הרב זמיר כהן - כיצד מותחים ביקורת בצורה נכונה?

שלום וברכה וערב טוב אנחנו נמשיך את דברי הרמבם בהלכות דעות שבספר המדע פרק ו הלכה ז כאן הרמבם מלמד אותנו את השיטה הנכונה במה שנוגע למתיחת ביקורת. הן ביקורת שיש בין בני אדם כשיש רצון לבעל להאיר לאשתו, אישה לבעלה, הורים לילדים, שכנים, עובד מאביד והן במה שנוגע למתיחת ביקורת. כאשר האדם רוצה להוכיח את חברו במצוות שבין אדם למקום, במצוות שבין אדם לחברו, רואה שחברו נכשל בעבירה והוא רוצה להאיר לו. השאלה איך מותחים ביקורת בצורה נכונה? כותב הרמב"ם כך: "הרואה חברו שחטא או שהלך בדרך לא טובה, מצווה להחזירו למות ולהודיעו שהוא חוטע ל עצמו במעשיו הרעים. שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך המוכיח את חברו בין בדברים שבינו

לבינו כלומר בין אדם לחברו בטענות שיש לו עליו בין בדברים שבינו לבין המקום כלומר רואה אותו שנכשל בעבירות והוא רוצה להוכיח אותו צריך להוכיחו בינו לבין עצמו כלומר לא יאיר לו בפרהסיה לפני אנשים אחרים אלא רק בינו לבינו וידבר לו בנחת ובלשון רכה כלומר אף על פי ששניהם לבד ידבר איתו בנחת ובלשון רכה. אני קצת מדלג הלאה כי שם בהמשך, אחר כך נחזור לכאן. הרמב"ם ממשיך ומפרט איך מוכיחים, איך מאירים. המוכיח את חברו תחילה לא ידבר לו קשות עד שיחלימנו. שנאמר ולא תיסא עליו חטא. כך אמרו חכמים, יכול אתה מוכיחו ופניו משתנות. תלמוד לומר, ולא תיסא עליו חטא. מכאן שאסור לאדם להחלים את ישראל בכל שכן ברבים והוא ממשיך ומפרט

בהמשך עוד נחזור לדברים אבל נראה קודם את היסודות של העניין אומר הרמבם נכון שכאשר יש לאדם תוכחה כלפי חברו צריך שידבר איתו כי אם לא יאיר לו הוא ימשיך להיקשל באותו חטא באותו עוון או אם הוא פוגע בו אם הוא לא יאיר לו הוא ימשיך להתנהג באותה צורה איך בעל ידע מה מפריע לאשתו אם היא לא תדבר. איך אישה תדע מה מפריע לבעלה אם הוא לא ידבר. כך כלפי ילדים מפריע מה שהוא צריך לדבר. השאלה איך עושים את זה? איך מדברים? איך מותחים ביקורת באופן שהשני לא יפגע ולא יעלב? כתוב סוף מעשה במחשבה תחילה. אדם שהוא חכם חושב לפני כל פעולה שהוא עושה. יש אנשים מיד מה שעולה בדעתם כך מגיבים. לא מוצא חן בעיניהם. מיד מגיבים בזעם,

בכעס, לא מסתכלים מי נמצא בסביבה, מי שומע, מי נעלב, לא מעניין אותם. עכשיו הוא כועס, מוציא את כל מה שבליבו. והאמת היא שאדם צריך לחשוב טוב לפני איך עושים את הדבר נכון. סיפר לי אדם, הוא סיפר את הסיפור בגלל שהייתה לו שאלה הלכתית שנוגעת לעניין. הוא מזכיר דירה לאדם ששכר ממנו את הדירה, דירה יפה, מושקעת. והסוחר צלצל אליו שהמים בשירותים לא עובדים וצריך לתקן אז או שיבוא לתקן בעצמו שישלח מישהו הוא בעל לא מבין בזה שום דבר ראה שבאמת יש שם בעיה שבר את כל החרסינה זה ניגר הפנימית שבר את כל החרסינה שמסביב וחיפש את מקור הבעיה בסוף התברר שהוא בכלל לא היה צריך לשבור במקום הרגיל של הכניסה הרגילה היה צריך לדעת את

הדלת הנכונה איפה לפתוח ומשמה היה צריך ללחוץ על משהו והכל היה מסתדר אבל הוא לא ידע שבר את הכל הייתה לו שאלה הלכתית כי הוא מכר את הדירה למישהו אחר מבחינת חובת התיקונים שעליו אבל הוא דיבר בכל כך כאב הגדיר את עצמו כטיפש למה הייתי כל כך פזיז כבר לקחת פטיש ולנפץ מסביב יש דלת יש פתח הייתי יכול דרך הפתח הזה בלי לשבור שום דבר בקלות כשיש לאדם רצון להעיר לאשתו אישה לבעלה או לאנשים אחרים. יש כאלה בלי חוכמה לוקחים פטיש, שוברים את הלב של השני, מיד יורים חיצים לתוך הלב. למה? כי רוצים שהביקורת תיכנס ללב של השני. אז יורים חץ כדי שהביקורת תיכנס. לוקחים פטיש, מרסקים. אבל למה? יש דלת. אפשר לפתוח את הדלת של הלב

ולהכניס את הביקורת בלי לשבור שום דבר. אז לא צריך אחר כך לעבוד קשה כדי לתקן, כדי לבנות, להצטער כל כך על הטעויות שנעשו מראש. סיפרנו פעם את הסיפור של הרב אוירבך שבלוויה של אשתו העיד על עצמו שהוא לא פגע בה אף פעם. וכשהתלמיד אחר כך שאל אותו, כשהסיע אותו לבית, שאל אותו בדרך, איך ייתכן שהרב לא פגע באשתו? 54 שנים היו נשואים, אף פעם היא לא נפגעה. תמיד מה שהיא רצתה גם כבודו רצה. אמר לו ודאי שהיו הבדלים בינינו אבל אף פעם לא פגעתי בה. כי בכל פעם שהפריע לי משהו בדיבור שלה או בהתנהגות שלה הייתי יושב וחושב לעצמי באיזו מחמאה אני יכול להתחיל את הביקורת? באיזו מילה טובה שתיצור אווירה נעימה אני מסיים את

הביקורת. ואיך אני מנסח את הביקורת באמצע בצורה שהיא לא תיפגע. העצה הזו של הרב אוירבח היא מדהימה. מי שיקח אותה לעצמו הוא בעצם גילה את הדרך איך להכניס ללב של השני את הביקורת שאנחנו רוצים בלי לראות חיצים, בלי לקחת פטיש ולשבור את כל החרסינה, אלא לפתוח את הדלת יפה, להכניס את הביקורת, לסגור את הדלת יפה בלי שהצד השני יפגע. כי בדרך כלל אנשים מגביעים את הכל, מדברים בזעם, יורים חיצים כשיש להם ביקורת, כי הם רוצים שזה יכנס ללב של השני. אומר הרב אוירבך, מחמאה פותחת את הלב. בדרך לכאן אמר לי מישהו שהאדמור מבלז, הגיעו אליו בספרים שיצאו עכשיו, המדריך המלא לנישואים מאושרים והוא יין בהם. וכל כך התפעל מהסיפור הזה

של הרב אוירבח שהבאנו שם. הוא דיבר בכללות על הכמה חשוב שבאמת אנשים לומדים ומחכימים מבחינה זוגית. אבל הבאנו שם את הסיפור של הרב אוירבח בהרחבה. כל כך התפעל מהסיפור הזה. דווקא שם דגש על הסיפור הזה שמלמד איך להגיע למצב שהאדם אומר לשני מה מפריע לו. כי אם הוא לא אומר ההוא אף פעם לא ידע. יותר מזה ראינו בשיעור הקודם את דברי הרמב"ם על הפסוק לא תשנע את אחיך בלבבך. הוכח תוכיח את אמיתך ולא תיסע עליו חטא. כל זה פסוק אחד שלם. מה הקשר בין שלושת חלקי הפסוק? לא תשנע את אחיך בלבבך. הוכח תוכיח את אמיתך ולא תיסע עליו חטא. פשט הפסוק אדם שיש לו בלב על חברו צריך לומר לו מה שמפריע לו. ולא ששניים נמצאים בעבודה האחד

שונא את השני כי יש לו טענה. למה הוא דיבר עם המנהל נגדי? מראה לו כלפי חוץ שהוא חבר שלו ובליבו הוא שונא אותו. עובר איסור מהתורה, לא תשנע את אחיך בלבבך. יש לך משהו שמפריע, הוכח תוכיח את אמיתך. תיגש אליו, תדבר איתו. רק יש כללים שבזה נתבונן היום איך מוכיחים. אבל אדם ששונא את חברו בליבו וכלפי חוץ מראה לו שהוא חבר שלו, הוא עלול פעם להזיק לחבר בלי שהחבר הזה יתכונן בכלל. הוא לא יודע שהאדם הזה שונא אותי. הוא רק מראה לי שהוא חבר. אז נכון אם לדעתך עשיתי טעות תבוא תדבר איתי מה אני לא בסדר או שאסביר לך את עצמי ותראה שזה לא כמו שאתה חושב שאני כן הייתי בסדר שזה דבר שהוא מצוי שאנשים שומרים טינה אחרי 20 שנה

פותחים את הנושא פתאום מגלים שהסיפור היה שונה לגמרי ו-20 שנה הוא סתם נסע כעסים בליבו על אותו אדם כשהוא באמת לא חטא ולא פשע לו רק היה נדמה לו שהוא עשה לו משהו ואם הוא באמת טעה כנגדו אז לפחות תן לו להסביר את עצמו, להתנצל, לבקש סליחה. לכן אומרת התורה, לא תשנע את אחיך בלבבך. יש לך משהו בלב, הוכח תוכיח את אמיתך. תגיד לו מה מפריע לך. אבל איך תאמר? בצורה שולא תיסע עליו חטא. אל תבזה אותו, אל תשפיל אותו. כי אם אתה תשפיל אותו, אתה תקבל עוון בזה שאתה מוכיח אותו. כי אתה עובר עלבנת פנים. אז גם כשאתה מוכיח לא תיסע עליו חטא אל תיקח עוון על עצמך בגלל התוכחה הזאת שאתה מוכיח את אותו אדם כשפונים עם מילה טובה עם

מחמאה הדלת של הלב נפתחת אפשר להכניס את הביקורת בצורה נעימה בצורה עדינה במילים פשוטות ואחר כך שוב לסגור את הדלת של הלב במילים חמות במילים שיוצרות אווירה טובה אווירה נעימה אומר הרמבם המוכיח את חברו בין בדברים שבינו לבינו, בין בדברים שבינו לבין המקום, צריך להוכיחו בינו לבין עצמו וידבר לו בנחת ובלשון רכה. האמת היא גם אדם שמקבל ביקורת צריך לדעת לא להיפגע. חשוב שגם נרגיל את עצמנו. יש אנשים מאוד רגישים, קשה להם מאוד לשמוע ביקורת. כל ביקורת מוציאה אותם מהכלים. אז נכון שאותו שמוטח ביקורת הוא צריך לדעת איך לדבר. כמו שאמרנו לפתוח במילה טובה בכלל צריך לדעת כלל. בני זוג שלא מחמיאים אחד לשני אין להם שום

זכות למתוח ביקורת אחד על השני. אדם שיודע להחמיא מותר לו גם למתוח ביקורת. אדם שלא יודע להחמיא אישה שאומרת אני לא יודעת אני לא יכולה להגיד שום שבח לבעלי. בעל אומר אני לא יכול להגיד אתה לא יכול להגיד שבח. את לא יכולה לומר דברי שבח, גם אסור למתוח ביקורת. כשמחמיעים לשני זה כמו שמפקידים כסף בחשבון. הפקדת כסף בחשבון, יש מאיפה למשוך. אבל אם לא מפקידים כסף בחשבון ובכל זאת מושכים, מגיעים למינוס, משלמים ריבית גבוהה, לא הפקדת. מאיפה אתה מושך? כשיש מחמאות, מילים טובות, גם אם עשינו טעות ואמרנו איזה ביקורת בצורה לא מדויקת, אבל על כל פשעים תחסי אהבה. יש לשני את הכוח ואת הכלים להתמודד. כך גם כלפי ילדים. ילד

שמקבל הרבה חום, הרבה אהבה, הרבה מילים טובות. גם אם פעם ההורים טעו ואמרו איזה משפט שלא במקום, אבל יש לו פלוס של דימוי עצמי חיובי, של חשיבות גדולה, אז גם אם פעם טעו ולפעמים ההורים גם יכולים לטעות בדיבור עם הילדים, אבל יש לילד את הכלים להתמודד. ילד שלא שומע אף פעם מחמאות, רק ביקורות ואלבונות וירידות, הוא מאבד כוחות, הוא מתמרד בסופו של דבר. כמו שהרב אולבה אמר פעם שילד כזה שרק לוחצים אותו ודורכים עליו ומשמיצים אותו ומשפילים אותו, אומר הילד הזה דומה לקפיץ. קפיץ כמה שדורכים אותו יותר. ברגע שהוא משתחרר, כך הוא עף יותר לגובה. אז אם לחצנו אותו יותר מדי בילדות שלו, מגיע לגיל ההתבגרות, הוא מתפרע לכיוונים

קיצוניים, כי עד עכשיו הוא היה בידי ההורים, לא הייתה לו ברירה. עכשיו שהוא משתחרר הוא עף לכל הכיוונים. אבל אם מראש יודעים שמאל דוחה וימין מקרבת, שמאל היא היד החלשה, ימין היד החזקה, את הקירוב נותנים לילד בעוצמה, את המעצורים, את הגבולות בצורה נכונה, גם את הביקורת בצורה שהוא לא מושפע, לא מבוזה. ילד כזה גדל בריא בנפשו וכל אדם יכול לבדוק על עצמו הרי כל אחד מוכן לקבל ביקורת אם נשאל כל אדם מבוגר נורמלי אם יש אצלך דבר לא בסדר אתה מסכים שנאמר לך כל אדם יאמר בבקשה אם אני לא בסדר תגיד לי מה אני לא בסדר אבל תגיד לי את זה יפה בצורה שלא תשפיל אותי אל תבזה אותי אני מוכן לשמוע ביקורת כך גם כלפי הילדים יקבוד

תלמידך חביב עליך כשלך לא לבזות ולהשפיל צריך לנזוף נוזפים צריך להעיר מהירים, אבל לא מבזים ומשפילים במילים פוגעניות כמו שלא היינו רוצים שיפגעו בנו. אסור גם כלפי הילדים. זה מה שהרמב"ם בהמשך גם כותב. לפי כך צריך אדם להיזהר שלא לבייש חברו ברבים בין קטן בן גדול. אפילו ילד קטן גם כן יש לו את הכבוד שלו, יש לו את החשיבות שלו. אסור לבזות ולהשפיל אותו. מצד שני, אדם שכן שומע ביקורת, לא צריך לקחת את הדברים בצורה הוגענית, מעליבה, אפילו שהדברים לא נאמרו בצורה הכי יפה, אבל יאמר לעצמו, לפחות יש כאן מישהו שאמר לי מה יש לכן. אם הוא צודק, טוב שהוא אמר לי. נכון שזה לא יפה הצורה שהוא אמר, אבל הרוחתי ידיעה איך לתקן

את עצמי. אם הוא לא צודק, אז שישאר בטעות שלו, אני לא צריך להתרגש ממנו. אני צריך לבדוק מה דעת הקדוש ברוך הוא עליי. אם כלפי בורא עולם אני בסדר, מה אכפת לי שהוא חושב שלא? רק צריך לדעת שאני לא נוגע בדבר שבאמת אני בוחן ובודק את עצמי. הרמב"ם באחת האגרות שלו יש ספר שאלות ותשובות הרמב"ם אז בסימן שי יש איגרת שהוא כותב לאחד מגדולי ישראל באותה תקופה קראו לו רבי שמואל בן אלי והוא אותו גדול בתורה כתב לו מכתב ביקורת על איזה הלכה שהוא כתב ובתוך המתקפה ההלכתית שהוא מתווכח איתו בהלכה הוא כותב לו איזה איזה התנצלות כזאת שאני מקווה שאתה לא נפגע שאני מביא לך הוכחות שטעית אז הרמבם בתשובה עונה לו כך נקרא את לשונו

ואין ספק אצלי שנדמה לו השם ישמרהו לא הכוונה לך למי שפנה אליי שנדמה לכבודו השם ישמרהו שאנחנו כרוב בני אדם דרך ענווה הוא מדבר על עצמו בלשון רבים במקום להגיד אני אז הוא אומר אנחנו שאנחנו כרוב בני אדם שיקשה להם כשיסתור אדם דבריהם או ישיב עליהם דבר. הוא אומר לו, "מהדברים שלך, אני מבין שאתה חושב שאני כמו רוב האנשים, שאם מישהו אומר לי שטעיתי, אז אני נעלם ואני נפגע. הוא כבר הצילנו השם מזה. הוא מעיד על עצמו שאני, ברוך השם לא נמצא במקום הזה, שאם מישהו אומר לי שטעיתי, אני נעלם או נפגע." ובורא עולם יודע, הוא מעיד עליו את הקדוש ברוך הוא, אומר, "קדוש ברוך הוא יכול להעיד עליי?" ובורא עולם יודע, כי אפילו

השיב עלינו הקטן שבתלמידנו. אפילו הכי קטן מבין התלמידים שהוא אמר לי על דבר שטעיתי או חבר מתקומם. מה זה מתקומם? אדם עוין שהוא שונא אותי והוא בא ואומר לי שטעית. היינו שמחים בזה אם השיב תשובה אמיתית. אומר הקדוש ברוך הוא יכול להעיד עליי שאם בא אדם ואומר לי טעית במשהו אני שמח בזה. אם הוא אמר דברים נכונים אני שמח בזה. למה? כי הוא עמד אותי על הטעות. בלדיו הייתי נשאר בטעות. אני מודה לו שמח שהוא העמיד אותי על הטעות. ונשמח במה שיעוררנו עליו במה שנתעלם ממנו. הוא אומר אני אני אשמח במה שהוא עורר אותי למה שטעיתי בדבר שנתעלם ממני שאני לא לא שמתי לב לזה. ואם אנחנו רואים גם כן שזה המשיב טועה גם אם אני רואה שזה

שבא נגדי אומר לי טעית אני רואה שדווקא הוא זה שטעה. לא נשנה אותו ולא נרחיקהו חלילה וחס ולא נתפוס עליו כלומר לא נצא כנגדו היותו משיב עלינו במה שלא נתיישב בתשובתו עלינו כלומר אני גם לא הכעס עליו גם אם מותה לפי שהאדם מאמת דעה מיוחדת או מבטלה כפי מי שיראה לו בעיונו בן היה אותו עיון אמת או שקר אומר הרמבם אני מוכן לקבל שלאנשים יש דעה שונה משלי אני לא קופא את כולם שיחשבו כמוני אז אם הוא חושב אחרת ממני אני לא אכס עליו. אם הוא אומר לי טעית ואני יודע שהוא טעה אני עדיין לא כועס עליו כי זכותו לחשוב אחרת. אבל אם הוא מעמיד אותי על טעות אני שמח בו. וזה לא משנה מי זה. אם זה הקטן שבתלמידים או אדם אחר ואומר

בבורא עולם יודע. הקדוש ברוך הוא יכול להעיד עליי שכך אני מרגיש. זו גדולתו של אדם שיודע באמת לתקן את עצמו לשלוט בעצמו כחומר ביד היוצר לחפש אמת. אדם כזה הוא לא נפגע כי באמת אדם שבוכן ובודק תמיד מה התכלית של החיים הרי קל להגיד לא להיפגע אחרי הכל אנשים נפגעים יש ביקורת אמרו משפט לא במקום העליבו את האדם הוא נעלם הוא נפגע לוקח ללב אחר כך גם כועס בעיות בשלום בית מתחים וריבים זה טבעי שאדם נפגע איך אפשר על ידי השכל לתת כוחות לרגש לתת כוחות ללב שלא להיפגע במקומות שלא צריך להיפגע אדם שמרגיל את עצמו תמיד בשאלה מה היא תכלית החיים, מה אני עושה פה? כמו שהרמח"ל כותב בתחילת המסילת ישרים שהיסוד של הכל שיתברר

ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבתו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו. אדם שהמטרה שלו רק להרשים אחרים זה המטרה שלו בחיים אז גם אם אין לו כסף הוא קנה מותגים ונכנס לחובות. הוא צריך תמיד להרשים את כולם. הוא צריך תמיד להראות מבריק ויפה וחכם. ואם קצת השמין, מתחיל עם דיאטות הרסניות, יש השמנה שהיא לא בריאה. זה טוב להרזות, לעשות פעילות גופנית כדי להבריא. אבל יש אנשים שהם לוקחים דיאטות שעורסות להם את החיים. למה? כי אני רוצה להיראות טוב. האדם מרגיש שעיבוד לאחרים. אם הוא מרגיש שזה התכלית של החיים, רק לרצות את כולם, שכולם יגידו שאני ואני, הוא יהיה מסיין. הוא כל הזמן כמו עבד. עבד לחברה,

עבד לרצונות של אחרים. הוא לא בין חורים לעצמו. אבל אדם שאומר לעצמו, כמו שכותב שם הרמח"ל, שקודם כל מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבתו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו? אני כל כך מתאמץ, לאיפה אני חותר להגיע? ושם רמ"חל מדייק בלשונות. הוא תמיד מאוד מדייק במילים. מי ששם לב הוא כותב שם שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו וכולי. קודם כל שהתברר לברר את הדבר. הגעתי למסקנה עכשיו צריך לאמט אותה והתאמת אצל האדם אולי טעיתי אולי המסקנה הזאת היא לא נכונה צריך גם לאמת מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים בתו ומגמתו. ממשיך הרמחל ואומר מה התשובה לשאלה הגדולה הזו? והנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא שהאדם

לא נברא אלא להתענג על השם ולהנות מזי ושכינתו. המטרה שהקדוש ברוך הוא ברא את האדם כדי שיתענג על השם ויהנה מזיו שכינתו. והוא כותב בהמשך שהדרך להגיע לזה זה העולם הזה. בעולם הזה יש לנו כלים, יש יצרים, יש ניסיונות שאדם צריך להתגבר, להתמודד, יש חומר. זה זמן העבודה. החיים בתוך הגוף זה זמן העבודה. אחר כך מגיע זמן קבלת השכר. העולם הזה דומה לפרוסדור בפני העולם הבא. התכן עצמך בפרוסדור כדי שתיכנס לטרקלים. זה גן עדן העליון שהנשמות נמצאות שם עד זמן תחיית המתים שהעולם מגיע לשלמותו ולתיקונו ואז גן עדן העליון מתמזג עם העולם שלנו. הנשמות חוזרות אל הגוף והאדם חי בתוך הגוף בעולם הזה ומתענג על השם כמו בגן עדן

העליון. שזה תכלית הבריאה שאדם מגיע בסופו של דבר. העולם מגיע לשלמותו, לתכליתו, לתיקונו בזמן ימות המשיח. כשאדם יודע שהעיקר בחיים זה לבנות את העולם הרוחני שלו, הכל מתגמד אצלו. פגעו בי, העליבו אותי, זה לא שיקול אצלו. הוא לא רואה את התכלית בחיים לרצות אנשים שהם יגידו עליו שהוא יפה והוא חכם ושהוא והוא. המטרה שלו שהקדוש ברוך הוא יהיה מרוצה ממנו. אז ברגע שמישהו אומר לו, תשמע, אתה טעית בזה, הוא שמח, באמת הוא צודק, אני לא שמתי לב, טעיתי בזה. ואפילו שההוא אומר את זה בצורה לא נכונה, היה צריך לומר לנסח אחרת. ואמר בצורה פוגענית, הוא מבליג, מתעלם. העיקר, העיקר הרווחתי את הידיעה הזאת שהוא אמר לי, שלא שמתי לב

אליה. כמו שהגמרא אומרת על רבי מאיר בעל הנס, שהוא כמו על דרך המשל רימון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק. ככה אדם בחיים צריך לקחת ללכת עם הכלל הזה של תוכו אכל קליפתו זרק זה שהוא אמר לי את זה בצורה לא יפה זה כמו הקליפה את זה אני זורק התוכן שקיבלתי מדה שלא שמתי לב אליו לפני את זה אני אקח לעצמי זה טוב למה לא זה יבנה אותי מצוי בעולם שאנשים עורכים ימי הולדת ושמחים נכון יום הולדת מוזמינים את כל החברים עושים יום הולדת חז"ל אומרים במדרש שכל העניין הזה לכאורה תמוע. כי מה זה יום הולדת? אדם מגיע לגיל 50, עושה יום הולדת של גיל 50, מה זה אומר? שהוא ימות יותר מהר. עברו 50 שנה מהחיים שלו. אז מה אתה עושה? יום הולדת?

חלפו 50 שנה? מה אתה חוגג? נשארו פחות שנים לחיות בעולם. את זה אומרים חז"ל על הפסוק ששלמה המלך שהיהי חכם באדם אומר טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום היולדו שם כלומר שיש לך שם טוב שברגע שמזכירים את השם שלך מיד כולם אומרים אדם ישר אדם נאמן טוב לב שווה לעשות איתו עסקים אשרי מי שתזכה להתחתן איתו זה שם טוב טוב שם משמן טוב. שמן טוב הכוונה בוסם משובח. בזמנם כל הבשמים היו על בסיס של שמן. היום הבשמים על בסיס של אלכוהול בדרך כלל. אז כל הבשמים היו שמים אותם בשמנים. שמן אפרסמון. לא אפרסמון הפרי הכתום הזה, זה סתם שם שהדביקו לו. אפרסמון זה צמח שיח כזה, שיח ריחני. והיו להם בשמים מבשמים שונים. אדם שאוכל משהו רק

הוא נהנה. אבל אדם שמתבשם לא רק הוא נהנה. כל מי שבסביבה נהנה מהריח שלו. אתה רואה אדם אוכל אוכל טעים. אתה מסתכל עליו אבל הוא היחיד שנה. אתה יכול לקנא בו. אבל אדם שמתבשם מזכה את הרבים. כל הסביבה גם כן מרגישים את הריח הטוב. אומר שלמה, אם יש לך שם טוב, תדע שזה עף לכל הכיוונים, מתפזר בכל המקומות, יותר מבוסם משובח. תקפיד שיהיה לך שם טוב, טוב שם משם אין טוב, ויום המוות מיום יוולדו. אומרים חז"ל, כמו שזה טוב מזה, כך יום המוות יותר טוב מיום הלידה. אומרים חז"ל במדרש, הפסוק הזה לא מובן בכלל. יום המוות יותר טוב מיום הלידה. בלידה כמה שמחים, במוות כמה בוכים. איך אתה יכול להגיד שיום המוות יותר טוב מיום

יוולדו? משיבים חז"ל במדרש משל לשתי אוניות שנמצאות במזח. אוניה אחת עומדת להפליג. כל הנושאים כבר עלו להוניה. היא עומדת עכשיו להפליג, לצאת למסע ללב ים. ואוניה שנייה חזרה מהמסע ועכשיו היא נכנסה לשם. הגיעה האוניה גם כן מלאה באנשים. דרך העולם. האוניה שמפליגה, כולם שמחים כמו מטוס לפני טיסה, כולם שמחים אוניה מלאה אנשים, המשפחה עומדים שם על החוף, מריעים לכולם, מנופים בידיים, כולם שמחים כי המשפחה נוסעה. אבל האוניה שהגיעה, בפרט בזמנם אף אחד לא ידע מתי האונייה תגיע, אף אחד לא ממתין על החוף, כולם ממהרים לעסקים. אין שם איזה צהלות ושמחה. אוניה הוגנת, מורידים את הכבש הזה של האונייה. אנשים ישר יורדים, הולכים

לעיסוקים שלהם. אז האוניה שיוצאת הכל שמחים והאוניה שמגיעה אין הכל שמחים. כך לשון המדרש. היה שם אדם חכם ואמר עולם הפוך אני רואה כאן. היה צריך להיות הפוך. האוניה שיוצאת היו כולם צריכים להיות דואגים ועצובים. מי יודע מה יקרה לה בלב ים. היא יוצאת עכשיו למסע. לך תדע איזה שערה היא תפגוש. איזה רוחות, איזה צרות. אם היא לא תטבעה, אולי שודדי ים יתפסו. הם היו צריכים להיות בדאגה. לא בשמחה וריקודים והאוניה שחזרה הם היו צריכים להיות שמחים למה כי הם עברו את כל המשברים של הים את כל הגלים את כל השערות שהיו הגיעו לחוף מבטחים הם שהיו צריכים להיות שמחים אומרים חז"ל זה בדיוק מה שאומר שלמה המלך כשהאדם נולד הוא בעצם

יוצא לדרך אי אפשר לדעת מה הוא יעבור בחיים כמה תורה הוא ילמד כמה מצוות הוא יקיים האם הוא יגשים את התכלית שלש שמע הוא בא לעולם או שיקשל ביצר הרע וייפול בעוונות וילכלך את עצמו יותר ויותר. אז נכון שבעולם רגילים לבכות כשהאדם נפטר ולשמוח כשהאדם נולד. אבל אדם חכם אומר יחד עם השמחה של הלידה יש פה מקום לדאגה. מי יודע מה יהיה עם הילד הזה בסוף? אם הוא יבחר בדרך טובה או לא. אבל אדם שנפטר לאחר שהוא עבר מסלול חיים, שהוא הקפיד לקבוע איתים לתורה כל יום, תפילין, שבת, מצוות, צדקה, חסד, שומר על פה נקי, נזהר לו לפגוע באנשים, גם כשמוכיח הוא יודע איך להוכיח, עובד על עצמו, מתקן את עצמו. אדם כזה כשהגיע ליום המוות,

זה יום הכי שמח. על זה אמר, טוב שם משמן אין טוב. ויום המוות של מי? של אותו אחד שיש לו שם טוב. אצלו יום המוות יותר טוב מיום יוולדו כי ביום שהוא נולד הוא רק יצא לדרך ועכשיו תראה איזה יופי עם איזה אוצר הוא הגיע ליום המוות שכאן הוא עובר לעולם הבא כשכולו מלא בתורה מצוות מעשים טובים כעת נחזור ליום הולדת האם יש סיבה לשמוח ביום הולדת או לא נתאר לעצמנו אדם שיש לו 70 מיליון שקל כל יום הוא מאבד מיליון שקל יש לו סיבה לשמוח אין לו סיבה לשמוח הוא אמור להיות להיות עצום. אבל אם כל יום הוא מאבד מיליון שקל, אבל על מה הוא מאבד? לא ברחוב, אלא הוא נותן מיליון שקל, אין לו את זה יותר, אבל הוא רכש במיליון שקל האלה

בניין ששווה מיליארד דולר. זה נקרא שהוא הפסיד או הרוויח? הרוויח. הוא צריך לשמוח או להיות עצוב שהלך לו מיליון שקל? צריך לשמוח. הלך לי מיליון, קיבלתי מיליארד. כשאדם חי בעולם הזה, ימי שנותינו בהם 70 שנה ועם בגבורות 80 שנה. כל שנה שחולפת זה כמו שהוא איבד מיליון שקל. אמור להיות עצוב. מה יש לסמוח ביום הולדת? אבל אם הוא יודע שבשנה הזו אני הרווחתי מיליארד דולר כנגד המיליון, נתתי שנה, אבל מה קיבלתי? קיבלתי נצח. תראה כמה תורה למדתי השנה, כמה מצוות קיימתי השנה, כמה שבתות שמרתי, כמה שמירת העיניים, איזה ניסיונות עמדתי. האדם הזה מגיע ליום ההולדת, יש לו סיבה טובה להיות שמח. מה נגיד לו? על מה אתה שמח? הלכה לך

שנה? הוא אומר, נכון, אבל תראה מה קיבלתי בשנה הזו. תראה איך בניתי את עצמי. אבל אדם שהוא רדוד ברוחניות שלו, השנה חלפה בלי תורה, בלי מצוות, בלי מעשים טובים, רק יצר הרע, באמת כל יום הולדת, צריך שיעשה תשעה באב. הלכה לו עוד שנה. על מה יש לו לשמוך? לכן במזמור אשת חיל המפורסם שבפשט אשת חיל זה מדבר על הרעיה היהודיה. מי זוכה לאישה כזו נפלאה שהיא נאמנת ומסורה לבעלה למשפחה ותקום בעוד לילה ותיתן טרף לביתה וחוק לנערותיה ותח בלב בעלה ושלה לו יחסר גמלת הוא טוב ולא רק כל ימי חייה אישה נפלאה זה בפשט אבל בפנימיות של הדברים הרי אשת חיל איפה זה כתוב ספר משלה של שלמה המלך משלק כולו משלים רש"י כותב כותב שהיפה בספר

משלה שהמשל אמיתי והנמשל אמיתי. יש משלים שהם לא אמיתיים. שועל פגש אריה, אמר לו כך וכך. כמו באמת שועל פגש את האריה ואמר לו זה משל שהוא לא אמיתי. רק רוצים את הנמשל. אז הנמשל חשוב והמשל הוא סתם לא אמיתי. אבל בספר משלה כותב רש"י, כל המשלים אמיתיים מצד עצמם וגם הנמשל אמיתי. אז אשת חיל זה אמיתי על הרעיה היהודיה. מי זוכה לאישה כזו? אבל בנמשל אשת חיל מי ימצא? האשת חיל זו היא נשמתו של אדם צדיק. מי זוכה באמת שהנשמה שולטת על היצרים של הגוף? ותקום בעוד לילה. צריך לקום בבוקר להתפלל במניין. אז הוא קם יותר מוקדם כדי להתפלל במניין. כל המעשים שלו על פי רצון השם במזמור אשת חיל. מה כתוב שם? ותשחק ליום אחרון.

כשמדבר שם על יום המוות ותשחק ליום האחרון אדם צדיק אתה בא אומר לו אתה יודע כבוד אדוני הצדיק שיום אחד כבודו ימות הוא נלחץ מזה הוא מחייך כי הוא יודע מה זה יום המוות יום המוות יותר טוב מיום מיוולדו כי הוא יודע שברוך השם הוא מנצל את הזמן הוא עושה מה שצריך האדם הזה מחייך ותשחק ליום אחרון אגב פעם הייתי בשבע ברכות והחתן שם דיבר דברי תורה אמרו לו להגיד דרשה אז הוא אמר דרשה שיש לו קושיה עצומה המזמור הזה מתחיל באשת חיל מי ימצא מי זוכה לאשת חיל אחרי כמה פסוקים מה כתוב רבות בנות עשו חיל אבל קודם אמרת אשת חיל מי ימצא פתאום רבות בנות עשו חיל אז הוא אמר בחיוך שאחרי שהוא התחתן הוא הבין לפני החתונה אתה שואל מי

היא אומרים לך זאת מיוחדת מי ימצא אחרי החתונה אתה אומר רבות בנות עשו חי חיל. אם זאת האשת חיל יש הרבה כמותה. זה לא כמו שאמרו בהתחלה. טוב, זה התפלתי שחתן בשבע ברכות כבר מדבר בצורה כזו, אבל גם זה יש. על כל פנים, העיקר של האדם, כשהוא יודע מה היא תכלית החיים, יש לאדם הזה כלים וכוחות להתמודד בכל מצב. גם אם פגעו בו, אמרו לו, העליבו אותו, הוא לא לוקח את הדברים ללב. תוכו אכל, קליפתו זרק. לוקח מה שנכון, מה שטוב, בונה את עצמו. מצד שני, המדבר, אומר הרמב"ם, צריך להיות רגיש לזולת. אדם שמפתח רגישות לזולת, יושב עם עצמו, מתכנן איך אני מנסח את הדברים, איך אני אומר אותם בצורה שהשני לא יפגע. חז"ל מתארים את שכרו

העצום של אדם שיש לו רגישות לזולת. לא רק בדיבור, בכל דבר צריך להפעיל את המחשבה. לפעמים אתה מנהל, יש לך 50 עובדים. ואתה רואה שיש אחד מהם נמצא כעת במשבר, אתה הולך לקראתו, מגלה הבנה, אתה נותן לו כוחות. הגמרא במסכת כתובות בדף סא מספרת שרב מרי ורב פנחס הם היו שניהם הבנים של רב חסדה. רב חיסדה היה מגדולי הדור והיה אדם עשיר. ובניו גם הם, ברוך השם, היו מבוססים כלכלית. תלמידי חכמים גדולים, צדיקים. תורה וגדולה במקום אחד. גם אושר, גם גדולה, גם חוכמה, צדקות. אומרת הגמרא ששניהם היה להם בבית משרטים שהיו מארגנים להם את הכל. כשהיו יושבים לאכול היה שמש כמו מליצר כזה שהוא עורך את השולחן, מגיש בית עשירים. אומרת

הגמרא שהיה הבדל ביניהם. שניהם היו דואגים כבוד האדם לכבד. אחד לאחר שהשמש היה עורך את השולחן, מגיש לכל האורחים את האוכל המשובח שהיה שם, היה קורא לו בעל הבית, אומר לו מה שאנחנו אכלנו, שב אתה לאכול. היה נותן לו גם את אותם האכלים, לא אומר לו תקנה פלאפל ואנחנו נאכל מעדני עולם. היה דואג לו שיאכל מה שהם אוכלים שגם הוא יאכל. השני לעומתו לא ירשה לעצמו שבזמן שהשמש הזה יגיש הוא רק יראה את האוכל ויתגרה. היה דואג שהוא יאכל לפני שהוא מגיש. מה שאנחנו עתידים לאכול היה אומר לו אנחנו בשעה 2:00 אוכלים אתה ברבע לשיים תיקח לך מכל מה שאנחנו אוכלים. שב תאכל, תשבע, תהנה, תשמח, אחר כך תגיש לנו כשאנחנו נשב לאכול. היה

דואג לשנה שיאכל לפניהם כדי שבזמן ההגשה לא יתכווץ לו הלב כשהוא הרי מי זה היה שמש אדם שהוא מצב כלכלי לא טוב כמו משרט כזה שעובד בביתם והוא רואה מאכל של עשירים היה נותן לו שיאכל לפניהם אומרת הגמרא שבזכות זה אליהו הנביא קבע ללמוד איתו חברותהאם אחיו לו שניהם דואגים לשמש שניהם נותנים לו לאכול אבל זה שהיה לו רגישות לחשוב קצת יותר עוד צד קדימה אליהו הנביא אמר לו איתך אני רוצה ללמוד חברותה היה זוכה לגילוי אליהו אליהו הנביא כתוב אשרי מי שראה פניו בחלום ובזכות הרגישות הזאת לזולת זכה למעלה הזו חז"ל מלמדים אותנו כמה אדם צריך להפעיל את החשיבה שלו תמיד מה עובר לשני בראש מה התחושה שהוא יקבל אם אני אנסח את זה

כך או אנסח את זה כך יש הבדל גדול בביקורת איך מנסחים את הדברים הזכרנו פעם יש הבדל בין אם הבעל אומר לאשתו, זה לא בסדר שאתמול אמרת עליי ליד אנשים שאני לא עוזר לך בבית בכלל ועוד ההורים שלך היו פה וההורים שלי ולפני כולם אמרת זה ממש לא בסדר איך שדיברת שם הוא מרגיש שהוא מדבר בנחת הוא לא צורח ולא צועק אבל אם הוא יאמר את אותו דברים רק בצורה קצת אחרת במקום זה לא בסדר שאמרת הוא אומר לה אתמול הרגשתי מאוד שלא בנוח ליד אנשים, ההורים שלי, ההורים שלך, כששמעתי שאומרים עליי שאני לא עוזר בבית בכלל, הוא לא תקף אותה בשום מילה. הוא לא אמר לה זה לא בסדר שאת, אלא הוא מביע את הכאב שלו. הרגשתי מאוד שלא בנוח אתמול

כשאמרו ליד אנשים עליי כך וכך. הוא מביע את הכאב, היא מבינה מה הוא מתכוון בדיוק, מי זו שאתמול אמרה ליד אנשים שהוא לא עוזר בבית, אבל הוא לא תקף אותה, הוא העביר את המסר. על זה אמר שלמה, מוות וחיים ביד לשון. אדם שמפעיל את החשיבה סוף מעשה במחשבה תחילה, יכול להגיע לשלום בית. יכול לראות ילדים מחונכים בלי התנגשויות. יש כל כך הרבה בתים שומעים סיפורים כהובים על התנגשות בין הורים לילדים, על מתחים. על כעסים. במקום שהורים וילדים יהיו הכי אוהבים, הכי מאוחדים, מגיעים למתחים והורים מרגישים, מה אני יכול לעשות? אני חייב להעיר לו, תראה איך הוא מתנהג. להאיר בסדר. שאלה איך מאירים, אם תוקפים או מעבירים את המסר

בצורה שהשני לא נעלם. נחזור כעת לקרוא את דברי הרמב"ם. הרואה חברו שחטא או שהלך בדרך לא טובה, מצווה להחזירו למות ולהודיעו שהוא חוטא על עצמו במעשיו הרעים. מה פירוש המילה חוטא? מה זה חוטא? חטא. מה זה חטא? אדם שהוא מחטיא את המטרה. חטא זה מלשון החטאת המטרה. אלוקים ברא אותו למטרה הזו והוא הולך לכיוון אחר. זה נקרא חטא. עושה עוון. עוון זה להיות מזיד וחטא זה שוגג. כך אומרים חז"ל. על כל פנים צריך להודיעו שהוא חוטע על עצמו במעשיו הרעים שנאמר הוכח תוכיח את אמיתך. המוכיח את חברו בין בדברים שבינו לבינו שבזה הרחבנו עד עכשיו במה שאני נפגעתי ממך. בין בדברים שבינו לבין המקום. על זה נעמוד עכשיו. צריך להוכיחו בינו

לבין עצמו וידבר לו בנחת ובלשון רכה. איך באמת מוכיחים? כשרואים אדם שעובר עבירה, עכשיו לא נוגע אליי, אבל הוא עובר עבירה ואני רוצה להוכיח אותו. אני רוצה להאיר לו על כך. למה מצווה מהתורה? הוכיח תוכיח את אמיתך. הגמרא במסכת ערכין דף טז אומרת, אמר רבי אלעזר בן עזריה, הוא מעיד על עצמו מתוך שהוא ראה הרבה אנשים והכיר ושמע תוכחות, שמע מחמאות, שמע ביקורות, שמע דברים שאומרים אחד לשני. הוא אמר טמהני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח את זה מתי הוא אמר לפני כ-2000 שנה תמיהני אומר אני טמע אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח היום יש כאלה יוצאים בביקורות באלבונות יש לפעמים בחור חוזר בתשובה בא למשפחה צועק על ההורים צועק

על על האחים על האחיות יורד על כולם והוא בטוח שהוא מקיים מצווה הוכח תוכיח את אמיתך כתוב בתורה על זמנו כבר אומר רבי אלעזר בן עזריה טמהני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח צריך לדעת איך להוכיח גם כשמוכיחים על תורה ומצוות צריך לדעת איך לומר את הדברים בצורה שהשני לא יפגע כל וחומר כשמדובר בהורים העצה בדרך כלל לצעירים צעירות שמתחזקים והם חיים ברשות עצמם אבל עדיין בבית ההורים לעצמם שהתחזקו בכל ואשריהם ואשרי חלקם. כך ראוי וצריך שאדם ילך בדרך השם, בדרך התורה, שבת, תפילין, מצוות, ברכות על האוכל, צניעות בלבוש, הכל כמו שצריך. אבל לא להיכנס להתנגשויות עם ההורים. על התורה שלנו כתוב דרכי דרכי נועם וכל נתיבות

השלום. מה זה כל נתיבות השלום? אדם שנוסע מעיר לעיר, יש בכביש הרבה נתיבים. זה בוחר בנתיב הזה, זה בנתיב ההוא. אומרת התורה, תדע שבתורה שלנו כל נתיבותי השלום, לא מחלוקות, לא ריבים, לא כעסים, צריך לדעת לפנות. נניח ניקח דוגמה קיצונית, נניח שבית שלו האמא מבשלת בשבת. ברוך השם, יש הרבה בתים, גם אם לא שומרים שבת, לפחות לא מבשלים, מכינים את האוכל לפניסים על הפלטה. אבל ניקח מקרה קיצוני שהאמא מבשלת בשבת והבן או הבת חזרו בתשובה. אם כשהם באים לבית באים בהתרסה אני לא מוכן שתבשלי יותר בשבת האמא מסתכלת עליו אתה הבן שלי אתה אמור לנהל לי את החיים אני פה האמא זה הבית שלי ואז מגיעים להתנגשות אבל מצד שני אומר מה עשה

אם היא מבשלת אני לא יכול לאכול יפנה לאמא ביום חול ויאמר לא אמא את בעלת הבית את מנהלת את קובעת איך יקדים את זה את מנהלת את הבית. אני רק רוצה לשאול שאלה. את יודעת שאני מתחזק ברוך השם בזמן האחרון ואני קיבלתי על עצמי שמירת שבת כהלכה. אוכל שמבשלים בשבת אני לא יכול לאכול יותר כי על פי ההלכה אסור לאכול את זה. דבר. אוכל שנעשה בו איסור בבישול אסור לי לאכול. אם את מוכנה, הכל בדרך של שאלה. אם את מוכנה להעביר את הבישולים ליום שישי, אני אעזור לך גם לקלף, לעשות, תיקח גם על עצמך משהו, אני אקנה את הפלטה, אני אביא, אבל זה מאוד יעזור לי בשבת, את מוכנה? יש אמא שאומרת, א, בסדר, טוב לך כך, שיהיה כך. יש אמא שאומרת

תעזוב אותי, אתה עם השיגונות שלך, תישאר בשלך. אסור לו להטריס באותה שעה ולומר לה, את אף פעם לא מתחשבת בי, לא אכפת לך ממני. זו אמא. הגמרא אומרת שלושה שותפים באדם הקדוש ברוך הוא אבי ואמו. הדבר היחיד שאדם לא חייב לשמוע בכל ההורים זה רק אם הם אומרים לו לעבור עבירה או לרדת ברוחניות שלו לא ללכת לשיעורי תורה. זה לומדים מפסוק בתורה. איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותיי תשמורו אני השם. כלומר איש אמו ואביו ותראו אבל בתנאי שאת שבתותיי תשמורו. אם אומרים לך לחלל שבת אז אל תשמע להם כי אני השם. גם הם חייבים בכבודי. אבל במה שנוגע לחיים שלהם הוא לא יכול לנהל, לא יכול להגיד הוכח תוכיח, יתחיל להכתיב להם ולהלחיץ את

כולם ורק מרחיק אותם יותר, עושה אותם אנטי כנגד התורה והמצוות. אלא אם האמא מסרבת יאמר בדרכי נועם, בסדר, אמא, אני רק שאלתי, את לא רוצה, בסדר גמור, זה עניין שלך. בשבת האמא מבשלת הוא לעצמו לוקח את היין מיץ ענבים עושה לעצמו קידוש שם שתי חלות או שתי פיטות על פי ההלכה מגיל בר מצווה צריכים לעשות קידוש סעודת שבת עם המפית של שבת אם אין להם בבית ישים מגבת נוטל ידיים אחרי הקידוש מברך המוציא לחם מן הארץ לוקח איזה גבינה או איזה משהו ואוכל אף על פי שזה לא סעודת שבת אוכל העיקר עם איזה עגבניה מקיים מצוות סעודת שבת האמא באה אומרת לו, "מה זה? אני מבשלת בשר לכבוד שבת, אני עושה דגים, הטעמים. גם כאן אסור לו כל פעם

זה עוד ניסיון, אסור לו להטריס כנגדה, אבל אמרתי לך שאני לא אוכל מה שמבשלים בשבת." היא אמר לה בהתנצלות, אמא, אני ממש מתנצל, אבל את יודעת, אני שומר שבת, אני לא יכול לאכול. זה בסדר. בשבילי הגבינה עם העגבניה בסדר גמור. לא צריך יותר מזה. אדם שהולך בדרכי נועם בדרך כלל אחרי שלוש ארבע שבתות כאלה האמא מעצמה תבוא ותאמר לה את "אתה יודע מה? אני לא יכולה שאתה לא אוכל איתנו את המאכלים של השבת. בסדר, אני אבשל ביום שישי. זה בא ממנה. אתה לא קפית אותה. התוצאות הרבה יותר טובות. והתוכחה שהייתה כאן היא תוכחה בדרכי נועם, בצורה נכונה. כשאדם ניגש בצורה נכונה הוא מקדש שם שמיים בעולם. אם הוא בא בהתלהמות, תראו היום כמה

הורים רק רואים את הבן מתחזק, נכנסים ללחץ. למה? כי יצא דימוי כזה שמי שחוזר בתשובה הולך לריב עם כל המשפחה אף על פי שהם בודדים אבל התקשורת התלבשה על הבודדים האלה והלחיצו את כל המדינה ריעינו הורים שהילדים שלהם לא קיבלו הדרכה נכונה והילחיצו את כל המשפחה יש היום הורים רק שומעים שהילד מתחיל להתחזק כבר מדמיינים אותו איך הוא בשבת מידי אבנים על אוטובוסים שורף פחי השפה בתוכים כבר הוא הולך ל-100 שערים ואז נלחצים אבל כמה שהילד יותר הולך כדרכה של תורה האמיתית. יש דרך תורה של אמת. הולך בדרך הזו, מרוויח הכל. זה מה שאומר הרמב"ם. המוכיח את חברו בין בדברים שבינו לבינו, בין בדברים שבינו לבין המקום, צריך להוכיחו

בינו לבין עצמו וידבר לו בנחת ובלשון רכה. כלומר, כשמדובר באדם שהוא פתוח לשמוע, אדם שהוא מוכן לשמוע, בדורות האלה רואים בחוש שאנשים מוכנים לשמוע. תלמד אותי, אבל אל תכפ אותי. אל תלחיץ אותי, אל תצעק עליי, תסביר לי מה צריך לעשות, מה נכון. ובאמת אולי כמה דקות איך מעבירים את המסר הזה של התוכחה בזמננו לחזק יהודים בתורה ומצוות. כשבוחנים ובודקים, כל פעולה שאדם עושה בחיים הוא עושה אותה מאחת משתי סיבות. אין סיבה שלישית. כל פעולה שאדם עושה שיבדוק את עצמו, את האחרים, עושים מאחת משתי סיבות. או בגלל שזו האמת, גם אם אני לא מרוויח מזה כלום, אנשים בשביל אידאלים היו מוכנים למות. אם הוא מבין שזו האמת, אז הוא הולך

עם האמת הזו. או בגלל שאם אני אעשה את זה, זה יעשה לי טוב בלי קשר לאמת. אני רוצה להנות. אדם שקם ב4: בבוקר הולך פותח את הסופר או את המכולת, יש לו סופר משלו או מכולת הולך פותח אותה ב4: בבוקר. למה הוא עושה את זה? בגלל שלדעתו יש איזה אידאל של אמת שאנשים צריכים לפתוח מקלות בבקרים. זה לא שיקול. הוא רוצה כסף שיהיה לו טוב בחיים, צריך להתפרנס, יש לו מכולת, אז הוא קם לפתוח. לא בגלל שזו האמת. ויש דברים שאדם עושה בגלל שזו האמת. אין סיבה שלישית. כל פעולה שעושים, או בגלל שזו האמת או בגלל שזה יעשה לי טוב. היופי בתורה שלנו שיש בה את שני הדברים, גם אמת וגם טוב. אמת שהקדוש ברוך הוא נתן את התורה וזה דבר שאפשר

להוכיח אותו. יש הרצאות שלמות על תורה מן השמיים. אפשר לראות באתר הידברות או לבוא לסמינרים. הוכחות ברורות מוצקות שהתורה שלנו היא היחידה שניתנה מבורא עולם. כל אלה שבאו אחר כך זה חיקויים וזיופים של התורה המקורית שניתנה על ידי בורא עולם לעם ישראל. הקדוש ברוך הוא נתן תורה. זה לא כמו רכב שצריך אצל בני אדם מייצרים רכב אחרי כמה שנים משכללים אותו. הקדוש ברוך הוא לא צריך אחרי כמה שנים להגיד התבלבלתי יש לי פה משהו לתקן התורה היא תורה ניצחית לדורות עולם גם פסוקים מפורשים יש הוכחות שתורה מן השמיים כשהאדם יודע שזו האמת של שבת תפילין צניעות שמירת נגיעה קדושה מקווה לברך על האוכל אז הוא עושה את זה למה כי זו

האמת מה אני ארוויח אפילו שאני לא ארוויח כלום אם זו האמת כך אלוקים אמר זה מה שאני עושה דבר שני שיש בתורה שהיא הוכיחה את עצמה עם קבלות ברורות שאדם שהולך בדרך התורה חייב מתנהלים בצורה נכונה טובה ומאושרת גם אם הכלכלה לא הכי טובה ויש לו קשיים והתמודדויות בדברים מסוימים אבל הוא רואה שהקו של החיים הוא קו של שמחת חיים של אושר של מילוי של תשובות לשאלות של רוגע שלווה של איזון בהנאות החיים אדם שהוא 365 ימים מדליק אור בשנה, כן? מדליק אור, נוסע ברחבים, מדבר בטלפונים האדם כזה מסכן, הוא אומלל. אין לו אין לו זמן שהוא באמת עם עצמו שהוא יכול להנות כמו שצריך. כמה פעמים אנשים שאלו, תגיד, איך הדתיים לא צריכים את

כל הבילויים האלה של לשבת במסעדות יוקרה או לצאת לטיולים בחול ולעשות סנפלינג ולעלות ולקפוץ וללכת ביערות שנחשים יקפצו עליהם. יש כאלה עוברים יער. אם נחש לא קפץ עליו הוא עצוב. למה? אין לו מה לספר לחברים אחר כך. הוא רוצה ריגושים והוא לא מבין איך הדתיים שלבים ושמחים ורגועים בלי שצריכים את כל מה הם לא מרגישים צורך הם לא בני אדם. התשובה היא אתה הולך בדרך התורה יש לך ריגושים כל ימות השנה כי ההפסקה גורמת לגעגועים אתה חוזר ומתרגש שוב בכל התחומים שש ימים תעבוד אז אתה מדבר בטלפון נוסע מדליק אור יום אחד שביטה טלפון סגור בלי להדליק את האור בלי נסיעות יש לך את העונג שבת מזוויות אחרות של הסעודה ביחד שירים דברי

תורה בית כנסת לך דודי אווירה אחרת מוצאי שבת שוב חוזרים לריבושים האלה עכשיו זה באמת ריגושים. מי שברצף זה לא ריגוש. מי שהייתה לו הפסקה, מדליק את הטלפון שוב, יש לו את העונג ואת השמחה מחדש. מגיע פורים. כמה שמחה יש לו בפורים? עם השתייה והאכילה ומשלוח מנות וכל ההכנות שיש והתחפוסות, נגמר פורים מתחילים להתארגן לפסח. ההכנות לפסח, הניקיונות, החמץ, אחר כך להתארגן, מצות עבודת יד. ארבע כוסות של ליל הסדר, כל המצוות של החג, שבעה ימים של מצות לא נוגעים בלחם. זה התחדשות חזרה. מגיע היום השביעי של פסח, אנשים מחכים מתי נחזור ללחם. ראיתם איזה התנפלות על מאפיות יש במוצאי שביעי של פסח, כאילו יש רעב בעולם. פעם חשבנו

שאנשים יעמדו בתור ללחם ויתרגשו מהלחם ויתפעלו, הוא בא הביתה, מצאתי לחמניה לפני כולם. כאילו נמצאים בשואה. טוב, אבל יש לו ריגוש. השיג לחמניה ברוך השם אחר כך יש את הספירת העומר אחרי זה חג השבועות מתן תורה עם כל היופי והמיוחדות של חג השבועות תשעה באב שהוא חג של עצבות אדם צריך קצת דיכאון לפעמים אז יש גם דיכאון לא שבשביל זה אנחנו עושים תשעה באב אנחנו עצובים על תשעה באב על חורבן בית המקדש אבל יש גם את הזמן הזה שיושבים על הרצפה והבלים ובוכים אחר כך ראש השנה עם כל ההכנות סוכות עם בניית הסוכה ארבעת המינים עם לולב, אתרוג, חוזר הביתה בהתפעלות, מראה לאשתו, תראי איזה יופי של אתרוג שקניתי. חנוכה עם השמחה של

חנוכה. כל מעגל השנה עם המצוות, בית כנסת, תפילין, תפילה, האדם הזה חי בעולם שכולו חיות, כולו רוחניות, כולו מלא פעילות. אז הוא לא צריך ללכת לאיזה מסעדה יוקרתית ולשלם 700 ש₪ על צלחת ריקה שרק שמו בצד איזה קישוט בשביל להרגיש שהייתי במקום שמרגש אותי. אתם יודעים היום זה ככה כמה שהצלחת יותר ריקה מקום יותר יוקרתי זה ככה הולך היום אבל אדם שהולך בדרך התורה טוב לו עם עצמו לא צריך את כל הבזבוזים וכל ההוצאות וגם כשמעביר את המסר הזה בצורה נכונה כשמלמדים את עם ישראל לא בכפייה לא בכוחנות מניחים מידע על השולחן תשים מידע טוב מי לא יקח אותו אז כשמוכיחים התוכחה אחד בדור שלנו זו השיטה. השיטה בדור הזה להוכיח את

הזולת על ידי שמוכיחים את האמת. כשאתה מניח על השולחן את האמת ואת הטוב, אין מי שלא יקח. כל אדם רוצה שיהיה לו טוב. כל אדם רוצה אמת. לוקח לעצמו שמח וטוב. ונסיים בברכה לכל הציבור שנמצא איתנו כאן, לכל הצופים בכל מקום שהם. שנזכה כולנו יחד לבריאות אתנה, פרנסה טובה, חיים טובים. אמן ואמן. เฮ