"הם בכו 'אנחנו הולכים למות'": סיפור התשובה של נתנאל בכור

ישבנו סביבה ומה שראיינו ככה איך ה איך היא נותנת את הנשימה האחרונה שלה אמרתי קריאת שמע אולי אחת הפעמים הראשונות בחיים שלי שאמרתי קריאת שמע גיל 18 א הרגשתי השראת שכינה גדלתי מסרת ציון בית חילוני קידוש בשבת שומרים בשר חלב אחר כך התגייסתי לצבא הייתי בסר הצרכנים השתחררתי טיול בתור ילד שני ההורים שלי מורים ליוגה ואבא שלי הוא התקרב אלי היהדות מתוך היוגה מתוך זה שהוא התקרב לרוחניות אז כאילו גם שם היה רוחניות זה לא באלי לידי מעשה של הלכה וככה אבל א הרבה פעמים אבא שלי דיבר איתי על דברים מאוד גבוהים על בריאת העולם וכל מיני מושגים אדם קדמון מושגים של קבלה בתור ילד א השתלשלות העולמות אז א היה לי בראש תמיד

שהיהדות זה יש שמה משהו מאוד מאוד גבוה משהו מאוד עליון א אבל ל בית חילוני כאילו המציאות הייתה חילונית מסביב אז הניצוץ שלי אולי הגישה ל רוחניות דלקה מתוך א מדיטציות ותרגולים של יוגה תרגולים של תודעה ואז מתוך זה הרגשתי דברים ביהדות הרגשתי ששמה יש את זה בצורה א מובנית יותר עוצמתית יותר מדויקת יותר שאני יכול ממש להגשים אותה בעולם הזה כל הזמן ידעתי שב יהדות יש דברים הכי גבוהים אבל לעשות הצעד היה לי מאוד קשה בערך שהייתי בן 17 אח שלי הגדול חזר בתשובה שם לקחתי לקחתי מהספריה שלו ספר של החפץ חיים הלכות הלשון שבעצם י שמה הלכות לשון רב הייתי לומד מתי מותר לדבר מתי אסור לדבר על מישהו מישראל הייתי במגמת

תיאטרון בתיכון הינו שני בנים ו-17 בנות ובעצם לא הסכמתי לדבר על אף אחד שמה זה הכי הכי זה הרבה מאוד קורה שמדברים או איך הוא משחק איך היא משחקת איך החלטתי ש אני לא רוצה לדבר על אף אחד והרגשתי ם זה כל כך טוב כל כך מדהים אחר כך בצבא גם כן כשהתגייסתי בצוות שלי גם אמרתי שאני לא רוצה לא רוצה לדבר על אף אחד אני לא רוצה שידברו איתי וגם הרגשתי שזה גדיל כל כך כלכך הרבה אהבה בתוך בין החברים בצוות היייתה נקודה מאוד משמעותית שאמא שלי חלתה היא נפטרה א והיה שבוע ככה שהיינו סביבה ידענו שהיא הולכת שזה ממש הסוף היתה כבר א לא נושמת לבד ואח שלי ישב איתה כל הבוקר זה שחזר בתשובה והתיישבתי לידו יום חמישי הוא בדיוק

הלך לעשות קניות שבת והוא השאיר לי סידור הוא אמר לי אם קורה משהו תגיד קריאת שמע וישבתי לידה משי ככה הרגשתי איכי אנשים נסת כבדה יותר וכבדה יותר יותר ויותר שתי האחים האחרים שלי היו בסלון קראתי להם ישבנו סביבה ומ שראיינו ככה איך ה איך היא נותנת את הנשימה האחרונה שלה אמרתי קריאת שמע אולי אחת הפעמים הראשונות בחיים שלי שאמרתי קריאת שמע גיל 18 א הרגשתי השראת שכינה יחד עם כל הקושי הרגשתי תחושה מאוד מיוחדת לקרת סוף הצבא אח שלי אמר לי בוא ניסע לאומן אני משלם על הכל הלכתי למפקד יחידה שלי שאלתי אותו אם אני יכול לנסוע לאומן בעיקרון אסור להגיש למפקד יחידה ישירות צריך ללך דרך ה מפקצ הוא שאל אותי אמר לי כן

לרבי נחמן מרשה ליסוע א אחר כך הוא אומר לי מה אתה פונה אליי בכלל לך תשאל את המפקד שלך כאילו מה מה הקשר לזה שפנית עליי אבל הוא אמר לי כבר כן ו אחר כך גם שאלתי דרך המפקד והוא גם אמר כן אז ברוך השם טסתי הגעתי לרבנו זכייתי חזרתי לארץ גם לא לא הלכתי בדרך של תורה ומצוות עדיין טסתי למזרח א עשיתי ופס אנות עוד פעם כבר הכרתי את הדברים למדתי את זה זה לא היה חדש אבל זה כן נעמיק אה בשלב מסוים הייתי בנפל באיזה טרק ועליתי את ההר היינו עם הייתי עם עוד שתי בנים ובת ואחרי איזה שעה של עלייה בהר בגובה 5000 בערך פתאום נזכרתי ששכחתי לשלם באכסניה והיה לי ככה כבר א היה לי כבר בראש ש מגזל אפשר לחזור גלגול ו כל העניין

הזה אמרתי אני חוזר חזרה החבר שלי אמר לי עזוב נשלם להם איכשהו אמרתי איך זה בקתה באמצע האלפים אין סיכוי שנגיע לכאן עוד פעם אני חוזר חזרה ירדתי איזה שעה וחצי שילמתי עליתי ותוך כדי שאנחנו הולכים ממש נקלענו לסופת שלגים אמיתית לא הצלחנו לראות ממטר היה שמה חבר'ה שהיו שם ממש התחילו לבכות חלק מהם ואנחנו הולכים למות כאילו בצרחות משהו כאילו אמיתי בקושי הצלחנו לחזור אחרי העקבות שלנו והייתה שמחה גדולה ממש באמת בקושי א ואחר כך אמרתי לעצמי בואנה אם היינו שעה וחצי קדימה כשהסופה הייתה תופסת אותנו ך תדע מה היה זה היה ממש נס נס מהבורא אחר כך היה לי שלב בהודו שממש תרגלתי הייתי קם כל יום בשש בבוקר בשלב הזה כבר

התחלתי לשמור שבת עוד לא הנחתי תפילין בלי כיפה ו התחלתי אמרתי שבת אני לוקח הייתי מתרגל כל יום איזה ארבע שעות יוגה א וזה מאוד חיבר אותי פנימה היתי קם כל בוקר טובל הייתי מתפלל גם בלי תפיל בא אליי השליח חבד של רישיקש זוהר בלי לשאול הרבה שאלות שאל אותי יש לך תפילין אמרתי לו לא שאל אותי אתה רוצה תפילין אמרתי לו כן נתן לי את הזוג תפילין הראשון שלי ברוך השם לימד אותי להניח זה היה בשבת הוא אמר לי תבוא אחרי שבת תן לך את התפילין זהו התחלתי גם להניח תפילין חזרתי לארץ ו התחלתי ללמוד באוניברסיטה עבודה סוציאלית אחרי שכבר א טעמתי תורה טעמתי כל מיני דברים התחתי למוד באוניברסיטה והרגשתי פשוט שאני לא מסוגל לשבת

שם א דקה אחת א אחרי ארבעה חודשים פשוט א אני לא אגיד שהלכתי לישיבה א לא יכולתי לעשות שום דבר אחר חוץ מלכת לישיבה ככה הרגשתי זה הדבר היחיד שיכולתי לעשות התחלתי עם הישיבה הקדושה בבתים א שמה למדתי איזה תקופה אמרתי אני אכנס לאיזה חודש בסוף א זכיתי פחות או יותר איזה שבע שנים לשבת בישיבות וכוללים אחרי שנה שהייתי בישיבה אמרתי לעצמי באמת תלמוד תורה עולה על הכל ואין דבר כיף כמו להיות בשיבה אמרתי לעצמי זה השנה הכי טובה שהייתה לי בחיים אני חושב שזה מאוד מאתגר ש גם לשמוע את הקול של הנשמה שלך יחד עם זה את הקול של התורה שזה באמת זה אותו הכל אבל א לדעת לחבר ביניהם זאת אומרת להישאר הכל מתוך התורה ויחד עם זה

למצוא את הצבע שלך את הגוון שלך את הלב שלך להביא את הלב שלך את מי שאתה אני רואה את היהדות היום כ כמשהו שהוא כל הזמן גדל ומתפתח כל הזמן יורדות לי השגות חדשות והבננות חדשות על התורה ועל איך התורה משתלבת איתי ועל מי שאני היום ואיך אני יכול יותר להלביש את התורה במציאות להלביש את התורה בעולם להביא את הלב שלך ומי שאתה ותפילה והתבודדות אני נשוי היום יש לי ילדים ברוך השם אישה יקרה מאוד אני מלמד יוגה לפרנסתי וגברים ועוסק עם גברים בענייני שלום בית