למה אנחנו פוגעים דווקא במי שאנחנו הכי אוהבים? | משיבת נפש | עם הרבנית צילה אלחנתי והרבנית פרי כהן

שלום וברכה. ברוכים הבאים לעוד תוכנית של משיבת נפש. איך נצלול לתוך הנושא שבחרנו היום? נושא שכמו כל הנושאים שלנו. אין מה לעשות. אין לי דרך אחרת להציג את זה בלי להגיד שזה נושא שנוגע לכולם וזה נושא שכולם יזדהו איתו וכולם צריכים לדבר עליו כי ברמה כזו או אחרת כולנו נתקלים בזה ביום יום. או במצבים שהם א יותר חונקים, בוא נקרא לזה ככה, ואין לי איך להמשיך לסובב את הכותרת. אני פשוט אגיד את זה. היום אנחנו מדברים על מריבות, על זה שהרבה פעמים המלחמה שמתרחשת בחוץ היא, איך להגיד, לא פחות מהמלחמה שמתרחשת בפנים. שהרצון הזה לשלום והזעקה הזאתי, לקצת שלוות נפש מתחיל דווקא במקום שאנחנו צריכים להרגיש הכי נינוחים.

הכי בטוחים והכי רגועים ולצערנו הרב דווקא שם הרבה פעמים שלא לומר כל הפעמים זה לא דווקא שם אויבי איש אנשי ביתו מרגישים שיש את החיכוכים הכי גדולים את הקונפליקטים הכי קשים את המריבות שהכי שורטות אותנו בנפש והכי משאירות אותנו עם מטענים שעם זה אנחנו הולכים החוצה וסוחבים את זה איתנו על הכתפיים אז באמת כל כך הרבה שאלות בנושא הזה וכל כך הרבה פני שניות וכל כך הרבה אנשים שמגיעים לייעוצים בעקבות התחושה הזאתי של מתי מתי זה יגמר ואם אפשר לפתור את המריבות האלה בכלל באיזשהיא צורה ובאמת בוא נשאל את השאלה האם באמת אנשים שונים שחיים ביחד באותו בית האם זה בכלל הגיוני שהם יסתדרו הרי גם אם נולדנו לאותם הורים באותם

תנאים באותה צורה כל אחד הוא עולם כל אחד יש לו את הדעות שלו את האופי שלו את השוני שלו והרבה פעמים זה מביא לחיכוכים. אז היום אנחנו נפתח את הנושא הזה מעוד הרבה זוויות שהם יותר עמוקות ככל שהזמן יאפשר לנו. וכמו בכל תוכנית אני מזמינה אתכם צופים יקרים לשלוח אלינו את השאלות שלכם. אם זה בנושא הזה שאנחנו עוסקים בו בתוכנית או בכל נושא שאתם מרגישים לא סגורים על עצמכם, מעוררים, יש לכם איזה שאלה לא פטורה, אולי אתם מתלבטים אם להתחיל תהליך כזה או אחר ואתם לא יודעים מה לעשות, אנחנו כאן הטלפון מופיע לכם על המסך לשאלות שלכם בהודעת וואטסאפ ובעזרת השם ככל שיאפשר לנו הזמן אנחנו נעלה את השאלות שלכם ונקבל את תשובותיה המאלפות של איך לא הרבנית פרי כהן שלום שלום וברכה.

שלום וברכה.

מה שלומך?

ברוך השם.

איזה נושא בחרנו היום? אני יודעת שכל תוכנית אני אומרת את זה, אבל א נושא שצריך לגשת אליו, לא יודעת, בתחושה שלי לפחות בעדינות כמו למיטה נפץ ב100%. אתמר ציטת את ה את המילים כאילו אויבי אדם אנשי ביתו וזה מפחיד. אם ניקח את המילה אויב, ניקח את המילה אוהב, כן? יש שם שתי אותיות שמפרידות, כן? והם שתי אותיות שהם נראות על פניו כל כך קטנות, אבל הם עושות את כל ההבדל מהאויב לאוהב. ולא סתם. כן. א לפעמים אנשים אומרים, אתה אוהב אויב? וויש את המילים של השיר שאומר אוקיי שמור אותי מאוהביי ומאויי אשמר מעצמי ולמה זה כל כך נורא כיוון שמהאויבים מאנשים זרים אנחנו יודעים להישמר אבל מאנשים שאנחנו אוהבים אותם שאמורים

לאהוב אותנו בחזרה ופה יש שת כלים שאנחנו אומרים רגע רגע הוא אמור לאהוב אותי היא אמורה להיות נאמנה לי, היא אמורה לאהוב אותי והיא לא. אז מה הולך פה?

זה באמת קשור לאהבה? זאת אומרת, ההבדל הדק הזה שאת מתארת שהוא בא לידי ביטוי אפילו בשפה העברית בשפת הקודש שהיא תמיד מרמזת לנו על הפנימיות ועל המהות של הדברים בצורה כל כך יפה מאויב לאוהב ולחצות את הקו הזה בחזרה אם זה בכלל אפשרי אבל זה באמת קשור לאהבה או שאהבה יש לה את המקום שלה זה משהו בוא נגיד איזשהו סעיף נפרד איזשהו חלק נפרד בלב וגם אם אוהבים אפשר לבוא לידי מריבות זמן לעשות מציאות.

יפה. אז בוודאי שגם כשאוה אפשר לבוא לידי מריבות או לא אקרא לזה מריבות. כמו שאני אקרא לזה גם כשאוה יכולות יכולים להיות חילוקי דעות. עכשיו מה שאנחנו הולכים לדבר עליו היום זה לא חילוקי דעות זה מעבר. זה החוסר יכולת לקבל משהו של מישהו אחר. ואיפה נעוץ השורש. זאת אומרת, אם אני יש לי דעה, אני מבקש משהו ובא מישהו ולא מאפשר את הדעה שלי, האם אני יכול לקבל את זה או שאני נכנס להיסטריה, למה אני נכנס להיסטריה? אז איפה באמת נחצה הקו? כי לפי מה שאת מתארת כאן עכשיו זה תלוי בתגובה שלי. השאלה כאן א איך אני מגיבה למשהו שנראה לי חילוקי דעות? והנקודה שזה הופך למריבה זה אם אני מרגישה שהחוסר הסכמה הזה הוא מבטל אותי,

הוא אומר משהו עליי, א אני יכולה להסכים, לא להסכים, אבל אם אתה בא ואתה מבטל אותי, אם את בא ואת אומרת דעה שהיא היא מנוגדת לערכים שלי, אז כבר זה הופך למשהו הרבה יותר גדול מלהסכים מה לאכול ארוחת ערב. יש פה משהו שהוא יותר מהותי. ואם זה פוגש את בני הבית בדיברנו גם על מריבות שיכולות להיות בן אחים על על טריטוריה, כמה פעמים יש את הנקודה הזאתי שילדים כבר מרגישים שהמקום צר מלהכיל ואין להם את החדר שלהם ואת הפינה שלהם והיום גיל ההתבגרות גם מתחיל הרבה יותר מוקדם את יכולה לשמוע גם ילדות בנות 10 באות ואומרות אני רוצה חדר לבד

והיא נגעה לי בדברים שלי והיא לקחה לי את שלי ואין לי את הפרטיות שלי בוא'נה פרטיות מי ידע על פרטיות בכלל נכון אבל אני רוצה כדי באמת שנוכל לצלול החומר שחשוב לי שנעביר אותו היום אני רוצה לספר שתי סיפורים ושתי הסיפורים האלה יבהירו עוד יותר ובכוונה לא שיתפתי אותך כמעט לגמרי בסיפורים כי ברגע שאת נתקלת בחומר חדש חייבת לשדף פה את הצופים אז את מתמלאת כולך ובאמת את את מפרעה את החומר ושואלת את השאלות המאוד מאוד נכונות כי מהתגובות שאני מקבלת אז כל הזמן אנשים אומרות וואו כאילו את מביאה חומר אבל צילה כל כך מפרעה את זה עם שאלות אם יכולת עם מיקוד עם עם התביטות על המטרה ועם עם הפקת מטרות אז כאילו זה כל כך כל

כך חשוב ולכן לא שיתפתי אותה אז באמת אנחנו שתדעו זה שידור חי וזהסשן לכל דבר ועניין זה זה קורה כאן עכשיו מה שנקרא לא היו חזרות

ואני לא מתחנפת כי אני לא צריכה משהו אלא אני באמת אומרת את המציאות יופי אז בואי נתחיל אז שתי אז שתי סיפורים שמאוד מאוד חשוב לי שאנחנו נתחיל איתם כדי שנוכל להבין את החומר שלנו לעומק אז שתי הסיפורים שקיבלתי אצלי בקליניקה דווקא מהשבוע האחרון אה ילדה מספרת שאמא לא הייתה בבית אבא ניגש להכין ארוחת ערב זה לא משהו שהוא קורה בדרך כלל ואחד האחים אמ עשה איזה משהו ואבא ממש א מעבר להעיר ביקר אותו בצורה מאוד נחרצת והילד היה מאוד עצוב ואז הוא אמר אבא אמר לו טוב פגש לאכול ארוחת ערב אחרי שנגמר הסשן של ההערות אבל בוא לאכול ארוחת ערב ואז הילד אמר אני לא רוצה עכשיו לאכול והאבא אמר גש לאכול אמר אבא אני לא רוצה

לאכול ואבא אמר אם אתה לא ניגש לאכול אז אני אעניש אותך ואל התחיל נורא לבכות ואמר אבא אבל אני לא מסוגל לאכול בעצם מה הוא אומר אבא קשה לי עכשיו חוויתי ביקורת א יש לי כרגע בעיה עם המקום שלי עם התחושה שלי עם איך שאני מרגיש את עצמי תן לי רגע להירגה ואבא ממשיך אם לא תאכל אני לוקח לך את האמפי שלך ולד אמר אבא אבל אני לא מסוגל לאכול ואבא לוקח לו את האמפי וילד בוכה בוכה ואומר לו אם אתה לא נרגע אם אתה לא מפסיק לבכות עכשיו אני לוקח לך את הפלאפון שלך והילד לא מצליח להירגע להפך הוא נכנס להיסטריה גבוהה יותר ואבא לוקח לו את הפלאפון ילד ישב בכוח אחר כך ניגש ניכר את האוכל איךשהוא והאבא הודיע לו חד משמעית שאם זה

לא מפסיק העונשים רק המשיכו להגיע הילד היה חייב להפסיק לבכות לא כי הוא לא בוכה יותר לא כי הוא לא כואב לו יותר. בפנים הוא נורא נורא בוכה אבל בתוכו אבל אבל בחוץ הוא לא מראה כלום כי הוא חייב לשתוק. ונשאל את השאלה האם הילד הזה ראה את אבא כאוהב או אויב. לא יודע ודאי שזה אויב.

בוודאי כי למה? מה הילד רואה? הילד רואה יש לי אבא ממש לא פייר. אבא שמתנהג בראות. ילד יכול להגיד על אבא כזה הוא ממש רשע כשהוא מדבר עם עצמו.

א ולהפיק משמה כל מיני לקחים עבור עצמו אני לא יכול לסמוך עליו הוא לא מבין אותי אין לי מי שיבין אותי בעולם וכולי וכולי וכולי וכולי אוקיי יופי סיפור אחד אנחנו תכף נדבר עליו הסיפור השני ילדה שמספרת שאבא שלה א העלה הרבה מאוד קילוגרמים בשנים האחרונות הפך להיות אדם מאוד שמן הוא לא מצליח לבד לנעול את הנעליים שלו ולא לגרוב את הגרביים הוא יכול לעשות את זה אבל יותר נוח לא שעוזרים לו. עלה הזאתי חזרה מיום בחוץ. היא הייתה בלימודים והיא חזרה הביתה והכה מאוד בחוץ. היא מספרת שהיה לה ממש תחושה של סחרורות ואפילו כאב ראש חזק. היא רצתה רק להגיע הביתה לשים את הראש במיטה. איך שהיא ניחה את הראש, ניגש אליה אבא שלה,

אמר לה הולכים לעשות קניות קומי. אמרה אבא אני עם כאב ראש מאוד מאוד חזק אני רוצה קצת לישון. אז הוא אמר לה קומי קומי, זה הזמן של הקניות. קומי, אנחנו ולכים לעשות קניות. היא יצאה מהמיטה ואבא אמר לה, תעזרי לי לבוש את הנעליים בגרביים שלי. הוא הגיש לה את הרגליים והיא לא הייתה מסוגלת. אומרת, הייתי ממש עם כאב ראש, רציתי לנוח. אני קמה כדי ללכת איתו לקניות. לא הייתי מסוגלת לשים לו את הנעליים. יהיו השומעים שיקשיבו מהצד ויגידו כיבוד הורים. היא לא הרגישה כיבוד הורים באותו רגע. ואז היא אמרה לו, "אבא, זה דרישה או בקשה? את חצופה? מה את חושבת שאת עושה? מה?" אמרה לו, "אבא, שאלתי, זה דרישה או בקשה? אם זה דרישה

אני מחויבת בכיבוד הורים זה בקשה זאת אומרת אתה שואל אם אני יכולה אני לא יכולה הוא צעק עליה הוא השתולל הוא דיבר אליה מאוד מאוד מאוד מאוד לא יפה כשה הגיעה אליי לספר לי את הסיפור היא בכתה והיא אמרה אבא שלי לא אוהב אותי האם אבא שלה לא אוהב אותה עכשיו בוא נתרגם יש פה דיבור בשפות זרות

ניקח את הילדה הזאתי אנחנו מסתכלים על האבא על פניו הוא יכול להציד בנו רגשות מאוד מאוד קשים. תגיד בוא שנייה מה מה אתה חושב על עצמך? שאלת את עצמך אם הילדה שלך נעים לגרוב לך גרביים ונעליים שאלת וחוץ מי עושה לך טובה למה אתה צועק עליה? אז זה עצם זה שהיא חייבת בכיבוד הורים זה אומר שאתה יכול להגיד את כל אהבת נפשך ולצעוק עליה ולדבר עליה ולהגיד כמה היא אפס ושום דבר וכלום ולא מקפידה בכיבוד הורי ועוד יותר מזה הוא החביר ביקשתי ממנה לשקף לה את אבא שלה לספר לה מה הוא מרגיש היא אמרה את "את יודעת מה הוא מרגיש? לא מסכים, הוא לא מסכים בחיים לבוא לטיפול. אמרתי זה צועק הצילו מכל מכל מה שאבא עושה. אז בעצם אנחנו

נתרגם את השפה הזרה שאבא. אנחנו נתרגם את זה לעברית או לנפשית או לרגשית. בעצם מה יש שמה? יש אדם שעלה על עצמו משקל גבוה מאוד. הוא לא מסוגל להסתדר בכוחות עצמו. הוא מרגיש רע מאוד, מרגיש מושפל. כיוון ש אדם שלא מצליח לעשות את הדברים וגם מרגיש ככה יודעת יש שמות מדי איך אנחנו לא נמצאים בלפני מיליון שנה שאדם שמן היה נחשב בריא בשר ו לא

לא עצם זה גם שהוא הגיע למצב שבלי בלי שיפוטיות כן אבל זה שהוא הגיע למצב שהוא לא יכול לינו נעליים יש פה רמה מסוימת שהיא אפילו מוגדרת נחות זאת אומרת בן אדם שהוא הוא הוא מוגבל הוא פשוט מוגבל נכון אז אפשר לקחת את זה בתור וואי הוא מבקש עזרה זה אפשר להתייחס אליו ממש כאל נכה עכשיו שצריך עזרה ולבן אדם נכה אפילו ברחוב אנשים שלא מכירים אותו ינסו לעזור לו כי הוא בן אדם שהוא הוא מוגבל והוא צריך את העזרה הזאת אז ישר מתעוררת כלפיו חלמה חמלה כשמתארים כזה מצב של בן אדם שהוא לא יכול לעשות דבר שהוא בסיסי זה ממש מעורר רחמים כפשוטו אבל מצד שני יש פה מכלול, יש פה מה שנקרא תמונה שהיא הרבה יותר רחבה, יש פה ילדה שגם

היא נמצאת עכשיו במצב הנפשי, הפיזי, הרגשי שלה, שגם היא נמצאת כרגע בזום אינ על התמונת מצב הספציפית הזאת בחוסר מסוגלות. אז יש פה לכאורה שניים שהם מוגבלים שלא יכולים לעזור אחד לשני וזה יוצר את הפצ ואז היא פתאום הופכת להיות פה היררכיה. האבא קודם לילדה, כיוון שהיא חו בכיבוד הורים והוא לא מחוייב בכיבוד ילדתו, על פניו ואז הכוח גובר.

מה זה על פניו? הוא באמת בתכלס יכול להשתמש בזה. אבל אחד הדברים הכי נמוכים אולי שאפשר לעשות זה להשתמש בכוח שלך, במעמד שאלוקים נתן לך. זה לא משהו שאתה הרווחת אותו באיזשהיא צורה. זה אתה מציאות. השם שם אותך אבא. היא מחוייבת בכיבוד הורים ואתה סוג של משתמש בזה נגדה בצורה לא יפה.

יפה. עכשיו אבל מה מנהל את כל את כל זה? אם האבא היה מגיב אוקיי את לא רוצה לנעול? טוב הפסדת כיבוד הורים. ברגע שהאבא מתפרץ, הייתי אומרת מתפרע על הילדה, זאת אומרת שהוא סוחב בתוך חו תחושה של נמיכות קומה. כשאדם צריך לעמוד מול הילד שלו ולהגיד לו א אתה לא בסדר אתה כזה אתה כזה אתה כזה אתה אפס אפ אם אתה אומר לה תקשיב את לא עובדת בכיבוד הורים עובדה בסדר אנחנו יכולים לקרוא לזה כך או כך הורים דורשים מהילדים שלהם לעשות דברים מאוד מכוערים לא נעימים בלי טיפת עדינות להבין שילד שלך אולי א לא נוח לו לעשות את הדברים האלה או אמ לא נעים לו דברים מסוימים עדיין אתה אתה אתה מבקש לעשות את זה א מתוך מקום של הילד שלי

מכבד אותי או בגלל שהוא קטן או חלב או חסר עונים או כי אני יכול אני פשוט יכול להשתמש בכוח הזה כן אבל אבל אתה בא ואתה אומר לא תשמע זה לא כיבוד הורים נו אבל כשאתה בא ואתה מוציא עליו את כל הקיתון זה מראה שאתה מנסה להנמיך אותו

רגע רגע למה אם אם את אומרת עכשיו לילד שלך מה שעשית מה אם את לא עושה עכשיו את מפסידה פה בעצם כיבו ד הורים את משתמשת ב אמירה זאת זאת אמירה קונקרטית מותר לנו אבל כשאני מתחילה להוציא עליה את כל מה שאני חושבת כרגע ומנסה להשפיל בעצם יש פה אמירה אחרת ואנחנו לא שמים לב איך אנחנו נופלים בהתנהגות של עצמנו

ולמה זה קשור לנמיכות רוח

יפה ואיך אנחנו שקופים כי אם היינו מסתכלים על זה באור נכון היינו מבינים שבוא זה כל כך עלוב מה שאנחנו עושים כי כשהורה בא ואומר לה תראה הפסד את הכיבוד הורים מותר להורה להגיד את זה מותר לו גם ללמד את הילד שיש כיבוד הורים. אבל כשהורה פועל מתוך מקום מושפל הוא יוציא את כל הקיתונות על הילד שנמצא מולו. על אשתו. זה יכול לבוא גם כן מול כן מול בעל מול אשתו אישה מול בעלה. הוא הוא יעליב. מתי אנחנו מעליבים? אנחנו מנסים להנמיך את זה שנמצא מולנו. מתי אנחנו מנסים להנמיך מישהו שנמצא מולנו? כשאנחנו מרגישים שהוא גבוה יותר. אז כדי להגיע למקום שאנחנו נהיה שווים, דיברנו המון על הרצון בשוויון, כדי שאנחנו נהיה שווים,

אני חייבת להנמיך אותו כדי שאני אוכל להיות שווה לו, כי אני נמוכה, בוא'נה, אנחנו שקופים, אתה מרגיש כזה עלוב, לך תעשה משהו עם עצמך. אף אחד לא נתן לנו רישיון להיות הורים. אף אחד לא בדק אותנו. זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא בדק, הוא ידע מה אנחנו צריכים, אנחנו מסתכלים במקום המיסטי, אז הקדוש ברוך הוא ידע שהילד הזה ירד לתוך הבית שלך והוא יעבור כל מיני השפלות, משמה הוא יגדל. כן? עכשיו סיימתי פגישה עם ילדה שהיא כאילו סיפרה לי על השנה האחרונה איך השנה הזאתי התחילה ולפעמים קשה לה לסלוח לעצמה דברים מסוימים ואז אמרתי לה אל תסלחי לעצמך תקבלי את הדברים ותביני איך צמחת משם אז הקדוש ברוך הוא יודע מראש איך נצמח מתוך הדברים הקשים שנעבור אבל אנחנו לא צריכים להשתמש בזה

אני אגיד לך עוד משהו ש שזה עולה בי שהקדוש ברוך הוא נתן לנו את ה את הזכות ואת היכולת להיות הורים ולהיות בני אדם בעלי בחירה ו זה סוג של כוח מאוד מאוד חזק וזה אחד הדברים שהקדוש ברוך הוא נתן לנו כמו שאת אומרת רישיון הקדוש ברוך הוא נתן לנו כזה כוח בידיים שעד כדי כך כתוב ותחסרו מעט מאלוקים יש פה כוח של שררה כוח שאני יכול עליך עכשיו אתה יותר נמוך ממני בעצם אז אם אתה לוקח את הכוח הזה ומשתמש בו לרעה כהורה בצורה של ניצול בצורה של פגיעה בצורה שלבקש מאלה דברים שאתה אתה בעצמך לא היית עושה או שאתה בעצמך כן אמור לעשות זה זה על זה נאמר חלק מזה כן אני לא זה פרשנות שלי תן דעתך פן תחריב עולמי זה החרבת העולם זה

לקחת כוח שהוא נועד לטוב שהוא כוח מצמיח שהוא כוח מגדל שיש פה הרבה אחריות על הכתפיים וזה להשתמש בו בצורה שלילית לפעמים על ידי אפילו שימוש בדעת להיות בן אדם שהוא אה אם אני אומרת את זה נכון פונדומנטליסט שאתה לוקח את את הערך של הדת ואתה זה אנשים ש שהם הם סוג של כמו חי קט כאלה כאילו אתה הופך להיות ראש קטה הופך להיות מישהו ש שמנהל פה אנשים לא כי הם באמת רוצים ברגע שהם ירצו הם יברחו בלי להשאיר את האבק שלהם אחר כך וזה דבר שהוא הוא כמו שאתה אומרת זה כל כך נמוך אתה כל כך נמוך שאתה מנמיך את כל מי שאתה יכול בדרך והסיפור הזה עם הילדה ועם הנעליים אני לא חושבת שיש מישהו שיכול לשמוע את זה וזה לא מעורר בו

סלידה לא יודעת בשמיעה ראשונה אחר כך תוך כדי שאת מדברת ואת ואת מתארת את הדברים שאפשר לפרק אותם ולראות מאיפה זה נובע ואם אם זה מנועל פה מאגו ובכל זאת יש פה עניין של כיבוד הורים ואת אומרת בואנה להבדיל להת רבי טרפון שהוא אה אה היה מוכן שאמא שלו שהוא הוא תלמיד חכם עצום והוא מוכן ללכת על הרצפה על הליכת גחון לצורך העניין ושאמא שלו לא תלך על

שואלת השאלה האם אמא שלו דרשה את זה או שהוא עשה את זה מרצונו וזה משהו מאוד חשוב בהבנה של הנושא הזה

למה כי זה עושה את ההבדל

כן אנשים מאוד מאוד שמחים לעשות דברים מטעם עצמם ולכן יש נשאלת את השאלה הגדול המצווה ועושה מאשר זה שאינו מצווה ועושה ולנו בתוך הבית ויכוח איזה בוקר אחד כאילו שבת בבוקר ישבנו ואחד הילדים שלי אמר אמא לא הבנתי אבל כאילו אני אני למה גדול לא מצוו ועושה מזה שאינו מצוו אם הוא לא מצוו אני רוצה להביא מתנה לקדוש ברוך הוא אמרתי תדע לך אמרתי לילד שלי זה שאינו וגם בעלי היה לו קשה להבין את זה כי הוא אמר מה זאת אומרת אבל אם אני לא מצוו ואני עושה מעצמי איזה דבר מדהים. אני אמרתי צריך להבין מה זה כוח בנפש. כוח בנפש זאת אומרת הנפש שלנו שהיא רוצה להיות חופשיה והיא רוצה להיות משוחררת. ודיברנו על זה שמשה רבנו נהנש

על זה שהוא מכה בסלע כי זה דור שלא מסוגל לקבל מכות בראש. זה דור שרוצה להביא מנחה מעצמו שיאפשרו לו את החופשיות להביא הוא שלא יצבו עליו. ולכן גדול המצווה התורה לא נכתבה בשביל אז. התורה נכתבה. התורה נכתבה מאז ועד היום. אתה לא מצווה ואתה עושה כל הכבוד לך, אבל איזה כיף. אני החלטתי, אני רציתי להביא מתנה. או למשל לדוגמה כש א ביקשו מלך לעשות משהו א ואת עושה ו או בעלך בעלך הכין ארוחת ערב והוא מחכה לך עם הסינור במטבח ו נו צילה. והוא מחכה שתגידי ושתגידי גם במילים שהוא רוצה. או בעלי היקר, פשוט מקסים. כל הכבוד לך. זה מציק. לא בא לך להגיד. בא לך להראות את

אה את חושבת שבגלל הבקשה פה למחמה רצון הזה זה יוצא רקציה. בא לך להגיד בדרך שלך איך את מעריכה. בא לך לתת בדרך שלך את מה שאת צריכה. אנחנו ככל שעוברות השנים אנחנו הופכים להיות הרבה יותר מוכנים ומסוגלים לעשות את מה שאומרים לנו. יש פה נקודה מהפכנית בעיניי כי גם מהזווית שאת אומרת שבעלך לא הבין את זה והילד לא הבין את זה יש נקודה גברית כזאת שגם לנו אנשים יש אותה שטוב לנו להיות מתנדבים. זה נותן לנו הרגשה אלטרואיסטית כזאתי של אני במקום גבוה אני אני עושה אפילו שאני לא חייבת. אז יש את הנקודה הזאת, אבל יש עוד נקודה שכאילו ברגע שהכניסו אותי להנחיה, למה לעשות, לאיך לעשות, את אומרת כאן זה כשלעצמו יוצר אנטי.

נכון? כי ממש ככל שעוברים השנים אנחנו לא יכולים, אנחנו הופכים להיות יותר ויותר ויותר בני חורן, יותר משוחררים, יותר אם הם אנחנו אנחנו עייפים כביכול מהמקום הזה של להיות חייבים ואנחנו אנחנו רוצים לעשות אבל שיאפשרו לנו לעשות ולא שיצבו אותנו לעשות וכשהתורה נכתבה ודיברו איתנו על משה רבנו שמכה בסלעב הקדוש ברוך הוא אומר אתה לא יכול לנהל את העדה הזאתי להכניס אותם לארץ ישראל כיוון שהם לא גלותיים יותר הם לא גלותיים הם לא מסוגלים שיצבו עליהם ואנחנו יודעים שתמיד כאילו הדורות הקודמים משתמשים ואומרים כשאבא שלי היה מסתכל עליי הייתי מורידה את העיניים וכשן

זה לא עובד תסתכלי עלי יש לך בעיניים מסתכל עלייך וגידי אמא איזה עיניים יפות יש לך

זה לא יעבוד. הם אחרים. אחד הרבנים בכיתה של הבן שלי אמר שהייתה חוצפה נורא נורא גדולה שם. מה הייתה חוצפה? שהבן שלי ניגש אליו ואמר לו הרב איזה סוודר יפה יש לך? הוא אומר אנחנו לא חברים הוא לא יכול להחמיא לי ככה והבן שלי אומר אני לא הבנתי מה הבעיה. כאילו לבש סודר מאוד יפה.

אין אפילו איך להסביר את הדבר הזה. כי פה זה לא מדובר על חוצפה שהיא ראה שבן אדם ילד יכול להבין אתה אמרת פה משהו לא במקום אבל זה מין זה דיסטנס שנבנה על כבוד שמה כאילו אין אותו היום

אבל השאלה אם אין לנו כבוד היום להתרפק על העבר ולומר היום אין כבוד אני חושבת שהיום המצחיק הוא שאנחנו הפכנו להיות אנשים שמחפשים מכובדות כביכול הכרה שלנו בעצמנו, היכולת שלנו להסתכל על עצמנו ולהגיד אני אוהב ככה, אני אוהב את עצמי ופחות א עומדים בכללי חברה כאילו מה הדברים אומרים

כמו כמו בדבר הזה שעם הזוודר זה ממש דוגמה טובה זאת אומרת את יכולה להגיד שהילד שלך לא מכבד את המורה שלו

לא ממש אוהב אות מקבל ממנו כן א תשמעי א סיפרה לי בחורה איזה מסך חיים אני אני יושבת אמרתי לה זה כמו כשאני עכשיו קוראת ספר איזה מסע חיים היא מספרת לי כבר שתי פגישות זאת אומרת שאתה שלומות שאני מקשיבה נפאמת למסע חיים ולי שאני יכולה לשחרר עוד מילה עוד לא התחלנו בכלל בטיפול אני רק מקשיבה היא מספרת לי שבתור ילדה קטנה בכיתה ו' היא בת 20 היום בכיתה ו' א היו מוציאים אותה הרבה פעמים החוצה היא מספרת שעוד המנהלת של ככ של אחד בתי הספר שהיא רצתה להתקבל שה ההורים שלה רצו שהיא תתקבל לשם היא הייתה בת שש המנהלת לא קיבלה אותה ואמא שלה שאלה את המנהלת למה היא לא מקבלת אותה ומנהלת אמרה שהיא מבינה בחוכמת הפרצוף אז

היה לא יודעת מבינה בחוכמת הפרצוף והיא רואה שהילדה הזאת היא לא יודעת לקבל מרות עכשיו בעיניי אחת הבנות המופלאות אחת הבנות המופלאות אני מאמינה שהיא רואה את התוכנית הזאתי שתיקח את זה לעצמה כמחמאה וואו וואו וואו ו והמנלת בכיתה א' כבר ראתה שהיא לא יודעת לקבל מרות עכשיו מה זה לא יודעת לקבל מרות בואנה זאת ילדה שאברהם עשה חיים מטורף נלחמה על הזכות שלה לחיות כאן בעולם באמת באמת באה ממקום מורכב כשהיא בכיתה ו' היו מוציאים אותה המון מהשיעור הייתה מורה שהייתה היא הייתה הם היו מקפיצות אחת את השנייה והמורה הוציאה אותה החוצה ואחרי כמה דקות קורת לה ואומרת לה בוא איתי ככנסי אומרת לה מה קרה אמרה יש יש פיקוח של

משרד החינוך אני מבקש תיכנסי אני אורה שראות אותך בחוץ אז היא אמרה למה משרד החינוך ילדה בכיתה ו' משרד החינוך בא לראות מה הולך בבית הספר כדאי שיראו שאני רוב הזמן בחוץ

מה אתה אומר טענה לחוצפה איומה ולא הסברה איזה גיל זה היה 11 והמורה לא הסכימה להכניס את הילדה יותר לכיתה הייתה שבוע בבית ואחר כך עשו לה שימוע והמורה אמרה שהיא מבקשת שהילדה הזאתי לא תדבר איתה יותר אוקיי אני מסתכלת יסלחו לי אלה שצופים בזה עכשיו יגידו שאני מעודדת לחוצפה אבל אני אומרת יש פה ילדה קטנה עם נשמה מדהימה ילדה שבעצם בא לספר סיפור כואב. כל הזמן מוציאים אותי החוצה. מישהו שאל למה מוציאים אותי החוצה? אחד. הדבר השני, היא אומרת את האמת שלה. בוא נקשיב לה. בוא. זה שהיא ילדה ואמרה את האמת שלה, זה לא אומר שהיא חצופה. אולי קשה לנו לקבל את האמת. בדור הזה שכתוב חוצפה יסגה מסימני המשיח, אנחנו מסתכלים

ואנחנו אומרים יש פה ילדים שיש בהם אז ומה אומרים לנו? זאת אז דקדושה. זאת העזות שאם ניקח אותה למקום נכון ולא נאמלל אותם ונייאש אותם האזות שלהם תהפוך להיות אז דקדושה מדהים

שאלה אם אנחנו יודעים לעשות את זה

אז אולי שווה לדבר על באמת איך א איך לדעת לעשות את זה כי כמו שאת אומרת יש פה סוג של גורם ההפתעה מורה מקבלת כזאתי תשובה מילדה בוא'נה את בת כלום וחצי ואת יש לך פה ואת יודעת להשתמש בו גם אז זה יכול להיות

את יודעת לדייק את מה שאת מרגישה שעה ואת קטנה אף אחד לא ציפה לזה ממך והדבר השני שאני חושבת שני אתייחס אליו כשאנחנו נחזור זה על הסיפור השני עם האבא שהניש את הילד ושוב מאיפה זה מגיע וכך נוכל לתרגם את שפת המריבות שלנו

אז באמת אנחנו תכף ניגש לתרגום הכל כך חשוב והמסרן הזה של שפת המריבות כי כשנבין את זה כנראה נדע להמציא את השלום גם אז א תמשיכו איתנו גם אחרי ההפסקה המוזיקלית וזהו בוא נצא לשירing for musck ‏Which one?

שמחה כזו גדולה, הלב אומר תודה על כל מה שנתת שנה

ועוד שנה. תפילה מתוך תקווה אמה של נחמה שחיינו וקיימנו מתוך שמחה ברכות כולם אומרים למלך העולם שירו מתוך הנשמה וכולם נותנים ידיים וכולם שרים שרים עכשיו עושים לחיים עכשיו כולם רוצים וכולם כולם נותנים ידיים את כולם שרים שרים ועכשיו לחיים ועכשיו כולם רוצים רוצים רוצים יוא אדם לא שר שירה אלא מתוך שמחה כשר עוקדים כשמנגנים הנשמה שלמה מה טוב ומה נעים ושכולם באים כאיש אחד בלב אחד כולנו חברים מודים ומברכים לבורא כל עולמים שרים רוצים ומנגנים וכולם נותנים מידיים וכולם שרים שרים ועכשיו הוצים לחיים ועכשיו כולם רוצים וכולם נותנים מידיים כולם כולם שרים שרים ועכשיו רוצים לחיים עכשיו כולם רוצים ה

וכולם נותנים ידיים ה

ועכשיו עושים לחיים ה וכולם כולם ידיים ה

עכשיו עושים לחיים כולם נותנים ידיים כולם שרים שרים ועכשיו עושים לחיים ועכשיו כולם ובדים וכולם נותנים מידיים וכולם שרים שרים עכשיו רוצים לחיים עכשיו כולם רוצים so did you come up with anything I'm still looking

תודה שחזרתם אלינו. אז אנחנו עוסקים בנושא של מריבות באיפה זה פוגש אותנו, איך אנחנו מביאים שלום לבית. וכמו שהרבנית פרי אמרה לפני שיצאנו להפסקה המוזיקלית, כשאנחנו נלמד את השפה של המריבות, אנחנו נדע לתרגם אותם ובעזרת השם להביא את השלום. אמרתי את זה נכון הרבנית פרי?

בוודאי. אני זוכרת שהייתה לנו תוכנית שעסקה בנושא של שפות האהבה, שבעצם הרבה פעמים כל אחד יש לו את הדרך שלו להביע אהבה ולהביע את ה וזה לאו דווקא במילים וזה הרבה פעמים גם בדברים שהם מעבר למילים אז אם הבנתי נכון זה אותו דבר עובד גם במריבות זאת אומרת יש לנו דרך א לריב או שאת מתכוונת ל למה מה מסתתר מתחת למריבה

מה מנהלת המריבה מה הכוח שמנהל? הרי כדי להדליק אש צריך להכניס חומרי בערה. כשאנחנו נלמד מה הם חומרי הבהרה שמזינים ריב, שמזינים ויכוח, אז אנחנו נוכל להתייחס לזה אחרת. כשאתה רוצה לתת חיסון למשהו, כן? יש התפרצות של מחלה. אתה צריך להבין, אתה הולך לרופא שבחן קודם כל מה מה מניע את הפריחה הזאתי? מה מניע את החום הזה. כן? אז כשיש פורצת מריבה יש כאן חום, יש כאן פריחה, יש כאן תחושות לא איזשהיא הרגשה לא טובה. מה מה מניע את זה? יש סיפור על אחד מגדולי ישראל שהזמין עליו רופא הביתה והוא ביקש הוא הרגיש לא טוב ויהיה הרופא ויבחן את הבעיה ונתן תרופה. שיצא הרופא הוא לקח את המרשם אמרו לו רבי אנחנו ניקח נלך לקנות לך

תרופה ווא אמר לו לא לא צריך תזרקו את המרשם לפחנו אז למה קראת לרופא שיביא לך מרשם? אמר תראו אני אגיד לכם בכל פעם שאני לוקה במשהו אני נכנס ככה לתוכי מבין מאיפה זה בא ועושה על זה תשובה כי כל איבר שאני מקבל בו קושי חולי אז אני צריך לעשות תשובה ואז זה מתרפא כי לא סתם אני מקבל חולאים הם באים על איזשהו תיקון שאני צריך לעשות פה לא הצלחתי להבין לא הצלחתי להבין מה האיבר שחולה אני לא מרגיש טוב אבל לא הצלחתי להבין מה האיבר שחולה לקחתי קראתי לרופא כדי שיבחן איזה איבר חולה לי ומשם אני אוכל לעשות תשובה. כשיש לנו זיז, כשיש לנו מחלה, אנחנו בעצם צריכים להבין מאיפה נובעת המחלה. אם נסתכל על זה ונגיד האבא הזה לא

מצליח לנעול את הנעל ועלדה לא נתנה לו ואז הוא צעק עליה והיא שנעה אותו. לא. למה האבא השתולל כל כך כשהילדה שלו לא נועלת לו את הנעל? למה הוא לא אמר חבל הפסדת בכיבוד הורים? אז אנחנו נבין מה מנהל אותו, נוכל להבין מה יש כאן ואיך לכבות את הבערה הזאת. אז כמו כל הנושאים שאנחנו עוסקים בהם כאן ואנחנו עוסקים בנושאים שהם מורכבים והם מעוררים את הכוחות נפש שלנו הרבה פעמים לטוב ולמותב, אנחנו רוצים לספר עכשיו לצופים, לצופות היקרות שלנו על סדנה מעצימה, סדנה מיוחדת שהולכת להיות כאן בבית הידברות, שזה הבית של הסדנאות, הבית של ההשרה הרוחני נית הנפשית, המנטלית והולכת להיות כאן סדנה מעצימה לנערות שהיא מביאה דרך

המשחק, דרך הרבנית פרי כהן שתהיה ודרך עוד מנחות מוכשרות ומהממות את המקום הזה של להביא את עצמך לידי ביטוי בסדנה המיוחדת הזאת וקוראים לסדנה הזאת הולכות בעקבות הלב ואנחנו רוצות לצרף אלינו לשיחה את עידית ליכטנפלד שהיא שחקנית ויוצרת ומנחת סדנאות משחק. הנה היא כאן איתנו. שלום לך אידית. מה שלומך?

שלום ברוך השם. איזה כיף להיות איתכם.

אנחנו שומעים את אידית. אז א עידית ככה הולכת להיות מאוד משמעותית בסדנה הזאת. הולכת להביא את המקום הזה של המשחק, של היכולת להביא את עצמך לידי ביטוי מהמקום של המשחק. ואני שומעת מהרבנית פרי שעידית היא אישיות מאוד מאוד מיוחדת. אז אולי בואי תספרי לנו את הרבנית פרי מהמקום של ההכירות של החיטה מה הולך להיות בסדנה המיוחדת הזאת.

אוקיי אז אידית היא חברה יקרה אז תכף אנחנו בעזרת השם נצליח לראות אותה וגם אתם תוכלו לחוות. א היא אישה מאוד מאוד מיוחדת שעשתה תהליך עם עצמה והמון פעמים רצינו לעשות איזשהו שיתוף פעולה כיוון ש מה שאילית עושה היא מתרגמת את הכל מיני דברים שאנחנו חווים בתוכנו למקום של דרמה ומשחק וזה מה שהיא הולכת להעביר בעצם מה מה הסדנה הזאת הולכת להיות זאת סדנה שאנחנו רוצים להיכנס פנימה זו סדנה לבחורות אה מגיל 18 אם אני לא טועה עד 20 וזה בחורות שרוצות לעשות תהליך עם עצמם. זאת אומרת, יש להם כל מיני דברים שחבויים בפנים והם רוצות לבוא ולהכיר לעומק את מה שמתחולל אצלנו בתוך הנפש.

אני מבינה שזה סדנה שהיא ככה מיועדת לחיזוק של הביטחון העצמי, שחרור פנימי ועצמה אישית. ואם אנחנו בדיוק מדברות על כל הדברים האלה, אז הנה עידית מצטרפת אלינו כאן. עידית, מה שלומך?

ברוך השם שומעות אותי?

כן, שומעים אותך מצוין.

תודה. אז את מביאה את המקום של ה גם לנו גם לנו כיף שאת כאן איתנו אז ככה הרבנית פרי סיפרה שאת הולכת להביא את המקום הדרמטי המקום של המשחק המקום המאוד מאוד יצירתי שלך בואי תספרי לנו על זה

אה אז קודם כל אני אתחיל מהמילה שחקן כל מי שתבוא היא תשחק מתי שיחקנו פעם אחרונה כשהיינו ילדות אבל באנגלית על שחקן אומרים אקטור ועל בעברית אומרים שחקן איפה אנחנו מוצאות את השורש סחק סט ק אז ימלא צחוק פינו אומרים חז"ל כשנקום בתחיית המתים אז מי שנפטר צעיר ה הוא יקום צעיר ומי שנפטר זה כן הוא יקום זה כן אז פתאום הסבא יהיה בן 20 והנכד יהיה בן 80 ואנמלא צחוק זה לא יהיה צחוק זה יהיה צחוק זאת אומרת שחקן הוא מפתיען אנחנו נלמד איך להפטיע את עצמנו מתוך האישיות שלנו ואיך להפטיע אחת את השנייה כשאתה מפתיע את הקהל הוא כל הזמן נמצא במצב של ארנות ואת זה אנחנו נלמד איך להתחבר לכוחות שלנו ולהוציא אותם החוצה.

וואי זה נשמע מרתק. איך איך בעצם המשחק יכול לעזור לנו א להיות במקום כזה של להביא את עצמנו לידי ביטוי? הרי הרי זה משחק. אז אולי זה בדיוק ההפך.

אה את יודעת העניין של המסכות הוא עניין מאוד טריקי. מצד אחד אומרים תפסיקי לשים מסכות על עצמך אבל לפעמים אנחנו כן צריכות לשים מסכה על עצמנו נכון נגיד אומרים על בן שיניך כי לפעמים את צריכה לחייך למישהי ומתוך הפעולות מתוך הפעולות נמשכות הלבבות וזה בדיוק הצמנה שיש לנו הולכות בעקבות הלב כי ללכת בעקבות הלב זה לפעמים לתת ללב להוביל ולפעמים לתת לפעולות להוביל אותנו כשאנחנו לומדות משחק אנחנו לומדות על פעולות פעולות נפשיות ופעולות פיזיות על הבמה והבנות לומדות להתחבר למקומות פנימיים שלהם להוציא מונולוגים, דיאלוגים, אנחנו נעשה דברים נורא נורא מדליקים, אנחנו נעשה הופעה קטנה עם זה בעזרת השם אבל איך איך את

יכולה איך את יכולה להרגיע בנות שמפחדות להוציא את מה שיש להם בלב? אנחנו יודעות מה אנחנו הולכות להעביר שם, אבל יש בנות שמסתכלות על זה עכשיו, אמרות, בא לי לעשות את זה ומצד שני א וואו, איך אני מוציאה? איך איך איך אני יכולה להוציא בלי לפחד?

אז אני אגיד לך, קודם כל עם הפחד צריך ללמוד קצת להתיידד, אין מה לעשות בכל דבר בזה, אבל איך שהשיעורים שלי בנויים, יש עבודה קבוצתית. זה לא שעכשיו את באה ואני זורקת אותך למים, ממש לא. את עושות מלא מלא תרגילים מצחיקים וכיפיים במעגל, בהליכה כולם. אז כולם מרגישות שבועות בין שבועות. מי שרוצה נכנסת, אחרי זה אני נותנת לעבוד בזוגות וגם מי שצריכה עזרה ממני מקבלת אז זה מאוד מאוד בעדינות. חוץ מזה שלכל אחת מאיתנו יש את הגבול שלה. אם לסדנה שאנחנו קוראים הולכות בעקבות הלב אז הלב שלנו כמו שאנחנו יודעות בחיים גם על הבמה מה אני מוציאה ומה לא אני בוחרת. אני בתור מורה או מדריכה אני לא אגיד לך עד איפה לשחרר. את

תבחרי. וזה כלי שתקבלי גם לחיים, כלי שיתן לך גבולות נכונים של מצד אחד להיות תקשורתית, להיות ידידותית, להתארות בכל מה שצריך, מצד שני לשמור על הגבולות שלך. אז ה

אידית, אני רוצה להגיד לך שמה שאת מתארת כאן דווקא מאוד יכול להיות רלוונטי לדור שלנו, כי היום זה נדמה שבדיוק המשפט הזה שהעולם הוא במה ואנחנו השחקנים, זה פוגש את כולם. כולם היום א מעלים סטורים, מדברים למצלמה ובאיזשהו מקום זה אפילו מתבקש להשתחרר מהמקום הזה של א וואי אני מפחדת לפתוח מצלמה, אני מפחדת לדבר. זה יכול לעזור גם למי שרוצה את הכיוון הזה? בוודאי. יש מלא מלא תרגילים מדליקים שהם נותנים לנו השראה. לפעמים מישהו אומרת אין לי השראה, אין לי השראה, לא צי, יש לי תרגילים שמיד פותחים השראה, מיד לתת איזשהו דימוי, איזשהו משחק ודרך זה נפתח. וואי זה נשמע מדהים. אני לא בטווח של הגילאים אבל אני רוצה להגיד

לך שזה עושה חשק להירשם. והנה אני פונה עכשיו לכל הצופות שלנו. כל מי שרוצה באמת להכיר את עצמה, לפתח ביטחון עצמי, לדעת, לגעת במקומות שלפעמים לא קל לנו לעשות את זה לבד. בואו תירשמו לסדנה המעצימה הזאת שגם הרבנית פרי כהן תהיה שם ותיתן את החלק שלה. אני רוצה מאוד להודות לאחידית ליכטנפלד היקרה על ה על ה

תובנות שאת הבאת כאן ואני בטוחה שהסדנה הזאתי תהיה מעוררת השראה ומוצלחת במיוחד תודה רבה לך

אני מקצה לכולן תודה רבה לכם

להתראות אז גם סדנאות יש לנו סדנאות שהם מעצימות ואם אמרנו שאנחנו צריכות להסתכל מתחת לשכבות של מה שמעורר מריבות ומה שמעורר את הקונפליקט אולי זה באמת גם כן נקודה שהיא נוגעת גם לביטחון עצמי, לדברים שהולכים לפגוש אתכם גם כן בסדנה הזאתי.

למה היה חשוב? למה היה חשוב לי שתצא הסדנה הזאתי? ובכלל זה סדנה שאני מעבירה כבר שנים א לנערות ובחורות כי אנחנו לא נגיע למצב שכשאנחנו נהיה אמהות, הורים, נשים אנחנו לא נגיע למצב שאנחנו נעשה דברים ולא נבין מאיפה הם מאיפה הם מגיעים. אנחנו מקבלים כלי מדהים, כלי לזיהוי הנקודה הפנימית. ככה אני קוראת לזה. השיעור הראשון אצלי הוא תמיד איפה זה נוגע בך. איפה החיים נוגעים בך. איפה החיים מתארגרים אותך. על מה זה יושב. תלמדי להכיר את עצמך. תקבלי כלים כדי לדעת איפה את יושבת, איפה את מונחת, מה מה מניע אותך. ואז ממילא החיים הם נראים הרבה יותר פשוטים. הם מקבלים איזשהו ממד אחר. את לא מתעצבנת בלי לדעת למה התעצבנת.

את בעצם פועלת מתוך מקום מודע ומתוך מקום יושב. אני אספר משהו קטן. א כולנו מכירים את ה את אותה גברת רביה והאבחון הזה של על הבמה את לא מכירה. אוי איזה מדהים. זה איזשהו מטפל א זוגי שיושב אלבמה, מחופש לאישה מרוקאית זכנה והוא מטפל בחקות 55 שניות ואני ראיתי את אז ראיתי סרטון שוואו וואו וואו זוג שהחליטו שהם מתחתנים הוא הגיש הצעת נישואים והם אומרים שמאז הכל שתבש ומתחילים לספר את הסיפור שלהם מה קרה שם והוא מזהה משהו מאוד מעניין הוא מזהה שהבעל כ הגבר, זה שעומד להיות החתן, א הוא אחת לכמה זמן פשוט משתבלל. הוא פתאום מרגיש איזשהו חוסר ביטחון פתאום זה והוא משתבלל עם עצמו. איך הוא אומר? יש לי מערה שלי, אני

יושב, אני כאילו פתאום מתנתק, לא כזה לא פשוט לא. ומה שקורה הוא מפעיל את בת את אשתו לעתיד. הוא מפעיל אותה מתוך מקום שהיא רואה אותו משתבלל. היא ישר מה עשיתי? לא בסדר. היא נכנסת להיסטריה. זה מפעיל אצלה איזשהו סוג של חרדה.

היא נזקקת לו מאוד. הוא יוצא מהמערה בתור ההירו. הוא הולך להציל אותה. היא זקוקה לו, הוא מקבל משמעות, הוא כבר לא צריך להשתבל. ו ואז הם אומרים לה, רגע, אבל לא יכול להיות מה? ככה אנחנו פועלים. ואז היא אמרה להם, כן, זה הדרך שלכם להשיג אהבה. אז הם אמרו, זה לא במודע. אז היא אמרה, אבל עכשיו זה במודע. תנסו להשיג דרך אחרת לאהבה. וזה מה שאנחנו רוצים להעביר בסדנה וזה מה שאנחנו מנסות להעביר כאן בתוכנית. זה לא במודע, אבל עכשיו זה במודע. אז עכשיו תעשו עם זה משהו. כשהאבא שפינחנו אותו קודם, עכשיו פועל במודע, אז זאת אומרת, אתה מרגיש כל כך עלוב עם עצמך, אז אולי תעשה דיאטה, אז אולי תלך לטיפול. אז אל תיתן לעצמך להיות לא במודע כל כך מסכן. עכשיו אתה במודע מסכן, אז תקום תעשה משהו.

זה לא יאמן כמה המקום הקורבני הזה תמיד תמיד באמת אני אומרת את זה בהכללה גסה, אבל בכוונה. תמיד הדברים שמפעילים ואולי המילה מפעילים אולי היא קצת עדינה. הדברים שמקפיצים אותנו וגורמים לנו לטריגרים כמו איזה פוסט טראומטיים כי כי זה יושב על איזה טראומה, זה יושב על איזה מקום, זה תמיד מקום שהוא קורבני, מקום שמצפה שהשני ירים אותו, שהשני יחלץ אותו, שהשני יהיה שם בשבילו, מה לא עשו לי, אכלו לי, שתו לי. כאילו אם אנחנו באמת נסתכל בפנים וומה שנקרא נגרד את כל השכבות האלה, אנחנו תמיד נראה שיושב שמה איזה מישהו שהוא עבר איזה טראומה וזה גורם לו להיות במקום של הקורבן. וכשבן אדם הופך את עצמו מהמקום של הקורבן למקום

של אני לוקח אחריות על הרגשות שלי, אני יודעת עכשיו שהתנהגתי לא בסדר וזה בגלל שאני מופעלת מא1 2 תלכי לילדות תלכי למשהו שגרם לך לאיזה פצע פתוח שאת לא יכולה שנוגעים בו וזורים עליו מלח עוד יותר זה שורף וזה תמיד שם זה תמיד יושב שם על מקום כל כך כל כך פנימי ואולי אחד הדברים הכל כך עקרוניים שאנחנו מדברות עליהם לאורך כל התוכניות וזה ככה כחוט השני שזור כל הזמן שברגע שאנחנו עושים עבודה של הסתכלות הסתכלות פנימה ולא החוצה אנחנו מקבלים תשובות אנחנו הופכים להיות המטפלים של עצמנו הרבה פעמים אנחנו לא באמת יכולים להיות המטפלים של עצמנו כי אנחנו צריכים את המישהו הזה שיבוא ויאיר לנו את הדרך

אבל הוא יאיר לנו את הדרך ונוכל להפוך להיות המטפלים של עצמנו ואחד הדברים באמת ש שאני חווה בעולם הטיפול זה שטיפול טוב, טיפול אמיתי זה כזה ש שלא מנמיך, שמרים למדרגה של מודעות, למדרגה של לקבל כלים ואחר כך להמשיך איתם בדרך. כי בפעם הבאה שאני אפגוש את הדבר הזה, כנראה שאני אפגוש כי החיים הם כאלה, אבל יהיה לי את הכלים להתמודד. אני לא אהיה הקורבן המסכן שיושב ומחכה שידליקו לו את האור בחושך. וזה כל כך חזק, זה כל כך אמיתי וזה כל כך נכון וזה גם כל כך חוזר על עצמו. זה כל הזמן לובש ופושט צורה. זאת אומרת ניצחנו בתחנה אחת, חכי נשמה, אתה עדיין במסע, יהיה עוד תחנות. אבל העידוד ווהדבר היפה כאן שבתחנה הבאה אני

כבר אהיה מוכנה. זה לא כמו אותו פעם שעשו לי בה ונבהלתי. עכשיו שעשו לי בה אני אני כבר מחכה לזה. אני כבר יודעת שזה בגש אותי שם מעבר לפינה. אי אפשר כבר להפתיע אותי.

אולי אפשר עוד להפתיע אותי במידה מסוימת, אבל זה לא דבר. זה לא אותה עוצמה, זה לא אותה. וזה באמת כל פעם מחזיר אותי את אליח. זה אחד הנקודות החזקות. אולי לפני שתי תוכניות דיברנו על זה לראשונה, אבל נראה לי שגם הרבה הרבה יותר. לפעמים את מדברת על משהו ועד שזה לא פוגש אותך את לא באמת זה לא באמת נתמע בתודעה שלך והקטע הזה של הלא להיבהל זוכרת כמה פעמים דיברנו על זה במיוחד ילדים מול הורים א ילדה שפתאום באה ומבקשת איזה בקשה מול ההורים או ילד שמחליט עכשיו לעשות איזה צעד וזה מפתיע את ההורים וזה מבעיל את ההורים והם מגיבים בהיסטריה זה זה כאילו הדבר הראשון מה לא לעשות לא להגיב בהיסטריה ואולי אפשר לקחת את זה גם

לתרגם את זה לתוך מריבה למקום הזה שהוא כלפי עצמנו. אל תתחילי עכשיו להיבה. לא לא להיבה. קודם כל להיבה. אבל אני באמת רוצה לחזור לנעליים ולדעת מה מה נהיה שם.

אז מה שנהיה בנעליים בעצם מצאנו הסברתי לה מה קורה אצל אבא שלה אבל זיהינו גם מה קורה אצלה. היא מאוד קשה לה לעמוד מול אנשים עלובים. יש לה פחד מהעליבות וכשהיא נתקלת בהתנהגות עלובה ולו דווקא בגלל שזה אבא שלה הוא צריך להיות המגן והמושיע והחזק בבית פשוט היא לא סובלת לראות אנשים אלובים זה מגעיל אותה והיא לא ידעה להסביר לעצמה למה הוא עושה לה כזאת ראקציה כשהוא מרגיש מגיש לה את הנעל ניסינו לחשוב אולי יש שמה תחושה של ניצול לא זה לא מה שהפריע להכה לסבול את העליבות הזאת את הנידיות הזאתי מה שמקפיץ אותה זהכשהיא רואה אנשים עלובים איפה זה פגש אותה לא משנה כן, אבל היא אז היא זה מקפיץ אותה והוא פועל מתוך מקום א

מושפל. אז הוא כשיא אומרת לו, היא באה אליו והיא אומרת לו, "אבא, זה זה בקשה או פקודה?" בעצם יש פה מישהו שעומדת על דטה ומתרגמת את מה שהיא מרגישה וזה הקפיץ אותו כי כאילו בוא'נה, מי את חושבת שאת בקשה או זה? אני כרגע מושפל כל כך, אני צריך שתקשרי לי את הנעליים, ש תגרבי לי את הגרביים. מה אז הוא רואה אותה כעליונה מולו כשהוא מושפל היא רואה אותו כעלוב מולה זה מזעזע אותה וקחי לך איך הוצת ריב הסיפור הראשון שסיפרתי על האבא שבעצם יש פה אבא שאמא לא נמצאת בבית כן ואצל הזכר בטבע הוא צריך לסמן טריטוריה סימון טריטוריה זה אומר יש לי בית יש לי טריטוריה בנויה מסודרת בתוך הטריטוריה יש א א אישה וילדים אוקיי כרגע

לצורך העניין כדי לשמור על הטריטוריה שלי מה שנזכבית שלי זה שאני אקום מכין ארוחת ערב אז הכנתי ארוחת ערב הילד שלי לא אוכל את ארוחת הערב שלי זה אומר שאני לא מספיק טוב למה כי אשתי מכינה ארוחות ערב הילדים יושבים לאכול אני לא הצלחתי לבטל את המשימה זה אומר עליי בתור זכר בטריטוריה ואז הוא ממשיך זה לא עובד והילד בוכה ואז הוא מתחיל הוא מנסה בכוח לסדר את הטריטוריה יש טריטוריה הכל בסדר הכל הבית הבית תפקד יש לי בית וזה לא הולך הוא פועל מתוך מקום מאוד קמאי מתוך מקום שמבקש שיהיה בית שתוכח הגבריות שלו, אבל היא לא מוכחת. מי פוגם בו? הילד. מי גורם שהוא לא כביכול איש חזק, גבר חזק שמנהל את הבית שלו? הגבר. הילד. אוקיי?

אז הילד הזה כרגע אויב

ואז הוא לוקח לו והוא והוא מנסה בכוח להשליט את אותו בתוך הבית. אבל זה לא עובד. מה יכול להיות שבתוך הנפש שלנו, גם בתקופה הזאת של החיים, שהכל כל כך מתקדם ואנחנו כל כך א עם הקדמה וגם מבחינה נפשית וגם מבחינה מנטלית וגם מבחינת אור החיים, עדיין בתוך כל אחד ואחד מאיתנו יש את המקום הכל כך הישרדותי הזה, הכל כך עדיין במערה עם הנבות והזרבובים. ממש

זה באמת ככה.

כן, זה היה תיאור מדויק. ואת יודעת למה זה תיאור כל כך מדויק? כי זה זה תיאור אפל כזה כביכול א מעליב אפילו

אני אומרת לך את מתארת פה משהו פמאי ואני מדמינת שאנשים יבינו איך זה נראה שאנשים יבינו איך זה נראה כשהם לא במודעות שאנשים נותנים לעצמם להשתלח להתפרע להתנהג בצורה הזאתי שיבינו שככה הם אנשים קדמונים בתוך מערה שמתנהגים בצורה מוזרה אני רק רוצה להגיד בשביל לאזן את הצד הנשי אני תמיד אומרת לנשים לעצמנו כן שאנחנו באות לשיעור להתחזק ביחד באמונה ובתובנות לחיים ויש לי שיעור מיד אחרי התוכנית אז תמיד אני לוקחת לשם תובנות ואני תמיד אומרת להם ולעצמנו שהמקום הזה שאנחנו מאבדות את זה תדמייני איך איך צומחות לך הקרניים הילדים שלך מסתכלים עלייך והם רואים אותך עם הקרניים

ממש

וזה אמיתי כי אם את לפעמים מסתכלת על ילד שמסתכל על אמא שלו בגינה לא אצלך ואת רואה כאילו שהיא היא צורחת היא שואגת עליו את רואה ילד כזה שהוא כי הוא כולו מתכוץ ועם העיניים וא את ממש יכולה לראות לה את הקרניים. אז תקשיבי, אני אצלי זה לא קורה כי אני באמת אמא כזאת מדהימה ומהממת, אבל יום אחד הסתכל הבן שלי הסתכל עליי בעיניים אמר לי, "אתמית עכשיו זה

וזה היה כזה אמיתי, לא, יש לי כמה כאלה, לא מתוקה, יש לי כמה כאלה, הקדוש ברוך הוא זיכה אותי, מחזיר לי על כל מה שעשיתי להורים שלי, אבל אלה שלי הסתכל עלבו

כן, חבל לך על הזמן הוא ממש הוא אמר, את אמיתית עכשיו

זה המשפט

כן

טוב א אנחנו הוא פעם הבאה שהוא יגיד את המשפט הזה כנראה זה יהיה גם עם השופרות של המשיח. כן, אין דרך אחרת באמת להגיע לאיזשהיא מוסכמות עם כל ה הקדמה הזאתי והחוצפה יסגה. אבל אהבתי גם שלקחת את זה לכיוון של א של חוצפה שהיא הזו דקדושה. ואם אנחנו מדברים על הזו דקדושה, אומרים לי עכשיו באוזניה, כי אני נסחפתי לתוך השיח והעיניים והזה, מסתיים לנו הזמן של התוכנית ככה, בלי להרגיש, באמת בלי להרגיש אני רוצה להודות לכם, צופים יקרים, להודות לך הרבנית פרק כהן היקרה, לכל הצוות הנפלא שלנו, אלד זהבי וכל העוסקים במלאכה. תודה רבה שהייתם איתנו בעוד תוכנית. בעזרת השם ניפגש גם בתוכנית הבאה עם נושא חדש. תהיו איתנו. เฮ