
הרב בועז שלום – איכה ישבה בדד: שירה או מציאות?
הרב בועז שלום בהרצאה מרתקת: קריאה חדשה במגילה שמכילה את כל הכאב היהודי.
עם ישראל זונח את הויכוחים ומתאחד במיזם ''קבלה טובה''
קבלו על עצמכם קבלה טובה לזירוז הגאולה ואהבת אחים 🫶 ובנוסף תזכו שבנם של קדושים הרב יצחק בצרי יתפלל עבורכם בכותל המערבי 🙌
לקבל קבלה
לחצו כאן: ✍🏻 https://did.li/kabalot
או שלחו הודעת ווצאפ למספר 073-3333-111
פרקים בסרטון:
צופי דברות היקרים, אנחנו נמצאים ביום תשעה ואב, יום אבל יום צער, יום של חורבן וביום הזה עם ישראל יושב לארץ, מכונן וקורא מגילת אכה. מגילת אכה זאת מגילה שיש בה רצף של קינות. היא כוללת חמישה פרקים והמגילה הזאת היא בעצם משהו שמורכב מכמה חלקים שלא נמסר בתחילה. כיחידה מושלמת, אלא זה הלך והתפתח. ואנחנו היום נרצה בעצם לראות מה הביא לאותה התפתחות ואיך ניתנה מגילת אכה. אם ישאר זמן גם נרצה לראות כמה פסוקים על כל פנים מתחילתה של מגילת אכה. המעניין הוא שהרקע למגילת אכה לא נמצא במגילת אכה, הוא נמצא בספר ירמיהו. ספר ירמיהו פרק לו מספר לנו איך הגיעה המגילה הזאת ומה היו התמורות שעברו עליה עד שהגענו אל המוצר
המוגמר שמוכר לנו היום כמגילת איך לצורך העניין ברשותכם אנחנו נקרא כמה פסוקים מספר ירמיהו ונסה להבין מה בדיוק קרה שם ואיך בסופו של דבר נתגבשה המגילה לכדי מגילת אכה המוכרת לנו היום מגילת אכה זו מגילה של קינות שמה שמה ירמיהו מכונן על החורבן, שם הוא מתאר את שבר בת עמי, שם הוא מתאר על הפרעות שעברו עם ישראל בירושלים. הוא גם כן מתאר את הדברים הרעים והלא טובים שעם ישראל עשו, שהביאו בסופו של דבר אל החורבן. כל זה רבותיי נכתב עוד לפני שקרו הדברים. בעצם זה נכתב בנבואה שחוזה את כל מה שעתיד להיות. ובואו ונראה את הדברים בספר ירמיהו פרק לו. ויהי בשנה הרביעית ליהויקים בן יושיהו מלך יהודה היה הדבר הזה אל ירמיהו
מאת השם לאמור. השם מצווה אותו קח לך מגילת ספר וכתבת אליה כל הדברים אשר דיברתי אליך על ישראל ועל יהודה ועל כל הגויים מיום דיברתי אליך מימי יושיהו ועד היום הזה. הקדוש ברוך הוא בעצם אומר לירמיהו, אני רוצה שאת כל הנבואות, הדברים הרעים, ירמיהו הרי היה נביא הזעם, נביא החורבן, אני רוצה שאת כל הדברים האלה שמסרתי לך במשך השנים, אני רוצה שאתה תעלה על מגילת ספר. פירושו של דבר תעלה את זה על הכתב. כל המאוראות שהשם יעד מאז על ישראל ועל יהודה עד הזמן הזה. אני רוצה שהם יראה איך הדברים נכתבו מראש. והנה כעת הדברים יגיעו. תראו שעל זה הייתה אזהרה. והמטרה היא אולי ישמעו בית יהודה את כל הרעה אשר אנוכי חושב לעשות
להם. למען ישובו איש מדרכו הרעה וסלחתי לעוונם ולחטתם. המגמה היא לא חס ושלום להביא את הרעה. המגמה היא בעצם שעם ישראל יעשה תשובה. עם ישראל יתקן את דרכיו ואז אין צורך שהם יקבלו את אותה רעה. אני אסלח לעוונם. הרעה היא לא תגיע. אין כאן סתם עניין להפחיד את העם. המטרה היא כדי שהעם יתקן את דרכיו. ואז על ידי זה בסופו של דבר הרעה לא תצטרך לתקן אותם אלא אני אסלח לעוונם על ידי שהם ישובו בתשובה יתקנו את מעשיהם. ויקרא ירמיהו את ברוך בן נריה ויכתוב ברוך מפי ירמיהו את כל דברי השם אשר דיבר אליו על מגילת ספר. הוא בעצם לוקח וכותב את כל הדברים מפי ירמיהו. ברוך היה בעצם הסופר את כל דברי השם, את כל מה שהשם ציווה
אותו, הוא כותב את הכל ומעלה את זה על מגילה. המלב רוצה לומר על פי האברבנל שבעצם מגילת אכה לא נכתבה כנבואה כמו כל הנבואות כי את הנבואות ירמיהו כתב בעצמו אלא מגילת אכה נכתבה ברוח הקודש שזה דרגה שהיא פחוטה מן הנבואה כדי שיוכל ברוך בנריה לכתוב את הדברים כי לא הנביא בעצמו כותב אותם ויצווה ירמיהו את ברוך לאמור אני עצור לא אוכל לבוא בית השם הוא אומר לו אני קלו כידוע לא פעם קלאו את ירמיהו בחצר המטרה גם יוריקים קלה אותו אפילו שזה לא מוזכר במפורש בכתובים אומר המצודה דוד גם הוא קלה אותו לא היה נעים לשמוע דברי תוכחה לא היה נעים לשמוע נבואות זעם ובפרט שתמיד זה היה באיזשהו מקום פוגע במלך מכיוון שהמלך מנהל
את העם ובאים כאן ואומרים מה שקורה כאן הוא נורא והיום הקדוש ברוך הוא עומד להביא צרות והם העדיפו את הלחם והשעשו הם העדיפו את החיים הטובים והיות וכן כאשר הנביא היה אומר דברים לא נעימים היו מכניסים אותו אל בית הכלא והוא מצווה אותו ובת אתה וקראת במגילה אשר כתבת מפי את דברי השם באוזני העם בית השם ביום צום וגם באוזני כל יהודה הבאים מעריהם תקראיהם הוא מצווה אותו אתה צריך להודיע את הדברים בואו רגע ניכנס למציאות של אז אנחנו היום נמצאים במציאות שאם מישהו רוצה להפיץ דברמם הוא מעלה את זה לאחד מן הרשתות החברתיות ותוך זמן קצר זה נהיה וירלי אבל תחשבו איך פעם העבירו מסרים היה צריך להגיע אדם עם המגילה לבוא
ולהקריא את הדברים בפני ציבור מסוים ביום צום יום צום בפשוטו הכוונה היא ביום תענית ואז התקבצו עם רב אבל הרדק מביא שיום צום פירושו של דבר יום שבו התרכזו אנשים צום כמו צומת הגידים צום כמו צומת של כבישים, מקום שלשמה מתרכזים רבים, כיוון שביום תענית היו רגילים להתרכז, אז לכן קראו לתענית גם כן צום, אבל צום זה אומר זמן ריכוז ואז על ידי זה אולי תיפול תחינתם לפני השם וישובו איש מדרכו הרעה כי גדול האבחמה אשר דיבר השם אל העם הזה אולי על ידי זה יקנה ליבם על ידי זה הם התחננו להשם ועל ידי כן הקדוש ברוך הוא יסיר את אותה רעב הקדוש ברוך הוא בסופו בסופו של דבר יקבל את תשובתם ועל ידי זה הגזירה הרעה לא תבוא ויעס
ברוך בן נרים ככל אשר ציווהו ירמיה הנביא לקרוא בספר דברי השם בית השם כמו שהוא ציווה אותו כך הוא באמת עושה ומקריא את הדברים דהיינו כדי שהדברים יקבלו פרסום כדי שעל ידי כן העם יחזרו בתשובה כמו שהסברנו ויהי בשנה החמישית להוייקים בן יושיהו מלך יהודה בחודש התשיעי קראו צום לפני השם כל העם בירושלים וכל העם הבאים מהרי יהודה בירושלים זאת אומרת גזרו תענית הכריזו ברבים ואז כולם התרכזו זה הייתה הזדמנות כדי להעביר את המסר זה הייתה הזדמנות שיש כאן ציבור גדול שיכול לשמוע את הדברים ואז על ידי כן יש סיכוי שהם יתקנו את דרכם אז דבר ראשון זה היה לפני השם יש כאן מעלה דבר נוסף היה זמן של צום זה זמן שבו נפתחים הלבבות
דבר נוסף, כל העם הגיע מהרי יהודה ולכן הוא המתין דווקא לזמן הזה כדי לקרוא את המגילה שאז הדברים יפלו על אוזניים כשובות. ויקרא ברוך בספר את דברי ירמיהו בית השם בלשקת גמריהו בן שפן הסופר בחצר העליון פתח שער בית השם החדש באוזני כל העם. פתח השער זה היה מקום מרכזי ואז את כל מה שהוא קיבל הוא כעת מקריא מאותה מגילה שאותה הוא כתב על פי דבריו של ירמיהו וישמע מיכיו בן גמריהו בן שפן את כל דברי השם מעל הספר את כל הדברים שנאמרו ונכתבו ברוח הקודש הוא שומע ואז וירד בית המלך על לשקת הספר והנה שם כל השרים יושבים אלי שמה הסופר אודליהו בן שמעיהו ואל נתן בן אחבור גמריהו בן שפן וצדקיהו בן חנניהו בכל השרים ויגד להם
מי חיו את כל הדברים אשר שמע בקרו ברוך בספר באוזני העם וישלחו כל השרים אל ברוך את יהודי בן נתניהו בן שלמניהו בן קושי לאמור המגילה אשר קראת בה באוזני העם כחנה בידך ולך ויקח ברוך בן אריהו את המגילה בידו ויבוא עליהם הם רוצים לשמוע מה בדיוק כתוב שם רוצים לקבל יותר פרטים ויאמרו אליו שבנה וקרנה באוזנינו ויקרא ברוך באוזניהם הוא חוזר וקורא באוזניהם את הדברים הקשים הכתובים במגילת אכה וי כשומם את כל הדברים פחדו איש אל ראהו ויאמרו לברוך הגד נגיד למלך את כל הדברים האלה פחדו איש של ראהו מה כוונת הדברים כל אחד מהם אומר אם אנחנו נסתיר את הדברים יכול להיות שמישהו יגלה אולי הרע שלי יגלה למלך ואז תהיה תביעה
מהמלך רגע למה אתה שתקת למה אתה לא באת להגיד לי פחדו של ראהו כל אחד מפחד מראהו אז הם אומרים בוא ונגיד את הדברים למלך שלא לא תהיה תביעה כנגד אחד מאיתנו. למה אנחנו מעלימים את הדברים? ואת ברוך שעלו לאמור, הגדנ לנו איך כתבת את כל הדברים האלה מפיו. זאת אומרת האם ירמיה מסר גם כן את פרטי הדברים? אנחנו צריכים יותר לחשוש. או אולי אתה כמו סופרים שלפעמים מרחיבים ונותנים עוד כל מיני תיאורים כלליים, צבע וכדומה. הדברים מדויקים. ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אליי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיור מילה במילה מפיו הוא הקריא לי את הדברים אין כאן תוספות אין כאן תפארת המליצה את הדברים כתבתי במדויק בדיוק כמו
שהוא אמר לי ולא שיניתי מאומה לא מהסדר ולא מן הדברים וכתבתי על הספר בדיוק כמו שכותבים ספר תורה ויאמרו השרים אל ברוך לכיסתר אתה וירמיהו ואיש על ידע איפה אתם הם ידעו שהדבר הזה יעורר מהומה הם ידעו שזה ירגיז את המלך לך תסתתר כי אם המלך התעצבן על כך שכאן כותבים דברים קשים בעצם מטילים מורך בלבם על אסונות שהעומדים לקרות כמו שאמרתי זה מערער את המלוכה ובפרט שהמלך הוא לא בדיוק צדיק מלך כמו ויקים שכתוב עליו שהיה רשע הגדול אז זה יכול לפגוע בכם אז קודם כל לכו תתחבאו ואז אנחנו נראה למלך את הדברים ויבואו אל המלך חצרע ואת המגילה הפקידו בלשקת אלישמה הסופר ויגידו באוזני המלך את כל הדברים וישלח המלך את ודי לקחת
את המגילה ויקח מלשקת אלישמ הסופר ויקרא היהודי באוזני המלך ובוזני כל השרים העומדים מעל המלך מעל המלך הכוונה בשמיכות למלך והמלך יושב בבית החורף בחודש התשעי ואת האך לפניו מבוארת המלך ישב בבית החורף כיוון שמדובר היה בחורף היה להם בית מיוחד ששם שמה היו יושבים בזמן החורף ובית מאוברר יותר בזמן הקיץ. ולמה הוא מספר לנו את העניין הזה? כי הוא רוצה לומר לך האח הייתה מבוארת. האך המקום שמיועד לחימום על ידי עצים זה באר באש. והעניין כדי לספר לנו את המשך העניין ויהי כקרו יהודי שלוש דלתות וארבעה יקראיה בתר הסופר והשלך אל האש אשר על אל האך עד תום כל המגילה על האש אשר על האך אתם מבינים איך פותרים בעיות אתם
מבינים איך מתחמקים מצרות פשוט את הדברים הנוראים הקשים הכתובים על המגילה קך תשרוף שרבת גמרנו זה כבר לא התקיים קיים יותר. דרך מאוד פשוטה. אפשר לנסות גם ברכב. אם פתאום נדלקת איזה מנורה אדומה ופשוט תכבה אותה. זה הכל. תמשיך לנסוע. כשהמנוע כבר יעלה באש אתה תבין את המחיר שאתה משלם. אבל זה בדיוק גם כן מה שקרה כאן. יש כאן נבואה קשה, יש כאן דברים קשים. תשרוף את המגילה. אז זה יפתור את הבעיות. חז"ל אומרים באיזה שלב הוא שרף את המגילה? מגילת כינות הייתה אומרים חז"ל וקראו לפני ויקים היכה בכות תבקה גלתה יהודה דרכי ציון אבלות הוא אמר אני לא מותרד למה כי כל זה רק מתאר את הדברים הקשים שהעתידים לקרות אבל ברגע
שהוא התחיל לקרוא את הדברים שכבר נוגעים אל המלך פה המלך כבר נבהל בכות תבכה בלילה ודמעתה לחיה אמר להם עדיין אני מלך. גלתה יהודה מעוני אומר להם עדיין אני מלך. דרכי ציון אבלות עדיין אני המלך. היו צריע לראש. הצוררים ימשלו בעם ישראל. אה רגע רגע. היו צריע לראש. הוא שואל אותם מי אמר את זה? אמרו לו כי השם הוגע על רוב פשעיה. מיד קרא את המגילה ושרף אותה באש. במילים פשוטות. כל עוד זה לא פוגע במלוכה מצידי שכולם ימותו. מצידי שיהיו את הגזרות הכי קשות. אני עדיין מלך. אבל ברגע שזה מתחיל לפגוע במלכות שלי, את זה הוא כבר לא יכול לקבל. זה כבר מערער את המלוכה. ואז הוא מצווה לשרוף את המגילה. ואז הוא מצווה אחרי
שהמגילה נשרפת ללכת. ירמיהו מצווה על ידי השם ללכת ולכתוב מחדש מגילה שבה יהיו כתובים הדברים שנכתבו במגילה הראשונה. אבל שימו לב, יש כאן דברים נוספים מעבר למה שהיה כתוב. ולא פחדו ולא קראו את בגדיהם המלך וכל עבדיו השומעים את כל הדברים האלה. המלך וכל העבדים במקום שייפול מורך בליבם הם היו צריכים לחרד על נפשם. לא פחדו לא קראו את בגדיהם. חז"ל אומרים שכאשר כתבי הקודש נשרפים נקראים אדם צריך לקרוא את בגדיו. אדם שרואה ספר תורה שנשרף צריך לקרוא את בגדיו. הם רואים כאן את המגילה שנכתבה על פי כללי כתיבת ספר תורה והמגילה הזאת מושלכת לאש ואף אחד לא קורא את בגדיו אף אחד בעצם לא מתפעל וגם אל נתן ודליהו וגמריהו
הפגיעו במלך לבלתי שרוף את המגילה ולא שמע עליהם הם מתחננים למלך אל תשרוף את המגילה זה יכול יותר להזיק ויצבא המלך את ירחמאל בן המלך ואת צריהו בן עזריאל ואת שלמיהו בן אמדל לקחת את ברוך הסופר ואת ירמיהו הנביא ויסתירם השם הוא מצווה לתפוס את מי שכתב את המגילה הזאת זאת אומרת הוא רוצה להיפרע מהם ויסתירם השם אומר המצודת דוד זה היה בדרך נס השם הסתיר אותם לא יכלו לתפוס אותם ויהי דבר השם אל ירמיהו אחרי שרוף המלך את המגילה ואת הדברים אשר כתב ברוך מפי ירמיהו לאמור שוב כך לך מגילה אחרת וכתוב עליה את כל הדברים הראשונים אשר היו על המגילה הראשונה אשר שרף יוריקים מלך יהודה ועל יוריקים מלך יהודה תאמר כה אמר ר
השם אתה שרפת את המגילה הזאת לאמור מדוע כתבת עליה לאמור בוא יבוא מלך בבל וישחיט את הארץ הזאת וישביט ממנה אדם ובהמה לא היה נעים לשמוע דברים כאלה קשים יגיע המלך בבל לכבוש אותנו לכן כ אמר השם אל יהיקים מלך יהודה לא יהיה לו יושב על כיסא דוד ונבלתו תה מושלכת לחרב ביום ולקרח בלילה לא יהיה לו בן שיתמיד את המלוכה אחריו יכוניה בנו מלאך רק שלושה חודשים ו10ה ימים אומר הקדוש ברוך הוא זה בשל המעשה שהוא עשה ונבלטות תהיה מושלכת זה אומר שהוא עצמו גם כן לא יזכה לקבר ופקדתי עליו ועל זרו ועל עבדיו את עוונם והבאתי עליהם ועל יושבי ירושלים ואל איש יהודה את כל הרעה אשר דיברתי עליהם ולא שמעו וירמיהו לקח מגילה אחרת
ויתנ אל ברוך בן נריהו הסופר ויכתוב עליהם פירמיהו את כל דברי הספר אשר שרף יוריקים מלך יהודה באש ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה מה זאת אומרת נוסף עליהם דברים רבים כהמה? אמרנו שאנחנו נסביר איך המגילה התפתחה. רש"י אומר מתחילה היו שלוש אלפה ביתין. מגילת אכה מבוססת על סדר א'ב. בהתחלה ישבה בדד. לאחר מכן היכה ייב ואפום. לאחר מכן היכה יועם זהב. והוסיף עליה אני הגבר שכל אות משולשת בה. אומר רש"י. הכוונה היא כל אות יש בה שלוש פעמים א' שלוש פעמים ב'. שלוש פעמים ג' והדבר הזה בעצם תוספת עוד קינה עוד צרות בעקבות זה שלא התחשבו בדברים בעקבות זה שלא הקשיבו לנבואה הקשה שנאמרה כאן בעקבות זה עוד נוספו אמירות קשות
ומגילת אכה התפתחה וגדלה מעבר למה שהיה מראש בואו נתחיל קצת אחרי שיש לנו קצת רקע מגילת אחו איך היא נמסרה מי כתב אותם איך התבוספו אליה חל חלקים שלא היו בהתחלה. נתחיל קצת בלימוד המגילה באופן פשטי ביותר להבין פשוט מה אנחנו קוראים. היכי ישבה בדד רבתיים. הייתה כאלמנה רבעתי בגויים שרעתי במדינות הייתה למס. המגילה מתארת את הצרות שהיה לעם ישראל וזה כדרך אדם שבא להזהיר על העתיד. אפילו שכל המגילה כפי שאנחנו קראנו כעת מתארת היסטוריה. איךה הייתה? אבל לפי מה שהסברנו עכשיו זה נכתב בדרך של היסטוריה אבל זה נכתב מראש דהיינו תיזהרו שהדברים האלה לא יתקיימו ברגע שלא הקשיבו לדברים אז הדברים האלה כעת כבר יוצאים אל
הפועל ואנחנו קוראים את הדברים כאילו הם נכתבו כבר בעבר כאילו הם מתארים מעשים שהיו קודם לכן המגילה מוססת על זה שבכל מקום שבו מוזכר העונש מוזכר גם כן מה היה החטא מוזר קר גם כן במה קלקלנו כדי שעל ידי זה אנחנו נתקן את דרכינו ואז על ידי כן יוסר מאיתנו גם כן העונש שמובטח שם איך זה מורכב משתי מילים אי הכוונה היא היכן ראית כדבר הזה בעולם איך אי קור איפה יש עוד כדבר הזה שיש עונשים כל כך קשים איך ישבה בדד העיר רבתי העם בהתחלה הוא מזכיר את הבדידות גם מבלי להתייחס לגדולה שהיה לירושלים עוד קודם לכן הבדידות הייתה עצומה שלא היה לפני כן לשום אומה הגמרא הרי אומרת שאפילו בעלי חיים נדדו מארץ ישראל 52 שנה לא פרח
עוף בארץ ישראל בעקבות הגלות ירושלים בהתחלה הייתה רבתי עם הייתה מרובת אוכלוסין אם היו יורדים לדרגת בדידות רגילה זה כבר צער ואם מעם כל כך רב נהיו כל כך בודדים כל כך מועטים זה מאיגר ררב לבירה המיקטא זה קשה ביותר הייתה כאלמנה העיר שהייתה רבתי בגויים החשובה ביותר מבין הרי הגויים רבתי כביכול העיר הגדולה רב רב רבן זה אומר גדול שרתי המדינות הייתה סוררת על המדינות הייתה למס בזמנם כאשר מלך היה שולט בעיר אחרת במדינה אחרת לא בהכרח שהמלך היה שוב את כולם לפעמים הוא נותן למדינה להמשיך להתנהל כמות שהיא הם צריכים להעלות לו מס. זה אומר הם נתינים של המלך. הם לא יכולים לעשות מה שהם רוצים והם צריכים להעלות מס
למלך המושל בהם. כעת העיר הגדולה הזאת הייתה למס. היא נשלטת על ידי מלך אחר. היא מעלה לו מיסים. זה מראה את גודל שפלותה. בכות תבכה בלילה ודמעתה הלחיה. אין לה מנחם מכל אוהביה. כל ראיה בגדובה היו לה לאויבים. הוא מתאר כעת על מה בא עליהם העונש בכות תבכה בלילה כידוע יום תשעה באב זה היום שבו חזרו המרגלים ובלילה בכו העם בחייה של חינם לא רוצים להיכנס לארץ ארץ נוראה ארץ אוכלת יושביעה ודמתה הלחיה עדיין היו דמעות המרגלים כביכול קיימות על הלחי של אותו הדור דהיינו הקלקול עוד מתמשך הדמעות האלה עדיין ישנם והסיבה היא כיוון שגם בזמן המקדש הם מועסים בקדושה של הארץ. אתם בעצם ממשיכים בקלקול של המרגלים שלא מעוניינים
להיכנס לארץ. אין לה מנחם מכל אוהביה, מכל הנביאים בזמן החורבן. כולם מתנבים עליה נבואות לרעה. אף אחד לא התנבא נבואות לטובה. אגב, למעט נביאה שקר. נביאה שקר זה אלה שתמיד דאגו להרגיע את העם. אל תדאגו, סתם מפחידים אתכם. סתם ירמיהו מתאר כל מיני תיאורים דמוניים על צרות לא זה בסדר הם אוהבים להפחיד אל תדאגו יהיה בסדר הקדוש ברוך הוא ישמור עלינו בית המקדש איתנו אנחנו מקריבים קורבנות לא יהיה שום בעיה תהיו רגועים תמשיכו ואנחנו יודעים לאן הם הובילו אותם כל ראה בגדו בה היו לה לאויבין חז"ל אומרים מיכאל וגבריאל שהיו מלמדים זכות על עם ישראל הם שהציתו את האש בבית המקדש אז הם בגדו בה היו לה לאיבובים והדבר הזה גרם
שגלתה יהודה מעוני ומרוב העבודה. היא השבה בגויים לא מצאה מנוח. כל רודפיה היא סיגוע בין המצרים. גלתה יהודה זה לא היה מתוך אושר, לא מתוך מנוחה, אלא מעוני ומרוב עבודה. דהיינו כבר לפני הגלות היה להם ירידה מאוד גדולה. הכסדים הביאו אותם לעניות גדולה. הם נאלצו להיות עבדים להם. וכאשר היא גלתה הצרות הוכפלו. וגם אחרי הגלות, כאשר היא ישבה בגויים, לא מצאה מנוח. כל רודפיה, גם החלשחלשים, אפילו סתם רודף, כל רודפיה היא סיגוע. כאילו תמיד היא נמצאת בין המצרים. בין המצרים זה אומר מקום שאין דרך לברוח. מקום שסוגר מכל הצדדים. זה אגב מקור הביטוי שאנחנו קוראים לימים האלה, ימי בין המצרים. דהיינו זמן שהוצר לנו, זמן
שאנחנו נרדפים זה נקרא ימי בין המצרים כי אנחנו נמצאים במיצר דרכי ציון אבלות מבלי בהם מועד כל שערי השומן כהניה נאנחים בתולותיה הנוגות והיא מרלה הסיבה לעונשים האלה כיוון שדרכי ציון שמוליכות לבית המקדש היו אבלות מבלי בהם מועד עם ישראל ביטלו את העלייה לרגל למקדש אז הם כבר לא היו רוים לבית המקדש ולכן כל שערי השומן שערי בית המקדש היו שוממים אף אחד לא פוקד אותם כהניה נאנחים כיוון שהכהנים עובדי בית המקדש אמורים להקריב קורבנות אבל אף אחד לא מגיע בתולותי הנוגות גם העם המון העם שהיו בציון היו עצובים על זה שכעת אין עלייה לרגל ככל שמתרבים יותר העולים לרגל יש יותר קדושה יש יותר השראת השכינה והיא מרה זאת
אומרת ציון עצמה ירושלים עצמה מר על זה שעם ישראל כביכול שכח אותה, שעם ישראל לא הולך כדי לזכור אותה, להקריב קורבנות, להתקרב אל השם. היה גילוי שכינה תמידי בבית המקדש ושכחו את בית המקדש. הדבר הזה גרם שהיו צריעה לראש אויבה השלו. כי השם הוגע על רוב פשעיה אוליה הלכו שבי לפני צר. מחמת החטאים שלהם הוסרה מהם השגחת השם. וכיוון שהקדושה והטומאה כידוע הם תמיד מכוונים אחד כנגד השני, כאשר שר הה השגחת השם, מיד כוחות הטומאה מהצד השני מתרבים. אין מצב של וקום, אין מצב של ריק. היו צריעה לראש. ברגע שאנחנו יורדים אז כל מי שמצר לנו נהיה ראש. אויבי שלו, גם מי שלא יצר להם, אלא רק היה אויב, שלו. זה לשון שלווה. המלבים
ועוד מפרשים מסבירים מה ההבדל בין צריה לבין אויביה. האויב זה אדם שאויב בלב. צר לעומת זאת הוא מצר בפועל. וכאן הוא אומר, תראה האויבים שלנו, אלה שאפילו אויבים בלב, יש להם שלווה. ולמה? כיוון שהשם הוגע על רוב פשעיה. אז הצרים לנו נהיו לראש. והאויבים אלה שאפילו אויבים בלב יושבים בשלווה. שלו כי השם הוגע השם הסיר אותם מההשגחה שלו השם כביכול איננו מסתכל על הצרות שקורות לנו וזה על רוב פשעיה בוא תראה שאפילו עולליה אלה שהם לא רואים לעונש כי הם עדיין קטנים אין בהם חטא הלכו שבי לפני צר גם הם הולכים שבויים לפני האויבים כאשר ההשגחה הוסרה מאיתנו ממילא כבר הולכים שבי לפני צרה ויצא מבציות כל הדרה היו שרי הקאי לא
מצאו מראה וילכו בלוח כוח לפני רודף אחרי שגם העוללים תינוקות של בית רבן הלכו בשבי גלתה שכינה עמהם ואז ויצא מבת ציון כל הדרה כל הדרה זה השראת השכינה ההדר שליוה אותנו כעת עוזב אותנו היו שריע כילים לא מצאו מראה כמו שהאיילים לא מוצאים מראה הם עוזבים את ילדיהם כמו שכתוב כי גם הילד בשדה ד ילדה ועזוב כי לא היה דשא עד כדי כך לא היה לה איילים מה לאכול הסיבה הייתה מכיוון שהשרים אלה שהיו אמורים להוכיח אותם אלה שהיו אמורים ליישר אותם הם שחו את התפקיד שלהם הדבר הזה גורם וילכו בלא כוח לפני רודף זכרה ירושלים ימי עוניה ומרודיה כל מחמודיה אשר היו ממקדם בנפול עמה ביצר ואין עוזר לה ראו הצרים שחקו על משבטיה.
ירושלים זוכרת את ימי עוניה ומרודיה, כל מחמודיה אשר היו מימי קדם. בימי קדם כל המצוות היו נחשבות בעיני העולם לדברי חמד. זה אומר גם המצוות שהם בגדר חוק דהיינו מצוות כביכול בלא היגיון. לא מצוות שלא תגנוב, לא תרצח, אלא כמו פרה אדומה ודומיהם. גם הם היו נחשבים למצוות שהאומות העריכו אותם. אבל כעת בנפול עמה ביצר ואין עוזר לה ראו הצרים ושחקו על משבטיה שחקו על משבטיה הכוונה על זה שהיא הושבתה על כך שעם ישראל נמצאים בשפל על משבטיה לפי מה שהסברנו קודם גם על השבתות הם שחקו זאת אומרת שבתות זה כבר מצווה הגיונית האומות מצו את זה תקופה לא לא כל כך ארוכה לאחר מכן אבל בעקבות זה שאנחנו ירדנו בעקבות זה שהושפלנו אז
גם הדברים ההגיוניים שהתורה מצווה אותנו גם זה היה לסחוק ולג בעיני האומות חטא חטאה ירושלים על כן לנידה הייתה כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערבותה גם היא נאנך ותהשוב אחור מסביר מה הסיבה לכך שהגויים להגו למצוות שעם ישראל עשו כחטא חטאה ירושלים על כן לנידה הייתה נידע כאן זה במובן של להג כמו מנודו דורש כפי שמבאר האבן עזרא כאשר בן אדם מלוכלך לוקח עליו כל מיני תכשיטים יפים א זה לא מפאר אותו זה נסם זהב באב חזיר זה הופך אותו ללהג בכלס כך ישראל כשהם היו מלאים בחטאים אז גם אם הוא עכשיו מקיים מצוות נו באמת אתה עושה צחוק בדרגה שלך במקום שלך איפה שאתה נמצא כל מכבדיה זה אומר המצוות שקודם לכן היו מביאות לכם כבוד כעת
הזילוע לראות אתכם כעת מקיימים מצוות כשאתם במצב של שפל כזה זה הופך להיות לביזיון כי ראו ערבותה כולם ראו את החטאים שהם עשו ומחמת זה האומות היו מביישים אותם גם היא נעינך ותהשובחור הם התחרטו על המצוות שעשו כידוע שאחד הדברים החמורים זה להיות טוהע על הראשונות טוהע על הראשונות זה אומר מתחרט על זה שקיימתי מצוות ואז השם ישמור זה גורם לכך שזה מוחק לו את כל המצוות שהוא עשה כמו שבן אדם מתחרט על העבירות הוא עושה תשובה זה מוחק את העבירות מי שמתחרט ואומר חבלתי ש חבל שקיימתי את המצווה הזאת אולי בזמן הזה הייתי עושה כסף סתם אתה מפסיד כעת כי כבר את המצווה קיימת כשאתה מתחרט אתה גורם למחוק אותה כאן הם הגיעו למצב
כזה שבעקבות הלהג שלגו להם הדבר הזה גרם שהם כבר התחרטו על מה שקיימו מצוות השם טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה ותרת פלאים אין מנחם לה ראה השם את עוניי כי הגדיל אויב טומתה בשוליה לא זכה אחריתה כמו שאדם הולך ברפש ותית הבגדים שלו מתלכלכים הוא מקבל בוץ הוא יכול עדיין לחזור הביתה כדי לנקות אותם אבל אם הוא ימשיך ללכת בדרך הוא יתלכלך לגמרי אין לו עוד תקנה כך גם כן היה המציאות שלהם כשהם התחילו להתלכלך בחטאים הם לא עשו חשבון טוב לאן זה מוביל הם המשיכו במקום שתעצ עצור תראה אני לא בדרך הנכונה תראה כמה התלכלכתי לא הם ממשיכים ותרת פלאים ירידה מופלטת ירידה פלאית הם ממשיכים ומדרדרים עוד ועוד אין מנחם לה השכינה
שאמורה לנחם אותנו בצרותינו בגלותנו אין מנחם לה הסתלקה מהם ראה השם את אוניי אפילו שאין לי זכות מצד עצמי אבל ריבונו של עולם ראה את אוניי תראה את הצרה שלי כי הגדיל אויב פה בעצם יש טיעון שעם ישראל משתמש בו לא פעם עשה למען שמך השם פירושו של דבר לפעמים אנחנו לא רואים לגאולה אבל ריבונו של עולם כשהגוי שמח על משבטנו כשהגוי שמח ואומר יכלתי להם זה אומר גם יכלתי לאלוהיהם זה אומר אני חזק מהם זה אומר האלוה שלי אומר הגוי יותר חזק מאלוהי ישראל זה כבר מביא לחילול השם מתחלל שמו של השם בגויים ואז יש לנו כעת טיעון חדש רימו של עולם גם אם אנחנו לא ראויים אבל ראוי על כל פנים שלא יתחלל שמך בגויים ראוי על כל פנים שלא
תביא עלינו צרות כדי שלא יהיה חילול השם המציאות הייתה שאנחנו מבקשים ריבונו של עולם גבר אויב אז אתה תרחם עלינו כעת במציאות הקשה הזאת עשה למען שמך תראה את המציאות שלנו ותראה כמה אנחנו סובלים לפחות ששמך לא תחלל בגויים ידו פרס צר על כל מחמודיה כי ראתה גויים באו מקדש דשה אשר ציווית לא יבואו בקהל לך מה שאמרנו הגדיל אויב הוא מתאר עכשיו הוא אומר ידו פרס צר על כל מה חמודיה המקום החמוד שחמדת ישראל בית המקדש כלי בית המקדש ראתה גויים באו מקדשה כביכול היא רואה איך הגויים באים לבית המקדש הקדושה עצמה כמו רואה את הגויים באו מקדשה לכן מדבר על מקדשה שלה הקדושה רואה את הגויים נכנסים פנימה אשר ציווית לא יבואו בק
קהל לך. זאת אומרת, אתה אמרת אנשים כאלה אסורים אפילו לבוא ולהתגייר ולהתחבר לעם היהודי, הם נהיו שולטים כאן בבית המקדש. הדבר הזה גרם שהקדושה ממקומה ולכן הגויים יכלו לשלוט בבית המקדש. כבר התחללה קדושת בית המקדש. זה מה שחז"ל אומרים. כמחתחינה תחנת. זאת אומרת כאשר נבוכד נצר החריב את בית המקדש הוא כבר תחן קמח תחון. משהו שכבר נהרס, כבר התקלקל. איך? אין לו כוח לפגוע בבית המקדש. מה שיעשה נבוכד נצר זה מקום קדוש. אין לגוי כוח פעולה בכזה מקום. אלא איך הדבר הזה הגיע זה רק מחמת זה שאנחנו כבר הרסנו את בית המקדש במחלוקות שהיו בינינו, במריבות, בקלקולים, בעבודה זרה, בבין אדם לחברו, בבין אדם למקום. אנחנו הכבנו את
בית המקדש. אז בית המקדש היה כמגדל קלפים שנגיעה קלה מפרקת אותו. זה לא הוא לא נבוכת נצר אנחנו הכרבנו את בית המקדש ולכן תפקידנו בכל דור ודור לבנות את בית המקדש המגילה עוד ממשיכה ומעריכה ברור אנחנו רק רצינו לתת קצת טעימות נרצה אולי לסיים בדבר טוב הסיום של מגילתך השיבנו השם אליך ונשובה חדש ימינו כקדם כי מאוס מאסתנו קצבת עלינו עד מאוד חז"ל מביאים שיש ויכוח בין ישראל לאביהם שבשמיים עם ישראל אומרים אשיבנו השם אליך ונשובה דהיינו אתה תחזיר אותנו בתשובה והשם אומר לא שובו אליי והשובה עליכם אתם תתחילו פיתחו לי פתח כחודו של מחת ואפתח לכם פתח כפתחו של אולם מסביר אם חיים מבולוז'ין נותן לזה משל אדם שכועס מאוד
על העבד שלו אז הוא קולה אותו עד שהוא ימצא איזה מישהו שיקנה את העבד והוא יתפטר ממנו אבל אם לדוגמה האדון יש לו עוד תקווה מהעבד הוא אומר העבד הזה צריך ליישר אותו אבל אנחנו עוד נצליח להסתדר במצב כזה מה שהיה אדון עושה אין לו עניין לקלו אותו הוא היה מכה אותו ההקאה נועדה כדי ליישר אותו שימו לב כאן כביכול בא הנביא ושואל אם האוס מעסתנו אם ריבונו של עולם אתה מאזת בנו כמו אדם שרוצה להתפטר מהעבד הוא קולה אותו הוא לא מכה אותו גמרנו הוא לא צריך אותו אותו הוא מחפש איך להתפטר ממנו אז איך ייתכן שקצבת עלינו עד מאוד המכות שנתת לנו לא מסתדרות עם זה מי שמכה את עבדו אות היא שהוא מעוניין בו וזה הסיום וזאת הנחמה
בעצם אם אנחנו חוטפים מכות אם אנחנו רואים שעם ישראל מתייסר אם אנחנו רואים שהיה את השביעי לעשירי ואנחנו רואים שלא פשוט אף אומה אחרת לא עוברת את מה שאנחנו עוברים זה אומר השם עוד מעוניין בנו זה אומר הקדוש ברוך הוא אומר יש לי תקווה מכם יש לי ציפיה מכם אני מאמין בכם אתה נותן סתירה כשאתה עדיין מצפה למשהו אם לא אז אתה מתפתרוס מאסתנו אז גמרנו אתה עוזב אותנו אבל אם אתה ממשיך לייסר אותנו עוד היא שיש לך תקווה מאיתנו וזו בעצם הנחמה הגדולה זה טובע מאיתנו לשנות את עצמנו בכל אותם דברים שלמדנו היום בבין אדם לחברו בבן אדם למקום בכל אותם עניינים שהם התרחקו מן הקדושה נתקרב אל הקדושה נהיה זהירים בבן אדם לחברו,
נהיה זהירים בבן אדם למקום ואז נהיה ראויים לגאולה השלמה השיבנו השם אליך ונשובה חדש ימינו כקדם אמן ואמן am
התמלול נוצר אוטומטית ועשוי לכלול שגיאות.
פרקים
12 פרקיםפורסם ביום ראשון, ט׳ באב התשפ״ה (3.8.2025). משך: 35:02

0 תגובות
תגובה מתפרסמת אחרי אישור של המערכת.
עדיין אין תגובות לשיעור הזה. אפשר להיות הראשונים.