החוט המקשר: גרי צדק (עם כתוביות בעברית)

"וכי יגור איתכם גר בארצכם לא תונו אותו. "כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר איתכם "ואהבת לו כמוך." עם ישראל מצווה להתייחס לגר באהבה כמו לכל אחד מישראל. ומצד שני, כתוב גם "קשים גרים לישראל." למה הכוונה? הרצון להיות יהודי, מאיפה זה מגיע? להצטרף לעם שנרדף בכל הדורות ומחויב בעול תורה ומצוות ומתעקש על כל מיני הלכות. מה גורם לאדם שנולד לעם אחר לרצות להיות חלק מזה? על המעבר, על התהליך, על ההתמודדות וההשתלבות בעם ישראל נדבר כאן היום בתוכנית שלנו, "החוט המקשר." נמצאים איתנו כאן אהרון ולדמן, גר מסין שהתגייר לפני חמש שנים בקנדה, עלה לארץ לפני שנתיים ומאז לומד תורה בישיבת "נתיבות עולם" בבני ברק. בנימין גומל, בן

למשפחת מצוקה מברזיל, שהתייתם מהוריו כילד והפך לפרופסור בקפוארה. ודור יצחק שחר, בשמו השני או השלישי, ילד מחאן יונס שעבר מדורי גיהינום בדרך אל היהדות. נשמע מהם באופן אישי מה זה בשבילם להפוך להיות חלק מהעם היהודי. בנימין גומל נולד בברזיל כילד עדין וחלש, התייתם מהוריו בגיל צעיר ונזרק לפנימייה אלימה. הוא מבין שכדי לחיות עליו להגן על עצמו ותוך זמן קצר הוא הופך לאגדת קפוארה בברזיל. הוא נשלח לישראל ללמד קפוארה. בעקבות חלום יוצא דופן הוא מגיע לבית כנסת. שם הוא פוגש ברב שעוזר לו להתקרב ליהדות ולהתגייר. ולאחר מסע מורכב של ניסיונות הוא נכנס תחת כנפי השכינה. אהרון ולדמן נולד בסין תחת השם צ'אי. את ילדותו

הוא בילה בסין החדשה והמתועשת בלי רוחניות ובלי חיבור אפילו למסורת הסינית. בגיל ההתבגרות התחיל בחיפוש רוחני. אחרי כמה שנים של לימוד נצרות הוא מצא בה סתירות ומחליט ללכת למקור וכך מגלה את היהדות. הוא עובר תהליך גיור ועולה לארץ והיום הוא ממלא את הנשמה בתורה בישיבה בבני ברק. היימן אבו סובוח גדל בחאן יונס ברצועת עזה ויחד עם אביו הוא מסתנן לעבוד בישראל. בניגוד לאלימות בה גדל, הוא נחשף ומיד מתחבר לעדינות היהודית. הוא מחליט להישאר בארץ. הוא מגלה שאפשר להפוך ליהודי, מנסה להתגייר, אך נדחה בשל גילו. ואז נתפש כשב"ח ומוחזר לידי המשטרה הפלסטינית. הוא עובר עינויי תופת במשך חצי שנה ורק החלום להפוך ליהודי מחזיק

אותו בחיים. הוא מצליח לחזור לישראל ובגיל 23 לאחר קרבות אדירים הפך סוף סוף היימן ליצחק שחר. אז שלום לכם. -שלום וברכה. אני מאוד מתרגש לארח אתכם פה באולפן. אני יודע, יש לנו תוכנית קצרה של 50 דקות כי כל אחד מכם זה עולם שלם של יום ספיישל. נתחיל איתך, אהרון. אני יודע שקצת אתה מתקשה בשפה כי אתה חמש שנים גר כבר? חמש שנים? כן, חמש שנים. אז בוא נתחיל איתך. ספר לנו איך זה התחיל. זה סיפור ארוך אבל בקיצור, כשאני למדתי באוניברסיטה נפגשתי עם מיסיונר מאמריקה בגלל זה שמרתי את הנצרות. אתה היית שייך לדת מסוימת בסין? -לא. אתיאסיט. -אנחנו התחנכנו בדת חילונית. קומוניסטי כזה. -כמעט. כמו קומוניסטי. -כן. אז נפגשת עם

מיסיונר ומה? הוא התחיל לקחת אותך לכיוון הנצרות? הוא אמר לי שמי שמת על הצלב הוא אמת. אה, האיש ההוא אמת. הוא אמר לי שיש אלוקים. קודם כול, עצם העובדה שיש אלוקים זה מעניין לך. -כן, כי הרבה זמן חשבתי על השאלה אם יש אלוקים או לא כשהייתי בבית ספר כי במדינה הם אמרו שאין אלוקים, כן? -כן. אבל הרבה דברים לא יכלו להסביר. הרבה דברים לא יכלו להסביר. צריך להיות משהו. הבנת שיש איזה מישהו שמנהל פה את העולם. -כן. ולא ידעת איך לקרוא לו. -אבל לא ברור לי. כשנפגשתי איתו התחלתי לחשוב על השאלה לעומק. לעומק. אז רגע, תחכה. אנחנו נמשיך עם שני החברים שלך, החברים שלנו. אז דור, אתה גדלת בחאן יונס. נולדת בחאן יונס. -נולדתי

וגדלתי בחאן יונס עד גיל... איזו משפחה? -משפחה מוסלמית. -מוסלמית. -כן. זה התחיל בכלל מגיל שבע. בגיל שבע? -בגיל שבע התחלת להרגיש משהו אחר? הרגשתי שאני לא שייך לשם. אפילו כשאני מסתכל על המשפחה שלי, שזו לא המשפחה שלי. אבל יותר מאוחר כשהבנתי... -מה זאת אומרת? הסתכלת על המשפחה ואמרת: זו לא המשפחה שלי? -הסתכלתי על המשפחה שלי ולא... לא הרגשת שייך? -לא. אולי כי לא אהבו אותך? תמיד הייתה אהבה מאימא, תמיד הייתה אהבה. מאבא פחות בהרבה. פשוט, אנחנו, יש לנו את הגוף ויש את הנשמה, שהנשמה היא של הקב"ה. אז אני מאמין בגלגול נשמות, שנשמה של יהודי נכנסה בגוף של פלסטינאי. יכולה לקרות כזו טעות, אתה אומר. -כן, כן,

בוודאי. רגע, אז עכשיו אתה מבחינת הבית, הבית הוא דתי? מבחינה מוסלמית הוא דתי? מאמין באלוהים? מתפלל? -מתפללים חמש תפילות ביום, כן. כן? חמש תפילות ביום? חמש תפילות ביום. אתה התפללת חמש תפילות ביום? -לא, לא, מה פתאום, ההורים. -ההורים. וזהו, אז כשהתחלתי גם ללמוד בבית הספר היה שם את החינוך על היהודים שהיהודים הם רוצחים ילדים ונשים וזו מצווה להרוג יהודים וכל אחד שהורג יהודי אז נכנס לגן עדן. אתה יודע, כמו יום כיפור, כאילו בכיפור הקב"ה מוחק לנו את כל העוונות. אה, מי שהורג יהודי נמחלים לו העוונות. -כן, זה ישר לגן עדן. וזו מצווה כאילו להרוג יהודי. גם הם אומרים שהם לקחו את האדמה של הסבא שלכם ונילחם עד

טיפת הדם האחרונה ביהודים ונהרוג אותם עד שנחזיר את האדמה. כל זה לא עבד עליי. מה שעבד עליי שאמר המורה: ויש ליהודים שלוש רגליים. כאילו, עד עכשיו הוא דיבר שטויות, אבל רגל שלישית מאוד נתפסה לי בראש. שיש ליהודי רגל שלישית. -כן, כן. ואז יצאתי מהכיתה ואמרתי לו: המורה, אני חייב ללכת לשירותים. יש לי כאב ראש. הוא הסתכל עליי במבט כזה, התקרב אליי, נתן לי סטירה מצלצלת. למה? -הוא אומר לי: בשיעור מיוחד כזה אתה צריך ללכת לשירותים? ומשם לקח אותי לחדר של המנהל. בחדר של המנהל יש לו שוט של סוסים. ואז הוא אומר: תעמוד על יד הקיר. עמדתי על יד הקיר, כמובן הפנים לקיר, ואז נתן לי את המכה בגב והוא אמר לי: תלך הביתה

ותגיד לאבא שלך שיבוא למוחרת בבוקר לבית הספר. הלכתי הביתה בוכה. שמע, זה כואב בגב ואני לא יכול לגרד בגב, כאילו לא יכול להגיע לכל מקום בגב. ואז הגעתי הביתה ואימא שלי שאלה אותי: למה אתה בוכה? סיפרתי לה מה היה בבית הספר. ואז למוחרת אני ואבא שלי ניגשנו לבית הספר. אני נכנסתי לכיתה והוא נכנס לחדר של המנהל. לא עברו איזה שבע דקות, אבא שלי בא לכיתה, תפס אותי מהחולצה, סובב אותי ככה, נתן לי כמה סטירות. הוא אומר לי: כן להרוג יהודים. כשתגיע הביתה תקבל את העונש שלך. ומשם ברחתי לכיוון של סבא וסבתא מצד של אימא כי פחדתי, כי אבא שלי מאוד איש קשה. בן כמה אתה אומר אתה? בן שבע. -שבע? בן שבע. החלום שלי זה להיות

רופא, אתה יודע. זה החלום שלי. כשהתחלתי ללמוד בבית הספר, החלום שלי היה להיות רופא. אז מרביצים לך ליד הילדים גם? -חופשי, כן. בוודאי. והוא אמר "כשתגיע הביתה, אתה תקבל את עונשך", ואני יודע שאבא שלי מאוד קשה. ואז ברחתי לכיוון סבתא שלי וישנתי שם וחזרתי ביום ראשון בבוקר, למה? כי אבא שלי נוסע ביום ראשון, היה עובד בארץ, הוא עבד 27 שנה, והוא היה חוזר ביום חמישי. אז הוא נסע ביום ראשון. חזרתי ולא הלכתי לבית הספר. אבל כשהוא חזר מהעבודה ביום חמישי אז כן קיבלתי את העונש. הוא קשר אותי על העץ עם שוט של סוסים כמובן, פתח את המים הקרים. קשר אותי על העץ, זה לא... אבל הכול טובה. שזה הכול... איך אנחנו אומרים? -זה

בדיעבד אתה אומר עכשיו. בוודאי, שהכול לטובה. -והילד לא מבין שזה לטובה. -הקב"ה לפעמים נותן לך סטירות והוא מביא אותך למקום שבאמת... אמרתי לך על הנשמה, כאילו, ולא היה לי נוח ו... אני יכול להגיד לך שאני חיפשתי ונלחמתי. זה לקח לי שבע שנים להיות יהודי. ונלחמתי ו... -תכף נגיע לזה. תכף נגיע לזה. בנימין, ספר לנו על הילדות שלך בקצרה. נולדתי במשפחה מאוד ענייה. הייתי יתום מגיל שנתיים מאבא ויתום מגיל תשע מאימא. הייתי יוצא לרחובות בלי נעליים, בלי חולצה, מכנס קרוע, הרבה פעמים בלי סעודת בוקר, אבל תמיד היה דבר בליבי - האמונה התמימה שאימא שלי לימדה אותי. אני, אף פעם לא הייתה לי הוכחה שיש בורא לעולם. ידעתי שיש

בני אדם ויש חיות, יש בהמות ויש את כל הבריאה הזאת. יש תמיד הקב"ה בעולם ותמיד התפללתי אליו כבר מגיל קטן. מה ביקשת? אני הייתי מבקש ממנו שיגן עליי. כשהקב"ה אומר: תיזהרו עם הצעקות של הגרים, של היתום, האלמנה והעניים, אני בתור אחד שהיה בדמות הזו, היום אני יודע מהי הדמות שלהם. כשהם צועקים לקב"ה הם צועקים בשיא של האמונה ורצון והם מאמינים והם יודעים שהקב"ה הולך לעזור להם והם לא סומכים על אף אחד. הם לא מאמינים בעצמם גם. הם לא רואים כיצד הידיים של מישהו יכולות לעשות משהו, להביא לאיזו ישועה, איזו מטרה. האמונה שלהם היא אמונה שהם חווים את האמונה הזאת בתוך ייסורים, זלזול, גזענות וזו אמונה חזקה שנכנסת בתוך

ליבם שאי אפשר לבלבל אותם. הם יודעים שיש בורא לעולם. הייתי מספר פעמים... מה שהציל אותי זה הקב"ה. אימא שלי תמיד הייתה אומרת: מי שמברך את היהודים הוא מבורך. ככה היא אמרה? -מי שמקלל הוא מקולל. מאיפה אני יודע על זה? שמענו שהוא סיפר על... -זה בפרשת השבוע. כל אומות העולם יודעות על עם ישראל. בברזיל יש רחובות, רחוב ירושלים, רחוב יוסף, רחוב משה. זה אומר ש... עברתי דברים קשים בחיים, אבל הקשים האלה חיזקו אותי, עשו אותי מה שאני היום. מי שמנסה לקנות אמונה ולעבוד את השם יתברך, להיות מוצלח בלי ייסורים, בלי קושי, זה לא שייך. חייב להיות ייסורים, אתה אומר. -חייב. רק ככה אתה בונה לוחם. צ'אי זה השם המקורי שלך,

נכון? צ'אי, יש לנו אצלנו בעברית שי וצ'אי בערבית זה תה, לא? -כן. אז מה זה צ'אי? -זה עץ. -עץ. אז החלפת, זאת אומרת שינית לבנימין כשהתגיירת. אז הגענו לנקודה הזאת שאתה מתחיל להתקרב לנצרות. כן. -מתחיל לקרוא את התנ"ך, נכון? -כן. מה קורה כשאתה קורא את התנ"ך? -אחר כך מצאתי הרבה סתירות בין הנצרות ובין התנ"ך. הברית החדשה ו... בברית החדשה יש יותר בעיה שם, אבל בדרך כלל הנצרות והתנ"ך הם לא אותו דבר, כן? -כן. אז אתה ראית שיש הבדלים, שיש בעיה, שיש דברים שלא מסתדרים. -כן. שאלתי הרבה שאלות את הכמרים. -כן. ואמרו לך... הם לא יכלו לענות. אתה זוכר שאלה אחת שהייתה לך שהם לא ענו עליה? זו שאלה פשוטה. כתוב בתורה "ה'

אחד." "שמע ישראל... ה' אחד." ושמו אחד. -כן? השם אחד. מדוע הם אומרים השם שלוש? מי כתב בתנ"ך השם שלוש? אפילו בברית החדשה לא כתוב השם שלוש. אי אפשר למצוא השם שלוש אפילו בספר שלהם. מאיפה ה?... -השילוש הזה, מאיפה השילוש? -מאיפה? זה יצירת אדם. הם מזייפים. וכשאני מתפתח עם ידיעת הדתות... -כן. אני מגיע לכמרים בדרגה יותר גבוהה. אה, התחלת להגיע לתותחים שלהם, כן? וגם הם לא נתנו לך תשובה. -בסוף הם אומרים, הם מודיעים לי שהם יודעים שהנצרות שקר. כן? אחרי שאתה דיברת איתם? -הם יודעים. נו, שמעתם? -הם לא אומרים זאת ככה בפשטות, אלא בצורה יותר דיפלומטית. כן, כאילו... במה אתה עוסק באותה תקופה? מה אתה עושה באותה

התקופה הזאת שאתה חוקר לעומק את ה... אני עבדתי בסין כמהנדס אוטו. מהנדס רכבים, יפה. אז אתה מתחיל להבין שיש בעיה שמה, בנצרות, ואתה מגיע ליהדות? בנצרות שמעתי הרבה פעמים שהם אמרו על היהדות ועל היהודים. שמעתי מהם שהיהדות לא נכונה והיהודים רעים, כן? -כן. אבל ידעתי שהם משקרים. אם הם משקרים, אולי הם גם משקרים על היהדות ועל היהודים. -כן. כדאי לי לחקור. -לחקור את זה. -את היהדות ואת היהודים. ואז הגעת לאן? -לא דרך הנצרות, אלא בדרך ישירה. אה, ואז הגעת לאן? בדרך ישירה. אחר כך מצאתי יהודייה. -בסין? -אחת בסין. אחת בסין ודרכה מצאתי עוד. כשמצאתי בתי חב"ד בסין... אה, הגעת לחב"ד. -אבל יש פוליטיקה בסין. הם לא

יכולים לעשות כלום בשבילי. מבחינת גיור. -מבחינת גיור. צריך לעזוב את המדינה. -אבל מה הרגשת כשפגשת חב"דניקים יהודים והתחלת לראות אנשים דתיים, תורה, מצוות, קדושה, שבת? מה הרגשת? הם לא רעים. הם יהודים. הם אנשים טובים. יהודים הם אנשים טובים, דור? -אתה רואה? גם זה מזכיר את הסיפור שלי, כאילו עם המשפחה, גם היהודים רעים. זה כאילו אתה רואה את זה מתפשט לא רק שם. שלוש רגליים אמרת, יש להם. שלוש רגליים. -זה תפס אותך. מה זה אומר? כל מה שהוא דיבר זה שטויות ושלוש רגליים... -זה אמיתי מבחינתך? אמיתי לגמרי. ואז, אתה יודע, אני יוצא לרחובות, מחפש חיילים. גם פגשתי את החיילים, שיחקנו כדורגל, אתה יודע. ותוך כדי זה אתה

מחפש אולי לראות אם יש להם עוד רגל? לפני זה גם... -אה, כדורגל... -כן, היינו משחקים כדורגל ואז היו גם מגיעים אזרחים לשוק, כמובן, עושים קניות. גם הם, אין להם את הרגל השלישית. זה דבר שכולם דיברו עליו שיש להם רגל שלישית? -כן. זה חלק. הם דיברו המון. -אולי הם מדברים על המוח השלישי של התפילין. תקשיב, אז עשיתי אחת ועוד אחת, אמרתי: אוקיי, אז יש לנו שלושה סוגים של יהודים - זה חיילים סוג אחד, אזרחים זה סוג שתיים והסוג השלישי זה מי שנמצא בישראל. זה נראה כמו כוכב, חייזרים כאלו. -וואו. תקשיב, מגיל 7 עד גיל 11 הרגל השלישית תפסה אותי. ואז גנבתי כמה שקלים מהארנק שלי אימא שלי, עליתי בארבע בבוקר באוטובוס של

הפועלים. אז לא היו כל האישורים וכל הזה, היה הכול פתוח. לא היו אפילו כמעט מחסומים. וירדתי במחלף ראשון. עליתי למעלה, ובשש בבוקר, שש וחצי, אנשים עושים הליכה. אז אני רואה אותם מקילומטר שהם באים לכיוון שלי ואני מסתכל ומחפש את הרגל השלישית, והם כבר עוברים אותי. אני אומר: אוקיי, איפה הרגל השלישית? וכל זה שטויות. ואבא שלי ידע שבאתי לארץ כי השכן ראה אותי באוטובוס. סליחה, מה אתה אומר לעצמך כשאתה מבין שאין רגל שלישית? זהו, אין רגל שלישית. אז גם זה מה שהוא אמר זה שטויות. -זהו, כאילו זה נמחק לי מהראש. והשכן שראה אותי סיפר לאבא שלי שהוא ראה אותי, אז אבא שלי בא, חיפש אותי וזה. לא מצא אותי במחלף ראשון. חזר

הביתה. אני חוזר הביתה, אני רואה אותו. זה היה ביום שני. זה היה מוזר. אתמול הוא נסע לעבודה, צריך לחזור ביום חמישי. מה הוא עושה בבית ביום שני? ואז הוא שאל אותי: איפה היית? אמרתי לו: סתם, עם חברים. הוא אומר לי: אני שואל עוד פעם, איפה היית? היית בישראל? אמרתי לו: כן. הוא אומר: טוב, לך לישון. באמת הלכתי לישון. העיר אותי בבוקר, לקח אותי לאתר בנייה, נתן לי לסחוב דליים של בטון. זה קשה, אני לא יכול לסחוב אותם. אני אומר לו: אבא, כבד. הוא מרביץ, אומר לך: אין מה לעשות. כל היהודים וכל מי שבא לכאן זה מה שהוא עושה. אז הוא מנסה לשכנע אותי לחזור לבית הספר. אז אמרתי "אוקיי, אני חוזר לבית הספר," אבל לא חזרתי

באמת לבית הספר. הולך לבית הספר אבל לא נכנס, חותך לכיוון הים. יושב על החוף, ובזמן שיוצאים כאילו מבית הספר לכיוון הבית הייתי מחכה להם ליד השער ואז כאילו הולכים ביחד. אחרי חודש ימים שאני לא הולך לבית הספר המשפחה שלי קיבלו מכתב מבית הספר שאני לא מגיע. ואני לא אשכח את הימים ואת השעות. וזה היה יום שישי בבוקר. ואז אבא שלי יושב במזרן בסלון, הוא שואל אותי: איך היה בבית הספר היום? אמרתי לו: בסדר. הוא אומר: מה למדתם היום? אמרתי לו: חשבון. אז הוא שאל אותי: שתיים כפול אחת, כמה זה? אמרתי לו: זה עדיין לא למדנו. ואז הוא אומר לי: אוקיי, עכשיו אין בית ספר. אתה שומר על הכבשים. עכשיו, מה זה יער, חושך, אין שכנים,

אין אף אחד, חולדות, נחשים. אתה לבד, ילד. בסך הכול ילד עם 50 כבשים. סתם, אתה שומר על הכבשים. אז עכשיו, שמע, מה שהיה מפחיד... -אתה בן שמונה כבר? לא, שבע וחצי. ולא יכולתי לישון. בסופו של דבר נרדמתי. היה לי מזרן על הרצפה, כרית וסדין. ובחמש וחצי בבוקר, אני אומר לך, אני לא אשכח את הימים ואת השעות, אני מרגיש משהו על החזה. אני פותח את העיניים, אני רואה נחש. אני זורק את הסדין ורץ הביתה, דופק בדלת: תפתחו! תפתחו לי! אבא שואל: מי זה? אני אומר לו: אני. פתח את הדלת ואני מגמגם, אומר לו: אבא, אבא, נחש! נחש! סטירה, "תחזור בחזרה. זה לא מעניין." ואז הוא הביא אותי בגיל 12 וחצי איתו לעבוד בארץ. מה, כל השנים האלה

אתה היית רועה צאן? -עם הכבשים, כן. ובגיל 12 וחצי הביא אותי לארץ. הסתובבתי קצת בראשון, הכרתי את המקומות כי תכננתי כבר לברוח ממנו. אחרי שלושה חודשים ברחתי ממנו. זה לא מעניין אותם. הם לא יחפשו אותך. מה שהם אומרים: לא משנה, הוא יחזור בעוד 50 שנה, 60 שנה. בסופו של דבר הוא יחזור הביתה. ככה הם חושבים. אה, לא חיפשו אותך. -לא. התחלתי לעבוד בשמירה. רגע, אז בוא נעצור פה ונלך לבנימין. כן, אז בנימין, אתה גם ברחובות מסתובב. כן. -באיזה גיל אתה? בגיל תשע. -תשע. הביאו אותי לפנימייה של קרימינלים ונרקומנים בברזיל, ילדי רחוב. בברזיל... זה מאוד מוזר נשמע פה בארץ, למה פה בישראל אין כזה דבר. בברזיל ברחובות יש מאות

אלפי ילדים שחיים ברחובות מגיל חמש, שבע, שמונה. -עוני, גנבים. הילדים האלה הם באים מהעוני. מי שנולד בברזיל בעוני, הוא חי עני, גדל עני ומת עני. אין לו אפשרות לשנות את הסטטוס שלו. -אין. עכשיו, הילדים האלה צריכים להראות הרבה אכזריות וגדולה, הרבה "כוחי ועוצם ידי." כשאתה לוקח אחד מסכן בלי אבא ובלי אימא, הוא מגיע בלי שום ביטחון עצמי ודורכים עליו, הוא ממש עובר כל מיני ביזיונות ופחדים, משפט שדה כל הזמן. כל אלימות שאתה עובר היא מביאה אותך למצב שבאמת רק לבכות זה מה שנשאר. לבכות ולהגיד: אני הולך... -אי אפשר. אתה רק בוכה ובוכה וכל יום שאתה עובר זה נס. אתה חושב: יכול להיות שמחר אני לא אראה את השמש. ואין

גבורה, אין שום סיכון. אלה אנשים מאוד מסוכנים. לדבר על האכזריות שהם עושים שם, כל אחד יכול לכתוב באינטרנט "אלימות בברזיל," הוא יבין טוב מאוד מה שאני מדבר איתו. זו יותר אכזריות מכל המלחמות. -אכזריות של ילדים זה... וכל זה הם לא עושים את זה מתוך מטרה, הם עושים את זה מתוך לזלזל. החזק שורד, החלש... -להראות את הכוח שלהם. עכשיו, זה גורם לך עוד יותר לפחדים והפחדים האלה מביאים אותך לתפילות. ופה אתה חייב כל הזמן לבכות להשם יתברך ואתה מתחיל לדבר עם השם ולבקש ואתה רואה ישועות, איך הקב"ה מטפל בזה שאתה דווקא ביקשת מבורא עולם שיטפל בו, איך שהוא מטפל בזה. ואתה מתחיל להבין ולקבל ביטחון, אתה יודע, יש בורא לעולם.

זאת אומרת, אתה מרגיש שאין לך אבא, אימא, אז זה הכריח אותך לקבל את אבא שבשמיים. חייב. אין לך אף אחד מאחוריך. כשאתה ישן - אתה מקבל מכות, כשאתה אוכל - אתה מקבל מכות. אתה רועד כל הזמן עם הרגליים והידיים, אפילו כשאתה יושב. אתה לא יודע מה עלול לקרות לך. וכשהיית מרגיש פתאום את ההשגחה הפרטית מה זה היה עושה לך? הייתי שמח מאוד. היית אומר: יש אלוהים והוא איתי והוא עוזר לי? הייתי מסתכל על החבר'ה שהיו מרביצים לי, הייתי אומר: אני לא יכול לעשות לך שום דבר, אבל תחכה, אלוקים כבר מטפל בך. בכזה קול. -ככה היית אומר תוך כדי שהיו מרביצים לך? בטח. ואתה רואה את החיים שלך ומה שאתה מבקש אתה מקבל ופתאום אתה מתחיל להבין

שיש דרך בשביל להגיע להצלחות. אני היום, כשאני חי עם אמונתי ואני רואה את כל הגבולות שאני עברתי וכל החומות ששברתי דרך האמונה הזאת, אני רואה אנשים שחיים בלי אמונה, אני שואל את עצמי: למה? איך להגיע בלי האמונה? איך הם חיים בלי האמונה? איך הם חיים? אני אומר לך, פשוט אתמול מישהו בא אליי ואומר: די, קשה. חייבים את המשיח. קשה לנו. אני אמרתי לו: למה קשה לך? אמרתי לו: יש לך משקפיים בעיניים, משקפיים שחורים שאתה לא רואה כלום. הגאולה כבר פה. תרגיש טוב, תרגיש אמונה, תרגיש בורא עולם ואז אתה תבין שזה לא המשיח שמביא את הטוב בתוכך. בדור הזה אתה יכול להרגיש את השיא של השמחה, תלוי בך. טוב, אנחנו צריכים להביא את

המשיח בעצם לפי המעשים שלנו. אנחנו מחליטים מתי להביא את המשיח. אתה צודק אבל תדע לך... בשביל להביא את המשיח זה שאני ארגיש שמחה בתוכי, זה שאני ארגיש שאני חלק מהניצחון. אם אני ארגיש שאני חלק מהחושך ואני אבוד... שמונים אחוז מעם ישראל לא יצאו ממצרים בגלל שהם חשבו שמשה רבנו יכול להוציא אותם ממצרים אבל הם לא יכלו לצאת ממצרים בתוכם. חלק מהתהליך זה לדעת, אין קץ. כי אנחנו צריכים להיות עם ביחד, עם אחד. -נכון. זה שאתה באפלה, כאילו כולנו ככה למענך. כי כולנו צריכים להיות ביחד. -"ברכנו אבינו כולנו כאחד." ולא כמו שקורה היום, העם מתחלק לשניים. לשניים? ליותר, לצערנו. -יותר, ברור. אני לא רוצה להיכנס לזה. אבל אני

אומר: אוקיי, היה חורבן בית המקדש הראשון, היה חורבן בית המקדש השני, כולנו יודעים למה - כי הייתה שנאת חינם. השאלה הנשאלת, האם למדנו מזה משהו? לא נראה לי. אז רגע, אז לפני שאנחנו הולכים לדברים הכלליים, אני רוצה עוד את הדברים הפרטיים. איך הגעת לקפוארה? מתוך המצוקה הזאת חיפשת לחזק את הגוף? זהו, ראיתי שהילדים שהיו הכי מרביצים לי הם היו קפואריסטים. וקפוארה בברזיל היא לא ריקודים וסלטות כמו פה בארץ. ראיתי שהמכובדים הם החזקים בקפוארה. אמרתי: אם אני אדע קפוארה אני מסודר. עכשיו אתה צריך להתקרב אליהם, להתקרב אל האויב בשביל להתחזק. והתפללתי להשם, ביקשתי מהשם הרבה שיעזור לי ושיהיה איתי. התאמנתי יום ולילה.

מטרתי מטרה של לוחם, להביס את כל הרשעים בפנימייה. והתאמנתי ואף אחד לא יודע מה המטרה שלי. קיבלתי עוד יותר מכות אבל עברתי את זה. בורא עולם היה איתי. ותוך שלוש שנים הפכתי לבחור הכי חזק בקפוארה. -נהיית הכי חזק בקפוארה. אמרתי: עכשיו מכות לרשעים. אז אנחנו, סליחה, אני רוצה... אין לנו... אני רוצה להגיע עכשיו לתוך התהליך עצמו של החזרה בתשובה. אני יודע, קראתי על כל אחד מכם. אני אגיד בקצרה. אתה הגעת לישראל, ללמד קפוארה בישראל. איפה פגשת...? נכון? הייתי אלוף באגרוף משקל כבד בגיל 23. -כן. הגעתי לפה, לארץ, והייתי מאוד... -מבוקש. קפוארה זה היה הנושא... המון הצלחות ופרנסה וגדל ועשיתי חוזה עם הטלוויזיה והייתי

באיזה ערוץ, סדרה ב"הוט." כן, "חצויה", כן. -"חצויה." כל ההצלחות ביד שלי. כשאתה לוקח אחד שהיה מסכן בלי שום דבר בידיים ופתאום מצליח ומצליח, פרנסה, מבוקש, הולך בים בתל אביב וחי פה. איך אומרים? מה שכולם חושבים, שאלה החיים. -כן, שאלה החיים. אבל בתוך זה שאנשים חושבים שאלה חיים הגיעו הרגעים, אחרי שש שנים שהייתי פה בארץ, רציתי למות. וואי. -ולא הבנתי למה. ופה אני הבנתי שמה שנתן לי את החיות והכוח בשביל ההמשך זה החיסרון מתי כשהייתי ילד קטן שלא קיבלתי הכול ביד, קיבלתי את הטעם שבחיים. אהרון, איזה שם. אתה בחרת את השם? -כן, אני בחרתי את השם כי אני מצאתי שיהודים, כן? הם אנשים טובים, הכי טובים בעולם, הם אוהבים

שלום. -אוהבים שלום, "רודף שלום." גם אני אוהב שלום בגלל זה בחרתי את השם אהרון. -איזה... אני אגיד לך את האמת, אני רוצה לחבק אותך, באמת. איזה... -עם ישראל באמת עם של אהבה, עם של שלום. עם שאוהב, זה עם שמברך. אז אתה מזהה את זה ואז אתה אומר לעצמך "זהו, אני רוצה להיות יהודי"? -כן. ואתה מתחיל ללמוד. -כן. -בקנדה. -כן. עם הרב... מה שמו? -שלמה מילר. -שלמה מילר. ואתה עובר אצלו תהליך גיור. אנחנו נדבר על תהליך גיור. גם אתה עברת תהליך גיור. דחו אותך הרבה. זאת אומרת, בהתחלה לא הבנת, נכון? היה לך... שמת עגיל? ספר לנו... חשבת שלשים עגיל זה להיות יהודי כי ראית... -לא ידעתי. בתור ילד כי, אתה יודע, בזמנו כולם היו

עם עגילים ומה שחשבתי, שאם אני שם עגיל הפכתי להיות יהודי. ואז באתי למשפחה כי אמרתי להם "אני רוצה להיות יהודי." המשפחה היהודית שהיית בקשר איתם. -נכון, היהודייה. עד היום אנחנו בקשר, בעצם זו המשפחה שלי. כי ביקשתי מהמשפחה שאני רוצה להיות יהודי. אתה יודע, בתור ילד לא יכולתי... ואז כל ה... בתקופה ההיא כל הצעירים היו עם עגילים. אמרתי: אוקיי, רק עגיל באוזן. אז הלכתי למדרחוב בראשון, עשיתי את העגיל, באתי למשפחה מחייך, מאושר. אמרו: מה יש לך? אמרתי: לא, עכשיו אני יהודי. מה, היית ברבנות? לא הבנתי מה זה רבנות. יש לי עגיל באוזן. גרשו אותך לעזה בחזרה, נכון? למרות שהתחננת שזה לא יקרה? -בוודאי. והתעללו בך בעזה.

-התעללו בי ואז... כאילו, גרשו אותי בחזרה אחרי 45 יום שהייתי בכלא בבאר שבע. זה לא חוקי. -כן. ושמה... -זאת אומרת, פה אתה חוטף, פה אתה חוטף. -שם חטפתי... מים קרים, מים חמים, מכות חשמל. -אז למה להיות יהודי? -זו הנשמה. זו הנשמה. יש את העם הנבחר. העם היהודי העם הנבחר. ואני כל כך רציתי להיות חלק מהעם הנבחר, לקבל את הדת, את השבת, את החגים, להיות קרוב לקב"ה. יש, כן, אלוהים אחד, אבל זו הנשמה. -הבנתי. אתם מזהים בתוך המקור שאתם נמצאים, בתוך הגויים, שיש אור מסוים שיש ליהודים שאין אותו למי שמסביבכם? אתם מרגישים את זה? -בוודאי. זה מה שגרם לי להתגייר. אני ראיתי את העיניים של הרב שלמה עפר שגייר אותי. הרב שלמה

עפר. -העיניים של יהודי, אתה יכול לחפש בכל אומות העולם, המין ברק הזה שיש בעיניים. -ברק הזה. אין אף גוי בעולם שיש לו כזה דבר. המין מבריקות, האור הזה, זה רק דרך תורה ומצוות. וזה רק היהודי שיש לו. אני אומר לך, שכשאני שמעתי בהתחלה שיש הבדל בין יהודי לגוי זה מאוד אכל אותי מבפנים, למה, אימא שלי הייתה גויה, אבא שלי היה גוי. כשהרב אמר בשיעור כשעדיין לא התגיירתי שיש הבדל בין יהודי לגוי, זה מאוד אכל אותי מבפנים. אבל כשהתגיירתי הבנתי שיש הבדל בין יהודי לגוי ויכול להיות שאפילו יהודי לא יודע שיש הבדל בין יהודי לגוי. נכון. מה זה יכול להיות? בטוח שיש יהודים שלא מבינים את ההבדל הזה, שרוצים להיות עם ככל העמים.

רק מי שפותח במלחמה בשביל לטהר ולקדש ולהיות עבד להשם יתברך, הוא מבין את ההבדל של יהודי וגוי וכמה זה שווה. הייתה... אני מכיר אחת שהיא גויה, שהיא חיה פה בארץ הרבה, היא מוזיקאית, מישהי מאוד מוכשרת, מנגנת על עוד. וישבנו כמה מוזיקאים ודיברנו רוחניות, חוזרים בתשובה. והיא אמרה: אני שנים איתכם ואתם מדברים על איזה ממד רוחני שיש לכם ואני רואה שיש לכם אותו ואני יודעת שלי אין אותו. יש לכם את הדבר הנוסף הזה שברור לי שאין לי אותו. והיא לא עשתה גיור, כן? אולי. זה היה לפני הרבה שנים. אולי מאז היא עשתה. אבל היא אומרת: אני רואה שאין אותו. ואתה, כשאתה טבלת, בגיל 18? לא... -באיזה גיל? -בגיל 25. -סליחה, 25. בגיל

25 טבלת, הרגשת את ה?... מה? אני מקצר לך מדי את הדברים? -לא, לא, אני הייתי נמצא במקום חשוך, די די די חשוך, ואתה מסתכל מרחוק, אתה רואה נקודת אור, ממש נקודת אור קטנה. אתה צריך להגיע כאילו, מה שהרגשתי, אני צריך להגיע לנקודת האור. כל השנים האלו שעברתי, הולך לכיוון נקודת האור, עדיין היא אותו גודל, גם לא גדלה. אבל כשאתה מתגייר ואתה טובל במקווה וכשאתה יהודי, פתאום האור משתלט על כל החושך ואתה מגלה דברים. והתחתנת? -אה, עוד לא. עוד לא? לאט לאט, לאט לאט. -קשה למצוא שידוך? אנשים מפחדים? אומרים: היית ערבי, היית זה? תשמע, אני אומר לך, יש כאלו כן, יש מתנדנדות כאלו, ויש כאלו שאומרים לך "כן רוצה," אבל כל

הקעקועים שאני לא יכול להתחבר לזה, ואת ה... ואתה לומד תורה? -כן. איפה? -אצל הרב שלמה לוי, ישיבת ההסדר בראשון. אתה בישיבת הסדר? -כן, פעם בשבוע. גם למדתי שם איזו תקופה של חצי שנה. גם במכון מאיר למדתי איזה חודשיים. -גם במכון מאיר למדת. אתה לומד בישיבת "נתיבות עולם" בבני ברק. -כן. הישיבה הכי טובה. -הישיבה הכי טובה. אתה מרגיש שמח שם? שמח? -כן, בוודאי. אור של התורה אתה מרגיש. -כן, כן. מה אתה הכי אוהב ללמוד? -עכשיו אני לומד גמרא. מה אתה לומד? -אני מכין לכתוב ספר על הגמרא. אה, אתה כותב ספר על הגמרא? -אני מכין. -אה. -כן. אני רק צריך ללמוד את כל הדברים. מה אתה לומד, בנימין? -אני רעב. אוהב ללמוד את הכול,

הלכות, מוסר, גמרא, משניות, חומש, הכול. -למה אתה מתחבר? -הכול. -יש איזה צדיק? אתה מחובר לצדיקים? נראה לי, אתה מחובר לצדיקים. אני מחובר לכל עם ישראל. כל עם ישראל. -אני אוהב את כולכם. אוהב... -אפשר לשאול למה אתה עם הטלית? אני התגיירתי ואני הכרתי בתוכי הרבה דברים, טובים וגם רעים. ואני אומר לכם, טוב מותי מחיי בלי בורא עולם. אני לא התגיירתי פה בשביל לעבור עוד זמן ועוד תהליך, אני עושה עד הסוף, אני מוכן לוותר על הכול בשביל להתקרב לבורא עולם. כל מישהו שמפריע לי לעבודת השם, גם בדברים בטוחים, אני מוכן לוותר, ואני הבנתי דבר אחד, שמחתו של האדם, בריאותו, שלום בית, חינוך ילדים, פרנסתו - תלוי בקדושתו. קיבלתי

טלית זמנית עם אישור של הרב קנייבסקי והמטרה שלי עם הטלית היא לקדש. אני יודע שהדבר הזה שומר עליי, הבגד הזה, מזכיר לי את כל המצווות ומזכיר לי שאני יהודי ואני גאה שאני יהודי. אני מרגיש עבודת השם אחרת. אבל עוד פעם, בגלל שיש אישור של גדול הדור שאמר שאני יכול להיות עם טלית. כל היום, גם בלילה. -גם בלילה. בקפוארה שאתה עושה היום אתה גם עם טלית? שם אותה בצד. -שם אותה בצד. אתה מסכים להוריד מדי פעם. -כן. אבל כל המטרה שלי היא לקדש את עצמי וזה קשה, זו מלחמה גדולה. -בטח. מה שאני צריך לעשות בשביל להגיע להיות יהודי אמיתי ולהגיע לאמת אני עושה. אני יודע שקשה להגיע לאמת. צריך המון סייעתא דשמיא, המון תפילות, המון

לימוד תורה. -בעזרת השם. ביד של בורא עולם. -עכשיו שאלה. לא שאלה, אני אבקש מכם ככה לקראת סיום, אתם לומדים תורה, כן? ומהניסיון שעברתם התורה היא תורת החיים שלכם. מה אתם הייתם נותנים פה לצופים בבית? מה הייתם נותנים מתורת החיים שלכם? איזו הבנה שאתם חושבים שחשוב שבן אדם יקבל אותה? אני עברתי הרבה גזענות בחיים, עברתי הרבה זלזול. אני קיבלתי על עצמי לקחת את כל הרע שעשו לי ולעשות את ההפך לאחרים. אחד מהדברים שמאוד עוזר לעבודת השם זה לא לשפוט יהודי, לאהוב יהודי איך שהוא נראה. וכשאני רואה יהודי שלא הולך בדרך של השם ולא מצליח, אני מתפלל עליו. מבקש מבורא עולם... -לא לשפוט, זאת אומרת אתה אומר: לא לשפוט חילוני,

לא לשפוט זה... -אף אחד. כל אחד יש לו את הדרך שלו. לא שלכל אחד יש את הדרך שלו... לא, בתוך הדרך היהודית. יש לו את הזמן שלו. הוא לא זכה עדיין להגיע לאמת ולשלמות והוא הולך להגיע לזה. אני מאמין באמונה שלמה שכולם הולכים להכיר את בורא עולם, להכיר את הטוב, את האור, את השלווה, שלמות של החיים. וזה תפקידי ושל כל יהודי להתפלל על אלה שרחוקים מהקב"ה. אוקיי. -אני צריך לרשום בבית: התפקיד של כל יהודי להתפלל על כל יהודי. מה אתה אומר? -לתת משהו לבית? -כן. איפה המצלמה שלי? תסתכלו מה עברנו בחיים בשביל להיות יהודי, תאמינו שאתם מפסידים. זה יהודי, זו התורה, היא לטובתך, היא לא לרעתך. שהקב"ה נתן לך את התורה זה כמו ספר

חיים שיהיה לך טוב, זה לא בא נגדך. קיבלת מתנה, צ'ופר. -זה קיבלת מתנה. ואז אני אומר להם: תקשיבו, יאללה, בואו, קצת אפילו, קצת. זה דבר מדהים, זה אור, זה... קשה להסביר את זה. תסתכל מה עברנו בחיים בשביל להיות יהודי ומה לא. אתה עברת ייסורים כדי להיות יהודי? היה לך קשה עד שנהיית יהודי? בוודאי, קשה מאוד כי הייתה לי בחירה לבחור שבע מצוות, זה שבע. -כן. עכשיו אנו חייבים תרי"ג. זה כמעט... מאה פעמים. -כן, אבל אתה אוהב את המצוות, לא? אני רוצה לדבר עם כל היהודים בארץ וכל היהודים בעולם שיהדות כדאי כדאי לחקור. יהדות... אתה אומר שצריכים... לכל היהודים אתה אומר: גם אם אתה לא דתי או מפחד מזה, תחקור את זה, אתה

אומר. -כן. אני לא ממליץ פה אמונה טפלה. -כן. יהדות... -צריך לחקור קודם כול בשכל. -על ידיעה אמיתית. כדאי כדאי להשקיע זמן וכסף על העניין הזה. זאת אומרת, קיבלתם מתנה, תורה, מצוות, את הדת, את היהדות. תחקרו מה זה, תבדקו מה זה. כן. -תעמיקו בזה, תראו מה זה. זה החיים, זה חיים. אני יכול להגיד שיהודי שקשה לו עם התורה, מצוות, שבת, אני מבטיח לכם, אתם לא למדתם על הסודות של הדברים האלה. מי שרוצה באמת שיהיה לו כיף להניח תפילין, להתפלל בבוקר, מנחה, ערבית וללמוד תורה וחגים, שבת - תלמד על הסוד של הדבר ותרגיש. אבל תכניס את עצמך כולך בזה ואתה תראה שזה רק רווחים. אני אומר לכם, באמת, מה שבונה אותי זה המצוות. אני

אוהב את המצוות יותר מאוכל. מדהים, מדהים. אני מראיין אתכם ואני גם מתחזק. אני בטוח שהצופים בבית מתחברים מאוד למה שאתם אומרים. אהרון, אתה זוכר את הרגע הראשון שעלית לתורה כיהודי? כן, כן, כן. -בכית? -כן, כמעט. כמעט. -כמעט. כן, כי הרבה אנשים בבית כנסת. -לא נעים. -לא נעים. לא, אבל זה בכי משמחה. -לא, סינים הם פנימיים, הם מופנמים. אבל יש את הבכי משמחה. -כן, נכון. על זה הוא מדבר. -אין משהו יותר יפה מזה. בכי משמחה זה מדהים. אז אמרת "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, "תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו?" כן, כן, איזו שמחה, איזו שמחה שלנו, איזו מתנה שלנו. אשרינו שאנו חיים בארץ ישראל, בארץ יהודית,

ואשרינו שאנו חיים בתור יהודים טובים. הייתי בחוץ, הייתי חילוני. אני יודע מה שם. כן? עכשיו אני בתור יהודי, יהדות, אני יודע מהי תורה, אני יודע מה חיים בלי תורה. כן? בניסיון שלי אני בחרתי ביהדות. בחרת. -בחרתי יהדות. כן. -אני יודע שיהדות יותר טובה. -מכל דבר בעולם. -מכל דבר בעולם. אני... -מה? -משהו קטן. -כן, בטח. סליחה, שאלת... -איזו תורה, תנו לי איזו תורה, תגידו איזו תורה, משהו, כן. איזה טיפ בשביל מישהו שמתגייר. אני נותן את הטיפ הזה לא רק למישהו שתגייר, גם למי שהוא בעל תשובה. מי שמתקרב. -וגם מישהו שהוא חרדי. הסוד של... ככה אני חושב, הסוד של הצלחתי, וככה אני הגעתי להרבה דברים בחיים, בגלל שלא הייתי

מצפה למחמאות של הסובב. לא הייתי עושה דברים בשביל שמישהו יגיד, יחמיא. זה אומר שבדרך של הגיור שלי אני מצאתי המון אנשים נגדי ופגעו בי המון אבל בגלל שלא הייתי מצפה למחמאות של הסובב, אפילו הסתכלתי על זה, אמרתי: יש מטרה. מה אכפת מה שהם חושבים? מה שהוא יגיד? הכוח של נגד מה שיגידו, הרבה אנשים רוצים להתקרב, ואני מכיר את זה גם מעצמי, של מה יגידו. אני שחקן מוכר בטלוויזיה. הייתי, אתם יודעים, כאילו עכשיו אני מתקרב, שם כיפה, אוי ואבוי. הרבה הפחד של מה יגידו. כשבן אדם משתחרר ממה יגידו והוא, כמו שאומרים "מי שלא מפחד מאף אחד פוחד רק מהאחד," אז הוא מתחיל לחיות חיים יותר מחוברים לפנימיות שלו. המאסטר שלי אמר: זה

כפוי טובה. השקענו בך והיית יכול להיות עמוד בקרבות. איך אתה עוזב את כל ההשקעה בשביל להיות יהודי? אמרתי לו: אני חייב הכרת הטובה לכם, אבל אם הכרת הטובה שלי לכם זו כפירה לבורא עולם שהוא ברא אותי וכל החיות וההצלחה, שמר עליי, איך ייתכן? אני קודם הכרת הטוב לבורא עולם, אחר כך הכרת הטוב לכם. קצר. מה הדבר שאתם הכי אוהבים בשבת? וואו, שבת אצלי, חברים שלי, כולם יודעים, שבת תמיד הם יודעים שאני בגן עדן. שבת היא גן עדן. מה הדבר שאתה הכי אוהב בשבת? קטן אפילו, מה? שמע, זה קודם כול ללכת לבית כנסת ואתה יודע, לעלות לתורה וברכות ולהתפלל ולבוא הביתה ולאכול טוב ולישון צוהריים, תשמע, זה גן עדן. -זה משהו מדהים. -אתה

מתחבר לזה. משהו מדהים. -שבת היא פלא. זה... -הוא לא סתם נתן את השבת. שולחן ערוך, זה דגים, בשר, יין. שבת זה עונג. -שבת עונג, אתה מרגיש? ממש. -אתה עושה בשיבה שבת? -כן. גם אצל כמה משפחות. משפחות שלוקחים אותך, מזמנים אותך. בעזרת השם שתזכו להתחתן. -אתה התחתנת? עוד לא. -לא, לא, עדיין לא. - עדיין לא. בעזרת השם ש... אני אומר, מי שרוצה ליהנות משבת חייב לעשות שבת מאה אחוז רוחנית. נכון. -לא דברי חול, לא עסקים, לא שום דבר. ומראה לאישה שהוא רוצה ככה את הבית 100 אחוז רוחני - הוא מרגיש ששבת זה עולם בתוך עוד עולם. הייתה לי איתכם באמת שעה מרגשת. -גם לנו. -מעניינת, מדהימה. אני מאמין שהצופים בבית וכולנו ביחד

התחזקנו. אני מברך אתכם שתמשיכו להפיץ אור ותורה ולחזק עוד יהודים. אמן. -ולהתחזק אתם בעצמכם, שנתחזק כולנו. -אמן. אני הייתי רוצה ללחוץ יד של כולכם ולחבק אתכם באופן אישי. באמת תודה רבה לכם שבאתם ושיתפתם אותנו. תודה רבה, היה תענוג. -שתזכו לשפע ברכה בכול. אמן. -כל טוב לכולם. עם ישראל חי, עם ישראל חי עם ישראל, עם ישראל, עם ישראל חי עוד אבינו, עוד אבינו, עוד אבינו חי עוד אבינו, עוד אבינו, עוד אבינו חי עוד אבינו, עוד אבינו... -נעשה קפוארה. עוד אבינו, עוד אבינו, עוד אבינו חי עם ישראל חי, עם ישראל חי עריכת כתוביות: אורטל זגורי