הדרכה קצרה: למה עושים אזכרה לנפטרים? - הרב זמיר כהן HD (עם כתוביות בעברית)

המתים אינם יודעים מאומה מכיוון שתלוי מה השאירו בעולם. כלומר, כשדנים את האדם כשהוא נפטר נותנים לו שכר על כל המצוות שעשה. דברים שהוא מעד ונכשל, עשה תשובה - נמחק לו, עשה תשובה, נקי לגמרי. לא עשה תשובה - מנקים אותו, אחר כך מקבל שכר על המצוות או שחוזר בגלגול לעולם, כל אחד לפי עניינו. אבל מה קורה עם אדם, שכשחי בעולם הקים ארגון של חסד? בנה בית כנסת, בנה בית חולים, הוא נפטר, אבל המעשה הטוב שהוא עשה ממשיך לפעול. הארגון חסד שלו ממשיך לחלק למשפחות נזקקות, הכולל שהוא התחיל ממשיך ללמוד תורה. השאיר ילדים בעולם שהולכים בדרך של תורה, האדם הזה נמצא בעולם האמת אבל כל שנה ביום האזכרה למה עושים אזכרה כל שנה ביום

שהאדם נפטר? כי ביום הזה דנים אותו שוב מחדש. על מה יש לדון אותו? לפי מה שהוא השאיר בעולם, מה נעשה בשנה האחרונה. אז אם הוא השאיר דברים טובים בעולם, כל שנה מקבל ריבית וריבית דריבית כי הוא השאיר פה דברים טובים. אז כל שנה שדנים אותו... לכן מתאספים בני המשפחה ועושים את האזכרה ודברי תורה, סעודה. כשמבקשים שאני אדבר באזכרות, אני משתדל לזכור, לומר להם, ליושבים, בתוך הדברים, שאנחנו התאפסנו כאן לעילוי נשמת הנפטר ואנחנו פה עכשיו יושבים, אנשים יושבים, אוכלים שם בסעודה. מה העניין הזה של הסעודה הזאת? ביום שהאדם נפטר, מה עוזרת לו הסעודה? אם אנחנו אוכלים, זה עושה טוב לנפטר? מה העניין הזה של הסעודה שעושים?

התשובה היא: להרבות בברכות. כשיש את המזונות, העץ, האדמה, שהכול, מברכים על כל דבר, אם עושים סעודה עם לחם - נטילת ידיים, המוציא, ברכת המזון, דברי תורה. מקבלים קבלות של התחזקות, בפרט בני המשפחה, מכינים חבילה יפה של זכויות, וכשעושים את האשכבה לעילוי נשמת זו מתנה יפה שנותנים לו לעלות ממדרגה למדרגה. זה תמיד צריך לזכור, כדאי שמישהו מהנוכחים יאמר ליושבים, בדרך ארץ, בכבוד, שגם מי שלא רגיל כל השנה לברך, לפחות עכשיו, בסעודה, שזה יהיה לעילוי נשמת הנפטר, לברך על כל דבר ודבר שאוכלים כי זה העיקר - לעשות עילוי נשמה. בעזרת השם, מי שמתוך זה גם ממשיך הלאה לברך כל השנה כולה, הוא הראשון שמרוויח. למה צריך לחכות

שהוא ימות ויעשו לעילוי נשמתו? שהוא יעשה לעילוי נשמת עצמו, כשהוא חי בעולם, כבר יכול לברך והוא... כל הזכויות האלה בשבילו. אבל אם הוא לא היה רגיל ובזכות האזכרה הוא ממשיך לברך, כל השנה שהוא ממשיך לברך נזקף לזכותו של הנפטר, שבזכותו הוא התחיל לברך. כל דבר שאדם מקבל לעילוי נשמת, אין עילוי נשמה גדול מזה לאותו אדם. לכן הוא אומר כאן: כי החיים יודעים שימותו, והמתים אינם יודעים מאומה, על עצמם לא יודעים מה יהיה מחר. כי נכון, בדין שדנו אותם, קבעו מה יהיה איתם אבל עם מה שהשאירו בעולם, יש השלכה. פה אני דיברתי על הצד החיובי של הטובה, זה יכול להיות גם חס ושלום להפך, יכול להיות גם לרעה. אדם שעשה איזה סרט למשל,

שחקן, עשה סרט שמקלקל בני נוער בני נוער רואים את זה, משחיתים את דרכיהם בענייני קדושה, בנאמנות, בשוד, בפריצות, האדם הזה מת, נמצא בעולם הבא, אבל ממשיכים להקרין את הסרט שלו, כל שנה דנים אותו על כל הקלקולים שהוא השאיר בעולם הזה. אלא אם כן עשה תשובה. כשהוא חי בעולם יכול לעשות תשובה גם על הסרט שעשה ואז גם אם הסרט מקלקל, אני כבר התחרטתי על זה. מבטל. כך גם לחנך את הילדים במקומות של תורה, שילכו למוסדות חינוך תורניים, שיגדלו, ישמרו שבת, יניחו תפילין, ילמדו תורה, כל זה אחריות על ההורים לשלוח את הילדים לבתי ספר תורניים, כך יהיו נקיים כלפי שמיים, שיודעים אני שלחתי את הילד בדרך נכונה.