ההצלחה שבכשלון - הרב שי עמר (עם כתוביות בעברית)

כל אחד מרגיש במהלך החיים תקופות של עלייה, תקופות של ירידה. פעמים יש לנו תחושה שיש יותר ירידות מאשר עליות, ואנחנו דווקא מצפים, מקווים ומייחלים לעצמנו שברגעי המשבר הללו הקב"ה יהיה קרוב אלינו יותר, נרגיש את ידו של האלוקים מלטפת אותנו, מחבקת אותנו בחסד וברחמים. מה שקורה במציאות שדווקא ברגעי הניסיון אנחנו מרגישים לבד, מרגישים בודדים במערכה, מרגישים התמודדות יום-יומית אפילו יותר קשה מכל יום אחר רגיל. שעת ניסיון. שעת ניסיון היא לאו דווקא שעה אחת, זה לפעמים מלווה את האדם שבוע, חודש, ולפעמים גם כמה שנים. אבל האדם צריך לדעת שעיקר הצלחת האדם זה כמה הוא יוכל להתבונן יותר לעומק ולהסתכל ולראות כיצד אני

יכול לראות דווקא ברגעים הללו את הנהגת השם יתברך בעולם. הקב"ה, כדוגמת אב ובנו ממש, אומר לאדם: דע לך, לך יש ילד קטן, אתה נותן לו את הצעדים הראשונים לעשות קצת לבד, קצת אתה עוזר לו. לאט לאט הוא גדל ואתה נותן לו להתמודד לבד. עוד צעד ועוד צעד, גם אם זה מלווה מפעם לפעם בנפילות יותר או פחות, אבל אתה יודע שהנפילות הן חלק מהגדילה שלו, חלק מהצמיחה שלו. הקב"ה מתנהג איתנו כבנים ממש, "בנים אתם לה' אלוקיכם." ה"בנים" לא מתמקד ולא מסתכם רק בנתינת טוב וחסד לפי ההבנה שלנו, לפי מה שנראה לנו. כשההורים מחנכים את הילדים, יש להם את צורת ושיטת החינוך המתאימה לכל ילד. כל ילד זה עולם בפני עצמו, כל ילד זה מהלך בפני

עצמו, זה סדר נפרד, לא כל האצבעות שוות. ומכיוון שכל ילד זה עולם בפני עצמו, גם צורת ההתנהלות וההתייחסות אליו היא שונה. הקב"ה בדיוק כך מתנהג איתנו בכל רגע ובכל מצב נתון. רגעי המשבר הם דווקא הרגעים שהאדם יכול לגלות את עצמו. ישנם אנשים שפוגשים מאות אנשים כל יום, אבל האדם היחידי שמעולם, אבל מעולם הם לא פגשו, זה את עצמם. כשאדם פוגש את עצמו הוא פתאום מגלה שהוא לא בדיוק רק רואה מעלות, הוא גם רואה חסרונות. ויש כמה סוגי אנשים. ישנם אנשים שרואים חסרונות ומיד נרתעים אחורה, נכנסים לפאניקה. זה מכניס אותם ללחץ. הם מפחדים. ממה הם מפחדים? לא מהחיסרון, הם מפחדים מההתמודדות שתהיה להם במהלך, לא הדקות הקרובות, אלא

כנראה במהלך התקופה הקרובה. והם מבינים שכדי להתמודד צריך להתפנות לזה, צריך זמן, צריך מחשבה, צריך לחשוב, צריך עמל ויגיעה. כל אדם בטבע שלו אין לו כוח לזה. למרות ש"אדם לעמל יולד," אבל הוא מעדיף ללכת בדרך של קיצורי דרך, בדרך הקצרה, בדרך המהירה, אבל לא בהרכח בדרך הבטוחה. אדם צריך לדעת דבר אחד: הקב"ה נתן לאדם את רגעי המשבר, והאדם מחויב ברגעים הללו, ברגעי ההתמודדות, ברגעים שאדם לא יודע מה יהיה איתו עוד רגע אחד, הוא צריך לדעת דבר אחד: הקושי והסבל הם צריכים להיות כאתגר, כאתגר ממש. ברגע שאדם לוקח את רגעי המשבר שלו, הוא ציפה למשהו, הוא היה בטוח שהוא יגיע לאיזשהו הישג מסוים, אבל הוא פתאום מוצא את עצמו מול

שוקת שבורה, הוא פתאום מבין שמה שהוא ציפה זה הרבה יותר גרוע מחלום. הוא מבין שזה רחוק ממנו מאוד. הוא היה בטוח שעוד רגע אחד הוא נוגע בפסגת ההצלחה, אבל פתאום הוא קלט שהוא נגע בפסגת הכישלון, ועוד איזה כישלון. מה עושים ברגעים כאלה? אדם צריך לדעת דבר אחד: הקב"ה מלווה את האדם ברגעים הללו. ודווקא ברגעים הללו מנהיג הקב"ה צורת התנהלות כפי שמלך העולם, יוצר האדם, ידע את נפשו של האדם, מכיר את נפשו של האדם, יודע בדיוק את תכליתו של האדם, מה שהאדם מחויב לדעת ולא תמיד שם לב. והאדם צריך לדעת דבר אחד ברור: דווקא ברגעים הללו, דווקא ברגעים שאני רואה יותר חושך מאשר אור, יותר כישלון מאשר הצלחה, יותר נזק מאשר כל דבר

אחר, דווקא ברגעים הללו הקב"ה דווקא נותן לאדם את המציאות - דע לך, אומנם אני נראה רחוק ממך, אבל דע לך שגרעין ההצלחה טמון בכישלון. אני אומנם נראה רחוק ממך מאוד, אבל אני הכי קרוב אליך ברגעים הללו. אני מסתכל מלמעלה לראות האם אתה מבין את המסר ואת המטרה שלשם כך נתתי לך את הניסיון? כי אני אוהב אותך, כי אני רוצה שתכיר את עצמך כדי שתדע להתחשל בהמשך הדרך בכל מיני מהמורות שלולא ההתחשלות היום, הנזק אז יהיה הרבה הרבה יותר כבד וקשה. רק אנחנו רוצים לראות את ההצלחה הרגע. אנחנו חיים במסלול של מיקרוגל: הרגע, אוכל תוך חמש דקות, הכול בלחיצת כפתור אחד. צריכים לדעת דבר אחד: בחיים אין כביש 6, אין מושג של קיצורי דרך,

אין מושג להגיע להצלחה אמיתית לולא כישלון. בכל ההיסטוריה של עם ישראל, אם זה בתנ"ך, ואם זה, להבדיל, גם באישי העולם, בכל מיני עניינים, תבדקו ותסתכלו בהיסטוריה שלהם: אין מציאות בעולם שאדם הגיע להצלחה, שאדם הגיע לתפקיד רם מעלה, אם אין לו כישלון. אין מציאות כזאת בעולם. מי שהמציא את הנורה אמר שלקח לו 6,000 ניסויים קודם לכן כדי להגיע להמציא את מה שאנחנו היום כבר נהנים בטכנולוגיה מתקדמת מהנורה הפשוטה שהתחילה לפני כל כך הרבה שנים. אבל קדם לזה כישלון. הכישלון לא אמור לתת לאדם, חלילה, מצב של ייאוש או משבר. הכישלון אמור לתת לאדם הסתכלות: תכיר את עצמך. ההיכרות האישית עם עצמי תיתן לי את האפשרות לדעת את

היכולות שלי, מה אני מסוגל לעשות, ובעיקר מה אני לא מסוגל לעשות. האדם בטבע שלו בטוח שהוא מסוגל לעשות הכול, אבל הוא לא מבין שלפעמים לא לעשות הכול זה מעלה גדולה מאוד. כי כשבן אדם בטוח שיש לו יכולת לעשות כל דבר ואז פתאום הוא קולט שבהרבה דברים הוא נכשל, הוא מתחיל להיכנס למעגל של סחרחורת: אז רגע, אז אני לא שווה. הוא מתחיל להמעיט בערכו, הוא מתחיל להרגיש רגשי נחיתות כי הוא בטוח שהוא צריך לדעת הכול. אנחנו לא צריכים לדעת שום דבר, אבל אם כבר יש לנו יכולות וכישורים ואנחנו מסוגלים לעשות אותם - תעשה. אבל מעבר לכך, להיכנס לכל מיני ציפיות ולהגיע לכל מיני אפשרויות שלא בהכרח מתאימות לגודל היכולת שלי - לא בהכרח

שזו הצלחה, ייתכן מאוד שזה כישלון גדול. וייתכן מאוד, וכנראה ככה הם פני הדברים, שהכישלון שהאדם חווה בכל רגע ובכל זמן זה ההצלחה הגדולה ביותר של האדם. אברהם אבינו, מי שהתנסה בעשרה ניסיונות ועמד בכולם. אחד הניסיונות שכולנו, תמיד כשאנחנו קוראים את זה, שוב ושוב אנחנו מתפעלים מגודל העוצמה, מגודל הנחישות, מגודל היכולת של אברהם אבינו עליו השלום - עקידת יצחק. אברהם אבינו מתבקש על ידי הקב"ה: לך תעקוד את בנך, יחידך, את יצחק. אברהם אבינו עומד בפני ניסיון ששום בר אנוש אין לו את היכולת לעמוד בזה: ללכת, לשחוט, להתנהג כנגד מידת החסד ומידת הרחמים. מה הולך כאן? תחשבו לעצמכם כמה שאלות והרהורים ופקפוקים חלילה היו

יכולים להיות לאברהם אבינו ברגעים כאלה. הוא בנה וציפה והאמין. היום זה נקרא משבר אמון. מה עובר לאברהם אבינו בראש בכזה מצב? אברהם אבינו, עליו אומרת התורה "וירא את המקום מרחוק." מסבירים על פי דברי הזוהר הקדוש: מה הפירוש "וירא את המקום מרחוק?" בפשטות הדברים, כשאברהם אבינו ראה את המקום - מרחוק ולא מקרוב. אבל יש כאן הסבר יותר עמוק על פי הדברים שהסברנו עד עתה. אברהם אבינו דווקא ברגעי הניסיון הקשים הללו, לשחוט את בנו יחידו, אברהם אבינו אומר דבר אחד ברור: "וירא את המקום מרחוק- " הוא מרגיש שכביכול הקב"ה כרגע מעמיד אותו בניסיון ועומד מרחוק, לא נמצא איתו ממש קרוב. זה רק כביכול. באמת, במציאות, הקב"ה הכי

קרוב ברגעים הללו. רק הקב"ה נותן לאדם תחושה כאילו מרחוק. בוא נראה ברגע האמת איך אתה מתמודד. אם אדם מאמין ויודע שדווקא ברגעים הללו הקרבה בין האדם לקב"ה היא הכי חזקה, היא הכי קרובה, את הרגעים הללו הוא יישמר והוא יעבור בהצלחה גדולה. תזכרו: גם אברהם אבינו עם הניסיונות הכבדים ביותר זכר דבר אחד - אומנם כביכול הקב"ה נמצא מרחוק, אבל הוא הכי קרוב אליי. ואת זה האדם צריך לזכור היטב היטב. "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי," גם כשאני נמצא בזמנים הכי קשים, אני בזמנים הכי שהם בבחינת הסתר שבתוך ההסתר, שם נמצא הקב"ה. רק על האדם החובה לגלות ולראות את הטוב, את החסד שהקב"ה מעמיד לו בכל זמן, בעיקר בזמני ניסיון. בהצלחה רבה.