כך אמא שלא נתנה אהבה לביתה, גרמה לה אחרי שנים לבעיות בזוגיות!*

בפגישה שעשיתי עם אחת הבנות שאני מלווה היא אמרה שאמא שלה לא הייתה שם בשבילה. לא היה שיח, לא היה דיבור. אמא הייתה מאוד טכנית בישלה, ניקתה ועשתה רק את מה שצריך וכל השאר לא נתנה. מה את רוצה? מה רצית ממנה? אמרה, אני רוצה קצת שיחות, קצת הבנה שהיא תהיה שם בשבילי. אמרתי, תגידי, מה היה מצב הזוגיות בין אבא ובין אמא? היא סיפרה לי שהיה שמה מצב לא פשוט. אמא חבתה המון ביקורת, כל הזמן הרגישה שהיא לא מספיקה. וחוץ מזה היא באה מבית שגם כן לא ידעה לתת. ואז היא אומרת, "אני חושבת שזה מה שהיא למדה. תראי, אמרתי לה, איזה יופי. מה קורה לנו כשאנחנו חווים ביקורת? אנחנו עסוקים בלהגן על עצמנו מטעת הביקורת. אנחנו עסוקות

בלשים את הידיים מעל האוזניים שלא ישמעו את הביקורת, להגן על עצמנו מפני הקושי שאנחנו חובות ואז הידיים שלנו דפוסות, הן לא יכולות לתת חיבוק הלאה כי אני עסוקה בלהגן על עצמי, אני לא יכולה לפתוח אותם ולתת. ואת המילים הטובות אני לא יכולה לתת כי הפה שלי קפוץ מכאב ולכן אני לא יכולה לעשות שום דבר כשקשה לי כשכואב לי כל כך חשוב לתת לעצמנו כיוון שכשאני נותנת לעצמי ואני מלמדת את בין הזוג שלי מה חשוב לי מה נכון לי מה אני רוצה ומלמדת אותו כמה קשה לי הביקורת אני אוכל להירגע אני יכולה לרווח את עצמי הידיים שלי כבר לא תצטרךנה להיות מגנות עליי תוכנה לתת חיבוק לאחר שנמצא מולי. הפה שלי לא יהיה עסוק בלהיות כמוס והכאב

של מה שאני עוברת. הוא יוכל לדבר מילים טובות עם הילדים שלי. כמה חשוב שיהיה לך מקום משלך. אבל אל תחפשי שיתנו לך אותו. תלמדי לתת אותו לעצמך ולספר מה את צריכה. ‏Yeah.