"לא ידעתי שאני אוטיסטית עד גיל 57": מיכל הללי אדלסברג על האבחנה המאוחרת

אף אחד לא יכול לעלות על דעתו שאני אוטיסטית. אני פשוט נראית אדם ייחודי. אדם יוצא דופן. היא נופלת, נפצעת, מדממת ולא קב לי. תחשבי על הטרגדיה הזאת. כשאת לא יודעת שאת אוטיסטית finally it all cליקed. פתאום הכל עושה היגיון.

כן.

למדתי להסתיר את עצמי מעצמי ובעצם גם הסביבה בצורה כזאת לא יכולה להבין מי אני. נשים אוטיסטיות הם אוהבות ממקום אחר במוח, ממקום אינטלקטואלי.

מיכל,

היי.

היי, איך קמת בוקר? מבסוטה.

אה, בזהירות.

כן. למה בזהירות?

א למה בזהירות? סתם אני סתם מתלוצצת. ישנתי ככה באופן חלקי הלילה.כן. אה, הרבה קורה לך שאת ישנה באופן חלקי?

אה, כן, כן, זה קורה לי הרבה. אני משתדלת לאזן את זה.

כן,

כן. כאילו לא למצוא את עצמי ישנה באופן חלקי כי זה לא בריא.

נכון. נכון. עכשיו אני שמה לב שאת צריכה להחזיק משהו ביד,

נכון?

מה זה עושה לך שאת מחזיקה?

אמ אני חושבת שזה סוג של סטימינג, מה שנקרא אצל אוטיסטים סטימינג. זה משהו שנמנעתי ממנו עד שידעתי שאני אוטיסטית, אבל ברגע שהבנתי שאני אוטיסטית וזה חלק מהוצאת הכיטור,

אז א אני משתמשת בזה בצורה יותר חופשית.

כן. טוב, אני אמרתי לך שאת מרתקת אותי והיתי חייבת להביא אותך לפה מולי קודם כל כדי להכיר אותך חתיפה ומהממת.

תודה.

וודבר שני, כאמא לילדה עם אוטיזם,

יודעת שהיה נורא ידי.

אז זאת אומרת הבת שלך בת כמה? הבת שלי בת 24

היה ברור מאז שהיא ילדה קטנה שיש משהו קצת אחר וקצת שונה וזאת אומרת עכשיות עושים אבחונים מגלים עובדים אי שם במזרח הרחוק מביאים מרפה בעיסוק לני תקשות כל הדברים אבל את למעשה הסיפור המטורף שלך הוא שאדיל 50 אין כותרת

57 זאת אומרת עד לפני ארבע שנים נכון כי את אמנם נראת ב-18 וחד 61 שזה גם

14 בת 14

זהגם אבל יש לך גומה יהיה הלאה נתחיל מהגומה מזה היינו צריכות להתחיל אז באמת עד הגיל הזה את בעצם לא מאובחנת יש קשיים יש דברים שנראים מאוזרים יש דברים וואי אנחנו חייבות לדבר על זה איך עוברת הילדות שלך

תראי היו כבר בילדות היו כל מיני סימנים שפספסו אצלי

כן

אוקיי לדוגמה הייתי הייתי נופלת, נפצעת, מדממת ולא קב לי. או שהייתי טום בואבת, מטפסת על עצים, אוספת רושנים, עקרבים, חיות, לוקחת גורי חתולים, זה גם כן חלק מאוטיזים. מגדלת אותם ששולחת אותם לחופשי. א משחקת עם הילדים בשכונה, גדולים ממני וקטנים ממני, לא עם בני גילי,

לא קבוצת השווים. זאת אומרת האלה שגיל שלך

נכון בדרך כלל משחקים עם הגיל עם בני הגיל שלך אני לא אף אחד אה לא רצה לשחק איתי בכיתה בבית הספר בבית הספר הייתי אוטסיידרת הייתי אדם שקוף התייחסו אלייך

שם הייתי אדם סוג של אדם שקוף לא מוכרם אבל שקוף מאוד גבוהה מאוד גמלונית מאוד רזה ואטסיידרית אז הייתי משחקת יותר עם הילדים של השכונה

איך הצוות המורים כזה

ואפרופו ילדות לדוגמה א אני זוכרת שהייתי ברוכה הרבה מאוד בסופי שבוע א סך הכל הייתה לי ילדות מאושרת ילדות פועה בטבע בירושלים אבל הייתי מעצבנת באופן מיוחד את אמא שלי

כי הרבה גם אנשים כועסים עליי כעסו עליי אז וכועסים עליי את יודעת אפשר להגיד עד גיל 57 באופן מיוחד אני יכולה להכעיס אנשים כי אני לפעמים אומרת את האמת ואת אמת בפנים ובצורה פתוחה אני מדברת או שאני אה

זאת אומרת קצת חצופה את אומרת לא תראי בדיוק אז אפשר לתפוס אותי כאדם חצוף וגם לפעמים מלא הומור

אבל אני זוכרת זאת הייתה הילדות אלה הרבה מאוד סימנים שבמצטבר אפשר להבין שזה אוטיזים כי זה באמת קשה להבחן אדם כמוני שבגיל שנתיים כבר דיברתי את כל השפה העברית על בוריה את מבינה

כן איך מאבחנים אדם כמוני שמדפר בצורה שוטפת? איך את עם קשר עין? כי אני רואה שאת הרבה את את מסתכלת עליי אבל יש לך את ה לפעמים את הבריחות האלה.

תראי אני אימצתי כל החיים שלי קשר עין. אני בסך הכל יודעת לעשות קשר עין. אבל

זה משהו שצריכה לסגל לעצמך. זה לא משהו שבא לך טבעי.

האמת היא לגבי קשר עין אני לא יודעת אם זה בא לי טבעי או לא. זה משהו שכאני מניחה שלמדתי אותו במשך הזמן. זה לא שאני לא יכולה לעשות את הקשרים. אני כן יכולה

כן

אה לא תמיד מרגישה נוח אבל אני יכולה לעשות את זה זה מרגיש לי לפחקים בסדר

מה זה תסביר לי מה זה לא תמיד את יודעת למה זה מרתק אותי לשבת מולך כי את בעצם אוטיסט שיודע להסביר את האוטיזם שלו

נכון

ומיוחד לאמא זה מרתק אותי כי הבת שלי לא יכולה להסביר לי תמיד מה זה עושה לה נגיד להשיר מבט 24/7 להסתכל את יכולה להסביר לי מה לא נוח לך מה לא נוח לך בלהסתכל עליי אה זה דווקא בוא נגיד הבעיה הפחות מרכזית אצלי כאילו בלא להרגיש נוח להסתכל עלייך מה שלא מרגיש לי נוח עם בן אדם בארבע עיניים א זה לשבת קרוב מדי אז תראי לעצמך לא יודעים שאני אוטיסטית אוקיי לא יודעת שאני אוטיסטית ולא הבנתי למה קשה לי לשבת קרוב ליד אנשים נגיד מישהו בא ופתאום התיישב לידי ורוצה להראות לי על משהו בטלפון

אבל אני אני עושה את התנועה הזאת וזה לא ברור מה זה

וזה קצת חסר טקט בעיניים שלו את עושה דברים של חסרי טקט כי זה קצת פוגע

אני אני רגע ממיטה בעצמי ואני אומרת רגע למה למה אני מתרחקת איפה הבעיה הרי אני אוהבת אנשים כן

אני אוהבת בני אדם אז איפה הבעיה למה אני צריכה לשגת זה גם נורא מוזר כי אני אדם מאוד מחבק אז כל הדיסוננצים האלה של הרצון לחבק בן אדם לתת המון לאנשים אני אוהבת אנשים אבל אני צריכה את המרחק הזה. הנה היה פה ה צלם שמואל.

אז אמרתי לו תרחי קצת כדי שאני אוכל לדבר.

את מבינה?

כן.

כי אם זה היה קרוב מדי זה היה קשה לי.

אז הדיסוננסים האלה

כן

שחיים בהם כל החיים

שגם לא תמיד אפשר להסביר את זה. זאת אומרת את לא יכולה תמיד להסביר לי במילים מה בדיוק מפריע לך. זה מפריע. יכולה אז זהו שאני יכולה אני יכולה הכל להסביר אפשר להגיד ש היכולת ההתבוננות העצמית אצלי ואצל הרבה מאוד נשים בוודאי כאלה לא מזוות היא עצומה היכולת שלי להתבונן פנימה לתוך עצמי לדעת מה קורה בחוץ מה קורה בפנים היא מדהימה

והוורבליך מדהימה אני יכולה להוציא את כל מה שיש לי בפנים החוצה הכל תודעה אתה תודעה אין אין דברים כאלה הכל הכל בעצם לא מקללג

הכל בחוץ אין לי טבור בכלל אבא ואמא כשאת בעצם גדלה כילדה ואת אומרת בסוף את גדלה כילדה קצת מוזרה בולת צפייסית זאת אומרת יש משהו קצת מוזר בצורה מה הם חושבים מה הם כשהם מסתכלים עלייך את את זוכרת שהם יהיו שואלים אותך שאלות מסוימות או ש את מה

אתה יודע אז

מוזרה למי

להם אם לא היית מוזרה?

לא.

אוקיי

לא. באיזשהו שלב אני חושבת שהייתי הרגשתי יוצא דופן. אני לא יודעת אם הרגשתי מוזרה אבל מאוד יוצא דופן.

אה והם רואים את הדבר הזה

ואני זה היה יום אחד איפשהו באזור גיל 13 וחט מאוד זוכרת את הילדות בכלל. יש לי זיכרון שהוא זיכרון מסוג אחר.

אני לא זוכרת מסעות לחול. לדוגמה לא זוכרת אותי נוסעת לכל מיני מקומות

זיכרון סלקטיבי את לא אובייקטיבית בזכרונות של

הזיכרון הוא מעבר הסלקטיבי הוא זיכרון שאני קוראת לו זיכרון תודעתי אלה רגעים שהתודעה מחליטה לאסוף אוקיי במהלך כל החיים

כן

אז א זה סוג הזיכרון אז זאת אומרת מה קורה בגיל 13 וחזירה אותך למה שהתחלת להגיד

אז ב-13 א ואני אומרת בכוונה שהזיכרון שלי הוא זיכרון מאוד מאוד מסוים. אני לא זוכרת שמות, לא זוכרת מסעות ושוב אני זוכרת אירועים א מאוד מאוד מסוימים בחיים שלי ואפשר לספור אותם בילדות על יד יד וחצי. אבל הזיכרון שאני מספרת לך עכשיו הוא זיכרון ש מאוד מאוד ברור אצלי ומאוד מוזרק. אני זוכרת גם את השם אילנית בן חמו שהיא לא הייתה חברה שלי בבית ספר או משהו כזה. התקרה מהמקובלות ויום אחד, איזה בוקר אחד אמ אנחנו נמצאות בכיתה, אני מצביעה על הלוח ואני מקללת. היא אומרת, "וואו, את מקללת כמו כולנו". והסתכלתי עליה בעיניים. היא הבינה שאני רוצה בעצם לעבור צעד, להיות חלק מהילדים. אני לא יודעת אם הם מקובלים, אבל

להיות אדם נורמלי, רגיל. זה היום שהוא מבחינתי קו פרשת המים. יש את היום לפני לאנית בן חמו ואת היום אחרי להנית בן חמו. היום שבו אני מחליטה לקחת את אותה ילדה המוזרה שאת קוראת.

כן.

אוקיי? ולהכניס אותה לתוך ארון.

אה.

אני נכנסתי לארון ממש ככה.

מה זה אומר להיכנס לארון ולא להיות הילדה יוצאת הדופן שהייתה עד עד אילנית ונחמו. מה זה אומר? הקרע

כן

א התודעה אני חושבת אפשר להגיד מתפצלת שם לשתיים ממש ככה אה זה יום כזה שבו אני מתחילה לסגל את עוקבת אחרי החבר'ה האלה ורוצה ומנסה להיות הם

לא זה יותר מנגנון אני חושבת שהתחלתי שם לפתח איזשהו מנגנון של הישרדות חברתית כלומר להתחיל ללמוד קודים חברתיים בצורה רציונלית זה לא בא לי באופן טבעי. אנחנו כולנו לומדים נימוסים איך לדבר עם בני אדם, אבל אצלי זה אף פעם לא אוטומטי עד לא עצם היום הזה. זה לא בא לי בטבעיות, זה לא שפה שלי.

כן.

אני לא מדברת את השפה הזאת.

כן.

זה קצת כמו את אומרת להגיע פתאום ל לא יודעת לנפל ולהתחיל לדבר נפלית.

אבל את לא דוברת נפלית. אז את ממש צריכה ללמוד שפה בגיל 13 וח את אומרת אוקיי אני צריכה אני לא יכולה להמשיך להיות ככה כי אני רוצה להיות כמוהם

כמו בן חמו ואז אני אני לומדת את הנפלית אני לומד את השפה וזה קשה ללמוד שפה חדשה בגיל 13 וח

אז זה אפילו לא קשה כל כך עבורי ללמוד שפה כי דווקא שפות זה משהו שאני יחסית קולטה די מהרן

אה אבל אה איכשהו את השפה החברתית אני תמיד מתקשה בה. אני יודעת כבר לומדת לדבר את השפה מה שאני קוראת להשפה נורוטיפיקלית. בטח שמעת את המונח הזה.

כן. כן. אבל זה אני חושבת שמבחינתי זה יום הזה של של שאני מספרת לך של כף פרשת המים ש שבו אה למדתי להסתיר את עצמי מעצמי ובעצם גם הסביבה בצורה כזאת לא יכולה להבין מי אני כי אני כבר הופכת להיות משהו שמחכה משהו אחר

ואז את גם מאבדת מהיחודיות שלך כי בעצם יש לך למיכל הרבה מתנות שקיבלת דווקא תחת הכובע הזה של האוטיזם שזה מתנות מטורפות אדירות שאת לא נותנת להם נכון לצאת לבוא לידי ביטוי

כמו מה למשל

את הרי רואה את העולם בצורה שהיא מרתקת באיזשהו מקום

אז זהו שלא נתתי לעצמי אף פעם לא להיות מה שאני תמיד נשארתי מה שאני

כן

תמיד נשארתי בדיוק מי שאני קשה מאוד לשנות את עצמך במיוחד אני שבת אנשים אוטיסטים

כן כן,

אתה לא יכול לשנות את הגרעין, את המהות של עצמך. זה כל כך חזק. זה כל כך חזק. האוטיסטיות אה הם נשים שהאוטיסטים בכלל הם נשים שבדרך כלל מחוברים לגרעין הזה של האמת הפנימי והם הולכים עם זה עם האמת, עם הצדק, עם היושר. זה משהו שמאפיין

אותנו באופן.

ולכן זה בא לידי ביטוי לפעמים כחוסר טקט. כי כשאת אומרת לי את האמת, לי זה נשמע אנשים הרי הולכים פוליטיקלי קורקט. נכון ואין לך פוליט זאת אומרת את יכולה לומר

אז אני הלכתי עם זה כל חיי עד הסוף מבלי לפגוע באנשים כמובן אני לא אוהבת לפגוע באנשים אז בלי לפגוע באנשים האמת תמיד נמצאת שם בחוץ תמיד תמיד תמיד מבלי לפגוע

ו

תמיד אם לחזק

כן

ושוב מעניין אני שוב חוזרת להורים שלך כי אני אמא אז את יודעת טי זה מרתק הם מבינים שאת שונה זאת אומרת המשפחה שלך כמה אחים ואחיות יש לך?

אה, יש לי אחות אחת. כן, יש לי אחות אחת. א

את חושבת שהם מבינים באיזשהו שלב שמיכל היא לא

לא אף אחד לא יודע. אף אחד לא יודע כי ברגע שאני מדברת רגיל אה מדברת את השפה, לומדת לדבר את השפה החברתית אמ אף אחד לא יכול לעלות על דעתו שאני אוטיסטית. את

פשוט נראת אדם ייחודי. אדם יצא דופן

המורים פעם מזמנים את ההורים אומרים להם

אז לא אני למדתי לא הייתי אני לא חושבת שהייתי תלמידה מבריקה אבל תמיד למדתי הייתי חולמנית

אה כתבתי המון חיבורים אבל א גיל 13 היה הגיל הזה שהמהפך מבחינתי כי שוב אני נכנסת לארון הפכתי להיות דוגמנית כבר כבר דיגמנטי, לא שזה כוח מצחם בעיניי, אבל זה מי להיות ילדה א לא מקובלת אוטסיידרית מוחלטת שקופה לסוג של איזשהו א

קצת כוכבת

רופהכן

כן ממש כוכבת

איפה דיגמנט איזה

אוי הגעתי ממש לתת סוגות אופנה בתל אביב ככה

להיות סלב פתאום

נהייתי סלב אבל א לא הייתי ממש מאוהבת ברעיון הזה כן כן, אבל הייתי כן, הייתי ממש כוכבתי, התלבשתי עם כל מיני בגדים אופנתיים, שמתי עקבים ואני עוד מטר 78 תראי לעצמך עם עקבים של 10 סנטימטר.

יש לך פתאום יש לך מה להביא לעולם? כן,

באסה כן, זה היה זה היה נחמד, אבל זה לא היה זה לא אני האמיתי וזה מהר מאוד אח גיל 17 כן

כן כן עכשיו הצלחת הצלחת שיו לך חברות טובות חברים טובים בפן החברתי בסוף הגיל הזה שאת מתארת הוא גיל שהוא החברה היא קריטית בסוף זה זה חיים ומוות אני להיות מקובלת ושיהיה לי חברים ושיהיה לי זה עכשיו את נכנסת לאיזה אהרון ומנסה לשחק את המשחק של הילדים בגיל הזה, של הבחורים ובחורות בגיל הזה. אבל את מצליחה באמת לבנות קשרים עם בנות בגילך? אם יש לה חברות טובות?

כן, בטח. אני חושבת שאצלי בתיכון היו חברות קצת גם אוטסיידריות כמוני. לא הלכתי ל אני לא יכולה להיות שם בנוצץ בשור. בסופו של דבר אני תמיד מחפשת את ה

את הנפש נפש האדם. אז כן אז היו לי חברות כן יש היו לי חברות א אני חושבת שאיפה ככה באזור גיל 55 לאט לאט א כן די השתנה שם כל סיפור החברות את יודעת אני מעדיפה לשבת א ליצור ולעבוד ופחות נראה לי בזבוז של זמן לשבת עם אנשים ולדבר בר איתם עלדברים של שהם לא ברומו של עולם שהם לא מעניינים אותי למרות שבאמת תחומי העניין שלי הם מאוד רחבים אני אדם שמתעניין בהמון תחומים זה מרתק אותי הרבה מאוד תחומים

כן באיזה גיל התחתנת

אז התחתנתי בגיל 25 וחצי אני חושבת

עם איזה סגנון של בן אדם

אה עם חום מבריק

אה מאוד

ואת מצליחה לאהוב לאהוב אותו ב

כן

כזה

הרגש הרגש הוא אותו רגש

מעניין שפרופסור טוני אתוד אמר את שמעת את השם הזה טוני אתוד הוא אחד מהמומחים הגדולים לאוטיזים בכלל הוא אוטיזם נשי בפרט

אז זה אומר שנשים אוטיסטיות הם אוהבות ממקום אחר במוח מקום אינטלקטואלי אדם מבריק צבעוני

כן כן,

אבל אה אבל

בוא נדבר על העיר.

לא מתאים כל כך. לא מתאים כל כך, אבל הבאתי איתו שתי בנות מדהימות.

תספרי לי קצת על אמהות כאוטיסטית.

תראי, זה שוב אותם מאותם דברים ש חשוב מאוד לדעת. אני שואלים אותי שוב ושוב ושוב ברשתות החברתיות למה חשוב לדעת שאת אוטיסטית מה יש לזה השלכה עצומה שהיא לא רק עליי אלא על כל הסביבה שלי ש יכולה לקבל אותי יותר טוב להבין אותי יותר טוב אני יכולה להבין אותם וגם השלכה עצומה על נושא האמהות

אוקיי

עצומה כי מה

אמ אמ אני הייתי אמא, אפשר להגיד אמא לביאה, אבל א אני חושבת ש ברגע שהילדות גדלות אני ממשיכה להיות חברה שלהם, אבל אמ אני חושבת שהקושי לנהל קשרים

כן

עם אנשים מבוגרים יש לי עדיין את הקושי הזה. הוא קיים

גם שזה מול הבנות שלך את אומרת

אז זה גם שם

כן

גם שם כן בהחלט זה זה קיים שם אני עוד לא פותחת את הנושא הזה כל כך

אנחנו מדברות על זה במסורה

אבל זה אישי זה חתיכת אישי כן

באיזשהו שלב גם

אמ כתבתי גם בספר של א שהייתי מוטרדת לדוגמה איך אני אוהבת את הבנות שלי, באיזה אופן אני אוהבת אותם. הנושא של אהבה מאוד מאוד הטריד אותי. כן,

כי בגלל שאני יכולה לשכוע מאוד בעולמי ו ולא להתעניין בשום דבר שקורה בחוץ, כאילו לשכוע ביצירה ובעולם שלי ולהיות אפילו מנותקת, כאילו

אצל אצלי כאוטיסטית יש את העניין הזה שאם האנשים לא נמצאים מולי אז אולי אפילו הם לא קיימים במידה רבה מאוד

עכשיו זה כאילו בניגוד לטבע של אמא שאמא צריכה להיות 24 שבע עם הילדים שלה לא יכול להיות שהיא מנותקת ואת אומרת

ילדים קטנים את יודעת זה היה שם זה היה כמו

כ את לוקחת אותם לגינה כי גם כי גם יש דברים פיזיים שאת צריכה כי באמת שילד קטן אתה אתה גם בפיזיות שלך כל הזמן צריך להיות איתו

לכן גם יותר קל לך באיזשהו מקום

אתה גם דואג לגורים קטנים

נכון נכון נכון מאיזה גיל שלהם הרגשתי שכבר פחות קל לך פחות עד שם זה משהו שהלך א הלך ו וקרע ו ואז ואני זוכרת שבאמת ישב כשכתבתי באמת בספר את הפרק הזה של א איך אני אדה אם אני אוהבת את בנותיי אז ממש עשיתי לרשימה איך אני אוהבת את הבנות שלי ואז ידעתי שאני אמות עבורן זאת מין תחושה שהיא מאוד מאוד חזקה

כן וכתבתי שהן כשהן נכנסות לחדר אז אז שמש נכנסת איתם כי כשאני נמצאת עם אנשים אז הזמן קופה מבחינתי זאת אני כל כולי שם עם אנשים אבל כשהן נכנסות לחדר יחד עם האנשים אז אני רואה אז הזמן שם קופע אנשים קופעים בזמן רק הן מתנוע ממש מול עיניי התחושה הזאת שמת של חום של קרני שמש שמחממת את הגוף שלי אמ זאת ככה זה באמת הייתי צריכה תחשבי על תחשבי על הטרגדיה הזאת אפשר להגיד לקרואות זה טרגדיה כשאת לא יודעת שאת אוטיסטית את צריכה לרשום את הדברים של איך את אוהבת את בנותיי איך תחשבי על המשמעות של הדבר הזה כי אני מתקשה לשבת עם אנשים בבית קפה ובטח אני לא אדם רגיל שיכול לקחת את הילודו שלי לקניון או לעשות קניות זה לא

זה לא נמצא שם א ועוד משהו שאני מתקשה מאוד לעשות עם אנשים וגם התקשאתי עםיי זה להחזיק יד ביד לאורך זמן כי יש משהו באנרגיה הזאת שאני נותנת יד לאורך זמן וואני התקשתי לעשות את זה גם איתן

כן

אז איזה מין אמא אני מה אני מפלצת וואו זה קשה זה ממש חיבוטי נפש שאת לא יודעת שאת אוטיסטית זה קשה פי כמה וכמה

וגם כשהבנות לא יודעות את זה בדיוק בגיל 57 מה את הולכת לאבחון מה קורה תספרי לי זה היה רצף של אירועים אה בסוף 2017 המסעדה שלי התפרקה כל המתחם שם נסגר היה לי מסעדה 10 שנים מה ניעלת מסעדה את אומרת

לא ניעלתי מסעדה הייתי בעלים של מסעדה כן

אה

איפה באיזה מקום

ביהוד אמ כל המתחם שם כולו נסגר אחרי 10 שנים הכל התפרק אצלי זה היה מין תקופה שהכל התפרק המשפחה השורשית שלי התפרקה

וואי

לא הבנתי מה קורה כאילו החיים של כולם נראו לי מאוד מאוד מורכבים

כן

קשים החיים במתינה שלנו הם חיים קשים ומורכבים

כן

אבל אצלי החיים לא נראו הגיוניים משהו לא עשה אין לי הגיון אפשר להגיד במרקם של החיים שלי

כן

משהו לא התחבר בפז אפשר יותר מדי דברים שלא מתחברים

כן וואו

ואז הייתה הקורונה ושם בשקט של הקורונה אני חושבת שהרבה נשים אוטיסטיות יסכימו א שהם הרגישו שקט ונעים ואפשר ליצור וכיף את יכולה להתבודד לך

וזה לגיטימי בדיוק זה אפשר מותר להפך זה רצוי

בדיוק בדיוק

וואו נכון נכון

ואז קרה אירוע שנקרא אירוע אופיר

יש לנו אירוע בן חמור יש לו נכנסת לעולם שלך לגמרי אני כבר יכולה

לא לא זה תקשיבי אלה דימויים אלה עוגנים

כן כן

אנחנו נתפסות באיזשהם עוגנים כאלה שהם אה כל מיני א פירורים שמראים לנו את הדרך

נכון

אז אה אירוע אופיר זה האירוע של הבת הבחורה של תומר שהיא בערב שישי אחד א דיברנו על אנשים מוזרים והיא אמרה על הבת שלי הקטנה שהיא מוזרה ואני שואלת אותה נו ואיך אני אז היא אומרת לי את נורא מוזרה

ואני נורא נורא נעלבתי אומרתי איזה חוצפה הילדה הזאת מה היא אומרת אני אומרת לבן זוגי איך גיטלת את הילדה הזאת שלך מה זה החוצפה הזאת יכלה להגיד שאני אה מיוחדת, מאודגרת נורמות חברתיות. למה ככה להגיד לי שאני נורא נורא מוזרה? אבל איך שהמילה הזאת מאוד מאוד ידה אצלי גם כמה חודשים אחר כך. היא כבר נפלה באיזשהו מקום כנראה שכבר הערוץ נפתח אצלי בראש.

כן. זה משהו שנשמע לי מאוד מאוד מוכר ובאמת זה מחזיר אותי חזרה לאותו לאותו אירוע ככה שאני זוכרת אותו של אילנית בן חמו וזה נותן לי בעצם להבין לאט לאט שאני עושה איזה סוג של איזשהו מיסוך פה מה אני ממסכת את אותה ילדה מוזרה משונה אחרת וזה זה היה אירוע שהוא גם היה מאוד מאוד מכונן, היה איזהשהו אירוע נוסף שכאילו החלקים מתחילים להתחבר כזה בדיוק וזה מתחיל במיוחד אני שוב ושוב קוראת שדווקא נשים 40 פלוס ו-50 פלוס אין לי מושג למה דווקא זה קורה בגיליים האלה זה יכול להיות עקב שינוי הורמונלי זה יכול להיות עקב זה שאנחנו כבר לא יכולות למסך יותר את האני האמיתי את יודעת אה מתחיל לצאת החוצה האמת יוצאת לאור

התחלת להגיד סליחה קטעתי אותך קודמת התחלת להגיד שהיה אירוע נוסף

האירוע נוסף כן זה היה אירוע שנתתי איזשהי הרצאה ל 12 נשים ובסוף ההרצאה שאלתי רציתי לבקש מהם משוב זה היה אירוע פיילוט כזה את מופיעה נהדר מול אנשים וכולי וכולי ואז מישהי אומרת לי ואת יודעת אה אה ואת גם שונה מאיתנו את אחי אמרה את זה את את אחרת

אמר לי את אחרת

וזה מצטרף למוזרה בטירוף

ואותם זכרונות גם מוגבלים תחשבי זה לא אין לי זכרונות של אוי נסעתי לחול והייתי וקניתי אין לי שם זכרונות כי יש לי את הזכרונות של אותם רגעי תודעה מיוחדים כאלה שמשהו אומר לי שם את זה את זוכרת כי זה משהו שהוא בנפשך

וואו

אז לפני ארבע שנים את עוברת אבחון

ואת מגלה שאת בטח אותוזם ברמה מאוד גבוהה נכון זאת אומרת זאת אומרת ב הרי יש בנו תפקודים מסוימים שזה גם לפעמים יודעת אתה יכול להיות במשהו אחד מאוד נמוך ומשהו אחד מאוד בינוני ומשהו אחד מאוד גבוה זאת אומרת אין אוטיסט דומה לאוטיסט אחר זה זה משהו שהוא באמת אה

תראה אני פחות מתחברת למונח הזה של ראית אחד ראית אחד זאת אומרת יש את המונח הזה שאומר ראית אחד ראית את כולם את מכירה את המשפט הזה אז הלוטיסטים אומרים הפוך ראית אחד ראית אחד כאילו האחד איננו דומה למשניו

ולמה את פחות מתח מחברת לזה.

אז זהו, בוודאי בנושא של אוטייזם נשי לא מזוה שאותו אני חוקרת כך הרבה שנים וו אמ אני חושבת שיש לנו המון המון קווי דמיון ואם אנחנו לא נדבר על קווי הדמיון בינינו איך אפשר יהיה לזהות אותנו? יש לכם קבוצה של אוטיסטיות שאת בקשר איתם שאת מחליפות חוויות נוריפיגלי

כן

קשה לך שאני קותעת אותך נכון

לא

כן לא אוקיי

א אני נמצאת כרגע ברשת החברתית בפייסבוק ובפייסבוק זה מה שקרה אז באמת אני רואה שיש שם קהילה לאחרונה שמתעניינת מאוד בחומרים רים א ושם אני חושבת שאני מתחילה אה כן פונים אליי היום נשים מכל העולם פריז ארצות הברית יש לי שם א ישראליות כרגע כי הפייסבוק הוא בעברית והאינסטגרם הוא באנגלית אבל הפייסבוק הוא ממש מין היום כבר גועשת אפשר להגיד שאנשים שמגיעים מכל מקום ומתעניינים איך זה מרגיש א להיות בתוך המוח הזה זה להיות בתוך תודעה כזאת שזה מוח אחר ותודעה אחרת איך זה מרגיש איך זה יכול להיות יש לי איזה מין קליפ אוגן כזה שקראתי לו שפורסם לפני כמה ימים שהוא כבר נמצא באיזה 70,000 צפיות ועשרות הורדות ושיתופים

ומאות תגובות ו שם אני אומרת שמת איך זה זאת חייתי חיים שלמים של עורך הדין מסדנית משפחה ילדים כביכול כל הכל רגיל אבל שום דבר לא רגיל שום דבר לא רגיל ואנשים לא תופסים את זה הם לא מבינים את זה איך יכול להיות

כן

הם כועסים על זה

למה

כועסים עליי

שוב כועסים עליי

כן

למה הם אומרים שאני לא אוטיסטית אמיתית

מה שאת לוקחת שאת משתמשת באוטיזם אולי

או שאני משתמשת שאתו שאני לא אמיתית, שאני מתחזה שאוטיסטים אמיתיים צריכה לראות אותם הם אנשים שלא מתקשרים עם העולם או מתקשרים הרבה פחות ממני

זה נובע מחוסין להם יכול נכון זה אותי זה יש להם כל כך הרבה גוונים באותים וזה לא נכון נכון

כן

ו איך זה יכול להיות שהסתובבתי בעולם הזה ולא ידעתי שאני אוטיסטית עד גיל 57 איך יכול להיות בכלל כזה דבר מרמה, מתחזה וואו. יש לך כיום יותר חמלה כלפ כלפי עצמך? את את מבינה דברים פתאום פתאום כל הפרספקטיבה משתנה. בארבע שנים האחרונות את מבינה בדיעבד גם הרבה דברים את פתאום אומרת לעצמך וואי כאילו אני מבינה את עצמי יותר אני חומלת על עצמי יותר פחות קשה עם עצמי. יש את הדבר הזה שפתאום משתנה גם התפיסה. כל התפיסה שלך לגבי עצמך פתאום משתנה נכון? או ש או שלא אה אוטיזם משנה את הכל הכל לא משנה אותי אני לא השתניתי

אבל בהחלט מה שאמרת חמלה

כן

אה

את רואה שאנשים

אני יכולה גם אני יכולה תראי עושים למה שעושים ממש רטרוספקט את פשוט מסתכלת על החיים שלך מחדש

ממש

מהתחלה

וגם אנשים שסובבים אותך לא הבנת כלום אחותי מה שנקרא מההתחלה

כן

כן יצאתי החוצה ויצאתי מהרון זהזה זה לצאת החוצה

כן

שלום שמי מיכל הלה לי עלסבורג ואני אוטיסטית

כן

זה לא דבר פשוט להגיד לעולם

כן

יצאתי מהרון

כן

אבל הסביבה לא

היא נכנסת חזק עמוק לתוך הארום

למה

את לא אוטיסטית

קשה לה סביבה עם זה את אומרת

מאוד מאוד מאוד קשה ש זה בעצם זה לשנות את כל הנרטיב שהם מכירים. הם מכירים דמות אחת. עכשיו צריכים להכיר דמות שנייה ופתאום יש גם כל מיני הסברים לכל מיני דברים שהם פחות אהבו. או אמא נגיד הייתה א אומרת דברים לא במקום ושואלת שאלות לא במקום והנה עכשיו פתאום יש לזה הסבר איך אומרת הבת שלי הגדולה? You can get away with murder. היה פעם איזה מין סדרה כזה. You can get away with murder. מה פתאום זה? יש לך פה הקלות עכשיו

מסתכלים על זה קצת כמו תירוץ אולי לדברים שאת וואי זה ממש מעניין גם אני אומרת לעצמי כל הקטע של האבחון הזה בגיל 57 בסוף גם קצת התפספסת בדור כי פעם לא ירדו להפחן את הדברים האלה היום אם היית גדלה אותו דבר הילדה האחרת הזו בגיל ארבע כבר היו לוקחים הגננת הייתה באה לאמא והייתה אומרת אני חושבת שכדאי להבחן הרי אני אומר היום יש אינפלציה של אבחונים באמת את ככה מרגישה עם

בוודאיג

בוודאי כן כן יש אינפלציה של

ממש

זאת אומרת אם נגיד עד לפני שנה נגיד אומרים שהסטטיסטיקה היא על כל ארבעה בנים מובחנת בת אחת אז היום כבר

אני חושבת שיש יותר בנות מאובחנות היום

יותר מבנים

לא אבל לא יותר מבנים עדיין בנים יותר אבל כן יש עלייה באבחונים גם של הבנות אז מן הסתם עוד יותר של הבנים

שהן קטנות מדהים

כן כן כן

עכשיו מצד שני יהיו כאלה שיגידו אני חייבת להציף את זה

שאולי

זה שלא היית מאובחנת נתן לך באיזשהו מקום לחיות להיות בבית ספר רגיל ותיכון רגיל ללמוד עריכת דין וכל הדבר הזה ואולי יש איזה הסללה עם כל הכמות תבחונים העצומה הזאתי צוד מאוד מאוד עוזר מצד שני זה מסליל כבר לדרך מסוימת זה שאלה שאני שוב אני לא אני מדברת יותר על הגבוהים כי יש בינוני גבוה או נמוך בינוני אז אי אפשר לפספס את זה אבל אנחנו פה באמת על אוטיזם שהוא ברמה מאוד גבוהה יחסית שאלה זה שאלה באמת

תראי זאת שאלה מרתקת וגדולה מאוד

ו

אני חושבת שזה קריטי להגיד לבן אדם שהוא אוטיסט קריטי הכחי

כן אבל צריך איך לדעת איך אומרים את זה? וזה מאוד תלוי אדם, תלוי משפחה, תלוי תפקוד כזה או אחר,

כן?

מהילד שלך, אבל כמו שלוקחים ילד ואומרים לו, אתה מאומץ,

כן?

אתה לוקחים אותו באיזשהו שלב, נכון? אנשים עושים את זה ילד שהוא לא הילד הביולוגי שלך באיזה שלב את אומרת אני אפילו לא יודעת באיזה גיל אומרים את זה מה זה גיל חמש גיל שבע איזה גיל

מגיע לו לדעת שהוא מאומץ את אומרת זאת אומרת משהו ש

זה לא רק מגיע לזה יש לזה השלכות

כן

פיזיות נפשיות קריטיות חשובות ביותר איך הוא ידע רגע אני אני אמרתי את זה פעם באיזשהו רעיון בערוץ של איך אני רגע אמא איך יכול להיות שאני אה יש לי שיער ר כזה שחור ואתם שניכם אנשים מאוד מאוד בהירים איך יכול להיות איך יכול להיות שאני יש לי בגנטיקה משהו כזה ואתם לא

כן

יש לזה השלכות

כן כן

אותו דבר עם אוטיזים אם אני לא יודעת שאני אוטיסטית איך אני אדעה בדיוק מי אני מה את מבינה זה זה בעצם משליך על הכל זאת מערכת ההפעלה העליונה שלי

כן

זה הזהות שלי אלה תכונות תמונות האופי שלי זאת מערכת היחסים שלי בני אדם עם הסביבה

כן

אני כלפיהם והם כלפיי אני למה אני מחייכת יש בך מלא מתיקות את קיבלת יחד עם האוטיזם הזה את קיבלת איזה מתנה וואי אני ראיתי את זה מהרג הראשון שראיתי אותך ממש התאהבתי בך יש בך איזה יש לך את קיבלת בזקו עלייך מלא מלא מלא המון חן את מודעת לזה נכון עם כל הדבר הזה אני אני באה באמת א אני בן אדם אדם שבא מהמון אהבה זה זה זה שמה זה זה נמצא שם כן

זה כן זה בא לידי ביט

בטח חשוב לי להגיד אני תמיד אומרת לאנשים את מה שאני חושבת

אבל את יודעת מה זה גם אוטיזים

למה

כי תחשבי אז אני אדם פתוח ומדבר בכזה פתיחות

ויש לי הומור ואני מדברת גם בלי פילטר

כן בוא אז אנשים יכולים לטעות ולחשוב שאני אדם קסום ונחמד ואמיתי שזה ככה אבל מה זה זה אוטיזם

כן

מבינה

כן

זה יופי שאתם אתם

כן

אנשים חושבים שאני אדם נחמד ומלא מתיקות וזה טוב זה נכון זא זאת זה ככה זה

כן

אבל גם חלק

זה בא משם ממערכת ההפעלה

כן כן, אם מסתכלים על ה-57 שנים והארבע שנים האחרונות, קל לך יותר להלך בעולם בנעליים האלה החדשות שקיבל?

תראה, עוברים תהליכים עם הקטע הזה של האבחון, כי בהתחלה באמת מרגישים אופוריה עצומה, רגע, וואו, אני מבינה את הכל, הכל ברור לי. פתאום החיים ברורים. איך אומרות? אם תשימי 100 אנשים שונות מרחבי העולם שאפילו לא יודעות שהם אוטיסטיות ואז יש מבחן והם מבינות שהם אוטיסטיות בלי להכיר אחד את השנייה רובן אין תגדנה את אותו המשפט finינally itט all cליקט

פתאום הכל עושה היגיון

כן כן

אז האופוריה קצת בהתחלה הרבה מרגשים מאוד מאוד טוב אבל אחרי אופוריה מגיעה המציאות וצריך לנהל אותה

בטח אחרי עשרות שנים שאת רגילה להיות בנרטיב אחד והנה את פתאום משנה נרטיב.

כן.

אזה קשה שהסביבה אומרת גם סביבה קרובה שלי.

כן.

לדעתי את לא אוטיסטית.

זה כמו אצלי זה מרגיש שמישהו בא ואומר לי את לא לא איך את לא. אצלי זה מרגיש כאילו בא מישהו ואומר לעיוור

כן

תקשיב דיברתי איתך שעתיים הסתכלת אליי בעיניים הסתדרת מצוין אתה לא עיור וואו

אתה לא עיור את בלבלת זה פשוט לעיין בא'

את ה את מי שאתה את הזהות שלך מה שאתה

את הDNA שלך

נכון? אז מיכל את אוטיסטית? אנחנו נסתם את השיחה הזאת

ולספר לך שאת אוטיסטית. את האוטיסטית באמת הכי מתוקה וקסומה היא פעמלא אדמות.

תודה. איזה כיף.

אה כן לגמרי. ואני ממש מודה לך.

ממש תודה רבה כי כי זה נתן

לי באופן אישי ובטח לכל מי שצופה בנו כל כך הרבה. כל כך הרבה. זה הרעיון הזה אני מרגישה שהוא מתנה גדולה. פתחת לנו צוהר לעולם הול באמת

כן

באיזשהיא הבנה שיש מוח אחר

כן כן לגמרי

כן מגינה את זה יותר

יופיגל אני שמחה

כן