מעלת בין אדם לחברו - הרב ניסים אזווי (עם כתוביות בעברית)

שלום לצופים בבית. אנחנו יודעים שאחד הדברים שבהם אנחנו מתמודדים ערב-ערב, יום-יום, כל יום ויום זה הניסיונות שמגיעים לפתחנו. רוב הניסיונות שאנחנו מגיעים אליהם הם מכוח של בין אדם לחברו. רבי עקיבא אומר: ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה. בא לומר לנו רבי עקיבא שהיסוד של בין אדם לחברו מתחיל ב"ואהבת לרעך כמוך." כשלאדם יש אהבת ישראל, כשלאדם יש אהבת הבריות, כשאדם הולך בדרכי המשנה בפרקי אבות: "היה מתלמידיו של אהרן הכוהן, "אוהב שלום, רודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה." כלומר, היסוד הוא אהבת הבריות, היסוד הוא הנתינה, היסוד הוא בין אדם לחברו. ראינו את תלמידי רבי עקיבא. מי לנו גדול מתלמידי רבי עקיבא,

שהיו גדולים ועצומים שאין לנו אפשרות אפילו להגיע לאפס קצהו מהקטן שבתלמידיו של רבי עקיבא. שביניהם רבי שמעון בר יוחאי, ביניהם רבי מאיר בעל הנס, ביניהם רבי חנינא בן חכינאי הרוג מלכות, שכל התורה שלהם, המעלה והגדולה שלהם לא עמדה מול נקודה אחת שנקראת בין אדם לחברו. זאת אומרת שמאיתנו נדרשים השקעה ומאמץ גדולים מאוד במעלה הזאת של בין אדם לחברו וככל שנחזק את עצמנו במידה הזאת של אהבת עם ישראל, אהבת הבריות, כך נוכל להגיע למעלה הגדולה והגבוהה ביותר במדרגת בין אדם לחברו. היה תלמיד ישיבה שפנה לראש הישיבה שלו ואמר לו: כבוד הרב, אני, ברוך השם, מתפלל טוב ולומד טוב ומצליח בכול. יש לי חיסרון אחד. טוב שאדם יודע

כשיש לו חיסרון, שהוא מכיר בחיסרון, כי הכרה בחיסרון היא כבר חצי מפתרון הבעיה. אמר לראש הישיבה: כבוד הרב, כל החדשות, כל הדברים המיוחדים שנמצאים וקורים בסביבת הישיבה מגיעים אליי, אז אני מקבל וכולם באים לקחת ממני. ויש לי פשוט מאוד ניסיון גדול, פשוט שאני לא מצליח להתגבר עליו בלספר את כל הסיפורים העסיסיים, המיוחדים שמגיעים אליי. כבוד הרב, אולי יש לך פתרון בשבילי? הסתכל עליו ראש הישיבה ואמר לו: תלמידי היקר, אני רוצה לשאול אותך שאלה. כידוע, אין אדם מושלם בעולם. אדם צריך לדעת שכל אדם בנוי בצורה שיש לו מעלות ויש לו חסרונות. אין אדם שאין בו מעלות, אין אדם שאין בו נקודה טובה. השאלה על מה מסתכלים, על מה

חודרים - על החסרונות או על המעלות. יש אנשים שכל אדם שהם פוגשים הם מחפשים דווקא את הנקודות הלא טובות. ומי שמחפש נקודות לא טובות הוא מוצא אותן, הוא גם ימצא רק אותן. ואז אומר לו ראש הישיבה לתלמיד: תלמידי היקר, תאמר לי בבקשה, האם גם על אביך אתה מדבר לשון הרע? עליו גם יש לך מה לומר? הרי גם לאביך נראה שיש חיסרון אחד או שניים לפחות. אמר תלמיד הישיבה: כבוד הרב, אני ודאי לא אדבר על אבי לשון הרע ואוי לו לאותו אחד שידבר על אבא שלי לשון הרע. שאל אותו ראש הישיבה: מה קרה? למה אתה לא יכול לדבר על אביך לשון הרע? אמר לו: כבוד הרב, מה השאלה? את אבא שלי אני אוהב. איך אוכל לדבר על אבי אם אני כל כך אוהב אותו? אמר

לו ראש הישיבה: תלמידי היקר, התשובה בשאלה. שמעת מה שאתה אמרת? את אבא אתה אוהב. ואם אוהבים לא מדברים לשון הרע, אם אוהבים לא פוגעים, אם אוהבים יש לנו סבלנות כלפי אותו אחד שאנחנו אוהבים אותו. אם נרבה אהבה ואחווה בינינו, תהיה לנו מידת הסבלנות אחד כלפי השני. נוכל לעשות פעולות, דברים נפלאים אחד לטובת השני. השאלה מה קורה באותו רגע של הניסיון, אותו רגע שזה כל כך קשה. הרי אנחנו אומרים, בתפילה אנחנו אומרים "זכור כי עפר אנחנו." אנחנו קרוצים מחומריות, קשה לנו להתגבר, אבל כשזוכים למעלה הזאת של ההתגברות, למעלה של ההתעלות הזאת, שיודעים שכמו שיש כוח לענות, הקב"ה נותן גם כוח להבליג, נותן כוח להתאפק. בנקודה

החשובה הזאת אני רוצה שנעמוד, את הנקודה הזאת, באותו רגע שנדע שבא לפתחנו ניסיון, הקב"ה מצפה מאיתנו. האם שאלנו את עצמנו באותו רגע מה הקב"ה מצפה מאיתנו? כי אם הקב"ה הביא לנו ניסיון, בוודאי שהוא גם נתן לנו כוח לעמוד מול הניסיון. כבר מפורסם בשם חז"ל שאין הקב"ה מעמיד אדם בניסיון אם הוא לא יכול לעמוד בו.