הרב זמיר כהן - הנעלם שבעולם

הנושא שלנו הערב הנעלם שבעולם. כידוע בשפה העברית יצוק תוכן בכל מילה. יש מילה שאתה תכף קולט את הקשר למשמעות. יש מילים שצריך קצת להתבונן בהן, להעמיק בהן. אבל בכל מילה תמון מסר יש בו עומק. יש הסבר מדוע למשל בעל חיים מסוים נקרא בשם הזה דווקא. מדוע האיבר נקרא בשם הזה דווקא? כל מילה יש בה משמעות. למשל השן נקראת שן כי תפקידה לשנות את המזון. היא כוטשת את האוכל היא משנה את המזון. הלשון לשה את המזון. התפקיד שלה הוא ללוש. מה פירוש המילה לעיסה? להפוך את האוכל לעיסה. על ידי שלועשים, אם רוצים להיות בריים ולא לאכול גושים, היום דור לחוץ, קצת לא עשים ומיד בולים והקיבה אחר כך מתקשה להקל. אבל כאשר לא עשים

ולועשים עד שהאוכל הופך להיות עיסה ואז בולאים, מקבלים הרבה יותר בריאות. כך בכל מילה, גם בשמות של בעלי חיים, חז"ל אומרים שהכלב נקרא כלב, כי הוא כלב, כמו לב, נאמן ומסור לבעלים. החתול מחטל את צרכיו וכן הלאה. אבל אנחנו הערב רוצים לגוע דווקא בעולם שבו אנחנו חיים. מדוע העולם נקרא בשם עולם? מסביר ראשי בספר איוב שעולם מלשון העלם. כלומר, אנחנו חיים בעולם שנראה מאוד מציאות, מאוד מוחשי, מאוד ממשי, אבל האמיתו של דבר, העולם מעלים בתוך החומר שבו את המציאות האמיתית. אנחנו מוגבלים בראייה אף על פי שיש לנו תחושה מאוד נעימה, שרואים וקולטים, ידוע למשל שהדבורה רואה את העולם בצורה שונה לחלוטין מאיתנו. צורת הראייה

של הדבורה היא קולטת מה שאנחנו לא קולטים אז היא רואה עולם שונה לחלוטין אף על פי שהיא מזמזמת לידינו ועפה ונראה שהיא רואה מה שאנחנו רואים אבל זה לא כך כך הוא חחמדית היא רואה את העולם בצורה שונה כלומר הראייה היא עניין מאוד סובייקטיבי ולא אובייקטיבי ניקח כדוגמה אף על פי שאין לזה הרבה השלכה לחיים אנחנו רוצים בעיקר להתמקד בשלוש אמיתות מרכזיות שלושה האל למים שהעולם מעלים מאיתנו. אבל כדוגמה, כדי לראות עד כמה אנחנו לא רואים את העולם בצורה נכונה, הארי זל, שהיה כידוע אחד מגדולי המקובלים, כותב בספרו עץ חיים, שלדומם יש נפש. זה נראה הזוי. לדומם יש נפש. קוראים לו דומם כי הוא לא זז. נפש עניינה חיות. אתה צריך

לראות איזה תזוזה כלשהי. אבל הוא אומר יסוד גדול. אין מציאות חומרית ללא נפש רוחנית. אתה רואה חומר, זה אומר אתה רואה את המעטפת, אבל מסתתר שם שם משהו בפנים. מציאות ישות רוחנית חייבת להתקיים שם. כי המציאות האמיתית של הבריאה, כך הוא אומר, זו המציאות הרוחנית והחומר רק מעטפת. כשאתה רואה מעטפת, זה אומר שיש שם מישהו בפנים, יש את המציאות הרוחנית הזו. אז הוא אומר שיש נפש לדומם, יש נפש לצומח ברמה יותר גבוהה, שזו נפש שגם מאפשרת צמיכה. יש נפש לבעלי חיים והאדם ברמה יותר גבוהה נפש מדברת אבל הדברים האלה של האריזל שהדומם יש לו נפש שהיו נחשבים הזויים לחלוטין לפני כמא שנה דווקא במחקרי הפיזיקה התברר שאכן הוא צדק

פעם חשבו שהחלקיק הקטן של החומר הוא האטום ואי אפשר לפצח אותו אי אפשר לבקע אותו לפני לפני כ100 שנה התברר שהאטום עצמו מורכב מגרעין פנימי שאלקטרונים נעים סביבו במהירות והם יוצרים כמין מעטפת כזו וכך אנחנו רואים את האטום אבל האלקטרונים מרוב מהירות כמו כנפיים של מאוורר נראה כאילו יש שם צלחת אבל בפועל כנפיים רק מהמהירות כך האטום עצמו מורכב מגרעין פנימי שהאלקטרונים נעים סביבו כלומר אילו היו לנו עיניים שמגדילות פי כמה מיליארדים. ככה הייתה הראייה שלנו. והיינו מסתכלים על אבן חצץ. היינו רואים שהאבן הזאת דוממת. מה היינו רואים שם?

את כל התנועה של האלקטרונים. היינו רואים שהאבן הזו רוכשת פעילות. כלומר היא מלאה חיות. היום אפשר להבין את דבריו שגם לדומם יש נפש. קוראים לזה דומם כי לעינינו הוא עומד דום. הוא לא זז. אז הוא נקרא דומם. אבל מההיבט הפנימי המציאות שונה לחלוטין. זו סתם דוגמה פשוטה עד כמה העולם מעלים מאיתנו את המציאות האמיתית. כי אנחנו מוגבלים בראייה. אנחנו נתמקד בשלושת האמיתות העיקריות שהעולם מעלים ומסתיר מכל אחד מאיתנו דברים שככל שחוספים אותם, נכנסים לעומקם, כך החיים הופכים להיות הרבה יותר מסודרים, הרבה יותר מאושרים, רגועים ושלבים. שלושת האלמים העיקריים שהעולם מעלים מאיתנו, המציאות האחת זוהי מציאות הבורא. אנחנו

רואים בריאה אבל לא רואים את הבורא. ההלם השני זוה היא נשמת האדם. אנחנו רואים גוף, לא רואים נשמה. ולכן אנחנו חיים בתחושה שאם נפטר אדם הרי זה אומר שהוא לא קיים יותר. בהמשך נראה שגם מנקודת מבט יהודית וכיום גם מדעית, ככל שהמדע הולך בצובר תאוצה וחוקר, מתברר שאנחנו לא מתים אף פעם. האני האמיתי שלנו ממשיך להתקיים. נעמוד על כך בהמשך. וההלם השלישי שהעולם מעלים מאיתנו, אומנות ההנאה. איך באמת להנות כשאנחנו חיים כאן בעולם הזה? כיצד להנות, אבל לההנות באמת. באמת כשבוחנים היום את רוב האנשים, גם אנשים שיש להם, יש להם הכל. כל מה שאחרים חולמים להם יש. וכשאתה יושב איתו לשיחה מלב ללב, מצוי מאוד ששומעים את המילים

יש לי הכל אבל אין לי כלום. מין תחושה כזו של חוסר סיפוק שהוא לא נהנה מהחיים, לא טוב לו, אף על פי שיש לו הכל. כיצד ניתן באמת לההנות מהחיים. והנושא הזה מאוד חשוב אי אפשר להקל ראש ולזלזל שהרי אם נבחן ונבדוק את רוב הזמן שאנשים משקיעים בעולם במה הם משקיעים כשעובדים תורכים עמלים הכל בשביל מה רק כדי לחיות רוב הזמן כדי להנות אם בשביל לחיות מספיק מזרון ברחוב יש איפה לישון משהו לאכול כדי לא למות אפשר לחיות אבל אנשים עובדים קשה כדי שתהיה דירה מרווחת וריהוד שנעים לחיות בקצת קישוטים ותמונות וחפצי נוי ואומנות שהאוכל יהיה טעים. אנחנו תורחים רבות כדי להנות. ובאמת המקובלים מסבירים מדוע אנחנו כל כך רוצים

לההנות? מאיפה זה נובע בנשמה? כותב הרמח"ל בתחילת ספרו מסילת ישרים שמה היא המטרה שהאלוקים ברא את האדם? כך הוא מתחיל. שהיסוד של הכל קודם כל שיתברר והתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו כך הוא מתחיל את הספר שהעיקר תתבונן בשביל מה באתי לכאן מה אני עושה פה בעצם הוא ממשיך ועונה תשובה מפתיעה הוא כותב ככה אני מצטט את לשונו והנה מה שהורונו רבותינו זכרונם לברכה הוא שהאדם לא נברא אלא להתענג על השם ולהנות מזיו שכינתו כתי את המשפט באמצע כדי שנשים לב לעוצמה מת הדברים הוא אומר תדע אתה יודע למה אלוקים ברא את העולם כדי שתהנה האדם לא נברא אלא להתענג השאלה רק איזה עונג איך איך עושים את זה נכון זה עוד סוג של העלם

שהעולם מעלים ומסתיר מאיתנו איך להנות בצורה נכונה חכמה ובאמת להרגיש טוב עם עצמנו גם על כך נעמוד בהמשך אבל נפתח ראשית בנושא הראשון בורא היקום בשבת האחרונה היה סמינר אבוקים ב בטבריה של ארגון ערכים. היה שם סטודנט שביקש לסוכח שיחה אישית. יש שאלה שמאוד מטרגה אותו. וא אומר לי, "תראה, אני מאוד מבולבל בעניין הזה של מציאות הבורא. האם יש אלוקים או אין? כי מצד אחד יש לי תחושה פנימית שיש. מצד שני אני לא רואה אותו ואני אדם מאוד שכלי, באמת במהלך השיחה היכר עליו מאוד רציונלי, מאוד שכלי. האם ניתן להוכיח שיש אלוקים?" שאלתי אותו עוד כמה שאלות. ראיתי באמת שיש לו אמונה רק יותר בלבול. הוא צריך סדר במחשבות. אמרתי

לו, אם ישאלו אותך כיצד נוצר שולחן, אתה תאמר שנגר לקח את א עצים, חתך, ניסר, הדביק, יצא שולחן. ואם יאמר לך אדם שהשולחן הזה נוצר כתוצאה מרעידת אדמה מקרית, שהיו חומרים שונים על גבעה מסוימת, נפלו, נדבקו ויצא שולחן. אתה לא תאמין לו, נכון? גם אם הוא יאמר לך שהוא ראה בעיניו שכך נוצר שולחן, אתה אומר לו, תסלח לי, אתה משקר. למה? אבל אתה לא ראית, הוא כן ראה. התשובה פשוטה. כי אם אני רואה דבר מתוכנן, יש כאן פלטה, ארבע רגליים בצדדים, בפרט אם יש גם הגרה, אבל אפילו אם לא, אתה רואה תוכנית. אם רואים דבר מתוכנן, ברור שמישהו תכנן. עד כאן אתה מסכים איתי? הוא אמר שכן. מה אתה אומר על הבריאה? העולם כולו. נראה לך

מבולבל או מסודר. מבחינת עולם הטבע, תסתכל על גוף האדם, עד כמה אנחנו מורכבים. יש שתי אפשרויות להסביר איך נוצר הסדר המדהים הזה שיש אפילו בגופנו כל וחומר בכל העולם. אפשרות אחת לומר במקרה. אפשרות שנייה שמישהו תכנן ויצר. לא יודעים עדיין מי זה המישהו הזה אבל אלה שתי האפשרויות יחידות. או שזה נעשה מאליו בדרך מקרית או שמישהו תכנן כעת בוא נתבונן אפילו בפרצוף שלנו לא נדבר על ה-DNA על מערכת החיסון מערכות מדהימות איך שהכל מתפקד פרצוף ראיתי מחקר מעניין שהמדענים דנים מדוע הפנים שלנו נראים כפי שהם נראים שאלה ראשונה אם שואלים שם מה פשר הגבעה המוזרה הזו שיש לנו באמצע הפנים איך קוראים לה אף בשביל מה צריך אף

בשביל לנש שום פרצוף חלק שני חורים אפשר לנשום והיינו יותר נחמדים כנראה מה פשר השיפוע הזה שמתחיל מהמצח והוא יוצר תקרה כזו והנחירה עם כלפי מטה למה האף לא הפוך למשל הם מסבירים כשהאדם ניגש לאכול עלול בטעות להכניס לפיו מאכל מקולקל בלי להרגיש ואז הוא ירגיש טעם נורא זו הסיבה שמתחיל שיפוע מהמצח רק כדי ליצור תקרה מעל הפה. מכירים בהרבה בתים יש כזה קולט עדים מעל הגז. יש לנו קולט ריחות מעל הפה. לפני שאתה מכניס את האוכל לפה, אם זה אוכל מקולקל, מיד האף קולט ואדם נרטה לאחור, הוא לא יאכל את זה. באחת ההרצאות שאלתי למה לפי דעת הציבור האף בצורה כזו? למה הוא לא הפוך למשל? אז מישהו אמר כדי שהגשם לא יכנס. זה גם

רעיון נחמד, אבל הם טוענים כדי שאדם יוכל להריח את האוכל לפני שהוא מכניס אותו לפה. שאלה שנייה, מה פשר הגבות? מה עושות השערות האלה בפנים? תשובתם, המצח מזיע בקיץ, הזהה עלולה להיכנס לעיניים ולטשטש את הראייה. לכן יש לנו שני גגונים כאלה מעל העיניים כדי שהזאה תרד לצדדים ולא תיכנס לעיניים. מדוע יש אפאפיים בעיניים? למה אין באוזניים? כי העיניים הם מצלמות. כל מי שמרכיב משקפיים יודע שצריך לנקות את העדשות מדי פעם, כי יש אבק באוויר. את העיניים לא שטפנו ולא רחצנו במים מהיום שנולדנו ועד היום. אבל אלה מצלמות. איך האבק לא נכנס? התשובה היא הוא נכנס. אבל יש שני מגבים שעולים ויורדים ויש חומר שיחה, חומר ניקוי הכי

מוצלח שיש בעולם שקוראים לו דמעות שמתאים בדיוק לעיניים. וככה העיניים עוברות ניקוי. מי שישים לב, היד לא זזה בלי הוראה של המוח, אבל האפאפיים נעים וזזים גם בלי הוראה של המוח. אוטומטית הם עובדים. זה האיבר החיצוני היחיד שפועל גם בלי הוראה של המוח. למה? כדי שלא נצטרך תוך כדי קריאה לראות טשטוש ואז לעשות הפסקה ולאמר רגע צריך לנקות כדי לאבד את הריכוז. אז העיניים עוברות ניקוי תמידי אוטומטי. לא צריך אפילו להשקיע בזה במחשבה. השיניים חותחות מקדימה כמו סכינים לחתוך את הפיטה. הלשון מעבירה אחורה ואחר כך יש את התוכנות שנמצאים מאחור. אם זה היה הפוך המצב לא היה כל כך נוח. הכל מתוכנן. איך השיניים ידעו שצריכים

אותם בפה? למה במקרה לא צמחה איזה שן גם באוזן? במקרה או בתוך האף תצמך איזה שן? אצל המדענים אפילו כשרואים בגוף האדם איזה איבר שאין לו הסבר, הם מיד נבוכים. מה האיבר הזה עושה שם? אבל אם אתה לא מאמין שיש מתכנן אז תאמר שבמקרה זה יצא קורה פספוסים לא יכול להיות אבל גם הם מבינים שהגוף מורכב ומתוכנן בצורה כזו שלכל דבר יש סיבה וגם אם לא מוצאים ברור שימצאו למשל התוספתן לפני כמה שנים אנשים היו שואלים הרבה בהרצאות אם הכל מתוכנן אם אלוקים ברא מה המטרה של התוספתן אפנדיצית זה שיש לפעמים דלקת ובאמת מדענים לא ידעו אז באותה תקופה הייתי עונה לשואלים שזה שהמדענים לא יודעים תשובה. זה לא אומר שאין תשובה. אם אלוקים

יצר יש לזה סיבה. מה? אני לא יודע. יבוא יום שימצאו. גם הרבה דברים לא ידעו בעבר. ובאמת לפני שנתיים יצא מחקר שבזמן זיהום מאיים, כשכל המאיים מתמלאים בחיידקים ויש זיהום ומחלה, כל החיידקים הידידותיים שבקבה נהרסים. הם מתים. אבל יש חיידקים שהגוף צריך אותם. לצורך העיכול. בזמן המחלה. התוספתן שהוא מאוד מאוד דק, הכניסה לתוספתן יותר דק מחוד של עיפרון. החיידקים הידידותיים נכנסים לתוספתן והוא משמש כמקלט עד יעבור זעם. לאחר שהעקבה מתרפת שוב חזרה, הם יוצאים מהמקלט ומתרבים שוב. אבל אם לא היה את התוספתן או מי שהורידו לו את התוספתן, בזמנים של זיהום, החיידקים הידידותיים מושמדים לחלוטין. אין להם איפה להסתתר. אין את

המקלט. אז היום מבינים שגם לתוספתן יש סיבה. כל דבר מתוכנן, הכל וזה דברים מאוד פשוטים. העין איך היא מורכבת, קולטת גלי אור, זה דבר מדהים. נניח שהיו לנו עיניים, אבל אם אין מי שתכנן, העיניים יכלו גם להתפתח במקרה בכף הרגל למשל, מה היינו עושים אז? רואים שהכל מתוכנן, העיניים במיקום הנכון, הכל. אז שאלתי אותו, האם כל זה ייתכן שנהיה לבד? ואפשר להמשיך שעות על גבי שעות, ימים שלמים, רק לדבר על פלאי הטבע. האם זה יכול להיות לבד? הוא ירה אחר כך הוא אמר הגיוני. הגיוני שמערכת כזו לא נהיתה לבד. טוב אז שללנו את האפשרות הזו. יש שתי אפשרויות. או נהיה לבד או מישהו עשה. שללנו את האפשרות שנהיה לבד כי רואים תוכנית

וכשיש תוכנית ברור שיש מתכנן ולא מדובר באיזה תוכנית מקרית אלא המערכת הרבה יותר מורכבת, הרבה יותר עמוקה. מספרים שפעם ניוטון שנחשב כידוע מגדולי המדענים ירח בביתו מדען אחר לאחר שלא נפגשו שנים רבות ואותו מדען אמר לו תגיד לי זה נכון מה שקראתי בעיתון שאתה מאמין באלוקים ניוטון כידוע היה מאמין גדול יש לו גם כתבי יד בעברית שהוא כתב שמע ישראל הוא היה גוי אבל חקר את התנך הוא היה בטוח שיש צופן בתנך היה מאמין גדול באלוקים כתבי היד האלה נמצאים באוניברסיטה העברית בירושלים. אז הוא שאל אותו, האם זה נכון שאתה מאמין? אמר לו, כן. והוא שפך עליו אש וגופרית. איך ייתכן? מדען כמוך, מאמין בדברים כאלה. ניטן מאוד כעס

בליבו אבל לא הראה לו כמו אדם שקול. הרא לו רוגע. כשסיים אמר לו, "אני רוצה להראות לך משהו." הכניס אותו לחדר השני. הראה לו שהמערכת שהוא בנה, מערכת מדהימה. יש שם כדור שמייצג את כדור הארץ, ירח שמסתובב סביבו. יש כזה מערכת של קפיצים, גלגלים, שמש, כל כוכבי הלכת. מערכת יפה. משך בחוט, החוט משך קפיץ והכל התחיל לזוז אחד סביב השני. אז לא היה חשמל. לראות מערכת כזו שנע לבד. זה היה מדהים והכל בדיוק. החבר התפעל, אמר לו ניוטון, איך עשית את זה? וניוטון באדישות אמר לו, "אני לא עשיתי את זה. אספר לך איך זה היה. אני ראיתי איך זה נוצר. כאן בחצר היו חומרים שונים, קצת קפיצים, גלגלים, כדורים, חוטים. אני יושב בחדר

העבודה, שומע רעש בחצר, אני מציץ, רואה כלב רודף אחרי חתול והחתול רץ לכאן והכלב אחריו, כלב גדול ו עלה לגג והוא אחריו, מזנק למטה. באחת הקפיצות שלו הוא קפץ על ערמת הגרוטאות, הכל עף באוויר וכאשר נחת חזרה הסתכלתי, אמרתי תראה איזה יופי, זה ממש מתאים לכדור הארץ, זה שמש ירח, אני מושך פה, רואה שהכל זז. אמרתי, חבל להשאיר את זה שם, נכניס לבית. ואז לקחתי והכנסתי לבית. זה מה שאתה רואה כאן. הוא הסתכל עליו בתדהמה. אמר לו, " לילד קטן לא מספרים שטויות כאלה." ואז ניוטון כבר הרים עליו את קולו, אמר לו על סיפור הבל מקרי של מערכת כזו קטנה שהיא רק דמי למה שקורה בחלל, זה אתה אומר שלא נהיה לבד, לא יכול להיות. אז

המערכת המקורית שהיא הרבה יותר מורכבת, הרבה יותר עמוקה, היא נהיתה לבד. ברור שמישהו עשה. זאת אומרת, ברגע שאתה שולל שלא ייתכן שנהיה לבד, ברור שיש. שאלה רק מי? ברור שזה לא בן אדם. אדם לא יכול ליצור מערכות כאלה מורכבות ואדירות. אלא מה? מדובר באיזה מציאות של מישהו עליון שהוא לא בן אדם שהוא עם כוחות אדירים שהצליח ליצור את כל המערכת האדירה הזאת של בני אדם ועולם ומערכות וכולי. ובאמת מהטבע אפשר רק לדעת שיש בורא. אבל מי הוא? אי אפשר לדעת מי זה הבורא, מי זה המתכנן. מהטבע אי אפשר לדעת. אנחנו יכולים לדעת מהטבע מה שמו של מי שברא, איך הוא נראה. אי אפשר לדעת. אבל בספר שהוא נתן לאנושות, הוא מספר על עצמו. למשל

הוא אומר אני ראשון ואני אחרון ומבלעדיי אין אלוהים. כשהוא אומר אני ראשון זאת אומרת הוא אומר לנו אני לא כמותכם אתם נבראים יש לכם התחלה אני בראתי אותכם אז לי אין התחלה אני לא כמותכם לא במושגים שלכם אני הייתי תמיד אני ראשון ואני אחרון גם אין לי ילדים אין לי איזה מישהו אחריי ומבלעדיי אין אלוהים גם אין לי שותפים נשאל אותו מה שמך אז מגלה לנו בתורה גם את שמותיו בדרכי ההנהגה שלו הנושא של תורה מן השמיים זה נושא להרצאה בפני עצמה יש מנגנונים בתוך התורה שמוכיחים שלא מדובר במסמך אנושי אלא על אנושי. למשל מערכת הנבואות שהתגשמו. אדם לא יכול לצפות עתיד לפרטי פרטים והתורה צפתה ומפרטת. יש הרצאה שנקראת אחרית

הימים באתר הידברות. אפשר לראות שם הרבה דוגמאות של נבואות שהתגשמו בזמננו. דברים מפורשים שכתובים שחור על גבי לבן, לא פרשנויות. מערכת הצפנים שבתורה, שגם זה נושא מרתק בפני עצמו, מה שניוטון חיפש. והיום המדענים גילו, המקובלים כבר דיברו, נושא שמעורר הרבה שאלות, הרבה ויכוחים. גם בזה באתר הידברות יש הרצאה שנקראת הצופן התנכי שמרחיבה את העניין. המידע המדעי שבתורה, דברים שהתגלו היום והתורה ידעה מאז ומעולם. גם על כך יש הרצאה שלמה. עצם מעמד הר סיני שהתורה ניתנה לעיני עם שלם ולא בסתר, כמו שהמוסלמים אומרים שהיה איזה אדם שבמערה וקיבל בלי עדות, בלי שום דבר. ביהדות כל העם היה נוכח והעביר לבניו וסיפר ויש לנו את

ההיסטוריה של כל הדורות. אי אפשר לומר שמישהו שטל את זה באמצע הדרך את הסיפור. לאחר שיודעים שתורה מן השמיים ויש בורא לעולם התמונה הופכת להיות מושלמת. מהבריאה אתה יודע שיש בורא. פרטים על הבורא יודעים מתוך התורה. אלא מה? יש כאלה שאומרים ואני מניח שהציבור מכיר את הטענה הזו. גם אותו בחור בשבת. תשמע, אני רציונלי. אני רוצה לראות מה שאני רואה אני מאמין אם אני לא רואה אני לא יודע אם זה קיים טענה ידועה והאמת היא שזה לא נכון זאת טעות לומר לאו דווקא לגבי האלוקים בכל דבר זאת טעות לומר אם אני לא רואה זה לא קיים מישהו ראה פעם את כוח הכבידה כוח המשיכה קרינות כמו רנדגן וכדומה מישהו ראה את הקרינה הזו אבל ברור

שזה קיים איך מהתוצאות רואים את התוצאה של קרינת רנדגן יודעים שיש קרינה. אתה לוקח מניח באוויר, היא נופלת. למה היא לא עולה למעלה? למה היא לא נשארת באוויר? כי יש כוח שמושך. מהתוצאה, מההוכחה, אתה יודע שהדבר קיים גם אם לא ראית אותו. כלומר, כך. הראייה זה דרך להעביר מדה למוח. כך גם השמיעה. אבל כשאתה יודע שזה כך, ממילא ההסתכלות על החיים עולה מדרגה. אני רוצה להדגיש. אדם שחי מתוך אמונה באלוקים הוא הופך להיות אדם רגוע, אדם שמח. אני לא מדבר על אמונה כמו שיש כאלה שמתייחסים למילה אמונה שזה או שכן או שלא. אמונה מלשון אמינות. אתה מלווה לבן אדם חבר טוב מילדות את ה-100 אל דולר שחסכת הרבה שנים. שואלים אותך איך

אתה מלווה לו? זה הרבה כסף. אתה אומר אני מאמין לו שהוא יהיה חזיר לי. פירושו של דבר אני נותן בו אמון מלא. זה הפירוש אמונה שאני יודע שזה כך. באמת בתורה כשהתורה מדברת על אמונה היא משתמשת במילה ידיעה. וידעת היום והשבותיי אל לבבך כי השם הוא האלוקים. אחרי שאתה יודע שיש אלוקים אתה מאמין בו שהוא גם משגיח עליך והוא דואג לך. אמונה לא נוגעת לעניין של מציאות האלוקים. זה שיש זה ידיעה. רק אתה נותן בו אמון שהוא משגיח ודואג ונותן ומעניק. אדם שחי בצורה כזו הוא הרבה יותר רגוע. היום יש המון בעיות של חרדות, אנשים שנזקקים לכל מיני טיפולים. אם נחנך את עצמנו וגם את ילדינו עוד מהגיל הרך שיש בורא לעולם שהוא משגיח על

כולנו והוא אוהב אותנו והכל נעשה בהשגחה פרטית. אתה עושה את ההשתדלות שלך אבל אם רצית להתחתן איתה והיא לא רצתה אותך אתה לא אמור להיכנס למשבר או להתאבד כי אני חשבתי שהיא טובה לי רציתי אותה. אם משמיים יצא שאני לא מתחתן איתה, זאת אומרת שאלוקים שאוהב אותי יודע שלי עדיף לא להתחתן איתה כי הוא אוהב אותי ורואה את העתיד. זה נקרא ביטחון. כשיש לאדם אמונה יכול גם להגיע למצב של ביטחון, של רוגע, שלווה, כסף שהלך, כלי שנשבר, צלחת מאוד יקרה שעברה במשך דורות, התנפצה על ידי הילד. כשיש לאדם אמונה וביטחון, הוא לא נלחץ מזה. איך היו אומרות הסבתות? כשמשהו היה נשבר, זוכרים איך היו אומרות? כפרה. מה זה כפרה? המילה הזאת

מקפלת הרצאה שלמה. שאם זה הלך זה אומר שזה רק לטובה. מי יודע איזו גזירה הייתה צריכה להיות וזה הלך כפרה עלינו. זה מכפר על זה. הייתה בהם אמונה חדורה שהם הרגישו את העניין הזה שהכל בסופו של דבר לטובתו של האדם. רק עלינו מוטלת חובת ההשתדלות. אז למה באמת לא רואים את האלוקים? התשובה פשוטה. כל מי שיודע מה זו ראייה, איך אנחנו רואים, מבין למה לא רואים את האלוקים. מה זה ראייה? ראייה שייכת רק כאשר גלי אור פוגעים בחומר בעצם מסוים וחוזרים לעין. אבל אם אין חומר בסביבה, אתה לא יכול לראות אותו. כמו שהזכרנו את הרנדגן וכוח כבידה וכדומה, כל הקרינות שיש, גלי אור צריכים לפגוע בעצם ולחזור לעיניים. אבל אם אין חומר אתה

לא יכול לראות אפילו בעולם הטבע כל וחומר כשמדובר בבורא עצמו באלוקים עד כאן ההילם הראשון שהעולם מעלים מאיתנו ואף על פי שוודאי כולנו אנשים מאמינים אבל מן הראוי היה ללבן את הדברים גם נקרא לזה בבחינת דם מה שתשיב לפעמים נשאלים שאלות וטוב לדעת גם להעלות את הנקודות האלה נעבור כעת לעצמנו נשמת האדם מי הוא בעצם האני האמיתי של כל אחד מאיתנו לנו בדרך כלל כשעוצרים אדם ברחוב ואומרים לו תגיד לי כשאתה אומר אני למי אתה מתכוון הוא לא מבין את השאלה אני זה אני הפרצוף שאתה רואה זה אני התורה אומרת שזה לא נכון הגוף החומרי זה לא האני והיום גם מה זה היום כבר עשרות שנים המדע מתחיל לגלות גם הוא שהאדם האמיתי הוא לא הגוף

החיצוני נראה קודם מה התורה אומרת ואחר כך מה המדע אומר לפנינו כאן פסוק בפרשת בראשית פסוק מאוד מפורסם. ויצר אדוני אלוהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה. בריאה זוהי בריאת יש מעין. בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ. לא היה ונהיה. יצר את העולם ברא יש מעין. יצירה פירושה לוקחים חומר שהוא כבר קיים ונותנים בו צורה. יוצרים ממנו צורה. ויצר השם אלוקים את האדם עפר מן האדמה. את העפר הוא ברא כבר לפני. עשה בובת אדמה שהיא כמובן לא יכולה ללכת לדבר, לאהוב ולהתרגש. ויפח באפיו דרך האף הכניס לו לתוך הגוף נשמת חיים. מה זה ויפח? כמו אדם שנופח בבלון. ויהי האדם לנפש חיה. כלומר הנשמה

הזו שנכנסה לתוך הגוף שינתה את הגוף בהתאם למבנה שלה. בספר שערי קדושה כתוב מה היא הצורה של הנשמה? איך נראית נשמה? היא ענן. מה היא בדיוק? הוא אומר, למה יש לנו בגוף 248 איברים ו-365 גידים? כי הנשמה מורכבת בדיוק אותו דבר. יש לה נשמה אף ועיניים ואוזניים ולב וראות. זוהי הנשמה. היא מורכבת בדיוק כך. כשהיא נכנסה לתוך הגוף שהיה בעצם עפר ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה. אז הגוף עבר את השינוי הזה וקיבל את כל האיברים והגידים שיש לנו היום. כלומר, האדם מורכב מגוף ונשמה. מה קורה כשהאדם מת? האם זה אומר שהוא לא קיים יותר? וזו ידיעה מאוד חשובה בפרט כשנפרדים מקרוב משפחה, דבר כואב, אבל זה דרכו של עולם שאדם

נפרד מקרוביו. האם זה אומר שהוא לא קיים יותר? יש לנו עוד פסוק בתנ"ך. וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלוהים אשר נתנה. כלומר, כאשר האדם מת, הוא לא מת באמת, אלא בסך הכל הייתה כאן התפרקות של שותפות. עד עכשיו היה חומר ורוח ביחד, השותפות מתפרקת. העפר חוזר לארץ כמו שהוא היה. והרוח, שזו הנשמה, חוזרת לאלוהים אשר נתנה. אבל עדיין צריך להבין כשהאדם אומר אני מי זה אני הגוף או הנשמה לפנינו כאן סריקה מתוך ספר שער הגלגולים הקטע שאנחנו רואים בהגדלה מופיע בשורה השלישית והוא אומר כך ספר קבלה ידוע ומפורסם של הארי אבל הוא נותן כאן משפט מפתח שכדאי לזכור אותו בעל פה דע כי האדם עצמו הוא הרוחניות אשר בתוך גוף

והגוף גוף הוא לבוש האדם ואיננו האדם עצמו. זה משפט שנותן הרבה כוח להתמודד בזמנים של קשיים שונים בחיים. מה הוא אומר כאן? בואו ננתח. הוא אומר, תדע שהאדם עצמו, האני האמיתי שלנו, זה האדם הרוחני שנמצא בתוך הגוף. והגוף הוא לבוש האדם ואיננו האדם עצמו. מה זה לבוש? כשאנחנו רואים בגד מתהלך, בגד יכול ללכת לבד? ודאי שלא. יש בן אדם בפנים, הבגד הולך. כאשר האדם מקפל את היד, השרבול מתקפל. אין אדם שיחזיק בבגדה ויאמר זה אני. ברור שזה לא אני. איך הבגדים זזים? כי אני זז. אז הבגדים עושים את הפעולות של מי שבתוכם. אומר האריזל, אותו הדבר בדיוק. כשאתה רואה גוף הולך, מי באמת הולך שם? הנשמה שבפנים. והגוף הוא רק הלבוש.

הוא חומרי, הוא עשוי מעפר במקור. לבוש שהנשמה מתמזגת בתוכו. אבל מי שהולך באמת, האני האמיתי שחושב, מתכנן, אוהב, רוצה, זה האדם הרוחני הפנימי שהוא לא מת אף פעם. זו ידיעה מאוד משמחת שאנחנו לא מתים אף פעם. במילים אחרות, אם השתתפנו בלוויה וראינו שקברו בן אדם, את מי קברו שם באמת? את האבא שנפטר, את האמא שנפטרה, חלילה, את הגוף, את הלבוש, את המעטפת, את הבגדים שליוו את האדם הזה כל החיים, אותו קברנו. אבל איפה סבא עצמו? איפה אבא עבר למימד הרוחני? יש בעולם מימד גשמי שאנחנו קולטים אותו ויש מימד רוחני ששייך יותר למושגים אחרים, כמו שהמשנה אומרת בפרקי אבות, העולם הזה דומה לפרוס דור בפני העולם הבא. התקן עצמך

בפרוסדור כדי שתיכנס לטרקלים. לפני שנים יצא ספר שנקרא גשר החיים של הרב תיקוצ'ינסקי. הוא נפטר לפני כמה שנים. כתב שם משל שמאז שראיתי אותו אני משתדל לפרסם אותו הרבה. משל מאוד יפה. ממש מבהיר את הדברים בצורה נפלאה. הוא כותב כך נתאר לעצמנו תאומים ברחם אעמם עדיין לא נולדו והם מסוחכחים. לצורך המשל מסוגלים לדבר. והנה האחד פונה לאחי ואומר לו, "אחי היקר, אני יודע שאתה חושב שאנחנו נישאר כאן לנצח בתוך הכדור החשוך הזה, גדוש מים, נוזלים, אנחנו שוחים בתוכו, אוכלים מהטבור, נושמים מהטבור, אבל אני רוצה שתדע שאתה טועה. אנחנו לא נישאר פה לנצח. יום יבוא יפתח כאן פתח ונצא החוצה." אחיו מזדעזע כשומע את הדברים ואומר לו

חלילה אם יקרה אסון ויפתח פתח בקיר הזה ונצא החוצה ניפול לתהום ונתרסק כי בחוץ אין כלום האח הראשון אומר לו תרגע אל תלחץ בחוץ יש עולם ענק אתה לא תיפול ותתרסק בחוץ עולם ענק יש שם צבעים מרחבים פרחים עצים נהרות אגמים עולם מאוד יפה אתה תהנה שם הוא אומר לו אתה מדבר שטויות בחוץ אין פה זה העולם אם נצא החוצה ניפול לתהום וניגמר ואחי משכנע אותו תבין יש בחוץ מיליארדי בני אדם אנחנו לא היחידים אומר לו אתה מדבר שטויות בכל העולם יש שני בני אדם רק שנינו אומר לו כאן אנחנו שניים אבל שם יש המון יש פרחים ריכות אומר לו מה זה ריחות הוא יכול להסביר לו מה זה ריחות מי שלא הריח אף פעם הוא אומר לו זה סוג של הנאה אמרת אמרת

שיש שם צבעים. מה זה צבעים? יש פרחים אדום, כחול, ירוק. מה ההבדל בין אדום לכחול? מי שלא ראה אף פעם צבע, אתה יכול להסביר לו מה ההבדל בין אדום לכחול? אין מילים. הוא אומר לו, לא יודע להסביר לך. כשנצא לשם, אתה תראה ששם נהנה. זה סוג אחר של הנאות, לא במושגים שכאן. אומר לו, "תשמע, תעזוב אותי מהשטויות שלך. אני חי את המציאות ואתה חי בדמיונות." וככה הם מתווכחים ויכוח סוער במשך כמה זמן? תשעה חודשים. זה אומר יש חיים אחרי ההריון. זה אומר אם יוצאים מכאן נופלים לתאום נגמרים וזהו. מגיעה שעת הלידה. מי נולד ראשון? נקרא לו אח האופטימי. זה שמאמין שיש חיים אחרי. הוא נולד ראשון. שואל הרב תיקוצ'ינסקי, כיצד תהיה

תגובתו של האח שנשאר ברחם? לפי הבנתו, מי שיוצא החוצה נופל לתהום ומתרסק והוא ראה שאחיו יצא. איך הוא יגיב? הוא התעצב, הוא התאבל, אחי היקר, נפלת לתהום, אתה גמור, מי יודע מה קורה איתך שם בחוץ, אבל שואל הרב תיקוצ'ינסקי, מה באמת קורה שם בחוץ בחדר הלידה? גם שם מתאבלים, גם שם עצובים? מה קורה בחדר הלידה? שמחה גדולה, מזל טוב, נולד תינוק, עוד כמה דקות יעברו, גם השני יוולד ויגלה את האמת. זה המשל. הנמשל מובן מאליו. כשאדם חי בעולם הזה, נפטר לו מישהו, הוא מרגיש שהבן אדם נגמר. הוא חושב על עצמו, יום אחד אני אמות, נכנס לדיכאון, אם אני אמות אז אני נגמר. והאמת היא זה לא נכון. כשאדם עוזב את העולם הוא עובר למימד

הרוחני, ממשיך להתקיים הלאה. והידיעה הזאת היא קודם כל מאוד משמחת ביחס לעצמנו, שאנחנו לא מתים אף פעם. היא מאוד מנחמת כשנפרדים מקרובי משפחה. יודעים שהם ממשיכים להתקיים הלאה. והידיעה הזאת גם מאוד מחייבת. כי אם האדם חי בעולם בתחושה שכשהוא עוזב את העולם הוא לא קיים, אז איך אומר התנ"ך על אנשים שחיים בצורה כזאת? מה הגישה שלהם לחיים? החול ושתו כי מחר נמות. תחייה את הרגע וגמרנו. אז הוא יכול להעלים כספים שלא שייכים לו. הוא יכול לפגוע באחרים. לא שחייב להיות ככה, אבל עלול כי הוא מרגיש תנצל את העולם בסוף אתה מת. מה זה משנה? אבל ברגע שהאדם מבין שיש חיים אחרי וכל העתיד שלו שם בחיי נצח, שזה כמו כביש אינסופי,

לא כמו נקודה כל החיים בעולם הזה, זה כמו נקודה בעת ביחס לכביש אינסופי של חיי נצח. כל העתיד הזה מושפע מהמעשים שלי כאן. ממילא הוא מתחיל לעשות חשבון נפש. האם אני חי נכון? אני חי לא נכון? איך אני צריך להתנהל? מה אני צריך לתקן? הולך לשיעורי תורה, לומד, מחכים, מתקדם. כל החיים עולים מדרגה. היום בעולם המדע חוקרים את הנושא הזה יותר ביסודיות. פעם לא רצו לקבל את הם היית מדבר עם מדען על החיים שאחרי, אולי היה רוצה לשמוע. גם היום יש הרבה כאלה. אבל היום יש יותר פתיחות כי יש מחקרים שתועדו אנשים שמתו מוות קליני וחזרו לחיים ומספרים על עצמם כיצד הם נשאבו מתוך הגוף, ראו את עצמם למטה. הייתי אז בשירות מילואים בית פטרול ופשוט באמצע הפטרול צלחתי.

מה אתה זוכר מהדקות שמגיעות אחרי הצמיכה הזאת? מה? התחלתי לראות מה שמתרחש מסביבי אבל כאילו אני צף מעל, נמצא מעל התמונה, אני רואה את עצמי שוכב, אני רואה את החובש מנסה לעשות את ההכי אני רואה אנשים מתחילים להתעסק מסביב, אני רואה את הבלאגן.

הלכתי בתל אביב ברחוב וגרשוב. הייתי אז סטודנטית והיה שם בניין בבנייה. ונפל עליי פיגום שזה פיגום זה קרש באורך של 45 מטר מגג של קומה חמישית זה למעשה מקומה שישית והקרש הזה כשהוא נופל הוא סובר תאוצה זאת אומרת ש הוא מאוד כבד אני פתאום א מצאתי את עצמי מרחפת בגובה של ארבעה חמישה מטר מעל המדרכה כשאני רואה ושומעת כל מה שנעשה ברחוב

רגע רגע רגע רגע אני רוצה להד את את פתאום ראית את הגוף שלך מלמעלה

פתאום ראיתי את עצמי מרחפת ואני רואה את הגוף שלי אני עדיין שומעת את כל האנשים צועקים לקבלן ש ירד למטה ומלמעלה הקבלן והפועלים צועקים מסתכלים אבל אני מתחילה מתחיל להיראות מטושטש אני רואה בקצה רחוק רחוק רחוק אני רואה נקודה קטנה של אור כמו מין כוכב קטן כזה מנצנץ אבל מאוד מאוד רחוק. זה אור שבכלל לא מגיע אליי. ואז אני מרגישה שאני א נשאבת בכוח מאוד חזק אל האור. אחרי כמה רגעים של טיסה מאוד מאוד מהירה בתוך במנהרה הזאת. זה כמו טיל.

קרובי משפחה שמתו לפניהם הם רואים אותם, מזהים אותם והוא לא מבין מה הוא עושה פה. הרי הוא כבר נפטר. מראים להם את החיים כמו בסרט. אז בדבר הראשון שהאור עשה זה להראות לי את כל החיים שלי. ראיתי 22 שנה בצורה של סרט לט ממדי כמו שרואים באיימקס. ראיתי את כל החיים שלי ואני מסתכלת כמו שאנשים מסתכלים בסרט. אז ככה אני מסתכלת, רואה את כל החיים שלי. זה היה הרגע שאני הבנתי שאני, זאת אומרת הנשמה והיא זה הגוף, זה לא אותו דבר. אבל אני מבינה שאני הייתי בתוך הגוף הזה. אני תפקדתי בו. ולכן זה אחריות שלי לכל המעשים שהגוף ה שלי שעשיתי בתוך הגוף למעשי כן אז למעשה כל מה שאני רואה את הסרט הזה שאני רואה זה הפקה שלי זאת אומרת אני אני הפקתי את זה

אמר לי פעם בחור שעבר מוות קליני כשה הראו לו את החיים כמו בסרט היו קטעים שהייתי גאה בהם עשיתי את זה מאוד הייתי מאושר היו קטעים שמאוד התביישתי מה גם את זה צילמו חשבתי שהייתי שם לבד

ואני מרגישה תחושה מאוד גדולה של החמצה א למעשה אני לא עשיתי את השליחות שהייתי צריכה לעשות ולא חיתי את החיים שהייתי צריכה לחיות.

היו קטעים שמאוד התביישתי. מה גם את זה צילמו? חשבתי שהייתי שם לבד. אבל באמת כשהוא רואה שהכל מתועד זה אחרת. אם כי חז"ל לימדו אותנו שעל ידי שאדם מתחרט על טעויות שעשה בעבר, מקבל עליו לא לעשות את זה יותר. מדבר על כך בפיו שריבונו של עולם טעיתי נכשלתי ובאמת מפסיק עם אותו חטא העבירה נמחקת כאילו לא עשה אותה אז זה גם יש לנו אפשרות להיכנס לארכיון של הסרטים ולמכו אבל על כל פנים המחקרים האלה מוכיחים שהאדם האמיתי הוא האדם הרוחני שלא שייך בו לא מוות ולא חידלון

ההבדל הגדול הוא שקודם לכן מוות משלי היה סוף פסוק

אין שום דבר אחר כך אחרי אותו אירוע ועם כל מה שלמד דתי עם השנים שחלפו מאז אני מבין שזה רק התחלה של דברים

נעבור כעת להעלם השלישי שהעולם מעלים מאיתנו אומנות ההנאה כיצד להנות מהחיים אבל באמת להנות הזכרנו כבר קודם את דברי הרמחל שהאדם שואף להנות מכיוון שהקדוש ברוך הוא ברא אותו כדי לענג אותו האדם לא נברא אלא להתענג על השם וליההנות מזיו שכינתו אז אז יש דחף פנימי אדם רוצה להנות מה העולם מעלים ומסתיר מאיתנו העולם נותן תחושה שאם נחיה ללא גבולות נשתדל מה שנקרא למצות את הכל עד הסוף נהנה יותר ז תחושה טבעית שאדם מרגיש והמציאות מראה שכאשר האדם חי ומנסה להנות בלי גבולות הוא מאבד את הטעם של החיים נסביר את הדברים יותר בעומק המקובלים מסבירים מדוע אלוקים ברא את האדם נשמה בתוך גוף? רצה שהאדם יהנה. היה בורא נשמה, שזה

האני האמיתי, שם אותה בגן עדן או כל שם אחר שיהיה לזה ויתן להתענג כמו שהוא יודע לתת. למה הוא שם את הנשמה בתוך גוף בעולם שיש בו יצרים, ניסיונות, אתגרים, מאבקים ולפעמים כל כך קשה להתגבר על יצרים? היה מיד נותן לנו להנות. מסבירים חכמי הקבלה, אדם שיש לו אפשרות לתת צדקה לעני או לסדר לו את העסוקה, לקבל אותו לעבודה אצלו במפעל או לתת לו כל חודש סכום יפה של צדקה, איזו הטבה יותר מושלמת? לתת לו צדקה או להעסיק אותו? להעסיק אותו. למה? אדם שמקבל צדקה מקבל בראש מורכן, לב מקווץ, אבל כשמעסיקים אותו בא לקבל את השכר עם גב זקוף בהרגשה טובה. עבדתי אני מקבל. זו הסיבה שהקדוש ברוך הוא שם את האדם נשמה בתוך גוף וכשיש גוף

יש יצרים ויש ניסיונות כי גוף צריך לאכול אז מה הוא יאכל כשר או לא כשר? אוכל כשר יברך או לא יברך? יש לו לאחר מכן ניסיונות של הולך לעבודה ויש פיתויים שם והוא צריך להתגבר עליהם. כלומר, דווקא על ידי הגוף יש לנו את האתגרים והניסיונות שכשהאדם מתגבר מרגיזים אותך, בא לך להשתולל ואתה שולט בעצמך. מה עשית באותה שעה? בנית את עצמך. אותו אדם עכשיו ולפני חמש דקות הוא לא אותו אדם. כעת הוא נעשה בנוי יותר, רוחני יותר, איכותי יותר, כי הוא התגבר. כך כל יצר שיש לאדם בונה את עצמו, מקבל את שכרו אחרי 120, בא לעולם הבא בזכות ולא בחסד. אז מה נאמר לאלוקים? אז אולי מראש תברא את האדם בצורה שהוא לא התבייש, אבל התשובה

פשוטה. כמו שאי אפשר לומר לאלוקים, אולי תעשה שאכזריות תהיה דבר טוב. אני יכול לעשות שאכזריות יהיה דבר טוב, אבל אני לא אעשה כי זה נגד האמת שלי. לאלוקים יש את האמת שלו, את סולם הערכים שלו. וסולם הערכים שלו אומר שאכזריות זה דבר גרוע. כך סולם הערכים שלו אומר שאדם שמקבל צדקה אמור להתבייש. תעבוד, תקבל. לכן הרי הוא כל יכול. אז סידר עבודה לאות. שם את הנשמה בתוך גוף לתקופה מסוימת. יש יצרים, ניסיונות. כשאדם מתגבר. יש גם ספר הוראות יצרן איך להשתמש נכון בעולם. בונה את עצמו, מקבל את שכרו בהתאם למעשיו. זה בעצם השורש שהאדם שואף להנות. הדחף הזה להנות. כי אלוקים ברא אותי כדי להנות. זוהי התכלית. רק העולם נותן

תחושה שאם תשתמש בעולם בקיצוניות אתה תהנה יותר וזו טעות גדולה. יש שתי עצות שנתן לנו שלמה המלך איך להנות מהחיים. בואו נראה דבריו. שלמה המלך היה כידוע חכם באדם ונתן לנו שתי עצות כיצד להנות בעולם הזה. עצה אחת נוגעת לצרכים של הגוף ועצה אחת נוגעת לצרכים של הנשמה. ואנחנו מורכבים מגוף ונשמה ולכל אחד יש את הצרכים שלו כיצד מספקים את הצרכים של כל אחד מהם נפתח קודם כל בנשמה הכלל הראשון שנותן שלמה לכל אחד מאיתנו ארבע מילים שחז"ל הרחיבו אותם כמה עומק יש בהם זה קטע מתוך פסוק בכוהלת וגם הנפש לא תימלא כלומר הנפש נשמת האדם כל זמן שהיא נמצאת בעולם עולם היא לא יכולה להתמלא ולהגיע לסיפוק. מה פשר הדברים? נראה דברי

חז"ל שמרחיבים. משל למה הדבר דומה? לעירוני שנשע בת מלכים. בן אדם מהעיר התמזל מזלו התחתן עם בת מלכים. אם יביא לה כל מה שבעולם הוא בן אדם פשוט. בקושי גומר את החודש. יביא לה כל מה שבידו לתת. אינם חשובים לה כלום. למה? שהיא בת מלך. היא רגילה לתפנוקים אחרים. כך הנפש. אילו הבאת לה כל מעדני עולם אינם כלום לה. למה? שהיא מן העליונים. אומרים חז"ל, נשמת האדם היא באה ממקום גבוה והיא צמעה למילוי רוחני. ואז מה קורה לנו? כשאנחנו מרגישים חוסר סיפוק, למשל ניקח נער בן 16, רואים אותו חסר סיפוק, מה יעשה לך טוב? הוא אומר רישיון נהיגה. יש לו רישיון אחרי שנה שנתיים הוא מאושר. כמה זמן האושר הזה מחזיק מעמד? יום, שבוע,

שבועיים. ברגע שהוא קולט שיש לו רישיון אבל אין לו רכב ורישיון בלי רכב לא שווה, הוא שוב חסר מצב רוח ואז הוא שואף לרכב. כשיהיה לי רכב אני אהיה מאושר. עובד בחופש הגדול, סבא וסבתא קצת עוזרים, קנה איזה גרוטאה משנת 87, עיקר נוסעת. מרגיש טוב, יש לי רכב. עד מתי הוא מרגיש טוב?

עד שהוא נתקע. לפעמים גם לפני כן. פתאום קולט שזה לא זה. עכשיו הוא רוצה רכב הרבה יותר חדיש. הוא שואף לזה. עובד, חוסך, יש לו חלום. הוא בטוח כשיה לי את הרכב שאני חולם עליו אני אהיה מאושר. שנים הוא יכול לעבוד. מה אדם לא יעשה כדי להיות מאושר? כשהוא משיג את הרכב, נניח בגיל 23, פוגשים אותו אחרי שהוא כבר התרגל חודש חודשיים. אתה כעת מאושר? הוא אומר, אני אגיד לך את האמת. אני רוצה להתחתן. אם היה נשוי נראה לי שאני אהיה מאושר. פוגשים אותו בשבע ברכות אחרי שנה שנתיים נשוי. אתה מאושר? אני גר בשכירות. אם תהיה לי דירה משלי אני אהיה מאושר. כל אחד מזווית אחרת. אחד יאמר א אני לא יודע עדיין אם יהיו לי ילדים או לא.

אם יהיה לי ילד אני אהיה מאושר. כל אחד יש לו את העניין שלו. ואחרי שיש לו ילד נולד תינוק. אתה מאושר? אני לא ישן כל הלילה. כשהילד הזה יגדל נראה לי שאני אהיה מאושר. ההוא שרוצה דירה, פוגשים אותו אחרי כמה שנים, לקח משכנתא, קנה דירה. הנה נכנסת לדירה משלך, אתה מאושר? הוא מהרהר לרגע, תשמע, אני חייב המון כסף לבנק, איך אני אהיה מאושר? הדירה לא בדיוק שלי. נראה לי עוד 30 שנה כשאסיים את המשכנתא אני אהיה מאושר באמת. פוגשים אותו בגיל 70. דירה ללא חובות, רכב, אישה, ילדים, יש לך הכל, אתה מאושר. אני לא יכול לגור בקומה שלישית. אם יהיה לי קומת קרקע עם חצר גינה, אולי גם בריכה, כמו שחלמתי, אני אהיה מאושר. חז"ל

סיכמו את המסלול חיים של האדם במילים. אין אדם מת וחצית אהבתו בידו. יש לו מנה, מנה זה 100, רוצה 200. יש לו 200. הנה רצית 200, תהיה מאושר. לא, יש לו 200, רוצה 400. כך חז"ל סיכמו את המילים בקצרה. אין אדם מת וחצית אהבותו בידו. יש לו מנה רוצה 200. יש לו 200 רוצה 400. מי שיעמיק בדברי חז"ל האלה יראה איך כדרכם קיפלו הרבה חוכמה במשפטים קצרים. ממה האדם מרגיש לא טוב? ממה שיש לו או ממה שאין לו? בדרך כלל ממה שאין לו. צריך לבדוק למי חסר יותר. זה שיש לו 100 רוצה 200 חסר לו 100. זה שיש לו 200 רוצה 400 חסר לו 200. למי חסר יותר? זה שיש לו יותר חסר לו יותר הוא מרגיש יותר גרוע. מאיפה זה נובע? מסביר שלמה המלך,

הנשמה צמאה לרוחניות. ואם האדם מפרש את הצמה זה לא נכון אז הוא אומר אולי הרכב אולי אתה מקשר בין שני דברים שהם לא קשורים. אושר וסיפוק זה עניין רוחני של הנשמה. אי אפשר לקחת רכב ממתכת ולהפוך אותו כמזון לנשמה. אתה רוצה דירה, רוצה רכב, רוצה להתחתן, תעשה שיהיה לך הכל. אבל אל תחשוב שזה מה שפוך אותך למאושר. תן מזון לנשמה, היא תהיה מאושרת. מה זה מזון לנשמה? חכמי הקבלה אומרים שלושה דברים. דבר אחד, עבודת המידות. אדם שמכיר את עצמו ככעסן, קורא ספרי מוסר, מתחיל להתגבר, מתמודד, קם, נופל, עוד הפעם מנסה של עד שהוא מגיע למצב שהוא כבר לא כועס. שאף על פי שאמרו לו משפט מרחאיס, הוא לא כועס. יש לו איזה תאווה מסוימת,

יש לו איזה איזה קנאה שהוא כל אדם יש לו את התכונה האישית שזה הפרויקט האישי שלו והוא עובד על זה ומתגבר אחרי שהוא מתקן את עצמו הוא הופך להיות מאושר זה מזון לנשמה הוא תמיד ירצה עוד אבל הוא מרגיש רגוע הוא מרגיש טוב כי עשיתי משהו רוחני דבר שני אומרים חכמי הקבלה שהוא מזון לנשמה זה לימוד תורה כל אדם שלומד תורה כותב הרמחל במילים של התורה ישנה הערה רוחנית כך שכשאדם הוג פוגע בדברי תורה או משתתף בשיעור. אדם שמשתתף בשיעור זה כמו קידוש. כשאתה שומע שיעור כאילו אתה מסרת את השיעור. שומע כעונה. ככה ההלכה בקידוש כששומעים קידוש כאילו אתה קידשת. כך גם בשיעור תורה. זה נקרא לימוד תורה. כשאדם לומד תורה הוא יוצא הוא

מרגיש קיבלתי משהו לנשמה. זה מזון. במילים של התורה ישנה הערה רוחנית. אגב על גברים אומרים חז"ל שעל פי ההלכה כל גבר חייב כל יום ללמוד אפילו 10 דקות רבע שעה חצי שעה כמה שהוא יכול אבל לקבוע איתים לתורה או בחברותה או מתוך ספר או בשיעור אבל העיקר ללמוד אישה גם צריכה ללמוד אבל לא חייבת יום יום גבר חייב כל יום בלימוד תורה עד כדי כך שאחת השאלות הראשונות ששואלים אותו אחרי שבא לעולם האמת האם קבעת איתים לתורה אשרי אדם שיכול להשיב כן קבעתים לתורה וצריך לדעת זה מזון לנשמה הדבר השלישי שהוא מזון לנשמה נשמה אלא המצוות עצמם. הזוהר אומר בפרשת וישלח שמספר המצוות רמך איברים ושעשה גידים זה כנגד רמך מצוות עשה שעשה

מצוות לא תעשה הכל מכוון אחד כנגד השני נסיים בכלל האחרון שנתן לנו שלמה המלך במה שנוגע לגוף איך נותנים לגוף כדי סיפוקו גם הגוף רוצה לההנות לנשמה אמרנו עבודת המידות לימוד תורה והמצוות עצמם אבל מה עם הגוף אומר שלמה, דבש מצאת אכול דייקה פן תשבענו והקתו. זה פסוק בספר משלה. אומר שלמה לכל אחד מאיתנו, צריך לראות מה המשל ומה הנמשל. אתה אדם שאוהב דבש ומצאת דבש, אפילו לא שילמת כסף. הדחף של אדם שאוהב שוקולד למשל ומצא הרבה בשפע, הוא רוצה לאכול בלי חשבון כי זה בחינם. אומר לו שלמה, אכול דייקה. תאמר, די, אני יוצר. אפילו שאתה יכול, שים גבולות לעצמך. פן תשבענו והקתו. אם אתה תקיא את הדבש, את השוקולד, מה יקרה לו

אחר כך? כמה שנים הוא לא יהיה מסוגל לההנות מזה. זאת אומרת, מהזלילה שלו הוא יוצא בהפסד. פעם היית יכול לההנות ממש, הם אתה לא יכול להנות מזה? זה המשל. אומר שלמה לכל אחד מאיתנו, עצם העובדה שבאת לעולם, דבש מצאת, יש פה הרבה הנאות. אבל אם אתה רוצה להנות ברצף כל החיים ולא להשתולל עכשיו ולשרוף את המנוע ולסבול אחר כך, אכול דייקה. תאמר די, אני עוצר כאן, איך אני אדע איפה? יש לך הוראות יצרן. הגמרא אומרת שכל מה שהתורה עשרה התירה נתנה גם בהיתר. לחיות עם אישה, אישה עם גבר, יש זמנים של התר, יש זמנים של איסור. לעבוד, להדליק אור, נסיעות, לבשל. יש זמנים של היתר, יש זמנים של איסור. שש ימים תעבוד, ביום השביעי

תשבוט. אפילו חזיר. הגמרא אומרת שיש דג שנקרא שיבוט, שהדג הזה יש לו חלקים בגוף שיש להם טעם של חזיר והוא דג כשר. גם את זה יש בהיתר. דם אסור לאכול דם, אבל הכבד כולו דם. ועל ידי שצולים אותו מותר לאכול אותו. לא מבשלים אותו אלא צולים. אחר כך אפשר גם לבשל, אבל לא מבשלים כבד לא כולו דם. יש גם טעם של דם. הגמרא אומרת שאשתו של אותו רב שאמר את זה שאלה אותו מה עם בשר וחלב? אני רוצה בשר וחלב. איפה יש? בהיתר. אמר תכין לה את העתינים של הבהמה. העתינים של הבהמה יש הלכות איך להכשיר אותם. אחרי שמכשירים אותם יש להם טעם של בשר וחלב. אין דבר של איסור שהתורה לא נתנה אותו גם בהיתר. אבל היא נתנה לאדם את האיזון. אדם שחי

עם אישה ברצף, בלי מקווה, בלי תבילה, בלי כלום, מאבד את הטעם. מגיע למצב שתסבענו ועקתו. זוג שומר טהרת המשפחה. אדרבה, דווקא האיסור גורם לגעגועים, גורם לקשר מתחדש. אדם שומר שבת כהלכה. גם מי ששומר קצת כן, קצת לא, זה ודאי יותר טוב מכלום. אבל מי שרוצה להנות מהשבת, ישמור אותה כהלכה. טלפונים סגורים, בלי תקשורת, נסיעות, בלי לחץ, רוגע, שלווה, בית כנסת, קידוש, סעודת שבת, דברי תורה על השולחן, שירים ביחד. מנוחה יותר. מגיע מוצאי שבת, יוצא כמו אריה לכל השבוע. דווקא בגלל מה שהוא לא עשה בשבת, שנתן לו את המדיטציה, את ההרפיה הזו, את השלווה. הוא מגלה שהוא החליף סוג של הנאה שיכול לעשות כל השבוע בסוג אחר של הנאה

שהוא לא יכול לעשות כל השבוע. וכך כל המצוות כולה. מתברר שבשר וחלב מזיק לבריאות, ברית מילה, מונעת מחלות. כל מצווה הקדוש ברוך הוא סידר בה לאדם שירוויח לא רק עולם הבא, גם עולם הזה. אדם שנה מהעולם באיסור. אומרים חכמי הקבלה שבכל הנאה באיסור הקדוש ברוך הוא סידר מנגנון בטבע שכל זמן שאתה נהנה במסגרת הנכונה אתה נהנה ברצף כל החיים אבל אם פרצת את המסגרת אותו תחום שהאדם רצה להנות ממנו יש כמו מנגנון הרס מתהפך כנגדו ובתחום שהוא נהנה באיסור משם אחר כך הוא סובל כל החיים היצר הרע אומר לאדם קח סוכריה תוותר על הצ'ק של ה100 אל דולר כמו ילד קטן בן שנתיים תן לו סוכרית תן לו 200,000 דולר. הוא ירצה סוכריה. גם הוא לא

ישאל אם זה רעיל או לא. הוא יקח כי זה מה שהוא רואה. אדם חכם אומר, תשמע, 100,000 דולר אפשר לעשות הרבה יותר. צריך להסתכל הטווח הארוך. היצר אומר לאדם, תהנה ותשתולל עכשיו. מה זה משנה מה יהיה אחר כך? התורה אומרת לאדם, תהנה במסגרת ואז תראה שאתה נהנה ברצף במשך כל החיים. כולם כפי שזה באמת בדוק ומנוסה לאדם שמיישם את הדברים וחי על פי הדברים האלה. נמצא בסיכומם של דברים. אדם שמתרומם מעל ההסתכלות הרדודה של העולם ומסתכל על החיים יותר בעומק, על ההיבט הרוחני של החיים, משדרג את חייו, לא נותן לעולם להעלים. מציאות הבורא יודע שהנשמה זה האני האמיתי שהיא לא מתה אף פעם, בוחן איך אני נהנה? האם אני נהנה בצורה נכונה או שאני טועה. ואז זוכה לחיים טובים ומאושרים גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. เฮ เฮ