"חיכיתי לצרחה שתגיע": שניאור ליפסקר על הרגע המכונן בחייו

אני מסתכל על הציור ואני מחכה לצרכה שתגיע. אני מחכה ואני כבר קיבלתי הכל. אני הייתי מוכן לכל דבר הכי גרוע שיכול לקרות אבל לזה לא הייתי מוכן. קוראים לי שנוריפסקר. אני צייר דיוקנים חבדניק נשוי ואבא לילדה מתוקה שנולדה לנו ביום כיפור. גדלתי בירושלים אתלמוד תורה תורת אמת. הייתי ילד שובב, לא ממושמע, ובזמן השיעורים הייתי פשוט מצייר, משרבט, לא, לא הייתי מסוגל לשבת באותו מקום ופשוט להקשיב. א המורים היו מנסים בכל כוחם לנסות להושיב אותי וללמד ולתת עונשים במידת הצורך, אבל אני הייתי פשוט כל הזמן משרבט. באחד הימים היה לי חבר שרב איתי, החלטתי לצייר אותו בצורה מאוד מאוד מזלזלת שאני היום מתבייש בה. מה שקרה זה

שלא תכננתי שמישהו יראה את הציור הזה. ציירתי את זה לעצמי לפרוק את הזם שהיה הגור בתוכי. המורה ששם לב שאני משרבט משהו בזמן השיעור ניגש אליי, פתח את הספר ורואה את הציור הזה שהוא באמת ציור שהיה אסור שהוא יראה את זה. הוא כעס גם עלזה, גם על הציור המזעזע הזה, גם על זה שציירתי בזמן השיעור ושלח אותי למפקח. עכשיו המפקח בתלמוד תורה זה הבן אדם הכי מפחיד שקיים בעולם ברמת ה באמת מפחיד. אף אחד לא רצה להתקרב לחדר שלו. אף אחד לא ידע מה יהיה אם הוא יגיע לחדר שלו. זה היה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות. ואני זוכר את עצמי הולך לחדר של המפקח ואני לא יודע מה לעשות. אני כולי רועד מבפנים ואני לא יודע ואני בסופו של דבר נכנס

לחדר ואני בטוח שאני אוכל עכשיו לחטוף צרחות וכעס ואולי יעיף אותי הביתה. אני לא יודע מה יקרה בכלל. ומה שקורה זה אני נכנס לחדר שמפקח. הוא מסתכל עליי שואל אותי למה אתה פה? ואני אומר לו א ציירתי. סיפרתי לו את כל הסיפור. הוא מסתכל על הציור ואני מחכה לצרכה שתגיע. אני מחכה ואני כבר קיבלתי הכל. אני הייתי מוכן לכל דבר הכי גרוע שיכול לקרות אבל לזה לא הייתי מוכן. מסתכל עליי, מסתכל על הציור, אומר לי, "שניו, אתה יודע שאתה מצייר ממש יפה?" הייתי בהלם של החיים. מה זאת אומרת? אומר לי, "אתה מצייר ממש יפה. שתדע לך, יש לך כישרון. אני יודע שמה שציירת לא היה מתאים, ואתה גם יודע את זה שזה לא היה מתאים. ובהפסקה אתה

תבקש סליחה מאותו בחור, אבל אתה מצייר ממש יפה. ואולי יום אחד אתה תהיה צייר ויום אחד אולי אתה תעבוד בציור, יש לך כישרון באמת גדול. הוא מסתכל שוב על הציור ועליי ואומר לי באמת אתה מצייר יפה ושלח אותי ככה על הכיתה ואני זוכר שיצאתי מהחדר ואני כולי מבולבל אני ציפיתי לצעקות וקיבלתי פתאום איזה חיוך כזה ואומרים לי והתחלתי פתאום לחשוב רגע אני מצייר ממש יפה אני יכול להיות כשאניה צייר המפקח בעצמו דמות סמכותית הבן אדם הכי סמכותי שיכול להיות אמר לי אמר לי בעצמו יש מצב שאני אהיה צייר יום אחד אז אולי זה יכול לקרות כאילו פתאום הבן אדם הראשון בעולם שמאשר לי את החלום הכי ומאז התחלתי לשרבט יותר והתחלתי להשקיע

לקחתי את זה ברצינות פתאום מישהו שם בחותי נתן לי את האישור הזה אז אני אני ידעתי שאני יכול להיות משהו והתחלתי לחלום ובזמני ההפסקות הייתי כותב לעצמי איך אני רוצה שיהיה לי סטודיו ואיך יראה סטודיו ויהיו לי לקוחות מכל העולם וכל מיני דמיונות כאלה של ילדוע שנים לא הרבה שנים וכבר הפכתי לצייר והגשמתי את מה שאני את מה שמפקח הוא אמר לי באותו רגע וברוך השם אני מאז עבדתי וציירתי למאות לקוחות בארץ בעולם הופעתי עלבמות בארנה מול 15 א000 פיש ציירתי כל הדברים החלומות הכי מופרחים שיכולתי לחלום ואני רק בתחילת הדרך ובאמת השמיים עם הגבול ושום דבר מזה לא היה קורה אם לא היה את הרגע הראשוני הזה שהמפכח אומר לי איש

חינוך שבאותו רגע הוא היה מן הסתם עבר את היום שלו ויפגש הרבה ילדים והייתי גם ילד חצוף אז אחי הכי שתי עליו תצעק עליו תן לו איזה סתירה תן לו איזה עונש תן לו איזה משהו איזה צעקה איזה גערה קם זה הוא חשב רגע ואמר יש לי פה יכולת לנסל את הרגע הזה ולתת לו מוטיבציה אפילו ולא רק שלא להעניש אותו אלא אפילו לקחת את את הכישרון הזה שיש בו במקום לכבות אותו להגיד לו בואנה אתה מצייר מדהים אתה יכול להיות צייר תשתמש מזה לדברים טובים אני רוצה לומר לאנשי חינוך שיש לכם את הכוח לשנות לדור שלם את החיים ואתם יכולים לגרום לילדים להעמיד בעצמם ולהגשים בזכותכם את כל החלומות שלהם ואנחנו לא נשכח לכם את זה לכל החיים ואני רוצה לומר לרב קוט תודה רבה הרב דוד קוט אני הגשמתי בזכותך את כל החלומות שלי ואני לא אשכח לך את זה בחיים.