"פתאום הבנתי שאני מאמינה שיש אלוקים": אורית סטרוק על מסע התשובה המרגש

אז אני לא אתן שיכבלו את ידיי ואני לא אתן שיסתמו את פי כי זה התפקיד שלי. אני לא יכולה למעול בתפקיד שלי.

יש אנשים שהסיפור האישי שלהם הוא מראה לסיפור של העם שלנו. השרה אורית סטרוק היא אחת מהם. אורית נובה למשפחה ירושלמית שמאלנית שהייתה תלמידות בתיכון, עשתה תפנית חדה וחזרה בתשובה. מאז כל חייה עם הם שילוב נדיר של אידיאולוגיה, אמונה ועשייה ציבורית. הם ל-11 ילדים, תושבת חברון, בת לניצולי שואה, היא נוסאת על כתפייה זהות רבת שכבות, אישה, אם מאמינה, מנהיגה, שרת את ישבות המשימות הלאומיות, מי שנחשבת מהקולות הברורים והישרים ביותר בכנסת, יש שמעריצים אותה ויש שמבקרים בחריפות, אבל אף אחד לא נשאר אליהדיש. השרה הורית סטרוק, אני ממש נרגשת שהגעת לכאן. קודם כל, תודה רבה.

אה, בשמחה. אני שמחה לנצל כל במה כדי לספר את ה

את הסיפור החשוב א שלי סיפור של תשובה ושל א קרבה להשם של תפילות ואיך משלבים את כל זה עם עבודה ציבורית

כן מאוד לא פשוטה

אה בעיניי זה זה לימוד שצריך להעביר אותו הלאה

בהחלט אז באמת הרבה מכירים אותך כפוליטיקאיתה חברת כנסת כל התחום הציבורי שאת פועלת והפוליטיקה שאת פועלת אבל עכשיו אני רוצה שאני אתעסק ככה בהורית סטרוק כמו שהיא בתור בן אדם לא השרה והפוליטיקאית והזה אלא מי את באמת אז אם אפשר ככה בתור התחלה א אם תוכי לבחור איזשהי תמונה או סרטון מהפלאפון מאלבון לא משנה מה שככה מאפיין אותך משהו ש שאת הכי רוצה לדבר עליו יש לך איזה משהו כזה

אמ טוב אולי א נלך למשל. את יום הבחירות פתחתי בתפילה במערת המכפלה במקום הקדוש הזה, פתח גן עדן, שדרכו כל התפילות עולות על כיסא הכבוד. אבינו שבשמיים פתח שערי שמיים לתפילותנו, למען מדינת ישראל ראשית צמיכת גאולתנו. באתי אל האבות והאמהות שלנו לספר להם באיזה מבחן יעמוד היום העם המיוחד שיקימו. ברך עלינו השם אלוקינו את השנה הזאת לטובה ומלא ידינו מברכותיך ומאושר מתנות ידיך. שומרה וצילה שנה זו מכל דבר רע ומכל מיני משחית ומכל מיני פורנות ועשה לה תקווה טובה ואחר שלום. כל כך הרבה טובה וברכה אפשר להגיע היום על העם שלנו, על הארץ שלנו, על המדינה האהובה שלנו. כל כך הרבה פורנויות אפשר למנוע בכוח הפתקים שלנו, ההתגרסות והמאמץ המשותף של כולנו. אבינו מלכנו, תח שערי שמיים לתפילותנו.

וואו, מדהים. רגע, רק בימים מסוגלים אתה מגיע להתפלל במהרת המכפלה?

כל בוקר. אני אני לא יכולה אני לא יכולה להתחיל יום בלי זה חוץ ממבקרים שאני שאנחנו צריכים להישאר בירושלים לנו בירושלים כי הדיונים בכנסת מתערכים אז אני הולכת לכותל כמובן שזה זכות גדולה גם אבל תקשיבי אני גרה כלום חמש דקות הליכה מהמערה חמש דקות

ועדיין ועדיין עצם זה שאת מתפללת כל בוקר בואי נתחיל מזה אישה כל כך עסוקה כמוך

מה איך אפשר איך אפשר בלי להתפלל איך מאיפה תפוחות לכל היום הזה זהו

אבל התפלל במקום קדוש כזה שהוא באמת הוא פתח גן עדן באמת כל התפילות של כל היהודים בעולם עולות משם אה להתפלל שם ולקחת משם את יודעת זה כמו הפלאפון הזה שאנחנו מתינים אותו כדי שיהיה משם אני נטענת משם כל הכוחות משם כל התובנות משם כל הדרך הישרה אהבות שנקראו ישרים

זה משם כל הכוח

כמה שנמכה כמה שני את מתפללת שם? אה אז ככה אז להתפלל כל בוקר במערה זה מאז שהילדות הכי קטנות שלי כבר בגרו והגיעו לחיטה א' אז נגיד עכשיו זה אה 20 שנה כזה

20 שנה כוח התמדה

לפני כן לפני כן אז הייתי הולכת עם הילדים עם התינוקות אז כבר לא זה לא היה בוקר זה היה כאילו אחרי צהריים להגיד תהילים אה אבל תקשיבי זה לא ש זה לא שאני עושה משהו גדול זה הפוך אני מקבלת משהו

גדול גדול.

אני מקבלת משהו גדול. זה את יודעת שואלים אותי לפעמים אנשים שואלים אותי לגור בחברון זה לא קשה אז האמת שזה קשה אבל אני תמיד אומרת א אם הם נותנים לכם בעולם האמת להיות קרובים לאברהם יצחק יעקב שרה רבקה ולאה לא הייתם לוקחים אז בעולם הזה הלכת כמה וכמהכן

וואו איזה זכות האמת שממש מעניין אותי לדעת באיזה בית גדלת ואיך גדלת אבל בואי נשב על זה

נשב אז הורית יקרה אז בואי תספרי לי איך הכל התחיל מאיזה בית הגעת איך גדלת אני חייבת להגיד לך שאני ממש הופטעתי ששמעתי שחזרת בתשובה ועוד מאיזה בית הגעת שקראתי על זה שהיו מפגשים בתוך הבית שלך כאילו בית הוריך מה שנקרא של ערבים וודים וליצור כל מיני חברויות אני הייתי פשוט בשוק וואו מבית כזה הגיע אז בשבילי זה ממש מפתיע את יכולה לשתף אותנו קצת

טוב אז קודם כל אני הגעתי מבית מאוד טוב זה אני בטוחה. ההורים שלי היקרים אה הם באמת היו אנשי שמאל מאוד ככה שמאל הרדקור כזה כמו שאת אומרת באמת בסלון של ההורים שלי בשנות ה-70 היו מפגשים של יהודים וערבים במטרה לייצר שלום בשנות ה-70 זה אומר 20 שנה לפני אוסלו אני השתתפתי במפגשים כאלה אבל א חוץ מזה שהרום שלי היו אנשים מאוד אוהבים ומאוד ישו לתת לי חינוך טוב. גם הייתה להם תודעה יהודית מאוד מאוד עמוקה בבית שלנו. היה מה שנקרא בית מסורתי. סתם כן דוגמה. נגיד בליל שבת אבא שלי הולך לבית כנסת כל ליל שבת חוזר הביתה

שר שלום עליכם שר לאמא אשת חיל עושה קידוש אחר כך מדליקים טלוויזיה או בבוקר עושים קידוש אחר כך נכנסים לרכב נוסעים לים כזה

כלומר היה איזשהו צביון ודי מסוים

הבית היה הפרדה בין בשר לחלב הבית היה מבחינת ההורים שלי הבית הבית היה נקרא בית כשר אם יצאנו החוצה ואכלנו במסעדה לא הקפלנו שזה יהיה מסעדה עם תעודת כשרות

דברים כאלה

וההורים שלי האמת שההורים שלי הם היו הראשונים אה לא לא מתוך כוונה אבל הם היו הראשונים שבעצם דחפו אותי לכל הכיוון הזה של תשובה לחפש את עצמי בעולם של היהדות כי הגעתי הביתה

הם הם כן הגעתי הביתה ערב אחד מאיזה סמינריון שהיה לנו בבית הספר שבו בני היתר עשו לנו משחק המדות משחק המדות שמים שלטים בחדר א אני ישראלי, אני יהודי, אני אדם, אני תלמיד תיכון. זה לא רלוונטי כי אף אחד לא מגדיר את עצמו כתלמיד תיכון. אבל נניח אם אתה נגיד ארכאולוג, אם אתה נגיד א רופא, אם אתה אם אתה חקלאי, זה יכול להיות הזהות המרכזית שלך, אז זאת הכוונה. וכמובן כמעט כל הכיתה ואני בתוכם הלכנו לאני ישראלי. היו שלושה חבר'ה ככה חצי דתיים כאלה שהלכו לאני יהודי ועוד איזה שניים שלושה אולטרה אולטרה שמאלונים שהלכו לאני אדם. באתי הביתה וסיפרתי את זה. אני מספרת ככה לפי טומי וההורים מסתכלים אחד על השנייה ככה במבט

מאוד מודאג ובבת אחת ממש בבת אחת שניהם אומרים כישלון חינוכי עכשיו הכישלון החינוכי זה אני כן אני הכישלון החינוכי ואני אומרת להם אבא ואמא אני לא מבינה מה אתם אומרים מה ציפיתם שאני אבחר אפילו חשבתי שאולי הם העדיפו שאני אבחר אדם או משהו כי באמת כמו שאמרתי לכם הנ נטוים עמוק בשמאל. מה זאת אומרת? את קודם כל יהודיה. את בראש ובראשונה יהודיה, את לא מבינה את זה. את היהודי שגר אי שם בחוץ לארץ הוא יותר קרוב אלייך מאשר דרוזי שמשרט אפילו בצבא. את לא מבינה את הדבר הבסיסי הזה? שוק.

וואו, זה באמת שוק.

שוק שלי. קודם כל לא הייתי רגילה שההורים שלי מסתכלים עליי בתור כישלון. שהם מאוד אה פרגנו לי והעריכו אותי ווגם וגם לא ידעתי שזה מה שהם חושבים. לא ידעתי וזה מאוד טלטל אותי ו אולי הפעם הראשונה שאת שמעת מהם את האמירה הזאת לא

כן כן ממש פעם ראשונה

שודי זה יותר להיות מישראלי

ממש פעם ראשונה והתחלתי לחשוב כאילו ו בגלל שהחבר'ה שהלכו לאני יהודי היו אלה שהיו כזה קצת דתיים ככה

אמ אז אמרתי לעצמי טוב אז אולי זה בכיוון הזה מה אני אמורה לעשות עם זה ואמרתי לעצמי אה טוב אני אני אלך בשבת הקרובה לבית הכנסת אה

שיטת את ההורים שלך בזה

שכן אמרתי לאבא כי אבא הלך לבית הכנסת שאלתי אבא מתי התפילה את רוצה לבוא לתפילה אמרתי כן אז הלכנו תפילה בבית הכנסת הסמוך אה אבל אני הייתי צריכה להיכנס לעזרת אנשים לבד

כשהייתי ילדה קטנה הייתי הולכת עם האבא לעזרת גברים באיזשהו שלב המתפלל הוא אבא לא מתאים ילדה הגדולה בעזרת גברים תוציא אותה. אני נכנסת פעם ראשונה בחיים לעזרת נשים. אמא לא הלכה לבית הכנסת אף פעם.

בעצם פעם אחת שהיה בר מצווה לאחי הלכה וזהו. אז אני נכנסת ואני בבת אחת תוך כלום זמן אני קולטת שאני מה זה לא שייכת. קודם כל קוד הלבוש לא רלוונטי לבית הכנסת. ודבר שני יש בבית הכנסת מלא נשים ונערות וילדות וכולן עושות את אותו דבר. יש להם אה סידורים על הברכיים והם מתפללות מתי לקום, מתי לשבת, איפה לפתוח, מתי בכל רע, מתי, אני לא יוד אני לא יודעת מה להוציא מהמדף, איפה לפתוח, מה עושים, מה מה עושים פה ואני מניחה שם זה היה נמשך כמה דקות אז הייתי פשוט הולכת. זה מאוד לא נעים. אני גם לא מכירה אף אחד, אני גם לא מכירה. אני לא יודעת למי לפנות אפילו כלום. אני לא אני לא באירוע, זה מביך מאוד. וברוך השם הייתה שמה

נערה אחת שבת גילי בערך שהיא הכירה אותי שהיינו לילדות קטנות שיחקנו כל מיני משחקים של הילדים הכירה את השם שלי אז היא ניגשה אליי ככה שמה לי כזה יד על הכתף אמרה אורית את רוצה שאני אראה לך איך מתפללים אמרתי כן כן כן היא התיישבה לי

חבה מחממת את הלב

כן זה ממש עושה לי משהו זה שהיא שמה לב אליי, התקשבה על ידי, שמה את הסידור ככה באמצע ובעצם התפללנו יחד את כל ה את כל התפילה. ובסוף התפילה, במקום להגיד לי שבת שלום ולהיפרד ממני, היא אומרת לי, אולי את רוצה לבוא אלינו לסעודת שבת? עכשיו אין מילה כזאת סעודה בלקסיקון החילוני. זה לא קיים. אין אין את המילה הזאת. יש אוכל, ארוחה, אין סעודה. סעודה זה כאילו מהסיפורים על המלכים והנסיחים וכל א מכל האגדות האלה. אז אני אומרת לעצמי כאילו מה הייתי ב-16 ו3 בסך הכל כן יכול להיות שפה ברחוב שלי יש סעודה בוא נלך לראות אז הלכתי לבית של שרה ובעצם א הייתי בסעודת השבת הראשונה בחיי שלאנשים שיש להם את זה כל החיים מגיל אפס הם אפילו לא מבינים איזה אוצר יש להם

ממש

זה היה דבר קסום

עצמתי

מבחינתי ולא שלא אכלנו יחד כל המשפחה אכלנו יחד היינו משפחה מאוחדת מגובשת הים השקיעו בנו

עבירה של אה של קדושה זה לא כמו שכולם יושבים ואוכלים ומדברים על עיני דיומה היו דברי תורה היו זמירות היה חלוקה של מנות כזה מגשים מנה ראשונה ומורידים באמת כמו בני מלכים ומורידים ומנה שנה שנייה ובאמצע דברי תורה ושירים ו זה קדוש זה לא אוכלים זה סועדים זה בני מלכים זה כבש אותי אה אני חושבת שזה היה כאילו הרגע שאמרתי אני מתקדמת עם זה כי זה כי זה מתאים לי כי זה עושה לי משהו בנפש לכאורה עושים משהו מאוד פיזי אוכלים אבל זה לא פיזי זה משהו מרומם

זה מדהים שאת אומרת כי אני שמעתי כל כך כל כך הרבה סיפורים של חוזרים בתשובה שחזרו בתשובה רק בגלל סעודת שבת

זה ממש ככה זה ככה גם אני אחת מהם כן אבל זה ממש ככה זה מדהים

ולמה חשוב לי לספר את זה כי בסוף זה משהו שכל אחד מאיתנו יכול לעשות אגב לא רק בעולמות של תשובה לא רק בעולמות של תשובה אלא בכלל בלראות שאדם נמצא במצוקה בלפתוח לו את הלב ולפתוח לו את הספר ולפתוח לו את הדלת ואת הבית ולהכניס אותו טוב ולהיות איתו. אצלי זה היה בעולם הזה של ה של התשובה. אבל באופן כללי לראות את האחר, להיפתח לקראתו, להיות איתו, זה מה ששרה עשתה. היא הייתה בסך הכל מערה מאוד מאוד פשוטה ורגילה. שום דבר מיוחד לא היה בה ולא במשפחה שלה. ואגב כשסיפר שלפני אחרי עשרות שנים נפגשנו אנחנו נפגשות מעת לעת ואמרתי לה פתאום סרה תגידי את זוכרת את הסעודת שבת הראשונה את התפילה הראשונה בבית הכנסת את זוכרת

היא לא זכרה בכלל וזה לא בגלל שהיא סמילית זה בגלל שהיא פשוט הייתה הנערה שאהבה לעשות טוב היא עשתה טוב פה ופה ופה ופה מבחינתה זה לא היה אירוע זה לא היה בגדיל מבחינתי זה היה האירוע המכונן של חיי כן

אז זה לדעתי זה חשוב שכולנו נדע כמה כמה אנחנו יכולים להשפיע לטובה וולחילופין כמה אנחנו יכולים פשוט לדלג מעל הזדמנות פנטסטית תחשבי כל מה שעשיתי מאז כל הדרך של התשובה שעשיתי והבית שבניתי וכל מה שתרמתי בחברון המון המון המון עוד נדבר על זה בעזרת השם וכל מה שאני עושה בכנסת בממשלה הכל הכל הכל יושבח יכול להיות שהייתי הולכת בעקבות אבי והייתי הופכת להיות פעילה ציבורית אולי אפילו חברת כנסת אבל אז הייתי חברת כנסת ממרץ אין מרץ בעצם בכנסת אז לא הייתי חברת בכלל את מבינה איזה השפעה זה יצר זה גלים גלים גלים זה תעודה אינסופית של סעודת שבת אחת שהיא בסך הכל הזמינה אותי זה מדהים

ואיך ההורים שלך הגיעו שפתאום מהסעודת שבת הזאת פתאום התחלת לעשות עוד משהו ועוד איזה מצווה ועוד מה איך הייתה התגורה של

אז אה אז אז קודם כל הם הם לא הם לא הבינו לאן זה הולך

אולי גם את לא הבנת לאן זה הולך

גם אני לא הבנתי זה היה תהליך זה זה תשובה זה תהליך זה לא דבר שקורה ככה ו

אמ אז אז הם הם ניסו לעזור לי אני חייבת להגיד לזכותם מאוד אמא למשל אה אמא הייתה מורה בבית הספר שאני למדתי פה זה בית ספר ענק זה בית ספר מאוד יוקרתי קוראים לו תיכון של יד האוניברסיטה הוא מאוד מפורסם לידה מכנים אותו לידה ו ואמא הייתה ברורה שם אבל אסור היה ללמד בהשכבה שבה אני לומדת כל שכבה זה 200 תלמידים אין לך סיכוי בחיים להכיר

מי שבשכבה מעלייך או מתחתיך אין סיכוי עכשיו אחד הדברים הראשונים שקרו לי ברגע שהתחלתי בתהליך והתחלתי להתלבש צנוע הפסקתי ללכת למסיבות הפסקתי לשבת עם בנים הפסקתי לשבת מחששה וכל הדברים האלה.

אז אה נהיתי בבת אחת מאוד בודדה.

וואי

הייתה הייתי בודדה חברתית מאוד בגיל הזה. זה נורא קשה. זה גיל שהחיים החברתיים הם אה

מאוד

הם הם מאוד משמעותיים ממרכז החיים ואני פתאום הייתי ממש לבד.

אמא שלך שם לזה.

כן. ויום אחד נגשה אליי אה מישהי מהשכבה שמעליי. אני לא הכרתי אף אחד מהשכבה שמעליי. אי אפשר. היא אומרת לי, תגידי, את ה תורית כהן? אמרתי, "כן." היא אומרת, "שמעתי שאת חוזרת בתשובה כזה, גם אני את רוצה שאני אהיה חברות ונהיהנו חברות מאוד טובות.

ותמי, שכבר הייתה כמה צעדים לפניי בתהליך, לקחה אותי לגשר ולקחה אותי למכון מאיר וכל מיני דברים כאלה ואף פעם לא ידעתי איך קרה. שטמי בכלל ידע שבשכבה מתחתיה יש נערה שעושה את הדרך הזאת. מעולם לא ידעתי את זה. אחרי הרבה הרבה שנים כשכבר אמא שלי הייתה חולה

אז סיפור

פעם היא אמרה לי אני חושבת שעכשיו כדאי שאני אספר לך שאמא שלך שלחה אותי אלייך.

וואי איזה מרגש.

ואני כאילו הנה עכשיו אני בוכה כשאני אומרת את זה אמרתי מה אמא? אמא אמא נורמלית צריכה להגיד הבת שלי השתגעה היא הולכת לדרך כזאת שאני לא מאמינה בה בכלל אמא הייתה אני אומרת אמא לא צמה בימי כיפור הייתה צריכה להגיד אדרבה שתהיה בודדה יהיה לה קשה היא תתפקח תחזור לא אמא רצתה לעזור לי ודאגה שתהיה לי חברה

וואו וואו תקשיבי אני שיש לי צמרמורת

זה מדהים זה הדבר הכי לא פשוט להורה לעשות דבר כזה.

אם את שואלת אם למדתי דברים מאמא. הנה

וואו

מה לומדים מאמא.

במיוחד שהיא כל כך כעשה על הקדוש ברוך הוא אחרי כל מה שהיא עברה ולא צמה ביום כיפור כמו שאת מספרת. והנה היא רוצה לעזור לבת שלה. גם אם זה דרך שונה לחלוטין משלה.

כן. זאת אהבה. אהבה אמיתית של אמא.

וואו.

אז הם לא הם לא ההורים לקח להם זמן עד שהם קלטו. הרגע שהם באמת באמת אה נפל להם כך היו כל מיני קטעים יודעת כשהחלטתי ללכת לשירות לאומי ולא לצבא זה היה בשבילם משבר שהחלצתי ללכת למכללה ולא לאוניברסיטה זה היה משבר עצום ומריבות ובוכוחים עד לב השמיים אבל כשהבאתי הביתה פעם ראשונה את בעלי ואמרתי עם הבחור הזה אני רוצה להתחתן ופתאום רואים בחור ישיבה יושב אצלם בסלון נכון היא אומרת לאבא זהו

זהו היא באמת זהו זה נגמר היא הולכת להקים בית דתי בסוף הם כל כך כל כך אהבו את בעלי שניהם אני חושבת שהם אהבו אותי יותר ממה שהם אהבו אותי בסוף בלי פלא הוא באמת כזה שראוי לזה

טוב וגם שהגיעו הנכדים זה גם עושה איזה משהו ככה אבל כן היו היו היו הרבה הרבה עליות וירידות שעברנו לחברון. הם אמרו אנחנו לא נבוא לשם

והם הגיעו בסוף.

הם הגיעו בלי סוף.

וואו.

הם הגיעו בלי סוף. הם היו סותמים את האף כדי להם קשה מאוד אידיאולוגית לבוא לחברון אבל הם באו והביאו מתנות והלכו. אבא הלך איתנו לתפילות במערה. אמא לא. אמא הייתה יורדת מהאוטובוס, הולכת ככה ככה ככה עד הבית שלנו בלי לראות את כל המתנחלים ואת כל הערבים ושום דבר מגיעה הביתה וסבתא נפלא לנכדים עד הרגע שצריכים לצאת לחזרה אה אני באמת חושבת שכל יהודי חייב לעצמו אה לפחות פעם לפחות פעם בחיים ולטעמי הרבה הרבה יותר מזה לבוא למקום הקדוש הזה ומקבלים משם כל כך הרבה העליש את זה כל יום, אבל אני לא מבינה איך אפשר בלי זה. ואני זכיתי, ברוך השם בתפקיד הקודם שלי, כשהייתי שבדתי מיתם איש יהודי בחברון, זכיתי להביא א לדעתי

בסביבות האלף החמים, כל מיני שרים, חברי כנסת, ידוענים, רבנים וכול להביא למערת המכפלה. כולל כאלה שהם רחוקים מאוד מאוד מהדעות הפוליטיות שלי, או אפילו רחוקים מאוד מאוד משמירת תורה ומצוות. לא ראיתי יהודי אחד שלא התחבר למקום הזה כי כל אחד מתחבר. זה המקום שבו כולנו מתחברים. זה המקום שהאבות והאמהות של כולנו נמצאים. אין דבר כזה שודי לא יבוא למערה. זה כל אחד חייב לעצמו את ה את הרגע הזה לפחות פעם בחיים.

לפני המעבר לחברון, בוא נדבר קצת על הרב דרוקמן.

כן. את תית ממש מקורבת שלו וכל הדרך עיקר הדרך שלך נעשתה על ידו

נכון

דרכו

נכון נכון

את יכולה לספר בעצם את הקשר הראשוני ביניכם איך הכל התחיל

אה כן

איך הגעת בכלל של הר

לפני זה אגיד עוד סיפור אחד שהוא משמעותי לי

מהחזרה בתשובה אז בעצם השבת שסיפרתי לך עליה היא הייתה באמת שבת תשובה שבת שבין ראש השנה ליום כיפור ואחריה הגיע יום כיפור ואני החלטתי שתי החלטות שאני צמה למה זה לא מובן מאליו בכלל ושאני הולכת לבית הכנסת הלכתי לבית הכנסת ובית הכנסת בשכונה שלנו זה הייתה שכונה חילונית אז בימים נוראים המתפללים היו סוחרים אה מאון מאון של ילדים ושם היו עושים בית כנסת כדי שכל הציבור החילוני והמסורתי בשכונה יוכל להגיע ובית הכנסת היה מלא מפה לפה זה אולם ענק ענק ענק המתפללים המקורים שבית הכנסת היו מיעוט קטנטן בתוכו ומלא מלא אנשים מהשכונה שהגיעו לכ לתפילת קול נדרי ואחרי כל נדרי הרב נותן דרשה בדרשה הוא אמר ככה אמר אנחנו

ביום כיפור חוזרים בתשובה על עבירות של בן אדם למקום עבירות של בן אדם לחברו עבירות של בן אדם לחברו זה ברור שאדם לא יבוא ויבקש סליחה מחברו אם אחר בבוקר הוא שוב יתללו את הכביסה אה אה המלוכלה או ינאר את השטיח מעל הכביסה הנקייה שלו ושוב יחסום לו אותו בחניה ושוב יתן דוגמאות כאלה מה מהחיים בשכונה אז ברור לו שאין מה לבקש סליחה כי למה שהוא סלח לו אבל בן אדם למקום אנשים חושבים שיכולים לבוא ביום כיפור לבית הכנסת לבקש סליחה ולבחורת לעשות הכל אותו דבר צריך א אדם שבא לבקש סליחה מהקדוש ברוך הוא שיעשה איזשהו שינוי משהו שהוא ישנה בהתנהגות שלו בכל העולם של בן אדם למקום ככה אמר הרב גוטורד ואני חוזרת הביתה ורב גוטל

מדהים שאת זוכרת את זה אחרי כל כך הרבה שנים

אני לא יכולה לשכוח זה אירוע מכונן בחיי הרב גוטל חוזר איתי הביתה בתוך הראש שלי כן

כן

ואני הולכת לישון והגוטל לא נותן לי לישון

ואני מגלגלת בראשי שוב ושוב את מה שהוא אמר ואני אומרת לעצמי נו מה איתך כאילו את צריכה לשנות משהו בדרך שלך

וככה אני חושבת וחושבת וחושבת ובאיזשהו שלך השלב אני אומרת תגידי אני אומרת לעצמי מה נסגר איתך את נורמלית מה מה את לוקחת הדברים של הרב הזה מה זה מעניין מה שהוא אמר הוא מאמין שיש אלוקים אז מי שמאמין שיש אלוקים שואל שואל שאלות כאלה אבל את חילונית מבחינתך אין אין ריבונו של עולם אין השם אין אלוקים אז את לא צריכה לחשוב בכלל כל המחשבה הזאת היא זרה לך את לא צריכה בכלל לחשוב עליה. עזבי את זה. תניחי את זה ותלכי לישון.

וצלחת לישון.

לא. כי באותו רגע אמרתי לעצמי, הבנתי פתאום שאני יודעת, מאמינה מאוד מאוד חזק שיש אלוקים ואני לא יכולה לגרש אותו. אני לא רוצה לעשות שקר בנפשי. ומפה צריכים לחשוב. עכשיו למה אני מספרת את זה? כי הדבר הזה שיש אלוקים זה ליווה אותי ועד היום דרך אגב מלווה אותי זה המדריך הראשון זה ה זאת הקרקע שעליה אני נצבת זה הנוכחות של השם שהיא כל הזמן בחיים שלי

וזה הדבר הכי משמעותי על גבי זה מתחילות 1 התלבטויות אבל זה הבסיס

וזה היה מאוד חזק אצלי ואז ה מאוד חזק אצלי ואני אומרת את זה כי זה גם מה שקרה לי כשהגעתי לרב דרוקמן בעצם אני הלכתי לשמוע שיעורים שלו במכון מאיר סיפרתי לך שתמי לקחה אותי למכון מאיר שהיה אז בחיתוליו זה מכון של חוזרים בתשובה הוא היה ממש בראשית ראשית המכון והרב אור נתן שם שיעור פעם בשבוע אני באתי ורשמתי במחברת את מה שהוא אומר ויום אחד הייתה לי שאלה ואז היה שם תור כזה של אנשים שעומד לשאול את הרב את השאלות ואני עומדת בתור ואני מחכה ואני בא עם השאלה שאלה אני לא זוכרת מה הייתה השאלה באמת אני לא זוכרת מה שאני זוכרת זה מה הייתה התשובה התשובה הייתה והרב מסתכל עליי ואומר את עדיין לא היית אצלנו בשבת נכון את צריכה לבוא אלינו לשבת

וואו

הגעתי לשבת הגעתי לשבת לא הייתי יחידה בית של דרוכמה היה בית מלא אורחים בית קטן קטן קטן ממש קטנקטן מלא ילדים ומלא אורחים

לב ענק מלא מלא אורחים המון המון המון אורחים שרובם באמת אנשים כמוני ש מתחילים

בהתחלה תשובה חושבים על זה אנשים חילוניים לגמרי כאלה שמגיעים עם רכב בשבת א כאלה שמגיעים בלי כיפה עם בלי שרבול הכל הכל בכל מכל כל הוא פשוט אהב אהב כל אחד ואחד מאיתנו כמו שסיפרתי שאמא שלי אותי ככה אמרו אהב כל אחד ואחד אחד מהאנשים

מדהים והוא גם מכיר לך את בעלך

כן

זה חיפור בפני עצמו את יודעת כשסיימתי את השירות הלאומי ומאוד רציתי להתחתן אז אני ככה אומרת לעצמי מ מי מי יכיר לי מי יעשה לי שידוך מזה אז אבא רואה שאני עצובה אומר אורית מה מה קרה למה את עצובה אמרתי אבא תשמע אני רוצה להתחתן בחברה שאני נמצאת בה מתחתנים בשידוך אני אני לא יודעת מי ישדך אותי. אתם לא יכולים. ואני אני לא יודעת איך להתחיל עם זה. אז אבא אומר, "אל תדאגי, הורית, אני אטפל בזה." אמרתי לו, "אבא, איך לטפל? טפל בזה, אבא. ההורים שלי כל כך אהבו אותי באמת הם היו מדהימים." אבא אומר, "אורית, אל תשאלי, אני אטפל בזה." עכשיו מה הוא עשה? גם זה נודע לי באיחור רב. הוא ביקש בישה עם הרב דרוקמן שהיה אז חבר כנסת. הרב דרוקמן היה חבר כנסת

מזב.

והלך אליו לכנסת ואמר לו, "תשמע הרב, אתה החזרת אותה בתשובה, אתה תחתן אותה." הוא ירו כל בסדר.

טוב.

כן.

וואו. אז הוא לקח את זה על הצורה

ממש. ברוך השם. ברוך השם והתחתנתם. עברתם לימית ואחרי פינוי ימית הגעתם לחברון. איך בכלל כל הסיפור הזה היה? זאת אומרת איך הגעתם לחברון? למה זה בארב? הרי אתם ממש ממקמה יהישוב בחברון, נכון? ממש מההתחלה.

א די מהתחלה, די מהתחלה. כשאנחנו הגענו לחברון היו שש משפחות.

אנחנו באנו קבוצה של שש משפחות. הכפלנו את האישוב.

וואו. שש משפחות. זה ממש ההתחלה.

אה כן, לא היינו ממש בהתחלה. ההתחלה בימים הקשים של בית הדסה. לא זכיתי לזה. אה אנחנו הגענו לחברון בעקבות א בעקבות זה שהיינו בימית לימית ירדנו בעקבות הרב דרוקמן שהוא הלך לשם כדי למנוע את הפינוי שם

אנחנו היינו בימית עד הרגע האחרון ממש

כמה זמן גרתם בימית

שבעה חודשים

אה זאת אומרת הגעתם בעקבות כל העניין של הגנו הגענו בתוך מה שנקרא לעצירת הנסיגה א מסיני שלא צלחה כי היינו בודדים מאוד

כן

אה והיינו שם ממש עד הרגא אחרון וראינו את הבולדוזרים עולים על הבתים והורסים הכל ויצאנו משם בשון לב נוראי ובדאגה גדולה שהדבר הזה שעוקרים ישובים ימשיך ליהודה ושמרון ואז גם לבנו ההחלטה לשנות את המסלול חיים שהיה לנו כי רצינו שנינו להתרכז בלימוד התורה באל למד בישיבה ולמד גם במקביל במכון הוראה שנינו רצינו לעסוק בחינוך גם בעלי וגם אני זה היה מאוד חשוב שוב והחלטנו שאין ברירה שחייבים ללכת גם להתיישבות ואז הגענו לחברון שהייתה נחשבת אז באותם ימים למקום הקשה ביותר בהתיישבות היום זה כבר לא נחשב למקום הקשה ביותר הילדים שלי אף אחד לא נשאר בחברון זה בורגנים מבחינתם הולכים להקים כל מיני גבעות וחבוות ויישובים חדשים וכזה אבל אז היה נשמקום הקשה ביותר

אז באותם ימים

אישוב בתוך עיר ערבית א

זה לא היה אנחנו מדברים כמה שנים אחורה

אנחנו מדברים על אנחנו עכשיו סוגרים א 43 שנים בחברון

וואו פ 43 וואוכן

אה תשמב

וכבר הייתם עם ילדים נכון

אני הייתי בסוף הריון ראשון סוף ריון ראשון

סוף רעיון ראשון א ובאנו כמו שאמרתי ממינים אידיאולוגים ממש ממש כאילו עשינו א אמרנו לעצמנו אחרי מה שעברנו בימית שיש לנו כנראה כוחות לעמוד במשימות לא פשוטות ואנחנו צריכים לרתום את הכוחות האלה כדי אד כדי למנוע את המשך הנסיגות והמשך העכירות. זה היה לנו מאוד מאוד חשוב. אה לא ידענו כמה זה יהיה קשה. לא לא הבנו. זה היה מאוד מאוד מאוד קשה מאוד מפחיד. תוך הזמן לא רב. א הבנו גם אני הבנתי כן ש שאני צריכה לוותר על משהו אני לא יכולה גם וגם וגם וגם כאילו גם בא לי למד בישיבה וזה אומר שהוא א לא היה שותף להחזקת הבית בשום בשום דרך אה הוא היה חייב היו קודש ללימוד התורה

אה גם הייתי כבר עם תינוק אחד ועוד אחד בדרך

וואי

אה גם א המגורים בחברון שכמו שאמרתי היו שואבים מאוד מאוד מאוד שאבו ממני כל טיפת כוח שהייתה בי וגם א וגם הלימודים למדתי למדתי עם המכללה בירושלים והייתי צריכה לנסוע

וואו

אה

זה נשמע ממש מטיש

לא זה לא אומרת שזה בלתי אפשרי זה

פשוט בלתי אפשרי צריכים להחליט בחיים מה עושים

טוב אני רק חושבת על סיטואציות כאלה שאת לבד בבית עם הילדים וזה מפחיד מה זה קרבון? מה זה קרבון עם כל הערבים האלה? אה כן זה זה קשה ואני אני רק לא לבד באמת אני צריכה ללכת ממקום למקום אז כל פעם ללכת עם העגלה

בתוך כל האמון הסוען הזה

אה כן והיו פיגועים וו זה היה קשה מאוד והייתי צריכה להחליט מה אני בוחרת כאילו זה היה ברור שלוותר על הלמוד תורה של בעלי זה לא רלוונטי לוותר על הילדים כמובן זה לא רלוונטי צריכים להחליט בין חברון לבין המכללה ואני מאוד אהבתי את הלימודים המכללה מאוד מאוד מאוד מבחינתי הקרן אור של החיים שלי וחברה והכל ירוק והכל וגם מאוד מאוד רציתי להיות מחנכת זה היה ממש ממש א חלום חיי זאת מחנכת ראיתי באיזה ערך מאוד גדול רציתי ללכת לבתי ספר א חילוניים כמו שאני למדתי ושמה לעזור ככה לנוער להתקרב א אבל הייתי חייבת להחליט אני לא יכולתי להמשיך גם וגם וגם אי אפשר צריך בחיים לקבל החלטות

וואי לוותר על משהו שאוהבים זה דבר

יציאת הלב הייתה ללכת למכללה כי בחברון לא היה באותם ימים שום דבר שאהבתי כלום כלום כלום כלום שום דבר בחברון לא עשה לי טוב רק רע אבל הבנתי שאם אני אעזוב את המכללה אז המחל המשיכו להיות מאות בנות שילמדו וילמדו ויעירו את הורה תורה והמכללה לא תיפגע יותר מדי היא מוריד סטרוק תעזוב אותה אבל אם אנחנו עוזבים בחברון זה יכול להיות מפולת זה יכול להיות דומינו מי הסכים לבוא לתנאי חיים כאלה שאני לא יכולה לעמוד בהם קשה לי איתם

וואי איזה מסירות נפש אמא'ה

ואז אה כמו שלמדתי באמת הרב דרוקמן הקדוש ברוך הוא פשוט היה שם ואני שאלתי את עצמי ואותו הקדוש ברוך הוא מה אתה רוצה ממני? מה אני מה נכון שאני אעשה? מה נכון איפה נכון שאני אהיה? והבנתי שנכון שאני אהיה מחברון כי שמה צריכים אותי יותר לא בגלל שזה מה שבא לי לעשות בגלל שזה מה שנכון לעשות וזה מה שאף אחד לא יעשה במקומי זה היום בשפה החדשה כן א ב בכל המפעלות שמנציחות את זכרו של הרב דוקמן זה נקרא הנני

זה מה שרב דרוקמן היה אומר לתלמידים שאנחנו צריכים להיות בהנני

לעשות את מה שנכון להיות בשליחות להיות תמיד תמיד בשליחות. אה אבל אז אפילו לא הכרתי את המילה הזאת. אפילו הרב דרוקמן אני לא זוכרת שהוא אמר הנני באותם ימים. זה כנראה התפתח העניני כל כך כל כך מתאים לרב דרוקמנה. הנני אגב הנני למי אומרים אינני? כשהשם יתברך נמצא אומרים להשם הנני. כן

נכון.

אז העניני הזה זה גם כן קודם כל הקרבת השם הזאת שאתה מרגיש שהשם פה ואתה צריך לתת לו דין וחשבון. מה אתה הולך לעשות עם עצמך? כן. מה את הולכת לעשות עם עצמך? אני החלטתי שאני עוזבת

את את המכללה עד היום אין לי לא תואר ולא אדר ולא ולא שום דבר

ותראי לאן את הגעת מי צריך את התואר כשתראי לאן הגעת א לא ראיתי את זה ולא חלמתי על זה זה לא היה אפילו בקצה של הקצה של הדמיונות היום מזמינים אותך כל כך הרבה בתי ספר לנם בפני בני נוער בדיוק מה שרצית ואפילו יותר

אה אני יודעת גם שזה שהחלטנו להישאר זה בדיעבד תרם המון לחברון לא רק במובן הזה ש לא רק במובן הזה ש שלא הייתה קריסה והיכלה להיות קריסה אם משפחה הייתה עוזבת באותו שלב היינו כל כך מעט משפחות אלא גם המובן הזה שמשם גם התחלתי אחר כך יותר מאוחר פעילות ציבורית למען חברון

הרבה מכל מה שקורה בחברון זה דברים שאני או התנעתי בכלל מלכתחילה או הייתי שותפה להם הייתי בן מובילים וכן הלאה ו כל זה לא היה קורה אם לא הייתי שם אז

בוא נשמע בעצם איך הכל התחילה כל הפעילות הציבורית שלך קרי לא דמיין שתגי לשם לא דמיין שתגיל איפה שאת עכשיו עומדת

ממש לא ממש ממש לא

אז איך הכל התחיל בעצם

קודם כל זה מהרגע שהחלטתי שאני נשארת בחברון אז אמרתי לעצמי אז אם זה ככה אז מספיק בבקשה גברת יקרה להקם את האף ואיפה שהדברים לא נראים לך אז פשוט א תעזרי רי שהם יהיו יותר טובים. כלומר, הבנתי ש שאני צריכה להרתם כדי שחברון תהיה מקום יותר טוב א לחיות בו. וגם נפתחתי יותר לחברון והתחלתי להקשר יותר. זה כבר הפסיק להיות רק עול. זה התחיל גם להיות א א עולם מלא תוכן. אה נפתחתי לכל הנושא של מערת המכפלה. אני קשורה מאוד מאוד מאוד למערת המכפלה אמ ויותר מאוחר גם א חושבת ש טוב היו כל מיני דרכים שבהם התחלתי את הפעילות הציבורת בחברון אבל אחת הראשונות שבהם הייתה שנרתמתי לבד נשים למען מערת המכפלה וזה היה בתקופה שמערת

המכפלה הייתה סגורה ומסוגרת תשעה חודשים תשעה חודשים אין יוצא ואין בא ואי אפשר אפילו להתקרב למערת המחלה. זה היה בעקבות האירוע עם ברוך גולשטיין, דוקור ברך גולשטיין, שהוא בעצם הרג עשרות עשרות ערבים במהערת המכפלה ובעקבות זה סגרו את המערה לחלוטין. אפילו אי אפשר היה להתקרב אפילו למערה, לכביש אסורה להתקרב.

וואו. א ואחרי שעברו כמה חודשים שהשום דבר לא זז אז היו נשים בקריאת ארבע שחיטו להקים יאמרו מקום שאין אשת תהיה אישה תקשיבי להצטרף לזה כן

1267 ועד 1967 700 שנה מערת המכפלה הייתה סגורה בפני יהודים בגלל החלטה של הערבים עכשיו עכשיו מדינת ישראל תסגור את מערת המכפלה בפני תפילות של בני אברהם יצחק ויעקב זה לא ילה לדעת אבל היה צריך שמישהו אחר יגיד את זה לא הורית סטרוק שאז הייתה סתם עכרת בית מחברון צריך שיגידו את זה ראשי העם ולזה דאגנו ולזה פעלנו והבאנו עוד ועוד אנשים שהם מראשי העם בכל התחומים בפוליטיקה ב בעולמות של הרבנות וכולי וכולי שהם יבואו וימרו את הדברים הללו ולייצר לחץ ציבורי משמעותי שיביא לפת פתיחת המערה

ואחרי כמה זמן באמת

בדבד אגב התברר לנו שהיו דיונים אז באותם ימים בין רבין לבין ערפת מה יהיה עתיד המערה אם המערה תמסר ליעשר ערפת עם אח שמו או שהיא תמשיך להיות מקום גם לתפילות שלנו והפעילות שלנו כועד אנשים למען מערת המכפלה היא השפיע רבות על ההחלטה שברוך השם המערה נשארה שלנו

ברוך השם ברוך השם כן

וכמה זמן כל ה

זאת הייתה פעילות מאוד אינטנסיבית

אה שברוך השם עכשיו חלק מהפעילות האינטנסיבית הזאת תשעה חודשים אומרת הסגורה אה חלק מזה היה יסודה של שבת חיי שרה שעד היום היא מסורת תחשב

אז את התחלת בעצם את המסורת הזאת

לא אני לבד ועד אנשים למען מערת המכפלה וצרפנו אלינו עוד אנשים א גם את א ועד הישובי בחברון וגם את מטה מאמץ שהיה אז אבל זה התחיל

מאיתנו אני זוכרת היה אז אה אנחנו מדברים על תקופת אוסלו

כן

הרפת אח שמו היה א אמור להגיע להר הבית

והיהודים בירושלים התארגנו לא הסכימו שיבוא א שיגיע ערפת וילה להר הבית היה אז שמוליקמיר זכרונו לברכה היה סגן ראש העיר בירושלים הוא ארגן שיבואו הרבה מאוד יהודים ל לעיר העתיקה לעשות שבת כי הוא היה אמור להגיע בשבת לעשות שבת בעיר העתיקה בירושלים מתוך מחשבה שאם יהיה תהיה מסה רצינית של יהודים בעיר העתיקה אז לא יביאו את הרפץ באמת מה שקרה הוא לא הגיע

באמת וזו הייתה הסיבה

עכשיו אנחנו ככה אמרו אז אני לא יודעת להגיד לך לגמרי לא בטוחה אבל ככה אמרו ואנחנו היינו בין האורחים שהגיעו לירושלים, בעלי ואני והילדים שלנו א הגענו לאותה שבת בירושלים ועוד הרבה אנשים א א היו שמה הרבה מאוד אנשים ואז אמרנו לעצמנו אה אולי אולי נעשה דבר דומה בחברון אולי זה יגרום לפתיחת המערה הראשון שאלה את זה אני זוכרת אנחנו כבד נשים את יודעת נשים הם תמיד א פתוחות ורוצות לשמוע עוד אנשים וכן את הציבור ולשמוע אותו. עשינו יום אחד, ערב אחד כינוס של א גבאים ורבנים מקריית ארבע כדי להתייעץ איתם ביחד. מה עוד אפשר לעשות כדי לפתוח את המערה? ואחד הרבנים שהיו שם, הרב שלום אורביץ, שהשם יזכה אותו בבריאות טובה, באריכות ימים, איש מקסים ומדהים,

הוא אמר, תשמעו, הייתה את השבת הזאת בירושלים שהייתה כל כך מרוממת וגם הביאה בסופו של דבר לתוצאה, אולי נעשה גם אצלנו בחברון שבת כזו שיבואו הרבה יהודים ובסוף אנחנו רוצים שעם ישראל יפתח את המערה. כן,

אז בואו נעשה משהו כזה עם ישראל שיהיו הרבה אנשים ואמרנו, טוב, זה רעיון, ננסה לעשות את זה. התחלנו לחשוב מתי מתאים, כבר היה קיץ עוד רגע ראש השנה לא, ראש השנה זה לא ילך, זה יומיים, זה לא מתאים. יום כיפור לא מתאים. איך אנשים יבואו ביום כיפור היום? דרך אגב, יום כיפור זה יום שמגיעים מאות רבות של אנשים משנים בועלים ליד המערה רק כדי להתפלל ביום הכיפורים במערת המחלה אבל אז מי יכול היה לדמיין כזה דבר

איזה נחת בטח יש לך שאת מסתכלת

אמרנו סוכות לא מתאים בוא נתקדם ואז אנחנו אומרים רגע שבת חיי שרה קניין המערה זה הכי מתאים בעולם נלך על שבת חיי שרה גם יהיה לנו ארבעה שבועות להתארגן משבת בראשית עד שבת חיי שרה נלך על זה ידענו שאנחנו לא יכולות להרים את זה לבד

אז כינסנו יש לנו עוד כמה אנשים יחד איתנו גם את ועד האיישור בחברון וגם את מטה מעמד שהיה אז מטה שהיה מאוד פעיל בכל ה בכל ה ארגונים כל הכל האירועים הגדולים של הימין אה והרבנו את השבת הראשונה של שבת חיי שרה

וכמה הגיעו

זה היה כשהמערה הייתה סגורה מורן את מדמיינת שבת חיי שרה המערה סגורה אנשים לא יכולים להתקרב אליה בכלל היו מחסומים מכל המסים של המערה עומדים בכלל בצד השני של הכביש כי זה הכי הרבה שירשו לנו. רואים את המערה מרחוק ואני לא יודעת כמה היו אז אני אומרת משהו אני חושבת בין 1000 ל2000 איש היו לא יותר היום שיבת חי שרה זה עשרות אלפים אבל אז זה היה המון תחשבי אנחנו היינו כל כך מבודדים ופתאום 1000 אולי 2000 איש מגיעים לשבת וכולם יחד שרים את תפילת שבת מול המערה הסגורה והתרוממות רוח וריכודים וזה ו

לי היה ברור שזה יפתח שזה יפתח זה אמרתי עם ישראל רוצה את המערה זה יפתח זה יפתח וזה פתח זמן קצר אחר כך פתחו את המערה ואבל השבת הזאת נשתה קליק ופתום אנשים אמרו וואו אנשים כל כך אוהבים את חברון בואו נעשה פה משהו קבוע כל שבת שבת חיי שרה אבל זה התחיל ככה זה התחיל ככה מדהים

והדבר המדהים שיש בשבת הזו א מורן זה שבאמת מגיעים אנשים מכל הקשת באמת

אני מקשיבה לך ואני אומרת לעצמי אחד הדברים המדהימים שזה מתוך זה שהמערה הייתה סגורה הגעתם לשבת חיי שרה כי בזכות זה המסורת הזאת נשארה עד עכשיו שצר קרה תהיה נגמר לגמרי בסופו של דבר זה היה לטובה כל ההתפתחות הזאת וכל מה שקרה שם

אני דרך אגב אני זוכרת שחילקנו תפקידים אז זה היה תפקיד לשכנע את הנשים בחברון ובקריית ארבע, לפתוח את בתיהם להרבה אורחים שהם לא מכירות בכלל, כי פשוט פרסמנו בערוץ שבע ובעוד מקומות שעושים שבת הרוח והרעיון היה שיבואו אורחים שאנחנו לא מכירים בכלל וללכת ולשכנע את אנשים והתחלתי לעשות חוגי בית ואני עוברת שכונה שכונה קהילה קהילה ומנסה לשכנע ואני רואה שאנשים ככה זה לא פשוט

גם ככה קשה להם איך הם עכשיו הביאו אורחים שהם לא מכירות בכלל וזה מה בסוף אמרתי עצמי דרך הילדים הלכתי לבית הספר נכנסתי כיתה כיתה והיה שבת היה ערב שבת פרשת לך לך לא פרשת וירא עם הכנסת אורחים של אברהם אבינו אמרתי ילדים אתם זוכרים איך אברהם אבינו מכניס אורחים בפרשה בואו נעשה גם אנחנו ככה בשבת הבאה התחלתי לקבל טלפון פונים מהאנשים מה את עושה לנו את עסה את הילדים נגדנו אבל אחרי השבת הזו כל אלה שהתקשרו אליי להגיד לי מה את עושה לנו התקשרו להגיד ברוכה תהיי איזה אווירה מרוממת וכמה היה חשוב וכמה איזה אחדות ישראל הייתה פתחנו את הבית קיבלנו אנשים שאנחנו לא מכירים בכלל אבל איזה אנשים מדהימים שבאים עד אלינו כדי לחזק אותנו ברוך השם

הייתה בתמות רוח עצומה

אז ככה בעצם כל הפעילות הציבורית התחילה ואיך הגעת לפוליטיקה שזה צעד

כאילו זה צעד ככה משמעותי מאוד

קודם כל ממש לא לא דמינתי שזה הולך לקרות בכלל בכלל בכלל

אבל חשוב לי להגיד גם שלהחזיק מעמד כל כך הרבה שנים במקום שהוא לא פשוט לכל הדעות הרבה יותר מהוראה והרבה יותר ממשרות אחרות שאפשר להתעסק בהם זה לא פשוט ואת אמא ל-1 ילדים.

בואי נשים שנייה את העובדות על השולחן.

איך זה גם פעילות ציבורית, זה גם פעילות פוליטית, זה גם אמאלה לה 11 ילדים וברוך השם כל כך הרבה נכדים. איך מחזיקים את כל ה את כל הדבר הזה? טוב, קודם כל אני אגיד שמה שנותן לי הרבה כוחות לאורך כל הדרך אה זה הידיעה שהיו היו חברי כנסת שקדמו לי, שהיו אנשים גדולים מאוד. היה חבר כנסת, הרב לדמן היה חבר כנסת, הרב חנן פורץ' שהיה גם אדם משכמו ומלדוש וצדיק היה חבר כנסת, הרב נריה היה חבר כנסת יש לי יש לי ממי ללמוד ויש לי ממי לדעת שזה אפשרי

וזה מאוד מאוד מחזיק אותי כל הזמן. זה אחד. שתיים, אל תשכחי שאני מתפללת תפילה יומית במערת המכפלה. זה להטא את ה להטאין את הנפש באמת, בקדושה, בערכים הנכונים, בידיעה שאנחנו עם גדול ויש לנו לאן ללכת מלובה באבות ובאמהות. מבחינתי זה הבסיס, זה זה כוחות שאני נטענת בהם כל יום מחדש. כל יום מחדש. א וכמו שאמרתי לך השם איתי כל הזמן נוכח כאילו אני לפעמים יכולה לשבת במליאה ולהרגיש הקדוש ברוך הוא מסתכל עליי מה אני עושה עכשיו מה אני לא עושה עכשיו איך אני מתנהלת הוא שם כל הזמן איתי אז זה נותן הרבה כוח והרבה א יושר והרבה גם מניעה ולדעת מה לא לעשות וכולי איך את מגיבה לביקורות כי יש המון ביקורת זאת אומרת מצד אתת

מאוד מוערכת בפני הרבה אנשים ומצד שני יש המון המון ביקורות כמו נגיד המעסוק הזה בארץ נהדרת או כל מיני דברים שאת שומעת ואת רואה ואיך את מגימה לזה איך אני רוצה רגע להבדיל בין ביקורת לבין קמפיין זה שני דברים שונים ביקורת מותר וצריך שתהיה על כל אדם וכל מי שיבוא ויבקר אותי אני תמיד אשאל את עצמי רק שנייה מאוד יכול להיות שהביקורת נכונה גם יכולה לתקן והכל בסדר וזה הגיוני. אין אדם מושלם. אני ודאי ודאי רחוקה מאוד מלהיות מושלמת.

כולנו

הכל הכל בסדר. אני מוכנה לשמוע ומכנה לקבל וזה בסדר. מה שיש נגדי בשלוש שנים האחרונות מאז שאני שרה או אפילו קצת לפני שנכנס להיות שרה כשהיה ברור שלנו ללכת להיות שרה. זה לא ביקורת. זה קמפיין דלגיטימציה ודמוניזציה מכוון ש מושקע בו המון המון המון כסף כששתולים שלטי חוצות ענקיים עם הפרצוף שלי סליחה זה לא ביקורת זה קמפיין כשכל האולפנים ביחד מהדהדים משהו שהורית סטרוק אמרה כשזה לא מה שהיא אמרה חותחים ולוקחים רבע משפט ועושים מזה א תרללת שלמה זה קמפיין עכשיו אני מבינה בקמפינים עשיתי קמפיינים בחיים שלי אני פעילות ציבורית כמו שאמרתי הרבה מאוד שנים עשיתי קמפיינים גם מוצלחים וטובים אני יודעת לזהות קמפיין כשאני כשאני רואה אותו ואני גם יודעת להבין למה הוא מכוון

הקמפיין נגדי מכוון לקחת אותי כדמות כדי קודם כל לסתום את הפה שלי לא לאפשר לי להגיד את הדברים החשובים שיש לי להגיד לכבול את הידיים שלי לא אפשר לעשות את הדברים החשובים שאני יודעת לעשות בסוף אני נבחרתי למקום שנבחרתי כי יש לי יכולות כי ברוך השם בשנים הרבות האלה 30 שנה שאני בעולם העשייה הזה פיתחתי יכולות והיכולות האלה אמורות להיות קודש לטובת המטרות שהציבור שלי שלח אותי בשבילן הם בחרו בי לא רק בגלל הדעות שלי אלא גם בגלל היכולות שלי והיכולות האלה צריכות להיות מוקדשות לשליחות הזו אז אני לא אתן שיכבלו את ידיי ואני לא אתן שיסתמו את פי כי זה התפקיד שלי אני לא יכולה למעול בתפקיד שלי וכשאני רואה בצורה

ברורה שזה קמפיין אז אני נותנת פייט בחזרה ואני ברוך השם יודעת לתת פייט ומעבר לזה יש מספיק אנשים ישרים בתקשורת שמכירים אותי לאורך ה-30 שנה האלה ויודעים שאני לא כזאת וזה גם באמת קרה כשהקמפיין דמוניזציה הזאת הסלים והסלים והסלים היו מספיק אנשים שאפילו בלי שביקשתי מהם בלי שאמרתי להם שום שום דבר הם פשוט הבינו שיש פה אב הם מבינה שרוצים לקחת מהימין האמוני את הנכס הזה סליחה שאני קוראת לזה ככה שנקרא הורית סטרוק וולעשות לו השמדת ערך ו אמרו אנחנו לא ניתן אנחנו נעמוד ונגיד מי זאת תורת סטרוק כדי לפתוח את הכבלים ששמו לה על הידיים ולאפשר לה לדבר ולאפשר לה לעשות ואנשים עשו את זה אפילו בלי שביקשתי מהם כי זה היה

להם חשוב שאני אוכל להמשיך את הפקד לעשות את השליחות שלי וזה כרגע המצב אז אם חוטים בי ואומרים לי שאני לא בסדר א במסגרת הקמפיין הזה מבחינתי זה אפילו סימן שאני צריכה להמשיך זה אפילו סימן שאני צריכה להמשיך זה כמו שבחברון כשהיינו רואים את השמאלדים עומדים וצועקים חברון חברון עצם בגרון אז היינו שואלים את עצמנו שנייה שנייה למה אנחנו עצם בגרון אנחנו עצם בגרון של השלום עכשיו מעולה נמשיך

איזה חשיבה נכונה וטובה.

אנחנו פה לעשות את רצון השם ולעזור במה שאנחנו חושבים שנכון, לעזור ולקדם.

איך המשפחה שלך מגיבה לכל זה? זאת אומרת זה שאת חזקה ואת יכולה, את אומרת, אוקיי, אני מתפללת במערת המכפלה, אני מקבלת הדרך מהרב דרוקמן, אני יודעת שזה מה שאני צריכה לעשות, אבל איך המשפחה מגיבה? כי אני יותר לעצמי בתור אמא ל-11 ילדים כל ילד יש לו את התכונות אופי שלו ויש ילדים שצות יותר ונכדים את סבתא אז א כן

אז קודם כל אני אגיד שאני א נכנסתי לכנסת כשהילדים שלי כבר היו די גדולים אה אז לא הייתי צריכה להתמודד ואני לא יודעת אם הייתי מסכימה אי פעם להתמודד עם לגדל ילדים קטנים תוך כדי עבודה כל כך אינטנסנסיבית אני יודעת ששוב מוציאים המון לעז על חברי הכנסת אבל חברי הכנסת זה עבודה מאוד מאוד מאוד קשה ומאוד מאוד תובנית כי בסוף את אומרת לעצמך אני אחד מ-120 אני לא חיזות לעצמי לחות אני חייבת לעבוד לעבוד קשה

אז אני לא חושבת שהייתי יכולה לעשות את זה עם ילדים קטנים ממש אבל כן נכון אני מפסידה הרבה בבית המשפחתי והילדים שלי מפסידים והנחדים שלי מפסידים זה ברור ובתקופת המלחמה שהילדים שלי והחתנים שלי כל כך כל כך כל כך הרבה במילואים בלי סוף בלי סוף בלי סוף הנכדים בלי אבא וכל כך היו צריכים אותי כגורם תומך כמו שאני רואה את החברות שלי שאמרו שהם אז אנחנו סבא וסבתא של שבת נוסים לשבת להיות עם ה עם המשפחה שאבא במילואים או מערכים בשבת משפחה ושתיים ושלוש וארבע שאבא במילואים אבל ששבת ביום יום אני לא איתם בקושי הזה עם האמהות האלה הגיבורות שנוסעות על גבן השקוף את עול המלחמה אני לא איתן אני ממש לא מספיק איתן אני מנסה

לפצות בכל מיני דרכים אבל זה ולא זה וזה זה מאוד קשה ומאוד קורע אותי אבל אני אומרת אין מה לעשות הקדוש ברוך הוא גלגל אותי באמת למקום הזה שלא חשבתי שאני אגיע אליו אז כל דקה צריכה להיות מנוצלת כדי לעשות טוב לעשות טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב כמה שחק אפשר כל כך הרבה צרכים כל כך הרבה דברים כסרת ההתיישבות הייתי צריכה לטפל גם המתיישבים של הצפון שגלו מבתיהם וגם בלהקים את השכונות מגורים הזמניות לכל היישובים שממש ממש חרבו בעוטף והיה צריך להקים להם א את את תכונות המגורים האלה שזה אנחנו עשינו

יש חוקים שהצלחת להעביר

כשרה לא לא בעצם כשרה גם חוקים של השירות הלאומי גם כן הצלחנו להעביר חוקים של השירות הלאומי ברוך השם כן עשינו לא מעט עבודת חקיקה יש לנו א בשיעה שלנו חברי כנסת שאנחנו אני עובדת איתם בצורה מאוד מאוד הדוקה ומשתפת גם מועד טל גם מיכאל וולדיגר ממש בעבודה פשוטף אנחנו עושים את הדברים. ברוך השם. אה כן ויש גם הרבה המון עבודה במשרד. המון המון המון. אני באמת אומרת לעצמי כל רגע שאני שם לעשות לעשות לקדם לקדם ובעיקר בעיקר מה שחשוב לי זה לקדם נושאים אסטרטגיים לא עוד עשייה אלא לעשות שינויים אסטרטגיים בכל תחום בתחום א של ההתיישבות. שנום אסטרטגיים גם בצפון גם בכל פרויקט הגדול של הציר המזרחי שאנחנו עכשיו עושים גם

ביהודה ושמרון שינויים ממש אסטרטגיים בהתיישבות שינויים אסטרטגיים בתחום של זהות יהודית באמת ברוך השם אני מודה להשם על על כל רגע כזה וזכות עולם מבחינתי

שוב זה באמת מה שלמדתי הרב רוקמן להשתדל להיות שותפה עם הקדוש ברוך הוא בימים הגדולים האלה האלה שעם ישראל עובר גם עם ימים קשים שוב כחברת קבינט אירועים קשים מאוד והחלטות קשות מאוד שצריך לקבל והמון המון חומר שצריך ללמוד ו ולהחליט לאן רוצים להוביל ואז למצוא את הדרך להוביל לשם זה לא פשוט

א

ואיך את עושה את זה כי בתור חפרת קבינט שיש לך טלפון אדום שזה לענות באמצע שבת ו מקודם סיפרת לי שהתשנה בסך הכל ארבע שעות בלילה ואת צריכה לתפקד ולהיות בבהירות מחשבתית כל הזמן כי את בתור חברת קבינט אתם כל הזמן חושבים מה עכשיו ומהחלצות וזה זה לא פשוט

איך את עושה את זה

להיות בקבינט זה מאוד מחייב מאוד כי זה ממש החטות גורליות

והדבר הראשון שזה מחייב זה להבין על מה אני מדברת כלומר לא לדבר סתם אידיאולוגיה אלא לדבר מתוך התמצות בחומר וזה אומר לקרוא המון חומר גם את החומר שמביאים לנו וגם את החומר שלא מביאים לנו כי אני רוצה גם להביא עם עולמות אחרים ובאמת באמת להבין על מה אני עם מה אני מתעסקת זה הרבה מאוד הרבה מאוד השקעה בלימוד ובניתוח ובהבנה אני לא הייתי חברת כנסת אבל הייתי פעילה בכנסת בתקופה שקדמה להתנתקות את מה שראיתי בכנסת באותם ימים אני לא יכולה לשכוח ולא רוצה לשכוח אני ראיתי כנסת שגם בוועדות שלה וגם במליאה שלה קיבלה החלטות בצורה חפניקית בלי לרדת לעומקן של הסכנות. ממש אני יכולה לתאר לך למשל ישיבה אחת ועודת חוקה שלא

יוצאת לי מהראש שת חוקה הייתה צריכה להחליט איך אפשר לגרש מהבית 10,000 אנשים ולהרוס את הבתים שלהם זה הרי מנוגד לחוק יסוד כבוד אדם וחירותו איך עושים כזה דבר אז שאלו את נציג המלל שהופיע בפני הוועדה מה הנימוק לפי חוק הסב וחירותו רק אם יש נימוק שתואם את הערכים של מדינת ישראל אפשר לעשות כזה דבר בר ו יושב נציג המלל ואומר שאם אנחנו נעקור את הישבות מרצועת עזה ונוציא את הצבא משם אנחנו נקבל מציאות ביטחונית כלכלית מדינית ודמוגרפית טובה יותר עכשיו אחרי זה הבל אבלים זה הבל אבלים

רואים את התפרצועות עכשיו

ולא שואלים אותו ולא מבקשים ממנו להסביר אפילו סתם דמוגרפית אמרו לו תגיד רגע איך איך תהיה מציאות ביטחונית יותר טובה ברצועה עם מציאות סיום משם את היהודים את יודעת מה ענה להם חיפשתי את זה לאחרונה בפרוטוקול זה באמת כתוב זה באמת כתוב הוא אמר אם לא יהיו יהודים ברצועת עזה יהרגו פחות יהודים ברצועת עזה אני מבטיחה לך זה בפרוטוקול של ועדת חוקה חסרת השחר הזאת שיהיהו פחות יהודים ברצועת העזה וכמה יהרגו לו ברצועת העזה בואי על גבי זה ועדת החוקה מצביעה בעד ומליאת הכנסת מצביעה בעד. עושים ישיבה של כמה הועדות של הכנסת ביחד כדי לבדוק האם מדינת ישראל ארוכה לקלוט את הלפים האנשים האלה שמגרשים אותם מבתיהם. ארוכה לקלוט

אותם חינוכית, בריאותית, תעסוקתית, א קורעת גג מעלה ראש העם. האם היא ארוחה או לא? המסקנה פשוטה. פשוטה מכל הממצאים בישיבה הזו, לא ארוחה בכלל בשום מובן. ראשי הוועדות מתחילים להתנועה על כיסאותיהם בחוסר נוחות. מבקשים מהם בקשה קטנה לדחוט את ההתנתקות, לא לבטל חלילה, לדחות בחודשיים שלושה כדי שתהיה ארכות לקנות את האנשים. זה בני אדם, זה 10,000 איש בכלל.

מגיע פתק מאריק שרון לנעול את הישיבה. הישיבה ננהלת. עכשיו אני ראיתי את כל זה בעיניים שלי. ועזבי אידיאולוגיה, עזבי. הכנסת היא זאת שאמורה להעביר ביקורת על פעולות הממשלה. היא חטאה לתפקידה. חטאה לתפקידה. ולכן אני כחברת כנסת, כחברת ממשלה, כחברת קבינט, אומרת לעצמי כל הזמן, את לא תמעלי בתפקידך. את לא תזלזלי בשום נתון. את לא תעשי חפיף משום דבר. את קודם כל תלמדי את הנתונים לעומק ורק על בסיס זה תקבלי החלטות, תוביל לי מהלכים רק על בסיס זה. לא בלי הנחות, שום הנחות, בשום פנים ואופן. זה התפקיד שלי. אני אחד מ-120 בכנסת, בקבינט, אני אחת מהרבה פחות מזה. אני חייבת ללמוד כל דבר לעומק. זה בייס. זה בלי זה אני מועלת בתפקידי ולכן אני מחוייבת

כמה חברי קבינט יש

סיף שחנה לקבינט יושבים 14 איש חלקם חברים ממש חלקם משקיפים אני משקיפה בכלל שקיפה

אז את מבינה מה שאני אגיד הרבה יותר משמעותי ממה שאני אצביע מה שאני אעיר או אשאל או אדרוש לקבל הרבה יותר משמעותי כי אני לא בסוף אין לי אצבע אבל יש לי יכולת להשפיע על מהלך הדיון אז את מבינה כמה זה חשוב שאני אתכונה לדיון הזה. זאת אומרת ש האנשים האלה הם אלה שמחליטים את כל ההחלטות המדיניות והביטחוניות בארץ. אה כן יש כמובן החלטות שראש הממשלה ושר הביטחון מקבלים לבד. מסמיחים אותם ואז הם מקבלים. כן.

כן. וואו, יש לך תפקיד מטורף.

אה כן. איך את ישנה בלילה? למרות שזה רק ארבע שעות, כן. אבל איך אפשר לישון בלילה אחרי כל מה שאת רואה ואת שומעת וכל ההחלטות שמתנהלות ולפעמים עם הפך הרצון שלך? ומה קורה שם? קודם כל כמעט תמיד אני שנה כמו בולעץ כי פשוט אין לי הרבה שעות שינה אר שעות ביני

אבל היו מקרים היו מקרים שלמרות העייפות הגדולה הזו לא הצלחתי לישון היו דברים שכל כך טרדו את דעתי ש שלא הצלחתי

את זוכת לדוגמה משהו אחד

תראי למשל בעסקה הראשונה של החתופים אה החלטנו להצביע בעד העסקה למרות שמדובר על שחרור מחבלים שתמיד תמיד אני הייתי נגד שחור מחבלים ובעלתי רבות נגד שחור מחבלים הייתי שותפה

א לפרום בחיים בוחרים בחיים שלוחם נגד שחור מחבלים ממש כאילו אה אני ידעתי שאני מחתחת הנכונה כי במקרה הספציפי הזה צריכה להעדיף את המשך המלחמה ואי אפשר להמשך מלחמה אם לא היינו עושים את העסקה הזו וגם היינו צריכים א לתת צריכת עידוד לחיילים שלנו בשדי הקרב שהם ידעו שהנה אנחנו מוציאים א בור ברוך השם א ילדים קטנים, כשישים, נשים זה היה מאוד מאוד חשוב להוציא אותם. אה אז ידעתי שעשיתי נכון, אבל הבטן התהפכה לי מזה שאני הצבעתי

בעד שחור מחבלים. זה היה לי מאוד מאוד מאוד קשה. חזרתי הביתה 4 :3 לפנות בוקר, נכנסתי למיטה. אחרי שעה הבנתי שלישון אני לא אשן, קמתי. אה, בסדר. את יודעת זה זה אם הייתי ישנה אחרי זה הייתי מאוד לא רגועה מזה שנרדמת

כן

אה טוב לא יודעת אני אני באמת בחיים לא תיארתי את עצמי שאני אתגלגלת תפקידים כל כך כל כך משמעותיים אבל מכיוון שככה השם יתברך רצה אני חייב לעשות אותם בכל האחריות וזה מה שחשוב לי

במה את הכי שמחה מכל הפעילות שלך הציבורית המשפחתית הפוליטית שאת עושה במשך כל החיים שעשית עד כמה אחי הכי שמחה מרוצה. תשמעי, אני יכולה לציין ברוך השם הרבה הרבה דברים אסטרטגיים שהצלחתי להשפיע בהם אבל אני הכי שמחה בזה שכל מה שבאמת השפעתי במציאות נבע מתוך זה שרציתי לעשות את רצון השם וזה אני הכי שמחה. שאלה אחרונה, מה היא התובנה או איזשהו מסר שחשוב לך להעביר לעם ישראל עכשיו שהוא שומע אותך? תראי, מה שאני רוצה הכי לבקש מכל מי שצופה בנו, זה פשוט שתתפללו עלינו. לא רק עליי, על כל הממשלה. הממשלה מתמודדת בכל כך הרבה התמודדויות קשות ודילמות קוראות ואנחנו זקוקים להמון סיעתא דשמיא וכתוב לב מלאכים ושרם ביד השם

אנחנו צריכים שהשם יתברך ישלח לנו עצה טובה ואנחנו מבקשים מכל עם ישראל אני מבקשת בבקשה בבקשה תתפללו עלינו שיהיה לנו שהשם ישלח לנו את אורו ואת אמיתו ועצה טובה תתפלל לנו בבקשה כל יום זה כל כך חשוב למען עם ישראל ומדינת ישראל. תודה. וואו, זה חזק. ו מה השאיפה הכי גדולה שלך? לתת לפנסיה, לקרוא ספרים, לטייל, להיות עם הנכדים, להיות בנחת, ללכת לשלוש תפילות ביום ולא לאחת. וואו, זה מדהים. מדהים אותי. את יודעת מה מדהים אותי? השילוב הזה שלך שמצד אחד את אשת אמונה ואישה מאוד רוחנית ומאוד מאוד מורמת מאה מהמקום הזה של הלימוד הרוחני העמוק שלך ואת לומדת המון ואני לא יודעת איך את מספיקה אבל את לומדת המון ומצד שני

את פועלת מבחינה ציבורית ופוליטית ומאוד בהירת מחשב מחשבה ומאוד הולכת עם האמת שלך עד הסוף ונחושה בדעתך שזה מדהים השילוב הזה איך את עושה אותו זה פלא בעיניי באמת זה פלא זה מדהים ולראות אנשי כנסת כמו שאת דיברת מקודם, נכון יש פוליטיקאים כאלה וכאלה, אבל בכל זאת להיות להיות פוליטיקאי ולהיות כל הזמן מכוון לנקודה זה לא דבר פשוט זה לא דבר פשוטי לגדול בצילם של אנשים מאוד גדולים

ברוך השם ואת בחרת ללכת בדרך הזאת שזה דבר מדהים אז תודה תודה על הזכות והיו ונלמד מהערכים האלה מהמקום הזה מהאמת מהסנטר הזה ללכת עד הסוף על הנקודה הזאתי ובעזרת השם שזה יביא כבר את הגאולה הנצחית

אמן ‏Eh