במטבח של עדן | פטריות במילוי עוף פרגיות ממולאות בפסטרמה וקינוח תפוחים מטורף | מורן פינטו פרק 32

שלום שלום וברוכות הבאות לעוד תוכנית מופלאה "במטבח של עדן", התוכנית שבה אתן מקבלות גם מתכונים טעימים, לפעמים קלים, לפעמים קצת יותר מאתגרים, גם פרשות שבוע, פרשת שמיני היא הפרשה שלנו, שתכף נדבר עליה. הבאתי את מורן, מורן פינטו, לבשל איתי. איזה כיף, מורני, מה נשמע? -היי. מעולה. כיף שבאת אליי שוב למטבח. עוד פעם מתכונים קלים. -יאי, מתכונים קלים זאת את. יאללה, בואו נתחיל. אז ברוכה הבאה למטבח שלי פעם נוספת. -איזה כיף. -כן. אז מה נבשל היום, מה שלוש המנות? טוב, אז יש לנו ככה מנה ראשונה שהיא בעצם פטריות פורטבלו ממולאות עם אננס מלמעלה אפוי. מנת פתיחה סופר מגניבה. נראית מאיזו מסעדת יוקרה, אבל עושים אותה

בכמה דקות. זו המנה הראשונה. -כן. המנה השנייה זה פרגיות ממולאות בפסטרמה וחרדל. תכף תראי. -וואו. והמנה האחרונה זה תפוחים אפויים עם קינמון. כל הטעמים האלה שאני אוהבת של בית, והם פשוטים להכנה וכיפיים. -טוב, זה ממש, באמת נשמע פשוט. אוקיי, אז אנחנו נתחיל עם הפטריות? כן. -אז פטריות, לא משנה אם פורטבלו, או לא משנה, כל פטרייה אחרת, עדיין יש עניין של הבדיקה. את לא צריכה את הרגל. -נכון, אני מורידה את הרגל. אז אנחנו נוריד, ואז יש עניין של להסתכל בתוך הפטרייה עצמה, וככה, את יודעת, קצת להזיז ולראות שהכול בה נקי. בעיקרון, אני יודעת שאם זה ממש סגור עד לבפנים, אז אין בעיה. אבל זה אף פעם לא סגור. -אלה לא, אבל

השמפיניון כן. אה, שמפיניון כן. -שהם לגמרי סגורים, אז זה מצוין. נכון. בסדר, אנחנו נבדוק, אין לנו בעיה לבדוק. אוקיי, אז יש לנו פה פרגיות טחונות, אבל אפשר לעשות את זה גם עם עוף טחון, אני אוהבת לעשות את זה עם עוף טחון, כי זה נורא עדין. זה כאילו עדין כזה, לא בשר כבד. -הפרגית. -הפרגית, כן. ומצד שני, גם טיפה בשרנית כזאת, לא יבשה. אז בקיצור, זה ממש מעולה. ואפשר פשוט לבקש מהקצב, כי זה לא משהו שימצאו לקנות קפוא, אלא מהקצב, את אותן פרגיות במגש... -צריך את זה טרי. -כן, שיטחן לכם. אז אני לא מתבלת יותר מדי תבלינים. אני שמה קצת שמן, שיהיה לי קל. עוף טחון, תמיד הוא דביק כזה יותר, אז שיהיה לי קל ללוש. אני שמה

מלח. פלפל שחור. יש לי פה טיפה פטרוזיליה מיובשת, אז גם ממנה נהנה. -מגניב. ושום. ואני עוברת ללוש את זה. אז שנייה רגע, ברשותך, אם אפשר. את חייבת להסביר לי מה הקטע. הכול נכנס בטבעות ו... אז אני פשוט אוהבת שזה... האמת שזה גם נהיה לי בעיקר בקורונה. בקורונה, כשהייתי מבשלת ללקוחות, הייתי מבשלת עם מסכה וכפפות, אז פשוט התמכרתי לזה שהידיים שלי לא כל הזמן מלוכלכות ואני צריכה למצוא את כל ה... אבל באמת... -הן מלוכלכות, את פשוט לא מרגישה. -כן. לא, אבל פחות, כאילו, התחושה שכל שנייה אני מחליפה כפפה... זה מעולה. אוקיי, ואז מה שאני עושה, אני פשוט... הורדנו את הרגל של הפטרייה, את הורדת, ואני ממלאה פה. אז אני

אוהבת לעשות אותם מפטריות פורטבלו גדולות, ואז זו מנה כזאת יפה על הצלחת, גדולה. אבל אפשר גם לעשות אותן מקטנות, וזה מצוין. ואני מניחה אותן בתבנית. וזה יוצר מנה מאוד אלגנטית, מיוחדת, אולי משהו שלא רואים בכל מקום. -מדהים. ומצד שני, היא נורא פשוטה להכנה. -אני אדליק את התנור. מה, על איזה חום? מה את צריכה? גם 200 מעלות זה סבבה. -תנור רגיל? -כן. אוקיי. -כשאני עושה אותם עם פטריות קטנות, אפשר פשוט לשים שתיים, שלוש על צלחת. כן. -שזה יהיה כזה יפה. כן. אני לוקחת אננס טרי. סתם שתדעו שאננס טרי לא דומה לאננס בשימורים. -ברור. אין בכלל... ולא מזמן היה לי כזה, את יודעת, מין מגש אננס שנשאר פרוס, איכשהו לא... היו

מלא פירות. שמרתי, שמתי בפריזר. אמרתי, חבל, בל תשחית, אני אשים באיזה שייק או משהו. -ברור, בטח. בסוף הכנסתי אותם לעוף. עשיתי עוף ושמתי קוביות אננס, ופשוט היה חלום. -בטח. -אני זוכרת שכולם כזה אוכלים, ו"רגע, מה זה? מה יש בזה?" "כלום, אננס". אז אננס זה פרי מהמם. ברגע שזה פורטבלו גדול, אני יכולה לשים פרוסה שלמה של אננס, אבל פה אני חותכת אותם ליותר קטן. פשוט מניחה מלמעלה. מעניין. לא מדי דק, כי בזמן של האפייה זה כזה קצת מתכווץ ומצטמצם לו. מניחה מלמעלה. מפזרת טיפה מלח, ממש ככה בקטנה, וטיפה שמן. ואז, עם הכף, ממש מעט, כי אני רוצה שתישאר לי עסיסיות, אז ככה מעט ממש צ'ילי מתוק או טריאקי. גם נותן לנו צבע

יפה, זה לא צריך הרבה זמן אפייה. ממש 25 דקות. וזה מוכן. -וזה מוכן. מדהים. וואו. -זה יכול ללכת לתנור. טוב, זה נראה ממש מיוחד. -כן. -בואי נראה איך זה טועם. זה יטעם. -אז אני אכניס את זה לתנור, ואנחנו נתחיל להתכונן למנה הבאה. קדימה. טוב, אז הגענו למנה השנייה. מה עושים? אז אנחנו עושים עכשיו פרגיות ממולאות בפסטרמות, עם חרדל ודבש. עוד פעם, אני, כבר לא נעים לי להגיד שזו מנה קלה ו... -לא, נעים, נעים. נעים לנו מאוד. אוקיי, אז מה? -קלילה וטעימה. -מה צריך? מה שאני צריכה זה בעצם פסטרמת בקר. -אה, הנה. מעולה. מעולה, יופי. אז בעצם כל סוג של פסטרמת בקר, זה לא באמת משנה איזו חברה או משהו. זה לא זה... אז מה שאני

עושה זה, אני פשוט לוקחת את הפרגיות. אני אפתח לך ואשים לך בצלחת. וכל פרגית אני מורחת טיפה בחרדל. פה פינקו, שמו לנו מלא. אבל בסדר. ואז אני מניחה פרוסות של פסטרמה. אני דווקא אוהבת פסטרמת בקר. היא ככה מוסיפה טעם לעוף. אם זה פרוסות כאלה דקות, אפשר לשים שתיים. מניחה ומגלגלת. וזהו? את רואה מה זה? -מדהים. הפרשת שלנו, פרשת שמיני, בעצם אנחנו קוראים על נדב ואביהוא, ועל האש הזרה שהם הבעירו ועל המוות הנורא, כשבאה האש ואכלה אותם, ובאמת נשאלת... מלא מלא פירושים יש, למה? וואו, כמה, זה מדהים, מדהים, מדהים. כל אחד אומר זה, אומר זה, זה אומר זה, זה אומר זה, אבל אחד הדברים שכאילו מצאתי שיותר מתחבר גם לנו, לזמן

שלנו, דווקא הרמב"ן הסביר את זה, שהם הלכו... הם היו מאוד קרובים למשה ואהרן, כן? הם היו מאוד מכובדים, מאוד כיבדו אותם. הם לא היו איזה ילדים פרחחים. מאוד מאוד כיבדו אותם, ונדב ואביהוא, הם הלכו לפניהם והם דיברו ביניהם, והם אמרו: טוב, אז כששני הזקנים האלה ימותו, אנחנו ננהיג את העם, אנחנו נוביל, נמשיך את הדבר הזה, והקב"ה, אומרים שהוא שמע את זה ואמר: נראה מי קובר את מי, מה שנקרא. והעניין הוא של באמת כיבוד הזקנים, היום, כשהורים מתבגרים, אז זה לא כמו פעם. פעם הזקנים היו גרים עם הצעירים, והיו מכבדים אותם והיו חיים ביחד, והנכדים עוזרים. -כולם מסביב. מסביב. היום כולם כל כך עסוקים וטרודים, וכולם רצים

וכולם בעניינים שלהם. -במרדף החיים. -ממש. וזה כל כך עצוב, כי אנחנו מפספסים את הדור הזה, וכולם מסתובבים עם העובדים הזרים, והם מטפלים בהם והם מגדלים אותם, וכאילו, בסוף ימיהם, במקום שתהיה להם איזושהי נחת בזמן הזה, אז דווקא שם הרבה ילדים מפקששים בכיבוד ההורים הזה, וכיבוד ההורים, או כיבוד הדור המבוגר, הדרת פני זקן, זה משהו שאנחנו מצווים עליו. למה אנחנו מצווים על זה? אנחנו לא מצווים לאהוב את הילדים שלנו, לטפל בהם. זה משהו שבטבע שלנו, אבל דברים שהם קשים לנו, אנחנו מצווים עליהם, ואנחנו מצווים "והדרת פני זקן", למה? כי בשלב הזה הכי קל לנו להגיד: "יאללה, תשחררו אותי, עזבו אותי, "אני... יאללה, אני מתקדם

עם החיים". לא, לא, לא, ממש לא. לכבד אותם, לדאוג להם, לראות שהם בסדר, להקשיב להם. יש להם חוכמה גדולה, יש להם ניסיון, יש להם פרספקטיבה של זמן שאין לנו, אין לנו את זה. אנחנו עוד בתוך הצעירות שלנו, בהשוואה אליהם כמובן. ובאמת, תמיד כשאני קוראת על נדב ואביהוא ועל כל הפרשה הזאת, אני אומרת, המסר שאני לוקחת מהפרשה זה להיות מדויקת בכיבוד ההורים שלי, כי קשה להתבלבל שם. כאילו, קל להתבלבל שם, וקשה לשמור על זה. -כשזו שכנה לפעמים או מישהו, קל יותר להיות נחמדים, אבל כשאימא תתקשר ותגיד: "אולי תבואי", אולי, אולי, אולי, "רגע, אין לי זמן, אין לי כוח", "רגע, הילדים..." -נכון, נכון, נכון. למה, היא, כשהייתי תינוקת

והיא קמה אליי בלילות ונתנה לי מוצץ ודאגה לי וזה, היא אמרה לי "אין לי כוח"? לא. -והכי הכי זה שכולם בסוף מתחרטים שהם לא זכו לעשות את זה כשהיה צריך. אז בואו נזכור, הפרשה הזאת באה להזכיר לנו בשביל שלא נתחרט, שלא נגיד: "אוי, מאוחר מדי, למה לא זה". לא, בואו נעשה את זה עכשיו. סבתא שלי, בשנים האחרונות שלה היא הייתה כבר בדמנציה, אבל לפני שהיא הייתה בדמנציה, וגרתי עוד ברמת השרון, לא ברעננה, אז הייתי נוסעת אליה לפני כניסת שבת. ממש, זה היה ממש מלחיץ כזה, להדליק איתה נרות שבת. הייתי באה והייתי מסדרת לה את הנרות והייתי מדליקה איתה נרות. הייתי מגיעה כמובן לפני, מדליקה איתה קצת לפני, אבל הייתי שמה לה את

המטפחת על הראש והיא הייתה מדליקה את הנרות ומברכת, וזה היה כזה רגע של נחת בשבילי. -בטח. -ותמיד הייתי מביאה איזה... עם הילדים, זה כאילו היה פרס, לבוא לסבתא, לבוא לסבתא, והם היו באים איתי ורואים את סבתא ויושבים איתה רגע. וחוץ מזה, את יודעת שאני שמתי לב שבאמת אנשים שממש מקפידים על כיבוד הורים, בסוף מקבלים את זה מהילדים שלהם בחזרה, כי זה החינוך, הדוגמה האישית, לכבד את ההורים גם כשקשה, גם כשהם חולים, גם כשזה מאוד מאוד מטריד כביכול, וזו הדוגמה האישית, והילדים עושים בדיוק מה שהם רואים בבית. -נכון, נכון, נכון. ממש. אני צריכה עוד להשתפר, אבל כן, תמיד אפשר... תמיד אפשר עוד. מה זה? זה קשור לזה? -זה דבש,

כן. יש פה שום. יש פה, אני ממש שמה מעט מהחרדל. ואם הדבש הוא כזה קשה, אפשר טיפה מים חמים ו... הוא נפתח. -כן, בדיוק. שמן. עוד אני אקלוט את זה בסוף. לא, זה לא את, זה הבקבוק. לא, לא, זה כאילו צריך אוויר. מלח. הפטריות בסדר? -כן, אני חושבת שכן. כן. אוקיי. -מעולה. ואני... למרוח את זה ככה, כמו שצריך, מכל הכיוונים. מה שהחרדל עושה גם בפנים, הוא שומר על הלחות, שזה לא יהיה יבשושי. -שלא יתייבש. וגם לפסטרמה, את יודעת, חרדל ופסטרמה זה מאסט. -טעים מאוד. ויש פה צ'ילי גרוס, אז ככה נעשה גם קישוט וגם טיפה פיקנטיות. אני בכלל בכללי מבשלת כמעט רק עם מלח ופלפל. סתם, אני כאילו... -כן? כן, לא מבשלת בכלל עם תבלינים מדי

דומיננטיים. בכללי הכול אצלי מאוד... מלח, פלפל. -גדלת ככה? לא, בכלל לא. -אה. אני תוניסאית מהבית, והם חולים על תבלינים. תני להם, יאללה... כמה שיותר. -נכון. לא, אני לא סובלת את זה. -באמת? אני יכולה להריח אוכל מאיזו דודה ולהיזכר כאילו שזה היה נגיד בבית של סבתא שלי, אבל לי עצמי, זה לא מדבר בכלל. -איזה קטעים. מלח, פלפל, צ'ילי גרוס טיפה. המון, המון דבש, שום. טעמים כאלה טבעיים הרבה יותר מדבר אליי. כמעט לא... כאילו, היא יכולה לשלוח לי... סתם נגיד, פעם דודה שלי שלחה לי. אז כאילו היה לי להריח, והבאתי לילדים לאכול. -איזה קטעים. כבד עליי, אני לא זה... -וזה נכנס לתנור? -זהו, כן. הכי קליל, נכנס לתנור. בגלל

שזה פרגיות, זה צריך קצת יותר זמן. אבל בגדול גם כן, לא מדי, 35 דקות, 45 דקות מקסימום, לפי התנור שלכם, והמנה מוכנה. יאללה, נכניס את זה. נוציא את הפטריות ונכניס את זה. מה את אומרת, הפטריות מוכנות? תראי. -בואי נראה. כן, כן, כן. -כן? -כן. אז אני אוציא אותן. לכבוד שבת קודש. זה התבלין הלאומי. אוקיי, אז עכשיו אנחנו נפנה פה ונכין את הקינוח. -מעולה. יאי. -יאללה. -אוקיי, מה עושים? טוב, אנחנו עושים תפוחים. תקשיבי, יש שבתות שאני מחליטה לא להוציא סירים, ואני עושה שבתות בפיירקסים. -גדול. גם דגים, גם עוף, בשר, גם זה, הכול בתנור, אחד אחרי השני. יש לי גם תנור אחד גדול, שאפשר להכניס כמה דברים ביחד. מדהים. -וזה

כיף, כי אז זה גם פיירקס. את שומרת את זה ככה במקרר מכוסה, שמה את זה על הפלטה, מגישה את זה לשולחן. -ברור. אז זה חוסך גם המון המון כלים בין לבין. אני מתחילה עם תפוחי העץ, אז יש לי פה תפוחים. התפוחים הירוקים החמצמצים פשוט הכי מתאימים פה, כי גם תפוח מתוק וגם כל התערובת המתוקה זה קצת מדי, אז כשיש לי מתכונים עם תפוחים, אני אוהבת לשים חמצמצים. תגידי, בתור ילדה גם כן בישלת עם אימא שלך? לא. אז אימא שלי נפטרה כשהייתי בת שמונה. -אה, וואו. קצת זיכרונות מהמטבח, אבל השאר בישלו. אבא שלי, אחיות שלי הגדולות. -את הקטנה? לא, בכלל לא. היו הרבה יותר קטנים ממני אחר כך. -וואו. כן, שיירה, אבל... כמה אחים אתם? -שישה.

-וואו. כן, אז לא... כאילו, אני זוכרת המון ריחות וכזה... בואי, גם אני זוכרת, כשהייתי ילדה, אני חושבת שהעולם היה הרבה פחות בשפע. נכון. -אני זוכרת שהיה משפט כזה שכאילו "חצילים מצילים". כאילו, אימא שלי הייתה עושה ארוחה מחצילים. בואי, היום תגידי למישהו חצילים, הוא צריך להיות טבעוני בשביל זה, שהוא יסכים שכל הארוחה שלו תהיה מחצילים. -נכון. כאילו, היה בסיס פשוט וטוב, ושמחו ונהנו ממנו, והיום יש שפע מטורף. לפעמים אני מנסה לחשוב מה אימא שלי הייתה חושבת על השפע שיש היום. -כן? כי היא גם הייתה... היה הכול, אבל היא הייתה אישה פשוטה במהות שלה, אז כאילו אני תמיד תוהה לעצמי איפה זה יכול היה להמשיך. -וואו. אז

מה שאני עושה, אני בעצם לוקחת תפוח וככה חורצת. צריך קצת כוח, אבל זה מכשיר נורא פשוט, יש אותו בכל החנויות. הוא עושה לנו תפוח שלם בלי ליבה. ככה את כל התפוחים. אז זיכרונות מהבישולים של האחיות יש לך? כן, ושל אבא שלי כזה. כן, הוא גם היה מבשל? -כן, בטח. אבא שלי גם היה מבשל. -אה, עכשיו אני מבינה, כשאת אומרת על ה... שהוא אמר לך על המטבוחה ובואי זה... -כן, כן. כל דבר שהוא היה עושה, הוא היה "בואי תראי, בואי תלמדי איך עושים". אפילו אם הוא היה מבריג משהו: "בואי, תדעי, צריכים לדעת הכול לעשות לבד. "אל תהיי תלויה באף אחד". זה מה שהוא חינך אותנו. -ממש. תמיד תהיו עצמאים לעצמכם, גם אם יהיו מסביבכם משרתים.

אוקיי, אז אלה כל התפוחים שלנו שבעצם הוצאנו להם את הליבה, ואז יש לי את כל הדברים הטובים שהולכים עם תפוחים: צימוקים, אגוזים, סילאן, קינמון, כל מה שבאמת הולך טוב עם זה. אז אני ככה מפזרת חופשי, לא יותר מדי מתאמצת. צימוקים לבנים. קינמון באמת מוסיף לנו פה ארומה. אפשר גם אבקה, גם תבלין רגיל של קינמון, ואת אגוזי המלך, אני טיפה שוברת עם היד. וזה קינוח שכיף להגיש אותו עם גלידת וניל. יאמי. -קרה, זה חם וזה קר, ואני מחממת את זה, את יודעת, אחרי שאני מוציאה את המנה העיקרית לשולחן, פשוט שמה את זה על הפלטה או על משהו על גבי הפלטה. כל אחד, מה שמתאים לו ונהוג לו. אז שמת פה מקלות קינמון. אנחנו כמובן פתחנו אותם

ובדקנו אותם, כי האמת שלא הרבה יודעים את זה, אבל בתוך הקינמון, בגלל שהוא מתוק, אז בפנים ממש יכולים להיות זוחלים. אז ממש לפתוח, לשבור, להסתכל, לראות שזה נקי. אני גם לפעמים משרה אותם. זה סילאן. גם בסילאן יש לנו, את יודעת, סילאן טבעי יותר. יש את אלה שהם בכאילו, אבל כל אחד ומה שטוב לו. עדיף סילאן. -זה עושה עבודה... כן, סילאן טבעי. זהו. -פשש. -מכניסה את כל הדבר הזה לתנור. מדהים. -25 דקות, 20 דקות אפילו. אופה את זה. התפוחים ככה טיפה יורדים למטה, אבל הם כאלה יפהפיים, מלאים בטעם. זהו, ומגישים את זה חם עם גלידה. חלום. -בואי נכניס את זה, בואי נראה. טוב, אז הגענו לשלב הצלחות. הריח, חבל שהם לא יכולים

להריח את הריח של התפוחים שיש כאן. ריח מדהים. תיזהרי, זה פשוט חם. אוקיי. בואי נראה. אז בכלי הזה עלה לי ככה לשים את הפרגיות. הריח של החרדל עם הפסטרמה, את יודעת, חגיגה. לא יודעת אם הדגשתי את זה כשסידרתי, אני שמה אותם צפופים אחד ליד השני כדי שהם ישמרו על הצורה שלהם, ואת הפתח, כמובן, כלפי מטה. אז אלה הפרגיות. אז את התפוחים... ככה, את יודעת, עם גלידת וניל פה, זו חגיגה ממש טובה. אגוזים. כל ה... -פשש. משובחים. והפטריות הן מנת פתיחה כזאת חמודה, אז כמו שאמרתי לך, אחת או שתיים בצלחת. וזהו. -יפה. -עכשיו הגיע הזמן לטעום. אז אוקיי, בואי נזיז את זה, ואז נטעם את הכול מסודר. טוב, אז בגלל סדר הברכות, אני אוכל

קצת הפוך בשביל... אפילו שזה לא הגיוני, אני אתחיל פה עם התפוח. סליחה, הרסתי לך את היופי. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי העץ. -אמן. קינמון ותפוח זה הדבר הכי טעים שהולך ביחד. אני קצת אהרוס לך בשביל שאני אוכל לברך על האננס. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי האדמה. -אמן. הילדים שלי חולים על אננס. ועל הפרגית אני אברך "שהכול". איך היא לא טועמת, יא אללה. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. -אמן. וואו. זה הכול הופך להיות מעושן וסופר עסיסי. -אני הייתי מאוד סקפטית לגבי המנה הזאת. אה, באמת? זו אחת המנות שאני חושבת שלקוחות אצלי עפים עליה. לא יודעת, זה היה נראה לי מוזר כזה. מי שם

פסטרמה בתוך פרגית? וזה היה ממש טעים. -אבל זה עושה את הכול מעושן וטוב. ממש טעים. -ופה זה השילוב, הפטרייה שהיא רכה, העוף והאננס שהוא ככה חמצמץ. אז זה השילוב הזה ככה בביס, ביחד. -וואו, זה ממש טעים. איזה כיף. יואו, ממש. אבל זה היה הפתעה. איך אני שמחה. -ממש, הפתעת אותי עם זה. כאילו לא הייתי מוכנה לטעם המעושן הזה, כמו שאמרת. -כן. אבל הוא באמת תופס את כל המנה מעושנת, והחרדל ככה מעדן את זה. -החרדל, החרדל. כן, שילוב בקיצור. מדהים. תקשיבי, את תקתקת פה... מנות בקצב מסחרר, ורואים שאת מרגישה בנוח במטבח, איזה כיף. אז תודה רבה שבאת לבשל איתי. בכיף, היה לי כיף. -תודה רבה שלימדת אותי מתכונים חדשים. רעיונות

שממש לא חשבתי עליהם. איזה כיף, תודה רבה. -תודה, ותודה לכן, צופות יקרות, שצפיתן בעוד תוכנית של "במטבח עם עדן", ואנחנו נהיה פה כמובן גם בשבוע הבא, פרשה חדשה, מנות חדשות. יהיה כיף. שתהיה לכם שבת שלום. תודה, מורני, תודה רבה. -תודה.