חנוך לנער - הרב יגאל כהן (עם כתוביות בעברית) HD

ב'משלי' כתוב: "חנוך לנער על פי דרכו "גם כי יזקין לא יסור ממנה." אתם יודעים ששלמה המלך היה הפסיכולוג מספר 1 בעולם! הוא היה חכם, חכם מכל אדם! אני חושב שבמשפט הזה טמון, כמעט כל מושג של חינוך ילדים. ואני שוב פעם אומר, חינוך ילדים, זה לא רק חינוך של ילד בגיל 17, 18, 19, זה גם כשהילד בן 30 ובא אליך לשבת עם אשתו והילדים, עדיין שייך חינוך ילדים. אתה עדיין יכול לעזור לו. אתה יכול לעזור לו בזה, שתכוון אותו בעצות נכונות. חינוך ילדים שייך גם לאישה, אם אתה יודע לחנך את הילדים, אתה יכול לעזור לאשתך, את יכולה לעזור לבעלך, כן, את יכולה לעזור לבעלך. אני עכשיו אנסה להסביר למה- כשאני מדבר על חינוך ילדים, זה לכל

החיים! אם בע"ה תהיו רבנים ויהיו לכם תלמידים, ובתוך השיעור שלכם יהיו כמה וכמה דעות, אתה תקלוט את הבן אדם הזה, ותקלוט בן אדם נוסף, זה ישאל אותך שאלה, תענה לו לפי ההבנה שלו, וזה- תענה לו, לפי ההבנה שלו. על זה תצעק, על זה לא תצעק. עולם אחר לגמרי. על זה אמר שלמה המלך: "חנוך לנער על פי דרכו!" דרכו שלו, שלו- של אותו ילד, ואז: "גם כי יזקין לא יסור ממנה." מה זה נקרא "על פי דרכו" של הילד? רבותיי היקרים, חשוב מאוד שתדעו- כל ילד וילד שיש בעולם, שונה לגמרי מחברו. יש ילד שצריך לדבר איתו בתקיפות, יש ילד שצריך לדבר איתו רק בעדינות, יש ילד שכל הזמן צריך נשיקות, יש ילד שצריך נשיקות וסטירות- לא סטירות פיסיות,

היום לא מכים, לא צריך גם! מי שמכה, זה סימן שהוא לא יודע להפעיל את הפה שלו. כדי להעניש ילד, לא צריך להכות! צריך להעניש ילד, פעמים שחובה להעניש ילד, ומי שלא מעניש אותו- הוא יסבול, וגם יתן על זה את הדין אצל הקב"ה. דוגמא אני אתן לכם, דוגמא מאוד מאוד חשובה: השבוע שאלה אותי גברת, אני לא יודע אבל היא די מבוגרת, אני מתאר לעצמי שהילדות שלה גדולות, דיברתי בשיעור ואמרתי, ש-99 אחוז, 95 אחוז מחינוך הילדים תלוי בהורים, תלוי בהורים. מי שאומר אחרת, לדעתי, הוא פשוט מסיר אחריות מעליו. כמה שהעולם מלא במותרות- דוגמא אני אתן לכם- יהודי שהבן שלו התחיל לצאת קצת, להתדרדר, לרדת מהדרך, פה בבני ברק, הסתובב עם כל מיני

ילדים לא כל כך טובים, לצערינו הרב, והתחיל לרדת מהדרך. האבא- הייתה לו חשיבות גדולה מאוד בעניין של חינוך ילדים, הוא לא חשב פעמיים, בדק איזה ישיבות יש בחוץ לארץ, במקומות מרוחקים, הוא מצא ישיבה בצרפת שנמצאת בכפר מאוד מאוד מרוחק, אבל 1,000 דולר לחודש עולה להחזיק את הילד שם. הוא אמר לאשתו, מצידי- אני מוכר את הבית, אני מוכר את הרהיטים, אני את הילד הזה, לא מפסיד! לקח את הילד ושלח אותו לצרפת למקום שכדי שהילד הזה יוכל להגיע לעיר, הוא צריך לנסוע 3 שעות. וכמובן, מפנקים אותם... מקום יפה, מלא מדשאות, מלא נחלים, מלא זה... עם פינוקים ורבנים מיוחדים. זה עולה 1,000 דולר בחודש, זה לא זול! אז הוא שילם שנתיים-

1,000 דולר בחודש, הילד הזה יצא פרח, הילד הזה עבר את השנתיים של המשבר, את השנתיים שהיצר הרע מפעפע פה, את השנתיים שהיצר הרע רוצה, אומר לו, תמרוד, ותמרוד, ותמרוד. יש גיל לילד, שהוא רוצה למרוד. גם לנו היה את זה. לכל אותם הורים שאומרים, למה הילד שלנו מורד? גם לנו היה גיל הנערות, גיל של מרדות, שרוצים למרוד. כמה אתה מוכן להשקיע בילד? זו השאלה. הילד מתחיל קצת עם בעיות- אם אתה באמת אכפת לך מהילד, אתה תמכור את הבית, תמכור את כל מה שיש לך בחיים להציל את הילד. אם לא אכפת לך, אז תחפש לו איזו ישיבה, תשים אותו בישיבה, ותגיד 'שלום עלייך נפשי.' רוב ככל- ההצלחה של הילד, תלויה בנו. אני יודע שאני גם לוקח על עצמי

אחריות גדולה, כי אם חס ושלום, חס ושלום, יקרה משהו לילדות שלי, אז יגידו, הרב, אתה אמרת! נכון! זו האמת, אני לא בורח מאחריות! זו האמת! גם אני עושה טעויות, אבל אתם יודעים, לפעמים אומרים לי, הרב, אתה מדבר גבוה, אתה מדבר גבוה. זה נכון שלפעמים, אני מצביע לכיוונים גבוהים, אבל אתם יודעים, כשרוצים לעלות לפסגת הר, ההתחלה של העליה לפסגת ההר, זה להצביע לפסגה. אם לא תצביע לפסגה, לעולם לא תגיע לפסגה. לפעמים צריך לכוון גבוה, שאולי אם נכוון גבוה נגיע לחצי דרך. "חנוך לנער על פי דרכו"- מאוד מאוד חשוב: לעולם לא לעשות השוואה בין ילדים! לעולם, לעולם, לעולם, לעולם! זה עוול שאין כדוגמתו, רבותיי היקרים. שני ילדים

תאומים או תאומות, כל אחד קיבל נשמה מהקב"ה שונה לחלוטין- אני רואה את זה אצל הילדות שלי- שונות לגמרי! אחת- לא אוהבת לסדר את החדר אף פעם, בכלל, כלום! והיא גאונה- היא יודעת לסובב את כולם שיסדרו לה את החדר. אספר לכם משהו קטן: אשתי אומרת לי, היא לא אוהבת לסדר את החדר, הילדה הזאת. אמרתי לה בסוד, כמוני בדיוק! גם אני הייתי כזה... גם אני הייתי כזה- הייתי מסובב את האח הקטן שלי, הייתי אומר לו, תשמע, אני אתן לך סיבוב באופניים. מה? הוא היה מאוד רוצה לנסוע באופניים שלי, סיבוב באופניים- אתה מנקה לי את החדר. הגיע התור שלי לשטוף כלים, הייתי מוצא משהו חדש, אתן לך חצי שקל- אז היה חצי שקל הרבה כסף- חצי שקל... ככה

הייתי מתמרן אותו כל הזמן. אז יצאה לי ילדה כזאת. מה אני אעשה, שהקב"ה, אתה יודע- הוא מביא לי את הילד, מצד שני, יש לה מעלות מקסימות אחרות- אתה הולך למורה שלה בבית הספר, היא אומרת, הילדה הכי... אין לי מילים, רק לברך. היא אומרת: "זו ילדה של תפילות." תתפללו עליה הרבה. ילדה מתוקה, אז יש לה מום קטן- לא אוהבת לסדר את החדר. השניה- מסדרת לך את החדר אבל מדי פעם תופסת קריזה, ישתבח שמו, צעקות- כל השכונה שומעת. אז אני יכול להגיד לה, למה?... זאת קיבלה נשמה קצת יותר עצלנית, זאת קיבלה יותר אש- רצה, עושה, מנקה אבל גם עצבנית. לא יודע מה עדיף, אולי עדיף את ההיא- את הרגועה, הבית מלוכלך אבל שיהיה שקט... בלימודים

אותו דבר, אותו דבר בלימודים. אני חושב שפה מתחיל עוול גדול של הורים כלפי הילדים שלהם. אם את באה, אם אתה בא לילד, ואומר לו משפט כזה: למה אתה לא משתדל בלימודים? שני נזקים עשית: קודם כל, הכנסת לו לראש שהוא לא משתדל בלימודים. לעולם לא אומרים לילד, אתה לא חכם. הוא אומר, או, מה באמת? באמת אני לא חכם. כנראה שאני לא חכם. אם אתה אומר לילד, אתה לא משתדל בלימודים, הוא מפנים לתוך הראש שלו, שהוא לא משתדל בלימודים- קיבלת אותו בטעות מוחלטת. זה א'. ב': שפטת את הילד. הטעות הכי גדולה בעולם- שאנחנו שופטים את הילדים שלנו. רבותיי היקרים, אני אומר לכם את האמת- בתור ילד, לא אהבתי ללמוד. היינו... היה כדורגל, אם הייתה

לי אפשרות ללכת ולשחק כדורגל במגרש כדורגל, אז הייתי הולך לשחק כדורגל במגרש כדורגל. ככה הקב"ה ברא אותי, הוא לא ברא אותי עם טבע ללמוד. ברוך השם גדלתי, הקב"ה נתן לי חוכמה, בינה ודעת, לקחתי את האנרגיות של הכדורגל ללימוד התורה, לזיכוי הרבים ולדברים אחרים. אבל בתור ילד, אם אתה היית בא וצועק עליי- כשאני מסתכל על זה בתור בוגר -אם אתה היית בא וצועק עליי, למה אתה לא אוהב ללמוד? זו צעקה ש-סליחה על הביטוי- של טיפש! זה כמו שאתה בא לילד צולע, ואומר לו, למה אתה הולך צולע? לילד, שעוד לא יודע ללכת- למה אתה לא יודע ללכת? מה אני אעשה? לך לבעל הבית שלי. ילד שאין לו חשק ללמוד, זאת אומרת שהקב"ה ברא אותו, בלי חשק

ללמוד. אתה מאשים אותו במשהו שהוא לא קשור בו. הקב"ה חנן אותי בילדים שאני בוחן אותם, אחת- אני אומר לכם, המריבה שלי איתה- לא שלי איתה- אם כבר יש משהו לריב איתה, -תפסיקי ללמוד, תבואי לעזור לאמא! אתם מאמינים שיש כזה דבר? כזאת ילדה. כל היום למעלה בחדר, אני עולה למעלה- חשוך הכל, רק בחדר שלה דולק האור כמו אתה יודע- הסנדלר ההוא שזה... "מה את עושה?" -"אני לומדת אנגלית." תגידי גברת, מה את צריכה אנגלית עכשיו? בואי תעזרי, תנקי את הבית, תשטפי כלים. השניה -ישתבח שמו- איפה אנגלית ואיזה אנגלית? מה אנגלית? כל היום עושה עוגות, שוטפת כלים. עכשיו אני שואל אתכם, אני שואל... תסתכלו, תתבוננו איתי רגע באמת, עוד פעם,

כל אחד מה שהשם חנן אותו, ותאמינו לי- אמרתי לכם, הבעל שלה, מה יעשה עם האנגלית? עם העוגות -ישתבח שמו- ישמין, יאכל טוב. מי אמר שאנגלית... אני לא שופט, אני רק אומר לכם, אל תסתכל -ילד מוצלח, תגיד, וואהה, איזה ילד טוב. יכול להיות שהוא ילמד טוב אבל אשתו תגיע הביתה, הוא כל היום לומד, לא יודע להתייחס אליה. ההוא קצת- אתה יודע- אוהב לטייל, אשתו תגיע הביתה- בואי אשתי, אקח אותך לטייל. כל אחד מקבל מתנה מהשם- בדיוק מה שמתאים לו. שתי הבנות האלה, רבותיי היקרים, אני נותן אותם דוגמא, אני לא אוהב להביא דוגמאות אישיות אבל זה, אני חושב, דוגמא הכי קלאסית להבין את המציאות, תפסיקו להאשים את הילדים! הילדה הזאת שאוהבת

ללמוד, זה לא בא ממנה, תאמינו לי, היא לא אכלה פלפל חריף או איזה 'חילבה' או איזה סחוג שפתאום היא אוהבת ללמוד. והשניה אוכלת גבינה, אוהבת כל הזמן... לא. הסיבה שהילדה הזאת אוהבת ללמוד כי הקב"ה נפח בתוכה נשמה עם שאיפה ללימודים, אהבה להפעיל את המחשבה. והשניה- הקב"ה נתן לה שאיפה לכיוון של עשיה, של... למשל: אם בא איזה תינוק- אחד מהבני דודים בא עם תינוק, כן? וחוץ מכבודכם- יש ריח... היא קופצת מיד, אני אחליף לו! אמא קטנה. ההיא- אני צריכה ללמוד באנגלית, והיא- אני אחליף לו. שתי ילדות, אותם הורים- לא תגיד, זאת קיבלה חינוך בזה.. וזאת קיבלה חינוך בזה. אותם ילדים- נשמה, נשמה. זאת אומרת, קודם כל, למה אני אומר

את זה? למה חשוב שתדעו את זה? אם אני עכשיו, למשל, מקבל תעודה של הבת, הוציאה 80. דוגמא. השניה הוציאה 100. אם עובר לי במחשבה עכשיו, למה הוצאת 80? למה לא הוצאת 100? זה 'פייר' מה שאני עושה? יש לך עוול יותר גדול מזה? זה פשוט עוול. עכשיו, אם זה היה רק עוול במחשבה, זה בסדר, אבל זה לא עוול במחשבה, זה עוול שהוא גם יוצא החוצה. אם אני עכשיו קורא את התעודה של הבת הזאת- את התעודה שכתוב בה- 80, ואני מרגיש- היא לא בסדר הילדה, היא לא משקיעה בלימודים, כשאני אדבר איתה, אני אדבר איתה בטון אחר. אני אכעס עליה. אם אני אגיד לה, בתי היקרה, בואי תתקדמי יותר בלימודים, היא תריח מתוך הדיבור שלי, שאני כועס עליה. אה, אבא,

אתה כועס עליי? היא כבר לא תקבל ממך- אבא מאוכזב ממני. וזה עוול שפשוט גורם לי צער גדול. וככה ילדים יוצאים לתרבות רעה, אחים יקרים. רוב הילדים- כל הילדים, אני לא מצאתי מקרה שונה, שולחים ילד לתלמוד תורה, שולחים ילד לבית ספר, אין לו חשק ללמוד כל כך. בדרך כלל זה קורה, כשנופל לו מורה שלא כל כך מתחבר איתו. עכשיו ילד- בואו נחזיר אתכם רגע לבית ספר, בואו נחזיר אתכם לבית ספר, יש הרבה הורים ששכחו מה זה בית ספר. בית ספר, זה להגיע ב-8 בבוקר לבית הספר, לשבת ככה... מול מורה, פעמים רבות- מאוד משעמם, מאוד משעמם, לא מעניין- אני צריך להקשיב לו שיעור שלם. לא להסתכל לפה, לא להסתכל לשם. לא לדבר עם זה, לא לדבר עם זה.

הפסקת צהריים- רץ, רץ, רץ, רץ, אה, הפסקת 10- חוזר לכיתה. בא לכם לעבור עוד פעם 8 שנים כאלה? זה מה שהילד שלכם עובר. זה מה שהוא עובר. לכן, אני אומר, לפעמים יש בן אדם אומר, הרב, מקסימום נחזור בגלגול. אמרתי לו, תחזור אתה, אני לא חוזר איתך! הוא אומר לי, מה קרה? אמרתי לו, אתה נורמלי, אתה רוצה עוד פעם לחזור לגיל שיגדלו לך שיניים מחדש, וחיתולים וגזים בבטן? 12 שנות לימוד, בא לך עוד פעם 12 שנים להיות בבית ספר? ילקוט ומחברות ושיעורי בית, עזוב אותי, לא חוזר לפה, לא רוצה, תן לי לגמור את התיקון. עוד פעם לחזור לבית ספר? עכשיו, הילד הזה, יש ילד- לא מצליח להקשיב. לא מצליח להקשיב. אתם באתם לשיעור, כנראה שכיף לכם

פה, איזושהי הנאה יש לכם, איזה משהו מאתגר אתכם, ילד בא לבית ספר, לא בגלל שהוא אוהב את המורה, הוא בא לבית ספר כי חייבים לבוא לבית ספר! הילד יושב... בוא נרד רגע לילד- זו הנקודה החשובה ביותר בחינוך הילדים, תרד לילד, "חנוך לנער על פי דרכו" שלו, לא דרכך. אתה צדיק גדול, האבא תלמיד חכם, האבא אומר, הבן שלי צריך להיות תלמיד חכם. לא! "חנוך לנער על פי דרכו-" דרכו של הילד. יש ילד מתקשה בהקשבה, אין לו יכולת להתרכז, יש אנשים- יש להם בעיות של קשב וריכוז. אתה רואה- אתה מתחיל את הדרשה, את ההרצאה, את השיעור, אתה רואה- אחרי 2 דקות, הבן אדם כבר מסתכל ימינה, מסתכל שמאלה, אני לא יכול להאשים את הילד! ואז מה קורה?

ההורים מאוכזבים. שולחים את הילד הביתה, כי כשהילד משתעמם, מה עושה הילד שמשתעמם? מתחיל להציק לאחרים- מדבר עם זה, מדבר עם פה, מדבר עם שם, מה שקורה כתוצאה מכך, הילד פשוט מאוד מתחיל לעשות בעיות. כשהילד חוזר הביתה מבית הספר עם הערה ביומן או טלפון מהרב או מהמורה או מהמורה, מכנה משותף של ההורים- אכזבה. הילד מריח את האכזבה. הילד מרגיש שלא אוהבים אותו. הילד מרגיש שלא אוהבים אותו. כשילד מרגיש שלא אוהבים אותו, כמו כל אדם, הוא יחפש אהבה במקום אחר. אז הילד הזה ימשיך ללכת עד שיעיפו אותו מבית הספר, או שהוא יגיד לאבא, אני לא רוצה ללכת לבית הספר, לא מעריכים אותי, כי המורה -חלק מהמורים- לא מספיק חכם לדעת, שגם

הבן אדם הזה, הילד הזה שיושב שם וחולם כל השיעור, זה המקסימום שהוא יכול! יש לי בשיעור- קבוע, קבוע- בן אדם מגיע לשיעור, נרדם מתחילת השיעור ועד סוף השיעור. קבוע, הוא עייף, הוא לא יכול להחזיק מעמד. פעמים ראשונות ניסיתי להעיר אותו, ובסוף- אני נותן לו את כל המחמאות שבעולם, אתה גאון. אם הייתי אומר לו, למה את ישן? הוא לא היה בא יותר לשיעור, כי הוא רוצה אהבה. אם הוא ירגיש עכשיו- תראו עכשיו, איך אני מקשר בין שאני עוזר לאנשים לבין הילדים, יש פה בן אדם עכשיו בשיעור, לא עכשיו- פה, אני מספר לכם על שיעור אחר, כן? באופן קבוע הוא נרדם, באופן קבוע נרדם, הוא יושב בצד, הוא גם ישן ליד שולחן, שיהיה לו ככה נוח עם

הראש, שם כבר את הראש, אני כבר יודע- הנה... שתי דקות, אני מסתכל לו בעיניים: אחת, שתיים- "המפיל חבלי שינה על עיניי..." טח והוא ונופל. בסדר גמור. סוף השיעור- "רבי חנניה,"... הוא מתעורר- חזק וברוך, היית חזק מאוד היום!... עכשיו, הוא יודע- איזה חזק, בחלום הוא, היה חזק... איפה הוא היה חזק? אבל הוא רוצה אהבה. אם אני אגיד לו, תשמע, למה אתה ישן כל השיעור? הוא לא יבוא מחר! הוא רוצה מקום שאוהבים אותו! אתה מאוכזב ממני, למה שאני אבוא אליך? אז אני נותן לו אהבה, למה? אפילו אם הוא ישן, הוא מקבל על זה שכר. 'הוא בא לבית המדרש- הוא ישן, אבל הוא מתעורר איזה פעם 'ביני ביני,' כשיש איזה צחוק או אם אני מתחיל לשיר

איזה שיר, כשהרבה נרדמים, אני מתחיל לשיר שיר ואז כולם מתעוררים, 5 דקות הקשבה, עוד פעם נרדמים. בסדר, 5 דקות אבל זיכיתי אותם בלימוד תורה. נרדמו- נרדמו, לא קרה כלום. אותו הדבר עם הילד שלך- הילד שלך עכשיו, עשה מעשה שלא יעשה, מעשה שלא יעשה. הוא מסתכל על העיניים שלך, מסתכל על העיניים שלך, הוא מחכה לראות- אבא, אתה אוהב אותי או שאתה מאוכזב ממני? אני כבר לא ילד טוב? אם הוא קולט בעיניים שלך, ש'אתה לא ילד טוב,' הרסת את הילד. למה? הוא מתחיל עכשיו לאבד את האיזון. זה, דרך אגב- גם בשלום בית, בן אדם בא לאשתו, מה זה האוכל הזה? איזה אוכל זה? מה עשית לה עכשיו? איבדת לה את האיזון, היא רוצה לקבל מחמאה, במקום מחמאה

היא קיבלה זה... היא מתחילה לאבד... ואז פתאום, אתה לא מבין, למה היא צועקת עליך. לא, זה לא קשור למה שהיא צעקה, זה משהו בגלל החביתה שצעקת עליה. אותו דבר עם ילד- אל תהיה מאוכזב מילד. "חנוך לנער על פי דרכו". אני הייתי אומר אפילו, שלא רק שלא... -חפש אצלו דברים טובים אצל הילד המופרע הזה, אצל הילד המופרע הזה, שלא מסתדר בשום כיתה. יש ילדים כאלה -ישתבח שמו לעד!... יש ילד- נסענו ל'אומן' עם קבוצה של אנשים, אחד הביא את הילד שלו, בחיים שלי לא ראיתי... אני הייתי גם ילד טמפרמנט, זה, שם אותי בכיס הקטן! הבן אדם לא- מהרגע שהוא פוקח את העיניים- "נחמן מאומן"- מתחיל לצעוק, וואו! צועק... רץ, משתולל, שובר, מכסח.

"אבא" בו... בשדה תעופה, אתה רואה אותו רץ, מוריד להוא את הכובע, מוריד לבן אדם... לזה- לחייל הרוסי את הכובע, וואו! ישתבח שמו לעד! אמרתי, ב'ונה, הבנות שלי- אני חוזר הביתה- גן עדן הבנות שלי! מה זה בנות? זה כאלה חמודות, מקסימום משכה לה בשיער, אווו, ישתבח שמו, בלאגן. מה זה, זה ילד- ישתבח שמו... בוא נסתכל על החמוד הזה, אתם יודעים מה הילד הזה יכול לצאת? עם אנרגיות כאלה? הוא יכול להיות גדול הדור הבא. האנרגיות שיש לילד הזה... עכשיו הוא לא יכול ללמוד מילה, מילה הוא לא יכול ללמוד, המוח שלו לא מסודר עדיין, המוח שלו בבלאגן. אבל אם אני לוקח אותו לאט לאט, מאזן אותו, רק שומר עליו, שומר עליו- נותן לו לשבור

קירות, נותן לו פטיש, נותן לו את כל הזמן- תשבור, תהרוס, נותן לו להתאזן. אבל יש לו אנרגיות הילד הזה. אתה יודע מה, הוא לא יהיה גדול הדור? הוא יכול להיות מזכה הרבים מספר 1! הולך לפה, משכנע את זה, מדבר עם זה, מדבר עם... אני צריך לקחת את הדברים הטובים שלו- כל ילד יש לו דברים טובים... -לנתב אותם לכיוון החיובי. יש ילד, לא מוצלח בלימודים- אני מכיר ילד כזה -הילד לא יודע ללמוד! ניסיתי, אני ניסיתי גם- שיעורים, אתה מנסה ללמוד איתו 'גמרא', הוא לא יכול, אין לו, הוא לא מבין מהלך. אביי, רבא, איבעית אימא ואיבעית אימא- שתי קושיות, ואחרי זה עוד קושיה, נגמר הסיפור. יכול להיות קושיה אחת ותירוץ אחד- הוא יכול להבין,

אם תקשה קושיה על הקושיה או קושיה על התירוץ- אין, לא, נגמר לו, הקופסא נגמר, אין לו... כאילו- אתה מגיע לחלל ריק, אין כלום. הוא היה בלימודים, כמעט יצא לתרבות רעה. למה כמעט יצא לתרבות רעה? לצערינו הרב, בתי הספר היום, זה בית חרושת להצלחה. בית חרושת להצלחה. אתה מצליח, אתה בובה! אתה לא מצליח בלימודים, אתה לא שווה כלום! איזה עוול זה! טוב, אמרתי לאבא שלו, עזוב אותו. הוא לא רוצה ללמוד? עזוב אותו, אל תשלח אותו לישיבה, אל תשלח אותו לישיבה, שלח אותו למקום שילך לעבוד, במקום אבל צנוע. מקום קדוש. הילד הזה בשכל- לא יצליח הרבה, אבל יש לו, למתוק הזה, יש לו... אני אוהב את הילד הזה, אני אוהב אותו מאוד! הוא היום

כבר אבא, כן? אבל- למה אני אוהב אותו? יש לו לב- יהלום! יהלום! הילד הזה הלך לעבוד במקום צנוע- אתה מנתב אותו לכיוון נכון, מקום של טוב שיפרגנו לו, יאהבו אותו. יודע לבנות, למד מקצוע כזה, יודע לתקן את זה, יודע לתקן מזגנים, יודע לתקן מקררים, יותר לתקן גז, יודע לעשות אינסטלציה, אינסטלציה, עובד היום... -היום הוא עוזר להורים שלו בפרנסה, הוא מביא הביתה להורים שלו- חצי ממה שהבית צריך, הוא מביא הביתה. אוהב את ההורים שלו, מכבד אותם, מתפלל -ברוך השם- 3 תפילות ביום, מניח תפילין, קובע עיתים לתורה. לקחת את הילד, אבל לפי דרכו, הוא לא חכם- נכון, לא חכם, מה לעשות הקב"ה החליט, אתה לא תהיה תלמיד חכם, זה לא אשמתו,

זה לא קשור אליו, חפש לו משהו אחר, עזוב רגע את ה-'לא חכם,' בוא נחפש אצלו דברים אחרים, פתאום אתה מגלה עולם ומלואו! אתה מגלה פה אוצר- ילד מדהים! אני באמת אומר לכם- מדהים! אתה שואלים אותי? אני חושב שהוא עושה נחת להורים שלו, יותר מילדים שהמשיכו ללמוד בישיבה. הילד הבין. הבנת את הילד, לא מצליח ללמוד- לא קרה כלום! אל תהיה מאוכזב מהילד, יכול להיות שהקב"ה רוצה אותו נגר, רוצה אותו אינסטלטור. אני לא מזלזל חלילה, באינסטלטור- הפוך על הפוך- יש אינסטלטורים, אני אומר לכם, בעולם הבא, בעולם הבא, האינסטלטור הזה יהיה הרבה הרבה יותר גבוה מהרבה אנשים שאנחנו חושבים- עם זקנים ופאות. האינסטלטור הזה קם בבוקר, קודם כל,

מביא פרנסה הביתה. מכבד את אשתו, מכבד את הילדים שלו, מתפלל בבוקר ב'הנץ', מניח תפילין, יוצא לעבודה, הוא מקיים מצווה, הוא הביא אוכל הביתה- זו מצווה. שומע על אישה זקנה שאין לה כסף- עושה לה אינסטלציה בחינם. הוא שומע על ישיבה שקצת קשה לה, נסתם להם- הנה פה, יש לנו לפעמים סתימות, בא לפה בן אדם- הרב יגאל... לפעמים- היו לנו הרבה פעמים סתימות, כן? יש לו משאית כזאת עם משאבה גדולה, בן אדם- תגיד, הגן עדן שלו, לא נראה מי-יודע-מה. כן? מחבק אותי, מנשק אותי עם הריח של כל הזה... ישתבח שמו לעד, אבל אני משתף פעולה, מה אני אעשה? אני מחבק אותו, מנשק אותו, ואומר לי, אני אוהב אותך, הרב יגאל! מה שאתה צריך, איזה סתימות

שיש לך, אני פה בשבילך! אמרתי לו, ברוך השם. בסדר, גם זה טוב... בא, עובד שעה-שעתיים, פותח את הסתימה, כשהוא יוצא, הוא אומר לי, הרב יגאל, אל תתבייש, אתה צריך סתימה, רק אני בא אליך! תראה, הבן אדם הזה פתאום אומר לי, יש לי 7 ילדים, שולח אותם לתלמודי תורה, אתה אומר, תראה, הבן אדם הזה, יכול להיות לא נראה הגאון הגדול ביותר בעולם, לא עושה לך שטייגן ב'גמרא,' לא לומד קבלה, לא לומד כלום, אבל עבד השם, עבד השם! תראה, הוא חסך לנו פה- לא יודע, 1,000 שקל, 2,000 שקל, כמה עולה להביא את המשאית הגדולה? זה חתיכת סכום! הבן אדם הזה תרם עכשיו לישיבה, בזכותו- 1,500 שקל, אתה יכול לשלם לאברך שילמד תורה! אז הקב"ה לא חנן

אותו בלימודים, הוא חנן אותו במתנות אחרות. "חנוך לנער על פי דרכו". יש ילד שהוא, אמרתי- לא מצליח בדברים אחרים, לא מצליח עכשיו לעזור לאמא שלו, הוא עצלן, עצלן, תחפש אצלו משהו טוב, תחדד את הנקודה הזאת. תחדד, תחזק את הנקודה השניה שיש אצלו כי תמצא אצל כל אדם- כל ילד לפי דרכו. אני רוצה לסכם: חשוב לי מאוד, רבותיי היקרים, באמת חשוב לי, גם עם אשתך, גם עם הילדים שלך, גם עם החברים שלך -אל תשפוט! אל תשפוט! אם בן אדם למשל, יש לו בדיחות קרש, מה אתה אומר? וואלק, איזה בן אדם זה. -הקב"ה נתן לו מוח- לא חזק בבדיחות. מי אמר שאתה יותר טוב ממנו? אותו הדבר, הילד שלך. יש ילד ככה, יש ילד... יש ילד אוהב לעזור, יש ילד-

לא אוהב לעזור. ברגע שאתה מבין את הילד, התחלת את החינוך הכי טוב בעולם. אני מבין אותך עכשיו. ילד כעסן- צועק, צועק, צועק, צועק, צועק, צועק! יש ילדים, שיהיו בריאים, צעקנים- נורא ואיום- כל דבר נותן בוקס. בא לי איזה אחד מהתלמידים לתקן אצלי משהו בבית אז הוא הביא את שני הבנים שלו איתו. ואמר לי, על- זה? זה ילד מיוחד, ישתבח שמו, זה- אני הייתי הסנדק שלו, אבל הוא יצא -כמוני כנראה- מה זה... ישתבח שמו. אמר לי, הרב, תיזהר ממנו, שהילדות לא יתקרבו אליו. מה, ילד כזה זאטוט, מה הוא יכול לעשות? אז ההוא בא, לקח איזה צעצוע לילדה הקטנה, היא לקחה את הצעצוע בחזרה, פתאום, אני רואה, הוא נותן לה בוקס כזה בפרצוף, ההיא עפה

חצי מטר אחורה! כזה זאטוט קטן. אמרתי, וואלה, זה לא ראיתי, כזה אגרוף נתן לה. עכשיו ההיא, אההה! היא לא רגילה, היא רגילה לאחיות שלה- מקסימום איזו סטירה קטנה- קיבלה אחד כזה בפרצוף... מה אתה רוצה מהילד? זה המנגנון שיש לו בראש. כאילו, כשאתה היית ילד, היה לך יותר שכל ממנו? מה אתה רוצה מהילד? אני גדלתי בשכונת התקווה אז אני מכיר את הילדים האלה, אין מה לעשות, זה ילד עצבני, אין לו קפיץ, אין לו משהו שאתה יכול למתוח, לקחו לך- תשחרר. זה הילד. אל תכעס. זה הילד, זה בסדר, בוא בן שלי, בוא ילד מתוק, אתה יכול גם לדבר, לוותר. לאט לאט, לאט לאט מסביר לו, מסביר לו, מסביר לו, אם אני אסביר לו בהבנה, הוא יקבל אותי. ישנם

ילדים, פה בשכונה, בשכונה, בבני ברק, בכל מיני מקומות, שהם באים לפה מדי פעם לשיעור- הם רוצים לדבר איתי. והאבא שלהם רב גדול, אבא שלהם רב גדול, הם יושבים איתי, פתאום נפתח להם הלב, מספרים לי את כל העבירות שהם עשו, את כל הקשיים שלהם, קשיים בזה, קשיים בזה, קשיים בזה. ובהתחלה לא הבנתי- למה הם מדברים איתי, ולא מדברים עם ההורים שלהם? אתה רואה- עם אבא שלו, הוא לא מדבר- מילה. הוא בא אליי, אומר לי, תשמע, דבר עם אבא שלי שירד מעליי, משגע אותי, כל הזמן צועק עליי, צועק עליי, צועק עליי. בסוף הבנתי- אני רואה עכשיו ילד עם מכנס צמוד. אתה יודע, יש טייץ כזה, אתה לא יודע, מסכן, איך הוא נושם בכלל. מכנס כזה צמוד,

ככה... כנראה זה מודרני... ואבא שלו צועק עליו, י'פושטק, י'עבריין! אז הילד בא, אומר, דבר עם אבא שלי. עכשיו, אני, קודם כל, אני רואה אותו עם מכנס, אני לא- אני יודע שיש לו יצר הרע, אני גם בתור ילד קטן... עכשיו אין לי יצר הרע למשל, לבלורית... אני לא... בלורית וזה, לא מעניין אותי. אבל כשהייתי בן 17, גם לי היה יצר הרע לסדר את הבלורית. מה לעשות? זה גיל 15, 16, 17... עכשיו, אתה רואה את הילד עם בלורית, אתה אומר, מה זה הבלורית הזאת? הלו, אדוני, תזכור מה אתה היית בגיל 15! גם אתה- היה לך בלורית והיית עושה רעש וצלצולים. אז הילד בגיל שלך, יצא בדיוק כמוך, מה אתה צועק עליו? קודם כל, תקבל את הילד, תקבל את הילד,

הוא ישמע לך. הילד הזה לפני ראש השנה מרים לי טלפון, וזה פלא- שלחו אותו לכל המחנכים, עכשיו, אני לא עוסק בחינוך ילדים- מתקשר אליי, אומר לי, הרב יגאל, רציתי להגיד לך שאני נוסע ל'אומן.' אמרתי לו, אשריך! סע ותתחזק! חזר מ'אומן', אומר לי, הרב, קיבלתי על עצמי: אני שומר שבת, שומר זה, שומר זה... התקשר אליי לפני איזה שבועיים, אומר לי, הרב יגאל, חזרתי לעצמי. חזרתי לעצמי. עכשיו, זה לא בגללי. אני דיברתי איתו אולי 2-3 שיחות, אבל דבר ראשון שעשיתי- פעם ראשונה שראיתי אותו, אני ראיתי אותו בחור ישיבה, שחור לבן, מסודר ככה עם שיער... בחור, ככה כיפה גדולה על הראש. פתאום אני רואה אותו מוזר- מכנס קצר, לא יודע, תספורת

כזאת חצי ככה, חצי... עגיל פה. אני רואה בחור בן 17, אני לא מזהה אותו! כאילו, אני מזהה ולא מזהה, מזהה ולא מזהה. קלטתי אותו, דבר ראשון שעשיתי לו- חיבקתי אותו. הוא לא האמין שחיבקתי אותו. הוא חשב שאני אזלזל בו- איך אתה נראה? ואגער בו. לא, חיבקתי אותו. מה נשמע, צדיק? מה קרה, מה זה, פורים היום? הכנסתי לו הערה בבדיחה. ועכשיו, אני צריך ללכת כי אשתי מחכה לי באוטו, אני חייב ללכת- הוא רודף אחריי, ממשיך לדבר איתי, הוא חיפש מישהו שיבין אותו. הילד חיפש בן אדם- הוא חיפש עיניים שמבינות אותו, אוהבות אותו. אתם, רבותיי היקרים, אמורים להיות אותם עיניים אוהבות לילדים שלכם. והשם יזכה אותנו שנוכל- זה אפשרי, זה אפשרי! זה אפשרי להגיע לזה, זה הכל תלוי בנו.