"אשפזתי את עצמי מרצון": שי קאופמן על ההתמודדות עם מאניה דיפרסיה

יש לי בשורה טובה ובשורה רעה. איך זה בדיוק בשורה טובה? שיש לי מחלת נפש מנדסיה שאני כבר יודע מה זה. אז מה הבצורה הרעה שאתה מצב מאוד קשה? אתה אומר לא יכול להיות שלי יש מים דיפרסיה. הכל בסדר אצלי מהעולם. אף אחד משותפיי מחבריי לא אמר לי טכפסיכולוג ופסיכיאטר. אבל פתאום התחלתי להרגיש שאני יוצא משליטה. וברגע שהחלטתי לטפל בעצמי אז מבחינתי אין אופציה אחרת. וכרגע מערכת הבריאות בקריסה. אין מספיק מטפלים. רופאים פרטיים, פסיכיאטרים, אומרים לי, "ל תפנה, אנחנו כבר מלאים בעבודה ואם צעדים דרסטיים ברמת הממשלה, א אוי לנו קעם. הפרעדו כותבית. הפרדו כותבית שנודעה בעבר בשם מנה דפרסיה היא הפרעה נפשית ממשפחת הפרעות

מצבי הרוח המתאפיינת במנהד רגשי רחב הבא לידי ביטוי בגללים של שינויים לעתים אפקיצוניים מאוד במצב הרוח של החולה ללא תלות הכרית בנסיבות הסביבתיות שי קאופמן שלום שלום רב תהיזם חברתי ופעיל בתחום הנפש ואת הפתיח שקראנו אתה אתה מכיר מהחוויה האישית, לא מהמקלדת. נכון. שאלה הכי אישית במקרה הזה, מה קרה? מעני דיפרסיה זה יכול להיות כמו מחלת עץ, יכול להיות מחלה רדומה ויכולה לבוא טראומה ולהעיר אותה. במקרה שלי סרטן בשנת 2009 שהתפרץ לי הקפיץ את המחלה מני דיפרסיה. אגב, יש ביפולר 2פולר 1 יש ביפולר 2. זה יותר תזיתי. בעצם שם התחיל הסרט שעד אז היה לי בגדול חיים נורמטיביים הכל התגלגל משם לקח כמה שנים עד שיבחנו אותי

זה לא מציף משהו קיים אלא חלית בזה זה לא ש זה לא משהו שאנחנו נולדים איתו ויושב בשקט אבל עוד פעם זה רדום יש ס יש יותר סיכוי שזה היה פורץ לי מאשר מישהו אחר כי עברתי טראומות מאוד קשות בילדות ובעצם כשהמין דיפרסיה מתפרצת מקפיצה את כל הטראומות שהדחקתי בילדות והכל משתלב ביחד לשיערה גדולה ואם לא היה טראומת ילדות אני רוצה לדעת כמה אלחץ זאת אומרת אדם שחייב הם עלמי מנוחות יכול להיות שיושב שם בשקט בשקט ואפילו הוא לא מודע לזה אפרעד הוא כותבית את השאלות האלה שאלתי אינסוף רופאים מכל הכיוונים אני די בטוח מהתשובות שאם לא היה לי טראומות אז גם לא היה לי מעניין דיפרסיה או אם הייתי מטפל בטראומות אז גם לא היה לי

מעניין דיפרסיה כמו שהתפרצה לי בעוצמה שהתפרצה לי קח אותנו למחלה שקד ד חלית בסרטן כן מבחינתי סרטן זה מבחינת היה כמו שפעת ניתוח הקרנות יום חמישי סיימתי את ההקרנות יום ראשון חזרתי לעבודה הייתי אז שכיר וחזרתי כהתחקה נוספת שלא דרוע בחיים שלי רק שהפעם זה כבר היה מעבר לשתי ההתחקה ומה שידעתי שהתפרצה לי מעני דיפרסיה ומשמה התחילו רכבת הרים של חיי עד היום איפה הפעם הראשונה שאתה מבין ש בוערת בתוכך בהרה שהיא לא זהו אני לא יודע אם יש פעם ראשונה זה הצטברות ועלייה כי ככל שיש מניה יותר גבוהה הירידה יותר קשה ואני הייתי בשלב העלייה שלא הבנתי אני חשבתי שחזר לי האנרגיה המרץ המוטיבציה אני מודה לזה שיצאתי מסרטן

וחזרתי לעבודה לתפקיד רציני והנה אני מתפקד טוב ולא ישנים יום ויומיים לפעמים נשאר ראשון בעבודה אני מבחינתי חושב שזה מוטיבציה ונחשות שלי הצלחה כל הסביבה חושבת את זה מעולם מעולם אף אחד משותפיי מחבריי לא אמר לי תך לפסיכולוג ופסיכיאטר עד אותו שלב מעולם לא הייתי לא פסיכולוג ופסיכיאטר בחיי אבל פתאום התחלתי להרגיש שאני יוצא משליטה גם לא כשהתמודדת עם מחלה שיש לה את השם הכי מפחיד שיש סרטן אתה מסיים את זה במערכת הרפואית הקובנציונלית לא ב שום דבר היה נגמר מבחינתי כמו שפעת וממשיכים הלאה בחיים. לא לקחתי אפילו מנוחת מחלה. ולקח ג לקח גם זמן לרופאים להפחין אותי במילה מה אין דיפרסיה כשש שנים. כלומר אני מתי שהוא

אה אחרי כל עלייה באה ירידה של דיכאון מאוד קשה. כמובן אני חוויתי דיכאון. יש רמות של דיכאון דיכאון מג'ורי שבמילה אחת זה שיתוק. זה לשכב במיטה כמו אתה מרגיש שאתה קשור למיטה לא יכול לקום. ואחרי כל תיכאון הייתי יוצא לעלייה יותר חזקה. הייתי נעלם, בהתחלה זה היה נעלם תקופה של שבוע וחוזר מה קרה? כולם אומרים, "אוקי ש היה חולה, סרטן לא הנ"ך, אבל חוזר בעלייה הרבה יותר גבוהה. משמעות היא חושב מאוד מהר, א נמצא בעשייה, נמצא ביצירה, נוהג מהר, לא ישן בלילות, שזה הבעיה הכי קשה, כי לכאורה הכל טוב. מתי כן ישן? לא ישן. כלומר יכול להיות יומיים שלושיים רבע שעה שנה אם היית פעם בחדר ספורט שדרננין שזורם תדמיין פי 100

משהו פי 100 אתה לא מרגיש את העייפות עד שהגוף לא קורס אתה לא מרגיש את העייפות יכול לעבוד יומיים שלושה ברצף זה מה שהיה קורה בעצם האדם הפשוט אני אגלה לך שלא מכיר את המחלה אומר רגע מצבי רוח משתנים גם לי יש מצבי רוח משתנים א כל אדם נורמטיבי אבל ממה שאתה מתאר, המצב רוח הטוב, החלק הטוב של המחלה הוא הרבה יותר פסיכי מהחלק ה המשתק יותר מהנפילה. נכון? פה כבר כלומר בחלק הטוב אתה אומר להגיד רגע אבל זה לא תקין לא יכול להיות שאני בכזה אדרנלין שאני לא רואה בעיניים שאני חושב ככה ש אני הייתי של קררה הייתי בשטראוס באוסם הייתי נחוש להתקדם מבחינתי זה עוד התקדמות בקריירה עוד שלב וקשה להפנים מה אני יש לי מחלת אבל

הנורה האדומה שיש לך היא באקסטרים או בנפילה בנפילה בנפילה אתה לא יכול לקוםמיטה לא יכול להרים את הראש זה אתמול הייתי בהצטרות באמצע היום או שפשוט זה בבוקר, לא יכול לקום בבוקר. אה וזה יום ועוד יום ואני הולך לרופא משפחה ואין לך כלום. אין לי כלום אבל אני משותק גורר את עצמי מהמיטה הרופאים עד היום לא מבינים איך זה קרה ועולה למה אני יותר חזקה אני אספר לך את הסיב וזה אולי מתאים גם לערוץ ההידברות יצאתי מתקופה שבערך שלושה חודשים דיכאון מהמיטה ואני מקבל טלפון שלום א מדבר אלי ישי א שמעתיך רבות אני רוצה שנבדוק אופציה שתהיה יד ימיני בבחירות הקרובות אני אמרתי רגע אני חלש רק רגע יצאתי חשבתי בהתחלה זה יצמן שוב

עובדים עליי מה לי ואלי אישה אני לא מכיר אותו ואז אני אומר לי מליצו לך באוסם ושטראוס אנשים שאני מכיר ואז הבנתי שזה רציני היה גשם לפני הרבה שנים אתה זוכר גשם שוטף שלג ירושלים חסומה אני בדרך עם בגדים כאלה לחתונה בדרום והיה שתי בני דודות ברך 2015 כמדומני נכון היה לי שתי בני בנות משפחה הייתי כטרמפ עצרתי אותם באיזשהו תחנה גשם שוטף נתתי להם כסף אמרתי להם אני נוסע לישיי מתקשר אליו אני אומר לו אלי אני לא מכיר כל כך פוליטיקה ובחירות וכל הנושא הזה כדאי שנתחיל לעבוד הלילה אז הוא אומר לי תגידי לא שמעת שירושלים חסומה אמרתי לו שמעתי אתה תחכה לי אני אגיע מתי שהוא בלילה הוא ככה בכל תמו אומר כן אני איש של

עבודת לילה זה ההבדל בין נחישות למניה באותו רגע ידעתי שאני אגיע אליו אין אופציה שלו איפה הבעיה מה מבלבל שבאמת הגעתי אליו אני הלכתי מספר שעות בשלג ומתי שהוא ברגל ואתה לא מרגיש עייפות אתה מרגיש רענן הנה יצאתי מדיכאון קיבלתי עכשיו תפקיד סגירת מעגל בשבילי גם כילד חרדי שעזב את הבית באמצע הדרך אני מחשב כ תמיד הראש שלי היה צלול עולם לא היה להתקף שיחותי ש יוצא משליטה תמיד המוח צלול גם כשלמעלה וגם שלמטה אני מושר אומר ל תשמע הבטריה אומרת לי להיגמר לי ואני לא אוכל להגיע אליך אני צריך שתעזור לי אחרי איזה שעה מגיעה משטרה עם מפלסת לוקחת אותי להביתה אני חושב שהייתה שעה 2 3 בבוקר אז קודם כל הבגדים שלי היו

ספוגים בשלג אומר הם הסתכלו על הימום מרוב שהייתי ספוגם אני יכול להבד את בגדים של היד שלו כדי שאי אפשר לשבת אצלי להחליף בגדים ושבה איתנו גם ציפי שי ואומר לי תקשיב עשה לי שעה וחצי רעיון ו וא והוא אומרת תשמע אני בכלל באתי לרעין אותך מי אמר שנתחיל לעבוד הלילה אז הוא אומר לי אבל אתה יודע צריך איתך משהו ורינתי אותך גם שציפי תשמע באותו רגע שאתה אמרת לי אני אגיע הלילה החלטתי שאני מקבל אותך הבנתי מה זה נחישות ומה זה עוצמה וזה מה שאני צריך פה וזה דוגמה לטריקי אחר כך שתי לילות לא ישנתי עבדתי ממש ברצף ואחרי שבועיים שמעניה מאוד חזקה בא דיכאון שתקופה ארוכה במיטה א גם אלי שיש לי אינטליגנט לא חשב שיש לי מני

דפרסיה וכל מי שהיה בשבתי מעולם אמרו שי בולדוזר אבל איך דפוס העבודה מולך למשל בסיפור הזה כן זה קמפיין בחירות זה דורש רצף עבודה לא רק אדרנלין אלא גם מנה מנה מנה בלי דיפרסיה זה היה להקים את כל המטות מה קורה אבל איך זה עובד כשאתה פתאום צריך לציול בעולם בקצב הכי מהיר כל בדרך כלל אנשים דפרסיה לפי מחקרים א בצניעות מוכשרים הרבה יותר מהממוצע וגם באינטליגנציה הרגשית א וכל אחד מול עצ עצמו הקצב שי נהיה הרבה יותר מהיר אני חושב במר מהר מחליט החלטות מהר ומבצע מהר הקצב העבודה מאוד מאוד יעיל מאוד מאוד עוצמתי בקצבים שמי שנמצא לידי מתקשה להאמין שבן אדם יכול לתפקד בצורה כזאת חסר לנו הפרט ה הפרט הזה של משך הזמן

שאתה אין חוקים אין חוקים אין חוקים גם לא אצלך אני לא שואל בין אדם לאדם חוקים אין חוקים אני לא יודע כמה זמן זה יקח באיזה עוצמה באיזה גובה באיזה זה תדר ומתי זה יקרה אף פעם כשקבענו איתך את הרעיון הזה אתמול היה חשש שהבוקר פשוט תהיה בדפרסיה ולא נוכל לקיים אותו אה לא כי אני בתקופה כרגע של א שלמעלה שמרגיש טוב תקופה ארוכה כבר שמתפקה טוב מרגיש טוב אז לא היה לי חשש מרגישים לפעמים את הירידה שמתחילה לבוא א לא היה לי חשש כזה וגם אם כן הייתי בא בדיכאון אני מרצה הרבה פעמים הלכתי להרצאות בדיכאון פעם הייתי מתבייש היום שאני מתחיל הרצאה נגיד וזה יכול להיות 400 איש אוניברסיטה מכללה משרד החינוך אני מתחיל את

ההרצאה ואומר בשלב מסוים אתם יודעים באיזה מצב אני מישהו פה יכול להעריך דיכאון אחרי שמבינים מה זה מן דיכאון אי אף פעם לא הצליחו לדעת באיזה מצב אני כי אני יודע להסתיר את זה אני יודע לאסוף את עצמי לשעה ולעשות הצגה לכל העולם ולחזור למיטה אז מי שרק מי שקרוב אליי ירגיש אם אני במניה או דיפרסיה העולם לא יודע אם אני לא אספר בסוף הארצה הייתי בדיכון או הייתי במניה אף אחד לא יוכל יכל לדעת. וואו. אשתך, אתה יודע מי מזהה ראשון אצלי את הנפילה? הבן שלי הקטן. הוא כבר מזהה לפני שכולם מזהים אחר כך כמובן אשתי. בן כמה הוא היום? בן 18 אבל הוא חווה איתי את כל הדרך. א אני בעצם א השתחרתי מאשפוז רצוף של שנה וארבעה

חודשים בית חולים שלוטה שהשפסתי את עצמי רצון הוא בעצם הייתי בכל המסך. זה אחרי האבחון. זה כן חודש חודשיים התחלתי לנו פה חוץ ואז קרגע חסר לנו פעט אתה בהתחלה בטוח שכנראה אתה חווה את החיים האמיתיים החלמת נכון ממחלה קשה ואתה עכשיו ברבק נכון פתאום יש דיכאון יכול להיות שזה גם סימפטום ש לא מבין מה קורה ואז משבועות זה נהיה לחודש ואז הלכתי להתפטר באתי למקל אמרתי לו איבדתי את החיוך איבדתי את הכיף לעבוד לא יודע מה יש שלי אולי אולי באמת הייתי צריך לנוח אחרי הסרטן ונשחקתי והתפתרתי פשוט מהחר בלי עבודה והחלטתי להיות עצמאי תור עצמי התיזם הקמתי מספר חברות מספר תחומים ותמיד בתת מודה ידעתי שהבנתי שיש לי משהו אז

תמיד הייתי יזר מקים את הפרויקט מישהו היה מנהל אותו אחר כך בשוטף כי ידעתי שאני הולך ונעלם הולך ובא ותמיד היו מלאכים ושותפים בסבי שגיברו אותי בלי להבין למה כי לא התי להסביר להם מה התחלתי ללכת לפסיכיאטר לפסיכולוג. התחלתי לקבל כדור עם פסיכיאטרים. כמובן לא סיפרתי את זה לסביבה אבל זה הלך רצף הלמויות שלי והחזרה הלך. למה האבחון לא מגיע מהר? אם זה משהו שקיים ואתה מתאר אותו חדרקי קשה מאוד. אני בהי אני ישן רבע שעה אני סוס עבודה ואני אחרי זה צולל ואין לי עם מי לדבר. קשה מאוד להבחן דיפרסיה. א אגב בגלל זה ש אנשים שואלים אותי יש לי אין לי אני אומר לכו לבחירים בשביל האבחון אחת פעמי. ובאייחוד שאתה לא הכי משתף

פעולה. כשאני בא ומרגיש טוב אז המוח אתה מרגיש טוב אתה אומר אין לי כלום. אתה בהקחשה. בהקחשה. אני לא אומר שלפני יומיים הייתי במיטה לא קמתי. וכשאני בא בדיכאון אז אם לא עירנים אז אז בעצם אתה עובד על הרופאים שלך לא במודע. בתת מודע אתה עובד כי אתה לא רוצה להכיר בזה שיש לך מני דיפרסיה או משהו נפשי. כי לא יכול להיות שיקה אופני יהיה משהו נפשי. זה לא הגיוני. איך אני מתפקד? היה לי קריירה, הגעתי להיות מנהל בכיר מאוד באוסם, בתפקידים בכירים או בשטראוס ואתה אומר, "לא יכול להיות שלי יש מין דיפרסיה, הכל בסדר אצלי. לקח לי שש שנים אולי להיפתח, לספר, לעבור עם פסיכיאטר לפסיכיאטר, פסיכולוג לפסיכולוג, עד שהגעתי

לשבטה ושם נאמר לי השם מניה דיפרסיה באייפול לרטוק מה שאמרת בהתחלה. ולמה אתה מתשפ? אני מתשפ אם זה אם זה סוג חיים ש שאתה מכיר לצערנו. לא, אני הייתי פעם אשפוז אחד ויחיד התחלתי מרפות חוץ סיפור בפני עצמו והגעתי בעצם אחרי שהרפואה הרגשתי הרימה הידיים ממני היא אמרה לי הרופת הרופעה הפסיכיאטית שקופת חולים אני אתן לך כדורים שיסממו אותך ויקבו לך על הכאב כי זה כאב בלתי נשבל הגעתי ממש בלתי נסבל אתה מרגיש שזה בגוף מאמד כל חשק בעולם אתה לא מתפקד אתה מרגיש רגשי השמם אשתך מפרנסת הילדים ילדים אתה לא מפרנס כל יום שהולך ייסורי מצפון יותר קשים ודיקוניה יותר כבד איפה הכאב לגוף זה חולשה זה בלב זה חולשה זה לישון או לא

לישון בכלל או לישון הרבה וכשהאירופת הקופת חולים אומרת לי אתן לך יותר כדורים שישממו הבנתי שהיא מעבירה אותי לרובליקה של הרפואה אין ידע בתחום הנפש נלחמתי הגעתי לשלוטה אה אני זוכר את זה עד היום פותח את הדלת סגם ללב בית חולים דוקור קריגל יושבים שמה 10ה פסיכ פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים. הוא אומר לי, "קראתי את התיק שלך, נשמע מקרה מאתגר, הבאתי צוות שלם שיפחן אותך מחדש. מה יש לך?" אחרי בערך שעה וחצי, שעתיים של שאלות הוא אומר לי, "תחכה בחוץ, אני אתן לך תשובה עכשיו זמן שנצח, אני חוזר פנימה, אומר, יש לי בשורה טובה ובשורה רעה. הבשורה הטובה שיש לך בית פולר טו ועוד כמה דברים." ואני אומר לו בשקט

דוקטור קריגל איך זה בדיוק בשרה טובה שיש לי מחלת נפש מי depress אני כבר יודע מה זה הוא אומר לי כי עד עכשיו טיפלו בכלל לא נכון כי לא נתנו את ההגדרה הנכונה כשיש שם בשבילנו לך זה לא מעניין השם אנחנו יודעים איך להתחיל טיפול ואנחנו עכשיו מתחילים טיפול שונה מא שקיבלת עד היום אז מה הבשורה הרעה שאתה מצב מאוד קשה ואני לא מתחייב לך על כלום אני מתחייב להיות בקשר עם רופת קופת חולים ולהעדקן אותה על אסטרטגיית הטיפול ו אני ככה חושב על הילדים שלי ואומר אתה לא יוצאים משם אין לך מה להפסיד ואני אומר לו ככה בכל שקט דוקטור קריגל נראה לך שאחרי הסבל שעברתי ומה שאתה ספר לי עכשיו אני יוצא מפה בלי שתי אישית קובע בהמה

מתחיל לטפל בי אתה טועה כל הצוות מגלגל מצחוק ברור למה מכירים את איזה חוצפן גם והוא נל ברצינות שאני מאוד רוצה אבל בגלל המצב הקשה שלך אני צריך פסיכותרפיסטית בחירה שתתמוך בי ביום יום ואין תורים חצי שנה קדימה ואני שותק וסורק את העיניים של כולם מי צחוק נהיה שקט לימים באו ככה להרצאה שלי חלק מהיו שם שהיו שם באותו רגע ואני חושב ששתיים שלוש דקות שנצח שקט ואני סורק את המובטים של כולם ככה כמורדים את הראש אז מיכל יכיר מרימה את היד ואומרת לו אני מתנדבת לבוא לטפל בשי הצה הצפה זה כי הצילה לי את החיים אותו משפט וככה משחודשיים אני לא חזור ממכולה שאני גר לשלוותה המצב שלי הולך ומדרדר הולך ומדרדר באוקטובר 2015

אני מגיע למיכל מדדה הקושי זז מרגיש שהכוחות שלי נגמרים החלטתי לעבור בכל זאת דרכה למרות למצב הקשה והיא אומרת לי תשמע מדהים האמון שלך לך בטיפול סליחה שאני רגע עושה לך אבחון כי אנחנו מכירים את את עולם הגוף חוקי ההתמודדות אז מישהו שמשהו לא מקל עליו כאן ועכשיו תן לו צ'אנס עוד יום יומיים שתיים שלוש ארבע פעימות וזהו אתה מתאר פה משהו שהחיפוש אחרי המזור הוא ארוך מאוד אני קודם כל חיפשתי ל רק את הרפרה קינבנציונלנית ניסיתי המון המון תורות המון המון דברים לא ניכנס אליהם א וברגע שהחלטתי לטפל בעצמי אז מבחינתי אין אופציה אחרת אחרת והלכתי עם זה עד הסוף ואני חושב שזה חלק בהתמדה כדי להתמודד עם זה זה חלק מהעניין

ובעצם א היא אומרת לי בשלב מסוים ש אנחנו צריכים להשפז אותך עכשיו מרפות החוט בשלוטה הכל ירוק הצלם שלך היה איתה שמה בצד שמאל צד ימין יש בית משוגעים מבחינתי עם סורגים שלא קשור אליי אני עוד לא מעקל את הקשר אז אני לעצמי אומר בלב אלפ אף פעם לא יודע עכשיו זה השפוז כפוי לאור מה שסיפרתי לה הוא פתוח אין לי את הכוח אפילו לשאול אני אומר לה מיכל אני אתיעץ עם אשתי מחר ניתן לך תשובה בתוך הבנה שאני לעולם לא חוזר לטיפול יותר שזה קו אדום שלי להתפשפז בא אז בסטיגמה שלי בית משוגעים אחר כך הבנתי כמה אנשים נפלאים יש שמה אני עוד לא מספיק להבין מה קורה דוקור קריגל מגיע והוא אומר לי שי אנחנו מאוד מעריכים אותך אם אתה

יוצא משאר הבית חולים אני אנחנו לא נמנע ממך לצאת אבל לא תוכל לחזור לפה. אנחנו לא נוכל לעזור לך. אתה צריך כרגע טיפול של 24/7. דוקור קריגל, תודה רבה. אני אחשוב אתן לך תשובה מחר. ותודה על הטיפול. אני בא ללכת את הגוף משותק. לא יכול ללכת, לא יכול להוזיז את האצבעות, מרגיש שאני לא יכול לנשום שאני נחנק. ומסתכל עליהם, הם הבינו מה קרה. ראיתי אותם רק נושולחים הודעות בטלפון. אני ביטלו את הפגישות הבאות. הייתי ככה סדר גשעתיים משותק אומרים הכל בסדר שהיית סתכל עלינו אין הודעות אין טלפונים מסתכלים בעיניים הכל בסדר אתה פה והכל בסדר איתנו שעתיים חיים דומה ל להתקף חרדה אפשר היום אני אני חושב שכן אבל זה לא זה היה

הרבה יותר עוצמתי זה מצב שכל החיים אני סורק אותם לפני כל הטראומות מצד אחד ומצד שני המחויבות שהבאתי ארבעה עדים לעולם ואני אומר לעצמי רגע אולי רפואה טרנטיבית ניסיתי לא הצלחתי נוולוגים לא רופאים בחירים בשלוטא הנה אני פה ממוטט אולי לעולם אין ידע על איך פונים אני דיפרסיה אולי רפואה אין לי ידע אולי פשוט אין לי ידעו בעולם ואני מבזבז את הזמן שלי ואולי הם צודקים אני צריך להתאשפס בבית משוגעים אולי השתגעתי אה אז כמובן היום אני מבין שהפוך אחרי שככה אני מתחיל להזיז את האוצבעות אני אומר לו החלטתי דוקטור רגל בוא נלך להפוך את האבן האחרונה א מרצון הלכתי למיון הגעתי למיליון ראיתי שם מישהי שברה שולחן ניסתה

להתאבד והם חששו שאני ארצה לצאת עד שלא היה שם עומס סדיר עד שלא הייתי בפיג'מה בתוך המיטה א שניהם היו איתי מעריך שסך הכל אם הייתי שלוש שעות עזבו את הכל כי הם הבינו שיהיה לי מאוד מאוד קשה להיכנס למקום כזה פשוט מכיר תודה בכלל היה מלא מלאכים סביב כלומר אני חושב שזה שהסכמתי לטיפול זה מעולה אבל מי שמסביב אם לא היה נרתם ולטפל בי אז לא הייתי פה היום אם לא היה לי את המשפחה את החברים שהיו עוטפים אותי לא הייתי פה היום ולמה אני מספר את זה כי רוב המתמודדים אין להם משפחה שתומכת בהם החברה הישראלית מתרחקת מהם אחת הסיבות שיצאתי לחסוף את עצמי עדיין אנח אין אין איזשהו שיפור במודעות החברתית שיפור יש שיפור זזנו

מאחד לחמש צריך להגיע ל-100 וואו איזה משפט אני נפ מפגשים מתמודדים שאני גם מעביר סדנאות למתמודדים למשפחות העברתי ליויתי מאות פניות כרגע אני בתקופה של מנוחה כי אחרי שהייתי פעם שעברה בערוץ התעברות 11 דקות אמרתי טוב מי יראה את זה קרוב ל-500,000 צפיות מאוד שיתופים אלפי הודעות היו לי של שאלות ועכשיו אני אומר מראש אני בתקופה כרגע של מנוחה אה לא בשביל לקבל טלפונים וליויתי המון ו אם אתה שואל תי דבר אחד שאני אומר למשפחות אל תתנו עצות חבקו את העצות תנו למטפלים אבל תן לי לכה שהשאלות הם לא רק על העצות אלא על שלב מוקדם יותר לא אף אחד לא שואל על העצות אני מבין שאנספרו לי מה קורה ב90 זהו כי אני שומע אותך כן

וכבר מתחיל בכל מיני אנשים שאני מכיר בכל מיני סיטואציות להגיד רגע אתה יודע מה אולי זה האירוע זה הסיפור לא לא שואלים אותך שאלה כזאת תגיד אולי יש לי את זה אולי יש את זה וואו בין הזוג שלי או משהו כזה אחרי כל הרצאה שניים שלושה ארבעה טלפונים עשיתי מאוד הרצאות אפילו במשרד החינוך בסוף ההרצאה קמה מורה והיא אומרת אני קיבלתי השרה להגיד יש לי מעני דיפרסיה מורה במשרד החינוך הייתי בהלם זה היה השיא אבל מתקשרים אלי אחר כך רופא יש לי מן דיפרסיה ולבת שלי יש ואנשים בכירים במדינה שיש פתאום אומרים וואו יש לבת שלי לבן שלי לאח שלי לא התמודדנו עם זה טוב עד היום אנחנו חשבנו שהוא עצ עצלן, נידינו אותו, הרחקנו אותו, לא

הבנו את כמה הוא סובל. ואז אני אומר להם, עם חכמים, חוכמים, אנחנו לא צריכים עצות, צריכים חיבוק ממכם. את העצות אנחנו יודעים מה לעשות ולא מצליחים. אני יודע שאני רוצה לקום מהמיטה לעבוד לפרנס את המשפחה שלי, אני לא יכול. כל עצה כזאת רק מדחיקה את הדיכאון למקום יותר כבד שנותנים את העצות האלה. ולכן אני אומר למשפחות, אל תהייעצו, פשוט תחבקו. יש לי שאלה לתוך מזדרונות בית החולים. בבקשה אני לא לא הרבה יושב מישהו שאומר לי הייתי שם ויצאתי א מצד אחד כמו שאתה מתאר אתה רואה מראות שהם זה עוד רגע שולח יד בנפשו זה ואני מניח שגם מגיעים לבקר והדיסקרטיות היא ההגנה שאתה הכי זקוק לה איך מתמודדים עם זה אתה לא בבית חולים

סגור שרק שי קאופמן נמצא שם קודם כל א יש מחלוקות פתוחות ויש יש מחלקות סגורות, מחלקה סגורה ששפיזים בכפייה לשמחתי אני לא באיתי שמה הכל היה מרצון בכל רגע נתון אני חותך את הדלפק להגיד שאני רוצה לכת הביתה בחירה מרצון לטפל בי במחלקות האש פחות מרות קשים הדיסקרטיות כן א רוב האנשים מתביישים בשביל זה אני יצאתי בפנים גלויות אני יכול להגיד לך שאשתי הסתירה מכולם אנשים לא ידעו שאני בשלוות השנה וארבעה חודשים החברים שלי חשבו שש יש לו סרטן והייתי היא לא אמרה כלום כן לא הקהילה לא ידעה וכשהרופאים אפילו אמרו לי את הייתי תביא את הילדים זה חשוב לשי לבית חולים היא התנגדה אני מבין את ההתנגדות שלה היא מדברת על זה גם ב

לפעמים בא איתי להרצאות והיא מספרת שגם בספר היא כתבה על זה שהחליטה לשמור קודם על הילדים ולהביא את הילדים לבית חולים כזה היא הבינה שזה יעשה להם נזק ולמרות שהרופאים חשבו אני מעריך איבדתי אותה על זה היא אמרה שגם היום כנראה הייתה חוזרת על זה למרות כל הידע שיש א בהחלט לא פשוט להיות בית חולים פסיכיאטרי. אני עם עצמי נשברה לי הסטיגמה ממצב שבאמת חשבתי שהגעתי לבית משוגעים ופתאום אני לראשונה בחיים מפסיד בשחמת ופתאום אני רואה מישהו שאומר לי אני רופא ופתאום מישהי תואר שני אנשים פתאום אני רואה אנשים שמתנדבים אנשים ערקיים שיחות עמוקות ואני אומר וואו העולם לא יודע את זה ואני נכנס לגוגל מנסה להבין מי בארץ מציר

שיש לו מנד דיפרסיה ואני רואה רמזים אני מנחים בגין או עם צ'רצ'יל אני אומר מה איפה המפורסמים אני רואה אותם פה בבית חולים למה אף אחד ושאלתי אחת למה את לא יוצאת היא אומרת נראה לך מהבים יפטרו אותי אחרי דקה הם ידעו את זה היה בתקופה אחרי התחילו לחסף הרבה כי יצאתי בית ספר הרצאה תקשורת עשיתי מון פעילויות בכנסת והייתי יושב ראש המותה ופרסמנו עבדתי חזק על ה על תוכנית רדיו ואנישב ראש ועדה בית חולים לב השרון לעשות תהליכים לטובת המושפ משפזים בעקבות המסקנות שעברתי נמצא איש מחלקה צוות ונמצא מאושפזים ואנחנו עושים תהליכים לתקשורת כי אני חושב שכל אנחנו צריכים לשבוע את הסטיגמה בעיני עצמנו ואחרי שעברתי בעיני עצמנו

צריך בעיני אפילו המטפלים הרפואיים אני מרצה לפסיכיאטרים ופסיכולוגים וסוף ההרצאה יש אלם אני זוכר שבבני ברק איך זה נקרא בית חולים בני בענייני הישועה הרצאתי זה היה בקורונה ישבו איזה 30 פסיכולוגים ופסיכיאטרים היו בז זום סוף ההרצאה כמה הפסיכולוגית הראשית ככה וכל כזה היא אומרת תקשיבו פעם ראשונה שאנחנו שומעים מה המטופל עובר בצורה הכי ברורה ותראו כמה היה חסר לנו ידע תראו כמה אנחנו צריכים להיות רגישים וכמה אנחנו מפספסים אולי ביום אנשים כמו שי כי אנשים כמו אני שותקים אני לא עושה רעש אני נלחם על חיי מטפל בעצמי לא מעניין אותי הרקע ובדרך כלל האנשים שותקים סובלים ושותקים הם באים הביתה מה הם יגידו שקשה להם

לא מספיק הם נטל על העולם שהם בבית חולים המדינה משלמת להם לא מפרנסים יבואו מה יגידו לחברים למשפחה קשה לנו מתביישים אני עשיתי תפקידים מאוד בכירים עד שהתאשפזתי כשהייתי בבית חולים הביטחון העצמי שלי היה אפס לא חשבתי שיש לי את היכולות שהיה לי לא האמנתי שזה היה לי כי הביטחון העצמי מתרסק לאפס באשפוז וצריך לצאת משם ולהשתכם קם לעולם וזה אחת הסיבות שיצאתי כי ראיתי שזה כמעט לא קורה והבנתי שאני יכול לפרוץ פה אולי איזה דרך לאחרים שה החברה המשפחות המעסיקים יוכלו לקבל את מי שלתמודד בטח מי שמשתחר מבית חולים א בחיבוק באמפטיה בגובה העיניים לא מלמעלה ולא מלמטה א זה מה שמתמודד נפש צריכים מתמודד נפש שצופה בנו

מתלבט עם להיחסף יש לזה מחיר שאתה יכול לומר, "תראה, אבל שווה לשלם אותו או שאתה אומר לו מה אתה עונה לו על השאלה הזאת?" אתה יודע, שואלים אותי איזה כדורים אתה לוקח ומה אתה ממליץ לנו? אז התשובה שלי, כל אחד זה סיפור אחר, כל אחד יש את הכדורים שמתאימים ורק פסיכיאטר יתן תשובה. אז פה אני אומר לך לאיש מקצוע, תתייעץ עם הבני משפחה שלך, תייעץ עם איש מקצוע כי מתי הוא עוד מתלבט אם לשתף את הבני משפחה שלו? לשתף אני מניח שאחד שניים ברמה הטכנית חייבים לדעת משפחה לשתף כן לשתף את העולם אני לא יודע יש מקומות אני רציתי במלא יישובים דתיים ומושבים ותחת הדיון בשבוע הנפש למשל שוב בשמרון א אחר כך קיבלתי פידבקים שפשוט היו

עמומים כלומר התקבלה שם החלטה ממצב שלרטן ואלה אנחנו מתנדבים בואו נתחיל להתנדב בבתי חולים של מתנדי נפש ויש גם מישהי שיושב את ראש הפורום הדתי שאנחנו בקשר ומתענדבים באמת באים להתפלל בבתי כנסת א דברים שלא היו בעבר א כי באמת אני חושב שהיה סטיגמה לכולם כולל לי שזה משהו שמפחיד יש סרט כן הקוקיה כולם מדמינים שזה אבל זה ממש לא ככה ממש לא ככה ואני ממליץ לכל אחד שמרגיש שיש לו חברה שיכולה להחיל את זה שספר יהיה לו חיים יותר קלים אבל מי ששכיר אני יכול להגיד שהרבה אנשים שנחספו העיפו אותם בתירוץ כזה או אחר ולכן אין לי תשובה ת מה אתה עושה בחיים רשי אתה מדבר על השכיר על ה על העבודה על ההשלכות כן על ההשלחות על

העבודה שלו ואני חייב לומר הרבה פעמים תפחה לי בטן בשיחה שלנו מהגם מעוצמת החוויה והחשיפה והקדוש ברוך הוא נתן לך מתנה עם יכולת לבטא את זה מאוד מאוד מאוד חזק המילים זה לבוש בסוף אתה יודע אתה בטח יושב פה ואומר אתה חושב שאתה אתה אומר לי ישראל אתה חושב ששמעת את הסיפור אבל זה לא שם אבל הפרט הזה שאתה אומר שהוא אומר לך יקח לך שנה לחכות בתור חצי שנה כן זה מטורף זה פיקוח נפש זה מה מה אנחנו עושים זה היה לא מזמן אנחנו מדברים ב 2016 חו מצב הרבה יותר גרוע יותר גרוע יש חוסר אדיר בפריפריה מחכים שנה אני נמצא בכל ממקומות פורומים המספרים עוד יהיו מפלצתיים כי הרבה תחשוב כמה שנים לקח לי להכיר בזה אז חיילים שנמצאים

עכשיו במלחמה אנשים שראו מערות קשים לפעמים לא כולם לפעמים לוקח להם זמן עד שמאקלים פתאום מתחיל מתקשרים אנשים שומעים סיבת הנובה נו רגע קשה לי לקום בבוקר שמעתי לך אבל אני אקדמאית אני ככה אני ככה אני מוכשרת לוקח זמן חושב שהמס מספרים עוד לא נחספו לצערי פוסטומה זה פוסטראומה וכרגע מערכת הבריאות בקריסה אין מספיק מטפלים רופאים פרטיים פסיכיאטרים אומרים לי אל תפנה אנחנו כבר מלאים בעבודה שאני מפנה ואני מחבר לפעמים אנשים ואני חושב שהמערכת הבריאות שהנפש לפני כריסה ואם לא צעדים דרסטיים ברמת הממשלה א או לנו קעם כחברה ישראלית וכיוון שאנחנו לא יכולים לתקן את הרגולטור אולי אתה כן עם כל הפעילות שאתה עושה מה אנחנו

כחברה צריכים לדעת מה העזרה הראשונה שאני מגיש ודאי לא שיפוטיות ודאי לא אמרת לא עצות אמרת לי מה אסור מרע תגלה לנו מה עשה טוב חיבוק להיות לידו ולהקשיב לו לא חיבוק פיזי כן גם מי שמוכן מי שמוכן כן יש כאלה שמתנגדים רוב המתמודדים רוצים חיבוק אין לך שום דבר רק לחבק אותו ולהיות לידו אם הוא יבקש ממך תעזור למצוא מטפל תעזור לו אם הוא יגיד לך יש לי בעיה מה אתה חושב אז תגיד לו אולי תך למטפל שיפחיר הדילמה אם יש לי חבר שעובר טיפולים איזה טיפולים כימטרפים ויש לי לפעמים את הדילימהים להגיד לו אני רוצה לבוא לשבת אצלך כי לפעמים זה ממש ממש מתבקש ולפעמים ממש ממש לא כשהוא הפעם הראשונה שהוא אמר לי לא כל כך שמחתי

אמרתי יואו איזה נס אז הוא יודע להגיד לי לא אז כל הפעמים שכן בזה בהתמודדות מהסוג הזה של עולמות הנפש פש חוץ מהחיבור אין לנו כל כך מקום להיות אקטיבים אבל הנוכחות שלנו לידו יש לי הביקור חולים הוא יש לי תשובה מאוד ברורה בעניין אשתי לא סיפרה בשלם מסוים היא לא יכלה טפעולית ארבעה ילדים והיא סיפרה רק לחברים שיכולים לעזור לפונקציונל טיפעולית ואמרתי שאני לא רוצה שיבוא לבקר אותי כי שפה זמן בבית חולים שיעבדו מה הם צריכים את המראות אבל חלקם לא שאל אותה ואותי והיא הגיע כל כך שמחתי וחלקם היו בא ויושב ארבע שעות לא החלפתי מילה עליי כוח והם הבינו לא ניסו לדבר איתי הבינו שאני צריך את השקט היו היו קונים לי קפה

והולכים וכל פעם אמרתי שלא יעבור והם היו באים כל כך שמחתי כי הבושה לבזבז את הזמן לאחרים כשאני בבית חולים כזה אבל לכן אני אומר לי אל תחפו את עצמכם תגיעו מתמודד מתמודדת שלא רוצה אותכם להגיד לכם מבקש שתלכו מפה לא להתווכח באותה שנייה לקום וללכת כי זה אומר שאין לו את הכוחות נפש להיות להיות אתכם. אז החיים אני אומר לא לשאול, להופיע לשנייה האם מתאים שאני אשאר או לא לשאול פשוט לשאול, לתקשר אנחנו אנשים חכמים, צריך לשאול אותנו אפשר לדבר איתנו לא צריך לנחש המשפחה הקרובה הזכרת אחותך מיכל גייסנו אותה שהיא תספר את זה בדקה מהזווית שלה אני מזמין אותך לצפות בה היי שי אחי היקר אה שאלו אותי מה למדתי מהתקופה הזאת?

אז אני זוכרת את הרגע שבו סיפרת לי שאתה חולה במניה דיפרסיה. זה היה שוק מטורף בשבילי בתור אחת שגדלה כמשפחה חרדית. אה מבחינתי מניה דיפרסיה זה משוגע, אבל אתה אף פעם לא התנהגת כמשוגע. תמיד היית אח חכם, אחראי, אבא טוב, כל הדברים שכל אחד היה רוצה שיהיה. אז השוק הוא מאוד גדול. ומה שלמדתי גם מהביקור איתך בבית חולים הייתי הרבה שעות לידך ראיתי אנשים אחרים שמניה דיפרסיה זה לא אומר שמישהו משוגע פשוט סובל במיקר סבל שמציק לו וזה יעלה ככה העיקרי שלי ואני אוהבת אותך ואני אגעה בך על כל מה שעברת ועל כל אה איך שעברת את זה ועל איך שנשארת עם המשפחה והכל אז תודה תודה ובהצלחה. מדהים. אתה יודע למה זה מרגיש? כי היא לא

מאמינה במחלות נפש. והגיעה מארצות הברית, גם גם עכשיו בארצות הברית והיא אמרה לה רופאים התבלבלתם לא יכולת שיש היה קפון צריך להות בבית חולים בוא נשחרר אותו. ואז הם קראו לי אותה מאשר לדבר ליד אחותך. אז אמרתי כן. אמר לו תקשיבי. א כל האמנם זה גם אתה שאלת את זה אמנם בפ +וס אחד מינוס ש א מה זה פלוס אחד שאתה הילד שלך מתחתן אתה שמח מאוד כשאתה קובר מישהו קרוב אתה במינוס אחד את גם היה לך כמו שאת אומרת חיים קשים שמחים מאחרת פלוס שתיים ומינוס שת אח שלך נה בין פלוס 100 למינוס 100 את רוצה לשחרר אותו ואני זוכר שבשלב מסוים שהיא באה לבקר אותי אמרתי להם מיכל אל תגיד יותר שאת לא מאמינה בזה זה רק מחס סתי למצב יותר

קשה כי מה אז מה אני עושה פה הצגה אני סתם שוכב פה בבית חולים משותק אני סתם לוקח כדור עם פסיכיאטרים מה זה אומר על ילד שאומרים איך לא מאמינים לכם אם את לא מסוגלת לא להגיד את זה יותר אל תבוא לבקר אותי כי זה בלתי אפשרי ואני אני מספר את זה אני אני בטוח שמיכל תסלח לי כי היא שינתה את הדעה שלה ואני אומר את זה למשפחות שלא מאמינים לייקרם אתם גומרים אותם אתם גומרים אותם כי זה מחלה לכל דבר כמו שיש סרטן סכרת בהתקף לב, יש מענה דיפרסיה והחברים שלי חיים כשווה בנשמים בחברה רובם אפילו לא נחספים ואתם לא יודעים שהם חיים בתוכנו ויש שמה גם אנשים מאוד מפורסמים שאני מכיר אותם אז פשוט לחבק לא לתת עצות ולא לחשוב שאתם

יודעים יותר מכולם ומבינים יותר מתמנדד נפש רגע לפני שנסיים סיפור שלך חיברת עליו ספר על הסיפור על הטיפים על התובנות טלטלה זה הספר ואני יודע יודע שיש כאן קטע שכדאי שאתה תקריא לנו אותו. כן. זה עונה על חלק מהשאלות שלך על כל האשפוז. כן. א נזכרתי איפה אני מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי. איזה בושות איך הגעתי לזה. האדמה נפרה תחתיי ואני רוצה להיבלה לתוכה. עדיף להתאבד ולא לספוק את הבושה הזו. ממילא לא יהיו לי יותר חברים כשהם ישמערו על זה. והילדים מסכנים שיש להם אבא כזה ומה אמתי היא חזקה אני מאמין שהיא תסתדר מהר מאוד היא תתחתן מחדש אני פתוח בזה וואו כשחשבנו על המכנה המשותף של כלל המרוינים קראנו לשם הזה גבר מי שמדבר אתה כל כך גבר איזה גבר שאתה מדבר ומספר תודה רבה שבאת