"הייתי אז רק בן חמש אבל אני לא יכול לשכוח את זה" הרב ישראל לאו מספר על רגעי האימה של השואה הארורה

שלום הרב מאיר ישראל ו שלום וברכה לך קודם כל הרב לפני שאני מתחיל עם הרב יש לי וידוי קטן אחב קידש אותי בדיוק לפני חודש לא הרבה זמן בר לא הרבה זמן בר אני מקווה שזה מחזיק יפה מחזיק יפה ותבטיח לי בנים ובנות בעזרת השם אמן בעזרת השם אני שפע של נחת מהזוגיות של אמן אמן ברוך השם הרב אני נמצא פה היום אה אפשר לומר שזו הפעם הראשונה שאני נמצא מול מישהו ששרדו את התופת הזאת שנקראת השואה עכשיו אני נמצא פה כי אני 33 שנה חי שומעים סיפורים רואים סרטים קוראים ספרים אבל אף פעם המון אנשים אני בתוכם לא ראינו את הדמות עומדת מולנו ואומרת אני על הבשר שלי אני על העור שלי חוויתי את זה הייתי בזה וניצלתי מזה הרב קודם כלב

יכול לספר לי בן כמה הרב היה שכל התופת הזאת קרתה שהמלחמה פרצה הייתי בן שנתיים שנתיים ושלושה חודשים הרב נולד ב-1937 נכון המלחמה פרצה ב-39 בהתחלה פחות הרגשנו קודם כל אני כילד אבל יש לי הרבה זכרונות ילדו דווקא שלא נמחקים כשמעירים אותך בבוקר קולות של ירי יריות אתה אומנם גר בבית קומה שנייה אבא היה רב של העיר ו למטה הוא ירה אישה צעירה יהודיה עם תינוק זה תמונה שאני זוכר אותה כמו עכשיו אני ראיתי שהיא כבר לך כביש שוטטת דם תינוק בזרועה והוא עם המגף שלו מטלטל אותה מצד לצד לראות אם יש עוד טבעת או איזה צמיד משהו אחר בעל ערך שיכול לתלוש מן ההרוגה אז בדיוק אמא שלי שמה גם היא את הרש היא באה ותפסה אותי מאחור

שאני לא אראה אבל אני כבר ראיתי הדוגמה של דבר שנחרט בזכרונך מגיל שנתיים וחצי ש למה אני אומר הרב כי היום תגיד לילד בן שנתיים היום תגיד לי בחור בן 33 מה אני זוכר מגיל שנתיים אני אגיד לרב גורנישט אז יש דברים כנה שהם נחרטים בגלל החווייה העצומה אני זוכר אוקראיני שהיה במשתה הפעולה של הנאצים שאספו אותנו לבית הכנסת לפני שלקחו את האנשים ברכבת להשמדה עשו אותנו בבית הכנסת ושם היייתה אישה בעזרת דשים שהחזיקה ככה במעקה ובקנה שראו פה טבעת על אצבע שלה וזה האוקראיני מלמטה עושה לה סימנים כאלה ש תזרוק לה את הטבעת או שהיא לא הבינה או שהיא לא רצתה להבין והיא מחזיקה על את היד הוא מזנק למעלה מושך אותה למטה דורך עליה

ושולל את הב שול את הטבעת זה דבר שאתה לא שוכח תמונות כאלה והעקר באותו רגע של איך שניצלתי מאותו מעמד היה חושך בית הכנסת החשיכו אותו והגיעו שני גרמנים ואחד מהם אחד רשימה של אלה שאמורים לצאת כאילו לחופשי ואז הוא קורא מהתחלה לאו חייה זה השם של אמא שלי אמא אלי בזכות אבא שהיה רב העיר אמא לא זזה עד שקראו גם את השמות ש שלי ושל אחי שמואל שהיה אז בן 13 ואני הייתי בן ח ומחזיקה נגמרה רשימה מכבה את הפנס שבכניסה הוא אומר יש עוד אחד שלא יצא מהרשימה אמא הבינה ש שזאת הי אבא לא הצליח להציג את כל שלושת השמות רק את שם שלה תפסה אותי ביד אחת את אחי ביד השנייה הצמידה אותנו אליה עשתה לנו סימן להיות בשקט לא לדבר לא

היה צריך להסביר הרבה ולאט לאט יצאנו כיוון בית הכנסת שלושתינו צמודים כמו גוף אחד והיא אמרה אני לאו חיה אבל הגרמני הרגיש שפה יש יותר מדי תנועה הניף את שתי ידיו למעלה צוחה כמו עכשיו חתך כלפי מטה ימינה ושמאלה ימינה אני עפתי ראשון החוצה עם אמא ואחי שמוליק פנימה לבית הכנסת יותר לא ראיתי אותו משם הוא הוא עלה אחר כך על הרכבת הגיעו לטרבלינקה שם הוא פגש את אבא אבל אנחנו כ יותר לא ראינו אותו כך נפרדו בהב של זרוע תי הייתי אז רק בן חמש אבל זה תמונה שזוכרים הרב יש משהו שגם אני וגם המון אנשים לא מצליחים רגע להבין איך ביום בהיר אחד קם אדם שקוראים לו הטלר ומחליט ביום אחד אני הולך לרצוח יהודים ומדינות אחרות

הרי הוא בגרמניה פולין ליטה הונגריה ככה נתנו לפלוש למישהו ופשוט לרצוח אנשים פשוט לרצוח אנשים לאף אחד לא היה מילה לדבר לאף אחד לא היה ראשי מ כמו היום לדוגמה הנה יש מלחמה כולם מדברים ארצות הברית צרפת בריט כולם מדברים איפה כולם היו גם אחד אמר אני עושה מה אני רוצה ואף אחד לא מדבר שאלה טובה מאוד אבל גם כאובה מאוד היה מדובר ברצח של יהודים לזה רובם היו אדישים אובדה ידידים ובני בית של נשיא ארצ הברית אז רוזו ביקשו ממנו להצטרף לבנות הברית באירופה רוסיה אנגליה וצרפת להילחם בגרמניה בנאצי הוא לא הסכים הוא לא הסכים לא נתן רק ב-44 חמש שנים אחרי פרוץ המלחמה כאשר היפנים בני בריתם של הגרמנים אז הלכו ופוצצו את

חל הים האמריקאי בן הרבור רל הרבור ורצחו שמה אנשים בהריגה לא היייתה בריירה לנשיא ארצות הברית אלא להצטרף לבנות הברית אבל הוא לא יצא בשביל הציל יהודים רק שבל הרבור נפגע לא היייתה לו ברירה ואני אגיד לך יותר מזה היה לנו אדם מאוד נערץ בשם וינסטון צ'רצ'יל נשיא אנגליה אז הוא לא היה נשיא הוא היה המלחמה יש מכתב ממנו שפנו אליו ואמרו לו תראה רוצחים יהודים על לאבל בכפם באושוויץ בפולין הגיע כבר להונגריה ממלאים רכבות 50 אל איש ברכבת ברכבות מגיעים לאושוויץ ואף אחד לא חוזר משם חי אנחנו יכולים לבקש ממך שהוא במלחמה להפציץ את מסילת הרכבת מסילת הברזל מ הונגריה לפולין עד שהתקנו אותה יקח יום יומיים 50 אל נפשות

ניצלים בינתיים התשובה של מנהיג ברי בריטניה אנחנו לא יצאנו למלחמה להציל עם זה או אחר אנחנו אנגליה יצאנו למלחמה נגד הצורר הנאצי מפלגה הנאצית הצבא שלהם ברגע שאנחנו ננצח את המלחמה ממילא תיפסק השמדת היהודים ז שזה בינתיים עלה בשישה מיליון קורבנות עד שהם ניצחו את המלחמה אף אחד מהם לא הלך לו לא חיים להציל יהודים ש עכשיו אני יודע שאבא של הרב נקרא לזה ציוה את הרב להמשיך את שושלת היהדות והרבנות אני רוצה לשמוע הרב מתי אבא של הרב דיבר איתו על זה מתי היה את הזמן לדבר על זה אבא לא הספיק לדבר איתי כי אני הייתי קטן מדי כשלקחו אותו לטרבלינקה ושם הוא פגש את אחי שמואל הייתי אז בן חמש הוא לא דיבר איתי על המשך

השושלת למרות שהוא דור 37 של רבנים דור אחר דור 37 זה הגימטריה של לאו לב אבל אחי נפתלי שהיה מבוגר ממני ב1 שנים הייתי בן חמש הוא היה בן 16 אבא דיבר איתו לילה ש לפני שנלקח ברכבת עם כל העיר הוא עלה הוא אמר אני נבחרתי להיות הרב של העיר פיות רקוב בפולין לא לחיים בלבד אלא לתמיד לוקחים את הקהילה שלי אני הולך איתם אמא ואני התחבאנו בעלית גג ואבא התייצב עם ספר תורה עלה ל הרכבת עם כל בני העיר לטרבלינקה הוא ידע כבר לילה הקודם שהוא מחר עולה על רכבת שממנה כנראה לא חוזרים אחי שהיה בן 16 עבד במפעל הזכוכית בעיר שלנו והגרמנים היו צריכים את הפועלים האלה לא נגו בו אבא קרא לו וכל הלילה שוכח איתו דיבר איתו על ושבו

בנים לגבולם על רחל על הכל ואז הוא אמר לו אני דור 37 ברבנות אתם בניי הדור ה-38 אנין יודע מה קורה לשמואל ליבי לא מבשר טובות בסוף הוא פגש אותו באותה רכבת יחד הם נספו אותך משאירים לנוח וצריך הבה לדאוג להמשך השושלת שלא תנותק לא מגיע לגרמנים צורינו לתת להם את המתנה הזאת של הפסקת שושלת רבנות בעם ישראל היות ואתה כבר שנה שלישית במלחמה נותקת מהלימוד והנני רואה את הסיום של המלחמה הזאת היה עוד שלוש שנים אני לא יכול להטיל עליך את התפקיד הזה אבל לי אלי ק מאיר הוא בן חמש אני מקווה שהמלחמה תסתיים הוא עדיין ילד הוא יוכל אחרי המלחמה שבעזרת השם תנצלו הוא יוכל להתחיל מהתחלה מה ללמוד להתבגר להתפתח בעולם התורה

ואני מבקש מך שאתה תיקח אחריות על הילד ועל המשך השרשרת שהוא מסיים בספרו הוא מסיים בסיפור הזה והוא מסיים אותו ביום שבו אני נבחרתי כרב ראשי לישראל לנו יחד תפילת מנחה בכותל ז הוא מסיים את הספר מה צוואה בלתי כתובה נתממש ביום הזה שאחי הקטן לולק וזה הצהיר אמונים כרב רשי לישראל בירושלים למה באמת קראו לרב לולק סרוק סרוק חשבו שאפשר יהיה לטאות שאני כאמו ילד פולני דיברו איתי רק פולנית מאז פרוץ המלחמה ואני הייתי במקומות מסויימים שם במחנות חשבו שזה ילד פלני שההורים שלו שם נספו בורשה או משהו כזה רזה מה היה בדיוק הציפור איך באמת מקודם גם הרב אמר ש אה רצחו גם ילדים ונשים הרב כשהרב סיפר בדיוק שבתוך הבית הכנסת

אמא שלו לקחה אותו ביחד הרב ידע לאן הוא הולך לא אמא אמרה משהו אבל הבנו שרודפים אותנו וצריך להתחבא ואבל חזרנו הביתה שלנו הם החזירו הביתה הביתה אבא עוד הספיק להיפרד מאיתנו הוא אמר א אתם זוכרים שיש לי שעון זהב שפהאוזן הם חמדו אותו נתתי למפקד הגרמני את השעון שלי שיעזור לי להציל את שמוליק את הבן את השעון הוא לקח אבל גם את הילד שהרב עכשיו התמנה לרב הראשי כמו שהרב אמר צוואה שלא היייתה כתובה התממשה אז כולם אני מאמין מסביב הרב הרב הראשי הרב הראשי אבל הרב עצמו מה הרב הרגיש שהוא מתמנה לרב הראשי הוא יודע בתוך תוכו התמונה הזאת של אבא של האח שעוד אז רצו שהשופטת הזאת תתקיים הרב עכשיו עומד לדוגמה על פודיום

וממנים את הרב לרב הראשי איפה ה המחשבה של הרב לוקחת אותו טוב אני למעשה ההרגשות האלה היו לי לפני רב ראשי לפני רב ראשי הייתי רב ראשי של תל אביב תל אביב ולפני זה רב ראשי של נתניה לפני זה רב בצפון תל אביב רב שכונה רב בית כנסת גדול תפארת צבי 15 שנים כמר תחושות האלה היו ובהכרת שלי הקודמות בכל התחננות האלה הרגשתי את אותן ההרגשות זה לא היה זה לא התחיל ברב הראשי זה הגיע לשי ברב הראשי אבל זה התחיל ח שנים אחרי נישואי כבר בגיל 28 הוכרתי לרבנות ורבנים ראשיים עמדו ליד ארון הקודש בשעה שאני התכסיתי בטלית ונשאתי נאום הכתרה הייתי בן 28 אז תמיד הרגשתי שאנחנו ניצחנו אותם תמיד הרגשתי שיד השם העליונה מובילה אותי

בציציות ראשי ממקום למקום מתחנה לתחנה מצילה אותי נפשית כמו גם פיזית זה אבל זה מחייב הרגשתי שאני חייב לריבונו של עולם עצם ההצלה שלי ועל כל המסלול הזה רינתי שאני זה לא היה לשו לא היה בחינם ואני מחוייב אני משתדל כל השנים למלא את החוב הזה ולשלם אותו יש סיטואציה או תמונה שחקוק לרב בזיכרון אני יודע מספרים שאבא של הרב אני רוצה שהרב יספר לי על זה זה משהו שה תמונה הכואבת ביותר ש חקוקה בזכרוני זה הפרידה מאמא את אבא אבא לקח את עצמו ברכבת עם יהודי העיר לטרבלינקה סוף הדרך פה ואותנו הכניסו לגטו אמא נפתלי אחי ואני גטו זה מקום שבו עצורים יהודים בלבד גטו זה כמו פרוור או שן זה מילה לטינית בכלל איטלקית מקום בי

שנועד ליהודים מהסגר הם נעולים שם לא יכולים לצאת להיכנס זה מין מעצר חופשי כזה יכולים בינתיים לעבוד אמא וחי היינו יחד איתי בגטו והמלחמה נמשכה והרוסים מה שלא ידענו אז הגיעו כבר לפולין הויו שלהם כבר חגו מעל ערים בפולין ואז הגרמנים לא נתנו לנו להשתחרר למרות שזה היה כבר 1944 חודשים לפני תום המלחמה אבל הם לא ויטרו ואז קיבלנו הוראה שני מהר לתחנת הרכבת כי פה העיר הזאת פיוטרקוב עם הגטו שלה עלולים בעיניהם להשתחרר בידי הרוסים ששחררו אותם לרכבת יקחו אותנו מפה יותר עמוק לכיוון גרמניה איך שאנחנו מגיעים לתחנת הרכבת והמילה כל הזמן הייתה שנל שנל מהר מהר מהר ם היה כל דקות אמא ואחי ואני אחי היה בכמו בן 18 פתאום

מגיעים לשם לתחנת הרכבת עשו לנו הפרדה גבר ים מצד אחד נשים וילדים מצד אחר הבנו מזה שלא לוקחים אותנו לאותו מקום אם יש להם זמן לעשות כזאת הפרדה זה סימן שאנחנו לא הולכים לאותו יעד אותו קטר אבל מוביל אותנו למקומות שונים מקומות אחרים אני הייתי בן חמ וחצי אז אני באופן טבעי הלכתי עם אמא נפתלי בן 18 עם הגברים כל העסק לא ק חמש דקות שני שניל מהר מהר והקטר כבר עובד אומר מוכן לנסוע ואז בנס מן השמיים אמא שלי עשתה חשבון שחכמה גם אם הם מוצאים זמן הגרמנים לעשות את ההפרדה כנ שלא לוקחים אותנו לאותו יעד אם לא לאותו יד למי יש יותר סיכוי להתקיים לזקנות שעומדות לתינוקות שנמצאים בחק אמותיהם תינוקות עם אמהות מניקות

זקנות ונשים ופה גברים מגיל 18 ומעלה אלה בדי כוח עבודה והם מבדים להבחין הגרמנים בין קבוצה לקבוצה למי יש יותר סיכוי להישאר בחיים לגברים תפסה אותי בשתי ידיים לא הסביר לי כלום כ לא הבנתי מגיד זה כלום וצועקת לנפתלי טולק קח את הג'קוזי בפו זה ילד קח את הילד והדפו אותי כמו זרקה אותי לכיוון הגברים ואני בכיתי אמרתי מאמה אני רוצה איתך והוא גם לא ידע מה הוא יעשה יהיה בחור 18 בחור מה יעשה עם ילד אמר מה מה מה אני עשה קח אותו ז דחפו אותה כמו את כל הנשים לקרון וסגרו את ה כ רכבות מסע נחנו לאותה רכבת בקרונות אחרים ה מאוחרים יותר הם נסאו לא ידענו לאן רק אחרי המלחמה נודה לנו שהם נסאו ישר לגרמניה ושם אמא היייתה

עד ל סוף כמעט סוף המלחמה והיא נרצחה לא יודע בדיוק הר ונפתלי החי וחי באנו בעיר בפולין בשם צ'נסטוחובה היה החנות עבודה ניצלו את כל הפולנים אם הבינה בחושים שלה כוח עבודה אבל אני בן חמ וחצי אז כשהם יצאו לעבודה אני הייתי צריך להיות תחת המיטה במחבוא עד שהוא יחזור בערב כל היום הייתי אנסט מ ילד בן חמש בן ח כי אם יראו אותי אני גבור וככה משם את כולנו כבר לקחו זה כבר הרוסים התקרבו לשם הגרמנים לקחו אותנו מהר לרכבת את כולנו משמה לגרמניה בוכנוולד זה הה עליד עיר וימה בגרמניה שמה הגרמנים חשבו ששולטים בנו לנצח כבור חמישה חודשים בא הצבא האמריקאי גנרל פטון על שמו הטנקים הוא עמד בראש של המשחררים את נבוך הרגו את

הגרמנים הזקיפים השומרים אני הייתי כבר יותר משבע וחצ היתי קרוב קרוב לשמונה נפטלי היה כבר קרוב ל-19 היה חולה בטיפוס הוא לא ידע אפילו שוחררנו לא הרגיש שום דבר ו זה סיפור ידוע שסיפר אותו רב צבאי גרמני שהיה אמריקאי הרב הרשון שכטר ואחר כ נשיא ועידת הנשיאים של יהדות ארצות הברית הוא סיפר את זה בנכות הג הנשיא ריגן אני הוזמנתי לאותו כנס של ניצולים הוא סיפר שהוא הגיע לבוכנות בן הג'יפים הראשונים היה רב צבאי ושמה הוא ראה הרימה של אנשים מתים ופצועים שירו בהם בלי ליד השער שהשער עוד היה נעול גרמנים יראו בכולם אבל הוא ראה ילד אחד לא פצוע לא זב דם ובין כל הגופות האלה הבין שזה ילד יהודי לא היו ילדים שם ולא היה

אחר תפס אותי ביודע זה הוא סיפר בלחות רגל ו תפס אותי התחיל לדבר אליי ביידיש הוא בא מניו יורק יליד ניו יורק אומר לי איך קוראים לך אמרתי לו לוג עלת בסטו בן כמה אתה אז אני אומר לו מה זה חשוב בן כמה אני אני יותר מבוגר ממך הוא חשב שאני קוקו לא נורמלי ילד מן לא מפותח פיזית בלי שיניים למה אתה חושב שאתה יותר מבוגר ממני הוא אומר לי אתה מחייך ובוכה כמו ילד אני כבר שנים לא מחייך וגם לבכות הפסקתי אז מי יותר מבוגר הרב ר שינו ידידי בחג הגשתי כמה פעמים אז זה היה בעצם הרגע שהרב ניצל כן זה היה אותו רגע 11 לאפריל 45 זה היה למחרת פסח תשה הרב אני מכיר תמונה של הרב כילד יש תמונה מפורסמת עעם נשק עם רווה עם רווה עם

רוה זה חייל אמריקאי עם המשחררים נתן לי רווה אמר לי בזה אתה תהרוג את הרוצחים של ההורים שלך אני מקווה הרב שהאנגלים פה בנמל חיפה כשהגענו לקחו את זה ממני את הרובה ונתנו לי אזה מאש צאצו הייתי בן שמונה לקחו את את הרובה שהרב הגיע לארץ הרב הגיע לארץ פתאום ממקום שרצו לרצוח יהודים הרב מגיע לארץ לארץ ישראל הרב לא שכב איתו טראומות לפה כמו הרב ממ לפעמים מתעוררים בלילה ברוך השם לא לא זכרונות יש לי כמו ש שבים כמה וכמה סיפורי ילדות אבל טראומה במובן הפסיכולוג אני חושב שלא היה לי אחי היה איתי כל השנים והקדוש ברוך הוא הגן עליי שמר עליי ולקחו אותי ממוסדות אליות הנוער מצאנו פה דוד ודודה שלי אחות של אבא עלי הרב של

קרית מוצקין הרב פוגלמן זה צל לקחו אותי אליהם הביתה בהסכמת נפטלי אחי וגילו אותי כבן עד לבר מצווה שלי חמש שנים גרתי אצל הדוד והדודה ואז עליתי לישיבת כל תורה בירושלים בגיל 13 כי אחד הרבים שם הרב ריינר היה תלמיד של אבא שלי אז הוא פנה לאחי ואמר הורידו הוא אליי ואז שימה אני אני תלמיד של אבא שלכם ומה שיש בי יש לי ממנו בזכותו אני אדאג לו ואני בזכותו הגעתי לישועה שלא שמעתי תשמע כל תורה בירושלים זה התחיל גל מה גל החיים שלי הרב תראה לצערי אני אומר לצערי הרב דור השואה הולך ונעלם ולפעמים יש תחושה בעם במיוחד גם בנוער ש טוב זהו אין מי שיספר אין מי שימשיך את זה זה רק איך אומרים יש את הביטוי זיכרון בסלון

ובסדר וממשיכים ולפעמים אני אומר עם שלם שש מיליון איש הרי אם היינו רואים את זה ראינו עכשיו 1400 של נרצחים וחופים העולם הזדעזע 6 מיליון יהודים לא במגפה נרצחו איך אנחנו הרב ממשיכים לגרום לזה כל הזמן שזה לא יפסיק להדהד במוח שלנו שלא יפסיק להדהד שאנחנו פה נמצאים בארץ ישראל אחרי מה שהעם הזה עבר לפעמים אנשים קוראים בהגדה קרנו ב יציאת מצרים שגם שם היה פרעה והכל לפעמים מה ש אומרים מה לא ראיתי בעיניים נו בסדר שמעתי סיפור איך איך אפשר בכלל אני אומר לפעמים יום השואה זה לא יום בשנה זה כל יום צריך לשמו את זה ולזכור את זה נכון אבל הקדוש ברוך הוא רוצה שתקיים רוצה שנחייה ועם ישראל חי וקיים זה לא סיסמה בלבד

אלא זה תוכן חיים זו מציאות אין עוד עם עתיק כמונו תסתכל במפה העולמית אולי סין אני לא יודע איפה אבל הם נשארו על דבתם לא גלו מעולם לא היה שום מחנה השמדה שום דבר כך כל מדינות אירופה וארצות הברית ארצות הברית הגדולה היא עוד לא בת 250 ואנחנו 35 עם כל האסונות וכל הגזירות וכל הגלויות עם ישראל חי וקיים זה מעניין אז אתה רואה בזה אצבע אלוקים שהיא כל כך ברורה חרב כל ההריגות וחרב כל הגלויות ורוב ההיסטוריה שלנו היא בגלות ו בניכר בנדודים ולא בבית ואנחנו קיימים באותה שפה ואבות אבות אבותיהם לפני אלפי שנים עומדים ליד איזה הר בדרום באיזה ש מקום קורים לזה הר סיני ומכריזים נעשה ונשמע שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד

ואומרים באותן המילים עם אותה משמעות באותה שפה ש דבר לא שנה ורוב ההיסטוריה שלנו היא בגלות ולא בבית לדודים וכאלה גזרות תכ ותת ומסאי צלב ועשרת הרוגי מלכות ובית ראשון חרב גלות בבל בית שלי חרב גלות רומי בכל זאת הוא היחידי שקיים מע זה זה לא אומר לנו משהו אתה מסתכל על המציאות הזאת זה לא פנטזיה ולא צריך להאמין צריך לראות צריך שמוע אנחנו חיים וקיימים ונעבור גם את המלחמה הזאת אני מאמין באמונה שלמה אנחנו סובלים ומיישרים אבל חיים מקיימים וזה לעד ולמי עולמים עד שנזכה לביאת גואל צדק במהרה ולבניין בית הבחירה במהרה וימינו אמן אז הרב אז ככה שאלה כמו שהרב סיים שאנחנו עם ישראל חי וקיים ועומד לנצח אחרי 80 שנה

אחרי 80 שנה הרב עבר ב-80 שנה אלה הכל מהשואה ארץ ישראל כל מלחמות ארץ ישראל ועד היום עד עכשיו המלחמה האחרונה יש איזה שינוי בעם שצריך להיתפס כדי להבין מה עם ישראל צריך בסוף באמת מאוד מאוד אנחנו זקוקים לשינוי חינוכי רעיוני עמוק וחזק מאוד לדעת את זה את ההיסטוריה הזאת להכיר ולדעת שזה מחייב אותנו השם רוצה אותנו פה חיים וקיימים אנחנו צריכים להיות נאמנים לו גם כאסיר תודה וגם כדי להבין שיש לנו מורשת יש לנו תפקיד יש מילה אחת שמופיעה פעמיים בכל התורה כולה מורשה פעם אחת זה ונתתי אותה לכם מורש אני השם זה ארץ ישראל פעם שנייה תורה ציווה לנו משה מורשה כילת יקו מורשה מורשה ארץ ישראל היום מדינת ישראל היא חלק

בלתי נפרד מתורת ישראל ואי אפשר אחד בלי השני ובתורה יש הרבה מצוות שתלויות בארץ ובחוץ לארץ אנחנו לא יכולים לקיים אותם גם אם נרצה אז זה אומר לנו מה פשוט לפקוח את העיניים ואת האוזניים ואת הלב ולהבין שזה המקום שלנו וכאן העתיד שלנו פה העבר וההווה שלנו ואנחנו נזכה לחיים של נצח עד לגאולה הסופית השלמה אמן אמן תודה רבה כבוד הרב הרב תודה רבה על צומ את הלב תודה רבה והלוואי ולוואי ונזכה באמת ונזכה א להיות שמחים אני אומר הרב מחייך מולי תמיד מחייך כמה שאפשר אני אומר שתמיד נזכה לא משנה מה נעבור בתור עם תמיד נזכר בסוף לחייך נכון תודה