אישים ביהדות: הכהן הגדול - הרב עמנואל מזרחי HD

שלום לכם, צופים יקרים. היום נדבר אודות הכהן הגדול שהיה בעם ישראל, בעזרת השם נצפה לו בקרוב, הכהן הגדול ששימש בקודש, שהיה נכנס לבית קודש הקודשים ביום הכיפורים, ומכפר על כל עם ישראל. הכהן הגדול מאחיו. הפסוק אומר: "והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה," כך הוא מתקדש, "הוא מילא את ידו ללבוש את הבגדים," לכהן הגדול היו שמונה בגדים, מה שאין כן לשאר הכהנים, מה שנקרא 'כהן הדיוט'- זה הכהן הפשוט- רק ארבעה בגדים, שם כתוב: "את ראשו לא יפרע ובגדם לא יפרום," הכהן הגדול- אסור לו יותר משלושים יום שלא להסתפר, הוא חייב בתוך שלושים יום להסתפר. והיה מסתפר מיום שישי, ליום שישי, מערב שבת לערב שבת. גיסו או

שאומרים, חתנו של רבי- רבי יהודה הנשיא, קראו לו בן אלעשה. ה'גמרא' מספרת עליו שהוא היה עשיר מופלג והוא ביזבז הרבה מהממון שלו על מנת ללמוד את התספורת הזו של הכהן הגדול. יש לו תספורת מיוחדת, התספורת הזו היא עד כדי כך מיוחדת, שצריך זמן רב ללמוד כיצד לעשות תספורת זו. ואת זה למד בן אלעשה. אותו כהן גדול צריך להיות בחמישה דברים משובח, והם: הוא צריך להיות חכם מאוד, צריך להיות גבוה מאוד, הוא צריך להיות יפה תואר, הוא צריך להיות חזק מאוד, והוא צריך להיות עשיר. החמישה דברים הללו, הם מחייבים את הכהן הגדול. מסופר על רבי פנחס הסתת, שנפל בחלקו להיות כהן גדול. יום אחד ראו אותו אחיו הכהנים שהוא מסתת אבנים, מסתת

ומסתת -עבודה קשה מאוד, היות שהוא לא היה עשיר. כשראו זאת, באו כל הכהנים, כל אחד נתן ככוחו ומילאו לו ערימה גדולה של אבני חן וזהב, סכום כסף גדול מאוד, עד שנהפך להיות עשיר. וכך הדבר- הוא צריך להיות עשיר אז אם הוא לא עשיר, כל האחים הכהנים שנמצאים סביבו מעשירים אותו כדי שיהיה עשיר. ולמה כל התנאים הללו? משום מה, הוא צריך להיות חכם ויפה תואר? חזק הוא צריך להיות בשביל הקורבנות, הקרבת הקורבנות, זה לא דבר קל! וצריך להיות עשיר, צריך להיות גבוה, משום מה? היות שכדי שדבריו ישמעו ואנשים יעריכו את דבריו, הדברים הללו, הם מעכבים בנקודה הזאת. אדם עשיר- בדרך כלל, דבריו נשמעים. אדם שהוא גבוה, הוא יפה תואר ועל זה

הדרך. אותו כהן גדול זכה להיכנס לבית קודש הקודשים! הוא היה צריך לגור בירושלים, יש לו בתוך בית המקדש לשכה, אותה לשכה של הכהן הגדול- בלשכה הזו, הוא נמצא שם. ,כל היום הוא נמצא בבית המקדש. הלשכה זה המקום שהוא יכול שם לנוח, או לעשות את חפציו. מותר לו במשך היום, בין שעה לשעתיים ללכת לביתו, שנמצא בירושלים, לסדר את ענייניו, בלילה הוא הולך לישון בבית, אבל כל היום הוא בבית המקדש. זה הנוי של בית המקדש שהכהן הגדול נמצא בו כל הזמן, יש לו קורבנות מיוחדים שהוא צריך רק להקריב בכל יום ויום. ושיא העבודה שלו- הפסגה של העבודה שלו, זה היה יום הכיפורים. יום הכיפורים- כבר שבעה ימים לפני, מפרישים אותו ונותנים לו

להתכונן ליום הגדול הזה. באותו לילה לפני, כבר לא מאכילים אותו מאכלים כבדים, והוא צריך להיות עירני, ומעבירים לפניו את כל הקורבנות על מנת שיהיה מוכן לעבודה של יום הכיפורים, עבודה של הקורבנות, של הקטרת הקטורת, סדר העבודה של יום הכיפורים, כשם שאנחנו רואים אותו ביום הכיפורים, והכהן הגדול- הוא זה שנכנס לבית קודש הקודשים, המקום המקודש ביותר, ורק חמש פעמים בשנה, זה רק ביום הכיפורים- נכנס הכהן הגדול לבית קודש הקודשים- שם נמצא ארון הברית ושם על הכפורת יש את הכרובים, ושם בבית קודש הקודשים, השכינה נמצאת. והוא נכנס לשם ומתפלל על עם ישראל ומקטיר את הקטורת, ובזכותו, כל עם ישראל נמחלים להם עוונותיהם. פלא

פלאים! לכן הוא היה צריך להיות אדם קדוש ביותר! בבית שני, כאשר היו קונים מהרומאים את הכהונה הגדולה בכסף, כל כהן היה משרת, בדרך כלל, שנה אחת. למה שנה אחת? היות שבאותה שנה, הוא מקבל את אותו כבוד רם, הוא זוכה להיות כהן גדול שכל כך מוערץ, מעשירים אותו, ונותנים לו את כל הדברים הנפלאים הללו. אבל למה רק שנה אחת? היות שביום הכיפורים- באותו יום קדוש, הוא היה נכנס לבית קודש הקודשים, והיו קושרים לו לרגל, חבל. משום מה קשירת החבל? אם הוא לא ראוי מבחינת הקדושה שלו, להיכנס ולכפר על עם ישראל, הוא היה מת במקום, והיו מושכים אותו עם החבל, למה? אסור להיכנס לבית קודש הקודשים. ובשנה הבאה שוב היו קונים מהרומאים את

אותה כהונה גדולה, משחדים שם את הראשים שלהם, על מנת לזכות להיות הכהן הגדול. אבל האדם הזה יודע שהוא הולך למות, הוא הרי יודע שהוא לא ראוי ללכת ולכפר על עם ישראל, אבל שנה אחת בכבוד רם כזה, הם היו מוכנים למסור את החיים שלהם! עד אותה שנה, לאותה שנה- לקבל את הכבוד הרם, אפילו שהוא יודע שקרוב לוודאי, הוא ימות ביום הכיפורים, בבית קודש הקודשים. פלא פלאים. זה הכהן הגדול שהיה מכפר על עם ישראל. אחד מהכהנים המופלאים הללו היה רבי ישמעאל בן אלישע. צופים יקרים, רבי ישמעאל בן אלישע, הוא היה הכהן הגדול האחרון בבית שני. הוא היה כהן קדוש, הוא היה ראוי להיכנס לבית קודש הקודשים, התפילה שלו הייתה מכפרת על עם ישראל,

ואני רוצה לקרוא לכם כמה מילים מה'תלמוד הבבלי' במסכת ברכות, בפרק הראשון. שם כתוב על רבי ישמעאל בן אלישע: "תניא אמר רבי ישמעאל בן אלישע פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת"- זה היה ביום הכיפורים, "לפניי ולפנים"- הכוונה לבית קודש הקודשים, "ראיתי אכתריאל יה ה' צבאות"- זה משהו- ברמז בכתר העליון, לצד השכינה, "שהוא יושב על כסא רם ונשא ואמר לי, ישמעאל בני ברכני," ישמעאל בני ברכני"- כביכול מבקש הקב"ה מרבי ישמעאל בן אלישע שיברך אותו. "אמרתי לו יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במידת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין, ונענע לי בראשו." מכאן אמרו: "שלא תהיה ברכת הדיוט קלה

בעיניך", הכוונה- לעומת הקב"ה, הכוונה- הוא אדם פשוט וודאי, למרות שהיה הכהן הגדול בעם ישראל, ביקש ממנו- הקב"ה שיברך אותו, עד כדי כך. איזו רמה של קדושה, זכה רבי ישמעאל בן אלישע, שהיה מעשרה הרוגי מלכות, היה אדם יפה תואר. מספרים חז"ל שיום אחד, רבי ישמעאל בן אלישע, הוא לא היה בבית המדרש. הוא היה אדם גדול בישראל. ודאי. הגיעה אימו לבית המדרש- לחכמים, אמרה להם, רבותיי הרבנים, אני רוצה לומר דבר, אני רוצה לקבול על בני ישמעאל! הם נבהלו! יש דבר שהוא לא מכבד אותי, אני רוצה עכשיו להעיר לבני, הוא לא מכבד אותי. רבי ישמעאל בן אלישע, לא מכבד את אימו? איך יכול להיות? הכהן הגדול אדם קדוש, אדם מעשרה הרוגי מלכות,

שביקש ממנו הקב"ה לברך אותו- איך יתכן? אמרו לה, בנך לא מכבד... האדימו פניהם של חכמים. הלכה אותה אישה, לאחר מכן, מי נכנס? רבי ישמעאל בן אלישע. התביישו ממנו- שם, אותם בחורים, אותם רבנים, אמרו לו, רבנו, האמא הייתה כאן. -אמי הייתה כאן? אמרו לו, כן, והיא אמרה שהיא קובלת עליך! היא באה בטענה שאתה לא מכבד אותה. אנחנו מתביישים, כבוד הרב, אבל איך יכול להיות? אמר להם, רבותיי, אגיד לכם דבר, אתם יודעים מה אמי מבקשת ממני? אני מגיע לבית- לבית שלה, היא לוקחת גיגית של מים, והיא מבקשת, שב! והיא רוצה לשטוף לי את הרגליים. אתם רוצים שאני אתן לאמא שלי לשטוף לי את הרגליים? למה היא עושה זאת? היא רצתה לשמש את אותו

תלמיד חכם, אפילו לרחוץ לו את הרגליים מחמת קדושתו. אתם רוצים שאני אתן לאמי לשטוף לי את הרגליים? אמרו לו, רבנו, אתה לימדתנו- אם זה רצונה, זה כבודה, אתה צריך לאפשר לה זאת! עד כדי כך. כך היה רבי ישמעאל בן אלישע מכבד את אמו. דרך אגב, צופים יקרים, הרי כתוב בתורה בעשרת הדיברות: "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך," תראו איזו הבטחה בעשרת הדיברות- איך אדם יכול לזכות לאריכות ימים? כבד את אבא ואת אמא, "למען יאריכון ימיך." לכבד את אבא ואמא, זה לא קל. לכבד את אבא ואמא- צריך לדעת שאבא ואמא זה ערך, זה לא כמו אדם רגיל, שאני יכול לדבר אליו כמו שאני רוצה, למרות שצריך בכבוד, אבל, זה חבר שלי, אני מדבר איתו

בצורה חברית. אבא ואמא זה ערך, זה לא משנה אם אני יותר חכם מהם, זה לא משנה אם אני יותר מכובד מהם, אין שום קשר! אבא ואמא- הם כאן... ואני כאן... למה? "שלושה שותפים באדם: הקב"ה אביו ואמו." ברגע שאני יודע דבר זה- אבא ואמא, הם פה, ואני תמיד פה... זה לא משנה, שוב- בחוכמה, בעושר, בכבוד, בשום פרט! תמיד אבא ואמא, זה ערך. "כבד את אביך ואת אימך למען יאריכון ימיך." מצד שני, יש גם מצוות- 'מורא אב ואם,' שם כתוב: "איש אביו ואמו תיראו." דבר מעניין: בעניין של הכבוד, כתוב: "כבד את אביך ואת אמך," קודם כל, תכבד את אבא ואת אמא, ואילו בעניין של מורא: "איש אמו ואביו תיראו", כן? מה הכוונה כאן? "איש אמו ואביו תיראו"-

קודם תירא מהאמא ואחר כך מהאבא, צריך להיות הפוך, קודם תירא מהאבא ואחר כך מהאמא, כמו בכבוד. אלא אומר רש"י, בידוע שהבן מכבד את אמא יותר מאבא, למה? היא מפייסת אותו בדברים, היא מדברת איתו, היא כל הזמן מפייסת אותו בדברים אבל בעניין של מורא, של יראה, בדרך כלל- הבן יותר ירא מהאבא מאשר מהאמא, למרות שיש יוצאי דופן, אבל בדרך כלל כך- הבן יותר מפחד מהאבא מאשר האמא, לכן: "איש אמו ואביו,"... קודם תירא מהאמא, אחר כך מהאבא. סיפר רבי חיים פלאג'י- אחד מהמקובלים הגדולים של עם ישראל, אמר, הכרתי אנשים רבים ואני בדקתי וראיתי- כל אלה שכיבדו את ההורים שלהם, הם זכו לכבוד רם, הוא זכו לעושר, כבוד, לחיים טובים. ואילו

אותם ילדים שציערו והיו פוגעים בהורים שלהם- זו הלשון שלו: "סבלו צרות צרורות כל החיים!" אתם שומעים מה הולך כאן, צופים יקרים? כל החיים סבלו צרות צרורות, בגלל שהיו מכאיבים ומצערים את ההורים שלהם. עד כדי כך, שהשווה הקב"ה את מורא אבא ואמא למוראו! את כבודם לכבודו! אבל זה לא קל, לפעמים המידות של ההורים, לא כל כך מסתדרות עם הבנים והבנות. עם כל זה, התורה מצווה: "כבד את אביך ואת אמך," ודע לך, אומר רבנו האברבנאל: "שגלגל הוא שחוזר בעולם." ו"מידה כנגד מידה לא בטלה-" כמו שאתה מכבד את אבא ואת אמא, לעתיד לבוא- הילדים שלך יכבדו אותך, ש"גלגל סובב בעולם." כמו שאתה מכבד את הוריך, כך ילדיך יכבדו אותך. זה גם הגרסא

דינקותא- הילדים רואים איך אבא מכבד את סבא, איך אמא מכבדת את סבא, את סבתא, ועל זה הדרך, "גרסא דינקותא דלא משתכחה." פלא פלאים! אולי מילה אחת קטנה, בענין של מורא אב ואם, כבוד אב ואם, יושבים חברים, בני משפחה, ברוך השם- שמחה. מתכבדים בכל מיני כיבודים- האבא מדבר, פתאום הבן שלו שומע שהאבא מדבר, אבא, מה פתאום! זה לא נכון, מה שאתה אומר. מה פתאום, זה לא נכון! הדבר הזה, זה דבר שאסור שיהיה, אסור להיכנס בתוך דברי חברו, קל וחומר- דברי אביו, ולסתור את דברי אביו. אפילו לומר לו, 'אבא, אתה צודק-' זה גם בעיה. אלא ימתין שהאבא יסיים ואחר כך ידבר. אתם יודעים כמה זוכים בשביל זה? אתם יודעים שבן ובת שמכבדים את אבא

ואמא, אתם יודעים כמה זוכים בשביל זה? מי שהיה יודע כמה שזוכים בשביל זה, לא היה מוותר על זה כל החיים! פלא פלאים! רבי ישמעאל בן אלישע. רבי ישמעאל בן אלישע זכה ביותר. כך היה מכבד את אימו. אחת הנשים המפורסמות בהיסטוריה של עם ישראל שמובאת ב'תלמוד' במסכת יומא, מסכת יום הכיפורים, קראו לה קמחית. קימחית- כבר מעל 1,700 שנה, כל דור ודור מזכירים את המעשה שלה, וזה גורם לה זכויות אין-סוף בשמים. קמחית. "תנו רבנן: שבעה כהנים גדולים היו לה לקמחית," איך יתכן ששבעה כהנים גדולים, יש לאמא אחת? איך זה מבחינה טכנית, מסתדר? מסבירים חז"ל, אחד מהבנים שלה, קראו לו, רבי ישמעאל בן קמחית. יום אחד, רבי ישמעאל בן קמחית- הוא

היה כהן גדול, הוא היה בחור בשוק, בא אליו איזה גוי אחד, דיבר איתו באיזה עניין. תוך כדי, בלי כוונה, הוא השפריץ עליו ברוק שלו, אז הוא טימא אותו, היות שהרוק של הגוי מטמא את אותו כהן גדול עד הערב, אבל לא יתכן שבבית המקדש, לא יהיה כהן גדול- הכניסו את הכהן המשנה, מי זה היה? ישבב. ישבב היה אח של רבי ישמעאל. ואז, ברגע שמכניסים כהן- אפילו לתקופה זמנית, הוא הופך להיות כהן גדול, הוא כבר לא יורד- ש'מעלים בקודש ולא מורידים'- הוא נהפך להיות כמו שר בלא תיק, להבדיל, שר בלא תיק, אז הוא גם נשאר בחזקת בית המקדש אבל נשאר בגדר- לא כהן רגיל- כהן גדול בלי תיק. כך היא רואה את שבעת בניה- קמחית- כולם כהנים גדולים, אתם

יודעים איזו זכות זו לאמא שהבנים שלה, הם האנשים הכי גדולים בעם ישראל? שבעה בנים? מה, יש דבר כזה בעולם? זה לא יאומן כי יסופר! כמו שמסופר על רבי יהושע בן חנניה. חז"ל במסכת אבות, בפרק שני, שם מתארים שהיו חמישה תלמידים לרבן יוחנן בן זכאי, ואחד מהם- רבי יהושע בן חנניה. שהיה מרבותיו של רבי עקיבא- אז הוא היה משבח אותם, כל אחד בשבחו. 'בור סוד שאינו מאבד טיפה,' 'כמעיין המתגבר,' כשהגיע לרבי יהושע בן חנניה, אמר: "אשרי יולדתו." מה זה- אשרי אימו שילדה אותו. תראו איזה שבח, מה קשור אמא, למעלות שלו? מה זה "אשרי יולדתו?" אומר רבנו עובדיה מברטנורא, אימו גרמה לו, שהוא יהיה תנא קדוש בעם ישראל, מרבותיו של רבי

עקיבא, שברגע שאימו הייתה בהריון ממנו, הכוונה הוא היה העובר, אז היא הייתה הולכת לבתי מדרשות, והייתה הולכת לגדולי ישראל, לרבנים החשובים בעם ישראל ואומרת להם, בבקשה- תברכו אותי, שהעובר שבמעיי יהיה תלמיד חכם וצדיק. ואז אותם רבנים היו מברכים: "מי שברך אבותינו... יברך את אותו הולד שיצא לך... יהיה תלמיד חכם וצדיק- והיו מברכים. והברכות של אותם רבנים, לא שבות ריקם, זה ברכות של תורה- הם כל היום עסוקים בתורה, עסוקים בדיבורו של הקב"ה אז גם ברכותיהם של שבות ריקם. ברגע שנולד אותו רבי יהושע בן חנניה, היא לקחה את העריסה שלו, והיא שמה את העריסה שלו, בפינה של בית המדרש, וכל היום ההבל פה של תלמידי החכמים, התורה

שהייתה נשמעת באותו אולם, אותו תינוק שאב זאת מילדות! זה נקרא ב'גמרא'- "גירסא דינקותא," הגירסה של הילדות. וההבל הקדוש הזה נכנס ושקע בתוכו, ונהפך להיות תנא קדוש, אחד מהאנשים הכי קדושים בעם ישראל, שכאשר היו רוצים להתעמת עם חכמי אתונה -הגויים, היו שולחים אותו -רבי יהושע בן חנניה, שהיה חכם אדיר בעם ישראל, שוב- מרבותיו של רבי עקיבא, שרבי עקיבא- כאשר משה עולה למרום, ומראה לו הקב"ה את כל הדורות, הגיע לדורו של רבי עקיבא, אמר, ריבונו של עולם, יש לך אדם כזה בעולם, הגיע לחמישים שערי בינה, ואתה נותן את התורה דרכי? זאת אומרת, לפי שיטת משה רבנו, יוצא שרבי עקיבא היה צריך לתת לתורה לעם ישראל. אמר לו הקב"ה,

שתוק, כך עלה במחשבה לפניי. זה- אתה נותן התורה, משה רבנו. וכאשר רבי עקיבא מגיע לדברים לא מובנים, אמר: "הלכה למשה מסיני." פלא פלאים! אותו רבי יהושע בן חנניה, היה מרבותיו של רבי עקיבא. טוב, זו- אותה אישה, קמחית, שזוכה לשבעה בנים כהנים גדולים, אומרים חז"ל במסכת יומא, מסכת יום הכיפורים, כאשר שמעו זאת חכמי ישראל, אמרו, אנחנו חייבים לראות את התופעה הזאת, זה לא יתכן, זה משהו מעל הטבע, שאמא זוכה לשבעה בנים כהנים גדולים בבית המקדש! משהו יוצר מהכלל! שלחו שמגיעים משלחת גדולי ישראל לבית של קמחית, אתם יודעים איזה כבוד זה? איזה כבוד זה, שאישה- מגיעים אליה משלחת גדולי ישראל לשאול אותה, מה זכית? ואז באותה עת,

הגיעו אליה חכמי ישראל, אמרו לה, גברת, למה זכית? מה זכית, שיש לך שבעה בנים כהנים גדולים? אמרה להם קמחית- אמרה להם קמחית: "מעולם לא ראו קירות ביתי את קלעי שערי!" מעולם! אפילו הקירות של הבית, לא ראו את שערות ראשי! אומר רבנו חננאל, שהיא הייתה אישה צנועה ביותר. פששש! לא יאומן כי יסופר! אמרו לה, רבות נשים עשו כך- לא זכו! אומר רבנו חננאל, היא הייתה אישה צנועה ביותר, יש שפירשו- הייתה אישה יפת תואר! וכמה שהאישה היא יותר יפה, להצניע את עצמה, זה ניסיון יותר גדול, עם כל זה, היא הייתה שומרת את חינה, את יופיה לכבוד בעלה. פלא פלאים! זה- לנתב את היופי, בצורה הנכונה. האישה הזאת זוכה, וכל נשות ישראל במשך

הדורות לומדות ממנה, אותן נשים שרצו לזכות, הן לומדות ממנה את הדבר המפליא הזה- שכשרוצים ילדים גדולים מאוד, הדבר הזה תלוי בפשטות, בהפנמה של הצניעות. צניעות זה לא התבלטות, זה היפך הדבר. פלא פלאים! וזו נקודה מאוד רגישה- בעיקר לכל בת ישראל. בעת שאותה בת ישראל זוכה להיכנס לברית הנישואין, באותו מעמד עצום, אותו מעמד של חופה, החזן אומר לה- "הרי את מקודשת", הוא נותן לה טבעת. באותו רגע שאומרים: "הרי את מקודשת-" הרי את מופרשת- אומר לה החתן, לי! לא לאף מישהו אחר, רק לי. באותה עת, על פי היהדות, האישה צריכה לכסות את ראשה. "שיער באישה ערווה", היופי שלה, זה השיער שלה, היא מיוחדת רק לחתן שלה, היא מכסה את ראשה.

איזה יופי. זה הפאר, זה היופי, זה התפארת של עם ישראל. איזה דבר מפליא! אני רוצה לספר לצופים היקרים, סיפור מאוד חביב, מה שארע לפני כ-אולי 250 שנה לערך, בעיירה שנקראת לבוב. שם הייתה בחורה צעירה יפת תואר, מידות טרומיות, שרבים מבני העיירה חפצו להתחתן איתה. אבל היא חיפשה משהו מיוחד, היא רצתה בחור שיהיה גם למדן, וגם תלמיד חכם. שיהיה לו יראת השם. היא רצתה להשתית את ביתה על טהרת הקודש. והנה, הגיעו לה הצעות השידוכים, היא נפגשת עם זה- לא כל כך מתאים, היא דוחה בעדינות, דרך השדכן. נפגשת עם זה- גם זה לא מתאים. הם רוצים להתחתן, תראה, בחורה יפה, מידות טובות, ייחוס, משפחה טובה. היה שם אחד מעשירי העיירה- היה לו

בן, הבן הזה לא האמין שהיא תסרב לו, בן העשירים, בכל אופן. הוא נפגש איתה, אבל היא ראתה שחסר שם הרבה ביראת שמים. הנה, היא מדברת, אבל היא דחתה. הוא לא קיבל את זה. מה הוא הלך לעשות? צופים יקרים, מה הוא עושה? הוא הולך ומוציא עליה שם רע, הוא מוציא עליה שם רע שהבחורה הזאת, היא לא בחורה כשרה. בתוך עיירה קטנה, השם רע מתפשט, לפעמים שהלשון הרע מתגלגלת, זה לא פשוט. בדרך כלל, הנטייה של האדם שהוא שומע משהו רע- להאמין, אף על פי שההלכה בשמירת הלשון אומרת- "אסור להאמין, מותר לחשוש" בדברים מסויימים, אבל להאמין- אסור! אבל הלב נוטה להאמין- שמעת עליו מה הוא עשה? רגע, מי אמר שהוא עשה? ההגזמות- כשאדם מספר, הוא קצת

מוסיף, השני מוסיף, השלישי מוסיף, מדבר כזה קטן, זה נהפך להיות הר גדול. מי אמר שזה בכלל אמת!? אבל הדברים ככה, יתאמתו על הלב של האנשים והתחילו להסתכל עליה בעין מוזרה, היא שמה לב שמסתכלים, מדברים עליה, ברגע שהיא שמעה מה שדיברו עליה, הבחורה הזאת נכנסה לבית והייתה מתחילה לבכות, ואיזה בכי- כואב הלב. כואב הלב, תראה מה עשו לה! סתם מעלילים עליה, מוציאים עליה שם רע, לא עשתה שום דבר, סך הכל ביקשה להתחתן עם תלמיד חכם וצדיק. יום אחד, הגיע לאותה עיירה, בלבוב- המגיד ממזריטש- היה ממשיך דרכו של הבעל שם טוב- בעל רוח הקודש. למשך שלושה שבועות הוא הגיע ללבוב. שם סידרו איזה שמש, ואותו רבי קיבל במשך שעה בערך ביום,

סיבוב לברך אותם, אז כולם באו, כולם רוצים ברכה מהצדיק הגדול הזה. היא גם הגיעה לשם. שמו שם את הגבאי, שהוא הכניס והוציא, הכניס והוציא. ראה אותה, אמר לה, את לא נכנסת לפה! זה בכלל שבר אותה. והנה, אחר שלושה שבועות, המגיד ממזריטש בא לצאת מלבוב, ליוו אותו אנשי העיירה עם הכרכרה שלו. בכניסה לעיירה, הסוסים נעצרים בצורה פתאומית! שואל שם המגיד ממזריטש את העגלון, מה קרה? אמר לה, רבנו, איזו בחורה אחת קפצה לרגלי הסוסים! אמר, תעמיד את הבחורה הזאת. למה עשית זאת, בת ישראל? אמרה לו, רבי, אני סך הכל ביקשתי להתחתן עם תלמיד חכם וצדיק, והעלילו עליי שם רע, אני לא עשיתי שום דבר! מסתכל המגיד ממזריטש ברוח הקודש, אומר,

אני יודע שאת לא עשית שום דבר. והכל לטובתך. תדעי לך, מה שנעשה, זה לטובתך. אני מברך אותך, שיצא ממך בן שיאיר את עיני ישראל בתורה. עמד שם המגיד ממזריטש ואמר לכל הציבור, אני מעיד שהבחורה הזאת, היא בחורה כשרה, בלי שום ספק! אבל אתם יודעים, צופים יקרים, ברגע שמדברים, מוציאים שם רע, עם כל זה, עדיין קשה לקבל. ההצעות אומנם לא מיהרו להגיע אבל היה איזה חייט אחד שהיה ירא שמים, אומנם לא היה למדן אבל היה ירא שמים, דבר חשוב ביותר! הוא הציע לה הצעת נישואין. היא הסכימה, למה? אמר לה המגיד ממזריטש, הראשון שיציע לך הצעה- תקבלי. היא התחתנה איתו, נולד להם בן, איך הם קראו לבן שלהם? אורי- רבי אורי מסטרליסק שהיה נקרא

'השרף הקדוש', שאפילו שרפי עליון, שרפים בשמים- מלאכים היו עומדים מפני התפילה של רבי אורי מסטרליסק, 'השרף הקדוש.' היא זכתה לבן הזה, בזכות העקשנות שלה להתחתן עם תלמיד חכם ולמדן, להשתית את ביתה על טהרת הקודש בצניעות, בהצלחה גדולה. אני אסיים רק בסגולה שנתן לנו, רבי אורי מסטרליסק לעניין, לזכות לילדים טובים! כמה הדבר הזה נצרך בדור שלנו- לזכות לבנים ובנות טובים! אומר רבי אורי מסטרליסק, שהאבא או האמא ישתדלו לעשות שידוך אחד, לשם שמים. שהאבא והאמא ישתדלו לעשות שידוך אחד, לשם שמים. יש איזה בחור, יכול להיות איזושהי בחורה, מתאימה לו לעשות שידוך- שיתחתנו. אחד לשם שמים, זה ישפיע טוב על הילדים שלהם, כך אומר רבי אורי מסטרליסק. יהי רצון שנזכה בעזרת השם, להצלחה מרובה, ולצופים בבית יהיה כל טוב.