במטבח של עדן | סיגר כבד פיקנטי, מסחאן וקרמבו סניקרס | הדס זאואי פרק 31

שלום שלום וברוכים הבאים למטבח של עדן, התוכנית היחידה שנותנת לכם גם מתכונים, גם דברי תורה, ובכלל מכניסה אתכם לתוך הבית שלי. פרשת השבוע שלנו, פרשת צו, והשבוע אני הבאתי שוב, זכיתי להביא שוב את הדס. מה נשמע, יקרה? -ברוך השם. מה שלומך? -איזה כיף ששוב אנחנו הולכות לבשל ביחד, שוב נעשה אוכל טעים. -תענוג. תענוג, בואי נתחיל? -יאללה. -יאללה. איזה כיף, אנחנו מתחילות לבשל פה. קודם כול, בואי תספרי מהן שלוש המנות שאנחנו נבשל היום בתוכנית. טוב, אז ככה, מנה ראשונה סיגר כבד פיקנטי, אבקת סוכר, מייפל או סילאן, מה שכל אחד אוהב. וואו. -כזה כמו שמגישים באולמות. -כן? -כזה. אבל באיכות. -אבל של הבית. -של הבית. שאת

יודעת מה טחנת. -בדיוק. -אוקיי? ולא שעבדו עלינו. מנה שנייה? -אז זאת מנה ראשונה. מנה שנייה מסאחן, פרנת בשר עם שומן כבש, רוטב עם עגבניות, עם בזיליקום, חציל מטוגן. -נגיע לזה. -יאללה. והמנה האחרונה, מה הקינוח, מה הקינוח, הדס? אז היום אנחנו עושות בשר, ולבשר אנחנו צריכות... פרווה. -פרווה. אז מה שאני עושה היום זה קרמבו סטייל סניקרס, בוטנים מטוגנים שייתנו את ה... -קראנץ'? את הקראנץ' ואת הקיק הזה של המלח. -אה, נכון. -עם טופי קרמל ושוקולד. נשמע מעולה. אז אנחנו מתחילות עם הסיגר. סיגר, סיגר כבד. כבד שכמובן צלינו אותו. -בוודאי. -לפי מה שצריך. אפשר גם לקנות היום כבר מוכן צלוי. -היום גם אפשר, נכון. טחנתי

אותו ביחד עם שום, שאטה גרוס או שודניות שלמות ופשוט לטחון. טיפה כמון, מלח והתבלין הסודי, אריסה. האריסה של השכן. אריסה של הדוד. -של הדוד, סליחה. -האריסה של דוד שלי מוטי. אז מה שאני עושה, ערבבתי הכול. אם זה טיפ-טיפה סמיך לכם, טיפה שמן. לפתוח את זה. -כן. שקית זילוף. מכניסה את המסה פנימה. אני אשים כבר... סליחה. את השמן שכבר חיממתי. אשים אותו כבר לטיגון. יש? מעולה. אני יודעת שאת מקפידה לקחת הכול. תקשיבי, פעם היו קוראים לי "שמאטה". "שמאטה" בערבית זה בזבזנית. -כן? אז אני לא "שמאטה", אני היום... -את ממש לא. היום אני לא רק לא "שמאטה", אני גם לא זורקת אוכל. אני גם משדרגת אוכל. -יפה מאוד. כן. -חשוב. מה

שאני עושה, סיגר, עלה סיגר, עלה בריק, להפשיר אותם, אוקיי? זה חייב להיות מופשר טוב, אוקיי? מה שאנחנו עושים עכשיו פשוט וקל. לגלגל, ימין... שמאל. סיגרים. -מדהים. ומדביקים בסוף עם טיפה קמח ומים. הרי הסיגר עצמו... -דבק. -כן, דבק. הסיגר עצמו מוכן מקמח ומים. -נכון. אז אנחנו נעשה פה עוד איזה שניים. -יפה. אם יש מנת פתיחה שאני אוהבת באולמות זה את זאת. כן? -כן. כי היא כיפית. -תגידי, ואיך הגעת למטבח? איך הגעתי למטבח? ככה. אז אני חולת קרוהן. קרוהן זאת מחלה לא פשוטה. לא הרבה מכירים, אבל כשאני חליתי, הייתי... -מחלה במעיים. הייתי בין הבודדים בבאר שבע שחולים קרוהן. -וואו. ועברתי תקופות מאוד מאוד קשות, ברמה

שהגעתי למצב סיעודי, כשהיה לי תינוק, והיו צריכים לטפל בי. וואו. -ו... ממש, כאילו... אם היה משהו אחד שהיה עושה לי טוב בחיים... -נו? זה המפלט שלי במטבח. -כן? -כי גדלתי לבית שמבשל ולבית שמארח. הייתי מכינה ומנסה וממציאה. הרבה דברים נולדו תוך כדי ניסוי וטעייה. כן? -כן. -זה אחד ה... הדברים הכי כיפיים במטבח, בניגוד לקונדיטוריה, שם את צריכה להיות מאוד מאוד מדויקת, המטבח, תזרמי, תתפרעי, זה שלך... -תאלתרי. תאלתרי. את לא מבינה איזה כיף זה. אני מורידה את זה, כי אני לא רוצה שהסיגר יהיה לי יותר מדי עבה. אוקיי, את יכולה לנסות להכין, אני אתחיל לטגן אותם. -יאללה. יאללה. אז שמן עמוק. אז מהמקום הזה באמת של לברוח

מהכאב, כי אני מתמודדת עם האתגר הזה של כאב. -זה עדיין כואב? זה עדיין כואב, אני עברתי ניתוח של כריתת מעי. עברתי לא מעט. ברוך השם, היום אני נמצאת במקום שאני אומרת, תודה לך, השם, שנתת לי את הכוח לקום בבוקר, שנתת לי את הכוח לטפל בילדים שלי. פעם אני הייתי צריכה שיטפלו בי. רגע, אני אתקן אותך טיפונת. תתקני, תלמדי אותי. -לא, כי אני רוצה שזה יהיה לך יותר מהודק. הבנת? -אה, ממש להדק את זה. -כן. הבנת? להדק. -לגלגל, להדק ולהדק. -יפה, יפה. ואז... -לחתוך. -היום פתאום לא הכול מובן מאליו. את מבינה את הקטע? -כן, של הבריאות. בדיוק. תודה. -ולא חשבת לנסות כל מיני... טיפולים אלטרנטיביים? -לא, דווקא יותר תזונה.

ניסיתי. זהו, ובאמת... -וזה... -וזה לא עזר לי. מה נשמע? אביוש... -הנה, אני מוציאה. את יכולה להוציא. -אביה, רוץ לאבא, מאמי. לא. לא. -"לא". צודק, מה יש לו לעשות שם? מה שנקרא, מיצה את זה. טוב, אז זהו. בעצם ההתמודדות הזאת היא זאת שהביאה אותי... היו לי המון משברי אמונה והמון כאילו... -כן, משברי אמונה? -המון. -וואו. כי הייתי בת 20 וחצי עם תינוק בן תשעה חודשים. -וואו. ולא יכולה לתפקד, ברמה של מאכילים, מקלחים, מלבישים, מרימים מכיסא. איך בעלך היה בתוך כל זה? אז אם יש משהו שאני תמיד אומרת, שאם הקב"ה שלח לי תרופה זה את הבעל הזה. -כן? כי אני לא חושבת שבעל אחר היה יכול להכיל את מה שאני עברתי. אז זה

הסיגרים. -נכון. יש לנו פה את סיגר הכבד. הם מוכנים. ואת נותנת לזה ממש טיפה אבקת סוכר, טיפ-טיפונת מייפל. -את זה אנחנו נראה בצלחות. תראי את זה, איך זה הולך. -אז עכשיו למנה הבאה? כן. -הפרנות? -הפרנות. מסאחן בעצם, שזה מאפה ערבי כזה, אבל כל הקטע, שזה פשוט פרנת בשר. -מהמם. טוב, אז אני מתחילה במים. יש לי פה שתיים וחצי כוסות. אני לא שמה... משאירה טיפה. אני שמה בערך שתי כוסות מים. רק נגיד שאצלי במיקסר מתחילים עם הנוזלים קודם. מיקסר אחר, כל אחד יעשה איך שאצלו במיקסר. -אז בכל מקרה, בכל מקרה, אני מתחילה, גם אם אני לשה ידנית, אני מתחילה בנוזלים. למה? אני שמה את הנוזלים. אני שמה כף אחת של שמרים יבשים. בשנים

האחרונות, שנה אחרונה, קצת יותר, אני לא שמה שתי כפות שמרים לקילו. לא משנה אם אני עושה חלות או כל בצק שמרים אחר. -למה, למה? מעניין. הריח החמוץ של השמרים שלפעמים עולה לי, כי אני אוהבת התפחות די ארוכות, אז אני שמה כף אחת של שמרים, וזה מספיק. -צודקת. -אוקיי. שלושת רבעי כוס סוכר. כן, אני רוצה את הבצק שיהיה מאוזן. מתיקות ומליחות. זהו. אני נותנת לזה איזה ערבובון. נעצור אותו. עכשיו, מה שאני בדרך כלל עושה, אני משאירה את המים, סוכר ושמרים, ובעצם הסוכר זה הזנה לשמרים. ככה הם מתרבים. -מתסיס אותם. כן. ונותנת לזה בערך עשר דקות תסיסה. מכסה ומתסיסה, אוקיי? -אוקיי. עכשיו אנחנו נמשיך. -התססנו. התססנו. טוב, אז

קילו קמח, אוקיי? קילו קמח, מנופה כמובן. אני אשים את זה פה בצד. -כן. ביצה אחת, שאני מוסיפה פנימה. -כן. ואני מתחילה לישה. תעצרי. כשאני רואה שהבצק מתחיל להיאסף לי, אני מוסיפה פנימה את כף המלח שלי. אוקיי. -אוקיי? כף מלח. עכשיו אני יודעת שהוורוד הזה הוא לא כזה מלוח, אז אני אוסיף טיפה יותר. אוקיי. שמן. אני שמה בערך כרבע כוס שמן, אוקיי? אז בואי נפעיל. אני מוסיפה שמן בהדרגה, תוך כדי. בערך עשר דקות לישה. -כן. -אוקיי? אני אשים לך טיימר. תעצרי אותו. ניתן לו לישה ידנית קצרה, ושיעמוד בצד. זהו. -אוקיי. אז אנחנו עכשיו סיימנו עם הבצק. -נכון. בעצם ניתן לו לתפוח. -וכל איזה עשר דקות, רבע שעה מלטפת אותו, נותנת

לו איזו לישה חמודה כזאת שעוזרת לו ככה לפתח את הגלוטן היטב. מתחילים. ממשיכים. אז אני בינתיים אזיז את זה, אוקיי? -טוב, כן, בטח. טוב, אז חיממתי מחבת לוהטת. טיפ לטיגון בצל, קודם מחממים מחבת, אחר כך שמים בצל. בלי השמן? -בלי השמן. למה? יש בבצל סוכרים, זה מתקרמל, וזה מהר מהר מהר קורה. אם תשימי שמן, ייקח לך שעה לטגן בצל. עכשיו תראי איזה יופי. צ'יקצ'ק המחבת חמה. צ'יקצ'ק, תסתכלי. כבר רואים איך ה... את רואה את הצבע? -כן. -הוא מתחיל לקבל צבע. נכון. -הוא ישר ישר ישר מתקרמל. מדהים. -אחרי שאני רואה שהוא מתחיל להתקרמל, להיחרך אפילו טיפה, אז אני מוסיפה את השמן. -אוקיי. -אוקיי. טוב, אז הנה, את רואה? זה קורה

ממש ממש מהר. אני מוסיפה עכשיו טיפה שמן. איך אני אוהבת את הצליל הזה. בריאות. -וואי. תקשיבי. לא, תקשיבי לבצל. הוא מדבר. אוקיי, ואני מוסיפה פנימה עם הידיים... את רוצה כפפות? -לא. לפה לא. את הבשר שלנו. אוקיי? בשר בקר טחון. מפוררת אותו, עם שומן הכבש, כי זה מה שנותן את הטעם המיוחד. -ברור, ברור. בכלל, קציצות, קציצות על האש, קציצות מבושלות. כאילו, אימא'לה, זה... זה סוד. -אני שומרת במקפיא. תמיד יש לי... תמיד, שקיות קטנות כזה? -ברור. -גם אני. וואי, רק תראי איזה ריח. אימא. בשניות. יאללה. טוב, אני נותנת לזה ערבובון. רק בשביל לתת סגירה קלה כזאת לבשר. טוב, אני יכולה להוסיף כבר תבלינים. את יודעת שפרשת השבוע

שלנו היא פרשת צו, והיא בעצם ממשיכה את כל עניין הקורבנות, ויש הרבה עניינים עם הקורבנות. כאילו, אני מנסה לחשוב, אם היום היה בית מקדש והיו אומרים: "בואו, קורבנות", כל ה"תנו לחיות לחיות", זכויות החיות, זה, כולם היו קופצים והיו אומרים "אוי ואבוי", אבל בגלל זה אני אוהבת תמיד את הפירושים של החסידות. אני רק מוסיפה קצת כוסברה. -מעולה. הן רואות, אל תדאגי. -כן. שהחסידות נותנת תמיד את ההיבטים היותר פנימיים של הפרשה שלנו, ובפרשה הזאת מצווה עלינו התורה ש"אש התמיד תוקד על המזבח, לא תכבה". זה ממש יש לנו בפרשה הזאת. ובחסידות מסבירים את זה ש"אש התמיד" זה באמת ההתלהבות שלנו, האש שלנו למצוות, הרצון שלנו להתקדש,

להתקדם. לא לעשות עכשיו מצוות אנשים מלומדה. "יאללה, אני קמה בבוקר, נוטלת את הידיים... "יאללה, יאללה, נופלת על כל..." אז הרעיון הוא שאנחנו צריכים, בעבודת השם שלנו, להדליק את האש הזאת כל הזמן, שהיא כל הזמן תבער. עכשיו, אין מה לעשות. יש את הזמן, יש את החיים, יש את עייפות החומר, יש את הכול, כולנו מתעייפות קצת בדרך, אבל בדיוק זה השלב של רגע לעצור ולבדוק, אוקיי, איך אני מחזירה את האש הזאת, את ההתלהבות הזאת. אנחנו, בעלי התשובה, בהתחלה יש את האורות. וואי, מה זה? זה לברך ברכת המזון, זה... עם כל ההתלהבות, ליטול ידיים זה וואו. "אה, נטילת ידיים", הכול כזה נורא נורא מרגש, אבל אחר כך עוברות השנים, הילדים,

העייפות, אתה כבר: "יאללה, יאללה, הופ הופ הופ, מי נטל, מי לא נטל?" בדיוק במקומות האלה צריך לעצור ולהגיד: רגע, רגע, פוס, סטופ, אני רוצה לעשות חישוב מסלול מחדש. איך אני מחזירה את האש לחיים שלי? איך אני מחזירה את ההתלהבות להתעוררות הזאת לעבודת השם? אז אפשר לעשות כמה דברים. אחת, הכרת הטוב, על דברים שיש לנו בחיים, לעשות דברים מתוך שמחה, למצוא את השמחה בלמה אני עושה דברים, למצוא את המקום הזה ש... אין, שמחה זה כוח וזה נותן המון כוחות, המון... איך דיברנו על זה עם האוכל, נכון? שכשאנחנו מבשלות ופתאום אחד הילדים אומר "וואו, אימא, איזה טעים", וזה נותן לנו שמחה, כוחות, הכול, אז לחפש את המקומות שממלאים

אותנו, שמשמחים אותנו בתוך עבודת השם. -נכון. -וזה כל כך חשוב. בעיקר אנחנו האימהות, הנשים. כאילו אנחנו כביכול "לא מחויבות", יש דברים שאנחנו לא מצוות עליהם, מצוות שהזמן גרמן, אז מאוד מהר אפשר להיות במין איזשהו... אוקיי, בחיצוניות אני... זהו, אני כאילו בדוסיות וזה, אבל איפה הפנימיות? וגם אנחנו הנשים, המקום הזה הוא כל כך חשוב, להאיר את הלב, להאיר את המקום הזה, ללמוד, לשמוע שיעורים. בסדר, כולנו עסוקות. את מכינה שבת, שימי לך איזה שיעור ברקע. את נוסעת לאיזה מקום, שימי איזה שיעור ברקע. נכון. -כל הזמן תחפשי איך את גם ממלאה את עצמך, כי אי אפשר להפיל את הכול... "טוב, שהוא ילמד, שהוא יעשה". לא, לא, לא.

אנחנו צריכות, גם בשבילנו. דווקא הרבי מלובביץ' מאוד מאוד ייחד את זה לנשים. עשה להן סדר. אני רואה חב"דניקיות, אני אומרת להן: "איך אתן מספיקות את כל הדבר הזה?" הן מספיקות. אז אני אומרת, אוקיי, אולי זה יותר מדי, אולי זה פחות מדי, אולי צריך לגדול ככה, לא יודעת, אבל כן כל אחת מאיתנו צריכה למצוא איך היא מבעירה את האש הזאת. קורבן התמיד. קורבן התמיד זה האש, זה ההתלהבות, השמחה שלנו, ככה אומר הרבי מלובביץ'. ובעזרת השם שבאמת נזכה תמיד לשמחה האמיתית הזאת וההתלהבות הזאת למצוות ולקב"ה. -אמן. טוב. -אנחנו הכנו... -הכנו את הבצק, הוא תפח. -אני אביא אותו. בואי תראי איזה יופי הוא תפח. אז באמת נתתי לו כל פעם

טיפ-טיפה ככה ליטוף וחום ואהבה. אמרנו שהכול אצלנו זה בחום ואהבה. אוקיי. -באמת מזמן לא שמנו שמן. טיפה יד משומנת, חייב. -חייבים. את צריכה מגש? -כן, מגש עם תבנית. -עם נייר אפייה. -כן. עכשיו רק אני אגיד לפני, שבעצם מה שאני עושה כרגע, אני פשוט לוקחת... אני משמנת את הידיים. אני לוקחת כדורי בצק, אוקיי? ומניחה... בעצם אני רוצה לעשות כמו פרנות ארוכות כאלה. לוקחת, מניחה. אני עוד לא פותחת אותם, למה? עוד שנייה. פשוט, ברגע שאני מניחה אותם אני נותנת להם זמן לנשום, ואז הבצק פחות מתנגד וחוזר, כי לפעמים את קורצת איזשהו זה... חתיכת בצק, והיא כאילו מתנגדת לך, חוזרת אחורה, אז ככה אני עושה את זה. נעשה פה עוד אחד

ועוד אחד. יאללה. -כפרה על הילד שלי. בסוף אתם בתוך הבית שלי, אלה רעשים שהם נורמליים כי יש פה ילדים. -מעולה. ככה צריך. -גילי... אני פותחת את הפרנות האלה בצורה כזאת, ממש עם האצבעות, ידיים משומנות. אוקיי? עכשיו מה שקורה, אנחנו מורחים רוטב עגבניות כמו של פיצה. איך אני מכינה את רוטב העגבניות? יש לי פה רוטב שכבר הכנתי והבאתי. אז יש פה שלושה, ארבעה בצלים שטיגנתי ממש קצוץ דק דק דק. על זה עגבניות שאני פשוט טוחנת, כמו שאנחנו טוחנים עגבניות למטבוחה. ומוסיפה כן רסק עגבניות, כי אני רוצה את ה... טיפה יותר... -לצמצם את זה טיפה. בדיוק. ומוסיפה לזה צרור של בזיליקום קצוץ. ומלח, פלפל לבן, פלפל שחור גרוס, טיפונת

סוכר לאזן חמיצות. רוצה לעשות, אני אשים את הבשר? -כן. יופי. וטיפה פפריקה ושמן. זהו. פשוט לבשל את זה על הגז כמו מטבוחה לכל דבר. אני יכולה לשים פה? -כן. אוקיי. ומה שאני עושה עכשיו זה פשוט קציצת בשר. את הבשר הטעים הזה שצלינו פה קודם, שטיגנו פה קודם, בנדיבות כי הבצק תופח. נכון, ואז זה יוצא דרד'לה. -ואז כזה זה בורח כזה וזה נראה כאילו יש מה זה קצת ומה זה התקמצנתי. אז לא, בנדיבות. תספרי לי, איזה תבלינים שמת שם? -פה? -כן. אז ככה, מלח, פלפל שחור גרוס, טיפ-טיפונת כמון, כי זה מוסיף ממש טעם מעושן כזה. טיפה פפריקה, טיפה כורכום והתבלין הסודי זה רוטב צ'ילי, כי הוא מוסיף טיפ-טיפה מתיקות. -כן. אז ככה אנחנו

שמות הכול, ונותנות לזה התפחה עוד קצת? כן, עוד טיפ-טיפה, עוד איזה רבע שעה כזה. הכול חם, אז הוא גורם לו מהר מהר לתפוח, את מבינה מה קורה פה? כן. -שזה יפה. ואז פשוט מכניסה לגריל על 220, 230 מעלות. עכשיו מה שאני עושה פה זה... אני מאוד מאוד אוהבת... חצילים מטוגנים, נו. -חציל מטוגן. זו תוספת כזאת כיפית וטעימה. אני אשמח אם תחתכי לי ככה עגבניות שרי לפרוסות. וכמה פרוסות של פלפל חריף. זה לא חותך ידיים? -לא. מי שיודע לעבוד, לא. היא לא יכולה בלי הפלפל החריף, היא לא יכולה. -זה מוסיף, זה מוסיף. תגידי מה שתגידי, היה לך... -מוסיף, מוסיף. אני איתך, אני איתך. חייב. זהו, סיימנו. זה נכנס לנו לתנור. -אוקיי. אה, את

לא יכולה עם הפלפל החריף, את רק מוסיפה אותו עוד ועוד. בסוף אני, את יודעת... אני איתך. -כן. אוקיי, אז אנחנו נכניס את זה לתנור ונתחיל עם המנה הבאה. אז אנחנו הגענו לקינוח? -כן. -יאיי, מה עושים? אז אנחנו נעשה קרמבו סטייל סניקרס, עם קרמל ובוטנים מטוגנים. קיצר, המצאת קינוח, הבנתי, אני זורמת איתך, יאללה. -יפה. יאללה. מה שאני עושה, אני בעצם לוקחת סוכר, מחבת חמה, אוקיי? ושופכת אותו ויוצרת בעצם קרמל. כל פעם מוסיפה טיפה איפה שנמס, כי אני רוצה... אני עדיין לא מערבבת, אני רק מנערת. אני רוצה שזה בעצם באמת יימס לי בצורה יפה וטובה, ולא גושים ולא חגיגה כזאת של איזו סוכריית קרמל קשה כזאת שאת לא יכולה... לשבור

איתה רק את השיניים את יכולה, כן? -ממש. אז ככה, טלטול כזה כל פעם. אני גם משחקת עם הלהבה. לא לעזוב את זה. זה שניות וזה קורה. -זה כבר הלך. -לא לעזוב את זה. תוך שניות הלך הקרמל, ואגב, כוויות הכי קשות שיש, להיות עדינים עם זה. -נכון. אוקיי, וזה כבר כמעט מוכן. -תגידי, דיברנו מקודם על הקרוהן, על המחלה, אז מה בסוף שיטת הטיפול שעזרה לך? כי הנה, אני רואה אותך... -עברתי ניתוח כריתת מעי. לא היה מנוס. זה לא לכולם קורה, אבל הגוף שלי לא הגיב טוב. המחלה שלי הוגדרה קשה ועמידה לטיפול. זאת אומרת שכל טיפול שניסיתי, חדשני, שהרופאים היו אומרים לי: "איך, איך? זה מחיה מתים, איך?" הייתי מקבלת טיפול, שלושה שבועות

אשפוז. הגוף שלי פשוט לא היה מגיב טוב. ומי היה עם הילד? -ההורים שלי ובעלי. הם היו באים. אבא שלי, גם כשהוא חלה היה בא, לוקח את הילדים. תביני, הגן היה מתחת לבית, אני לא יכולתי לרדת. הוא היה בא, עולה, לוקח את הילדה לגן, חוזר בצוהריים, מחזיר אותה מהגן, כי לא יכולתי אפילו לרדת. עכשיו שזה נמס, אני יכולה לשחק עם זה, את רואה איזה יופי. -איזה יופי. -כן. ואני מוסיפה פה שמנת צמחית. היא אמורה להיות חמה. אוקיי? אני לא חיממתי כרגע, אז מה שיקרה, יהיה פה קצת... רעש. תחשבי עם חלבי. אוהו. בחלבי זה שוס. זה כמו הסוכריות שפעם היינו אוכלים. -כן. -ה"ורטרס". אז ברמה העקרונית זה אחד לאחד. אם שמנו כוס סוכר, אז כוס

שמנת. אני כן אוהבת להוסיף גם מחית וניל, ואם אין לי, אז קצת סוכר וניל. איזה יופי, תראי איזה טופי מהמם יש לנו כבר, בשתי שניות, באמת. פשוט צריך לדעת להניח את זה נכון. בוטנים מלוחים. סניקרס, לא? אמרנו סניקרס. -אמרנו סניקרס. אז זהו, זה בעיקרון מוכן לנו. רק מה שאני כן רוצה זה לתת לו טיפ-טיפונת להצטמצם, טיפ-טיפונת להתגבש. מה בעצם עם הקייטרינג? אז ככה, אז הקייטרינג היה בבית של ההורים שלי. קינוחים, עוגות, קייטרינג חלבי מטורף, ל-300, ל-500 איש. -וואו. כל המוקרמים והסלטים והקישים, וכל הטוב האיטלקי הזה, פסטות למיניהן. והיו אצלי גם כן הרבה סדנאות שף. הייתי מביאה, מארחת סדנאות שף. שפים וקונדיטורים, יותר

נכון. סדנאות קונדיטור. -וואו. קונדיטורים מאוד מאוד נחשבים ומובילים בפייסבוק וברשתות שהיו באים ועושים אצלי ממש סדנאות אפייה, וזה היה כיף ברמה בלתי נתפסת, כי בגלל שלא הרגשתי כל כך טוב אז לא הייתי יוצאת המון מהבית. זה היה קשה, אה? -והקטע שכולם באים אליי לבית, אז הכרתי אנשים חדשים, הכרתי טכניקות חדשות מתוך הסדנאות האלה, והיה אומנם קשה, אבל מדהים. מה שקרה זה שאבא שלי חלה. גם כשהיה לו נורא קשה והוא לא יכול היה לאכול, כי היה לו סרטן הקיבה, והורידו לו את הכול, והוא לא יכול היה לאכול. הוא היה מריח בבית ריחות מטורפים, והוא היה אומר לי: "את לא מבינה מה את עושה לי, "הריח הזה מטריף אותי, אבל אסור לי".

-וואו. ועם כל זאת, הוא תמיד אמר לי: "לא, אבל תעשי, אבל תזמיני", הוא כל כך רצה שאנחנו נצליח ו... את יודעת, להוציא אותי גם מהלופ הזה של בתי החולים והתרופות והטיפולים. ומאז הניתוח את מרגישה טוב? ברוך השם, מאז הניתוח זה חיים אחרים. הרבה יותר טוב. יש נפילות, כי זה קרוהן, וקרוהן זו מחלה כרונית, אבל מה שכן... -השם יעזור. -כן. טוב, שמנו פה שמנת צמחית וסוכר וניל. -אוקיי. -אוקיי? נקציף את זה שנייה לקצפת. אני חייבת שזה יתקרר. רוצה להכניס את זה שנייה למקפיא? טוב, אז הקצפנו שמנת צמחית ואנחנו נוסיף אליה גנאש של שוקולד. -הופה. אוקיי? בעצם נהפוך אותה למוס שוקולדי כזה. ונקציף. אז יש לנו כאן בעצם מוס קליל כזה

פרווה, בטעם שוקולד. אז מה שאני אעשה בעצם, אני אקצוץ לי טיפה אוראו... הופה. שיהיה לתחתית כזה? -שיהיה כזה לתחתית. זה קינוח זריז, קליל, ממה שיש בבית. נתקעתם חמש דקות לפני שבת... אוקיי. אז יש לנו את האוראו. אנחנו נשים שכבה ככה בתחתית. לא יותר מדי, יש פה כוסיות קטנות. שוטים קטנים מתוקים. עליהם אני בעצם שמה את הטופי שלי, עם הבוטנים. ברור. -כן, שיהיה איזה משהו ככה מלוח מעניין עם כל המתיקות פה. אוקיי. טוב. בואי נעשה את זה. ו... פשי... תקשיבי... של הביוקר. -קינוח קטן מתוק. מדהים. וואי וואי וואי. הכול נראה מהמם. אנחנו מסיימות עכשיו את זה קודם. -כן. אז אני צריכה סירופ מייפל. -כן, אני מביאה לך. טיפ-טיפה

אבקת סוכר. -אוקיי. אוקיי, הנה. -ישר מהסופר, אה? ישר מהסופר, נשמה, אנחנו בזריזות פה. ו... יש. וטיפה של מייפל. וואו. מדהים. מושלם. -בבקשה. -אז עכשיו אנחנו נטעם. רגע. -עוד לא? -שנייה אחת. לא נותנת לטעום, לא נותנת לטעום. מגרה אותי כבר שעות. -טוב, כאן עשיתי סלט קליל, מהיר, עגבניות שרי. -בשביל זה. כן, שיהיה לנו ליד, לא? קצת טחינה מעל הטוב הזה. בסלט, עגבניות שרי, פלפל חריף, לימון, חתיכות של לימון וסלרי. -חסה... לא. -אה, זה לא. זה סלרי. זה סלרי. -יאמי. -זהו. מלח, פלפל, שמן זית, שלום, ביי, אפשר לשבת לאכול. סוף סוף. -ממש סוף סוף. מדהים. טוב, אז בעצם הפרנה, אני אטול ידיים. יאללה, לכי על זה. -אני אסגור

את הפינה. סכין או שאת ככה בוצעת ביד? ביד. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים. -אמן. בתיאבון. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ. -אמן. יואו... ככה, ככה, מלמטה, עם הכול. מה שעולה, עולה. -מה שיוצא, אני מרוצה. -כן. כמה קליל, כמה פשוט, כמה מרענן את כל העסק. הסלט מושלם. גם זה. -לבריאות. זה פלפל חריף? אה לא, זאת עגבנייה. -זאת עגבנייה. -מפחדת. תהרוג אותי פה, אני אתחיל לבעור. -לא, לא. איזה כיף. אני שמחה שטעים לך. וואו. -לבריאות. כל העגבניות. -הרוטב? ממש מדהים. והבשר... שומן כבש, זה הסוד. אני חולה על הסלט הזה. -לבריאות. אני גם עושה אותו, אבל לא חשבתי

אף פעם לשים ככה חתיכות לימון שלמות. -זה נותן איזשהו עקצוץ כזה טעים, חמצמץ, נותן לך איזה רענון טוב בפה. מדהים. -נכון? -אוקיי. עם המנה הזאת בלבלת אותי. -אוקיי. -אוי... נפלתי על החריף. כוס מים? -איך היא אוהבת חריף. פשוט נטעם אותו. -לכי על זה, מה? כל המייפל הזה. בלבלת אותי. איזה כיף לשמוע את הקראסט. וואו. -והמתיקות היא מעודנת, היא לא... -ברור. -מתוק. זה שאת אמרת שזה כמו מה שמגישים באולם. -נכון. אני לא הייתי באולם כזה בחיים, אני לא יודעת באיזה אולם... -באמת? אז גברת, בואי לדרום, כי אצלנו בדרום כל אולם... -אבל לא מגישים את זה כזה טעים. זה צף במשהו מתוק, זה לא... -אה, אוקיי. אז בכל אולם ככה מגישים

אצלנו באמת סיגר כבד כזה. אבל שיבואו אלייך ללמוד איך לעשות את זה. ו... -תודה. הקינוח. תטעמי את את זה בינתיים. יאללה. בזמן שאת תטעמי, אני אטעם גם את הקינוח. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. -אמן. וואו. איזה טעים זה. אבל כאילו אני עוד לא מוכנה לקינוח. זה טעים מאוד, ממש, אבל אני עוד באווירת האוכל. -הפרנה. אז אני איפרד מהצופות ואני אמשיך לאכול. תודה רבה שצפיתם בעוד תוכנית של "במטבח של עדן". הדס, תודה רבה שבאת אליי ובישלת אוכל כזה טעים, בכזאת אהבה, בכזה שפע, בכזה באמת... לב פתוח. מרגישים את הלב שלך באוכל, ממש ככה. תודה. -באמת תודה. כמובן שיש לכם את כל המתכונים, תכינו את זה, כדאי לכם, ממש מומלץ בחום, ושתהיה שבת שלום. -אמן.