"אני יודעת מה זה געגועים": שרה רוזנפלד שכלה את שני בניה, ובחרה בחיים

ממש הרגשתי בגידה, הרגשתי שזרקו אותי לאיזה פינה חשוכה ואני קטנה, ילדה קטנה לבדה שלא מבינה כלום. גם אליעזר לא היה איתי כל השבת רק במוצאי שבת והיה נוראי באמת בכל רמה ואז הייתי צריכה לחדש את ה את הנדרים בינינו ואת האמונה ואת שרה רוזנפלד היא אישה עם עוצמות אדירות, נשואה לאליעזר ואמא לתשעה ילדים. מתוכם שניים כבר לא איתנו. ובמקום לשקוע היא בחרה בחיים. דווקא מתוך השחול היא מצאה כוחות לרפא את עצמה ואת הסובבים אותה. כשת מקצוע עובדת סוציאלית וכאמא שכולה. היא מביאה היום קול של חיזוק וובנה לכל אותם אמהות שמתמודדות עכשיו עם העובדה הטרי. לכל מי שמחפש אור בתוך החשכה. בימים שבהם השחול נוגע בעוד ועוד בתים

בישראל לצערנו, הסיפור שלה מקבל משמעות כפולה. איך היא מחזיקה את הכאב אבל לא נותנת לו להגדיר אותה. היום אנחנו נכנסים אל תוך הלב של שרה, אל הסיפור שלה, אל הכאב ואל התקווה שהיא הצליחה למצוא גם במקום שבו נדמה שאי אפשר. שרה יקרה, את עברת חיים מאוד לא פשוטים. את שיקלת שני בנים ובעקבות מה שעברת, כל ההתמודדות, כי זה כל פעם מחדש ובהפתעה ולעבור את זה עוד פעם לא פשוט בכלל. ועכשיו אנחנו נמצאים בתקופה כזאת שלצערנו הרב השחול כל כך גדל והתרבה והשם ישמור ויציל ממש. האם את מסתכלת אחרת על האבל מאז שעברת את זה עכשיו? את רואה אולי משהו שונה? האם את רואה משהו או איזשהו משהו הכי משמעותי? איזשהו משפט או תובנה הכי

משמעותית מאז שהסתכלת על אבל ועל כוח פנימי ואיך את מסתכלת על זה עכשיו? אוקיי? דמות הרבה דברים נורא נורא נכונים וכואבים ועמוקים ואני אנסה ככה להתייחס מנקודת המבד שלי לכל הרבדים שאת אמרת אה אז באמת יש עכשיו כמויות של געגוע וכאב ושחול ועובדן שמספיקים בעיני לכמה גלגולי חיים אני כל כמה זמן אומר לקדוש ברוך הוא באמת יש פה כמות לא צריך אף לא טיפה יותר זה לא עובד ככה א וזה נכון ששקלנו את שני הבנים אבל בתאריכים שונים. יצחק הבכור שלנו אנחנו כבר מתגעגעים אליו בפסח זה יהיה 23 שנה. וואו. שזה מסע ארוך. א ומלאכי המתוק נרצח 13 שנים אחרי. זאת אומרת זה יהיה 10 שנים בתמוז בקיץ. אז יש לנו קילומטרא'ז ארוך,

קילומטראז' יותר קצר וכל עם ישראל בקילומטרז של השנה וחצי האחרונים. והאמת היא שאני פגשתי את השחול פעם ראשונה כשהייתי בת 5 וחצי זה איתי עוד א ממש קטנה אני לא יודעת אם אני זוכרת לא אני זוכרת את עצמי יש לי הרבה זכרונות לא הרבה אבל יש לי זכרונות של חיים לפני כל הגעגועים אמא שלי נפטרה כשהייתי בת 5 וחצי נסעה ללדת לי אחות ולא חזרה שזה היה ממש ככה בני יום ובלי הכנה מוקדמת כי אף אחד לא מתכונן לדבר כזה אמא שלי הייתה ילדה בזמן השואה בבודה פפסט והייתה בת 4 וחצי שהגרמנים נכנסו והיא ניצלה בסיפור מדהים שכתבתי עליו ספר גם בין השאר אבל אני לא יודעת אם יצא אני ארחיב אבל מה שאני רוצה לומר זה שהיא נסעה ללדת חיים

בכז ניסן שזה יום השואה במדינת ישראל ועד היום זה מרגש אותי שילדה שניצלה מהשואה נסעה ללדת חיים בדיוק ביום השואה אבל היא נפטרה עלידה של אחותי ואני נשארתי ילדה אהובה רצויה בכורה יחידה הייתי עד אחותי בהמהבה וצומת לב אמא שלי הייתה גננת זה גם היה משהו שהבטיחה לעצמה כשהיא הייתה במרתיפים בשואה והתחבאה עם אמא שלה ואחיה שכשהיא תגדל תהיה גננת והיא תלד המון המון ילדים אז להיות גננת היא הצליחה וללדת המון ילדים היא לא הצליחה אה אז זה מרגיש לי מצמרר עד א א מרתק מעודד בצירוף מקרה מאוד מיוחד שזה קרה בדיוק ביום השואה יש בזה איזה סיפור סיפור כזה של חיים שניתנו וחיים שניטלו וחיים חדשים שבאו באותו יום דרכה א ומאז

אני מתגעגעת סדרתית אני כל הזמן אומרת אני יודעת מה זה געגועים א כשפגשתי את בעלי את אליעזר א המצוק מקסים באמת איש יקר זה היה חצי שנה אחרי שהוא איבד את אחיו יצחק א בצבא הוא היה חייל אגם ההורים של אליעזר ניצולי שורה אז גם שם כאילו הגעגוע וההבנה שהעולם הזה בנוי מהמון שמחה ואושר וילדים ונחת ובהמון עובדנים. זאת אומרת זה שזור ב בחיים שלנו כמו בDNA. זה לא משהו שהוא כאילו חלק מספרים יותר על השואה, חלק פחות, אבל זה בתוך הם הדם שלנו בפרידים. ואני כל הזמן הייתי אומרת שאני חילקתי את החיים עד אליעזר ומאליעזר. כאילו עד אליעזר היה העובדן של אמא שלי וכל הסיפור שלי. שבהתחלה הסבתא שלי גידלה אותנו מאוד קשה חתיכה

בשתחתן פעם שנייה הכל היה מאוד מורכב א זה חתיכת סיפור אדליזה ומליעזר אמרתי מכאן ואלך רק טוב תהן לנו אהבה מדהימה כזאת מ כמו בסרטים ראינו אחת את השנייה ידענו שאנחנו החצי אחד של השנייה ומאז אנחנו 45 שנה יחד שזה בתור מטפלת זוגית אני יודעת שזה לא פשוט א ואני שמחה בזה מאוד ומודה על זה מאוד אה יצחק נולד תשעה חודש שים אחרי שהתחתנו ממש לתוך א לתוך הזוגיות הטריאה שבנינו לפני הלידות והכל אני מחזירה אותך שוב אחורה ברשותך ככה הורדת פה פצצה לעולם קצת נדבר עליה כן איך ילדה בת 5ח וחצי גדלה בלי אמא עם אבא שהוא פתאום מבין שיש לו שתי בנות לגדל איך זה קורה מה מה קורה שם אה טוב סנו זה היה ככה סבתא שלי ההורים של

אמא שלי היה לי סבא וסבתא אבל סבתא שלי הייתה מאוד דומינינטית היא גם זו שהצילה את הילדים שלה מתוך א צדת המוות והיא התחבאה איתם ובאמת אישה חזקה שורדת קשה לא פשוטה אבל אני כל הזמן אומרת תודה על הגנים של השורדת שהיא נתנה לי א היא גידלה אותנו בשנתיים הראשונות והיא הייתה כל כך עצובה שבורה גם הסיפור שלה וגם בדה את מיטה הבכורה שאת כל הכעס והזם הפלוטה כלפי אבא שלי ולא אפשרה לו לבקר אותנו כל יום אצלה כמו שהוא רצה עכשיו לבד הוא לא יכולה לגדל אותנו תינוקת בת שבוע וילדה בת 5 וחצי אה אז זה היה טבעי היא גם הייתה חזקה והשתלתה וגם מאוד עם ההית וגם זה היה השיכום שלה והיינו אצלה שנתיים שבו גם אבא שלי קצת נעלם כי

היא לא נתנה לו לבוא ממש היה צריך להילחם על ביכורים אצלנו ואני הרגשתי ילדה קודם כל בכלל לא סיפרו לי כמעט חודשיים שאמא נפטרה ואני כל הזמן אומרת שהיום בתור מטפלת משפחתית אני רוצה להאמין שאנחנו הרבה יותר טובים במה לעשות עם ילדים בשעת משבר אבל אז אמרו לי שהיא נחה, שהיא תגיע. אני כל הזמן אומרת לאליעזר, בטח כיבוש המשיח יגיע ויפתור להם לא יצרחו לספר לי שאמא נפטרה. אז אמרו לי, היא הלכה לנו אחרי, היא לא מרגישה טוב, אחרי זה חודש וחצי חודשיים שהבינו שהמשיח לא הגיע. וסיפרו לי וזה היה נוראי ברמה של ההסתרה וההלם ולא הייתה לוויה ולא הייתי בשבעה ליד האנשים שיש בו שבעה. וזה היה לי מין כזה איזה פצצה כזו שנחתה

לי לחיי. ואמרתי ילדה אבי ואמי עזבוני ונשארתי לבד ואני לא יכולה לבד וסבתא פה קצת איבדה את זה הייתה מאוד מאוד עצבנית וכעשה היה לי קשה מחיים של לוחות שלמים עטיפה והמון המון אהבה וצומת לב עברתי לחיים של לוחות הרבה יותר שורים בבת אחת בלי יום בלי שום הכנה מוקדמת ואני ממש זוכרת את עצמי ילדה בת 5 וחצי יושבת בחצר של סבא וסבתא ואומרת לעצמה לבד אני לא יכולה כנראה אמרו לי שאם עלתה לשמיים אז הסתכלתי למעלה היינו משפחה דתית אבל בני עקיבא לא ברסלב לא דיברנו עם הקדוש ברוך הוא ביום יום אבל אני אמרתי לעצמי למעלה בשמיים יושב סבא טוב יש לו זקן ארוך יש לו עיניים מחייכות והוא יהיה החבר שלי והוא ילווה אותי וממש אני

זוכרת את היום שהחלטתי והתחלתי לדבר איתו על בסיס יומי קמתי בבוקר סיפרתי לו סיפורים סבתא שלי הייתה שואל את יודע מי את מדברת אמרתי לה לא לא שום דבר חוזרת מהגן משתפת אותו במה קרה לי והרגשתי שהוא מקשיב לי ובאש הייתי שומעת את הכל כול שלא עונה לי א יש לי געגוע גדול לזה ברוך השם אני היום כבר לא שומעת תקולות בראש אבל זה היה ממש ליווי של סבא טוב ומיטיב שמלווה אותי ואני אף פעם לא לבד ומישהו הולך איתי תמיד כמו כל השירים האלה ובדיעבד אני חושבת שזה אחד הדברים שעסרו לי לשמור על שפיות הדעת ממש ממש ממש עד איזה גיל ככה הרגשת התחושה הזאת מלווה אותך כשהייתי בת שמונה אבל התחתן שוב ולקח אותנו אחרי מאבקים גדולים

מסבתא לפתח תקווה וגם שם הקדוש ברוך הוא היה צריך לעבור איתי ידירה מתל אביב לפתח תקווה כי גם שם הימים לא היו כל כך פשוטים כי אבא התחתן עם אישה שהייתה חסידת סתמר הגיעה מארצות הברית א והיא התגרשה בגלל שהיא גילתה היא הבינו שהיא לא תוכל ללדת היא הייתה נשואה תשע שנים קודם ומישהו שהכיר את שניהם אמרה לעצמה יש פה אמא בלי ילדים יש פה אבאים שתי בנות בלי אמא בוא נחבר אותם שזה היה רעיון מפלק שלעצמו אבל ההתחלה לא הייתה פשוטה על רקע דת ומנהגים וסיפורים היה לא קל לא הבגדים שבאתי איתם גם לא השיער, הכל היה לא צנוע, היה סיפורים איפה נאכל, כאילו היה מורכב זה אז גם אז אני ממש זוכרת את הקדוש ברוך הוא איתי והאמת היא

שהוא מאז איתי כל הזמן אה הוא גדל איתי אני גדלה אבל הקשר הוא נורא ילדי אני עד היום יש לי איזה דיבור איתו כמו ילדה קטנה שאני מדברת עם סבא שלה ולא חשוב כמה מכות אני מקבלת בחיים הוא תמיד נשאר בשבילי טוב ומיטיב ואני אומרת לעצמי מותר לכעוס מותר להתדיין גם אברהם מדיין איתו על סדום אז לי בטח מותר על הבנים שלי זה לא שאני עושה לו הנחות זה לא שאני לא מבקשת ממנו אבל תמיד יש איזה תחושת קרבה אה ותחושת השגחה אה ותחושה שיש שם מישהו למעלה וואי אני ממש מרגשת אותי שאת אומרת את המילים האלה את יודעת זה כל כך טבעי לי זה כאילו אני אפילו לא מתאמצת בעבור זה זה ממש ההוויה הפנימית שלי תגיד אני רואה אותך עכשיו את עובדת

סוציאלית את עברת כל כך הרבה בחיים שלך ואת אומרת כל פעם הכל הילדי הזה שלדבר עם סבא שוהב אוהב אותך וואו אז זה ממש מרגש אותי זה נוגע בי במקומות מאוד עמוקים כנראה זה גם מאוד מאוד עוזר לי כי גם יש לי ימים שאני אומרת סליחה כאילו אולי אין שום דבר למעלה אחרי אולי הם מצאנו אותו האנושות זקוקה להאמין שיש מישהו חזק וגדול למעלה ולכן אז יש לי כאילו בימים מאוד קשים אחרי העובדן השני של הבן שלי אחרי יצחקיה באמת היו רגעים שאמרתי לעצמי לא יכול להיות שהסבא הטוב שלי חושב שזה הדבר הכי נכון לעשות לי כרגע. זה לא שזה אמונה שהיא בן רגע אני מצדיקה את הדין. עובר לי איזה הרגשה שלפעמים ואז אני לא יכולה להכיל את זה. זאת

אומרת כשאין לי אלוקות בקרבי, כשאין לי אמונה שיש מישהו למעלה שמסובב את הדברים אני לא יכולה לנשום פיזית ממש. אני זוכר את עצמי בשיבה של יצחקי. עבודה עבודה. כשבאו לספר לנו שיצחקי נהרג זה היה חול המועד פסח אני פשוט חטפתי. אני הרגשתי עוד פעם כמו הילדה בת 5 וחצי שאמא שלה נעלמה ואף אחד לא אומר לה כלום. נטושה ולבד ולא מבינה כלום. כאילו הנוכחות הזאת שכל הזמן נבתה אותי כשהכרתי את אליעזר וכל הזמן נודתי לקדוש ברוך הוא וילדנו שבעה ילדים בריאים חזקים ארבעה בנים שלוש בנות שלמות ערב פסח לפני שיצחקי נהרג היה שיא הקרבה שלי לקדוש ברוך הוא ניקיתי את הבית ושרתי וסיפרתי לבת השנייה של ילדה שהייתה בת 20 איזה המצאה

גאונית זה פסח ואיך הקדוש ברוך הוא אוהב את הבריות ואיך היהדות היא הפסיכולוגיה הכי טובה ואיך אני אקיום זה לפסח זה לא בשבילו מה הוא צריך שאנחנו ננקה זה שומר על היהודים. זה גם מבחינת ניקיון, גם מבחינת התחדשות, גם שזה מתחבר עם אביו. אני פשוט שארתי שירי תהילה. ואז בא' של חול המועד, הבן שלי המתוק, שהיה טייס מצטיין בן 22, סלל את דרכנו כהורים, בנה בני, בנה בי ביטחון שאני אמא טובה דיה. ואחרי שאיבדתי את אמא שלי, המטרה שלי הייתה להיות האמא המושלמת, כי לי היה את הפריבילגיה לפנטז. הייתה לי אמא שנפטרה כשהייתי בת 5 וחצי ואמא חורגת שיכולתי להתנגח וכל הזמן שהיה לי קשה איתה הייתי אומרת אם אמא שלי הייתה חיה הכל

היה מושלם וגיליתי עם הזמן שיש לי חברות עם אמא חיה ולא הכל מושלם וידעתי שזה לא ברור אבל אני התחייבתי להיות האמא המושלמת שאני בניתי לי בפנטזיה כשהייתי ילדה איך זה היה יכול להיות אם אמא הייתה בחיים והוצבתי לעצמי רב מאוד גבוה של אמהות ושל מחוייבות ושל קרבה ושל ועמדת פה אני רוצה לחשוב שכן אני יודעת שאני אני כבר יודעת שאני לא מושלמת ולכן יש בפסיכולוגיה את הביטוי אמא טובה דיה אז אני אמא טובה דיה ובעיקר בעיקר יצחקי סלל את השביל הזה שנתה בי את הביטחון ואז ילדים שבאו אחריו לא תמיד הכל פשוט לי וכל ילד יושב לנו במקום אחר לא כל הילדים שלנו הם אותו דבר בלב שלנו אני מעבירה חוגי הורים אני הרבה משחררת אמהות

בנקיפות מצפון שכל ילד לוחץ לנו בנקודה אחרת. כל ילד הוא שיעור אחר, כל ילד הוא מתנה אחרת. אז יצחקי זאת הייתה המתנה. הוא היה פשוט מושלם בקשר איתנו ב הכל איתו הלך בטוב בילי התבגרות הכל. אה והוא בחר ללכת לצבא והוא עבר מסלול של קורס טיס של הבינו אותו. באמת כשלילדים שלנו טוב גם אנחנו טוב לנו היה לו טוב. הוא הצטיינות לשבה רצינית ממש חשבנו על הטריבונות חצרים והלב רחב ואף פעם לא חשבתי שזה אני תמיד בכל רגע נתון זה היה הייתי אומרת תודה רבה לקדוש ברוך הוא על הכל על זה שאליעזר נכנס לי לחיים על זה שהייתה לי חמות מדהימה שאהבה אותי כמו בת ואני אהבתי אותה כמו אמא על זה שנולדו לי גם בנים וגם בנות ובריאים על זה

שמצליחים על הכל אפילו לרגע לא שכחתי שזה בהסכם אבל ההסכם היה שאחרי אליעזר אנחנו בטוב עכשיו רק טוב כאילו אליעזר איבד את אחיו יצחק אני איבדתי את אמא כאילו זה מאחורינו יש לנו וכל השעות כולן ועכשיו האופק הוא בעיר והמכה הייתה מאוד גדולה זה היה הפרת הסכם מבחינתי וזה זרק אותי אחורה לילדה הזאת שלא מבינה כלום ואני זוכרת שבסוף השיבה ביום האחרון הגיע אלינו עליו השלום הרב אלישע ושליצקי ואני כל הזמן אומרת אני לא זוכרת מה הוא אמר אני רק זוכרת שנטליתי בדבריו ראיתי את המילים יוצאות לו מהפה ואמרתי לעצמי בלב שרה את חייבת לחזק את האמונה בלי אמונה את לא תצליחי לעבור פשיעה במסע הזה עכשיו אמונה זה דבר גדול זה לא רק

דתית אמונה זה אני אני א תפרתי לנו באמת מה זה אמונה כאילו מה מה האמונה שאת התכוונת באותו רגע שאמרת לעצמך את חייבת את האמונה למה אתכונת אמונה שיש בעולם הזה חוץ מהרובד של כאן ועכשיו כי אם כל מה שמתקיים בעולם זה רק כאן אנחנו את ואני יושבות פה יצחק נהרג כי בטעות כי מלאכי נרצח כי בטעות אז אני לא יכולה להכיל את זה אם כל מה שמתקיים זה רק כאן ועכשיו ההיגיון האנושי שלא מבין אז אין לי אמונה זה משהו שמרומם אותי זה איזה חוט שמשוך למעלה שיש גם אם אני לא מבינה וגם אם אני לא יודעת ברור לי שיש משהו מעליי משהו איזשהו קיום איזשהיא תכלית איזשהו היגיון בדברים אבל זה לא משהו שהיה גם קודם לפני שאמרת לך את המשפט

כאילו מה המשפט הזה חידד לך במקום של אמונה כי תמיד היית מאמינה נכון אבל יש אמונה בתור כשאמא שלי נפטרה הייתי ילדה אז אמונה שהתבססה בהבנה של ילדה בת 5 וחצי אחר כך אחי אליעזר הכל היה טוב אמונה כשהכל טוב לך ואת מקבלת רק מתנות מהקדוש ברוך הוא היא אמונה אבל היא אמונה מסוימת היא אמונה חלקית אמונה שנבנת אחרי שנשברו הכלים אחרי שהלוחות נשברו ואת צריכה לחבר אותם ואת את בוחרת להאמין גם כשקשה ונשבר זו אמונה ברובד לגמרי אחר ממש וכשנהי על זה ואני רוצה לחשוב שהישגתי את זה אני מרגישה שזה אמונה הרבה יותר עם חוסן ועם עומק או גובה או רוחב או איך הכלי מאוד התרחב גם הכלי כל הכלי של הרגשות שלי גם הכלי של הכאב הגיע

לתאומות שלא הכרתי חשבתי שהכרנו כאב וגעגוע אחרי יצחק הבנתי שאמא שלי ויצחק והכל זה לא אני קוראה על שם מישהי שנרצחה בשואה אנחנו כאילו נוסעים איתנו את העובדנים אבל שום דבר לא דמה לעומק של הכאב והתהום השחורה שנזרקתי אליה אחרי שיצחקי נהרג ואבל הכלי גדל אז גם כשאני בהכרת תודה גם שאני בשמחה זה אותו גודל כלי אז גדלה בי האמונה וגדלה בי השמחה וגדלה בי הכרת התודה כי הכל גדל את מבינה הכלי שלי גדל הכלי שמחזיר חזיק את כל העולם הרגשי והאימוני. אה, אנחנו ככה הרקמנו לשחקים, מה שנקרא. בוא נראה קצת למטה ונעשה את זה ככה לפי הסדר כדי שנבין את התהליך. את גדלת עם סבתא שלא היה לך פשוט איתה. לאחר מכן אחרי שנתיים אבא

שלך התחתן גם מישהי שהיה קצת אנטריגות איתה ומאוד לא פשוט. גדלת בבית הזה ואז הכרתי את אליעזר אחרי שגדלת 18 לא הרבה זמן. כן. הייתי בשירות לאומי. קרנו מאוד צעירים. התחתנו צעירים. איזה יופי. ברוך השם. עכשיו אמרת שהכל הולך להיות טוב ממש ברוך השם ידעתם שבעה ילדים מה קורה מהילד הראשון איך זה קרה בואי תספרי לנו קצת את הסיפור ואחרי זה עם השני ואז אנחנו נוכל ככה יצחק גם זכינו לבנות את היישוב כוכב השחר שאנחנו גורים בו עד היום היינו בן 10 המשפחות הראשונות זה היה יחזות נחל והממשלה החליטה להזרח אז גם זאת באמת היום שאני מתקת כשעשינו את זה הרגשתי כמו החלוצים של פתח תקווה שהיא פשוט הביצות עםוסים אבל לא הבנתי

את גודל האירוע כמו היום בפרספקטיבה של גיל וזמן שקמנו שוב לא היה שם כן משפחות יש כמה ש מעל 500 וואו מדהים אתם בין העשר אני אומרת ההתחלה הייתה באופוריה באמת הממשלמשלה קראה לנו והייתה תחושה של שליחות וזה עם השנים חלק מהעם שלי א חושב שאני מכשול לשלום אז כל הכוכב ושחר והשוות באיפה שאנחנו גרים במתה בנימין הפכה להיות מורכבת וחמי אני עסוקה מאוד בזה בחיבורים ב זה נושא שכואב לי אבל ההתחלה הייתה מאוד וזה זכות עד היום להקימי שוב יש אלפי ילדים 500 משפחות באמת מדהים אז גם זה קרה ויצחקי היה הבכור שלנו וכשהוא היה בן חצי שנה בשנת 80 עלינו לכוכב השחר ויצחק חגג הוא אהב את היישוב הוא גדל בין שבילי היישוב יש המון

חקלאות בישוב יש אחווה בין האנשים כמו משפחה והוא בדל נורא בריא ונורא בכלל זה הדור קצת פחות מסכים ויותר חוץ אבל הוא באמת עשה רשע לטרקטור ועשה אהב את החיים אהב את החיים ואהב אנשים ואהב חברים וחברים אהבו אותו הוא אמר לנו אני אלך לצבא הרגיל אני אלך לקורסטסתדל אמרנו לו יצחק אנחנו איתך מאחוריך מצדדידדיך מלפניך איפה שהורים צריכים גבישות איפה שהילד צריך וראינו את הבן הבכור שלנו מסיים בהצטיינות את קורס הטל שזה לא דבר פשוט ואז הוא הגיע לטייסת שהוא מאוד אהב היה שם חצי שנה ובפסח תשסב ממש לפני 23 שנה ויום שישי א' של חולמד היה יום שישי אני עומדתי בבית בישלתי יצחקי היה בהדממה טייסת בכל המועדם בחופש והוא ארגן

מה שהוא הכי אהב טיולי ג'יפים הוא קנה ג'יפ עם החברים שלו הם היו מארגנים הוא מאוד אהב הוא אמר טיול ג'יפים טוב אחד עם אחיזה בקרקע שווה כמה טיסות באוויר שהוא גם מעודף הוא היה מספר לי על העננים ועל העניינים והם נסו למדבר יהודה וירדו גשמים באותו ליל סדר וגשמים שהם מגיעים למדבר הם מוספים הרבה חול ואבנים והמשקל הסגולי של המים משתנה ולכן הג'יפ במקום המים היו מאוד נמוכים אבל עוצמתיים ובמקום שהג'יפ יחצה את ה את נחל צהילים ככה הביתה זה היה לקראת סוף הטיול הם היו צריכים להגיע להרד ולהתחיל לחזור הביתה זה היה ברך בבע לשבת הייתה בתבע ויצחק אמר להם בואו נזדרז צריך להתחיל לחזור הג'יק פשוט נסחף לאורך הערוץ

ויצחק היה עם ישראל הוא אמר אני אעביר את הג'יפים לגדה אתם תאספו את הארוחת צהריים תעברו ברגל המים ממש היו מתחת לגובה הברך ואז אז הג'יפ התהפך והם יצחקי אמר לו ישראל תצא תצא מהג'יפ שלא נטבע פה והם הבינו שהג'יפ מסוכן אבל לא הבינו את העוצמה של המים והם נסחפו בהתחלה חבוקים שניהם קראו החולצות ישראל אומר שהם המים עשו בהם ממש כרצונם מתחת הוא היה בטוח שהם טובעים בדרך באיזשהו שלב המים קראו אותם ממש אחד מהשני זה נהיה יותר עוצמתי יותר עוצמתי וישראל נפלט ממש שמיים זרקו אותו על איזה סלע בגדות הנחל ויצחק שלנו המשך להידרדר דר בהמשך יש מפל של איזה 80 מטר ברכות ספירה מי שמכיר מקום מדהים מדהים מדהים אה ואז אני

הייתי באמצע לעשות קנה דלך מתוך שמחה וטוב לבב כששכן דפק חבר מהיישוב ואמר שקרה משהו ולקח איתו את אליעזר לחיפושים חיפוסים התחילו בשישי בצהריים ובשבת בבוקר מצאו את הגופה שלו בהמשך עבדי א איך שהוא דפק בדלת אני הבנתי שזהו למרות שלי עזרות קיבה ועוד חיפשו זכות שאמרתי לקדוש ברוך הוא כי בערב פסח שהרגשתי רוממות אמרתי לו הקדוש ברוך הוא דיברתי איתו תמיד אם אי פעם כעסתי עליך על זה שלקחת לי את אמא שלי נורא מוקדם וגם את אבא שלי מוקדם מוקדם הייתי כבר בלי אבא ובלי אמא אני מסירה כל תלונה כי אני רק צריכה לומר לך תודה על המלאות הזאת של הבית הזה עם יצחקי שחזר מהתעסק והתחיל לרקוד ואליעזר שהוציא דיסק חדש בערב פסח

הזה זה ושם לנו אותו בקולי קולות יצחק הוא התחיל לרקוד עם הילדים ואני עמדתי עם מגבת ונשענתי על המשקוף של המטבח והסתכלתי על הפלא הזה שקורה בבית שלי ואמרתי לקדוש ברוך הוא רק תודה ואני זוכרת שביום שישית ישבתי על המדרגות ואמרתי לו אם בערב חג סלחתי לך להורים שלי על יצחקי בחיים בחיים אני לא אסלח לך ממש הרגשתי בגידה הרגשתי שזרקו אותי לאיזה פינה חשוכה ואני קטנה ילדה קטנה לבדה שלא מבינה כלום גם אליעזר לא היה איתי כל השבת, רק ממוצאי שבת והיה נוראי באמת בכל רמה ואז הייתי צריכה לחדש את השר את הנדרים בינינו ואת האמונה ואת ה הבנתי שיותר מה שהקדוש ברוך הוא צריך אותי אני צריכה אותו עכשיו באמת בלי אמונה אני לא

יכולה ויש לי המון צירופי מקרים כאלה שאני מרגישה שהקדוש ברוך הוא בטובו נותן לי איך מחדשים את הקשר מה קודם כל זה החלטה בראש הרבה פעמים אנשים אה כשיש לנו החלטות שנובעות מתוכנו אז אנחנו לוקחים עליהם אחריות ואומרים אנחנו יכולים לשנות ולחשוב ולהתייעץ כשיש גזרות שנוחתות מלמעלה רוב האנשים לא מצליחים להגיד יש לי שליטה על הדבר הזה אני יכול לנהל את העסק הזה זה משהו שנפל עליי כמו רעם ביום בעיר לא בחרתי אני לא רוצה את זה אבא שלי תמיד היה אומר ביידיש מוכל תואבס כאילו לא רוצה את כל הניסיונות ואת כל ה אבל אני מתוך גם מטפלת וגם הניסיון האישי שלי יודעת בוודאות שאדם יכל ככול יש לונו יותר שליטה על איך החיים שלנו

מתנהלים ממה שאנחנו חושבים ואני הרבה פעמים נותנת את זה דוגמה גם לאליעזר גם למטופלים להבדיל אלף אלפי הבדלות הקדוש ברוך הוא זה כמו וז מה שהוא רואה מלמעלה אני לא רואה מפה אני נוסעת באיזה צומת ואני לא יודעת איפה יהיו לי פקקים ומאיפה כדאי לי לנסוע אני מקשיבה לוז ונוסעת פעם ימ ככה ואם אני שמה סביון בסוף בקצה הוא מביא אותי לשם פעם מפה פעם מפה ואם אני שמה ביעד אני רוצה אמונה. אני רוצה להרגיש נוכחות אלוקית בחיים שלי. אני רוצה להרגיש למעלה מזה. זה יעד. עכשיו אני לא מגיעה ביום. אני לפעמים לא מגיעה בחודשיים ולא בשנתיים. אבל אם אני מתמידה ואני אומרת יש לי יכולת לשלוט על הדבר הזה, אני בוחרת את הידים, בסוף

אני מגיעה. עכשיו כל אחד גם בדרכו. זה לא גזור הדבק. אני לא יכולה כמו שאני עושה שזה יעזור בדיוק למישהו אחר. אבל אני כן יכולה להגיד לכל האנשים שעוברים קשיים ויש כל מיני קשיים לא רק עובדנים חיים שלנו הם מסע לא פשוט ואני צוחקת אני כל זמן אומרת הקדוש ברוך הוא מרשה לי להעניש אותו בא' שהקדוש ברוך הוא מאוד יצירתי יש לו הרבה דרכים א לנהל יש כל מיני סיפורי חיים צות אני שות בקליניקה לפעמים אני לא מאמינה אני אומרת לעצמי הרי אני תבן 60 שנה ועוד לא שמעתי כאילו זה עוד מח מתחדש לי אז אני יודעת שיש הרבה קשיים ואני אומרת לכולם כולם. אם אנחנו נחליט שאנחנו רוצים להתמודד עם הדבר הזה, אם אנחנו נחליט שיש לנו סוג של

שליטה, זה בסוף יגיע. יש לנו יכולת לנוות את הדבר הזה הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. זה תלוי מה נשים ביעד. לא תמיד אני יודעת איך אני אגיע, אבל לפחות אני בטוחה שאני רוצה ממש. ואחרי כמה שנים העבודה השני הגיעה בזה? קודם כל אחרי שיצחקי נהרג א היינו עם שבעה ילדים ובגלל שהייתי אמא צעירה כשילדתי אותו הייתי גם אמא שכולה יחסית צעירה ואליעזר שלי מאוד מאוד רצה שנלד עוד ילד כדי שנראה לקדוש ברוך הוא לעצמנו ולילדים שאנחנו באמת בוחרים בחיים וזה לא רק איזה מילה מבחוץ והוא הרגיש שללדת חיים זה גם מנחם וגם גם ממש מנחיות אה ואני אמרתי לו שאני צריכה עוד זמן אני צריכה לראות שהבית שלנו הוא לא בית ושהילד לא ישא על עצמו

בת כמה אתה היית? 42 כשיצחקי נהרג. באיזשהו שלב הוא אמר שו וראיתי שאנחנו באמת מצליחים לראות את הילדים שלנו כי גם זה לא דבר ברור מאליו. יש המון הורים שקולים שבאמת רוצים בטובת הילדים אבל לא מצליחים לא מצליחים לקום בבוקר ולראות את הצרכים ולא לשכוע רק באבל שלנו. ובאמת זה קשה להחליט כל בוקר לקום אפילו. וואו. ממש כל שכן לחיות, להתלבש, לראות שהילד שלך יש לו יום הולדת, לראות כל הדבר הזה. איך עושים את זה? זה מאוחד נורא. נכון אבל אז אני אומרת כשהבנתי שאנחנו כאלה אז אמרתי טוב לקדוש ברוך הוא להחליט הייתי בת 43 נולד לנו אברהם אביה וואו מקסים בלונדיני עיניים ירוקות גומת חנות אל הקדוש ברוך הוא אין עליך אין

עליך הוא נולד בדיוק בהזכרה של אבא שלי ביורצית וקראו לו אברהם אביה והברית שלו הייתה בג' אלול ואז ראיתי שאביה זה אברהם יצחק הכהן הרב קוק וכאילו אמרתי באמת כאילו אמרתי הקדוש ברוך הוא מדבר איתי בקטנה אה ואביה מילה אותנו המון אושר ובחתונה של הדס הייתי עם בטן ענקית בהריון, ממש לא מה שתכננתי ואני זוכר את עצמי מסתובבת סביב איתה סביב החתן ואומרת לעצמי בראש זרה אם היו אומרים לך את הסרט הזה לפני כמה שנים הייתי יותר צוחקת יותר בוכה אמרתי לעצמי כנראה גם וגם והדס הייתי סבתא דס ילדה לנו נכד ו והייתי סבתא כשגיליתי שאני שוב בהריון והייתי בת 45 כשנולד אלישי מנחם וואו מדהים שיצחקי נקרא יצחק מנחם כי לא סיפרתי

שהברית של יצחקי יצאה בדיוק בדיוק ביום ההזכרה של יצחק אך של אליעזר שזה גם היה צירוף מקרים של הקדוש ברוך הוא הרגשתי שהוא אומר לי הילד מבורך והשם מבורך התלבטנו קצת איך לקרוא לו ואצאנו במשפחה אנחנו קוראים גם אני קוראיה על שם אנשים ככה אנחנו קוראים על שם אז הברית הייתה בבוקר אז קרה אחרי צהריים היה ברור שזה יצחק וקראנו לו יצחק מנחם שתהיה לנו נחמה ושנתיים אחרי שיצחקי נהרגילינו באיזה תוכנת מחשב שאחד הילדים שלנו סתם בדק חזרנו מהר הרצל בבס ביום הזיכרון והוא הקליד וגילינו שיצחק של אליעזר ויצחק חיו בדיוק אותו מספר ימים שזה 855 יום עכשיו אני אומרת עד היום שאני מספרת לך שנים אחרי מה הסיכוי הסטטיסטי שיקריא

דבר כזה קודם כל אז עוד לא היה אולטרס יצחק אז אז נורא רציתי בן כי אנחנו בית של בנות נולד בן הברית יוצאת ביום של ההזכרה של הדוד אתה בוחר לקרוא לו בשם של הדוד ואז אתה מגלה שהם חיו אותו מספר ימים עכשיו אני לא יודעת מה זה אומר ויש כאלה שיגידו לא קוראים על שם אבל אני קרויה על שם מישהי שנרצחה נורא צירה ברוך השם אני כבר זה לא עובד ככה ומלאכי קראנו לו על שם הנביא מלאכי אהבתי אתכם אמר השם ממש והוא לא פה אני לא מייחסת את זה לזה שהוא נקרא על שם אלא אמרתי לאליעזר ברור שהוא היה צריך להיות יצחקי זה ברור עוד יותר עכשיו עם הימים הקדוש ברוך הוא אומר לי אל תצטערי והוא גם תמן את המידע הזה של ה855 היום עד השנתיים

אחרי שיצחק נהרג שהייתה לי איזה נפילת כוח. הוא אמר, "סרה, תראי, אני איתך. שום דבר בעולם הזה לא קורה, בלי סיבה ומסובב. וגם אם את לא מבינה את ההיגיון, זה לא אומר שאין. זה איזה צירוף מקרים כל כך משאיר מבחינתי, כל כך לא ברור מאליו שכל התרחיש הזה יקרה יקרה, שאני אומרת זה רק הקדוש ברוך הוא מדבר איתי דרך הדבר הזה. זה יפה מאוד שאת רואה את הדברים הקטנים האלה ואת אומרת וואי, איזה יופי שהשם מדבר עליי בדברים האלה וזה מה שנתן לך את הכוח כי זה לגמרי הפרשנות שלנו. לזה שאנחנו נותנים לזה את המקום שמים על זה פרוטור נכון אבל אבל תראי המילה כאב זה בשם פרופסור יורם יובל זה ראשי תיבות אולי הוא אומר את זה בשם מישהו

אחר כל אחד בדרכו זה ממש כ א'ב ואני אני מדגישה את זה עכשיו כי אני זה מה שמחזק אותי אבל יש אנשים שזה לא מדבר עליהם בכלל האמונה הדעת אלוקים הדרך שלי גם אנשים דתיים לא חייבים להרגיש כמוני זה שלי אני מספרת את המסע של שרה מה עוזר לי אבל לכל אחד יש את הבדרכו שלו ומה שצריך לעשות זה לא לוותר לא להתייאש לחפש לחפש סליחה את הניגון שלך זה את יודעת יש בפסיכולוגיה למולת גשר מהחט זה גוף שכל רגש מערכת אמונות דמיון חברה הרעיון הוא שכל אחד יחפש את הערוץ שדרכו הנפש שלו מתחזקת דרכו הנפש שלו מתעודדת דרך הערוץ הזה זה מדבר אליו עכשיו זה לא חייב להיות אותו דבר. גם אליעזר ואני לא אותו דבר. זה לא שזה אותו ילד ואנחנו

איך הוא לקח את זה? לאיזה כיוון הוא מה מרפא אותו? וואו אליעזר הרי שלו ללא ספק זה המוזיקה. הוא התחיל לנגן אחרי שיצחק אחיו נהרג. הוא רצה בתור ילד אבל כמו שאומר הפורטה לא הייתה מצויה בזמנו אצל הורה ולא הצליחו לקנות לו כלי אפילו ווא נורא נורא רצה ואחרי שיצחק נראה גבורה שהוא לא מרוכז בלימוד גמרא הוא היה בישיבת הסדר ומעלות הם היו ביחד הם היו גם חברותה הם היו חברים מאוד טובים שנתיים ביניהם והוא חיפש מה לעשות עם עצמו ופתאום הוא אומר שזה בת קול מהשמיים שהזכירה לו שהוא רצה לנגן ושעכשיו כבר הוא יכול לקנות הוא קנק לרינט והתחתנו גרנו במעלות התחילה הוא היה הולך למתנס עם ילדים קטנים למורה כמו רבי עקיבא, איש

בן 22 הולך ללמוד קרינט עם מורה במתנס של ילדים במעלות בלי להתבייש ולאט לאט זה הפך להיות מרכז עולמו והוא הפך להיות מוזיקאי זה גם איזה הוא פעמים אומר מה היה צריך שיצחק ירדי שאני אגיע לזה מה זה הדבר הזה אבל ללא ספק המוזיקה היא הכלי שלו א מול הקבר הפתוח של יצחקי היום שרים הרבה אבל לפני 23 שנה זה לא היה מקובל אנחנו עמדנו בהר הרצל קרועים ושמורים כל המועד בית פסח חג אחרי ליל סדר של עוצמות והילד שלנו ככה והאיש שלי עומד לידי אני אני דברנית אני אני אומרת אם הוא המתנה שלו זה הניגון אני המתנה שלי זה המילים אני מדברת מלאכי היה אומר אמא שלי היא מצה עבודה מדוגמת היא עושה כל החודש מה שהיא הכי אוהבת היא מדברת

מדברת מדברת בסוף החודש המועצה משלמת לה על זה כסף פעם הייתי אומרת לו זה נכון אבל מילים יש להם כוח לברוא עולמות לרפא לבבות מילים זה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם במילים אז אני אומרת אני מדבר השתתקתי באותו רגע ואליעזר התחיל לשיר הדיסק שיצא השיר האחרון היה טוב להודות להשם ושארנו את זה גם בליל הסדר כי יצחק אמר בוא נשאיר את כל הדיסק בגלל זה זה מידוש 2 והוא התחיל להשאיר טוב להודות להשם ברגע שמורידים את הבן שלנו לקבר אני לא הבנתי מה עובר עליו מזל שלא השתקתי הייתי בהלם ממש אפילו נבוכה ולימים חשבתי איך לא איך לא הבנת את זה איך התפלט בכלל אלו אליעזר מדבר בשירה אליעזר מתמודד עם שירה אחר כך עם מלאכי הוא כבר

שר אפילו באסתרה שזה היה גם שיר ששרנו בשבת האחרונה עם מלאכי ו וקרע שערי שמיים אפילו ביסתרה שבתוך הסתרה וזה הכלי ריפוי שלו אבל זה היה נורא קשה בהתחלה אליעזר היה שבור אני ממש הרגשתי שאני צריכה להחזיק אותו אחרי צחק כי הוא היה הוא היה שבור אני זוכר שבבית חולים ליד המיטה של מלאכי כי מלאכי נפצע קשה ו לקחו אותו לשערי צדק ולקחו אותנו היה לנו איזה 24 שעות של פרידה אולי תספרי מה היה למלאכי כדי שנכון נכון ככה אז זהו אז ילדנו שני בנים אחרי יצחקי היה לנו שמונה ילדים ואליעזר אומר עשו מבצע בשמיים לקחו ילד אחד נתנו לנו שניים יש לנו בדיחות שחורות כאלה שמחזיקות אותנו ושלושת הבנות התחתנו בזו אחר זו לפי הסדר

ולשלושתם יש לנו נכדים עכשיו כבר שני בנים נשואים אבל אז זה היה ונשאר עם חמישה בנים בבית כי היה לנו יצחקי שלוש בנות שלושה בנים ואז נולדו עוד שני בנים ומלאכי היה גדול מבן חמשת הבנים והוא היה ילד מוכשר גאון הבנו את זה מאז שהוא למד לקרוא לבד ועשה גימטריות בגיל 3 וחצי וכשהוא היה בכיתה ב' הוא היה כופל מספרים שלוש ספרות ככה מהר מהר יצחק עשה מזה משחק מלאכי מלאכי 528 * 354 ארבע הוא היה מלא מלא מלא 255 ברצף הוא היה יורד תשובות זכות ששאלתי אותו לכי איך אתה עושה את זה הוא אומר לי אמא זה נורא פשוט לי יש לי שדה של מספרים מול העיניים ואני רק צריך לכתוב את התשובה הנכונה והוא קיבל 793 בפסיכומטרי והוא היה כזה

החוכמה הייתה באמת ידע וזיכרון בור סוד שאינו מאבד טיפה והוא למד בתורה ומדע שזה תיכון של יד מכון לב והוא למד פקם באוניברסיטה העברית בירושלים הוא היה בסוף השנה השלישית והוא התקבל ואני צריך 300 וכמה מועמדים לדלויט בתל אביב במגדלי הזריאלי אחרי מיונים של שלושה וחצי חודשים והוא היה צריך להתחיל לעבוד שו בסוף הלימודים ממש סליחה שאני שואלת אותך שאלה ככה לא פשוטה לא חששת שפתאום ראית עוד ילד מושלם מול העיניים שלך אה זה עבר לך אולי בראש לא א' ברוך השם כל הילדים שלנו מוכשרים ובאמת אני חשבתי שזה דרכו של הבורא לילט עדיין אני חושבת מחבק אותי כי יש הורים שנורא קשה להם עם הילדים שלהם ויש ילדים עם כל מיני מחלות

ודיחויות שאני אני לפעמים אני לא בטוחה מה מה יותר קל לגדל ילד בריא וחזק ולאבד אותו לגדל ילד פגוע מהלידה עם סיפים עם כל מיני אני לא יודעת אני לא מחליפה אבל הילדים שלי היו מתנה וגם חשבתי ששילמנו כבר את כל המרים בכלל לא עלה בדעתי הדבר הזה כן נכון אה אז לא אבל א מלאכי באמת היה מיוחד בבינו בדבר הזה וזה הפיין אותו. כל ילד שלי מתאפיין במשהו אחר. ויצחק מאוד אהב גם כדורסל וספורט. זה גם היה אחד התחביבים שלו ובחצי שנה האחרונה שלו מלאכי היה צעיר מיצחק ב-10 שנים. אז לקח זמן עד שהוא היה הוא נורא שמח שסוף סוף נולד לו אחרי הבנות אבל אמ הוא הוא זה לא בא לידי ביטוי הקשר עד שהוא קצת גדל. כשמלכי היה בן 123 יצחק

נהרג. אז מ-12 עד 12 בחצי שנה האחרונה מלכי גם היה מאוד גבוה. פיזית. יש לי שלושה ילדים שבבר מצווה הגיעו לי עד פה ושלושה בנים שהגיעו עד פה אז הוא היה מאלה שגברו א ויצחקי אמר וואלה הוא נהיה יריב ראוי התחיל לקחת אותו מוצאי שבת שהוא היה חוזר מהטייסת ו היה קבוע כדורסל חברים מגרש כזה הוא התחיל לקחת את מלאכי איתו ומלאכי בן ה-12 וקצת היה מה זה בעננים שאחיו הגדול והנהרץ החברים שלו משחקים איתו ולכן כשיצחקי נהרג אמר לי אמא אני איבדתי לא לא רק אח גדול ונערה רץ אני איבדתי חבר פוטנציאלי והוא התחיל לשחק כדורזל בקדושה זה היה כאילו ההנצחה שלו את יצחקי זה הוא אהב את זה ויש ליגה במתה בנימין זה איזה 40 וכמה ישובים

כוכב השחר זה חלק ממועצה אזורת מטה בנימין בכל קיץ יש ליגה שהיום היא על שמו אבל ליגה ששיחקו כדורסל וכל הקבוצות שיחקו והם נסו למשחק ביישוב אלי א הם חזרו הביתה מהמשחק שלושה רכבים בכל רכב ארבעה חבר'ה רכב אחד ירד משילו הביתה בד שבדרך הביתה נסיעה של 20 דקות לחוליית מחבלים אחד ממשוחררי שליט חיקו בדרך אמרו מפה יורדים רק היהודים בוא נחכה לרכב הבא ירו ברכב הבא שמלאכי ישב בו כל הארבעה נפצעו א אבל מלאכי נפצע הכי קשה לקחו אותו לשערי צדק א ואז באו לקחת אותנו זוכרת החברות שלי נכנסות הביתה אמרות לי את הדבר הזה אני בכלל חשבתי שהוא בבית לומד זה היה נוראי לילה נוראי לא יודעת איך עברנו אותו אה, ביום שלישי בערב

הוא נפטר מהפצעים שלו. מצאנו את עצמנו פעם שנייה א עומדים ליד ילד שהקדוש ברוך הוא רצה אותו קרוב אליו. א בשיבה של יצחקי, בשבת של השיבה, מעוז היה בן 4 וחצי. הוא היה אז צעיר בנינו וידענו אז שיהיה לנו עוד. הוא היה התינוק שלי, הוא היה בן 4 וחצי. ובשבת של השיבה הוא היה לה שיעור אצלנו לעילוי נשמת יצחק והוא שם את הראש על הברכיים שלי. מסתכל עליי בעיניים גדולות ואמר לי, "אמא, נכון, את גם נורא נורא שמחה וגם נורא נורא עצובה. את נורא נורא שמחה כי יש לך אותי ואת אוהבת אותי ואת נורא נורא עצובה כי יצחק היא מת ואת מתגעגעת אליו." והסתכלתי על הילד שלי בן ארצי ואמרתי לעצמי, "סרה, הילד הזה עכשיו נתן לך מתנה שלך יקח

שנים להבין אותה, לחשוב אותה, לראות כמה היא בראת ביצוע. אבל זה עמד לי כאן, לקח לי זמן בשבת הזאת שמלאכי עשה לנו את היום נישואים והנפש שלי התמלה בהבדלה ככה גם נקראת סעודה שלישית כבר אמרתי לדודים אני רוצה לשתף אתכם במשהו אמרתי להם כשיצחקי נהרג אני הבנתי מיד שאני אמשיך לחיות בשבילכם בשבילי בשביל אבא אני אמשיך אני כבר ידעתי שאני יודעת להמשיך אפילו בתוך תוכי היה לי כבר את המחשבה והידיעה שאני אחייה מתוך שמחה הבנתי כבר שהנפש שלי נוצקה כנראה משורש השמחה. אני לא צריכה להתאמץ בשביל לשמוח. אני לא דיכאונית. אני לא יש אנשים שמתמודדים עם זה. יש לי ביסה שאמרה לי שציפרלקס זה מה שיש לך במוח באופן טבעי ויש אנשים

שצריכים לקחת את זה כי אין להם את מה שיש לך. אז אני יודעת את זה עליי ומודה על זה. אבל אמרתי לעצמי השמחה והעצב יהיו ביחד. אני בחיים לא אצליח לשמוח שמחה נקייה כמו לפני פסח. כאילו זה יהיה כמו כלים שלובים. השמחה והעצב יהיו בחפיפה אחת כמו שמלת השבת של חנה עם כתמים שמחה לבנה עם קטמים שחורים של עצב אמרתי להם השבת פעם ראשונה אחרי 13 שנים שהלב שלי והשכל שלי ידעו כל הזמן שיצחק היא לא פה כשאנחנו ביחד אני כל זמן אומרת הוא היה מתחתן כבר כמה ילדים היו לו איך הייתה נראית אשתו איזה החמצה כל הזמן אבל הלב אמרתי להם היו לי שורירי רגעים שהוא עלה על גדותיו כמו בערב פסח שהסתכלתי לילדים שלי רוקדים והלב שלי לא הצלחתי

להכיל את האושר הזה ושבוע וחצי אחר כך מלאכי לא היה ואני זוכרת שאמרתי לקדוש ברוך הוא מה אתה רוצה להגיד לי שאסור לי לשמוח אסור לי להגיד הכל טוב לא מזמן היינו שבת ביחד אמרתי לילדים אני אוהבת אותכם אמרו לי אמא שקט אמא אז מישהי חכמה מתוקה אמרה לי לא לא זה לא חלילה שאסורך ישמח הקדוש ברוך הוא שהוא כמו וז כמו שאת אומרת ורואה שעוד כמה זמן צריך לקרוא עוד איזה משהו קשה הוא נותן לך מאגר של כוחות לפני כדי שיהיה לך ממה לקחת ב אמרתי לה טוב אז אני אסתכל על זה ככה אבל זאת הייתה התחושה שלי על גד העולם ואז לקחו לי את מלאכי וגם יצחקי וגם מלאכי היו משני ילדים חברים מאוד טובים שלי לא רק בנים שלי גם הם היו כבר

בוגרים והם היו משתפים והם היו משתתפים והיו לנו שיחות חבריות לא רק תעשה תיקח תבוא תעזור תעזוב את אחותך היו לי שיחות נפש עמוקות איתם הם סיקרנו אותי, הם היו לי מעניינים, אני בתור בני אדם, אני מה זה גם הייתי גאה וגם אהבתי אהבה באמת בקרבת לב כזאת גדולה זה היה ואחרי מלאכי אמרתי לעצמי, טוב, ללדת חיים את כבר לא יכולה, זה יש גבול לכל תהלול, את חייבת משמעות צרה, הנה אפרופו, מה עוד גם ההבנה ששמחה ועצב יכולים להיות ביחד ושלא להיבהל שיש עצב שלעולם לא תהיה שמחה ולהחזיק אותם ביחד ולחכות שהם יהיו ביחד ולתת להם לא להיבהל מזה ולא להיבהל מזה להרשות לעצמי להיות באמת כמו כלים שלובים זה איזה רשות פנימית שאנשים

צריכים לתת לעצמם וגם אדם מחפש משמעות ויקטור פרנקל כל הדבר הזה זה אצלי ביום יום אני חייבת בגלל זה אני אני גם עובדת כל הזמן ואני אומרת לעצמי זה מטיש אותי לפעמים אבל זה גם נותן לי כוח ומשמעות כי אני עוזרת לאנשים ואני אוהבת אנשים ואני משמעותית על ידי זה שאנשים מאפשרים לי לתת להם וגם אחרי מלאכי אז מאוד בגלל שמלאכי היה בחירות 2015 היו בחירות והוא למד בפקם ובפקם באוניברסיטה יש הרבה חברים הכי טובים שלו היו שמאלנים תל אביבים חילונים מובקים וגמורים ובערב של הבחירות ה הליכוד עלה שוב לשלטון ביבי זה היה עוד אז היום זה כבר אלוהים שישמור אבל אז הוא הזדעזע מהבהלה שהחזה בהם שהימין עלה לשלטון. הוא אמר לי משפט

שגם הולך איתי. יש משפטים מכוננים כאלה כמו שמעוז אמר לי, כמו ש הוא אמר לי אמא איך זה יכול להיות שאת ואני ועוד הרבה אנשים מצליחים ליצור קשרים ארוכי טווח עמוקים אמיתיים עם אנשים ששונים מהם חילונים ממש חברים טובים שלוש שנים וכקבוצות אנחנו כל הזמן מקטלגים הדוסים המתנחלים החרדים התל אביב המסול מולנים הקפלניסטים אז הם עוד לא היו אבל אומר אם אנחנו חייבים לעשות משהו אני עובר לגור בתל אביב אני אהיה רגל פה, רגל שם, רגל בכוכב השחר במזרח, רגל בתל אביב. את יודעת לדבר, את ואני נעשה חיבורים. זה היה לפני 10 שנים, זה עוד היה מילה היום אני 26 כמעט אמר את זה. וואו. וזהו נשאר לי משימה. זה נשאר לי א מין צבואה

כזאת. ובגלל שמלאכי זה היה ילד שני ובגלל שמלאכי גם היה ילד מאוד יפה ומאוד כזה מוצלח וזה, מאוד אהבו אותו ב אברגילה. בא הטלוויזיה והזמין אותי להמון רעיונות בבוקר וביקשו ממני לדבר בכיכר רבין. זה היה 20 שנה לרבין. חשבון שאחריו בדיוק זה יצא ביום הולדת של מלאכי אפרופו צרופי מקרים וכל עם ישראל חגג לו בכיכר בלונים וכל החברים שלו השמאלנים היו ואמרתי להם אתם יודעים שהיום זה ה-31 לאוקטובר יום הולדת של מלאכי אז הם הבטיחו לי שככה נחגוג לו גם את ההשכרחות שלו אז עשינו הרבה חיבורים עד הקורונה הצלחנו כמה פעמים בספורטק בתל אביב חייבת לומר שבשנה וחצי האחרונות זה נהיה נורא מאתגר ואני אף פעם לא מתייאשת ואני לא

פסימית אבל זה נהיה היה נורא קשה האמונה שזה עוד אפשרי משהו כזה נורא קשה טוב קשה קורה לנו אנחנו נעים על השכלה הזאת שלהיות ביחד קרועים מגובשים זה זה איזה מסע שאני לא כל כך כי את מרגישה שמה כי הקצוות אני לא יודעת אני רוצה להאמין אמרת אולי זה זמן גאולה אבל משהו בקצוות שלנו נהיה נורא נורא קצה כשאנחנו היינו לפני 7וקטובר הקריאה גמרה אותי זה היה נורא קשה ואז החיבור, הדדיות, היכולת שלנו להבין שאנחנו אחרים הייתה מעל וואי 15 מסולם ריכטר זה היה לא יאומן ואמרתי הנה המשיח בא הנהגנו לא צריך לעמול ולצערי זה מתפוגד לנו אנחנו שוב בקצה זה כאילו דור של קצוות זה תקופה של קצוות הכל בקצוות אז איך אוחזים את הקצוות

האלה זה הרצאה שלימה שיש לי על גם וגם על א אני לא יודעת אפילו איך להגיד את זה בקטנה אז אני כן אגיד את זה כתובנה אני כל הזמן אומרת הקדוש הקדוש ברוך הוא בספר בראשית מספר לנו, מוריד לנו את חוקי העולם כמו מונופול, יש הוראות משחק, אם קוראים את ספר בראשית נכון, הקדוש ברוך הוא סיפר לנו הכל בהתחלה, הוא אמר לנו, אני התחלתי את העולם הזה בגן עדן, לא כי חשבתי שתישארו שם, לא ידע, הוא ידע הכל, אלא כדי לתת בכם טעם של גן עדן, אפרופו איזה תחושה שיש למעלה מכאן ועכשיו, שהנפש יהיה לה לאן לכסוף. כשיש לך טעם, נגיד שבת, זה מאין עולם הבא. אם יש איזה חוט שאתה מכיר בDNA בצרוב לך איזה טעם גן עדן יש לך לאן להתגעגע יש לך

איזשהו חוט שאם אתה רוצה להקשיב לו אתה נמשך גבוה מכאן ועכשיו ברגע שהוא הוריד אותנו לעולם הזה הוא אמר פה בזאת הפך תאכל לחם בצער תלדו בנים חוקי המשחק פה משתנים ועוד לפני בראשית ברא אלוקים את השמיים את הארץ היה טו ובואו וחושך על פני תהום ואז אלוקים מדבר בורא את האור ולא משאיר את העולם הזה מלא אור תוך דקה הוא אומר לאור הוא קרא יום ולחושך קרה לילה הוא אומר לנו מהתחלה אהובים שלי בניי חביבייי העולם הזה הוא לא עולם שכולו אור אין מציאות כזו בעולם הזה זה של גן עדן בעולם הזה יש אור וחושך ים ויבשה יום ולילה ירח ושמש הכל זכר ונקבה זה עולם של הפרחים ואם אתה מצליח להחזיק את התודעה הזאת של קצוות והפחים נסיעת

ההפכים מה שנקרא אתה מחזיק את העולם הזה יותר טוב טוב, יותר נכון, יותר מתאפשר לך לפסוע בו בביתך. כשאתה מבין, אני אומרת פעם כשאני הייתי ילדה היו אומרים, תסתכלי על חצי המלאה ותגידי תודה. ואני אומרת, הילדים שלי לא מתוקים. תסתכלו שיש חצי ריקה וחצי מלאה ואל תחכו שהריק תתמלא. העולם הוא גם מחצי ריקה. העולם הזה הוא גם וגם. ואם אתם תחכו שיתמלא, תחכו שיהיה טוב, תחשבו שלחיות בטוב ולחיות באהבה ולחיות בשמחה זה רק כשהנפש שלנו מלאה. וכל הילדים שילדנו איתנו וכל הבריאות שלנו היא עצנה אז אתם תחכו לשו זה לא זה לא העולם הזה אז זה בעצם לאהוב את הריק גם ולשמח בו כן לדעת שהוא חלק מה אני לא יודעת אם לסמוח לכאוב מותר

לכאוב אבל להחזיק את זה לא להגיד זה ברירת מחדל זה עונש זה לא חוקי המשחק משהו פה הופר לא וואו העולם הזה הוא גם וגם ואיך עושים את זה אחרי פעמיים ששקלת שני הבנים שלך, איך איך אוחזים בקצוות האלה ולהגיד, אוקיי, אני חיה גם עם הכאב וגם עם השמחה, גם עם הטוב וגם עם הרע, זה חלק מהחיים, אני מקבלת מקבלת. אז שוב, כמו שאמרתי, כל אחד צריך למצוא את הדרך שלו, רק צריך לשים את זה ביד, להאמין שהוא יכול ולמצוא את הדרך. אני באופן אישי נאכזת באמונה, במשפחה ובמשמעות. מחפשת משמעות. זה שלושת הדברים המרכזיים שאני עמלה, אני עובדת עליהם, אני מחפשת אותם, אני מבינה שבעדיהם אני לא אצליח להיות ככה. אז יש איזה דיבור פנימי שלי

עם עצמי ואמונה שאם אני ממש אתמץ אני גם מצליח, שיש לי שליטה על איך אני חיה את החיים שלי. זה לא רק אני נסחפת פה בזרם החיים ולאן שהזרם לוקח אותי לשם אני מגיעה. יש לנו הרבה יותר שליטה על ההחלטות שלנו והחלטות שלנו מובילות אותנו קדימה. ומהרגע שאנחנו בוחרים בחיים, אני נותנת לפעמים את הדוגמה הזאת שכשאתה בא לקניון ויש דלתות נפתחות על איזה חנות, אם את עומדת מרחוק הדלת לא נפתחת, אבל הפוטנציאל יפתח קיים. אם אני מתקרבת, מתקרבת, מתקרבת, הדלתות נפתחות. אני צריכה לבחור, להתקרב לחיים, להרשות לעצמי, להתקרב ואז זה נפתח. זה כבר כמו צירים, זה כבר מזין את עצמו. מהרגע שאתה בוחר בחירה, זה כבר עוזרים לך, זה קורה.

ועוד דבר, אף פעם לא להיות לבד. אני באמת חושבת שצריך לדעת להעזר, צריך לדעת לבקש עזרה מקצועית, חברית, משפחתית, לא חשוב, אבל אם אתה מרגיש שנורא קשה לך, אתה לא מצא את הדרך וחושך לך, תבקש עזרה. חלק זה רבנים, חלק זה כלפי שמיא, חלק זה רופאים, חלק זה חברים, אנשי מקצוע, פסיכולוגים, כל אחד שימצא את ה את מי שיעזור לו, אבל לייעזר, לדעת ליזר, לדעת להאמין שזה אפשרי. וזאת הסיבה שאני שמחה לפעמים להתראיין וזאת הסיבה גם שכתבתי את הספר הזה כשנקרא שגעגועים נפגשים, אמרתי לעצמי, דרך הספר אני מצליחה לתת לאנשים את התקווה קודם כל לראות אותי. שאני באמת בשיבה של מלאכי בטוחה שאני לעולם לא אוכל יותר, לעולם לא יעניין אותי

מה אני לובשת הכל יהיה תפל אני אחייה אני לא באמת מהרגע שהליתי ילדים על עגלת חיי אז האופציה לחדו לא הייתה קיימת אני ידעתי שאני אמשיך אבל בתפילות בחוסר ולצערי אני חזרתי לאכול ומעניין אותי אני נהנית ולשמחתי אני כן שמה לב מה אני לובשת אני קמה בבוקר ואני מודעת גם לזה זה ואני נותנת לעצמי אה ואני אומרת אם מישהו רואה אותי שומע את הסיפור ואומר וואלה היא היא זוכרת אותי בשיבה של יצחק עוד מחפשת הורים שקולים שמחייכים שמעופרים ואומרת אם הם יכולים גם אני יכולה ממש כאילו וואו שזה מה שאתה לך לקוח בעצם ממש לדעת שזה אפשרי שיש כזאת אפשרות בעולם אז אם יש כזאת אפשרות אני אחפש אותה עד שאני פרח לב הזהב עד שאני אמצא

וואי מדהים במקום מקום הזה דווקא בגלל התקופה הזאת שיש כל כך הרבה שחול כן חשוב לי לשאול אותך את השאלה הזאת בשביל הורים אחרים שיראו את זה את הראיון מה המקום של הכאב איפה הוא תופס לפני כך וכך שנים וככל שהזמן יותר עובר איפה המקום שלו אוקיי יש איזה סיסמה כזאת סלוגן הזמן מרפא אני לא אוהבת אותה וגם הוא מקומם אנשים בטח כשהם בתחילת הדרך ואין לי שום אה הכאב נשאר כל הזמן בעיניי זה כבר הופך להיות חלק מה מהדברים שאתה נוסע איתך אבל הוא משתנה זאת אומרת ההרכב התדירות העוצמה בהתחלה לא נשמתי פיזית אחרי צחקי לא הצלחתי לנשום ממש לא הצלחתי לאכול חשבתי שזה יהיה מנת חלקית מד אני אומרת שוב לאט לאט אני מושמת יותר

בקלות הכאב פושט ולובש צורה והוא וגם יכול להיות פעם שאני עלה פסגה ואני אומרתי לעצמי וואלה א מצאתי נוסחה פיצחתי את הדבר ואז יומיים אחר כך יש נפילה זה קו החיים את יודעת גם בבית חולים הוא כזה וקו המוות הוא כזה החיים הם דינמיים ויש לנו ימים כאלה צריך לא להיבא לא מהנפילות לזכור שזה יכול להשתנות וכשאני למעלה אני גם זוכרת שיכול להיות שבעוד חודש יהיה לי קשה או לקראת היום הולדת או לקראת יום הזיכרון יום הזיכרון זה סיוט שאין כדוגמתו אני כל הזמן רוצה רק לדלג מעל הימים האלה ויש לכם שניים כאילו שני ימי זיכרון שני ימי הולדת ויום הזיכרון אחד של עם ישראל זה קריאה אבל לשאלתך הכאב הוא כן משתנה ואפשר לחיות לצידו

ואיתו בהתחלה הוא משתלט עליך אתה אין לך קיום הכאב תופס 100% מה מהחלל הפנימי שלי והיום הוא יכול להיות לפעמים 80% לפעמים 20% זה משתנה איזשהיא תובנה שבעקבות כל מה שעברת כי עברת חיים כל כך מורכבים ומאוד לא פשוטים תובנה שהכי חשוב לך לשתף את עם ישראל אני באמת חושבת שאם אני אעשה רשימה של כל מה שקיבלתי מהחיים האלה, מהקדוש ברוך הוא, כל מה שלקחו ממני, ברוך השם הרשימה של מה שיש לי יותר גדולה. היכולת להסתכל על היש, למרות שאמרתי צריך לראות גם את חצי הריקה, אה אה להצמד אליה, לתת לה מקום בלב שלי, למשפחה, לאהבה, לשמחה, לאפשר להיכנס. זה מה שעושה את ההבדל. כי הלב הוא שריר. אנחנו יכולים לכווץ אותו ולא לתת לדברים

הטובים או לחסד שאנשים עושים או לכל מיני. מי שמחפש מוצא דברים טובים. אם אני אקווץ את הלב שלי ולא אתן להם להיכנס, לא יהיה לי דרך להרחיב אותו ולחיות בשלום עם כל החלקים. זה ממש החלטה פנימית, אמיתית ועמוקה ומחויבות אישית שלנו לעשות את הדבר הזה. א וואו שרה תודה רבה לך. ב אני ממש הכנסתי את מילותייך ככה לתוך ליבי אחי אני לוקחת את המקום של האמונה משמעות לחיות עם הכאב כאילו זה הה לא להילחם איתו ‏H