
מאחורי האנטישמיות: עודד הרוש בשיחה אישית עם הרב שמואל אליהו (עם כתוביות בעברית)
האם האנטישמיות גואה? ואם כן, האם יש בכך שיקול לגבי עלייה לארץ? הרב שמואל אליהו ועודד הרוש נפגשים לשיחה מרתקת על השיקולים המהותיים והחשובים לעליית יהודים לארץ ישראל, והרבה מעבר
כולנו פותחים את מהדורות החדשות ואנחנו שומעים על פיגועים בפריז, פיגועים בברלין, אפילו בארצות הברית, אפילו במדינות אוהדות. האם האנטישמיות גואה? ואם כן, האם זה השיקול לעלייה לארץ? או שאולי אנחנו בעידן אחר שצריך לברר מה קורה פה בכלל. אנחנו פוגשים את הרב שמואל אליהו לשיחה על אנטישמיות, מגמות ועל השיקולים האמיתיים והחשובים לעליית יהודים לישראל. שלום, הרב. -שלום. אני רוצה לשתף אותך בחוויה אישית שהייתה לי ממש לפני שבועיים מרגע הצילום הזה. אני ואשתי לפני שבועיים היינו בלונדון מספר ימים ואני טסתי מתוך תחושה שאני טס למדינה נאורה, עיר בטח מתקדמת, המלוכה שלהם יושבת שם, פתוחה לכל העמים, רגע לפני שאני יוצא
מהבית של המשפחה שאירחה אותנו, שם עליי צעיף, בגדים חמים ויוצא, אומרת לי בעלת הבית: חכה, אתה לא יכול לצאת ככה. אני מסתכל ימינה, שמאלה, מה לא בסדר? צעיף, לבוש טוב, חם. היא אומרת לי: משהו על הראש. חשבתי שהיא מצביעה כאילו אני בלי כיפה, אני עם כיפה. היא אומרת לי: הפוך - כובע, משהו. הכיפה זאת הבעיה. -זהו, אני חשבתי שכאילו אולי היא רוצה להעיד על זה שאין לי משהו, אולי לא שמתי לב שאני בלי כיפה. לא, הפוך - אתה עם כיפה, זאת הבעיה. היא ותיקה בלונדון כבר 40 שנה, ואני חייב להודות שברגע הזה קיבלתי כמו סטירה. רגע, הלכנו אחורה? אי אפשר להסתובב היום בעולם עם כיפה? האם אנחנו בפתחו של גל אנטישמיות קיצוני, כמו
שמבשרת התקשורת, ערב מלחמת העולם השנייה? כמה שזה יישמע לך מוזר, זה בדיוק הפוך. מה הפוך? אם אתה מסתכל על העולם, בסדר? אולי זה גדול מדי? אבל תסתכל על המציאות. אנחנו בתהליך של צמצום האנטישמיות, ויותר ויותר אנשים בעולם מכירים את ישראל. זה מעורבב. מחילה שאני קוטע, אני מבין שלרב אין טלוויזיה בבית, אבל מהדורות החדשות האחרונות נפתחות בפיגועים בפריז, בגרמניה, אפילו בארצות הברית, אוהדת ישראל, שמחצית מהעם היהודי עדיין בארצות הברית, אפילו שם האנטישמיות רק גואה. זה לפחות מה שאני רואה מהתקשורת. התקשורת מביאה אפילו לא חצי תמונה. אפילו לא... כלום, היא לוקחת את הקצה הצבעוני, המדמם אולי, כי אולי זה מה שמוכר.
אבל בוא נסתכל רגע על התמונה השלמה. יש מדד אנטישמיות עולמי שאומר שיש בעולם... רבע מהעולם הוא אנטישמי. יכול לבוא אליי מישהו ולומר "וואלה, זה נורא ואיום," וזה בסדר, אני מסכים, זה נורא ואיום, זה לא צריך להיות. אבל אם אתה מסתכל על התהליך של נגיד מאה השנים האחרונות, אנחנו במגמת ירידה, לא במגמת עלייה. אלו עובדות מה שאתה אומר? -אלו עובדות גמורות. זאת אומרת, נגיד, בוא ניקח רגע את מלחמת העולם השנייה, זה לא שגרמניה הייתה אנטישמית ואירופה הייתה אוהדת יהודים, כל אירופה שיתפה פעולה, כולל צרפת, עם האנטישמיות, עם מחנות ההשמדה. ארצות הברית מנעה אוניות של ניצולים יהודים להיכנס לתחומה, הם חזרו לאירופה וחזרו
למשרפות. בארצות הברית היו אוניברסיטאות שלא קיבלו יהודים. הנרי פורד, הביל גייטס של אמריקה, לפני 100 שנה חיבר אנציקלופדיה על היהודי הנצחי שכולו אנטישמיות והיטלר קרא לו מורי ורבי ושם את התמונה שלו. הוא היה הנערץ, האיש הנערץ של... -האב הרוחני של "מיין קאמפף" אולי. כן, העולם היה ספוג אנטישמיות, הרבה יותר מרבע, מ-26 אחוז, על זה אין עוררין, וגם התוצאות היו קיצוניות. זה הולך ומשתנה. העולם, הגלובוס, האנושות משתנה. האנושות הולכת ומשתנה והופכת להיות יותר אוהדת יהודים ופחות אנטישמית, זה מתבטא גם במספרים. עובדות לא שאלת, אז לפני 30 שנה, מספר המדינות שהיו להן יחסים דיפלומטיים עם ישראל היה 80, היום זה 160.
היום גם מדינות ערביות מחפשות את הקשר החיובי עם ישראל כי הם מעריכים את הטכנולוגיה, את החוכמה, את הרפואה, לא יודע מה, את הכישורים, את הכישורים של עם ישראל. אז זה אולי אינטרסנטי אבל זה הרבה יותר טוב מאשר לשנוא אותנו ולהגיד שאנחנו מרעילי בארות והרגנו את אלוהים. רגע, אתה אומר פה כמה דברים, אחד, משהו שתמיד אני "שמחתי" באנטישמיות כי אמרתי: היא זו שבועטת את היהודים מהגולה לעבר ארץ ישראל. אתה למעשה בא עכשיו לצופה ואומר לו: תירגע, הכול בסדר בגולה, אתה יכול לנוח שם. לא, לא, לא, לא, אל תוציא ממני. -אתה אומר: אל תעשה לי תרגילים תקשורתיים. עדיין רבע מהעולם הוא אנטישמי, אומנם לא באותה פריסה. זאת אומרת,
בארצות הברית זה תשעה אחוזים אנטישמיות, כן? שזה אחד מתוך עשרה כמעט, וברשות הפלסטינית זה 93 אחוז אנטישמיות. זאת אומרת, מי שמייחס לנו דם במצות וקרניים וזנב וכולי - יש שם הרבה יותר, ובכלל בעולם הערבי יש הרבה יותר אנטישמיות, אבל צריך לדעת שבאירופה גם כן יש יותר, יש פחות. יש את יוון שהיא ספוגה אנטישמיות, יוון. אני לא יודע מה יש להם איתנו. צרפת, יש שם הרבה, ויש מקומות שיש פחות. בעולם האנטישמיות היא במגמת ירידה. למה זה קורה? למה? זו שאלה קשה. -כי מה? קרה איזה תהליך התגלות לגויים? לא, כנראה שלא. מה קרה בדרך... א', אתה הפכת לי בכלל את המחשבה אבל בוא נגיד ואני, מה שנקרא, זורם איתך. זורם עם העובדות, לא
איתי, עם העובדות. -עם העובדות, קיבלתי. מה קרה בדרך שגרם לאומות העולם להוריד את רף האנטישמיות? אז רף הבורות ירד. -הו. זאת אומרת... -לזכותנו? מה, ההסברה השתפרה? יש זוהר שאומר שבשנת ת"ר, זה 1840, ייפתחו שערי חוכמה. כחלק מתהליך הגאולה של עם ישראל, בשנת ת"ר, שש מאות לאלף השישי, ייפתחו שערי חוכמה. באמת, אז התחילה המהפכה התעשייתית -המהפכה התעשייתית, נכון. באמת זה פרץ. -אבל זו מהפכת מידע. זאת אומרת, אם עד אז עשרה אחוזים מהעולם ידעו קרוא וכתוב, מאה שנים אחר כך 30 אחוז ידעו קרוא וכתוב, היום 86 אחוז מהאנשים בעולם יודעים קרוא וכתוב. הידע הוא הופך להיות המוקד, הוא זה שמקדם את העולם, ופתאום כולם מבינים שמה
שהאכילו אותם זה שקרים. אז הידע הוא מוריד את האנטישמיות ומעלה את עם ישראל, במיוחד שעם ישראל נחשב העם המוביל בעולם בידע. זאת אומרת, אני לא יודע אם זה רק זה, אבל זו דוגמה לדבר שעשוי לשנות את הגרף משיא האנטישמיות למצב שבו האנטישמיות הולכת ופוחתת. אתה גם יכול לראות שהאנטישמיות נמצאת בעיקר במדינות הטוטליטריות והנבערות. שבהן המידור למידע הוא גדול יותר. -כן. במקומות שיש נגיד יותר דמוקרטיה, נגיד כמו ארצות הברית, שיש יותר מידע ויותר... -נגישות. אז שמה האנטישמיות יורדת. יש מהפך בעולם. אנחנו בתוך תהליך שבו האנטישמיות הולכת ודועכת. ברור שעדיין רבע זה הרבה, וזו סיבה לכל היהודים לעלות. זאת מגמה או שזה מספר
אבסולוטי? זאת אומרת, יש רבע בעולם אנטישמים, זאת מגמה שתלך ותדעך עוד יותר? בדיוק. קודם כול, אני יודע מהנביאים שככה זה יקרה. "וראו גויים צדקך וכל מלכים כבודך," "תחת היותך עזובה ושנואה... "ושמתיך לגאון עולם משוש דור ודור," אלה נבואות שאנחנו גם רואים אותן. אנחנו רואים איך השנאה שהייתה לעם ישראל, "סחי ומאוס תשימנו בקרב העמים," איך זה מתהפך והיום זה הופך להיות הערכה וכבוד, ולפעמים גם הערצה. אתה יודע מה, תשמע רגע את הדיבורים של סגן נשיא ארצות הברית מייק פנס, באיזו הערצה הוא מדבר על עם ישראל. לא יהודי, אוונגליסט ב... ושגרירת ארצות הברית היוצאת מהאו"ם, ניקי היילי, שאני חייב להודות, ברמה האישית, אני
כיהודי לא הייתי מעז לכתוב לה נאומים כאלה אוהדים. והם הרבה יותר משפיעים כי הם הציר המרכזי והם הנבחרים של העם, אתה מבין? ואתה עדיין מגלה בארצות הברית מגמות אנטישמיות שלא ראית אותן. היית רואה אותן באמת באירופה, בטח בארצות אסלאם. ועדיין אתה רואה הקצנה גם בארצות הברית באנטישמיות כלפי יהודים. אז איך זה מסתדר? זאת אומרת... אתה מדבר... תראה, זה ברור שכשנגיד האנטישמים מתחילים להצטמצם ולהילחץ לפינה, אז לפעמים הם בועטים יותר חזק והם עושים יותר רעש. -זה נקרא בצבא מלחמות מאסף. תמיד לקראת זה שהאויב מפסיד, הוא עושה את הצעדים הקיצוניים ביותר. אבל המגמה העולמית היא צמצום האנטישמיות, וזה אמור לתת לנו הרבה אומץ
ושמחה: וואלה, אנחנו בתוך תהליך עולמי. אגב, זה חלק מתהליך עולמי שיש לו הרבה פירות. אתה יודע שתוחלת השנים משנת ת"ר ועד היום הכפילה את עצמה בעולם מ-40 לכמעט 80? מכמעט 40 לכמעט 80? הכלכלה, זאת אומרת, התל"ג העולמי הכפיל את עצמו כמעט פי 100. זה לא ייאמן, זאת אומרת, הכלכלה, מה שאנשים היו מסתפקים ב... כן, השפע העולמי יורד, יורד לעם, מה שנקרא. הטוב ירד לעולם אז האנטישמיות יורדת מהעולם. וואו, אבל אני עדיין רוצה להתעקש איתך, כי בכל זאת רק לפני עשר דקות הבאת לי את המהפך במחשבה שבכלל האנטישמיות במגמת ירידה, אז קצת קשה לי להשתחרר מזה, תבין אותי. ועדיין, אנחנו הולכים 70 שנה אחורה, וגם בספרי ההיסטוריה וגם
בספרי האמונה, אם ניקח את הספר "אורות מאופל" של הרב אבינר, אז אתה רואה נקודות שבהן הוא נזהר בהמון זהירות כדי לא לתרץ את השואה כי באמת אף אחד לא יכול לקחת אירוע כזה היסטורי כמו שואה וקיצוני ולתת לו פירושים כאילו אנחנו איזה עוזרים של ריבונו של עולם. ועדיין יש בנו מעין תחושה של "נחמה," במירכאות אני אומר, שהשואה היא הזרז להקמת מדינת ישראל. אז אם האנטישמיות הולכת ופוחתת, אולי אנחנו מאבדים פה מאיזה זרז של תקומת ישראל. לצערנו, יש בזה משהו. עדיין העלייה מארצות הברית היא פחותה ממדינות כמו רוסיה ואוקראינה. וכשיש אנטישמיות בצרפת אז יש הרבה יותר עלייה, וכשהאנטישמיות באנגליה אז הרבה יותר עלייה. אנחנו
מסכימים שהאנטישמיות דוחקת את היהודים כלפי מדינת ישראל. -כן. יש אפילו ביטוי בחז"ל שאומר שגדולה הסרת הטבעת שהסיר אחשוורוש את טבעתו מידו והעביר אותה להמן, יותר מכל הנביאים והנביאות שעמדו לעם ישראל. יש איזה משהו, אבל אף אחד לא אומר "ברוך המן", אולי כשהוא שיכור. אנחנו אומרים "ארור המן." עם זאת שהוא גרם לעם ישראל לחזור בתשובה וכו,' עדיין ארור המן ונילחם בו. -כן, ברור, אנחנו מסכימים על זה שגם צוררי ישראל, גם היטלר הוא בסוף שליח השם. לטוב ולמוטב. -אבל עם זאת שהוא שליח השם... אבל אנחנו לא נתפלל לזה. -בדיוק. אנחנו צריכים להתפלל שלא תהיה אנטישמיות ושיהודים יעלו לארץ - לא בגלל שמישהו קרא לו איזה כינוי
גנאי, אלא בגלל שהוא מכיר בכך שעם ישראל חוזר לחיים. העצמות היבשות מתלקטות: "נתתי רוחי בכם וחייתם," אנחנו חוזרים לעצמנו למה שהיינו פעם, ממש כמו שהיה בימי שלמה - "ונהרו אליו כל הגויים." אנחנו לוקחים את הפלטפורמה הזאת של תוכנית שמשודרת גם בטלוויזיה וגם ברשת, יש לנו ברוך השם גם צופים מעבר לים. אם אני הייתי דקה לפני השידור צריך לפנות לצופים בבית שמעבר לים, הייתי אומר להם: צאו מהגולה, בואו לארץ, הגויים בועטים בכם. מה האמירה של הרב שיוצאת מפה כלפי יהודים בעולם? בואו לארץ ישראל, בואו לעם ישראל, בואו לעם ישראל שחוזר לחיים, שחוזר למלא את תפקידו: "ונברכו בך כל משפחות האדמה- " לא כי רע לכם שם, אלא כי פה
פי אלף יותר טוב. הרב, יש גישה שאומרת שדווקא טוב שיהיו יהודים בעולם. הם מהווים כמו שגרירים שלנו. אם מחר לא יהיו בארצות הברית יהודים, אז ארצות הברית אולי פחות תגלה אהבה ואהדה כלפי ישראל. זאת אומרת, הודות לקיומם של יהודים בפנטגון ובנקודות הכוח, יש לנו גם אהדה מארצות הברית. מה אתה יכול להשיב לאותם אנשים שחוששים שמחר לא יישאר ולו אף יהודי אחד בארצות הברית, ואולי הידידה הטובה ביותר שלנו כבר לא תהיה כזאת ידידה. זאת אומרת, האם הידידות עם ארצות מסוימות, עם מדינות מסוימות תלויה ביהודים שנמצאים שם? אני חושב שזה ממש לא. אנחנו יודעים שהיו יהודים גם בספרד לפני הגירוש, זה לא עזר להם, גם כשהיו בעמדות מפתח
כלכליות וכו,' האנטישמיות התגברה גם על התועלת שהיהודים הביאו לאומה שחיו בתוכה. אבל למה אני צריך לחפש כל מיני הצדקות לשואה, לגלות, לצרות? אנחנו צריכים לדעת שאנחנו רוצים לקבל הצדקה לקיום הבריא שלנו, והתורה אומרת שהקיום הבריא של עם ישראל זה בארץ ישראל, כל התורה מלאה מזה. כל התורה, מפרשת לך לך, אלוקים אמר לאברהם אבינו: אתה רוצה להיות עם גדול? אתה רוצה להביא ברכה לעולם? בארץ ישראל. ככה שם, ככה בחטא המרגלים, ככה בכל התנ"ך מתחילתו ועד סופו. אני צריך לחפש איזו אג'נדה שהופכת לי את מה שהתורה אומרת? זה כמו בספרי המוסר והחסידות: תשובה מיראה ומאהבה, שמאהבה היא נעלית יותר. אתה למעשה פונה ליהודים בתפוצות
ואומר להם: נכון, היו תקופות שעלו מיראה, בואו תעלו מאהבה, מה שנקרא. אני אגיד לך יותר מזה, כששואלים אותי לפעמים בני נוער אם ללכת לבקר במחנות ההשמדה באושוויץ. -שאלה מצוינת. והם מספרים שזאת חוויה מדהימה ונותנת זהות יהודית חזקה מאוד. אני אוסיף ואני אגיד: אני זוכר שאני בתור תלמיד כיתה י"א או י"ב הייתי במחנות ההשמדה, אני זוכר שבתור חייל, זה תמיד ישב לי בראש: מה עלול לקרות אם?... למה חשוב לעמוד על המשמר. ואני אומר להם תשובה ששמעתי מאבא: עדיף שהזהות היהודית שלך תהיה חיובית - מה אפשר לתרום לעולם, ולא מה חלילה יכול לקרות אם נהיה בגלות. לכונן את האישיות שלך על הרע של אושוויץ, זה מה שמעצב אותך כיהודי?
נכון שזה עדיף מלהיות סתמי, אבל עדיף שתעצב את היהדות שלך על החיובי, מה השליחות שלי, כמה טוב אני יכול להביא לעולם, לא רק בסייבר, לא רק בטכנולוגיה ולא רק בחקלאות, אלא בערכים. זה קצת מזכיר כמו חיילים ששומרים על גבול, המתח המבצעי הזה, נקרא לזה, שומר אותך מתוח, דרוך. זאת אומרת, אם אתה יודע שאתה נמצא בגזרה מאוד מאוד מאיימת, אתה כחייל מאוד מאוד דרוך. לעומת זאת, אם אתה יודע שאתה נמצא בקו שלום, יש הרבה יותר מקום לשאננות. אולי החשש הזה מהאנטישמיות, שמא תעלה, תרד, הוא שומר אותנו תמיד מתוחים. -בשביל זה מספיק "יד ושם." זיכרון ומפה תרימו ראש. -בדיוק. הרב, אז למעשה מה שאתה אומר זה שתם הזמן של נקרא לזה הגישה
שהביאו איתה ראשית הציונות, דוד בן גוריון, הרצל, שבאו לפה מפחד וברחו מפרעות קישינב וכו.' נגמר הזמן הזה, עכשיו אנחנו בתקופה של עלייה מאהבה? גם לכתחילה ככה זה היה. לכתחילה מתי? כותב רבי אלעזר אזכרי למשל: צריך אדם לשמוח בישיבת ארץ ישראל כמו בן השב אל חיק אימו. זאת אומרת, עלו מאהבה, לא זה... מלפני 500 שנה. או כותב כך רבי חיים בן עטר: "והיה כי תבואו אל הארץ- " אין שמחה אלא בישיבת ארץ ישראל. זאת אומרת, לא מקלט, מקלט לנשים מוכות, אלא ממש מקום שהולכים אליו מאהבה כי זה המקום הכי טוב. אולי היה איזה דור שהיינו צריכים דווקא מיראה או מפחד, אבל צריך לחזור למקום האמיתי, אנחנו באים לפה כבן השב אל חיק אימו.
באמת ההיסטוריה יודעת להעיד שגם לפני העליות השלישית, הרביעית, בן גוריון, כל ה... באמת קדמו להן עליות של חלוצים, כמו תלמידי הגר"א. בטח, רבי מנחם מנדל מביא את הפסוק שהוא בא לפה באהבה, עזבו את מרכזי החסידות שהיו ברוסיה ובאו לפה לביצות, קדחת, מלריה, שרבע מתושבי הארץ היו בקדחת והם באו בשמחה. אתה יודע, זה חידוש גדול מה שאתה אומר פה ותביעה גם חשובה, אנחנו בעידן שרוצה לספר את הסיפור של מגורשי ספרד וצפון אפריקה. אנחנו כל הזמן מדברים בשיח התקשורתי: בואו נספר את הסיפור השלם. ואתה בא ואתה אומר: חבר'ה, חלק מהסיפור השלם זה לא עליות שהתחילו בבן גוריון, זה עוד עליות שהתחילו באהבה ומאהבה עוד לפני מלחמת העולם
השנייה. נכון שהן פחות קיבלו תעודה בשיח הציוני-ממלכתי, נקרא לזה, אבל אתה מעלה אותן פה על נס ואומר: לפעול מאותם מקורות. ברור. טוב, אז שנזכה להרים ראש ולשוב מאהבה. אמן. אוי, איזו ברכה מתוקה. נשוב כולנו, כולנו, כולנו מאהבה גדולה, מאהבת השם, ומידיעה שהתפקיד הזה מחכה לנו. יותר מזה, אתה באמת חוזר ואומר, מידיעה. זאת אומרת, בסוף, אומנם אני מגיע מהתקשורת אבל אני מרשה לבקר אותנו, בסוף, תעזבו שנייה את הכותרות הבומבסטיות, תסתכלו לאמת בעיניים, למציאות, והיא, כמו שגם כתבת בספר הנבואות שלך, אנחנו זוכים לראות פה דברים מדהימים בעובדות, לא בתחושות. בעובדות כלפינו וגם כלפי העולם. תודה רבה.
התמלול נוצר אוטומטית ועשוי לכלול שגיאות.
פורסם ביום שני, ו׳ באדר התש״פ (2.3.2020). משך: 20:19
0 תגובות
תגובה מתפרסמת אחרי אישור של המערכת.
עדיין אין תגובות לשיעור הזה. אפשר להיות הראשונים.