"העיוורון לימד אותי לקבל פרופורציות לחיים": תהילה סממה על הרגע המכונן בחייה

אני באמת רואה ללב של האנשים, רואה רואה לנפש, את מי שהם, את מה שהם, לא שום סטיגמה בשום דבר. אני תהילה סממה, אני בת 29 א אני עיורת ואני גרה בירוחם א האמת שאני עוסקת בכמה תחומים, אני גם א עובדת כמה שנים תלמידי יא יב מלווה אותם ככה מלמדת לבגרויות. אני גם בעיקר האמת עוסקת במוזיקה. יש לי אלבום בכורה משלי, כותבת מלחינה. לפני כמה חודשים סיימתי לימודים אקדמאיים מבית ספר רימון. נולדתי בעצם כביכול רגילה לחלוטין, הגעתי הביתה, ההורים שלי לא ידעו שום דבר לאחר כמה ימים היא שמה לב שאני לא עקבית כאילו משהו לא תקין כשמביאים לילד איזשהו משהו מול העיניים אז הוא מגיב הדליקה את האור ואני לא עשיתי שום דבר ואז בעצם

אחרי כמה בדיקות גילינו שאני בעצם עיורת הייתי בגן לעייו עד גן חובה ואז הגיע מה שנקרא הרגע המכונן שלי אני גם מנצלת את ההזדמנות רגע להגיד תודה ולהכיר טובה להורים שלי שבאמת באמת צללו לי את הדרך לחיים. לפני שעליתי לכיתה א' עשו לי ועדת הסמה והיו בה כל כך הרבה אנשים שפשוט מאוד הגיוני שתהילה עיורת אז היא תלמד במקום לעיוורים. אני זוכרת באמת שההורים שלי הלכו לכל מקום, אבל לכל מקום באמת בשביל להילחם ובשביל לעמוד על זה שתהילה תקבל את מה שהיא צריכה, אבל תהילה תלמד בבית ספר רגיל. תהילה תשתלב בחברה רגילה. והמהלך הזה שלהם באמת הוא מה שסל הדרך שלי. א הוא באמת הרגע שזכותו הגעתי למה שהגעתי. כשאת רואה את אמא שלך

נלחמת ככה מול כל העולם בשבילך. זה מה שנותן לי את הכוחות בעצם להמשיך. אז באמת התחלתי יסודי רגיל. סיימתי כמובן גם תיכון רגיל לדרכתי בתנועת נוע רגילה לחלוטין בסיום על לימודי תיכון שלי עשיתי שירות לאומי מבית ספר תיכון איפה שאחרי זה הפכתי כבר ללמד ממש ליויתי שלושה מחזורי אומץ א ככה למד אותם לבגרות להיות כמו אחת גדולה בשבילם זה לא רק ללמד אני באמת מאמינה בלהיות שם בשבילם כמוה גדולה בטיולים בסמינרים בכל דבר עוד דמות שמלווה שאיתם לכל דבר כמובן מוזיקה הוצאתי אלבום בכורה קוראים לו עניין של בחירה וככה גם קוראים לה מפע שאני מעבירה. בעיברון לא בחרנו. זה ברוך השם הקדוש ברוך הוא נתן. ואומרים שאם הקדוש ברוך

הוא נותן לך את האתגרים אז יש לך גם את הכוחות להתמודד. אז בעברון לא בחרתי אבל באמת בחרתי לעשות כל דבר שאני רק יכולה. באמת לעבוד במקום רגיל ולהוציא לימודים אקדמאיים ולעשות כל דבר אפשרי. יש אתגרים ויש קשיים ו לומדים להתמודד ולומדים לצלוח אותם. קראתי ככה מאמר של באמת של הרב סולצ'יק שאני ממש ממש אוהבת שהוא כותב שם ריבונו של עולם מדוע רוממת אותי בעוד שאר האנשים נשארו מאחורה אני חושבת שהבן אדם שקיבל את המגבלה צריך לשמוח שדווקא הוא נבחר שדווקא לא הקדוש ברוך הוא נתן את הכוחות וגם אמא שלי אמרה לי תהילה תזכרי אם קיבלת את ההתמדיות הזאת כנראה שאת באמת יכולה לעמוד בה ואני חושבת שהעיוון נתן לי כל כך הרבה

דברים א דבר ראשון אין לי שיפוטיות חיצונית אני באמת רואה ללב של האנשים רואה רואה לנפש את מי שהם את מה שהם הם לא שום סטיגמה ושום דבר ולומד אותי לקבל פרופורציות לחיים באמת ברוך השם שזה זה ולומדים וצולחים ומתגברים אז הרבה פעמים שואלים אותי מה אני רואה מה אני לא רואה אני אגיד שאני לא רואה כלום לא רואה כלום ולא רואה שום דבר אה אני כן מרגישה אור וחושך אבל לא רואה שום דבר ואני חושבת שעוד נקודה שכך רציתי זה שההתמודות של מי שקרוב היא לא פחות קשה כי חיובוש שלצורך העניין כשיש שעיוורת בבית אז אי אפשר לזרוק את התיק על הרצפה ואי אפשר להחליף את המקום בין הסוכר לנס למלח זאת אומרת ההתמודות היא לא רק שלי זה

אנשים סביבנו שצריכים לשים לב לכל פרט אבל כל פרט להחזיר את כל דבר בדיוק לאותו מקום לא לשים מכשול באמצע הדרך ההתמודדות היא לא רק שלי וזה ברוך השם שיש א שני צדדים ביחד שני אנשים ביחד שעושים את הדברים כשאני קמה בבוקר כל יום אבל כל יום אני אומרת תודה תודה לקדוש ברוך הוא על מה שיש ועל הכוחות שהוא נתן ועל המשפחה שהוא נתן ועל הדברים שהוא נתן ואם הוא נתן לי את העיוון הוא נתן לי גם את הכוח להתמודד עם זה וברוך השם שזה רק זה באמת זה פרופורציות לחיים אני הרבה שואלים אותי אם יש איזשהו כעס או משהו חלילה וחס אני כל יום אומר את זה בלב שלם תודה לקדוש ברוך ‏Go!