שבת אחים | קהילת בוכרה

תודה רבה, משפחת אקילוב, על הקצב, על השמחה, על הריקוד. אנחנו נראה אתכם בהמשך. שלום לכם, הצופים בבית. "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד." אנחנו בעוד תוכנית של "שבת אחים," והפעם עם קהילת הבוכרים. יהדות בוכרה נחשבת לקהילה עתיקה ביותר מבין קהילות ישראל, למעט אולי קהילת בבל. לפי המסורת הרווחת בקרב יהודי בוכרה, מזוהה העיר בוכרה עם חבור, אשר לשם בספר מלכים הוגלו עשרת השבטים. עדויות מספרות על 2,500 שנות גלות במקום. אזור אוזבקיסטן, שם התיישבו הבוכרים, היה אחד האזורים המרכזיים באימפריה הפרסית, כפי שמוזכר במגילת אסתר. אבל יהודי בוכרה לא מזהים את עצמם כיהודי אוזבקיסטן, אלא דווקא על שם עיר הבירה בוכרה.

למה זה כך? איך הם שמרו על עצמם מפני גויי הסביבה? ואיזה צבע מוסיפים אחינו הבוכרים לעדות ישראל השונות? איתנו היום אורחים יקרים, שננסה יחד איתם לענות על השאלות הללו, ולהכיר את העדה מקרוב. שלום לכבוד הרב הגאון, רבי פינחס הכהן רבין, הרב הראשי של קהילת יהודי בוכרה בישראל. לצידו הרב אפרים יוסופוב, מרצה ליהדות. ד"ר גיורא פוזיילוב מאוניברסיטת בר אילן. הרב שמואל סעידוב, עורך עיתון "מנורה" של קונגרס יהדות בוכרה העולמי. ישראל לוייב ממסעדת "בראשית," והזמר דוד ג'ון קטנוב. שלום לכולכם וברוכים הבאים. שלום וברכה. -עליכם השלום. הרב פינחס, כבודו כיהן כדיין במשך 32 שנה. -כן. וכבודו, כידוע, שם המשפחה שלו מזכיר

לנו משפחה גדולה של חכמים וסופרים. שושלת ארוכה של גאוני עולם שעמדו ליהדות בוכרה. אם הרב יוכל לספר לנו על השושלת הזו הקדושה. בשנת תקנ"ג בערך, בא לבוכרה הרב יוסף ממן, שקראו לו "מערבי," פירושו שבא ממרוקו. היה שליח של קהילת צפת לאזור פרס ובוכרה. הוא החליט להישאר בבוכרה, והתחתן שם, והקים גם ישיבה. בין התלמידים שלו המצוינים היה מור זקני הגדול, סבא רבא, הרב רבי פינחס. הוא שימש... הרב רבי יוסף ממן נפטר ב-תקפ"ג. תקפ"ג. הוא ציווה שיהיה אחריו מנהיג העדה, רבי פינחס. הרב רבי פינחס היה בבוכרה, הנהיג את העדה משנת תקפ"ג עד תרי"ח. כמעט לפני 200 שנה בערך. בערך לפני 200 שנה. קרוב ל-40 שנה שניהל את העדה. קרוב

ל-40 שנה ניהל את העדה. ניהל אותה על יסודות התורה, לקרבם לאביהם שבשמיים. בשנים האלה, קפ"ג עד תרי"ח, לא היו הרבה שבאו לבוכרה. היחידים שבאו עם כספם, באו ארצה. ב-תרי"ח... ב-תרכ"ח... תרכ"ו יותר נכון, בנו של רבי פינחס, רבי יצחק חיים הוא שימש במקום אביו רב, לגבי קידושין, לגבי גיטין, וגם להנהיג את הקהילה על יסודות התורה והיראה. הוא שימש ברבנות עד תרנ"ו, 1896. מ-תרכ"ו, זה 1866 עד 1896. ובזמנו באו שד"רים לבוכרה. ביניהם היה הרב רבי יצחק מאיר, שהוא היה... שד"ר זה הכוונה, ראשי תיבות "שלוחה דרבנן" הגיעו שלוחים לאסוף כסף לארץ ישראל. -מוסדות. רבי יצחק מאיר היה... סליחה, רבי יעקב מאיר, לא רבי יצחק, רבי יעקב

מאיר. הרב רבי יעקב מאיר בצעירותו הוא התארח בבית זקני וגם במשפחת הנשיאים, משפחת קלנטר. התארח גם פה וגם שם. אתם מתכוונים למי שכיהן לימים כראשון לציון. כן, הוא כיהן לימים כראשון לציון בארץ. הראשון לציון הוא היה. היה רב בסלוניקי, ואחר כך כשנפטר הרב אהרון, הזמינו אותו והוא היה הרב הראשי לישראל כמה שנים. היו הרבה שד"רים. היו עשרות שד"רים שבאו. אחריו מונה לקהילה ב-1896 הרב רבי רפאל חזקיה הכהן רבין. שם המשפחה היה כוהן, בזמנו נוסף למשפחה השם רבין. רבין נוסף למשפחה. הוא שימש עד תרפ"ט, עד 1929. ב-1929 רצו הרוסים להרוג אותו. עשו לו משפט פומבי. הוא ביקש לצאת לשירותים. מהשירותים, או שהוא ברח או שהוא נעלם.

אפילו השומרים בצד לא ראו איך שהוא יצא. אבל משם הוא ברח, מהשירותים. -ניצל. משם הוא ברח לבוכרה. חוץ מבוכרה, הלך לאיזה כפר ושם ישב והתאכסן בתמורה לשוחד אצל איזה גויים. אחר כך הוא ברח לאפגניסטן. הוא היה דיין והיה עושה שם את הגיטין לכל האזור. טוב. הרב אפרים יוסופוב, אתה במשך 12 שנה לימדת היסטוריה, אתה מורה לאקורדיון גם כן, יש לך תואר שני, ואתה עוזב הכול ומחליט להרצות על יהודי בוכרה. איך אתה עושה את המעבר הזה? ברשות כבוד הרב, המרא דאתרא של הקהילה הבוכרית, ברשותכם, קודם כול, כמה שאני מכיר את עצמי, מגיל קטן היו לי שאלות: למה נבראנו? למה יש חיים? למה מתים? לכל השאלות האלו חיפשתי תשובות במשך שנים

ברוסיה. ובעצם לא באוניברסיטה ולא באף מקום, לא מצאתי תשובות לשאלות שלי. עד שבשנת 1988, הגיע לרוסיה מארץ ישראל מורי ורבי, עטרת ראשי, הרב אמנון פושייב שליט"א, והתחלתי לשאול שאלות עוד ברוסיה בשנת 1988. אז הוא אמר לי כמו נביא: "אם תבוא לארץ ישראל, תבוא לאור יהודה, "תבוא אליי - נלמד את כל הנושאים האלו." ובאמת היה ככה: הגעתי לארץ ישראל לפני 25 שנה, באתי לאור יהודה, באתי בדיוק אליו. -הגעת מעיר דושנבה. כן. -והיית, אני מבין, כבר נשוי. נשוי, שני ילדים. -שיהיו בריאים. ועזבנו הכול, באנו לכאן. ובאתי לרב שלי. -לאור יהודה. כן. הוא נשוי לבת דוד שלי, משפחה. והתחלנו ללמוד. עשרים ושתיים שנה למדתי אצלו, וקיבלתי

תשובות לשאלות שהיו מציקות לי. ואתה בעצם לוקח את כל המסלול שעשית, ואותו אתה גם מעביר צעירים אחרים, כל מיני מבקשים, שואלים. אתה בהרצאות שלך, כפי שהזכרנו, אתה משתדל להעביר את אותם דברים גם לדורות הבאים. לצידך יושב ד"ר גיורא פוזיילוב. ד"ר גיורא, אני רוצה לדעת, איך היו היחסים של היהודים בבוכרה עם גויי הסביבה? יחסים טובים? היו קשיים? היו פרעות? הרב, שיחיה, הזכיר כמה וכמה דברים שאירעו להם. באופן כללי, מה היה המצב שם? תלוי מתי. ההיסטוריה של יהודי בוכרה היא היסטוריה ארוכה, ארוכת ימים. בימי קדם, יהודים היו קהילות מאוד גדולות באסיה התיכונה. בסמרקנד ב-1271 היו 50,000 יהודים. רבי בנימין מטודלה מספר על

הקהילה הזו בספרו. הוא קיבל איזשהו דיווח והוא אומר: "חמישים אלף יהודים, ובראשם עובדיה הנשיא, "וכולם חכמים ועשירים גדולים." כך מעיד התייר הקדמון, בנימין מטודלה. -כן. ב-1271, אבל אז בא הנחשול המונגולי, ששטף את כל אסיה מסין עד ארץ ישראל, וחיסל כל מה שזז וכל מה שעמד, וגם חיסל קהילות מאוד גדולות. כלומר, מבחינה פיזית או מבחינת השכלה? מבחינה פיזית. מאות אלפים, ואפשר להגיד מיליונים של אנשים, נטבחו בכל הטבח הזה. ולמעשה המסורת שלנו, כפי שהיא מוכחת מכמה מקורות וגם מכתבי משפחת רבין, שהם עמדו בראש הקהילה, למעשה הקהילה הזאת התחדשה במאה ה-15, קצת סמוך לפני הגעתם של... באזור תקופת גירוש ספרד. ואז התחילו

היהודים להתקבץ לשם מכל מיני מקומות. רוב הקהילה היא מקרב יהודי פרס. יהודים בפרס, אז ב-1502 עולה השלטון השיעי, ואז יהודים מפרס בורחים מהשיעים ומגיעים לבוכרה. והופכים את סמרקנד ובוכרה לערים חשובות. לכן השפות הן אותן שפות, נכון? השפות דומות, כן. המרכז היה בבוכרה ובסמרקנד, שם היה חוג גדול של חכמים, משוררים ויוצרים בשפה הפרסית-יהודית. אבל היו תקופות... -היו תקופות שפל. אני מבין שאפילו ציוו על היהודים להנמיך את הבתים שלהם. היו גזרות מאוד קשות. -היה אסור להם לנשא את ראשם. כן, בבוכרה הייתה אמירות ואמירות מוסלמית עם תנאים מאוד מאוד קשים ליהודי בוכרה. למעשה האמירות הזאת הייתה בבוכרה עצמה עד 1920, עד

הגעת הבולשביקים. ובאמירות הזאת היהודים סבלו מעשרים גזרות. עשרים? -עשרים גזרות. -ציין לנו כמה מהן. למשל, ללכת עם בגד שק, ללכת עם חבל, לשים על ביתך מקל עם סמרטוט, לומר: "הנה כאן גר יהודי שפל." הרב סיפר, גזר דין ליהודים, לזרוק אותם מהמגדל הגבוה. איך שההיסטוריה חוזרת על עצמה. -ועוד הרבה מאוד גזרות. עכשיו, הדבר הגרוע ביותר היה, על כל דבר הכי פעוט, יהודי היה עלול להיות מוצא להורג. על כל דבר הכי פעוט. -דמם הותר, פשוטו כמשמעו. -דמם הותר. ואז מה שקרה, באמצע המאה ה-19, כחמישית מהקהילה היו אנוסים, "צ'לה." "צ'לה", היו אנוסים, יהודים אנוסים. וחמישית מהקהילה... -אתה יודע שאתה מחדש פה להרבה. מכירים את אנוסי

ספרד. לא יודעים שיש אנוסים בבוכרה. כן, חמישית מהקהילה היו אנוסים. ומי הציל אותם? הצאר ניקולאי. ב-1868 הרוסים כובשים את אסיה התיכונה, ובוכרה הופכת להיות אמירות בחסות רוסית. וכך היחס קצת השתנה כלפי היהודים, אבל רוב השטח היה, מה שנקרא, טורקיסטן הרוסית, ששם היהודים קיבלו שוויון זכויות מלא מול הנוצרים, מול המוסלמים. ואז הרבה יהודים, "הצ'לה," פשוט הרוסים נותנים להם את האפשרות לחזור ליהדות כבתחילה. למעשה הרוסים, כמה שהם התנגדו ליהודים האשכנזים במערבה של רוסיה, הם הצילו את יהודי בוכרה. ויתרה מזאת, היהודים שם פרחו ושגשגו, והשגשוג הכלכלי שלהם הביא אותם לעלות לארץ ישראל, לבנות את שכונת הבוכרים, לסייע

ליישוב היהודי בארץ ישראל, ולהביא לפריחה גדולה. ממש מרתק. -אבל אני אומר עוד מילה. אבל זה לא היה תמיד כך. למשל, דודים של הרב פינחס רבין, האחים של הרב חזקיה, שניהם הוצאו להורג. אחד מוצא להורג ואחד נרצח על ידי הבולשביקים. ב-1920. -בתקופה של הבולשביקים. ב-1920. אבל אחר כך, למשל בתקופת מלחמת העולם השנייה, כשיהודים נלחמו בצבא הרוסי כנגד הנאצים, יימח שמם, אז יהודים מאסיה התיכונה, מסמרקנד, היו בצבא האדום. כאשר יהודים רוסים נפלו בשבי של הגרמנים, מיד הם נרצחו, מיד. הגרמנים היו יודעים. קודם כול הם היו מחפשים מי היהודי בקרב השבויים, רוצחים אותם. ושם יש סיפורים נפלאים על מוסלמים בתקופה הזאת שעוזרים ליהודים

להינצל מציפורני הנאצים. -טוב, אנחנו עוד נחזור לזה אם יספיק לנו הזמן. -אתה שאלת מה היחס של זה, אז זה לא קבוע. -כרגיל, עליות וירידות. תלוי בתקופה. הרב שמואל סעידוב, אתה עורך העיתון "מנורה" של הקונגרס הבוכרי העולמי בראשותו של מר לוי לבייב. הקונגרס, אני מבין, דואג הרבה הרבה לשמר את התרבות, את היהדות, את המסורת. תן לנו בכמה מילים קווים לדמותו של הקונגרס. קונגרס יהודי בוכרה הוקם לפני 18 שנים בנשיאותו של מר לב לביוב. השנה הם חוגגים ח"י, ואפילו הסלוגן שלהם יהיה: "בשמחה ירושלים," שזו הייתה הברכה של היהודים הבוכרים, בשבילה גם נכנסו לכלא בזמן השלטון הבולשביקי. יהודים בוכרים תמיד שמו את עצמם לכיוון

ירושלים. העליות לישראל, אני אגיד את זה ממש בקצרה, העליות לישראל היו בשלוש פעימות: אלה שעלו לפני קום המדינה, אלה שהקימו את שכונת הבוכרים עוד לפניהם, ואלה שעלו בשנות ה-70. אבל בעצם יהדות בוכרה כולה, אני לא יודע נתונים, אולי 80 אחוז, 90 אחוז, עלו בעלייה של שנות ה-90. הם הגיעו אחרי 70 שנות קומוניזם. היה צריך לקבל אותם מבחינה גשמית ומבחינה רוחנית. לב לביוב ראה את זה, והמשיך בדרכו של אביו, הרב אבנר לביוב, והוא החליט להרים את הפרויקט. הוא לקח רבנים, לקח אנשי ציבור. אני חושב שהדבר הכי נפלא זה כשאתה רואה את התמונה של חברי הנשיאות של קונגרס יהודי בוכרה, אתה רואה שם, מי מנהיגי העדה? אתה רואה את הרב

רבין, שיחיה שליט"א, ולצידו מי שהיה עד לפני שנה, הרב יצחק אמינוב, שנפטר לפני כשנה וחצי. -מתל אביב. הם מנהיגי העדה. העדה הבוכרית קשורה לרבניה. אני חושב שאת המסר הזה לב לביוב בעצמו, כמו שהוא ירש את זה מאביו, הוא ירש את זה גם מדרכו של הרב מליובאוויטש שממנו הוא למד, שצריך לדאוג לכל יהודי. -בכל נקודה בעולם. מגיעים לפה יהודים, צריכים לדאוג לתרבות שלהם, צריכים לדאוג לחינוך שלהם. -דיברנו על נקודות, ואני יודע שהעיתון שאתה מוציא, אפשר למצוא אותו בהרבה הרבה מקומות מרכזיים יהודיים בארץ ובעולם. -כן. מה העיתון הזה בעצם? מה הוא מעביר? איזה מידע? איזו אינפורמציה? -העיתון הזה מביא חדשות של העדה הבוכרית. עכשיו

אירועי חנוכה, אתה תמצא אירועי חנוכה מהארץ, מהעולם. -העיתון, אגב, בעברית וגם ברוסית. -חלקו בעברית, חלקו ברוסית. יש חלק מאוד פופולארי בעיתון, כי העדה הבוכרית היא עדה שהאזכרות והנצחיות -לכבד מאוד את נפטריה. -של הנפטרים, מכבדים מאוד. ולכן יש שם כמה עמודים קבועים של תמונות הנפטרים ותאריך האזכרות שלהם. שזה דבר פופולארי, זה דבר פופולארי מאוד בכל העולם, בווינה, בגרמניה, בטשקנט -במוסקבה. -במוסקבה, בארצות הברית, מחפשים את זה. אנחנו מביאים שם גם מדורים היסטוריים, מדורים תורניים, וגם חדשות ואקטואליה ממה שקורה מהקהילות הבוכריות בארץ ובעולם. טוב, לפני שנמשיך, בואו ניכנס עוד פעם לאווירה, לקצב הבוכרי

האותנטי. משפחת אקילוב שנמצאת איתנו כאן, תבצע לנו את ריקוד האושפלאו, האוכל המסורתי שעיטר את שולחן השבת של יהודי בוכרה. יש גם ריקוד שהוא מיוחד לאוכל הזה. הבמה שלכם. איזה קצב! כמה שמחה! תודה רבה לכם, משפחת אקילוב היקרה. ישראל יקירי, אתה יושב כאן סביב השולחן. אתה אחראי על התקרובת, על המאכלים האותנטיים של העדה. בוא תספר לנו ולצופים מה אוכלים בשולחן השבת הבוכרי. לך לפי הסדר. טוב, אז יש לנו פה בעצם את ה"אוש בחש," שזה בעצם תבשיל אורז עם ירק קצוץ. יש שעושים עם בשר קצוץ, יש שעושים עם כבד קצוץ. יש לנו פה את הכופתאות, כיסונים ממולאים בבשר בקר, בצל מטובל, נגיעות שומן כבש. זה הולך טוב עם שמן זית. -איך

קוראים לזה? זה בדרך כלל... קוראים לזה "מאן טו." "מאן טו." -כן. "מאן טו" זה בעצם: "מאן" זה אני, ו"טו" זה אתה. זה משהו שאוכלים בדרך כלל -בשניים. -בחברותא. או שזה זכר למן שהיה יורד לעם ישראל, אתה יודע. עושים תמיד בשבת זכר למן. אני רואה פה את הלחם הבוכרי. -יש פה את הלחם הבוכרי. מה שמו המסחרי? יש שקוראים לזה "נון בוכרי," יש שקוראים לזה "נון סגי", "ליפיושקה." בעברית בתרגום לכולם שיבינו, זה לחם בוכרי. אופים את זה במיוחד בטבון מיוחד. מהקצוות שלו הוא עבה, וכלפי פנים הוא מתחיל להיות יותר דק ויותר דק. באמצע הוא ממש קריספי. לחם מאוד טעים לעצמו. גם שיטת האפייה היא מיוחדת. -עם שומשום וקצח. להגיע לתוצאה

כזאת. -נכון, טבון מיוחד. לא בתנור אפייה. ויש אפילו טבונים מנירוסטה שזה לא יוצא טוב. צריך טבון ממש אורגינל כמו שהיה שם. -אז אצלכם עושים את זה על פי כל ההנחיות המסורתיות. -כן, אנחנו הולכים לפי כל ההנחיות כדי שזה יצא הכי בעצם מקורי והכי טעים שיכול להיות. הכי בוכרי שיש. ולידו כמובן, ספינת הדגל. ספינת הדגל, מה שנקרא. -עכשיו היה ריקוד מיוחד לכבודו. נכון, זה המאכל הלאומי של העדה, מאכל הדגל. זה נקרא "אושפלאו." זה תבשיל אורז עם בשר בקר מבושל, בשר כבש מבושל, גזר מבושל. זה מאכל הדגל של העדה. בזה כל העדה מתפארת. -אין שבת בלי האושפלאו? יש הרבה מאכלים. לא כל שבת עושים בדיוק את מה שיש פה. יש מאכלים אחרים

שעושים בשבתות. כל פעם מגוונים. יש המון אוכל לעדה. השולחן הזה לא מספיק לכל סוגי המאכלים. רגע, זה היה לפי פרשיות השבוע, או בחירה של כל עקרת בית? -לא. משהו ככה ספונטני. טוב, אני רואה פה את ה... -יש לנו פה את ה"גושגיג'ה," שזה בעצם מאפה ממולא בשר בקר, נגיעות שומן כבש, בצל מטובל, עם שומשום וקצח מלמעלה. את זה גם עושים בטבון מיוחד. -יפה. זה גם מוגש, אני רואה, באופן מרהיב מאוד. החסה היא המצע שעליה מניחים? -זה ככה בחרתי להגיש לכם את זה, שייתן קצת יופי, שייתן צבע. -יופי וצבע, נהדר. ומה יש לידי? -ויש לנו פה את ה"צ'יבורקי," שזה בעצם מיני ירכונים כאלה אפויים... לא אפויים, סליחה, מטוגנים. והם ממולאים גם?

-זה בעצם מאפה מטוגן ממולא בבשר בקר, ממולא בנגיעות שומן כבש, בצל מטובל. בעצם בטיגון, באידוי, בבישול, באפייה, הטעמים יוצאים ולוקחים אותך בחזרה לבוכרה וסמרקנד. -בקיצור, הרבה הרבה ממולאים ויהודי בוכרה, כפי שאמרתי, לא הסתפקו במועט כשהיה מדובר בכבוד שבת, אלא השקיעו זמן ועשייה. גם כשהם לא יכלו להרשות לעצמם כשהיו את הזמנים הקשים, הם לא ויתרו על זה, ודווקא השקיעו בדברים האלה כדי שיהיה בשולחן מכל טוב תמיד. -טוב, הנה, "וקראת לשבת עונג." אי אפשר לענג את השבת כמובן בלי שירה. לידך יושב דוד קטנוב שהוא זמר ידוע ומפורסם. לפני שנדבר על התחום הזה של המוזיקה, אני יודע שיש לך סיפור מאוד מאוד מאוד מרגש של נס,

הצלה. פשוט הקב"ה הציל את נפשך מרדת שחת. חלית במחלה והבראת בסייעתא דשמיא. שתף אותנו ואת הצופים בנס המיוחד שלך. קודם כול, שלום רב. לצערי, הייתי זמר מרקיד במעורב בזמנו, עד שיום אחד גיליתי שקשה לי כבר לשיר, והלכתי לבדיקה, ומצאו מה שמצאו. הלכתי לרב דניאל זר, וכולי בוכה. הוא היה מתריע הרבה: "תעזוב, תעזוב." הייתי ככה קצת מסונוור אולי. הוא אמר לי: "אתה תקבל על עצמך מהיום "שאתה מופיע רק בחתונות של ריקודים נפרדים." קיבלתי את זה על עצמי. הוא אמר לי: "אתה תחזור אליי נקי ובריא," וזה מה שקרה. והנתונים היו מחרידים. -מחרידים. הרופא אמר שזהו, זה הסוף. את הנס אני ראיתי באופן מוחשי. -הממצא, אני מבין, היה ממצא

משמעותי מאוד. אני אומר כדי להגדיל את הנס, שהציבור יבין על מה אנחנו מדברים פה. כלומר, בדרך הטבע היית צריך נס. -היה לי גידול ממש פה על הלב, גידול גדול, בגודל של ראש של תינוק. מה אתה אומר. -זה היה משהו באמת לא רגיל. וזה היה נס גדול שהקב"ה הציל אותי. אני חייב להגיד לו תודה רבה על זה. "הודו לה' כי טוב." עכשיו, משם מה קורה? איך אתה ממשיך עם המוזיקה? עם השירה? זה גרם לך ל... -עברתי את כל מה שצריך: ניתוח והכול, והיו לי איזה שנתיים-שנה וחצי שלא היה לי קול, כי הכול פה, הסרעפת והקול זה השתבש. ולאט לאט, לאט לאט הקול חזר לעצמו, וזהו, היום אני, ברוך השם, מקדש שם שמיים, הולך לחתונות רק של ריקודים נפרדים.

-שר ומשמח בקדושה ובטהרה. והשיר שאתה בחרת, אני חושב השיר הכי מתאים. -שיר תודה. "ותודה, תודה להשם, תודה על הבית, תודה על החיים." שירו של יניב בן משיח, והביצוע המיוחד של דוד קטנוב. שילוב של עברית ובוכרית. הו, זה כבר סקופ. בכבוד. -בבקשה. וואו! וואו! וואו! ריגשת! ריגשת! ממש דמעות. תודה על הבית ותודה על הכול. כמה צריך להודות להשם יתברך יום-יום שעה-שעה. מורנו ורבנו, הרב פינחס, אי אפשר לדבר על בוכרים בלי לדבר על השכונה המפוארת שהם הקימו בירושלים, שכונת הבוכרים. הרב יוכל לספר לנו בקצרה על השכונה הזו? על הדמויות שהיו בה, מי בנה אותה? בשנת 1890, ב-תר"נ, התחילו בייסוד השכונה. כאשר באו העולים הראשונים

מהעיר בוכרה ואגפיה, סמרקנד, טשקנט וכו,' באו לעיר העתיקה. בעיר העתיקה הרחובות צרים, והם התרגלו לגור במקומות רחבים. והיה להם כסף, אז החליטו אחרי התייעצויות, היה איתם גם הרב, עליו השלום, רבי אברהם אמינוף, רבי אברהם תלמודי. הוא נקרא תלמודי, בגלל שהיה יודע בתלמוד הרבה. היה יודע כמה דברים בעל-פה מהתלמוד מה כתוב, לכן קראו לו רבי אברהם תלמודי. אבל המקור שלו זה אמינוף. -אמינוף, כן, כן. הם החליטו לבנות את השכונה. לקחו איתם את הרב רבי יעקב מאיר, כמו שהזכרנו שהיה שד"ר בבוכרה, ויחד הם קנו את האדמה, קרוב ל-500 דונם הם קנו בשכונת הבוכרים מידי הטורקים. בכסף מלא, 500 דונם. ושם הקימו. בראשם היו אז בזמנו עשירים

גדולים. בראשם היה גם הרב שמעון חכם וגם הרב רבי שלמה מוסיוף, יחד עם הרב אמינוף. מי שהקים את "בית כנסת מוסיוף" המיתולוגי בשכונת הבוכרים. זה שלו. בחצר שלו היה בית הכנסת. זה נקרא על שמו. יש אגדה שהוא לקח איזו אבן מהכותל, והביא אותה לבית כנסת שלו, לכן זה מושך. מי היה מי שבנה את ארמון המשיח? יש ארמון המשיח בשכונת הבוכרים. משפחת יהודיוף, אני חושב. יהודיוף, אם אני לא טועה. הם בנו את הארמון למשיח. הוא היה עשיר גדול והוציא הרבה כספים. הוא הוציא הרבה כספים. כאשר הגנרל אלנבי בא לארץ בשנת 1917, כאשר כבשו את זה מידי הטורקים, אז הוא עשה את חנוכת ההכתרה שלו, הכוונה המסיבה הראשונה, בארמון של המשיח. -בשכונת

הבוכרים. בשכונת הבוכרים הוא עשה את הזה שלו. היא הייתה שכונה רחבה. והם הביאו מהנדס, לצערנו מגרמניה. גרמניה אז הייתה טובה. והוא בנה להם את הרחובות הרחבים, מה שלא היה בכל הארץ דבר כזה. לשכונה קראו במקור, שכונת "רחובות הבוכרים," "הרחיב ה' לנו." על שם הפסוק: "כי עתה הרחיב ה' לנו," לכן נקראו "רחובות הבוכרים." כך היה שם השכונה. בנו שם עשרות בתי כנסיות. הם דאגו גם כן, בנו מרחץ לשבת. בנו שם גם כן חצר גדולה עם הרבה חנויות, זה נקרא "הקדש של העדה," ולמעלה מ-50 דירות, שנתנו אותן לעניי העדה. אלה שבאו מחוץ לארץ ולא היה להם כסף, היו מתגוררים שם. -היו גרים שם בלי כסף. בלי כסף, בלי שום דבר. -וואו, איזה טוב לב.

-מי שיכול - יתרום, מי שלא יכול - שלא יתרום. כשיהיה עשיר, יתרום לקהילה. לבניין הזה היו ארבעה פתחים. אחד, שניים... שלושה פתחים, יותר נכון. וגם כן עשו בית ספר לבני העדה. בית ספר מיוחד לבני העדה שנקרא "בני ציון." בתוך הבית ספר הזה עשו קומה שנייה, היה בית ספר "בני ציון." מקווה עשו גם לאנשים וגם לנשים. כדי שהכול יהיה בטהרת הקודש. שבתות היו הולכים למקווה, כי לא היו מים, המים היו אז מהגגות לבור האוצר, מזה היו שואבים. בבתים אז לא היה. ב-1890 לא היה. לכן סידרו את הכול... -גם בנו ברחבות גדולה וגם לא שכחו את אחיהם העניים והנצרכים והנזקקים. הנזקקים. דאגו גם לנצרכים. -זו השכונה שעד היום בעצם קיימת בירושלים

עיר הקודש. בתי כנסת כמובן לרוב. אולי לא בכדי, המוקד של הרבצת התורה ב"בית כנסת היזדים," שכנים של הבוכרים, שם מרן הרב עובדיה יוסף היה מוסר את שיעוריו כל השנים, ועכשיו בנו ממשיך דרכו, נמצא בלב שכונת הבוכרים. רצו שהשכונה תתיישב, הם קראו גם לאחינו האפגנים וגם לאחינו הפרסים. נתנו להם אדמות בלי כסף, בתנאי שיבנו שם בתים או בתי כנסיות. כי צריך לזכור שהייתה אז שממה בכל הסביבה. אז נתנו להם... שממה הייתה. אבל הקרקעות היו שייכות לעדה הבוכרית. הם נתנו לאחינו האפגנים, משפחת שאולוב הכניסו אותו לוועד הבוכרי. מתוך השבעה-שמונה שהיו שם. -הו, זה בשבילי חידוש. הם הכניסו אותו בתנאי שהם יבנו שם בתי כנסת ודירות ל...

-לעדה. לעדה האפגנית. -האפגנית, כן, כן. האפגנית והפרסית, בנו להם דירות ובתי כנסיות. מה שמלמד גם על מידת הכנסת האורחים שעד היום היא מפורסמת אצל יהודי בוכרה. טוב, לפני שנמשיך, בואו ניכנס עוד פעם לאווירה, לקצב הבוכרי האותנטי. תודה רבה, משפחת אקילוב, על הקצב, על השמחה, על הריקוד. רבי אפרים יוסופוב, כמו שהזכרנו, אתה מרצה. אתה מסתובב הרבה בארץ, מדבר עם בני נוער. מה הכי חשוב לך להעביר להם מהמורשת הבוכרית המיוחדת הזאת? קודם כול, שאנחנו העם הבוכרים, היינו מאוד קשורים, ואני מדגיש את המילה מאוד, לתורה ולמעשים טובים. אחדות זה המסר שאני רוצה להעביר לעם ישראל, ובפרט אלה שרוסיה הקומוניסטית, המשטר הקומוניסטי

הרחיק מאוד את עם ישראל, העם הבוכרי שלנו מיהדות. אף על פי שאנחנו יחסית לאחים אחרים שבאו מברית המועצות, קווקזים, אשכנזים, אני רואה שבוכרים יותר קרובים, אבל בכל זאת, חוסר של ידע מה זה יהודי, מה המטרה של עם ישראל בעולם - זה אחד מהמסרים הגדולים שאני רוצה להעביר. זה טוב להם, טוב לנו וטוב לכל העולם. כי על עם ישראל עומד כל העולם. אמת. ואתה מרגיש שהניצוץ נדלק? -ברוך השם, ברוך השם. יש הרבה תגובות, אני רואה. אחת מהתגובות, אני זוכר, הייתה... גם עכשיו ישנן, ברוך השם. אישה שבאה אליי, אמרה: "הרב אפרים, אחרי שבע שנים שאני שומעת אותך "באזכרות, בכל מיני מקומות, "אני החלטתי לשים כיסוי ראש"! אתה יודע מה אני

הרגשתי בזמן הזה? מקבלים על עצמם, אתה אומר, קבלות מעשיות לחזור לשורשים. -ברוך השם. יפה. עבודת קודש אתה עושה. ד"ר גיורא, דיברנו על זה שיהודי בוכרה סך הכול היו בגלות. את זה אסור לשכוח. איך הם שמרו? איך הם שמרו על עצמם? איך הם בידלו את עצמם מגויי הארצות וממשפחות האדמה? מה הייתה נקודת החוזק שלהם? קודם כול הם גרו בשכונה משל עצמם, גם בבוכרה, גם בסמרקנד, ב"מכלה", מה שנקרא. גם הגויים. והיהודים שמרו על עצמם, חיו בשכונות משלהם, עם המנהגים שלהם, עם בתי הכנסת שלהם. וזה דבר ששמר עליהם קודם כול. עכשיו צריך להזכיר, מה שהזכרנו גם קודם, חוקי ההפליה האלה -במידה מסוימת הביאו איתם טוב. -שמרו עליהם, כן. אבל הדבר

החשוב ביותר, הם שמרו על עצמם, כי היהודים הללו, יש בהם ניצוץ קדוש ומיוחד מאוד. אנחנו רואים שברגע שהתאפשר להם, הם מיד עלו לארץ ובנו והשקיעו כאן ועזרו לאחיהם. זאת אומרת, כשהם היו בחוץ לארץ בגולה ולא היה להם כסף ולא הייתה להם אפשרות, אז הם שמרו על עצמם במידת היכולת, כן? ולא התערבו בגויים בכלל, וגם ההתבוללות הייתה מאוד מעטה. עד שנות ה-70 ההתבוללות הייתה מאוד מעטה. וכאשר התאפשר להם, הם מיד כאילו זינקו משם לעלות לארץ ישראל, לעלות בכל הדרכים. שמענו את סיפורי ההעפלה של הרב פינחס עם מור אביו, על הרב חזקיה. גם סבתי, עליה השלום, היא ברחה מסמרקנד ב-תרצ"ג, 1933, כאשר היא הייתה בהיריון עם אבי בחודש השמיני.

עלו הרים וירדו בקעות, הגיעו למשהד. מי שמל אותה במשהד, היה הרב חזקיה. עכשיו, אני שאלתי את סבתי: "סבתא, מה את בורחת משם לארץ ישראל? "את יודעת איפה זה ארץ ישראל בכלל? "ידעת איפה זה ארץ ישראל? "את בורחת מסמרקנד להגיע לארץ ישראל."? הניצוץ היהודי. וזה לא אחד ולא שניים, מדובר על אלפים. זאת אומרת, הניצוץ היהודי הקדוש להתחבר לירושלים עיר הקודש, לשמור על המסורת, לשמור על המנהגים, אמונת החכמים המיוחדת שיש ליהודי בוכרה, וכל הרבנים אומרים את זה. הכבוד המיוחד להורים, לרבנים. גם הרבי מליובאוויטש אמר שהנשמה היהודית הבוכרית היא משהו מיוחד. כל הדברים האלה. הרב עובדיה, זכר צדיק לברכה, הרב מרדכי אליהו, כל הרבנים

הללו, הכירו את האנשים האלה. הייתה להם נשמה יהודית מיוחדת. נשמה יתרה, כמו הנשמה שיש לנו בשבת. עוד שאלה אחת, ככה לסיום הנושא הזה, בוכרה היא בעצם עיר, אז במה היא זכתה שכל יהודי אוזבקיסטן נקראו על שם העיר הזו? אז אמרנו, היו תקופות באסיה התיכונה. היו תקופות. דיברנו על רבי בנימין מטודלה, היו 50,000 יהודים בסמרקנד. אז בבוכרה בקושי היו יהודים. זה היה במאה ה-12. עכשיו, במאה ה-19 מה שקרה, שסמרקנד למעשה נהרסה במאה ה-18 ממלחמות, ורוב היהודים, כמעט כל היהודים, התרכזו בעיר בוכרה. עכשיו, העיר בוכרה הייתה עיר מרכז, העיר השנייה באסיה אחרי בגדד. היא הייתה עיר חשובה מאוד מבחינה מסחרית, ויהודים הגיעו אליה.

יהודים בסביבה לא היו. לאחר הכיבוש הרוסי, או קצת קודם לכן, אבל במיוחד לאחר הכיבוש הרוסי, יהודים מתחילים לצאת מבוכרה, מגיעים לסמרקנד, לטשקנט, לקוקן, ומקימים קהילות חדשות. ולכן הרוסים קראו להם "יהודי מקומי," יהודי יליד המקום. אבל מהיכן הגעת? "מבוכרה." אז לכן קראו לכולם "יהודי בוכרה." אתה בסמרקנד, אתה בטשקנט, אתה בקוקן, אבל מה המקור שלך? בוכרה. -כור ההיתוך היה בוכרה, ולכן נקראו כולם על שמה. והנה, אם דיברנו על קהילה בוכרית, יש לנו גם פה בארץ, ברוך השם, כמה וכמה קהילות בוכריות, ובחלקן זכיתי גם להתארח. הרב שמואל, אתה מכהן כרב קהילה בקריית גת. -נכון. תוכל לספר לנו קצת על הקהילה הזו? הקהילה בקריית גת

הגיעה לקריית גת, בוא נגיד, בגל העלייה של שנות ה-90, שזה גל העלייה האחרון. אז הגיעו בוכרים לכל ערי הדרום. עד אז כמעט ולא היו. נעצרו בקריית מלאכי. בוכרים הם גרים בשבטיות. הם מקפידים על זה, כמו במחנה. הם הגיעו לקריית גת, לאופקים, לשדרות, באר שבע, דימונה. עד לשם. אני, ברוך השם, כבר כמעט 20 שנה, גם כן על פי הוראה של הרבי מליובאוויטש. אני חייב להזכיר פה בנימה אישית, אבי, שיחיה, תמיד היה אומר לנו: "מה אתם בורחים מלהיות בוכרים"? אנחנו למדנו בחב"ד. "יבוא יום," והוא ידע את זה באמונה, "ששערי רוסיה ייפתחו. "מה אתם חושבים? את מי הרבי מליובאוויטש ישלח? "מה, הוא ישלח לשם אשכנזים? הוא ישלח לשם מרוקאים? "הוא

ישלח אתכם." מכל שבעת הבנים שלו, הוא קלע בי. ברוך השם, זכינו. יש לנו שם שלושה בתי כנסת. יש היום הרבה בתי כנסת, עשרות בתי כנסת בוכרים שהוקמו ומוקמים בכל רחבי הארץ. מדי כמה תקופות, הקהילות מתגבשות, הקהילות מתחזקות. אני יכול להגיד שכשהגעתי לשם לפני 18-19 שנה, מספר היהודים שומרי תורה ומצוות, עוד פעם, לא בגללם, בגלל ה... -הריחוק, הקומוניזם. הקומוניזם, היה מועט ביותר. היום, ברוך השם, יש שם עשרות שכבר, ברוך השם, מתפללים בבתי כנסת אחרים, משתתפים בשיעורי תורה. יש לנו שלושה בתי כנסת. אגב, השיעורים אתה מוסר בשפת האם? -לא, אני היום, היום, אני מודה, היום כמעט כל השיעורים אני מוסר בעברית. זורק שם מילה-שתיים

ברוסית. יש דברי תורה, הלכות אנחנו מלמדים גם בשפה הבוכרית. יש לנו שלושה בתי כנסת, עוד פעם, זה לא רק קריית גת, יש את זה בכל רחבי הארץ, זה רק המומנט. זה נקרא, במילים אחרות, להחזיר עטרה ליושנה. זו בדיוק מלאכת הקודש שלכם, של כל הרבנים שיושבים כאן. אני חוזר שוב לישראל, אני רוצה לדבר איתך על האנשים שמאחורי האוכל האותנטי. מתי ההורים שלך עלו לארץ? באיזה שלב? ההורים שלי עלו לארץ מסמרקנד בשנת 1991. עלו לארץ. אני בעיקרון יליד הארץ. אני, כמו שהוא אמר, אנחנו דווקא במקור מקריית מלאכי. ההורים שלי כשעלו לארץ, הם עצרו בתל אביב בשכונת שפירא, גם שכונה בוכרית לכמה זמן. אחר כך מצאו דירה בקריית מלאכי, איפה שכל

המשפחה שם כבר התיישבה. וגרו שם במשך כמה שנים. ואיך אתם מגיעים לעסקי האוכל? האוכל זה תמיד היה בבית. זה אצל כל אחד בבית. בעדה כולם בשלנים, לכולם יש ידיים, כולם מבינים באוכל, בטעם, יודעים איך לעשות, מה לעשות, מה יותר טוב ממשהו אחר, איך עדיף לעשות. כל הבוכרים בשלנים. מתי זה הופך מסחרי? מתי אתם מתחילים להפיץ מעיינותיכם חוצה? אז אנחנו הגענו בעצם למסעדה שלנו בפתח תקווה, מסעדת "בראשית," מסעדה באולמי "בראשית." אנחנו הגענו לשם לפני שנה וחצי. ראינו את המקום, מצאנו הזדמנות, ואמרנו: "אנחנו חיים את זה. "מגיל אפס אנחנו חיים את זה, "אז למה לא"? נכנסנו לשם, ותגיד, יש דרישה לאוכל הבוכרי גם מאלו שהם לא בני העדה

דווקא? הרוב אצלנו, דווקא רוב הלקוחות שלנו לא מבני העדה הבוכרית, והם דורשים את האוכל הבוכרי, אוהבים אותו, רוצים ובאים בגלל האוכל הזה למקום הזה. יפה. והלוואי שיתחברו גם למורשת ולמסורת. ואני חייב לציין את כיבוד ההורים. דיברו פה על הכבוד שאחרי 120, אבל גם בחיים, שזה דבר שצריך ממש לשמור עליו, ויפה מאוד, העדה מצטיינת בזה. ואשריכם. דוד, ג'ון זה השם שלך? תגיד, למה ג'ון? מה התוספת הזו? אני חייב להוסיף שהייתי עובד פעם בתזמורת של איציק אליעזרוב, תזמורת גדולה, והוא הדביק לי את השם הזה: דוד ג'ון. שתרגומו? תרגומו, זה כמו נשמה. דיברנו כל כך על מנהגים ועל מסורות ועל היסטוריה. ולד"ר גיורא יש שני ספרים. אני

מבין. -לא, יש יותר ספרים, יש יותר. שני ספרים ויותר בנושא הזה. אם תוכל ככה בקצרה, לסקור לנו את הספרים שכתבת. הספר ספינת הדגל שהפך למותג גם בשם שלו זה "מבוכרה לירושלים." הוא מספר במיוחד, אומנם גם על ההיסטוריה היותר ישנה של יהודי בוכרה, אבל במיוחד על מה הביא את יהודי בוכרה לעלות לארץ ישראל, וכיצד הם התיישבו בארץ ישראל עד הקמת המדינה. זאת אומרת, כל התהליך שעלו לארץ, כל התמיכה ביישוב היהודי בארץ ישראל, והבנייה של שכונת הבוכרים. -בקיצור, כל הרוצה להרחיב ידיעותיו, בעיקר בעקבות התוכנית המרתקת הזו, יכול לפנות לספר "מבוכרה לירושלים." ועוד ספר שנקרא "יהדות בוכרה - גדוליה ומנהגיה." שזה ספר שעוסק בחכמי

הקהילה, מרבי יוסף ממן עד הדור האחרון, גם אבותיו של הרב פינחס שליט"א, וגם על מנהגי הקהילה. הרב פינחס גם עבר על הספר הזה, ויש גם הסכמה שלו על הספר הזה. בקיצור, ספר חובה לכל מי שרוצה להכיר על מה הוטבעו יסודותיה של הקהילה. -ויש עוד הרבה מאוד פרסומים. יש מחקרים אחרים שמספרים על יהודי בוכרה בתקופות הקדומות. -יפה, ואם באמרות עסקינן, אז אני רוצה, כמו בכל תוכנית, לבקש מכל אחד מכם, מי שזוכר איזו אמרה, משפט חכם, פתגם, אם זה מהאבות, מהאימהות. אצל הבוכרים יש "הסבא הגדול," "הסבתא הגדולה." הרי כולם גדול ביחד. ישראל, יש איזה פתגם? איזה מאמר? איזה דבר חכם ששמעת שאתה מכיר? -יש הרבה דברים, לא שעולה לי משהו

ספציפי כרגע בראש ששווה להגיד אותו, אבל בכל העדה, העדה עצמה חיה לפי העניין של להיות אדם. בבוכרית אומרים: "אודנשאו," זה כאילו כל אחד שבעצם סוטה מהדרך ימינה או שמאלה, בדרך כלל ההורים, הסבא והסבתא אומרים: "אודנשאו", כאילו, אל תהיה כזה, תהיה בן אדם, לך בדרך ישרה, לך לפי דרך תורה ומצוות, מעשים טובים. מדהים, יפה. -זה משהו שנשאר לי בראש. רבי שמואל. -אחד הדברים שמרתקים אותי בעדה, זה לא פתגם, זה מושג שנקרא "חיסובי סוכו," "חיסובי סוכו" זה חשבון גימטרייה כל יום של האושפיזין לפי חשבון סוכה. זה דבר שחיבר אותו החיד"א, והבוכרים עושים אותו בבוכרית. זה טקס נפלא כל ערב של ליל חג סוכות. אין לי מושג למה זה השתמר

רק בעדה הבוכרית. זה משהו מדהים. אצלנו בבית כל... לא רק אצלנו, אצל הרבה עדות, יושבים, קוראים את זה בבוכרית, ממש איך הגימטרייה של סוכה יוצאת עם אברהם, עם יצחק, עם יעקב. כל יום חשבון אחר. "חיסובי סוכה." טוב, חידוש. ד"ר גיורא? -אני חי בירושלים. אני חוקר גם, מלבד את יהודי בוכרה, את תולדות היישוב היהודי בירושלים, ותמיד עומדת לנגד עיניי הברכה של יהודי בוכרה: "שנראה בשמחת ירושלים." שנזכה כולנו לראות בשמחת ירושלים השלמה. ובבוכרית איך אומרים זאת? בשמחת ירושלים. הרב אפרים? אבי המנוח תמיד אמר לנו פתגם בבוכרית, שהשורשים שלו ביהדות. אמר לנו: "דורם דשבוש." מה הפירוש? החכם רואה את הנולד. תמיד תהיה חכם. ואיך

אתה יכול להיות חכם? דרך התורה. איזהו חכם? הרואה את הנולד. איזה יופי! הרב פינחס. יש הרבה פתגמים. ברשות מוריי ורבותיי, יש הרבה פתגמים. אני רק אומר פתגם אחד, "ניספי נון, רוחתי ג'ון." זאת אומרת, חצי לחם ונפש שקטה ורחבה. אל תלך, תסתחרר באוויר ותתעייף סתם ותחשוב שאתה תצליח. תהיה קצת מתון במסחר, חצי לחם, ונפש רחבה - נפש בריאה, נפש שקטה, נפש רגועה. זה מה שמאפיין גם את העדה הבוכרית. הם לא נלהבים מכל דבר. כל דבר הם חושבים בעדינות אם כדאי להיכנס לעסק הזה או לא כדאי להיכנס לעסק הזה. אני אומר את זה מבחינה לא רוחנית, מבחינה גשמית. שמתי לב, אם כדאי להיכנס לעסק הזה, או לא כדאי להיכנס לעסק הזה, יש בהם את

המתינות. זה הדור שעבר, ככה הם נהגו. לכן הם לא הלכו בגדולות. מה שהם עשו, הם ברוך השם, "כל אשר עשו, ה' הצליח בידם." הברכה שורה במעשי ידיהם. -חזק וברוך. חזק וברוך, כבוד הרב. הגענו לסיומה של התוכנית הנפלאה. היה מעניין, נעים ומחכים. לא ייאמן כמה כל פעם מחדש אני מתרגש מהישיבה ביחד עם אחינו מכל עדות ישראל. אני רוצה להודות מקרב הלב לרבי פינחס הכהן רבין, לרב אפרים יוסופוב, לד"ר גיורא פוזיילוב, לרב שמואל סעידוב, לישראל לוייב ממסעדת "בראשית," לזמר דוד קטנוב, ולמשפחת אקילוב. תודה רבה מיוחדת למסעדת "בראשית" על המטעמים שהיו על השולחן היום. תישארו איתנו גם בפרקים הבאים. אנחנו עוברים מכאן לשיר של דוד ג'ון,

"לכבוד חתן וכלה." בבקשה. נסיים את התוכנית הזו בשמחה. בשמחות אצל כולכם. היו ברוכים. עריכת כתוביות: אורטל זגורי