"נס שהתחתנתי עם בעלי": סיפור התשובה של גליה הנוקד

את לא תהיי יותר את לא תציירי יותר את לא את לא את לא תהי יותר את הבת שלי המוצלחת הוא חשב שזהו הוא מבחינתו החזרה בתשובה זה היה מוות קוראים לי גליה גדלתי בקיבוץ עד גיל 20 קיבוץ של התקם קיבוץ חילוני לגמרי עם כל המשתמע מכך א אבא שלי היה חקלאי היה אחראי על השקית השדות אמא שלי ה מורה לאומנות אני גדלתי בתוך ההוואי קיבוצי בחדר אוכל אף על פי שלא ישנו בבית ילדים אבל היינו חוזרים אליו מהבית ספר אחרי שהיינו בחדר אוכל היה את כל החגים החקלאים היה שבועות ופסח וכל חג שהיה היה דגש מאוד גדול על ה על החקלאות הלכנו יחפים ואופניים ו החוויות מאוד טובות אפשר אפשר להגיד שכשאני נזכרת אחורה בילדות ובנהרות בקיבוץ

החוויות הם חוויות טובות וחיוביות אני באה לשם אני אוהבת להסתובב הקשר נשאר מאוד חם וקרוב גם עם המשפחה שנשארה שם א בתוך המציעות שגדלתי אז ממש לא היה שום דבר שקשור ליהדות what so עד כדי כך שבגיל 20 שבעצם התחלתי את כל התהליך של החזרה בתשובה לא ידעתי אפילו מה זה קידוש עד כדי ככה הבורות הייתה גדולה א שמע ישראל דברים מאוד מאוד מאוד בסיסיים גם כאשר חגגנו את החגים או משהו כזה לא היה שום חג שבועות היה חג חקלאי לא היה שום קשר לא ידענו שיש לזה איזשהו קשר למתן תורה א כל דבר היה היה ניתוק היה מאוד מאוד גדול כמובן שבתוך הוואקום הזה היה גם הרבה בתוך הוואקום של הבורות היה גם הרבה אנטי שלא ידענו בדיוק על מה אבל

כמובן שהייתה הרבה הסתייגות מכל העולם התורני ו מהחרדים האמת היא שלא היה הרבה הפרדה בין העולם החרדי לעולם של הציונות הדתית כל החרדים היו מקשה אחת ולא בדיוק התחברנו אליהם בעצם האמונה בקדוש ברוך הוא זה משהו שהוא לא ה לא דיברו על זה זה לא היה משהו שהיה מדובר אבל א אבא שלי למרות שהוא היה קיבוצניק בכל רמה חבר רבי שעשה גדו היה לו אמונה בהשם הוא האמין שיש השם בעולם הוא לא עשה עם זה שום דבר אבל האמונה הפשוטה הזאתי זה משהו ש לדעתי הוא היה קו מנחה לאורך כל ההתבגרות שלי ובסופו של דבר גם מביא לחזרה בתשובה כי כאשר שאלתי אותו בגיל ארבע או חמש שאלתי אותו אם יש השם בעולם זה שאלה אני חושבת שכל ילד באיזשהו שלב

הוא נחשף אליה אני אפילו לא יודעת מאיפה הבאתי את זה כי באמת זה לא היה בשיח שלנו א בפשטות הוא אמר לי שכן שיש ומתוך המציאות הזאתי אז גם הייתי מדברת איתו מגיל מאוד מאוד צעיר ממש מאז שאני זוכרת את עצמי אה הייתי פשוט מדברת עם השם א לא הייתי קוראת לו בשמות התורניים שלו זה היה וטו זה שייך לדתיים אבל כן הייתי מדברת עם המציאות האלוקית או איך שלא תפסתי את זה בזמנו לא משנה כמה מנותקת הייתי מהחיים התורניים א זה חוט שני שליבה אותי תמיד אני חושבת שזה היה אני חושבת שזה היה ספר ש קראתי אה אני חושב בשנות ה בעצם החזרה בתשובה שלי הייתה בתחילת שנות ה2000 ו בדיוק כל שנות ה-90 זה היה שנים של הרבה ניו איג' הרבה

רוחניות חיפוש אחר רוחניות היה את התורות מהמזרח כל מיני דברים כאלה וא אני בתור בן אדם שמאוד מאוד חיפש ערכים ומשמעות והקיבוץ באמת אף על פי שהוא מאוד ניסה לתת את זה החיי היום יום שלי לא היו לא היה בהם את הרוחניות שחיפשתי לא הי היה בהם את העומק שחיפשתי וקראתי קראתי הרבה חיפשתי את המקום הזה ש של המשמעות זה נשמע קצת קלישאתי אבל זה היה הדבר ובין כל הספרים שקראתי התגלגל לידי ספר שנקרא אומנות ההתבודדות כתב אותו הרב רז משה דורון הוא חוזר בתשובה בעצמו ואמרתי וואו זה בדיוק מה שאני עושה הוא כותב שם לצאת החוצה למקום של טבע ולדבר עם השם בשפה פשוטה ואני אומרת אוקיי ביג דיל זה מה שאני עושה אני מדברת עם השם

בשפה פשוטה אבל הספר הזה הראה שהוא ברגע שהוא ראה לי שיש את הדבר הזה ביהדות אז בעצם זה אמר לי א אוקיי אולי לא כל היהדות היא היא איזה משהו מאוד מאוד שחור וסגור זה אולי נוגע גם אליי הרי זה מה שהדבר הזה השיחות עם הקדוש ברוך הוא זה היה משהו שהיה לי ממש חלק מה חלק ממי שאני ממש הרגשתי שבלי זה אני לא אני לא יכולה לתפקד וברגע שראיתי שיש את זה ביהדות זה פתאום זה הוריד לי איזשהו מסך מהמקום הזה של א הכל שחור הכל סגור רגע אולי יש שם משהו זה היה אני חושבת ששמה זה התחיל אחר כך כבר א התהליך בעצם הוא תהליך מורכב אבל אני חושבת שזה היה הדבר הראשון שפתח לי את זה להגיד מה גרם בסופו של דבר לשינוי חושבת שזה בדרך כלל

מערך של דברים שלם א אחרי נגיד אחרי שקראתי את הספר הזה א אמרתי אני רוצה לבדוק עוד מה מה מה יש עוד ליהדות להציע לי והספר הבא שקראתי זה היה קיצור שולחן ערוך א כי אני בן אדם מאוד מעשי אז אמרתי אוקיי בוא נראה מה יש ליהדות להגיד א בקיצור שולחן ערוך לא יודעת מי שיודע או לא יודע זה בעצם הדבר הכי יבש הפשט הפשוט של ה הלכות הכן והלא של היהדות אני חושבת שקראתי אותו אני פתאום הבנתי ש שיש פה דרך קודם כל אני מאוד מאוד שמחה ככל שהעולם יותר מתקדם כביכול א אפשר לקרוא לזה מתקדם ככל שהשנים עברות ונראה שה ערכיות יותר נשחקת יש דרך היהדות היא היא מטפלת בכל דבר ועכשיו במיוחד מול הילדים אני רואה את זה בהורות שלי וגם

בזוגיות יש א יש דרך לכל דבר וזה זכות מאוד גדולה שהדרך הזאת היא דרך אלוקית היא דרך תורנית אז קודם כל אצלי זה היה מאוד קיצוני אז הייתי חיילת וברגע שאני בן אדם מעשי אבא שלי חינך אותנו על לקחת אחריות מבחינתי ברגע שהבנתי שהאחריות שלי בתור יהודיה זה לקיים אורך חיים דתי לשמור תורה ומצוות אז הלכתי לאפסנאות החלפתי לחצאי צבאית הפסקתי להדריך חי לים טיולים בשטח זה היה פשוט התפקיד שלי בצבא ונכנסתי למדרשה חד משמעית זה היה ממש אנשים אומרים לא יודעת אבל רגע וזה תהליכי וזה כן נכון אבל כל התהליך הוא היה כנראה בנפש ובמחשבה אבל במעשה ממש ממש שמרתי שבת אני זוכרת שהשבת הראשונה ששמרתי לא ידעתי כלום על שבת יהודית

הדבר היחידי שידעתי זה שלא מדליקים את האור ולא חותכים נייר טואלט וזה מה שעשיתי לא חתכתי נייר טואלט הייתי כל ה שבת בחושך הפעם הראשונה והאחרונה ששמעתי את אבא שלי בוכה זה היה שהוא נכנס לחדר שלי היה לי דירה בקיבוץ מקבלים דירה והוא ראה את כל אני אני מוראה לאומנות היום וגם ציירתי לפני זה היה שם את כל הציורים שציירתי ואת כל הדיסקים והספרים הוא התקשר אליי הייתי גם כן בדרך לבסיס והוא אמר לי את לא תהיי יותר את לא תציירי יותר את לא את לא את לא תהיי יותר את הבת שלי המוצלחת הוא חשב שזהו הוא מבחינתו החזרה בתשובה זה היה מוות ואחר כך בדיעבד הוא ראה ש שלו אבל אז כן זה היה אני חושבת שזה היה הדבר הכי קשה חד

משמעית הדבר הכי קשה זה היה לשמוע את אבא שלי בוכה ולהרגיש שהוא איבד אותי ולנסות להסביר לו שהוא לא איבד אותי את בלי הכרתי בשידוך למהדרין זה סיפור גם כן משעשע אה הוא הוא היה בישיבה חרדית אני הייתי במדרשה חרדית ו באנו ככה לפגישה עם כל סך הכל היינו שנינו כמה שנים בתשובה ורצינו נורא להיפגש כמו החרדים כי הבנו שככה צריך להיות א ואני ישבתי ככה אמרתי רגע אני אמורה להיות נורא צנועה ונורא מופקת ולא להגיד שום מילה כאילו מעבר והוא כזה גם כן עם הכובע והחליפה והלכנו והיינו נורא נורא מאופקים ואני אומרת איזה נס שהתחתנו ואנחנו באמת נורא נורא מתאימים כי כי כאילו בקושי בקושי חשפנו באמת את הפנימיות שלנו כי חשבנו

שככה זה נכון כאילו אמרנו פחדנו לעשות את ה את הדבר הלא נכון שלא יהיה כביכול חרדי ו אנחנו נורא מתאימים באמת אנחנו מתאימים בהשגחה פרטית מדהימה זה פשוט מה שנקרא זיווג משמיים אז אחרי שחזרנו בתשובה היינו כמובן שייכים לעולם החרדי היינו באנו מה הוא בא מהישיבה ני באתי מהמדרשה והינו הרבה שנ בהגדרה שלנו בעצם שייכים גם הילדים הו במוסדות שם ותהליך שעברנו לפני משו כמ 10 שנ קצת יר בעצ עשינו מה שנקרא תשובה על תשובה התחלנו לחפש את ה את המקום שלנו בתוך ה בתוך היהדות ראינו ש העולם החרדי למרות שהוא גידל אותנו בצורה מדהימה ונתן לנו המון כינינו שיש המון דברים שלא מתאימים לנו ויצאנו למסע מחודש א עזבנו את ה גרנו

בעיר העתיקה של צפת עברנו לפה למושב לטבע ראינו שזה מה שנכון לנו הוצאנו את הילדים מהמסגרות החרדיות לאנחנו קוראים לזה אנתרופו וסי שזה בעצם חינוך חינוך אחר יהודי מהשורש א הבגדים מעט השתנו התחלנו לחפש את המקום שלנו בתוך היהדות שזה היה לא פשוט זה היה כמעט כמו לחזור בתשובה מחדש אם לא יותר קשה שזה למצוא את את עצמי בתוך המקום הזה ואני חושבת שהמסע שלנו הוא לא נגמר שזה זה היופי וזה הקושי גם בלהיות חוזר בתשובה שזה לא שחזר אותו בתשובה ו וזהו חזר אותו בתשובה וזהו זה משהו שה הוא אף פעם לא נגמר ואני כתבתי ספר על הדבר הזה מתוך המקום של השבר וגם מתוך המקום של הנחמה על המסע הזה שהוא בעצם הוא הוא כל הזמן משתנה

החוזר בתשובה הוא כל הזמן משתנה והוא זן חדש ונדיר הוא לא שייך לציונות הדתית הוא לא שייך הוא לא שייך לשום מקום הוא הוא משהו חדש שקיים בעולם והמשהו החדש הזה הוא כל הזמן דורש מענה אחר גם בפנימיות וגם בחיצוניות והעולמות האלה ש העולם הזה שבאנו ממנו אם זה מתל אביב ואם זה מהקיבוץ ומה שגדלנו עליו הוא כל הזמן א ניסע בתוכנו וה הטבעים של הנפש שלנו מוכתבים ממנו ולכן א אנחנו כל הזמן בחיפוש למצוא את האיזון הנכון בין הטבע שלנו של מה שאנחנו לבין העולם החדש ש שהגענו אליו שבחרנו בו וזה משהו שהוא הוא לא פשוט והוא לא נגמר וצריך הרבה רגישות וא אמונה כדי לעשות אותו