במקום שתעבוד על עצמך - אתה מצפה שאחרים יעבדו וישלימו עם זה

כששואלים אדם שהוא כעסן, למה אתה כועס? הוא אומר, "אני מבין שזה לא בסדר, אבל מה לעשות זה אני התקבלו אותי כמו שאני." אומר הרמב"ם, אם באמת היית מבין כמה זה לא בסדר, לא היית אומר, "תקבלו אותי כמו שאני." אם אתה אומר, "תקבלו אותי כמו שאני כעסן". גבר אומר לאשתות, "שמי, אני עצבני, תשלימי עם זה. זה זה האופי שלי. כשאני כועס, אני משתולל, זה את צריכה להשלים עם זה. במקום שהוא יעבוד על עצמו, רוצה שאחרים ישלימו. אני יודע שזה לא בסדר, אני מבין, אבל זה אני." אומר הרמב"ם, זו טעות גדולה. אם זה אתה ואתה ממשיך עם זה, זה אומר שהדעה שלך שזה לא כל כך נורא. יש פה פגם בדעה, לא רק במידות, אלא יש פה פגם בדעה. כי אם היית

מבין שזה כל כך חמור, לא היית עושה את זה. ניקח דוגמה פשוטה. אדם שהוא כעסן וכשהוא כועס הוא מלבין פני חברו ברבים. כשהוא כעס וירד על ההוא. עכשיו נעצור אותו רגע, נגיד לו, תגיד, קח הקדח, אתה מוכן לראות לו בראש. נגיד, אל תגזים, מה אני רוצח? חס ושלום. מה זה אומר? שהוא לא יודע. שהמלבין פני חברו ברבים זה כאילו שופך דמים. אם הוא היה בדעה שלו מבין כמה זה חמור שלבייש את האדם זה כמו לרצוח אותו אז הוא היה נזר גם לא לבייש אותו. הוא לא היה אומר זה אני. תקבלו אותי כמו שאני. הוא היה קולט עד כמה זה חמור. לכן אומר הרמבם כשהמידות של האדם לא מתוקנות זה אומר שהדעות שלו לא מתוקנות כי הוא לא קלט עד כמה זה חמור. ‏S.