איך להיות כלי מכיל לילדים שלנו? אפרת ברזל מארחת את מנחת ההורים עינת נתן, חלק ג'

אינטוש חג שמחק שמח המשימה המדהימה הזאת של לגדל משפחה בישראל בית הורים את הפרק הקודם סיימנו במתנה גדולה שנתת לחג א בזה שאנחנו משחזרות עם הילדים את הפשלות שלנו

או את הכאבים שהיו להם זרק אותי בזמן בינתיים לזה שפעם הייתי מספרת המון פעמים את הסיפור האישי שלי עלבמות

וכל פעם היה קורה לי משהו והיום אני יודעת שהקיר הרביעי של הקהל היה מעביר גם אותי דרך זה שסיפרתי אומנם אני לא ילדה נותה דוגמה על נדנדה ומכה שקיבלנו אבל הרי כל פעם כשאת מספרת גם את סיפורי הלידה שלנו וגם את סיפורי האיך קניתי פאה שלנו כל פעם כשאת מספרת משהו בך מתבגר ואמרת כשיש דמות ש שתומכת בסיפור

הדמות הבתוחה יש דמות ש כן מספרה על

האנושי כמובן יש

מה את יודעת מה את עושה לי ואני לוקחת א גרגר זנב מהפרק ההוא שיש תפילה ברכה נקראת ברכת הכהנים אני אגיד לך אותה ברכה נאכה אותה יברכך השם וישמרך יאר השם פניו אליך ויחונקה. ישא השם פניו אליך וישם לך שלום. שהקדוש ברוך הוא הוא כמו אמא וכמו אבא. זאת אומרת, אם השם מאיר לך פנים, מחזיר אליך בלבלה בתפילה. אני מדברת על השם את מה שקרה לי. והקדוש ברוך הוא מחזיר אליי, יאר השם פניו אליך ויחונה. הוא מחזיר לך את החומר מעובד עם חוכמה נסתרת

אבל תראי יסא השם פניו עליך יכולת לשת הפחים שאחת הברכות בראש השנה מסכת ברכות נקראת אחת ההוראות שחז"ל אומרים היא גילו ברדה גילו זה תשמחו תגלו דברים חדשים על החיים

א תהיו גדולים יותר השנה אבל גם תירדו

זאת אומרת אחת ההוראות הרגשיות שחז"ל אומרים לנו חג שמח עמודים תרעדו מהשנה הקרובה אבל גם תשמחו כי התחיל פה משהו חדש יאר השם ביסה השם בניו לך זאת אומרת אם אם אני אם אני מאפשר לך כהורה הפעם כי אתה יותר גדול מהילד שלך לשת דואליות של גם מתרגז אבל הוא גם שלך גם מתשכל אבל אתה גם אוהב אותו ואתה מקבל בחזרה את ה נהד נד הזה אז אז אתה בא אלי בוגר יותר.

אני אגיד לך יותר מזה. את מדברת ואני מרגישה, לא חושבת אפילו על אותם רגעים שהם כאילו הם הרגעים הכי אנושיים, אני חושבת אוניברסלים אפילו ש סתם אני אתן דוגמה. אני נכנסת לחדר שבו ישנים עם הילדים ויש איזה רגע כזה שאת הלב גולש מה אושר

ובאותה שנייה מה קורה? באותה שנייה אני כבר מדמינת את כולם מתים. אני מדמיינת אותי נפרדת מהם. אני מדמיינת אותי נלקחת. אני מדמי כאילו הדבר הזה של הרעדה וה והגילה. אני חושבת שלהיות בהנאה או באושר או או הדבר הזה שלקחת עלינו בסדרה הזאת, כאילו איך מגדלים את המשפחה? אני חושבת שזה שזה אחד הדברים שאנשים הכי מפחדים ממנו. עליות

כי ברגעים האלה של האושר אנחנו הכי שורירים

ברגעים שאנחנו מכירים

בזה שזה הדבר הילד הזה הבן זוג הזה הדבר הזה השולחן זה הדבר הכי חשוב זה יכול להילקח

חרדות אז זה יכול להיל לקח ב

כאילו

זה קורה זה הצד השני נכון נכון? אז אז אז הדואליות הזאת היא כל כך חכמה גם בתפילה והיא כל כך חכמה גם במנהגי היהדות כי היא נמצאת בתוכנו. היא ממש נמצאת בתוכנו.

בואי ניקח את הפרק לזה אם את רוצה.

אני מאוד אשמח אבל איך אנחנו איך כאילו איך זה מתחבר לך לפסח? אני אגיד לך איך, היו 10 מכות, כל העולם ובוודאי אנחנו היהודים ראינו את גדולתו של בורא עולם, את הניסים שנעשו לנו כדי לשלוף אותנו מהמקום הנוראי הזה שפרעו שמלך,

מהסבל הנורא,

מהסבל הנורא של עבדות, של היפוך תפקידים. מת אחד העונשים ש שפרעה השליט עלינו שם זה שגברים עשו עבודה של נשים ונשים עשו עבודה של גברים ואנשים גם במצרים כל הזמן רצו לשמור על הבית בדיוק כמונו היום כל הזמן רצו בית אפילו הם השתמשו במראות צבעות מנחושת כזאת שהיו מסתכלות ואומרות לבעל תראה כמה אני יפה

אחר כך עשו מאותם א כלי נחושת את הכיור בבית המקדש הם לקחו את זה איתם ממצרים

פתאום את חושבת שאולי אנחנו קצת בפרעה כשנשים חושבות שהן צריכות

כן

לעשות כמו גברים דברים

כן ותת מש

לעבוד לא

כן ותת כל כך אוהבות להיות עם התינוקות שלנו וכל כך אוהבות להיות אמא והעולם המודרני קצת בלבל אותנו עם הסיפור הזה אבל עוד משהו עכשיו כשאת אומרת את זה

שאחד מה א יסודות של המילה פרעה זה לפרוע

לגלות ואינטימיות משפחתית היא בדיוק להפך. זה הסוד של המשפחה שלנו. זה הסוד של הזוגיות שלנו. אישה וגבר בבית הקדוש. סוד. אבל

כסוד. כי נגיד יש דברים שהם לא טובים בי שמיקי יודע להכיל. וזאת זוגיות מקסימה בעיניי שאני יכולה לספר לו ולחלוק איתו. גם רגעי פחד. זאת אותה שווריריות שאנחנו כל כך מפחדים ממנה בהוכרת התודה ובאושר.

נכון.

זה אותו דבר.

יואו.

זה אותו דבר.

נכון.

ואני חושבת שבתוכנו, בתוך כולנו, שוכן הילד שחושב בטעות שאם ידוע עליי את זה, לא יטפלו בי יותר.

יואו. אם תשו אותי. בוודאי. מה זאת אומרת זה האיום הקיומי מספר אחד אני חושבת

שאם אני הילד רע

בוודאי אם אני לא אעשה מה שהם אומרים אני לא אהיה לא יהיה לי מקום במשפחה

אני לא אהיה בשביל ילד זה קיום זה קיום כלומר שנייה רגע אני אני לוקחת את זה מכירה את השיטה הקלאסית של אתה לא מצליח להוציא ילד מהגינה אמרת לו עוד פעם אחת חונב ודי ואז אתה אומר אני הולך זה עובד נכון

אתה רואה את הבעטה אתה רואה את האימה הוא בא אוקיי שוב כי אנחנו רוכבים על אותו איום קיומי קיומי שאומר יש תנאים נכון אנחנו יכולים לעשות הכל בשביל הילדים שלנו הכל חוץ מלקבל אותם כמו שהם. הנה נכנסים התנאים. אנחנו קוראים לזה בטעות חינוך. סליחה, אני מתנצלת. פשוט לא מאמינה שזה חינוך. אני חושבת ש שהיה לו רעיון אחר לגבי חינוך. אני חושבת שהוא הפרשנות לא נכונה. אז כשאני אומרת לך תרגע בחדר, אני עושה בדיוק אותו דבר. אם אתה מתנהג ככה, אתה יושב, אתה יושב בצד, אתה תלך, אני אני מסירה את ידיי.

אתה נשאר לבד פה עכשיו עם הצהרות שלך.

אני אגב לא ראיתי אף ילד במערכת הפיזיולוגית שלו, כי היום גם המדע מגניב, אפשר לבדוק את זה. אדרנלין, קורטיזול, שני הורמוני חרדה, בדיקת רוק הכי פשוטה. את יכולה לדעת על ילד בגן? מה מצב? המשבר הזוגי שלו רב. את יכולה לדעת על ילד בחדר? האם הוא באמת חושב על זה ונרגע? האם באמת עכשיו הוא חושב איך הוא לא ירביץ לאחותו כדי שאמא שלו תהיה מרוצה ממנו? כדי שהוא יהיה תלמיד חכם כדי ש לא הוא מפחד.

זאת אומרת הילדים שלנו זזים כל הזמן דרך היום יום וההתנהגות בין ביטחון לפחד נטישה.

אנחנו לא רוצים להיות ההורים האלה. אני חושבת שיש דרך אחרת. אני חושב

אז בוא נגיד מה כן. אני חושבת שהדרך שבה התחלת לדבר על הזוגיות.

כן, אהבת את זה. יהיה התיקון, היא המקום של אני הולכת להבהיר לכל אחד ואחד מילדיי שלבית הזה חוזרים עם טעויות, לבית הזה חוזרים פצועים, בבית הזה אפשר לספר על כישלונות בבית הזה. הבית הזה לא מצפה ש שנהיה מושלמים ובריקוד הזה אפשר רק לנצח. כן כי כי עכשיו יגידו אז מתי מחנכים מה זה מתי מחנכים זה

לא לא אני רוצה להגיד מתי

מתי

אני בוא נגיד ככה אמא תשבי מול כל ילדייך שיהיו בריאים

אמן והעתי שלי מה אמא חושבת לגבי השבת לגבי המצוות לגבי תלמיד חכם לגבי לבוש וצניעות לגבי כל הג'נדות לעומת אבא אגב הם יודעים בניואנסים להגיד

יודעים

או מה אמא הייתה אומרת על הפשלה הזאת ומה אבא היה אומר יודעים

הם עושים הולדת הם

זה כי נעמנו מאוד טוב

הם יודעים משום שאנחנו מתנהגים את זה הם יודעים משום שאג'נדה לא מדברים כשהם לא בסדר כדי להרגיע את עצמנו שבאמת סימןנו v במשבצת האירוקה של החינוך לא שם זה לא הזמן לזה זה שמה זמן להגיד קודם כל לעצמנו הכל הכל בסדר הוא יודע אגב תעשו להם חידון אם אתם לא בטוחים שהם יודעים כי הם יודעים שנייה לפני שאתם נועמים גם

מה אני חושב על הציון הזה

כל הנאום די מיותר הם יודעים הכל

אנחנו מדברים כל כך הרבה מדי באמת בשעה שאנחנו יכולים להשקיע את רוחב הפס בדברים שיש להם ערך. אני בעניין של יעילות. נו

אני חושבת ש שבסוף אם אנחנו רוצים להיות באמת הגורם המשפיע על קבלת ההחלטות הקריטית או או

על בניית האישיות שלהם

או אפילו רוצים להיות שיחת הטלפון הראשונה כשמשהו מתפקש ולא שימרו לנו איזה לוק של לא נתקנו וישנתי אצל ההוא כי אני לא יכול לחזור הביתה כי אני יודע שלמועדון הזה אין כניסה אם אני 1 2 3 ארב ואני מבטיחה אגב לכולם שבמוענים אחרים לא טוב לילדים שלנו

וואו

בעיקר משום שזה לא המועדון של

לא זה אמא ברוזה אחרת

אז אז אנחנו צריכים להיות האנשים האלה שמסוגלים להגיד לעצמנו אנחנו רוצים להיות הבית הזה וזה לא הבית זה זה קצת הבית

כאילו אני מכירה הרבה ילדים שהם חסרי בית אבל יש להם בתים מאוד יפים

וואו צ'ט זה קצת עושה לי אם אני במצרים קצת חרדה הורית חרדה ילדית מלא להיות זה שכשעם ישראל יוצא ממצרים פתאום הם לא עבדים ופתאום הם במדבר. אז יש כזה עניין שהם מתגעגעים והם אומרים לבורא עולם מה פה המדבר הזה עכשיו חם כן תביא לנו חזרה את האוטיחים שהיו לנו במצרים את הקישויים שהיו לי במצרים

מכירים כואב

זה

זה מה זה התכונה האנושית הזאתי כמו שהסברת קודם כשאת נכנסת לחדר ואת רואה את המתוקים האלה ואת אפשר הולכת על הדאגות שהנה החופש. צאו, אתם הולכים לארץ ישראל. לא, תחזיר אותי למיצר החונה כזה. ל

הילדים שלנו לומדים שפה שלמה. תחשבי, שפה שלמה. בלי שעצרנו להגיד להם איך מרכיבים משפט או מה הם אותיות V, או יהיה דפקט אני ואבא מאוד מודגים, אולי ניקח את זה עזר. הם לומדים שפה שלמה תוך כדי זה שהם משחקים באבנים ובקוביות. הם גם לומדים שפה רגשית שלמה כשהם נמצאים במעט בתחנה הזאת תחת קורת הגג שלה. והשפה הרגשית הזאת כשנפרוט אותה למה זו אהבה ומה זה גבר ומה זה אישה ומה זה כוח ואיך משכנעים ואיך מסכימים עם מישהו שלא מסכימים איתו וא אפילו בוא ניקח לקט של כל הפרקים שעשינו עד עכשיו ונעשה שלוש נקודות לעולם את יודעת מי שיצא ממצרים מהבית הזה שבו אהבה כאבה זה לעולם יהיה בית וכשאנחנו הולכים לחפש בני זוג כשאנחנו הולכים לחפש את ה את ההתאמה לכאורה אנחנו אפילו לא במודע יודעים איך כאב שם פעם במקום מקום שאהבו

אהבו

שאהבו אני פשוט חושבת ש

וואו

שכאילו הרצון לחזור לכואב להבטיחים ולקישויים

כן זה כאילו

כי אנחנו מזהות את עצמנו שם לוחמות

לא זה כאילו אנחנו אמורות כאילו אלוהים היה אמור להסתכל על הדבר הזה ולהגיד ברור שאתם רוצים לחזור לכה בוא אני לא מתפלבל. אז המקום שבו בכולנו יש את הכואב הזה שבטעות בטעות אנחנו חושבים שהוא בית זה מקום נורא מעניין לא

כן אני המוח שלי כאילו בגלגלים עובד וזה יש לי כאילו רגע כזה

בגלל מה שאמרת עכשיו

מה שמה

אני אגיד לך אנחנו לא סתם נקראים עבריים כי עברנו את הירדן ואנחנו מדברים עברית ואת דיברת על השפה הרגשית אני חושבת לא יודעת ככה שאנחנו חוזרים לאבטיחים ולקישוים כל הזמן בגלל הדבר הבא תעזרי לי אבל כשהיה סבל

פעם ואי אפשר להימנע מזה כן אז אנחנו הגבנו בין אם שמנו לב או ידענו שאנחנו עושות את זה יצאנו מזה כאילו המשכנו לחיות עובדה שאנחנו פה

או אנחנו מערכות הגנה יעילות ביותר

מעולה

אוקיי

עכשיו ככ כשקשו הפעלנו את מערכת ההגנה כמעבר חזרה לחיים נורמליים עבריים

ושם התאמצנו לייצר משהו פנימי מתוכנו זאת יצירה עצמית של אישיות של דרך להתמודד עם וגם אם הדרך הייתה לא טובה או קצת טובה וקצת לא טובה

היא הצילה אותנו שם

היא הצילה אותנו

ברור

אבל היא לא בהכרח מצילה אותנו כמבוגרים

לא היא היא כמבוגרים אנחנו יודעים נגיד זה כזה אפשר פחות לחבק את זה בדיוק זאת אומרת אני חושבת שאנחנו חוזרים לאבותיחים ולקישויים של מצרים הפנימיים שלנו גם כהורים וגם כבני זוג וגם כחברות

כי זה עבד

כי זה עבד וזה ושימח אותנו שמצאנו פתרון וזה העביר אותנו חזרה לאיזשהיא פייק או לא פייק של מציאות בסדרית עכשיו כשאנחנו גדולות ואנחנו מגדלות ילדים ואנחנו מנהלות מערכות יחסים מודעות יותר, אנחנו יודעות באומץ להגיד או לחלוק עם הבעל שלנו, אתה יודע, תראה, כשאתה נותן לי ביקורת יוב לי, אתה מחזיר אותי לילדה המסכנה שהייתי פה מכאן אני אוכלה להשתמש ולעשות את מה שעשיתי, אבל הנה אתה נותן לי יד, תני לי יד כדי שלא אף אחד בדרך ויחד כהורים, יחד כבני זוג, אנחנו יודעים לפתור את זה אחרת. זאת אומרת אני חייבת לחסוף בפניו את ה את ההגנות ה מטופשות.

ואת יודע שמנה הגעתי

בחנפנות,

אבל הכל את מבינה שזה בדיוק המקום שבו אני אומרת, אני רגע צריכה להגיד לילדה שבי שהוא לא ישאיר אותי בצד הדרך.

יואו, נכון. הוא לא זה שהוא מבקר משהו שעשיתי. הוא לא הולך לשום מקום.

לא, זה התיקון, זה התיקון.

את מבינה?

וואי

זאת ההתפתחות. אני לא אמורה לשנות את אותו ביקורתי.

לא, הבורת שלו

מאפשרת.

כן.

וזה אפשר רק את יודעת הרבה אומרים, אני לא רוצה להיות תלוטית בו, אני אני יש לי אלרגיה.

מה? לא הבנתי.

אני רוצה להיות תלוטית בבעלי כי הוא עוזר לי.

אבל זה הטבע. לא הבנתי.

תני, תני פה ווליום. ני, תגבירי פה.

אוקיי. אין עצמאות בריאה בלי תלות.

מכירה את הילדים. אמא שלי הייתה קוראת להם המוזנחים, ילדי הרחוב שהם אני תמיד הסתכלתי על הילדים האלה בתור אמא והייתי אומרת מה אני עשיתי לא בסדר. הם נראים כמו מבוגרים. הם הולכים, הם עושים, הם חוזרים, הם מדברים, הם מבוגרים, הם הם הם הם את יכולה

העצמאים האלה

העצמאים שאת אומרת כאילו וואו זה מדהים לא תודה מוזנחים תודה ההזנחה מייצרת עצמאות בכוח שהיא העצמאות שתקרוס כי היא לא נשאנת על תלות בריאה כי מאין ברירה ה היא עצמאות שנהיתה מאין ברירה הם רצו אהבה ורצו תלוט אבל לא הייתה

נכון אפשרות חתולי הרחוב

הכל בסדר זה נראה במופע החיצוני האדם הכי תפקודי על אדמות הוא לא צריך אף אחד איזה מזל שאנחנו צריכים אחד את השני עכשיו אני אגלה לך משהו עם ילדים כאילו כל אומרים לי לא לעשות בשביל ילדים מה שהם יכולים לעשות עבור עצמם זה פינוק זה משחית זה את זה רוצה לשמוע משהו על הילדים?

כן.

עצמאות הם יקחו. עצמאות זה פרי. זה השלב ה זה זה כמו שאתה עומד על העץ למונים ואתה אומר לו למה עוד אין פירות שהוא קטן? למה אתה מבקש על הידיים? אתה כבר יודע ללכת. עצרו תעשו פריז באמת בכל סיטואציה. הנה חג כזאת זה הזדמנות הרי אנחנו כל כך דוחפים לעצמאות כי אנחנו חושבים שזה איזה אות לאישה העצמאית לאמא הטובה לה עצרו הכל כאילו אם היה אפשר להקפיא עכשיו אם היה אפשר לחזור אחורה גם הייתי מקפיעה אבל את התלות של כולנו אחד בשני לא רוצה פסטפורוד לשום לשום דבר אחר. איזה מתנה זאת?

אין לנו תלפיים ואין לנו שיניים ואין לנו מלטאות ואנחנו צריכים אחד את השני כדי להתגבר על האויב החיצוני. עוד דקה גם יגידו, אני כל כך עצמאית כוחי ועוצם ידי, אני לא צריכה גם את בורא עולם. את מבינה? לא, אבל

אנחנו צריכים אחד את השני ואנחנו צריכים אותו וזאת משפחה להיות נצטרכים אחד את השני כל הזמן.

אוקיי? אנחנו לי זה ממש ברור ממש ברור הבטו שם משהו בדורות האחרונים בשנים האחרונות את חושבת שזה אחרונות כי אני צועקת את זה כבר הרבה זמן

כן

כן

אז אנחנו מסכמות את ה את הפרק הזה בזה שאנחנו צריכות כשאנחנו א מודעות לזה שיש קולות שונים בתוכנו, יש לנו א יש לנו מערכת הגנה של פעם, של מצרים שהצילה אותנו, אבל כרגע היא השפה הפנימית הזאת שאנחנו צריכים ללמוד חדשה,

כן?

כי היא לא משרטת אותנו יותר, נכון?

נכון. יש לנו את ה את הביחד הזה שבעלדיו לא היינו יכולים לצאת לשום עשר.

נכון?

באמת.

את יודעת. בוא ננסה את הפרק הבא מכאן.

כן.

על הילד הזה שהוא לא באמת ילד אלא הואסבל שאינו יודע לשאול

שזה מה? סימבל אוב. מה? תשאירי אותי באמת איך פשוט. אני חושבת שזה זה מקום הרבה אנשים אומרים אני לא צריך טיפול אני לא צריך שיגידו לי מה לעשות אני יודע אני יודע אני יודע ילד שאינו יודע לשאול הוא בעצם לא יודע מה הוא צריך לא ילד כל אדם או אפילו יציאה מאותם אזורי הגנה שאנחנו מדברים

כי אחד הדברים ה המשותפים זה שגם את מלמדת את הילדים וגם את הבעל לספר על האזורים האלה שלהם כשואלים אותי זה יעזור אם רק אני אבוא להדרכה, זה יעזור אם רק אני אלמד. ברור

כי גלקסיה כל הגלקסיה שניה שזכז בדיוק. זאת אומרת שאינו יודע לשאול מה הוא צריך או שאני לא יודעת או אולי על ארבעת הילדים האלה

שאינו יודע לשאול שאינו יודע לשאול איך איך איך את מפרשת בכלל ספציפית? עזבי יורות, עזבי מש,

אני לא יודע לקחת לשאול, מה זה הילד שאינו יודע לשאול באגדה אפילו?

אז אני אגיד לך בפרק הבא,

אוקיי?

תשארי רגע עכשיו עם שאלה פתוח,

בסדר, שאלה פתוחה וואת יודעת, זה גם יביא אותנו לשביעי של פסח, כי הולך לקרות שם משהו בעוד כמה ימים והאנרגיות בכדור הארץ,

כל פעם כשבא תאריך זה קורה אנרגטית בשמיים. יאללה, מחכה לך מחר.