"מצאתי את עצמי ברחובות": בני יעקב על ההתמכרות הקשה והבחירה בחיים

אם יש אלוהים למה אני עובר חיים כאלה מגיל שש לעולם לא היה לי בעיה למות היה לי בעיה לחיות ילד טוב נשמה טובה אין לו מזל חיות צעקות של אמא דודים אחים ואומרים אבא מת אני מסתובב ברחובות אני גונב אני שותה אלכוהול אני לוקח אבן ושובר למנהלת בית ספר את השמשות של הרכב נפתח לי תיק ראשון הגשתי אפילו פתאום גבר התחלתי לעשן איתם אני לא בבית שלי אני לא במשפחה שלי האחים לא מתגעגעים אין קשר אין קשר אף אחד לא רואה אותי אין לי מי לדבר לא יכול לדבר רגשות אין לדרה יש נשמה סובלת אני נכנס לבית אשתי קולת אותי מסטול אני ידעתי שפה זה נגמר שימוש בסמים זה לא מחלת נפש זה לא אדם משוגע זה אדם במצוקה בן יעקב פסיכותרפיסט מרצה

חוקר בשיטת 12 הצעדים החזות שלך והכותרות המאוד מאוד גדולות האלה יכולות להטעות כי זה רק סוף הסיפור אבל תחילת הסיפור ממש לא מבשרת את את מי שאתה היום ואת כל פועלך אז בוא נצלול אחורה ברשותך אפשר כן ספר לי על הבית שבו גדלת גדלתי בצפון בקרית שמונה בן אמצעי לשמונה אחים הורים שעלו מ עירק כורדיסטן רואים שהיו צריכים להתמודד עם שמונה ילדים המון מצוקה מבחינה היום אני מבין את זה רגשית לא היה באמת זמינות לא היה מקום לא היה תקשורת רגשית אפשר הה לדבר רגשות ועלי בתור ילד כנראה כנראה אני יודע שזה מאוד השפיע גם על יתר האחים או שעליך במיוחד עלי במיוחד אני חושב אני חושב שגם לרכים שאני רואה היום את התוצאות כן אתה

גם מסתכל על זה מהזווית שלך איפה שאתה נמצא היום עם הידע שלך ב בדיוק זה לא היה המצב אז הרגשת את המצוקה הזאת גם בחומר באוכל בתנאים לא דווקא מבחינת אוכל ותנאים וזה משהו מאוד מבלבל כי עד היום תמיד הילדים פה בשכונה היו קוראים לי הילד של אבילה ובובו כי אבא שלי הוא נחץ צהל נגיע לזה ואנחנו גרים בשכונה הכי טובה בירושלים תמיד היה לבוא לבוא בחוץ אבל זה הכל היה איזשהו שקר שזה הכל היה בחוץ תדמית איזשהו נרוץ שבפנים הכל היה אחרת לגמרי חום אהבה רגשות קשר תקשורת יכולת לבוא ולהגיד מה אני מרגיש מה כואב לי לא היה שם זמינות ואני לא מאשים כי גם ההורים שלי גדלו בבתים כאלה אחד הדברים היפים בשיטת 12 צעדים אין פה אשמים

אנחנו מסתכלים איך הילדות השפיע על החיים שלנו אז בוא נדבר על הילדות באמת אז קר אירוע ביני מאוד א טראגי טראומטי בשבילי א ב-68 התקפה של תלקט יוש את אבא חוטף טיל קטיו שישיר לתוך הג'יפ הוא בסיור ההודעה הראשונה אני מגיע הבת בתור ילד אני רואה מלא צלמים משטרה צבא פחיות צעקות של אמא דודים אחים ואומרים אבא מת אחרי כמה שעות מתקנים לאבא פצוע נוש אבל אני זוכר את החווייה הראשונית של ילד קפוא רואה בוכה ואיין לו למי לפנות פשוט אלא לוקח אותך הצידה מחפ אותך אף אחד פש אתה צריך להכיל את הידיעה המאוד עצומה הזאת אתה אומר שנת 68 בן כמה אתה א בן שבע בן שבע מקבל את הפצצה הזאת לפרצוף וצריך להאכיל אותה לבד ממש לך שאתם

שמונה אחים זה הספו חיים שלי בעצם אף אחד לא מחבק אחד את השני לא בוכה אחד על כתפו של השני אף אחד כל אחד אחד עסוק בעצמו בכאב שלו כל אחד מתמודד אחרת אני זוכר את עצמי רץ בורח וזה הסיפור שלי כל הזמן בורח ואני מגיע לבית של אחד הדודות שלי ופשוט לא מדברים איתי מושיבים אותי ונותנים לי לאכול משהו זה הכל אבל לא שואלים אותי א שנתיים אבא נמצא באשפוז בעפולה בבית חולים אפולה פצוע דקשה אחרי כמה חודשים הצבא לוקח אותנו לבקר או מש מסאית כן זאת אומרת כמה חודשים אני לא יודע כלום גם לא מספרים לי אבא בבית חולים אמא לא נמצאת ואחותי הגדולה כי אמא נמצאת לידו ואחותי הגדולה מטפלת בנו והמון הזנחה לא בהשמה אבל המון הזנחה

המון אין באמת למי לבוא אין בית הכל מתפרק כל אחד אני אגיד כבר בגיל הזה עושה כמעט מה שהוא רוצה אני בטוח לא מצ כבר ללמוד אז יש כס בשלב הזה על אמא יש לי כאב אני תמיד טוען ואני אומר את זה לתלמידים שלי כס זה תמיד רגש משני הרגש האמיתי זה כאב כאב לא מדובר נפך לכעס יש לי המון המון כעס המון אלימות ולא מבינים לא המורים לא המחנכים לא בשכונה לא מבינים למה פתאום אני נהפך לילד כזה עלים שאני שובר וצועק וצורח כי אני לא יודע לדבר כאב הצבא לוקח אותכם אחרי כמה חודשים לפגישה ראשונה עם אבא ואני מגיע לבית חולים ורואה אבא חסר ישר חסרוני ש לג שו ואני מת מהתמונה הזו אני זוכר אותה עד היום ומאותו יום ובעצם עד היום אבא

כבר בן 93 אמא נפטרה ל 24 שנה כל הבית זה סביבו סביב המחלה שלו והפציעה שלו אחרי שנתיים הצבא מעביר את אבא לירוש שלים כי אבא עובר טראומה והוא לא רוצה לחזור לקרית שמונה מחליטים להעביר אותנו לא שואלים אותנו לא מדברים אותנו לא מכינים אותנו אני זוכר יום אחד בבוקר מגיעה משאית אורזים נוסעים לאן נוסעים לירושלים מה יש אבא שם במשך השנתיים האלה אני גם לא מצליח ללמוד המון בעיות כאילו אני כל הזמן באובססיה במחשבות תגיד מי מכין לך כרכים בבוקר אחותי אחותי הגדולה בעצם נבחה מושה כזה לילדה הורית שהיא מטפלת היא מגדלת היא מתפקדת אבל היא לא הייתה כתובת כי גם היא היייתה ילדה היא בעצמה היייתה ילדה בת 15 16 זה היה

בשבילי מצוקה כי גם הייתי מאוד תלותי באבא זאת אומרת בין אמא לאבא א בוא נגיד וזה תמיד אומר לאנשים היחסים היו יחסים תמיד של מטר וויכוחים וריבים ואף פעם לא דיברו איתי על זה ואני בתור ילד אני זוכר אפילו ריבים של ההורים שלי ו אמא תמיד מאיימת שהיא תעזוב ולפעמים היא עוזבת להורים שלה לשבוע שבועיים וכמובן בתור ילד אני חווה חרדה של נטישה ש לא יציבה לך בחיים ממש ממש רגשות שאני גם לא יודע להגיד אותם היום אני יודע להגיד אותם כן אבל אז אני לא יודע להגיד אותם זה בא לידי ביטוי בזה שאני לא מצליח ללמוד אני לא מצליח להתרכז הי שנה לך מוזר מה שאני הולך להגיד אני למדתי לקרוא ולכתוב בגיל 29 והייתי בבית ספר 10 שנים

לא ידעתי לכתוב ולקרוא כי מחשבות בראש שלי אף פעם לא הייתי זמין זאת אומר הייתי בבית ספר 10 שנים באמת אתה לא משלים את שנות הלימוד באיזה גיל אתה עוזבת את הבית ספר אני בכיתה ו המורה מבקשת ממני להביא את אמא ואבא כי אני ילד רע אני עושה בעיות אני שובר גבולות אנילא צריך ללמוד אין לדרה יש נשמה סובלת מה זה להביא את אמא ואבא היא לא יודעת איפה אבא לא יודעת אני המורא שלך לא יודעת מה המ לא יודע אבא נחם 100 אני מאוד מתבייש באבא אני מאוד מתבייש באמא אני מבש שהם יבואו לבית ספר אני לא רוצה שיראו אותם אני פוחד שילדים לאגו לי יצחקו עליי ישפילו אותי ואז את כל הכעס הזה אני לוקח אבן ושובר למנהלת בית ספר את השמשות של

הרכב נפתח לי תיק ראשון אני מסתפר בעותק של הלימוד ובית משפט לנוער מחליט לשלוח אותי למוסד סגור אתה בן 12 אני מגיע למצפה ים בהרצליה בצוהר לעבריינים אני קורא לזה ילד זה לא מקום שיקומי בטח שלא אז היום כן אתת אומר באידיאל הוא היה אבל בפועל לא חוית שיקום ממש לא ד רבה שם אחתי ללמוד את כל תורת הכוח והפשע והסמים שם התחלתי להשתמש בסמים בעצם פעם ראשונה וזו הייתה חווייה מאוד קשה שלוש חודשים כאילו אתה הולך למוסד שאמור להבחן אותך ובעצם אין לי גם עם מי לדבר אני איבדתי אימון באנשים גם אם אתת אצלי יושבת מולי עובדת סוציאלית היתי מדבר איתך חשבתי שאני בחרת משטרה זאת אומרת כל גוף כל מי ש היה לך בעיניך ממסד הוא היה

חשוד ברור למה כי בת המשפט הוציא אותי מהבית ושלח אותי בא כורחי לא שאל אותי לא בערכם מתאים לי ונכון לי א בשלי כולם נגדי בוודאי איפה אמא אבא אני מבין אבל אמא לוקחים לה את הילד מהבית אמא עסוקה ב גם לטפל באבא וגם לגדל עוד שבע ילדים היא מגיעה לבקר אותך אי אפשר היה לפגע שלושה חודשים אתה לא פוגש את א אחד יש טלפון כלום כלום כלום אין קשר כל המטרה הייתה לנתק אותך מהסביבה הטבעית ולראות איך אתה מתמודד במשך שלושה חודשים אני נמצא במוסד סגור במוסד נעול בשביל לאבחן את ההתנהגות שלי אתה יכול להתמודד עם גבולות חית סיפוקים סדר יום כמובן שלא הצלחתי לעמוד בכלום אחרי שלושה חודשים שאני לבד אף אחד לא בא לבקר אותי אני

נמצא בתוך אני קוראה לזה ג'ונגל בצוהר של ילדים אחרי שלושה חודשים בית משפט מחליט לשלוח אותי לשנתיים למשפחה אומנת כי אני נמצא בבית לא מתפקד שאני לא מוגן לא בטוח אין אמון ואיין להורים שלי בעצם את האמצעית את האמצעים להחזיק אותי ושוב אני שואל איפה אמא לוקחים לה את הילד עכשיו לא לשלושה חודשים לשנתיים שלחו למשפחה אומנת זה מזלי לדודה שלי אחות של אמא שלי אבל הם היו זוג הורים בגיל די מבוגר אולי 60 אני ילד קטן אין להם ילדים קטנים כולם נשואים ובעצם אני מגיע לבית עם אותו סיפור בית ריק אף אחד לא רואה אותי אין לי מי לדבר לא יכול לדבר רגשות לא בודקים הייתי בבית ספר לא בודקים את המשפחה אומנת לפני ששולחים אותך

אליה קצין מבחן בודק מספיק שהוא בדק הוא דיבר איתם כמה המילים מוכנים להחזיק אותי וזה זאת הבדיקה של מש הייקה דבר ך על שנת 72 ש לא ה מודעות הרבה ד אבל זה רק מעמיק את שר זה יותר היה תקופה של נישה מאשר משהוא טיפולי ככה אני רואה זה הם כמת הפרק כן כן הרחקה רושמים אותי שמה לבית ספר כת זח אני לא הולך לבית ספר כמעט אף אחד לא בא לשאול אני מסתובב ברחובות אני גונב אני שותה אלכוהול אני מעשן סיגריות אני במצוקה נוראה הרי כל החיפוש אחר אלכוהול ואחר סמים ואחר סיגריות הוא בריכה לא הוא ניתוק מכל העולם הרגשי מכל הפחדים מכל הכאב מכל הנטישה מכל הפגיעה מכל הזה ש אני לא בבית שלי אני לא במשפחה שלי האחים לא מתגעגעים

אחותך הגדולה אין קשר אין קשר ממש אין קשר מותר לי לבוא פעם בכמה חודשים ידעתי פעם בחצי שנה בליווי לכמה שעות לבקר פה בת ההורים כן אמא מגיעה מדי פעם אבל אין שום קשר אחרי שנתיים אני חוזר לירושלים אני מנסה להשתלב פה במסגרות בית ספר כזה של חצי לומדים חצי עובדים אני לא מצליח מהר מאוד אני מוצא את עצמי ברחובות והיה פה בשכונה כמה כחות יחים ובשעות אחרי צהריים ערב הו מתכנסים שמה חבר'ה אני הייתי בגיל שכבר 14 גיל 16 17 18 שהיו מעשנים חשיש שותים אלכוהול נרגילה של חשיש וככה התחברתי שבתי התחברתי הרגשתי שייך הרגשתי אפילו פתאום גבר התחלתי לעשן איתם אתה מתחיל להשתמש לא משנה באיזה סם מה שזה גרם לי זה ניתוק מחשבות

אבל אובדניות שלי כל הזמן בוא נסיים את החיים האלה כל הזמן מי בכלל הבקע עלי מי בכלל ה אני יכול להגיד לך שלי אף פעם לא היה בעיה למות היה לי בעיה לחיות מגיל שש לעולם לא היה לי בעיה למות היה לי בעיה לחיות וחוויתי את החיים כחוויה של משהו הישרדותי משהו הישרדותי שאין מי שבאמת וד לצרכים שלי באמת רואה אותי באמת נותן לי את מה שאני צריך כילד ובשלב הזה אני מתחיל יותר להשתמש פחות לעבוד מתחילים בעיות בבית אני מתחיל לשבור את כל הגבולות מתחיל לא לשים על אף אחד פס מדי פעם אני נעצר בגיל 16 קורה עוד משהו טראומטי יום העצמאות אני עם כמה חבר'ה מבוגרים ממני הם לוקחים טריפ אני גם לוקח הם יוצאים את זה בשלום ואני אוכל

סרט פסיכוזה אני בגיל 16 נהר א מוצא את עצמי במחלקה סגורה בבית חולים לחולי נפש קבול ידיים ורגליים ומקבל זריקות אני מתעורר אחרי כמה שבועות ופתאום אני קולט איפה אני נמצא וזה היה דרך הגב הדרך שפעם טיפלו באנשים שמשתמשים בסמים בתקופה היא בשנת 77 לא היה שום מודעות אחד הדברים שאני מנסה לעשות כל השנים מאז שאני התעוררתי ומאז שאני הייתי עגר זה לתת לאנשים תקווה שיש משהו אחר ששימוש בסמים זה לא מחלת נפש זה לא אדם משוגע זה אדם במצוקה שהוא מצא פטנט מצא פתרון שהוא פתרון בעיני לא יעיל לפתור בעיות שצריך לפתור אותם בדרך אחרת אתה מתעורר אחרי שלושה שבועות למעשה אתה בהכרה מלאה מבין ששמו אותך במקום שהוא לא רלוונטי

אליך אתה אתה לא חולה נפש אני לא חולה נפש מה אתה עושה אני מנסה להסביר אני מנסה לדבר ואין לי מי לדבר ואחרי כמה חודשים אני יוצא משם לא בורח יוצא כ משחרים משחרים א זה נעול אתה לא יכול לצק אתה בצב של בית משפט אני מתחיל להתמכר ל פות מרשם פסיכיאטרית אומרת לי תיקח את התרופות במינונים כאלה וכאלה ואני רואה שהתרופות האלה משונים מצב רוח ותודה ואני מתחיל להשתמש בזה שימוש יתר במת לקח חצי כדור אני לוקח שתיים ת ליקח פעמיים ביום לוקח חמש פעמים בום למה כי אני מרגיש שזה משנה תודעה ומצב רוח הרי כל הסיפור של ההתמכרות זה דבר אחד קשה לי מאוד לקבל את המציאות גם הפנימית וגם החיצונית אני לוקח חרים ברגע שאני לוקח את

החומרים משני אב התודה מצב רוח כביכול המציאות משתנה בעיני שמה אני מתחיל להתמכר לתרופות מרשם ממשיך במקביל להשתמש בסמים באלכוהול לא מצליח לתפקד כל כך לא מצליח לעבוד לא ללמוד לקראת הגיוס אני מנסה לעשות שינוי מדי פעם מנסה להיגמל בתקווה שהצבא יקבל אותך ישנה אות יקבל אותי ישנה אותי תמיד אמרו לי אם אתה תהיה במסגרת תחזיק אותך אתה תהיה בן אדם אני מתגייס ביום ראשון אני לא מצליח להחזיק ביום כבר שלישי אני משתמש בסמים בצבא עוצרים אותי ביום 50 שחרים אותי פרופיל 21 נפשי בדיוק עוד תחושה של כישלון אכזבה מאוד גדולה איבוד תקבה ואני לא מבין את הבעיה שלי אני מאוד רוצה אני רוצה לעשות שינוי אני רוצה להיות בן אדם אני

רוצה להפסיד אני רוצה להשתלב אבל לא מצליח בשנתיים האלה אני מנסה לעבוד מנסה פה ושמה אני לא מצליח הסיפור זה אני לא מצליח להחזיק מעמד בכלום אני תמיד מתחיל משהו ואף פעם לא מצליח לסיים בשלב הזה יש יש רק את עצמך לעצמך בדיוק נכון אין כבר סביבה שתדחוף של אחים אחיות א אד רבה רוב הזמן אני לא בבית אני ברחובות אני אצל חברים אני אצל משתמשים אני אצל אנשים אני לא בבית כאילו אין בית כאילו אני גם עושה דברים שהבית לא יכול להחזיק את זה כן אם אתה נעלם לשבוע אמא לא אומרת לך אב לא מחפשים אותך כל החיים שלי ברחתי רק י שיחפשו אותי ואף פעם לא חיפשו אותי אמא שלך אוהבת אותך אני חושב שאמא שלי אהבה אותי בדרך שלה אבל אמא

שלי הגיע למצב ש הגיע לחוסר ונים ה הבינה שהיא לא יכול לעזור לי בגלל זה אני עברתי את שלב הכס שנים אחרי שהתחלתי תהליך של שינוי בחיים שלי אתה חווית שהיא אוהבת אותך כן אני דוגמה ראיתי את אמא כבר בטור בחור צעיר וילד עומדת בנרות שבת ובוכה ומתפללת וכואבת עליי ך אני ראיתי את זה וזה חימם לך את הלב כירי ידעתי שלא לא יכולה לעשות כלום ידעתי שהיא ניסתה ידעתי שהם ניסו אבל הם לא יכלו לא היה להם את הכלים באותו זמן אני מרגיש שהמשפחה ויטרה עליי ואני ויתרתי עליהם אני ויתרתי עליהם כ אני מרגיש רגשי השמה אני כל הזמן מצער אותם כל הזמן מכאיב להם רק אתה הם מתביישים בי רק אתה כן אף ילד אחר לא עשה כ בגיל הזה כן בשלב הזה

כן אני זוכר שתמיד אמא הייתה בא אפילו לבית משפט תה אומת ילד טוב נשמה טובה אין לו מזל חוסר ומים לא יכול להתמודד עם החיים בתנאים המקובלים ואני חייב חומרים אני חייב כל הזמן להתנתק באיזשהו שלב אומרים לי אולי תתחתן אם תתחתן תהיה בן אדם ואני יודע שאני אומר כל פעם שולחים אותך לצעד הבא שיהפוך אותך לבן אדם לך למוסד כזה תהיה בן אדם הצבא תהיה בן אדם תתחתן תהיה בן אדם כי אבא תהיה בן אדם עכשיו אני עם כוונות טובות ואני רוצה להיות בן אדם ואני רוצה להפסיק ואני רוצה להשתנות ואני נודר נדרים ואני עושה אבטחות גם לאשתך לעתיד ברור אני יותר לא נוגע בסמים ברור אין אלכוהול ברור ואני מצליח לו לנגוע היא מכירה את התיקים

ואת הכל לא לא לא בדיוק אני מצליח לא לנגוע זה הסיפור בהתמכרויות אתה מצליח לא לנגוע שבוע אביים חודש פתאום לא מסוגל להתמודד עם הריקנות עם הדיכאונות עם החרדות עם האובססיות עם הכאב עם החוסר ביטחון עם החוסר משמעות עם מה להרגיש שונה עם מה להרגיש לבד שאף אחד לא מבין אותי אני סגור אין לי עם מי לדבר ועוד פעם חוזר לסם זה הסיפור בהתמכרויות ואני מתחתן ונולדים לנו שתי בנות מדהימות ואני רוצה להיות אבא טוב אני לא מצליח להיות נוכח ולא מצליח לפרנס למה לא חח איפה אתה אני כל הזמן בחוץ אני לא מסוגל נפשית מה זה בחוץ תתאר לי מה זה אומר אני ברחוב אני מש בוקר מה אתה עושה קם הולך לאן להתארגן סמים אנשים חברים יש בזה

אתה עובד למעשה לחפש את המנה הבאה בדיוק ובאיזשהו שלב המשבר הגיע שאני לוקח כמות סמת גדולה נרדם על ההגה ועושים תאונה קשה אתה והבת כן נכנס בקיר הנרדם על ההגה אמא שלה ומרת לי לכ תביא אותה מהגן אשתך דז כן אני יודע מה להג שת מתורים בטיפול ממרץ איך שאני מתעורר הדבר הראשון שאני רוצה זה להשתמש אני לא יכול לסת את הכאב הייתי מצפה שתגיד לי הדבר הראשון שאני מתעורר זה לשאול ברור מה עם הבת שלי נכון אדם א רגילה היה שואל מה העם הד שלי זה לא הרעיון אני לא יכול לעשת את הכאב אני יוצא משמה שיחה עם אשתי אומרת לי בני אני מבקשת אתה זה כל הסיפור בהתמקדות אדומים וחוצה אותם שם גבול חוצה אותו אומר לה תשמעי תני לי צ'אנס

אני הולך לגמילה אם הפעם אני לא מצליח אני בעצמי עוזב אני הולך לגמילה יוצא אחרי חודש איך שאני יוצא גמילה אני יודע שני מפסיד את הילדים את הבית את האישה את המשפחה הדבר הראשון שאני רוצה למרות שאני לא רוצה יש לי קמיה יש לי אובססיה יש לי כזה כאב כזה רגשות שהדבר הראשון שאני עושה אני הולך להשתמש אני נכנס לבית אשתי קולת אותי מסטול אני ידעתי שפה זה נגמר ובאמת זה נגמר שם זה נגמר כן אני מוצא את עצמי ברחובות מסתבך עם שתי תיקים מגיע למעצר שוקל 38 קילו בא לי למות בן כמה אתה 29 מאבד הכל בנות כמה הבנות שבע וש אני מגיע לבית מעצר מגיע לצינוק מה אני חותך את עצמי וצה תאבד ני לא יודע להסביר את זה אין לי הסבר כמו כל

החיים שלי אני צועק לאלוהים אם אתה קיים או שאתה לוקח אותי א אתה עושה משהו בחים אני לא אדם דת פעם ראשונה שאתה צועק אלי שם כן מעמקים ת ממש רוחניות מתחילה איפה שנגמר ההיגיון אלוהים מתחיל איפה שנגמר ההיגיון מי שמחפש היגיון באלוהים הוא לא מחפש אלוהים אני יוצא מהבית מעצר לא מדבר מילה והשופט מחליט בלי שאני אבקש לשלוח אותי לגמילה זה יד אלוהים אבל איפה בצרפת לא בארץ כי אין בארץ כמעט כלום נוסע לצרפת אמור להיות שמה שנה נמצא שמה חצי שנה נמצא במרכז מיל מות קשה רובם חולה עץ עבריינים מאשרי עולם זרים אני יהודי לבד לא דובר שפה מנסה דרך אגב לשמור משהו שם כלום אני לא אני מגיל 12 עזבתי את הדת כאס על אלוהים מאשים

את אלוהים שונא אלוהים מפיל הכל הה על אלוהים אם יש אלוהים למה אני עובר חיים כאלה אני לא מבין שזה התמכרות עדיין אני חושב שזה אלוהים אחרי חצי שנה אחד האחים שלי בא לבקר אותי הוא במקרה גם היה דיפלומט אז היה לו פספורט דיפלומטי נתנו לו להיכנס הוא ראה את המקום ראה את האנשים אומר לי אתה לא נשאר פה דקה אמרתי לו אני מעדיף להישאר פה ממה שלכת לבית סו שזה פעם הראשונה שאני שומע דאגה מתוך המשפחה לאורך כל הסיפור פתאום אח נכון בא בא אמא שולחת אותו אמא שולחת אותו כן אני אומר לו תשמע השופט החליט שאם אני לא נמצא פה שנה אני חוזר לבית סוהר אני מעדיף לישר אומר לי תבוא יהיה בסדר אתה סומך עליו כן למה לא יודע אולי היה

שם אף פעם הייתי כזה חסר רש כזה חסר עונים אין לי כלום אין לי אין לי מה להפסיד אתה לבד בעולם אתה חייב להתמסר למ פתאום בא אח הזה משהו מקום ואתה סומך עליו כ אני מגיע לפה בא ל מחת לקצינת מבחן שלי כמן הדבר הראשון שא רוצה זה להשתמש אני לא משתמש אני אומר אני אלך לפגוש אותה ואחרי זה אני אשתמש ה אומרת לי תשמע זה סיפור אתה אם אתה רוצה אני מוכנה לדבח לשופט שחזרת אבל אתה הולך פה לטיפול אמרתי לה בסדר באותו ערב היא אמרה לי זה נקודת מפנה בחיים שלי ה אמרה לי יש היום בערב קבוצה תמיכה של אנשים מכורים נקיים לך לקבוצה הזאת זה לא עולה כלום מקבלים כל אחד אתה יכול לבוא זה פתוח אני מגיע לקבוצה יושבים שמה 10 12 איש

נקיים מישהו מספר את הסיפור שלו ואני מתחיל לבכות מול כולנו כן פעם ראשונה אני שומע מישהו שמדבר בקורה בלי להתבייש בלי להסתיר בכנות אמת את מה שאני חווה ומרגיש ועובר 29 שנה ואיין לי ומץ לדבר ואני לא יודע לדבר את זה שמה חוויתי את אלוהים כי מה למה דווקא שם קיבלתי תקווה אדם סיפר סיפור כל כך קשה יותר קשה משלי והוא מספר שהוא נקי ולא רק שהוא נקי לא בא לו למות ואין לו חרדות ואין לו דיכאונות והוא לא מתמודד עם אובססיות כבר אזם הוא הצליח גם לי יש סיכוי תקווה מקבל תקווה והוא אומר דבר מאוד חשוב שאני תמיד הרגשתי את זה ולא ידעתי להגיד את זה הוא אומר אחד הדברים שעזרו לי מאוד להבין שאני לא יכול לבד אני צריך עזרה

ככל שהרגשתי יותר קשה נחיתות השמות יותר הלכת והסתגר הלכתי והסתגר ורציתי להוכיח שאני יכול לבט אני יכול להגיד שגם הרבה שנים מה שעיכב אותי וזה חשוב לי להגיד את זה שגם למשפחה שלי היה חשוב להסתיר את זה היה הרבה בושה ברור כן אני מגיע למחרת קצינת מבחן מוצאת לי מרכז החלמה שמבוסס על 12 צעדים בנריה אני מגיע לשם ואומרים לי תשמע הצוות פה מורכב ככה חצי מהאנשים פה זה אנשים שהיו מכורים לשעבר שמטפלים מדריכים וואו וואו מישהו מבין אותי מבין אותי בא מהעולם שלי לא שופט אותי מכיל אותי מקבל אותי מזדהה איתי ואני רוצה את מה שיש להם והחצי הנוסף זה עובדים סוציאליים פסיכולוגים פסיכיאטרים וכל אנשי המקצוע אחרים אני נכנס

לטיפול ומתחיל לנגוע בעצם בדברים שבגללם הלכתי להשתמש כל הכאבים כל הטראומות כל הפגיעות בלי להשים אני יושב יום יום אני לא אדם דתי 12 צדים זה תוכנית רוחנית אבל דבת המון על כוח עליון אז אני מדבר עם אלוהים בדרך שלי ואני כותב כל יום לאלוהים על הרגשות שלי ואני מדבר עם אנשים שדומים לי והדבר שאני שומע זה בסדר מה שאתה מרגיש אתה לא משוגע אתה שומע את זה נפש פיזית שומע את זה מהמדריכים שלי מהמטפלים שלי מהאנשים שאני מדבר איתם ואומרים לי אנחנו מבטיחים לך שאם אתה תמשיך בדרך הזו יום אחד זה יגמר כל הדיכאונות והחרדות כן כי אני רואה אני לא מאמין שזה יקרה לי כי אני בטוח שאני הכי ואני בטוח שמה שאני עברתי הם לא עברו

אבל יש משהו במה שהם אומרים לי אני מתחיל את התהליך אני עובר טיפול קבוצתי טיפול פרטני אני עובד את ה 12 צעדים אני עושה מה שאומרים לי ומה שאני מבין זה מפתח שאי אפשר לבד שאני לא לבד יותר שזה עובד ביחד ואני רק צריך לפתוח את הראש את הלב ואת הנשמה המורה שלי שהוא מורה שלי עד היום שמלווה אותי בתהליך שלי אומר לי אני רואה שיש לך פוטנציאל לעזור לאנשים זאת אומרת לחצות את הכביש מה שנקרא לקחת את כל הסבל את כל הכאב את כל הטראומות לעזור לאנשים ז אומרת לראשונה מישהו אומר לך לא רק שתציל את עצמך יש לך את הכוח להציל אחרים בוק בדיוק ומה שהוא ב-12 צעדים אומר בשביל לעזור לעצמך אתה חייב לעזור לאחרים בשביל לצאת מעולם

של הריכוז העצמי של האנוכיות של כל הבלאגן שלך לך תעזור לאחרים חזרתי בתשובה בסוכות לפני 24 שנה בסמינר של ערכים אני נוסע לסמינר באשקלון נכנס לסמינר חמישי שישי שבת ההרצאה הראשונה שאני שומע כמו שנכנסתי לקבוצה וירדו לי דמעות כן יורדים לי דמעות ואני יודע שהנשמה שלי חזרה הביתה הרב אלבז בשנת 77 אני מגיע אליו לישיבה הוא פותח בת הישיבה אני עושה לו טרור הוא מחבק אותי אומר לי בנימין אני אוהב אותך וזה לא עז שלך עו תחזור בגיל 39 אני חוזר מהסמינר והוא מזהה אותך מזהה אותי בסליחות בנימין חיקיתי לך