"זה מה שהנשמה שלי באה לעשות פה": אוריה הרוש על הכישרון שהפך למקצוע

באמת אני מרגיש כמו שאומרים הקלישה שזה בוחר בך באיזשהו שלב די מוקדם בחיים היה לי ברור שזה מה שאני הולך לעשות גיד 12 13 זה מה שעניין אותי הייתי חוזר הייתי מנגן בלילה ביום הייתי מסתובב עם הגיטרה

זה מה שהנשמה שלי באה לעשות פה זה תחושה שדימוקדם לבטע אותי והאם אני טועה טוהה עם עצמי האם זה מה עבודת השם שלי האמיתית זאת אומרת האם זה עבודת השם אמיתית שלי אולי זה משהו אחר אולי אולי אין לי מדומיין בדבר הזה זה גם שאלות שמתגנבות הרבה כתבתי באיזה רגע יחסית קשה כזה לנשמה שלי שר שהקדשת אותו לנשמה שלי הרגשתי שאני מזניח אותה

איך שוכחים נשמה

וה אוה הרבה דברים

ת לי מקום להבין אותך תי לי סיכוי להכיר אותך הכל אל תבקשי ממני ששכח ا אוריה ארוש, אחי היקר, הקטן, נכון, אבל ממש לא קטן בחוכמה, לא קטן בכישרון, גדול ועצום. מה המצב? ישתבח שמו לעד. מוזיקאי נגן אוד מהטובים שיש בארץ אם לא הטוב ממש ממש ממש אני אומר לא אתה

אוקיי

ממה שאני שומע ממה שאני פוגש א תואר באקדמיה עשית תואר באקדמיה למוזיקה זה זה לא א זה ארבע שנים של תואר

שבע שני גם עשיתי שתיים

מה א' כאילו באמת אתה בוא נדבר על הבית שאנחנו גדלנו אז אבא שסגן מנהל בנק בנקאי וכולי א תמיד דחף אותנו למשהו יציב.

כן.

ואז שניים מתוך ארבעה מהילדים שלו, אולי אפילו שלושה, עוסקים בתחומים מאוד מאוד לא יציבים. אתה מוזיקאי, אבל לקחת את זה ממש טוב. זאת אומרת, שבע שנים של לימוד, תואר ראשון, תואר שני, אתה מרגיש שזה המקצוע שלך? זה הסיפור? באמת אני מרגיש כמו שאומרים הקלישה שזה בוחר בך באיזשהו שלב די מוקדם בחיים. היה לי ברור שזה מה שאני הולך לעשות גם גם אם זה לא היה מקצוע שלי זאת אומרת והשם זיכה אותי שבאמת ברוך השם אני מתפרנס מזה אבל גם אם לא הייתי מתפרנס מזה אני חושב שהייתי עושה את זה אני חושב שזה באמת מה שבוחר בך שנסיבות החיים הרבה פעמים מובילים לשם גם צריך להגיד בכנות שכולנו כל האחים נגנו היה איזה זה היה זה הסתובב בבית

אבל זה תמיד היה תחביב אתה מבין זאת אומרת יש את המקצוע בבית אתה צריך להשקיע במתמטיקה אתה צריך להשקיע באנגלית מחשבים פיזיקה לא יודע לזה כאילו

אתה

כן אני לא

אבל כאילו התחביב זה אוקיי יש אחד שהולך לחו קרטה בערב הוא לא הולך להיות בעתיד לוחם קרטה לא כל מי שהולך לחו קרטה הוא לוח לוחם קרטה

אז אצלנו היה לנו חוג ואתה הופך את החוג הזה למקצוע למקצוע לחיים כן תשמע אני ברגע שנחספתי לזה זאת אומרת מהרגע שהתחלתי לנגן נגיד 12 13 זה מה שעניין אותי הייתי חוזר הייתי מנגן בלילה ביום הייתי מסתובב עם הגיטרה כאילו הגיטרה הזה נהיה לי החיים שלי ממש איכשהו הצלחתי להתחיל לעבוד בזה די מוקדם בן 16 גם בגלל שיגל כבר עבד בזה והייתי מנגן איתו בכל מיני הופעות וב

ובדימון אז זה מאוד התאפשר לי לא יודע בגיל 17 להפיק ערבים איפה איפה יכולתי לעשות דבר כזה וזה כבר ראיתי די מוקדם שאני יכול להתפרנס מה אני יכול לעבוד בזה גם אם אני לא אלמד את זה זאת אומרת לא חשב לא חשבתי על הלימודים של זה או לא אבל כן היה לי ברור שזה מה שאני הולך לעשות אה זה הקיף אותי כבר זאת אומרת בגיל הזה בשלב הזה בחיים שזה התעצב לי זה כבר הקיף אותי לגמרי אבל בסוף יש איזה שלב שאתה שואל את עצמך אוקיי מה אני רוצה לעשות כשאני אהיה גדול ממה אני מביא פרנסה הביתה כי התחום המוזיקלי האומנות הוא הוא מלא טלטלות הוא חוסר יציבות משווע

אני זוכר שכשהשתחרתי כבר וכאילו עבדתי בזה וזה אז אבא רשם אותי לעבוד ב אמר לי רשמתי אותך לעבוד בקבג וזה

מפעלים

מפעלים כן א

שאוקי ומה ענית לו

לא קשור אליי כאילו אין קשר

והרגשת שהוא מבין הוא מקבל נראה לי שהוא קיבל את זה בזו שלב הוא היה לו חשוב שאני אלמד כן כאילו אמר לי טוב אם אתה אם אתה הולך לעשות את זה לפחות תעשה את זה מקצועי לך תלמד כאילו לך תעשה את זה א תעשה עם זה משהו שיהיה לך זה גם כאילו כן דחף אותי כל הזמן ללמד וכזה שיהיה לך איזה משהו ביד איזה עוגן זה באמת היה לו חשוב לי ברמה האישית אני חייב להגיד לך לא כזה זאת אומרת זה לא מה שמניע אותי זה לא מה שמניע אותי יש לי איזה אמונה בדבר הזה זאת אומרת שאני הולך גם ככה אני מרגיש גם ככה שגם מישהו עובד בהייטק או בזה גם אחי גם אותו הקדוש ברוך הוא מפרנס

אתה זוכר את הרגע שבו אמרת אני לא אעבוד בקמג אני לא אהיה מהנדס אני לא אהיה מורה כי היה גם תקופה שתרגלת בבית ספר עם בני נוער

נכון

אני אהיה מוזיקאי

אה אני לא זוכר רגע ספציפי ש זה משהו שנבנה אני כן זוכר שממש מגיל קטן זה משהו שבארמי שידעתי שאני הולך לעשות אני זוכר שהייתי בן איזה 14 בדיוק הזכרתי את זה לאחרון נוסף שלנו ואביה שאל אותי אמר אמר לי תגיד מה אתה היית מוכן לעשות זה אם אתה מגיע לחרפת רעב עכשיו אתה מגיע אתה היית עושה את זה אני זוכר שזה ממש שאלה שהלכה איתי גם שנים קדימה והיום אני בסיטואציה עם משפחה וזה כאילו יש לי אחריות אחרת אבל אני לעצמי כן כאילו זאת אומרת זה משהו ש זה מה שהנשמה שלי באה לעשות פה זה תחושה במוקדם לבטה אותי למרות שאני צריך להיות כנה ולהגיד שגם בשנים האלה שאני כאילו בתוך זה לפעמים אני טועה טוהה עם עצמי האם זה מה עבודת

השם שלי אמיתית זאת אומרת האם זה עבודת את השם האמיתית שלי אולי זה משהו אחר אולי אולי אני מדומיין בדבר הזה זה גם שאלות שמתגנבות הרבה

מה הכוונה מדומיין

האם אני מצפה למשהו שהוא לא יכול לקרות או שיש לי ציפיות בכלל אני כאילו מאוד מנסה להרגיע את הציפיות שלי בדבר הזה להרגיע אותם לשים אותם באיזשהו מקום א יחסית מקורכב אה ארצי שמה אביוניך המחלים פניך אבינו לבניך אל תעלה מוזך יא שמה אביוניך המחלים פניך אבינו לבניך אל תעלה אוזניך שנים שאתה מופיע עם החינו הגדול מאיתנו עם עם יגל שלמעשה אתם מופיעים המון אתה מנגן אצלו קבוע ניגנת אצלו קבוע בהרכב במסגרת הזאת גם יצא לכם לעשות פסטיבלים והופעות בארץ גדולות קטנות להרח אומנים ניגנת באנדלוסית חלום של הרבה מוזיקאים להגיע לאנדלוסית מבחינתם זה ובשנים האחרונות אתה עוזב גם את האנדלוסית ועוזב גם את ה את ה לא רוצה לקרוא

לזה שותפות כי בסוף ניגנת אצלו אצל אצל יגל ומחליט שאתה רוצה לעשות את זה לבד כן כל דבר כזה זה באמת בית ספר החיים אנדלוסית זה בלימ למדתי מזה המון ונהניתי ואני חייב להם טובה ויגל באמת ניגנתי אצלו אבל בשלבים סובים זה באמת היית שותפות ואני חייב לו על זה הרבה גם ואני מרגיש זכות גדולה אבל באיזשהו שלב משהו מרגיש שזה לא זה לא מספיק אני כאילו מרגיש שאני מביא חלק מאוד מסוים מתוכי בתוך הדבר הזה ושוב אני אומר זה כמו איזה תחושה של אין ברירה שזה כאילו אני אני חייב לעשות את זה עכשיו

להביא את היצירה שלי

כן אני גם לא מסתכל על זה כי איזה יצירה שלי כאילו פרטית אני חתום עליה לא זה דברים שנוחתים ואני מרגיש שאני צריך פשוט להוציא אותם אה ולפעמים ננסה להתעלם מזה נגיד אחרי האלבום הראשון ממש ניסיתי להתעלם לם מאלבום השני אמרתי תחזור כאילו תחזור לגן עם זה באמת חזרתי אחר כאילו לנגן עם אנשים לגן עם הזה וזה פשוט א יש איזה תחושה שזה חזק ממני בהקשר הזה אתה מקבל חיבוק מאומנים שגם עובדים איתך גם מופיעים אצלך כעורכים יש לפעמים כשאתה עומד ליד האנשים האלה ואתה שואל את עצמך מתי אני אהיה שם לא האמת שלא זאת אומרת יכול להיות שבאיזשהו לא יודע מאחורה אבל זה גם משהו שאני מאוד מתרגל לדעת שכל אחד יש לו את המקום שלו יש לו

את החלון זמן שלו לפעול בתוך הדבר הזה ובאמת יש מקום לכולם באמת הרבה מאבקים פנימיים יש לאומן ועוד מאבק שמאוד מאוד מעניין אותי זה הנוכחות על הבמה מחיות כפיים מעשרות מאות אלפי אנשים והרצון בסוף בסוף הרי תמיד אתה אומר אני צינור בסוף לדברים האלה זאת אומרת אני כותב את השיר אני אני אני מלחין אותו, אני מאמין שזה כחלק משליחות שמגיעה מלמעלה, אבל בסוף אתה רואה מה קורה גם לאומנים גדולים, בסוף הגאווה משתלטת מאוד, בסוף ה לשחק את המשחק א של ה של הפרפורמר הזה שמופיע על הבמה והוא נארץ, אבל בסוף צריך גם לחזור לביתה, לאישה, לילדים, להוריד את הזבל. הפער הזה הוא משהו שהוא מעשיק אותך, הוא מפחיד אותך.

אני מסכים עם רוב הדברים שמעת חוץ מזה שזה משחק. אני לא חושב שזה משחק. אני חושב שלהיות פרפורמר זה חלק ממרת לחיות את זה, להיות ברגע הזה. אה ודאי שהפר הזה מעסיק והוא גם בריא בעיניי. א אתה יודע הגאווה זה משהו שכולם צריכים לעבוד עליו. קשר לא משנה איפה הם נמצ

אבל לאומנים זה קשה יותר כי בסוף לא יודע מה מהנדס הגאווה שלו זה המחמאות. זה לא אלפי אנשים שמירים ומוכים כפיים. זה לא שיר שעולה לרשתות ואומרים לו וואי הפכת לי את החיים, שינית, ריגשת. אין מה לשבות בגד זה מדהים שהרבה פעמים החברים שלי שאני מדבר איתם על זה יותר שמים לב וגם אני אתה יותר שם לב הרבה פעמים לדברים השליליים שכותבים עליך. פחות הדברים הטובים כאילו אומרים אוקיי סבבה. הם כאילו מובנים מאלה. הרבה פעמים שמים לב לאיזה תגובה אחת שהיא כאילו מורידה את כל ה את כל ההייפ של ה

נו מה עושים כדי לאזן את זה

שזה גם גאווה כביכול כן בתוך הדבר הזה כי אתה כאילו מי אני מי אני בתוך הדבר הזה אה מורידים את הזבל זה זה הפתרון מורידים את הזבל באים שוטפים את הבית זה עושים שוטפים כלים יוצאים עם הילדים חוזרים לקרקע אתה יודע בסוף אנחנו חיים פה גם מציאות די פשוטה בארץ אני אומר מהאומן הכי מצליח עד חיים מציאות די פשוטה בסך הכל בשיח שלך מול ריבונו של עולם הרי אתה אומר בסוף בסוף זה הכישרון הזה הוא מריבונו של עולם ואני אני כאן מה שאף מרעין לא יכול לעשות אני כאן כדי להעיד שמגיל מאוד מאוד קטן ניכר עליך הכישרון הזה השמיעה המוזיקלית היכולת ללמוד לבד היכולת ליצור דברים מעניינים כמו שאמרנו להפיק אירועים גדולים ב בגיל צעיר

אירועים שמקבלים חותמת מאומנים אבל בסוף אתה אומר אוקיי ריבונו של עולם הביא לי את הכוח הזה אז הנה ריבונו של עולם אני רוצה לעבוד איתו תפרט את השטר תן לי דרך כמים אני אני עושה את רצונך זה מה שאני עושה פה והמת השאלה שהסיקה אותי הרבה ו אין לי תשובה עליה אבל אני כן מרגיש שהקדוש ברוך הוא הכל ברחמם אצלו ואם הכלי לא מוכן זה לא יגיע וגם כשהכלי מוכן הדברים אין לי אחיזה בדבר הזה זאת האמת אני כאילו מאוד מרגיש שאין לי אחיזה בדבר הזה ואיך זה מה אמור לקרוא או איך כאילו זה זה דיביונות זה דמיונות מה ואיך אמור לקרות

בימים האלה יוצא שיר חדש שלך נכון קצת על השיר א תני לי מקום כן זה שיר ש כתבתי באיזה רגע יחסית קשה כזה לנשמה שלי שיר שהקדשתי אותו לנשמה שלי שהרגשתי שאני מזניח אותה כזה היה לי איזה תחושה שאני מזניח אותה את מה שהיא רוצה לעשות מתקש בדברים אחרים ואני מבקש ממנה עכשיו בשיר גם ואני באמת מבקש ממנה את זה גם עכשיו שאני אומר לי מקום להבין אותך ת לי סיכוי להכיר אותך רק אל תבקשי ממני ששכח שאני לא אשכח אותה להכיר אותך אל תבקשי ממני ששקע וא

איך שוכחים נשמה

וה אוה הרבה דברים הרבה דברים הרבה דרכים חושב בעיקר בלא להיות נוכח ומה אתה כותב לשם המוטו שם זה שאני לא יודע כלום. זאת האמת. רושם את כמו בית ואני כמו רוח מתפרצת. כשחיפשת חלון, כשסגרת חלון, אז חיפשתי את הלת. אני לא יודע כלום. כל עוד אני בחוץ לא יהיה לי רגע שקט. ואת לא מפסיקה לזוז. לרוב את מתרחקת. אני לא יודע כלום. ערוצים רצים, הם תופסים לי את העין. לא מצאתי אחיזה או תפיסה. עדיין אני לא יודע כלום. מה מגיע מתוכי ומה זה מלמעלה? כשאני מרגיש קרוב זה אף פעם לא דייל לה. אני לא יודע כלום. לא מצאתי אור שיאיר לי את הדרך אבל שמעתי כל שקורה לי בן של מלך. אתה לא יודע כלום.

למה זה הפזמון שבחרת? אני לא יודע כלום.

לא פזמן זה המוטו שם כזה אבל באמת היה לי איזה תחושה שאני פשוט לא יודע. כמו שגם אמרנו מקודם אני לא יודע כלום אחי על הדרך על ה על ההתנהלות שלי בעולם. אני באמת מתהלך בתחושה שאני לא יודע כלום. אתה עושה א' ומצפה לב, אבל העולם לא עובד ככה. ובאמת במציאות של הקדוש ברוך הוא 1 + 1 זה לא שווה שתי 1 +וס 1 יכול להיות שווה 1000 ואין זאת אומרת זה לא הצורה הלינרית שהתרגלנו אלא לראות דברים מה תהיה ההצלחה מבחינת אוריה זאת אומרת איפה אוריה ארוש המוזיקאי מלחין יוצר רוצה להיות עוד 10 שנים רוצה להיות שמח אמן ובריא ועם במשפחה ויוצר להמשיך להיות ביצירה, לשחרר מוזיקה, להופיע. יש איזה שעה בשעון הזמן הזה שאם אתה לא מגיע לנקודה מסוימת, אתה תשאל את עצמך לאחורה אם אני בכיוון. אה, כל 12 בלילה קורה.

את בית ואני כמו רוח מתפרצת. כשסגרת חלון אז חיפשתי את הדלת. אני לא יודע כלום. אני לא יודע כלום. כל עוד אני בחוץ, לא יהיה לי רגע שקט ואת לא מפסיקה לזוז לרוב את מתרחקת. אני לא יודע כלום. אני לא יודע כלום. אני לא יודע כלום. אני לא יודע כלום. תי לי מקום להבין אותך. תי לי סיכוי להכיר אותך. כל תבקשי ממני ששכח. ا