הסר כעס מלבך - הרב זמיר כהן (כתוביות)

היום ישנה גישה פסיכולוגית שאומרת, אפילו לילדים אומרים את זה: "כשאתה כועס תוציא את זה החוצה". גם למבוגרים: "אתה כועס, תתפרץ, אל תשמור בפנים כי בסוף תתפוצץ". רגע, אבל אם אני מתפרץ החוצה, כל מי שסביבי נפגע, האישה נפגעת, הילדים נפגעים, הבעל נפגע, החברים נפגעים. כשאדם מוציא את כל העצבים שלו החוצה הוא פוגע באחרים. אז יש גישה פסיכולוגית שאומרת: גם אם אחרים ייפגעו, העיקר אתה אל תתפוצץ, תוציא את זה החוצה. לשלמה יש פתרון יותר טוב. הוא לא אומר שהאפשרות שלך או להשאיר את הכול בפנים ולהתפוצץ או להוציא את זה החוצה ולפוצץ אחרים. הוא אומר: יש פתרון יותר טוב - "הסר כעס מליבך". מראש אל תכעס, גם אם הלב מתחיל

לכעוס על ידי התבוננות נכונה אתה יכול לסלק את הכעס מליבך. ובאמת אדם שחי מתוך אמונה בהשגחה פרטית, יודע שיש בורא לעולם והכול בהשגחה והכול לטובה, אז גם אם עכשיו ההוא אמר לי וזה פגע בי, הכול מלמעלה והכול לטובה. אני עושה את ההשתדלות שלי לארגן את הכול, לסדר את הכול, להיות בסדר, אבל אם קרה שפגיעה, עלבון, כסף שהלך, אגרטל שנשבר, לא עושים מזה עניין גדול כי יודעים שהכול לטובה. בדור הקודם, הסבתות בדור הקודם, אגרטל יקר נפל, נשבר, מה היו אומרות? "כפרה, כפרת עוונות". מילה אחת היו אומרות וזה עזר להן שלא יצטרכו פסיכולוגים ופסיכיאטרים, כי הן חיו בתחושה של אמונה בהשגחה פרטית. מה זה כפרה? כשהיא אומרת "כפרה", מה

זה כפרה? לא סתם מילה שנפלטת. כפרה, פירושו של דבר כך: אני יודעת שיש בורא לעולם והכול בהשגחה פרטית, ואם האגרטל היקר הזה נשבר כנראה שזה במקום שאני אהיה שבוע בבית חולים, הקב"ה לקח את האגרטל במקום זה. טוב שהלך האגרטל. עכשיו, אחת שאומרת "טוב שהלך האגרטל", היא כועסת? היא מרגישה טוב שזה נשבר. על מה היא תכעס? זה נקרא "הסר כעס מליבך".