, אבל מצליח - אייל טויטו. אני שמעתי אותו השבוע, אני שומע אותו הרבה. אבל שמעתי אותו השבוע בחתונה של חבר משותף שלנו, בלי עין הרע, בן פורת יוסף. אייל ממש גאווה גדולה. תודה רבה. יש לך סינגל בן כמה חודשים שנקרא "ילדיי היקרים." נכון. -אתה שלחת אותו אליי באופן אישי. נכון. -נהניתי מאוד, גם כתבתי לך

תגובה מאוד מרגשת. אנחנו תכף נשמע אותו, "ילדיי היקרים." יש איזה קשר לשבת, משהו? ילדים שרים בשבת, אתה שר לילדים שלך בשבת? איך השבת שלך נראית? -אנחנו כל השבוע עסוקים בהופעות ובמלאכות, ואנחנו מגיעים לסיטואציה לפעמים בשבת שאנחנו נמצאים כל המשפחה וכל הילדים, ואנחנו כל כך רוצים לעשות איזה משהו בשביל הילדים אז חשבתי לעשות איזה שיר שבאמת ידבר לכל הילדים של כולם ושכל אחד יוכל לשיר עם הילדים שלו איזה שיר ביחד. -יפה מאוד. וזה השיר שעשינו. אז בוא ניתן לצופים ליהנות מהשיר. "ילדיי היקרים", אייל טויטו. תודה רבה. יפה מאוד. יפה מאוד. יפה מאוד. אני חייב לספר לכם שאני שמעתי אותו, כמו שאמרתי לכם קודם, בחתונה,

והוא שר בסולמות המקוריים. זה לא... יש בדרך כלל זמרים שנכנסים לאולפן, מקליטים בסולם גבוה לצורך ההקלטה, ובהופעה הם מתברדקים קצת, אבל לא ככה אייל, אייל שר את זה בסולמות המקוריים. ואני אומר לך, אני עקבתי אחריך. מעניין מאוד, את הנשמה ואת הלב הוא שם על הבמה. מגיע לך מחיאות כפיים. בכל החתונות של כל החברים שלי בישיבה הוא נמצא. באמת? -מה זה, חבל על הזמן. אתה יודע איזה "שואו" הוא נותן? -אתה רוצה להגיד שאתה בחור צעיר כאילו. הוא נותן "שואו". כן. הוא נותן "שואו", הוא נותן "שואו," ברוך השם, באמת. -יעקב על הדרבוקה. יפה. יפה. תגיד לי, אייל, כשאתם יושבים בשולחן שבת, זה קודם כול טויטו. נכון. -שרים שירים

תוניסאים? מה אתם שרים על שולחן שבת? שרים שירים... בשולחן שבת אנחנו שרים מה שהלב שלנו אומר לנו, בשולחן שבת אין חוקים. -זה מה? כמו מה? שירת הבקשות? מה? נגיעה בקשות, כולנו שרים ביחד, אני ואשתי והילדים, נגיעה משירת הבקשות, קצת חסידית, קצת מזרחית, קצת תוניסאית, קצת מרוקאית, משלבים את הכול ביחד. האמת שזה גם תלוי באורחים שנמצאים אצלנו. יש לפעמים אורחים שמגיעים, שרוצים משהו מסוים אז אנחנו משתדלים להקדיש להם ולעשות להם ככה שהם יהיו מבסוטים. מה זה? אתה באותה כתובת. -כן. -אה, אוקיי. בסדר גמור, אז אם אפשר אז אני יכול להזמין מה שאני רוצה. בוודאי. אייל טויטו, מגיע לו מחיאות כפיים. אנחנו נשמע אותו עוד

בהמשך. הרב אייל ישראל שטרנליב, איזה סיפור מעניין הבאת לנו השבת? קודם כול, אני אוהב את השבת הזאת משתי סיבות: סיבה אחת, שזו שבת הבר מצווה שלי. -הו... מזל טוב. -סימן טוב ומזל טוב, ומזל טוב וסימן טוב. אין לי סוכריות לזרוק עליך... יש כאן עוגת יום הולדת... איזה יופי. אז מזל טוב ועד 120. חילך לאורייתא. בלי עין הרע, פרשה ארוכה, אבל עברנו אותה בשלום. והסיבה השנייה זה בגלל הסיפור הבא שאני רוצה לספר לכם. אתם יודעים, בדרך כלל, אנחנו רגילים להתעסק עם אנשים מוצלחים, ראשי ישיבות אוהבים לקבל אנשים מוצלחים, הורים רוצים שיהיו להם ילדים מוצלחים, ומאלה שפחות הולך להם, אנחנו בדרך כלל משתדלים להתרחק. אבל צדיקים

אמיתיים, כמו שבפרשה שלנו אנחנו רואים את משה רבנו, הם אוהבים להתעסק עם כל עם ישראל. וזה הסיפור הבא, על הבעל שם טוב הקדוש, בעיירה שלו, במז'יבוז,' היה אחד כזה, קראו לו "מוישל'ה גנב." "מוישל'ה גנב". זה היה המקצוע שלו. וכשהוא פגש את הבעל שם טוב, הוא אמר: טוב, אני חוזר בתשובה. מה הייתה החזרה בתשובה? במקום לגנוב מהעניים, מעכשיו אני גונב רק מהעשירים. רק מהעשירים, ואני גם אשתדל לא מהיהודים. טוב, זו הייתה התקדמות מבחינתו. אבל עשירים, יש בעיה אחת: העניים לא הולכים למשטרה להתלונן, אבל העשירים, אתה גונב מהם, אתה מסתבך. אז כל פעם אחרי שהוא היה גונב, הוא היה רץ לבעל שם טוב הקדוש ואומר לו: רבי, רבי, תברך

אותי שלא יתפסו אותי. הבעל שם טוב הקדוש אמר: אני מברך אותך שלא יתפסו אותך. טוב, הוא אמר: אני מרוויח, מרוויח, אבל אני רוצה את המכה הגדולה. הוא שמע שמגיע הצאר, אחד מהמנהיגים של הגויים, מגיע למז'יבוז', ויש 30 אלף - מה שהיה שם - רובל. -רובל, אצלו. אמר: זהו, זה הזמן. הכין את העניינים, את החדר, כבר דאג מראש שהחלון יהיה פתוח. הגיע הלילה, החבר'ה מעלים אותו למעלה, לוקח את האוצר הזה, ואז הוא אומר: וואי, וואי, וואי, מה, זה הצאר, אני מסתבך. רץ לבית מדרש של הבעל שם טוב הקדוש, וזה היה יום לאחר חג השבועות. הוא מגיע, רואה את כולם עצובים, כולם בוכים. איפה הבעל שם טוב הקדוש? -הוא נפטר. הוא נפטר בחג השבועות.

-מה? איפה? מה אני אעשה עכשיו? איפה הרבי שלי? הוא היחיד שמקבל אותי. הוא הלך לאחד מהתלמידים: תשמע, הרב, תמיד הבעל שם טוב היה מברך אותי אחרי הגניבה. -מה? גניבה? מה פתאום! לך מפה! מה, אני אברך אותך? עבר, הוא לא מצא אף אחד. אין ברירה, הוא רץ לבית הקברות. הוא הלך למקום קבורה של הבעל שם טוב הקדוש, הטרי, והתחיל לבכות, למרר בבכי, בתפילה: הרבי הקדוש, עזבת אותנו. כולם מטפלים רק בצדיקים, מי יטפל בנו, הרשעים? לאיפה הלכת מאיתנו? פתאום הוא נרדם, והבעל שם טוב הקדוש, בעצמו, מתגלה אליו ואומר לו: תשמע, התפילה שלך נשמעה עד כיסא הכבוד, עד למעלה. ודע לך שאני לא עזבתי את העולם בלי להשאיר אחריי ממשיך. לקחתי את הנכד

שלי, שזה רבי אפרים מסדילקוב, הוא ימשיך לדאוג לשבורי הלב. אבל איך הוא ידע שבאמת התגליתי אליך והוא הממשיך? ואתה, באמת שיברך אותך? אז דע לך שכל שבת אני לומד איתו... למדתי איתו את הפרשה, איך שלומדים אותה בגן עדן. ואני עכשיו אספר לך את הפרשה הבאה, איך שלומדים אותה בגן עדן, ותגיע אליו וככה הוא ידע שאני שלחתי אותך אליו. וככה היה. הוא הלך אליו, אמר לו: רבי, רבי, יש לי משהו מהסבא הקדוש, הוא אמר לו את דבר התורה. אמר לו: מוישל'ה, אני מברך אותך שלא יתפסו אותך. ומאז הוא נהיה הרבי שלו וחזר בתשובה שלמה והתקדם עם התשובה שלו. אז אנחנו בפרשה שלנו רואים עד כמה משה רבנו, הוא לא מוותר, הוא לא רוצה רק את הצדיקים,

הוא נלחם על היהודי, על הציפורן האחרונה של כל יהודי, מוכן למסור את הנפש על הרשעים הגדולים ביותר, שיישארו בתוך הקדושה. ועלינו ללמוד את הדבר הזה, כמה אסור לנו להתייאש מאף יהודי, לא מחבר, לא מאח, חס ושלום, לא מהילדים שלנו וגם לא מעצמנו. גם כשאנחנו לפעמים רשעים ונופלים, אסור לנו לוותר על עצמנו ותמיד להישאר בתקווה ולהמשיך קדימה. חזק מאוד. -חזק מאוד. יישר כוח. -מדהים! אייל, מה אתה אומר? -מדהים. אייל על אייל. -אייל את אייל. אייל את אייל. אתה רוצה לשיר לנו עוד משהו? לשמח אותנו? האמת שאני רוצה לשיר שיר שאני לא יודע אם אתה מכיר אותו, קוראים לו "נחמוני." -הו, "נחמוני." מכיר אותו מקרוב. ויש לי גם את הזכות

לשיר את זה כי מי שלא יודע, אני מעריץ גדול של יובל. אני אישית, כשאני רוצה ליהנות, אני שם... פותח, שם דיסק ונהנה מכל רגע. -איזה כיף. וגם בבר מצווה שלי הוא הופיע, למי שלא יודע - זה סקופ ככה שאנחנו אומרים בשידור חי, ויש לי את הזכות ואת העונג לשיר איתך את זה ביחד. נשיר את זה יחד. -אני יכול גם להצטרף אליכם? "נחמוני". תנסה. "נחמוני תפילותיי ודמעותיי'", אייל טויטו. מחיאות כפיים. תודה רבה. יובל טייב! כל הכבוד, מחיאות כפיים, כל הכבוד! תודה רבה. אז נאמר ברוכים הבאים לרב מרדכי לוי. ברוך הבא. ברוכים הנמצאים לכולם. תודה שאתה איתנו מדי שבוע בשבוע ומשמח אותנו ואת הצופים בבית. לא כולם יודעים, אבל הרב יעקב

חמו, מלבד זה שהוא סטנדאפיסט, הוא גם כן אברך כל היום. לומד בכולל. נכון. ולומד בכולל דיינות. נכון? -אמת. שאפו! -תודה רבה. אז אולי נשמע ממך דבר תורה ככה על ההתחלה? אוקיי, אז הפעם באמת אולי אני רק אוסיף על דברי הרב, באמת ש... זאת אומרת, כמה דברים מחודדים בנושא הזה של עין הרע, שבאמת הזכיר לי בבא מציעא, דף מב, מביא ברכה, כן? כי דבר הסמוי מן העין זה דבר שמביא ברכה. אמר רבי יצחק, מה שאומרת הגמרא שמה, "אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין." מה זה דבר הסמוי מן העין? יש שלושה מפרשים שראיתי, שלושה עמודי עולם, שלושה ראשונים גאונים, שהסבירו בצורה מחודדת מה זו עין רעה. אז באמת, יש את המהר"ל, המהר"ל אומר

שעין רעה, כן? הוא אומר ככה: "ידוע כי העין נותן גבול לכל דבר ועניין, הברכה היא שאין לה גבול," כן? זאת אומרת, העין בעצם, ברגע שהיא מסתכלת על משהו, היא נותנת גבול. היא לוקחת את הכלי הזה - נותנת גבול. וברגע שהיא נותנת עין בדבר, אז כבר יש גבול, כן? זה מזכיר לי תמיד את הסיפור עם הבבא סאלי, שהוא פעם אחת... מה זה פעם אחת, הוא תמיד היה עושה את זה, כאילו, כל הזמן היה מוזג לכולם בקבוק של ערק, היה מוזג לכולם, ל-300 איש היה מוזג. כן? ואיך זה לא היה נגמר? כל פעם ניסים מחדש. איך זה יכול להיות? מה הוא היה עושה? הוא היה לוקח מגבת ושם אותה מסביב לבקבוק. ואז מה? כל העיניים לא יכולות לתת גבול לבקבוק, למה שיש

בפנים. לכן הדבר הזה היה פועל. כמו שפעם אחת גם הבבא סאלי נסע עם השמש שלו, והשמש שלו אמר לו: תשמע, יש, אתה יודע, את המחוג של הדלק. אז הוא אמר לו: תשמע, אין דלק. הבבא סאלי הוריד את הצעיף, שם את הצעיף על הזה של איפה שהדלק ואמר לו: סע. וזו נסיעה ארוכה ואין דלק. ועד שהם הגיעו למקום, קילומטרים על קילומטרים שכבר מזמן היה צריך להיגמר הדלק, ואיך שהם הגיעו למקום, נפל הצעיף מהזה של הדלק, ראה שנגמר הדלק, והגיעו למקום. שתבין, כאילו, שהעין בעצם נותנת גבול לכל דבר. לכן אומרים גם את כל העניין של לא לחמוד וכל הדברים האלה. למה? כי העין הזאת היא בעצם, היא יכולה רק להרוס. דבר שני שראינו, המהרש"א אומר משהו, שזה

דבר שצריך - לכל הצופים בבית, אם אתם רוצים פרנסה, תקשיבו טוב מה המהרש"א אומר. המהרש"א אומר ככה: "שייך עין הרע גם כשמודד לעצמו." מה הכוונה? לדוגמה, אתה מכיר את אלה שעושים בבית, כל אלה החסכנים, נקרא לזה ככה, שהם לוקחים טבלה "מה נכנס, מה יוצא." אתה מכיר את זה? את קנית מסטיק - כותבים את זה בטבלה, מה נכנס: אתה עבדת פה, הכנסת פה, כותבים את הכול. הדבר הזה, שהוא מודד לעצמו, בעצם לוקח את הברכה, לוקח את הדבר שהקב"ה אומר: תשמע, אני רוצה להנהיג את העולם בדרך ניסית, ולא כל אחד זוכה לנס. כן? אז ברגע שאתה עכשיו פועל עם הטבע, אני לא יכול לתת ניסים. זאת אומרת, יש אחד שלא מסתכל בחשבון בנק שלו כל הזמן, הוא חי

והוא מבסוט וזה. ופתאום נכנס לשם כסף, הוא בכלל לא שם לב. קח אברך. אברך מחתן את כל הילדים שלו, מביא להם דירה. איפה? אין לו כסף בכלל! אין לו בכלל שקל, אין לו מה לאכול, אין לו כלום. קח דף, קח עט, מאיפה נכנס... קונה לכל אחד דירה. ברוך השם, יש ברכה. בדבר הסמוי מן העין - יש בו ברכה. -יישר כוח. ורק עוד משהו אחד, ה"תוספות ריד" אומר משהו, נכנסתי לשטייגן של הזה, ה"תוספות ריד" אומר משהו מעניין, הוא אומר מה שהרב אמר, אני מוסיף על מה שהוא אמר, "שאני בעצמי שמתי בי עין הרע מרוב טובה שהייתי רואה לעצמי "יותר ממה שהכניסו בי בני עירי." זאת אומרת, אדם לפעמים מסתכל על טובה שהקב"ה עושה לו ואומר: וואי, ישתבח שמו,

איזה שפע יש לי - הוא גורם לעצמו את העין הרע יותר מכל מה שאחרים יגרמו לו. הפתעה גדולה! הרב יעקב חמו. הרב יעקב חמו. מגיע לו מחיאות כפיים. אז הרב מרדכי לוי היקר, כמדי שבוע ושבוע, מה נשמע ממך השבוע הזה על פרשתנו? ובכן, נפתח בדברים שפה קודם אמרו הרבנים, הדיין - הרב יעקב חמו. הדיין, הדיין המצוין. -ממש דברים נפלאים הוא אמר. דיברו פה על עין הרע, זה קשור לעוד נושא בפרשה, העניין הזה של חטא העגל ושבירת הלוחות. כתוב בחז"ל, הרי הלוחות הראשונים נשברו, הלוחות השניים לא נשברו. מדוע? מעבר לעניין של חטא העגל, יש פה רמז. הלוחות הראשונים, הם נמסרו ברוב עם עם המולה רבה, תקיעות שופר, ברקים, רעמים, היה רעש גדול, כל

העולם כולו שמע, או-אה, זה היה ברוב עם, לא היה בצורה אינטימית, נסתרת, היה עם תרועות וחצוצרות וקולות ורעמים ורעש גדול. הוא אומר: דברים שעושים ברעש גדול, אין ברכה, הלוחות נשברו. אבל לוחות שניים נתנו מתי? ביום הכיפורים. בשקט. אפילו לא מוזכר בתורה בדיוק מתי. חז"ל לומדים מכל מיני פסוקים, חישובים שעושים, אומר: דבר שעושים בהצנע יש לזה קיום, יש לזה ברכה. זה בהמשך למה שאמרו פה קודם לגבי עין הרע, אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין. כמה שזה נכון ואמיתי. אבל אם הזכרנו את הנושא של חטא העגל, שזה גם מרכז הפרשה שלנו, פרשת כי תישא, באמת שואלים: עם ישראל, מה קרה להם? מה היה שם בדיוק? יש כל מיני מהלכים, אבל

יש מהלך יפה שזה קשור גם אלינו קצת לחיי היום-יום. כתוב שהשטן עשה הכול כדי לבלבל אותם. הם חישבנו לא נכון, שש שעות הם טעו וחשבו: הנה, משה רבנו לא ירד. מה קורה? אולי הוא מת? אולי הוא נפטר? מה עשה השטן? עשה להם הדמיה. הראה להם לוויה של משה רבנו. פתאום הם רואים את דמותו של משה רבנו מכוסה בטלית, ורואים אנשי חברת קדישא והחזן הראשי מתחיל להגיד "אל מלא רחמים." אמרו: מה זה? ומשה בן עמרם, עליו השלום - עושה לו השכבה, אמרו: הנה, אז הוא נפטר. אבל למעשה זה היה סתם דמיון של היצר הרע, סתם בלוף של היצר הרע. תדעו לכם שגם אנחנו, אם אנחנו יש לנו נפילות בחיים בכל מיני דברים, זה רק בגלל דמיונות של היצר הרע. מה זה

דמיון של היצר הרע? מספרים על אחד שהלך לו ככה ליד שפת הים והוא רואה שמה דייגים יושבים זה לצד לזה והדייגים דגים דגים. הוא רואה אחד יושב שמה, אין לו חכה אבל מה יש לו? שעון ענק, דלי ופטיש קטן בכיס. הוא אמר לו: סלח לי, אדוני, מה אתה יושב פה בין הדייגים? הוא אומר: התשובה בשאלתך נמצאת, אני גם דייג, מה זה "בין הדייגים?" הוא אומר: בסדר, אבל כולם יש להם חכה, דגים דגים. אתה, אבל אין לך חכה. איפה החכה שלך? איך אתה דג דגים? אמר: לא, אני יש לי שיטה, רעיון מיוחד, אני דג דגים על ידי המכשירים הללו. על ידי השעון הגדול הזה, הפטיש, ויש לי פה את הדלי. הוא אומר לו: מה? איך... איך... ספר לי, זה ממש מסקרן, איך אפשר

לדוג דגים בצורה כזאת? אמר: תשמע, זה פטנט רשום שלי, עבדתי על זה שנים רבות עד שהמצאתי את זה. אם אתה רוצה שאני אגלה לך - 1,000 דולר שלם לי ואני מגלה. אמר לו: תשמע, זה המון כסף! אז לא צריך, אני לא רוצה לגלות גם. אבל הוא היה כל כך סקרן והדמיון שלו עובד, לך תדע מה הוא... יש פה איזו חוכמה, מה? חייב לדעת! שלף 1,000 דולר, שילם לו. אמר לו: עכשיו ספר לי. אמר לו: טוב, עכשיו כששילמת, אני אספר לך. אמר: תראה, אני שם את השעון ממש בשפת הים, ליד הגלים. עכשיו, מה שקורה, הדגים בבוקר שוחים שוחים, מסכנים, עייפים. לא יודעים כבר מה השעה, אין להם כוח. הדג מציץ, מוציא את הראש, רוצה לראות מה השעה. באותו הרגע שהוא מוציא

את הראש, אני לוקח את הפטיש -בום, נותן לו בראש. עוד הוא המום, לוקח אותו, שם אותו בדלי, וככה תופס את הדג. ההוא מסתכל עליו בתמימות, אומר לו: מה, אתה בא לומר לי שכך אפשר לדוג דגים? הוא אמר לו: בוודאי. הוא אומר לו: אתה בא להגיד לי שגם היום הצלחת ככה לדוג דגים? הוא אומר לו בביטחון: בוודאי. הוא אומר לו: רגע, כמה דגים הצלחת לדוג היום? אמר לו: אתה - השלישי שלי. זאת אומרת, זה ככה היצר הרע. מדמיין לנו דמיונות, אבל בסוף, במשל, הוא לקח את הדג - שם בדלי, אבל במציאות היצר הרע תופס אותנו ושם אותנו בדלי. וזה מה שקרה. אבל אומרים חז"ל הקדושים, למה באמת זה קרה? להורות דרך תשובה לרבים. שאפילו רבים, עם ישראל כל

כולו חטא בחטא העגל, אבל ניתן לעשות תשובה, כשהקב"ה אומר למשה רבנו "סלחתי כדבריך." ולכן אנחנו פה זוכים גם בהידברות, ברוך השם, יש הרבה יהודים שמעדו או שהם לא יודעים, הם גדלו בסביבה שלא הייתה שם יהדות, ברוך השם, דברי חכמים בנחת נשמעים. על אף שהיצר הרע, כל מיני דמיונות מכניס לאנשים, אבל "טעמו וראו כי טוב השם." ואני רוצה לסיים בסיפורון, מעשה שקרה לנו בהידברות. אחד מהפעילים שלנו, אתה יודע, המרצים, האומנים, גם הזמרים, מן הסתם, חוזרים מאוחר מאוד בלילות. עכשיו, אחרי ערב, עייפים, רוצים לשתות משהו בדרך. הכול סגור. אבל יש חנויות שנקראות "פיצוצייה." כשהייתי ילד זה היה נקרא קיוסק, היום זה פיצוצייה. אז סיפר

אחד הפעילים: הוא עצר ליד אחת הפיצוציות הללו לקנות לו איזה משקה. טוב, הוא רוצה להיכנס לחנות, הוא שומע שם רעש אדיר מהטלוויזיה שם של טרנסים, של כל מיני... זה היה אם-טי -וי, משהו... יו, ממש מחריש אוזניים. טוב, ויש שם מוכרת והמוכרת הזאת, פה קעקוע של נחש, פה של נשר, פה של אריה, פה של נמר. בקיצור, כל כולה - כולו אומר כבוד. טוב, קנה מה שקנה, אמר לה: תשמעי, יש ערוץ שנקרא 97, ערוץ הידברות. מה אכפת לך? את פה יושבת כל הלילה, שימי ערוץ הידברות. את רק תיהני. טוב, והלך. סיפר אותו פעיל, אחרי כמה חודשים שוב הזדמן לו להגיע לאותו מקום, לאותה הפיצוצייה. טוב, הוא אמר: שוב, אני אבוא לקנות פה. החנה את הרכב, הוא

רואה למזלו, כנראה באותו לילה, באותה השעה גם הרב זמיר כהן כנראה היה צמא והגיע לחנות כי הוא שומע את הרב זמיר כהן מדבר שם. הוא נכנס, הוא רואה שהרב זמיר כהן לא נמצא, אבל הוא שומע את הקול שלו. הוא מסתכל על המסך, אה, הידברות, הרב זמיר כהן מדבר. הוא מסתכל רגע איפה המוכרת, הוא רואה - לא, החליפו בעלים. יש שם מוכרת כבר עם כיסוי ראש, עם שרוול ארוך, החליפו בעלים. איך שהיא ראתה אותו, היא אומרת לו: הו! הרב, מה שלומך? מאיפה את מכירה אותי? מה "מאיפה את מכירה אותי?" אתה אמרת לי לשים הידברות. מסתבר שזו אותה אחת. היא התחילה לצפות בתכנים של הידברות, זה שינה לה את הכול, ממש מקצה לקצה, היא סוגרת את זה בשבת. ברוך

השם, היא התחזקה. רואים ברוך השם את העניין - עם ישראל, אפילו שחטאו בחטא העגל, יש כפרה, יש תשובה. לכן כל יהודי, אסור לו להתייאש. לא משנה, גם אם הייתה לו נפילה קשה בחיים, תמיד יש תקומה לעם ישראל. חזק מאוד. חזק מאוד. אליך, הרב אסוס, אנחנו דיברנו בתחילת התוכנית על חטא העגל. חמור מאוד, חטא חמור מאוד. בכל אופן, נשאלות הרבה שאלות והשאלה, אחת המפורסמות שבהן: איך זה באמת בני דור המדבר? דור של ניסים, דור של קריעת ים סוף, אמרנו עשר המכות, נס על גבי נס על גבי נס, וחס ושלום, בני ישראל חוטאים בעגל ואנחנו כבר דיברנו על זה אבל יש עוד תמיהה גדולה, אהרן הכוהן שיתף פעולה עִם עַם ישראל, איך אהרן משתף פעולה עִם

עַם ישראל בחטא כל כך חמור? עם ישראל, מה שידוע לנו בתורה, שלא הם חטאו בעגל, זה הערב רב חטא בעגל. החטא הזה הוא לא עבודה זרה, אין לנו זמן להאריך למה זה לא נקרא עבודה זרה לגמרי, אבל יש פה בעצם, כמו שאתה אומר, שתי שאלות גדולות: א' כול, איך אנשים שראו ניסים כל כך גדולים חוטאים בחטא העגל? ומה אהרן הכוהן עושה שם בעסק? אז יש משפט של הראשונים, הראשונים אומרים משפט שמאוד צריך לדבר אלינו, כי אנחנו לא יכולים לדבר על אנשים כל כך גדולים, אנחנו מדי קטנים לדבר על אנשים כל כך גדולים, אבל בשבילנו, שאנחנו נדע איך להתנהג. אומרים הראשונים, יש משפט: אין חוזק כחסידות בתחילתה. לפעמים בן אדם נכנס לאיזו דרשה, ככה

מיוחדת של רבי מרדכי, דרשה מיוחדת של הרב זמיר, הוא מקבל מן תעצומות נפש, הוא מחליט: מהיום אני מספר אחת. אין, יום-יום תפילה, יום-יום תפילין, יום-יום אני לא מפספס שום דבר. כמה זמן זה מחזיק? יום, יומיים, שבוע, במקרה הטוב חודש. פתאום הוא נופל. איפה מה שהיה בהתחלה? נכון, בהתחלה, החסידות בתחילתה, כשבן אדם מקבל איזה משהו רציני, הוא עולה גבוה מאוד, זה חזק, אבל זה לא מחזיק הרבה זמן. יש מדרש מפחיד לגבי חטא העגל. אומר המדרש, יש מחלוקת בין התנאים, בין רבי יהודה לרבי אלעזר לרבי מאיר, כמה זמן הערב רב תכנן לעשות את העגל? כמה זמן הם היו עם הקב"ה וכמה זמן הראש שלהם היה בעגל? אז אחד אומר 11 יום, אחד אומר 29 יום,

לכל אחד יש פסוקים מאיפה לומדים את זה. רבי מאיר אומר דבר מפחיד, אומר רבי מאיר: ברגע שאמרו "נעשה ונשמע," היה בליבם על העגל. איך ייתכן דבר כזה? "נעשה ונשמע" זה שיא השיאים! הפירוש של רבי מאיר זה: אתם לפני 40 יום, 49 יום, יצאתם ממצרים, ועוד 40 יום שמשה רבנו נמצא בשמיים - שמונים יום, תשעים יום אתם נמצאים... עד עכשיו הייתם במצרים ב-מ"ט שערי טומאה, עכשיו אתם מדברים כמו מלאכי השרת, "נעשה ונשמע"? שיצא הקב"ה ואמר: מי גילה רז זה לבניי? זה משפט שמלאכי השרת משתמשים בו. אז איך אתם משתמשים בשמות, במילים ובהתנהגות כמו מלאכי השרת? קפצתם גבוה מדי. אומר רבי מאיר, בעצם זה שקפצת גבוה מדי, שם מונח מעשה העגל. כי

האפשרות הכי גדולה היא שאתה תיפול למטה למטה. ואהרן הכהן, נתרץ על הדבר הזה, אהרן הכוהן היה בליבו אך ורק להציל את עם ישראל, לדחות כמה שיותר את הזמן. הוא אמר להם: תיקחו מהנשים שלכם את התכשיטים, כי הנשים לא נותנות במהירות את התכשיטים שלהן, תיקחו מהילדים ותביאו את זה אתם ולא על ידי שליח. הוא רצה כמה שיותר לדחות, אבל זה לא הלך. עם כל זה, נעשה העגל, ואהרן הכהן קיבל על זה עונש. כמו שכתוב לנו בספר דברים, בפרשת עקב, שהקב"ה כעס על אהרן הכוהן, גם באהרן התאנף השם. ולולא משה רבנו עמד בתפילה, מי יודע מה היה קורה לאהרן הכהן. הוא איבד בגלל זה שני בנים, כתוב שהתפילה של משה רבנו עשתה חצי. אבל אהרן הכוהן, הכוונה

שלו הייתה אך ורק להציל את עם ישראל מהעוון הזה. כמה זה מלמד אותנו שאנחנו רוצים לעלות ולהתחזק ולעשות משהו, "שוואיה", "שוואיה", לאט לאט או בצרפתית "דוס מואו", "דוס מואו." לאט, לאט. לדעת שאני עומד על המדרגה יציב ואני לא קופץ גבוה, כי כשאני קופץ גבוה מדי, שם מונחת הנפילה החזקה. יישר כוח ענק. -חזק וברוך. יישר כוח ענק. אתם יודע, אליך פנחס, אני שמעתי פעם סיפור שאיזה תייר אחד הגיע לבית כנסת, כמדומני באיטליה, והוא ראה דבר מאוד מוזר, הוא רואה שעולים לתיבה בשבת, העולים, והם פשוט מתכופפים מלוא קומתם וכך הם ניגשים לספר התורה. כשמסתיימת הקריאה של אותו עולה, הוא שוב פעם, כמו שהוא כפוף, הולך אחורה ואז נעמד.

וזו הייתה תמיהה ענקית - אני מקצר לכם את הסיפור - הוא ערך בירור משלו, מסתבר שלפני כמה מאות שנים, העשירים תלו כנראה לוסטרה מאוד רצינית בתקרה של בית הכנס. עם הזמן והכובד, היא פשוט ירדה עוד למטה ועוד למטה ועוד וזה הגיע כמעט לגובה של ספר התורה המונח על התיבה. עם השנים, כבר הסירו משם את הלוסטרה, אבל מאות שנים התרגלו כולם להתכופף. אז פשוט כשמגיעים לספר תורה, הם פשוט נשארו כפופים. לך יש סיפור מעניין מבתי כנסת בארץ, בעולם? אתה מטייל ומרהט בתי כנסת. -כן, בהחלט. יש לי הרבה סיפורים, אני יכול לספר על מרן הרב עובדיה יוסף, שנהרי, הגבאי של בית הכנסת, קרא לי, הוא אמר לי: תשמע, התיבה נמוכה מדי מבית הכנסת, בבית

של הרב, ואנחנו צריכים שתעשה מחיצה מלפני התיבה כי הרב, איפה שהוא היה יושב, בגלל גילו המופלג, הוא היה צריך לצאת כמה פעמים באמצע התפילה, ואז אסור לו לעבור לפני החזן אז היו צריכים מאחורה לצמצם אנשים, לפלס דרך. ואז באתי, ראיתי, התפללתי שם מנחה, ראיתי את הצורך, ואז תכננתי תיבה. הרבה שאלו אותי, למה עשיתי לוחות הברית ענקיים. אז אמרתי: לוחות הברית על התיבה הם בעצם המחיצה, בשיעור של מחיצה, וכשהבאתי את זה, הרב ראה את זה, וממש התפעל מאוד, בירך אותי ונתן לי את הסטירה הנצחית ובירך אותי שאני אזכה לפאר את בית המקדש -וואו! כמה חודשים אחרי זה שוב קרא לי נהרי, אמר לי: תשמע, הסטנדר של הרב, שהוא עומד עליו בתפילת

שמונה עשרה, רעוע. למה? הוא נתמך עם כל הגוף. -כן. כן. ואז שוב באתי להתפלל מנחה, לראות את הצורך, איך הוא עומד וזה, וראיתי שהרב מכופף. ממש מכופף. וגם ראיתי שהסטנדר צר כי הוא שם את יד שמאל, וביד ימין הוא היה מדפדף את הדפים. ואז עשיתי עמוד חזן, סטנדר רחב, ובגלל שהוא שם את היד, אז עשיתי, אני חושב, בסטנדר הראשון עם ריפוד למעלה. ורואים את זה בתמונות. ואז עשיתי לו את הסטנדר עם ריפוד וגם רחב, שלא יתנדנד, שיהיה יציב. ושוב, הוא הכניס אותי למשרד שלו, נתן לי ברכה. וסטירה. -וסטירה, ברוך השם. יש עוד סיפור: הייתה תערוכה של גבאים, שעשיתי שם ארון קודש, בבני ברק, הצגתי את ארון הקודש, ובאו אליי גבאים משדרות. אמרו

לי: תקשיב, אנחנו רוצים לקנות את ההיכל מהתצוגה. אמרתי להם: בבקשה. מחר נבוא לפה עם התורם ואם הוא ישתכנע, אנחנו בעזרת השם נקנה את ארון הקודש. ככה היה. הם באו למוחרת עם אדם מבוגר והוא מסתכל על ארון הקודש ומתרגש ומתחיל לבכות, לבכות עם דמעות. אף אחד לא הבין מה קרה לו. אז הוא מספר: באולם הזה... זה היה אולמי "קינג דיויד" בבני ברק, שם היה כנס גבאים. הוא אומר: באולם הזה, באותו מקום שאתה עומד, לפני 40 שנה הכרתי את אשתי. היום היא נפטרה ופה, במקום הזה, אני קונה ארון קודש לעילוי נשמתה. וואו! היה לי סיפור גם נוסף, בית הכנסת "כפוסי" בחולון. היה שם איזה בחור שתרם את ארון הקודש ואז הוא כולו התרגש מהעובדה שהוא

תורם ארון קודש להנציח את אבא שלו. ואז הוא קורא לי. היינו צריכים להרכיב את ארון הקודש ביום שני, כי ביום ראשון הייתה הכנסת ספר תורה, מישהו רצה להכניס ספר תורה להיכל הישן, עכשיו, ביום ראשון אחרי הזה, סיכמנו שמפרקים את ארון הקודש ומכינים אותו שנבוא ביום שני. ואז הוא מתקשר אליי כולו נרגש, הוא אומר לי: אתה חייב לבוא עכשיו. אמרתי לו: מה קרה? -תבוא עכשיו! הם פירקו שטיחים שהיו בתוך הנישה של ארון הקודש. מתחת לשטיח, אף אחד לא ידע את זה, יש שם שלט שאבא שלו תרם את ההיכל המקורי שפירקו להצלחת הבן הזה שהוא נולד. -וואו! ואף אחד לא ידע את זה. -וואו. והוא עכשיו מנציח את אבא שלו עם אותו ארון קודש. וואו! תשמע, מה

שאני מציע זה מי שעושה אצלכם ריהוט, פשוט לתת לו ספר עם כל הסיפורים. יש המון סיפורים. היריעה קצרה, אבל יש המון סיפורים. אלה סיפורים שאתה לא נתקל בהם יום-יום, לולא שזכינו להכיר אותך פה בתוכנית הזאת. הרב יעקב חמו, תן לנו איזה... -נסיים באיזה... תן לי איזה... שמענו דבר תורה ממך, עכשיו איזו מילתא דבדיחותא, דיברנו פה על עין הרע ואמונות תפלות. באמת, אתה יודע, יש תמיד... אימא תמיד מפחדת - עובר חתול שחור: תיזהר, חתול שחור! תירק, לא יודע, כל מיני דברים, כל מיני זה. אבל באמת, אני גר בקריית ספר ויש שם כל כך הרבה חתולים, לא נותנים לך לישון בלילה. כל פעם אתה שומע חתול קורא לחבר שלו, לא נותן לך לישון. כל פעם

כזה: מאווו, מאווו, מאוו... עכשיו, עם ה"מאווו" הזה אתה יכול לישון. עד שמאווו קם: מההההההההה? בעזרת השם, שנזכה לשמוח תמיד. -הרב יעקב חמו, תודה רבה. תודה רבה, תודה רבה לכולכם. אנחנו ממש בסוף התוכנית, וידוע שהכתב שהיה חרוט על לוחות הברית לא היה חרוט על האבן עד עומק מסוים בלבד, אלא מפולש מצד לצד. יצא שהאותיות מ"ם סופית וסמ"ך היו עומדות בנס, לא היה להן, הן לא היו סגורות לגמרי. והרי בדרך טבע, החלק הפנימי של האות היה צריך להישמט מהן וליפול ארצה. זה בהחלט נס גדול. אבל למה זה חשוב לנו? שימו לב, בכל סוגי הכתב, החומר נושא את הכתב, כמו למשל שהנייר נושא את הדיו. אולם בלוחות העדות, האוויר החזיק את החומר. לא

החומר החזיק את האות, אלא האות החזיקה את החומר. לנס הזה בלוחות יש קשר ישיר אלינו, אדם מורכב מגוף ונשמה, כתב וחומר. כשאדם מקבל על עצמו לצעוד בדרך התורה, הוא בעצם בוחר שהרוח שבו תישא את החומר ותשלוט עליו, ולא חלילה ההפך. אני רוצה לומר שוב תודה ענקית לרב אליהו אסוס, לרב שטרנליב, פנחס לחיאני, תודה רבה על הסיפורים המעניינים, לרב מרדכי לוי, ולרב, הדיין תכף, הרב יעקב חמו, לתזמורת הנהדרת, שמגיע להם בהחלט מחיאות כפיים. לאייל טויטו שהיה איתנו, תודה רבה לבת-אל קייקס ולפיצוחי "הטיב," תודה רבה לכם, הצופים, שאתם איתנו כמדי שבוע ושבוע. ותודה רבה ליובל טייב, המספר אחת, רבותיי. תודה רבה לכם. -עונג שבת שלום.

אני מבקש לסגור את התוכנית הזאת עם שיר שנקרא "חטא העגל." זה שיר שהוצאתי אותו באלבום "מעשה בראשית" ואני חייב להתוודות, בפעם הראשונה אחרי שהאלבום הזה יצא הייתה בי חרטה עמוקה ששרתי את השיר הזה. אומנם זה שיר שאנחנו קוראים אותו בתורה, אנחנו למדים עליו ולומדים אותו, אבל הייתה בי איזושהי חרטה כי הרגשתי לא נכון אפילו לציין בשיר שחס ושלום עם ישראל חטא במשהו כי עם ישראל כולם קדושים. והלכתי עם זה לרב יורם אברג'ל, זכר צדיק וקדוש לברכה, הראיתי לו את הטקסט ואמרתי לו: הרב, אני אפילו מבקש להוציא את השיר מהאלבום. ככה, נכנס בי... לא רוצה שהשיר הזה... והרב הסתכל ואמר לי: לא, ההפך, תשיר אותו, אבל תשיר אותו רק

במקום שיש שם בני תורה, שיודעים לקחת את הטקסט ולהפיק ממנו את הלקח. אז בעזרת השם, שבאמת אני אזכה להפיק את הלקחים הנצרכים והנדרשים. נשמע אותו. אז תודה רבה לכולכם. -תודה רבה.