מציאות שעולה על כל דימיון - הרב אליהו עמר HD

סיפור חיזוק, קצת ב-לדון לכף זכות. נגיד איזה רעיון קצר בנוגע לדון אחד את השני לכף זכות. אמרנו כמה פעמים, איפה שנגמר לך הדמיון, עדיין לא מתחילה המציאות. הדמיון יכול להיגמר, אבל המציאות עדיין לא מתחילה. תשמעו את הסיפור הבא, סיפור מדהים. היה איזה אחד, זוג צעיר, שחמותו הייתה אלמנה, ומאוד תמכה בזוג הצעיר הזה. בחתן, בבת שלה. דאגה להם מאוד. יום אחד היא הגיעה לבקר אותם, נתקעה בלי כסף והייתה צריכה לקנות איזה משהו, מאה שקל... כאילו, תקועה בלי כסף. אז היא פנתה לחתן, אמרה לו: אתה יכול להביא לי, אהה... יש לך מאה שקל להלוות לי? אני אחזיר לך. והיא תומכת בהם תמיד והכול. אז החתן אמר לה: בכיף, יש לי, בטח יש לי.

הוציא מאה שקל מהארנק, נתן לחמותו, ואמר לאשתו ככה בחצי לחש - כאילו כמעט שהיא לא תשמע - היא כן שמעה, הוא אמר: נראה מתי אימא שלך תחזיר את הכסף... היא שמעה את זה, נפגעה עד עמקי נשמתה. נראה מתי אני אחזיר את הכסף!? כאילו, מה, מתי הכסף הזה יחזור אליהם? הם לא מאמינים בי? הם מקבלים ממני כל כך הרבה... מה זה מתי הכסף יחזור!? איזה מין ביטוי זה?! איזה מין דבר זה!? נפגעה, לקחה את הכסף כי הייתה צריכה, הלכה מהבית, שבוע לא שמעו ממנה. לא טלפון, לא כלום. אחרי שבוע אומר החתן הטרי לרעייתו: תתקשרי לאימא שלך תראי מה קורה איתה? היא לא מתקשרת, לא מבקרת, לא שום דבר... היא מתקשרת, אומרת לה האימא: את לא מתביישת? ככה?

אני תומכת בכם, אני אישה אלמנה, אני זה... החתן הזה לא מתבייש? הוא נותן את הכסף אומר, נראה מתי הכסף הזה יחזור!? מה, אין לו בושה?! מתי הכסף יחזור? מה, אני פעם נתתי לכם משהו ולא ביקשתי!? בקיצור, נתנה לה קיתון של רותחין. איך באמת אפשר לדון את החתן לכף זכות? איך ניתן לדון משפט כזה, מאוד בוטה, לדון את החתן לכף זכות? תשמעו רבותיי את המציאות. לא את הדמיון. את המציאות של הסיפור. הבחורצ'יק הזה, שמע בצעירותו דבר מאוד מעניין. שיחה באמונה וביטחון. שכסף, בסופו של דבר, תמיד חוזר לבן-אדם. יש לך כסף - תמיד הוא יחזור אליך. זה נאמר באיזה שהוא הקשר מסוים. הוא שמע את זה, הוא אמר: אני רוצה לבדוק. היו לו חמישים שקל

בכיס, הוציא, לקח באפס של החמישים, במספר חמישים, בספרה אפס, עשה איזה סימון של איקס. קטן, משהו קטן מאוד. זה, אגב, לא עושים. אסור לעשות דבר כזה. זה גם עבירה על החוק. אבל הוא קשקש איזה קשקוש קטן... כל שטר שהיה מגיע, באופן אובססיבי, הוא היה עושה עליו את הסימון הקטן שלו. ברבות הימים והשנים, הוא ראה דבר מאוד מעניין. שטרות חוזרים! הסימון שלו חוזר באפס! ומאז הוא התחתן וזה, והוא סיפר את זה לאשתו כאילו, הוא אמר לה: בואי תראי. והיה מראה לה כל הזמן, הנה, סימונים וזה. אחרי כמה חודשים, הולכים לאיזה קיוסק בעפולה, קנו בקבוק, החזירו, ההוא נתן עודף, מה יש על השטר? האיקס הקטן. אמר לה: את רואה? כסף חוזר. כשהוא

נתן את השטר לחמותו, זה היה מהשטרות המסומנים. הוא אמר בצחוק לאשתו: נראה מתי הכסף יחזור... הוא לא התכוון על ההלוואה. שיהיה לך לבריאות, אל תחזירי. אבל את תתני אותו למישהו שיביא למישהו... שימכור... שיקנה... נראה מתי הכסף, השטר הזה, מתי השטר יחזור. היא הבינה - נראה מתי זה יחזור, כאילו על ההלוואה. אבל זה העניין של לדון לכף זכות. איפה שנגמר לך הדמיון - עדיין לא מתחילה המציאות. הקדוש ברוך הוא יעזור לנו בעזרת ה,' לראות אחד את השני באור חיובי, ולדון אחד את השני לכף זכות. חזקים וברוכים תהיו!