במטבח של עדן | עוף בסגנון תאילנדי ופבלובה מטורפת | אביטל לנגר פרק 45

שלום שלום, ברוכות הבאות לעוד תוכנית מאלפת, "במטבח של עדן". כן, כן, זה המטבח שלי, אתן באות אליי, אנחנו מבשלות פה ביחד, שומעות קצת פרשות שבוע, וכל פעם אני מביאה שפית אחרת שנכנסת איתי למטבח. היום הבאתי את חברתי הטובה אביטל לנגר, מה נשמע? מעולה. -איזה כיף שהסכמת לבוא עוד פעם. מילא פעם אחת הפלתי אותך, אבל פעמיים זה כבר מדהים. נתחיל לבשל? -ברור. -יאללה, נתחיל. טוב, אביטלי היקרה, איזה כיף שבאת לבשל איתי שוב. אני שמחה מאוד, ואני כבר רואה פה את הזה. קודם כול, תגידי לי מה אנחנו הולכות לבשל, מהן שלוש המנות? אנחנו הולכות להכין עוף בסגנון תאילנדי. לא הייתי בתאילנד מעולם, אבל בזכות גיסתי אנחנו נהיה

בתאילנד. גיסתי איה. -יפה. אה, זה מתכון מעולה שלה, אני מכירה אותו. -נכון. -אוקיי. יהיו לנו ירקות בתנור. זה תמיד טוב. -תמיד. ופבלובה, נסיכתי, יקירתי. יאמי, שזה המתכון האהוב על הילדים שלי, כשאת באה הם דורשים פבלובה, שזה מצוין לנו. אוקיי, יאללה, בואי נתחיל עם העוף. אז ככה, מחבת יש לנו. שמן, שמן זית אנחנו שמות. אני אוהבת להשאיר את העור, כי זה פשוט... -בוודאי, זה עושה את כל הטעם. -נכון. -לא מבינה את אלה שמורידות את העור. כן, זה כזה... טוב. השמן קצת חם, אני יכולה להתחיל לשים את העוף. אני צריכה כף. כף עץ. נותנים לזה טיגון כזה חביב עם אש גבוהה. עכשיו, אחרי שהשחמנו את הפולקעס יפה יפה, אנחנו לוקחות את

השום, ממש עשר שניות, כי אנחנו לא רוצים את זה מר. -שזה יישרף, כן. -כן. ממש כזה נגיעה, לתת לו לגעת בשמן. ו... -ואנחנו שופכות את הטריק הזה שנראה כמו משהו חלבי, אבל פרווה. -זה קרם קוקוס. -כן. יש לנו את קרם הקוקוס, אני יכולה לשים את זה עכשיו על אש קטנה. את הדבש מתי את שמה, אחר כך? -אני מוסיפה כבר את הדבש, זה הדבש שלי. -וואה וואה. בערך רבע כוס. ויש לנו כאן את הסויה. פשש. טוב, זה ממש מתכון תאילנדי, והיא לעומת זאת הייתה בתאילנד. כן, לגמרי, ועתידה לחזור. -בהחלט. ולגביי, זה ממש לא בטוח, לא ודאי. -כן, כן. אני, האמת, לא ממהרת לצאת מהארץ כרגע. -צודקת, צודקת. -אבל אין לדעת מה יוליד יום, לאן ייקחו אותנו

החיים. -ממש. זה טוב להגיד "כרגע", מה אנחנו יודעות? -חד-משמעית. תגידי, אז מה את אומרת? את רוצה... זה, לספר על הנס שלך? אז האמת שכן, בעיקר בגלל שאני מרגישה אחריות כי התחייבתי לספר. רגע, אני שנייה עוצרת אותך. זה ממשיך להתבשל כמה זמן? שעתיים. -שעתיים ככה? נוסיף לזה קצת את הבצל. -הבצל הזה? אה, רגע, אז אני אגיד עוד משהו. -כן. -אוקיי. סכין. אנחנו חותכים את זה גס כזה. אני לא רוצה את מה שיש בו ממש בצל, כי זה סתם יהיה מר. ואני זורקת את זה מלמעלה. -או, עכשיו זה תאילנדי. כן, אני יכולה להוסיף את הכוסברה וקצת בצל ירוק, ממש קצוץ, כי אני אוהבת להוסיף. ובעצם אנחנו עכשיו יכולים לתת לזה קצת, ואחר כך לכסות את זה

ולתת לזה שעתיים בנחת, על אש נמוכה. מושלם, מנה של צ'יק וצ'ק, ורק... שגר ושכח, מה שנקרא. -כן. טוב, אז עכשיו אנחנו נעשה ירקות בתנור ואת תספרי על הנס המדהים שקרה לך, כי את גם אמרת שאת תספרי אותו, ויש עניין בלפרסם, "פרסומי ניסא". אז תוך כדי שאנחנו חותכות, אנחנו נדבר. אני יודעת שזה קשה לך, אבל אני אאתגר אותך. חד-משמעית. טוב, מעולה. אז קודם כול, באחד ההריונות שלי, ככה באמצע בדיקה שגרתית שלא עשיתי מעולם, זו הייתה פעם ראשונה, אמרו לי שיש בעיה, ורצתי לרופא שלי והוא אמר... שאלתי: "כמה סיכויים ללדת ילד בריא?" והוא אמר לי: "אחוז אחד מתוך מאה". וואו, אחוז אחד מתוך מאה? -כן. ושאל אותי כמה מרפקים יש לי להגיע

למקום שנותן כל מיני בדיקות ולהתעקש שיקבלו אותי. אמרתי שזה לא הבעיה. אז הגעתי לבדיקות, וככה, כל רופא שפגשתי הוסיף עוד יותר לחץ. ואמרתי לקב"ה שאני מרגישה שאני לא יכולה לדגמן את האמונה האבסולוטית הזאת, ושיש לי מספיק דברים שאני צריכה להתמודד איתם ואני מרגישה שזה יותר מדי, אבל כאילו, בוא נראה, בוא נראה לאן לוקחים אותנו. הרשיתי לעצמי לבכות ולהישבר ולפחד ולדאוג, ואני זוכרת שמה שעשיתי, פעולה אקטיבית שעשיתי, זה שהחלטתי שאני... לא יודעת, אני מתקשרת עכשיו לתרום... וכיוונתי לרחל אימנו, שהיא יכולה לעזור לי. לא יודעת למה דווקא, כי יש הרבה צדיקים שאני אוהבת, ורבי נחמן ו... הרבה. ופשוט... -הרגשת שפה צריך את

אימא רחל. -כן, כן, ממש ככה, ופשוט... נכנסתי לסשן של... לסריה של בדיקות, והתחלנו איזשהו תהליך. וככה, כל פעם אחרי כל בדיקה, אמרו לי: "טוב, יש יותר סיכויים שיהיה בסדר, שיהיה פחות מסוכן", "טוב, יש יותר סיכויים", ו... הפסקת לעשות בדיקות, לא? באיזשהו שלב, אחרי חודשיים כבר זהו. הציעו לי: "אם את רוצה, בדיקות פרטיות וזה עולה עוד כסף", ואמרתי: "עד כאן. מה שיצא עד עכשיו הוא בסדר, "נמשיך לעשות את מה שחייב, אבל לא כאילו... "מעבר לזה", ואני חייבת להגיד שקיבלנו גם ככה... הסבירו לנו בדיוק והיו מאוד מאוד אנושיים, ובסופו של דבר ילדתי תינוקת. -מהממת. בריאה ושלמה, באורח מופלא וניסי, בי"א חשוון, בהילולה של רחל

אימנו. או... זה מרגש. -אז זה היה כזה סימן... מרגש. -נשיקה וחיבוק מהשם יתברך. -וואו. כיף גדול, והיה כאן ניסיון והיה כאן קושי, וזהו, ואני באמת בהודיה על הדבר הזה. וואי, מדהים. סיפור מרגש ממש, באמת סיפור מרגש. אוקיי, חתכנו, מה? את המגש? -עכשיו אנחנו לוקחות את התבנית, כן. נזיז לנו פה קצת את הבלגן הזה. -תיזהרי מזה, הוא קצת, כן... כן, הוא נראה לי לא חינני. -לא, הוא חבר, הוא חבר... כן, הוא חבר חבר, אבל... מסוכן. -תיזהרי על האצבעות. -כן. כרגיל, אנחנו מציירים. -בטח. -אני אוהבת בלגן, אני אוהבת צבע. אני תמיד שמה מלח גס גם מתחת, ככה. גם פלפל שחור. קצת, למי שאוהב. ילדים לפעמים פחות, אבל להכול מתרגלים.

בצל. את הרוב אני שמה תמיד למטה, כי זה פשוט יותר מקבל את ה... לא יודעת, חום נכון, איזון טוב. ויש לנו פשוט את הירקות, שהם לא צריכים להיות באותו גודל. הם יכולים פשוט לנוח. את יכולה להמשיך רגע, עדן. אני חותכת את השום הזה. לא כאלה? -גם. ככה אני רואה גם מה קורה באמצע. -כן. וזה נראה תקין וטוב. זה גם בעיקר בשביל היופי, אבל גם אפשר לאכול את זה, למי שאוהב. בדוק. גם כאלה שיניים לפזר? -כן, תפזרי. כרוב, פשוט הילדים שלי מתים על זה. אני רוצה גם להזכיר אותם, שהם עושים מלא דברים במטבח לבד. -נכון. וממש מגיל קטן, ארבע, שלוש, אני עשיתי איתם עוגות ביסקוויטים ועוגות ודברים כיפיים. אוי, איך שכחתי, כרובית, אהובתי.

טוב, זה יצא לנו ממש עמוס. אפשר לעשות גם את זה בפחות ואז זה יצא יותר צרוב, וגם ככה זה שפע. -שימי, שימי, אבנר אוהב. מהמם. אפשר לתקוע את הרוזמרין הזה. אני בכוונה לא שמה על הכול, כי אז מי שלא אוהב ולא בא לו, לא לוקח מהחלק שזה נמצא. אני מנחשת שאת שמה שמן מעל. -ברור. אין פה שאלה. -בוודאי. -גם את העגבנייה החמודה הזאת נתקן. חבל. ככה, זהו? -כן. את יכולה לשים מלח. עוד... פלפל שחור. אפשר, מי שרוצה, להוסיף צ'ילי ודברים, אבל אני את זה מעדיפה כזה ככה. -וואי, זה מושלם, די, לא צריך כלום. ככה, לאכול את זה וזהו. ואז אפשר להכניס את זה, גריל או טורבו, מה שהתנור שלכם אוהב. -ולכמה זמן? ואני עושה את זה משהו כמו 20

דקות. -20 דקות, זהו, שלא יהיה קשה. -לא יותר, ואם זה קצת קשה, זה גם כיפי, כי זה קראנצ'י כזה, ולא סמרטטת. לא, לא, לא. אנחנו אוהבים את זה קצת קראנץ'. אז אנחנו מכניסות את זה, ועוברות ל... קינוח. -קינוח. יאי, יאללה. תפתחי לי רגע את התנור, מאמי. לכבוד שבת קודש. יאי. אז עכשיו הגענו לרגע האהוב עליי בתוכנית, הפבלובה, שזה בעצם הספסיאלטה שלך, זה הדבר הכי טוב שאת יודעת לעשות, נכון? או-אה, את בונה פה רף ציפיות מאוד גבוה, עדן. -אני פשוט מכירה. אבל כן. -אבל כן. אז מה עושים? טוב, קודם כול, אני מסמנת לי עיגול. אני תמיד אומרת: "לא צריך, שטויות", ואז כזה לא, עדיף לעשות עיגול. את זה אנחנו לא צריכים. זה סתם, אפשר

לעשות קוטר 20, קוטר 24, סתם משהו שיסמן את המרחב, ומתחילים להקציף את המרנג שלנו. -אוקיי. מה? אנחנו לוקחות בעצם חלבונים, אוקיי? ארבעה חלבונים מביצים גדולות, ומתחילים להקציף. אוקיי. -אנחנו מקציפות בערך בין שלוש לחמש דקות, הקצפה ראשונית, בלי סוכר, עד שאנחנו נראה קצף כזה לבן ויפה עולה. -אוקיי. כזה... רגע. הכי מהר, לא? אפשר, כן. ככה, מהירות כזאת. ותכף נוסיף את הסוכר. תנמיכי לי את המהירות. עכשיו כשהמהירות יותר נמוכה... חומץ? -חומץ, שיהיה כזה אוורירי מבפנים, ולא קשה, וגם שלא יקבל צבע. וזה הקורנפלור, שבפסח אפשר לשים קמח תפוחי אדמה, למי שלא אוכל תירס. נותנים לזה כזה חצי דקה. להגביר? -דקה... לא, לא.

ככה, נמוך. וזהו, ואז יש לנו את המרנג שלנו. אייוואה, שקט. עכשיו תרימי אותו ותני לו כזה... הנה, שיראו שהוא ממש מרנג. -כן. עכשיו אני לוקחת את הקצף המבריק והיפה הזה. וואו. ומתחילה עם... שמה את הכול כגוש באמצע. את תעשי, ואני אספר לך משהו על פרשת השבוע שלנו. אני אזיז לך את זה? -כן. -את זה את לא צריכה, נכון? -לא. אז יש את הסיפור של גד וראובן, שבעצם באו למשה רבנו ואמרו: אנחנו רוצים לשבת בצד המזרחי של הירדן, כי אנחנו רוצים לדאוג למקנה שלנו ולילדים שלנו, לטפינו. והוא כאילו אמר: מה? קודם כול, תדאגו לילדים שלכם, אחר כך תדאגו למקנה שלכם. מה אתם? מה... אוכל, זה, זה שטויות. איפה הרוח, איפה הנשמה? איפה שהם

יהיו חלק מעם ישראל, שיהיו עם שאר השבטים? שיהיו חלק מהמשותפות הזאת. ואני חושבת שכל כך הרבה פעמים... אנחנו כאילו תמיד, בתחום החינוך דווקא, אז אנחנו תמיד אומרים לילדים שלנו: "תורה זה הכי טוב, ללמוד זה הכי טוב", אבל אז בפועל, מה הילדים רואים? אולי הם רואים אותנו עובדים הרבה, רואים אותנו עסוקים, רואים את האבא... לא בעלי, אבל נגיד בעל אחר שבא מהעבודה והוא, לא יודעת מה, כל היום במסכים, או... ואז אתה אומר, כאילו... עם המסך: "לימוד תורה זה הכי חשוב". נשמה, דוגמה אישית זה הכי חשוב, קודם כול. ואני חושבת שהפרשה הזאת באה להזכיר לנו באמת, בתחום החינוך, שהרבה פעמים... הרב יובל אומר את זה, הרב שלי, הרב

אשרוב, שהוא אומר: "אין מה לחנך ילדים. זה הכול רק דוגמה אישית. "מה שהם יראו, זה מה שהם יהיו". אתה רוצה שהילד שלך ילמד תורה? תלמד תורה בעצמך, אל תדבר, תעשה. את רוצה שהבנות שלך יהיו צנועות? אל תיפלי עליהן עם כל מה שאת לא מצליחה. תדאגי לעצמך, הן כבר יראו. זה כל כך, הדברים האלה, לקחת את האחריות אלינו, ולא לנסות להפיל את החלומות שלנו על הילדים שלנו, ולראות איך אנחנו מצליחות בעצמנו לעשות דברים, וזה מאליו ייזל לילדים שלנו. יפה. -נכון? "אין האדם יכול לשנות אלא את עצמו". -בדיוק. ממש יפה. -מאוד... אהבתי. -אז זהו, זה, כן, זה כזה, בשבילי זה כזה אייטיז, לא יודעת. -נכון. -פרוע ויפה. בדוק. -ספר ימי הולדת,

מזכיר. כן. -אנחנו לוקחים את זה ככה, מניחים את זה בתבנית. בעיקרון, עדיף לשים את התבנית מתחת, אבל זה לא ממש משנה כי זה עדיין יהיה... בעצם הכול פה פרווה, אין פה כלום... -כן, אנחנו שמים את זה. אני... חכי, חכי, חכי. אני אעשה ככה. -כן. מקסים, וזה נכנס לתנור, 150 מעלות, עליון-תחתון, עשר דקות. אחרי עשר דקות, אנחנו מורידים את זה ל-120, אפשר גם 110, אם התנור חזק, לשעה ועשרים, שעה וחצי, ומשאירים את זה עוד שעה וחצי, אם יש זמן. אם אין לך זמן ויום שישי וריתחא דשבת, אז יאללה, מוציאים ומכניסים עוגה אחרת לתנור. -ומה שיוצא, אני מרוצה. כן. -יאללה, בואי נכניס. מהמם. עכשיו אנחנו מכינות את הרוטב. אוקיי, אז עכשיו

אנחנו עושות את הרוטב של הפבלובה? -כן, הרוטב, החלק העסיסי... -אחות, זה מלא עבודה, את אומרת: "אני באה רק עם קינוח". -לא, לא, לא, אני מג'נגלת, ותוך כדי אני עושה עוד כמה דברים, וזה כן, זה מאתגר את הקשב. אני מתחילה עם פירות היער. -כן. אני מוסיפה סוכר. אין, אין, אני לא יכולה שלא לראות את הסרט הנע עם הקעריות. אני מוסיפה וניל. -כן. -ו... לימון. -זה לימון. חצי לימון סחוט, ואני צריכה כף עץ. יש פה, במגירה הזאת. כן. זה לא צריך הרבה זמן. משהו כמו בין חמש לעשר דקות. אנחנו רוצים לבשל את זה. סוג של ריבה. -כן. מי שבא לו למעוך והוא אוהב את זה יותר כזה ריבתי באמת, אז אפשר למעוך אחר כך, ומי שלא, והוא אוהב לראות

את הפירות שלמים. אפשר גם, מי שלא אוהב פירות, לסנן את הפירות, ורק ברוטב להשתמש. שזה בעצם סוכר. סוכר זה טעים, ואם תיפול לך חתיכת... -כן. -מרמלדה, לא אכעס עלייך. הייתי חייבת להזכיר את שאולי. -ברור, איך אפשר בלי שאולי? "שאולי!" הרוטב שלנו, הוא כבר מוכן. אוקיי, אז מה זה כל זה? לא הבנתי מה את עושה עם זה. אז כל זה, זה עכשיו הקרם, הקרם. -אה. שהוא יכול להיות חלבי... -כפרה, זה מלא עבודה. -פרווה. זה לא, זה כזה... זה קליל. -מה זה קליל... -יש... אני אומרת על זה שאנחנו נמשיך במיטב המסורת, שאת מביאה את הפבלובה, ואני מבשלת. -זה מתאים לי, זה מתאים לי. -בדיוק. אנחנו שופכות את השמנת. הצמחית, יש לומר, כי עשינו

עוף. אני ממש אסירת תודה שאין את הקופסאות, שככה את לא רודה בי. -לא רואה את זה, נכון. אוקיי, יש לנו פה... את יכולה להתחיל להקציף. רגע, מה את מוסיפה? -אז אני מוסיפה... פודינג וניל. -פודינג וניל. וזהו. -את הסוכר אחר כך? -סוכר לא צריך, אני חושבת, כי בגלל שזה צמחי, זה מספיק מתוק. -נכון. אוקיי. מוכן? -נראה לי שכן. כן. -יאללה. אז הקרם מוכן, ועכשיו נביא את הפבלובה ותראי לי את כל היופי הזה, ובכלל, בואי נצלחת כבר את הכול. יאללה. -יאללה. אז הפבלובה יצאה מעלפת. רגע, קודם אולי נשים את העוף? נצלחת פה את העוף, ואז נסיים את הקינוח. גם הירקות מושלמים, לא צריך יותר כלום, תאמיני לי. אוקיי. הנה. באתי להביא לך את

הפבלובה. רגע. אנחנו נשים כאן... את הפולקעס הזה שלנו. ורוטב. חובה. תגידי לי מתי לעצור. מתי שאת חושבת, אני לא... אני לא עוצרת עם רוטב. -אוקיי. אנחנו אוהבים אורז עם מרק רוטב. -הבנתי, אז זהו. זה מספיק. אוי, זה נראה מושלם. והפבלובה, קדימה, מה עושים? -אז עכשיו, אחרי שערבבנו. ערבבתי כמו אימא מאמבי, למי שמכיר. -ברור. -את הקדרה. יש לנו רוטב מוכן. אפשר לקרר אותו, אבל לא חייב. אני לוקחת את הקרם שלי, ממלאה אותו בתוך הגומה הזאת. אני רק עכשיו קולטת איך את צריכה לסחוב את זה אליי כשאת באה. -כן, והלכתי פעמים ברגל, יד אחת עגלה ויד שנייה פבלובה, או עוגה או... -אין, זר לא יבין זאת, ואת גם מתלבשת וזה, לא עכשיו...

יפה מאוד. מעריכה עכשיו עוד יותר, את רואה? והכול לבד, הכול לבד, עם השם. -עם השם, בדיוק. זהו. את יכולה לקחת את זה. -כן. תביאי, אני אקח. אה. אני עוד פעם אומרת, יש מי שאוהב לסנן ולא אוהב, יכול לסנן. -לא, זה כל הכיף. -אנחנו פה... וואי וואי וואי. -פשוט פריסטייל. -איזה יפה זה נראה. אפשר גם שיישפך על המרנג, מה שבא לכם. פשש, תקשיבי. טיל. עכשיו לפעמים אני גם, כשבא לי, אז אני עושה כזה... בתוך הקצפת, וזה עושה גם ציור נורא נורא יפה. נראה לי שזה מספיק. יש לי פה פירות שאפשר לשים. אחד הדברים השווים שאני אוהבת זה לקחת פסיפלורה ופשוט לסחוט אותה פה על הכול. -וואי. יפה. מדהים. -אבל השארתי את זה ככה, כדי שכולם

יוכלו לאכול, שיישאר במתוק ולא בחמוץ. אוי, זה נראה מדהים. אביטל לנגר, הבאת לנו פה מתכונים כיפיים, מהממים, פשוטים, אבל מיוחדים. אני מודה לך שהיית חברת אמת ובאת אליי. שיהיה שבת שלום גם לכן, תודה שצפיתן בנו וניפגש בתוכנית הבאה "במטבח של עדן". תודה, אחות יקרה.