חדר כושר בזוגיות - הרב יצחק פנגר (עם כתוביות בעברית)

טוב, שלום לכולם. התבקשתי לדבר על זוגיות. אני אגיד לכם את האמת, חשבתי שזו ברכה לבטלה. בינינו, מה זה יעזור? כי הבעיה העיקרית בזוגיות - שאנחנו גבר ואישה. גבר מבין גבר, אישה מבינה אישה, אבל לא אחד את השני. אני אתן לכם דוגמה, נגיד אישה לא חזרה בלילה הביתה. בוא נלמד עליה זכות: היא קראה תהילים, נסחפה. היא הגיעה בבוקר, בעלה שואל אותה: איפה היית? איפה היית? תירגע, משוגע, מה אתה צועק? ישנתי אצל חברה. מתקשר לעשר חברות שלה, כולן אומרות: היא לא הייתה אצלנו. בסדר? נשים אמיתיות, חותכות בבשר החי. בוא נעבור לצוות הגברים שנייה. גבר לא היה בלילה בבית, מגיע בבוקר, אשתו שואלת אותו: איפה היית? תסתכל לי בעיניים, יא

רשע! תירגעי, ישנתי אצל חבר. הוא אומר לה: תירגעי, ישנתי אצל חבר. מתקשרת לעשרה חברים שלו, בניגוד לנשים, שמונה אומרים: היה אצלנו. שניים אומרים: הוא עדיין אצלנו. יפה, אתה רואה? גבר מבין גבר, אישה מבינה אישה, אבל לא אחד את השני. אז למה אלוקים עשה את זה? כאילו, בלשון הרחוב: מה הקטע? מה הקטע? מה? מה הרעיון בכלל? הרי זו משימה בלתי אפשרית, בינינו. מה הפסוק הכי מפורסם בזוגיות, אתם יודעים? אני אגיד לכם: "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו." עוד פעם, "לא טוב היות האדם לבדו." לא טוב. אולי יותר קל, אולי יותר נחמד, אבל "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו." מה זה "עזר כנגדו?" או "עזר" או "כנגדו."

אם אני דוחף ארון, נכון? מי זה העזר שלי? זה שדוחף איתי לאותו כיוון. זה שכנגדי מפריע לי, זוז! זוז! זוז! איך יכול להיות שאשתי או בעלך "עזר כנגדי"? הבנתם? אלא היא עזר בזה שהיא כנגדי. מה הכוונה? אם אני רוצה לפתח את הגוף, לעשות גוף, אתה יודע, לבוא לים, גוף, גוף. איך עושים גוף? באים לחדר כושר, מתחילים לפמפם משקולות, נכון? עכשיו, אני רוצה לפתח את השריר הדו-ראשי של היד, לעשות יד ככה שוורצנגר עכשיו. איך עושים את זה? אני לוקח משקולת ומרים אותה. שימו לב טוב, המשקולת מתנגדת לי. אני מעוניין להרים אותה כלפי מעלה, היא מורידה אותי כלפי מטה. בזה שהיא מתנגדת לי היא בונה אותי. זאת אומרת, אלוקים יצר מנגנון של

בעצם בנייה עצמית של כל אחד מאיתנו, ולכן המטרה של הנישואים להתנשא כלפי מעלה, להתרומם יחד. ואנחנו נדבר היום בקצרה על שלוש דרגות של אהבה. היהדות מדברת על שלוש דרגות של אהבה: אהבת המקבל, אהבת הנותן ואהבת האיחוד. מה זאת אומרת? השאיפה, הסוף, הדרגה הכי גבוהה זה "והיו לבשר אחד." כך אומר הפסוק. לא היא והשטויות שלה, הוא וה... אלא "והיו לבשר אחד." איך עושים את זה? איך מגיעים באמת להיות בבשר אחד? כי סך הכול כל אחד הוא שונה, כל אחד הוא אחר. אז איך עושים את זה ואיך לא - כל זה ועוד בהרצאה שלפנינו. אז בואו נתחיל. נתחיל בראשון. דבר ראשון זה אהבת המקבל. מה זה "אהבת המקבל?" כל מי שנותן לי, אני אוהב אותו. אני

מפתח רגשות סימפטיה למי שנותן לי דבר מסוים. אם אני מורה ויש לי 40 תלמידים בכיתה, מי שייתן לי משהו - ברור שאני אעדיף אותו. במערכת המשפט זה נקרא שוחד. מה זה שוחד? למה שוחד נקרא "שוחד?" מה זה "שוחד?" אומרת הגמרא: שהוא חד. הם נהיים אחד. הנותן והמקבל נהיים אחד. אני לא ארחיב, כי אין לנו הרבה זמן בזה, אבל הכלל הוא כזה: אלוקים ברא אותנו חסרים. אף אחד פה לא שלם ולא מושלם. מי שממלא לי את החוסרים שלי, אני קורא לזה שאני אוהב אותו. דוגמה, למשל סתם, אדם נכנס למסעדה, נראה אותו אוכל דגים. אני שואל אותו: יעקב, למה אתה אוכל דגים? מה הוא יגיד לי? "אני אוהב דגים", "אני אוהב דגים." אם הוא באמת אוהב דגים, הוא לא

היה אוכל אותם, אוקיי? הוא היה מלטף אותם בסנפיר, נשיקה בקשקש, משחרר אותם לאקווריום. לא אוכלים את מי שאוהבים. כמה שידוע לי, נכון? למרות שהיה איזה אבא אחד, אמר לי: הרב, אתה רואה? זה הבן שלי. כשהוא היה קטן, הוא נולד, הוא היה כזה חמוד, רציתי לאכול אותו. כשהוא גדל, הצטערתי שלא אכלתי אותו. טוב, חס ושלום. אבל הרעיון העיקרי: אם אני אוהב מישהו, אני לא אוכל אותו. אז למה הוא אמר שאני אוהב דגים? הוא לא באמת אוהב דגים, הוא אוהב את עצמו והוא נהנה מההרגשה שהדג נותן לו. זאת אומרת, אם בחור אומר לחברה שלו "אני אוהב אותך", האם אכן הוא אוהב אותה או שהוא נהנה מההרגשה שהיא נותנת לו? אותו דבר ההפך. אני אתן לכם דוגמה

קצת קיצונית, אבל שנבין את הרעיון. אם אני רוצה להבין באמת מה זו אהבה, הייתה משפחה שגרה לידנו. יום אחד הבחורה מגיעה אליי, אומרת לי: הרב, אני מתחתנת! אמרתי לה: יופי! עם מי? אמרה לי: עם משה. אמרתי לה: משה? שם נדיר. מה משה עושה בחייו? היא אומרת לי: הוא מהנדס. הרב, הוא מהנדס. אמרתי לה: מהנדס? בן כמה הוא? היא אומרת לי: 42. אמרתי לה: מה!? את בת 22! מה זה בן 42!? היא אומרת לי: הרב, נמאס לי מהילדים! כולם ילדים! אני רוצה גבר! הוא יודע מה שהוא רוצה, יש לו עבודה, יש לו רכב. משה זה הגבר שלי. מה אפשר להגיד מול משפטי מחץ כאלה? אימא שלה מתקשרת: הרב, דבר איתה, תעשה טובה. היא לא נורמאלית, אוקיי? אח שלה עבריין,

אומר לו: חמוד, חבל עליך. אתה בחור יפה. חבל. שום דבר לא עוזר. האהבה תנצח, אוקיי? על כל פשעים תכסה האהבה. הם התחתנו. הם היו זוג חמוד כזה. באמת, כמו אבא ובת. חמוד. יום אחד הם ניגשו אליי, אחרי שלוש שנים בערך היא ניגשה אליי בהרצאה. היא אומרת לי: הרב, לא יודעת מה קרה לי. נגמרה לי האהבה. אמרתי לה: מה זה "נגמרה האהבה?" מה זה, בטרייה, חמודה? מה זה "נגמרה האהבה?" הוא נראה לי זקן פתאום, הוא נראה לי זקן. תקשיבו טוב, לפי דעתי, מלכתחילה היא גם לא אהבה אותו. אני מכיר את המשפחה, היא גדלה ללא אבא. האבא עזב את הבית בגיל מאוד צעיר. הייתה חסרה לה דמות אבהית. אמרנו את הכלל: אלוקים ברא אותנו חסרים. מי שממלא לי את

הצרכים שלי, אני קורא לזה שאני אוהב אותו. אני לא באמת אוהב אותו, אני נהנה מההרגשה שהוא נותן לי. אז בהתחלה משה מילא אצלה את הצורך בדמות אבהית והיא נהנתה מזה, והיא קראה לזה "אני אוהבת אותו." אבל אחרי שהיא בגרה או גדלה או לא משנה מה קרה, הצורך הפך להיות פחות דומיננטי, היא קראה לזה באותה טרמינולוגיה: אני כבר לא אוהבת אותו. אז אהבת המקבל, ברור שמי שייתן לי אני אוהב אותו. אבל זו לא אהבה אמיתית, זו אהבה שתלויה בדבר. ולכן... יש לי סבתא מאוד מבוגרת, שתזכה לאריכות ימים ושנים, היא צוחקת עליי, היא אומרת: אתם דור מקולקל, אתם. אתם דור... מקולקל. היא אמרה לי: תראה, אתם, אצלנו בדור שלנו, תמיד חשבנו על השני.

אפילו זה היה בא לידי ביטוי במאכלים. כל המאכלים אצלנו זה היה קרפ-לך, קנייד-לך, פליג-לך. הכול "לך, לך." אצלכם: ביס-לי, קינ-לי, דוג-לי, כיפ-לי. הו, הו, הו, הו. יפה. אז אהבת המקבל, פירוש הדבר: אני חושב על עצמי. זו אהבה מאוד אגואיסטית, אבל בו נהיה אמיתיים, כך כולם מתחילים. אף אחד לא מחפש בחורה מסכנה, בוא נעניק לה. ממש לא. כולנו אגואיסטיים וזה לגיטימי להתחיל עם זה, אבל לא לסיים עם זה. ולכן, ברגע שמצאנו את בן או בת הזוג המתאימים, צריך לעשות סוויץ' בראש: לעבור מאהבת המקבל לאהבת הנותן. מה זה "אהבת הנותן?" פה יש כלל הרבה יותר חזק. לא מי שנותן לי אני אוהב אותו, למי שאני נותן - אני אוהב אותו. מה הכוונה?

היו לי פעם שלוש הרצאות אצל מישהו מאוד מפורסם, אני לא אגיד את שמו, שבוע אחרי שבוע. ניגשתי בשבוע השני, אני מגיע לבית שלו ואני רואה אותו עם עיניים אדומות, בוכה. נקרא לו ג'קי לצורך הסיפור. אני אומר לו: ג'קי, מה קרה? אמר לי: הרב, מוקי שלי נפטר! אני חושב: מי זה מוקי? נזכרתי, בשבוע שעבר הסתובב גוש צמר על הרצפה בצורת כלב, אוקיי? עכשיו, הוא היה כלב גרוטאה, גרוטאה. הוא היה בן 16, רודף אחרי מכוניות חונות, אוקיי? חירש, עיוור, אילם, באמת כישרון לא מהעולם הזה. למה הוא בכה כשהוא נפטר? הוא היה צריך לברך "ברוך שפטרנו מהייצור הזה." הוא שעבד אותו, כל היום: מוקי, מוקי, מוקי, מוקי. הוא לא טס לחו"ל כי מי ישמור על

מוקי, אוקיי? הוא לא... לא. למה הוא בכה? כל אחד מאיתנו מבין: הוא נתן את הנשמה שלו למוקי. למי שאתה תיתן - אתה תאהב אותו. המשפט הולך ככה: האהבה היא תולדת הנתינה. למי שאני נותן, למי שאני מעניק - אני מתחבר אליו. ברמה היותר פנימית, אין לנו הרבה זמן לזה, ברמה הפנימית אני אמור לאהוב את עצמי. שימו לב טוב, אני אמור לאהוב את עצמי. לא מתוך גאווה שאני יותר טוב מאחרים, אבל כן, אני זה אני. אני רוצה להסתכל במראה: אני אוהב את עצמי. ואם אני אוהב את עצמי, שימו לב טוב, ואני אעניק מעצמי למישהו, אז חלקים שלי נמצאים אצל השני. וכמו שאני אוהב את עצמי, אני מתחיל לאהוב את השני. אם אני לא אוהב את עצמי, אני בבעיה גם לקבל

אהבה מאחרים. ולכן אהבת הנותן היא אהבה בדרגה גבוהה יותר. מה לתת? אבל פה מתחילה ההרצאה האמיתית. כי מה לתת זו אומנות. כי אם עכשיו מגיע זוג לרב, ליועץ נישואים והאישה אומרת לרב: הרב, הוא לא נותן לי כלום, אוקיי? אני אלמנה חיה. כלום הוא לא נותן לי, הרב. והבעל: את לא מתביישת? את החיים שלי! בשביל מי אני עובד? בשביל מי? מי צודק: היא או הוא? מה אתם אומרים? אהה... שניהם, הרב. מרוב הלחץ, רגע. אני אגיד לכם: א', תמיד האישה צודקת, בינינו. עזוב, שנשים לא יקשיבו. אני גיליתי, זה מחקר שלי, לא מבוסס יותר מדי, אבל זה מחקר שלי. תמיד, לא משנה מה אתה תעשה, אתה תבקש סליחה, בסדר? נגיד, גבר עשה טעות. גבר עשה טעות, שבר

איזה משהו. האישה: אני לא מאמינה! שברת את הצלחת שלי! שברת את הצלחת! הגבר: מצטער, אוקיי. נפל לי מהיד, לא שמתי לב. אבל כן, שברת, ואין לי עוד צלחת! תגיד לה: אוקיי, סליחה. תהרגי אותי. סליחה. גבר עשה טעות, מבקש סליחה. מה קורה אם אישה עושה טעות? הגבר מתקיף: אני לא מאמין, דפקת את האוטו! דפקת את האוטו! האישה: לא יודעת, העמוד לא היה שמה. מה?! אבל הרסת את הטמבון! הרסת את הטמבון! אמרה לו: תקשיב לי טוב, גם ככה קשה לי, בסדר? אל תעשה לי יותר קשה! הגבר: אוקיי, סליחה. ראית? לא משנה מי עשה מה, אתה תבקש סליחה בסוף. במקרה שלנו באמת מי צודק? האישה או הבעל? האישה טוענת: הוא לא נותן לי כלום. והגבר טוען: אני נותן לה

הכול, הרב. מה אני יכול לעשות? אני נותן לה הכול. מי צודק? אני אגיד לכם: לא קשור גבר ואישה פה. אם המקבל, שימו לב טוב, טוען "לא קיבלתי," אז הנותן פספס את המטרה. כי אם אני עכשיו בדרך, סתם דוגמה, לצפת, ואני על כביש 6 דרום, ומתקשרים אליי: פנגר, נו, תגיע להרצאה. למה אתה לא מגיע? אני פול גז, אני פול גז. חמוד, אתה על פול גז, אבל בכיוון ההפוך. אם אשתי צמחונית, אני החלטתי לפנק אותה, אוקיי? וליום הנישואים הבאתי כבש, כבש, צלעות, אחי, על האש. היא תצטער על זה. כאילו: תודה רבה, כבש. אתה יודע שהיה לו פעמון? היו לו עיניים כחולות? רוצח! למה אני אומר את זה? כי נתינה היא אומנות. נתינה היא להבין מה השני צריך ולתת

לו. אין לנו הרבה זמן לפרט את זה, אבל מה הצרכים? אני אספר לכם על עצמי. כשאני התחתנתי, הייתי בחור בן 25. עכשיו, אני לא נולדתי אדם דתי. אז 25 שנה מחיי הייתי אדם פחות דתי. גדלתי בהרצלייה. מכירים הרצלייה? יש הרצלייה פיתות. אז לא שם, אני בצד השני - קיפוח. מישהו פעם שאל אותי: פנגר, איזו השכלה יש לך? אמרתי לו: יש לי השכלה ים-תיכונית. אמר לי: מה הכוונה? אמרתי לו שכל הזמן בתיכון הייתי בים, זו הסחורה. לא משנה, אבל... אז אני חזרתי בתשובה. מי שמכיר את הסיפור שלי, מכיר. בגיל 25 למדתי בישיבה ואז התחלתי לצאת לשידוכים והכרתי את אשתי. ואז אמרו לי: אתה צריך לעבור הדרכת חתנים. אמרתי: מה אני צריך לעבור? אמרו לי:

הדרכת חתנים. אמרתי: מי יעביר אותי? מי? אמרו לי: הרב הזה. היה רב, בלי לפגוע, עם מכנסיים עד לפה, בן 80. כזה חמוד, מתוק. באמת מתוק. אמרתי: מה קשור אליו? בוא נישאר בגמרא, מה שנקרא. כל אחד והמקצוע שלו. אמרו לי: שב בשקט. לך אליו, הוא יציל את החיים שלך. ואני אומר לכם, הוא באמת הציל את חיי הזוגיות שלי. הוא נתן לי טיפים, שאני נותן לכם עכשיו בחינם. טיפ ראשון הוא אמר לי: שלא יעבור עליך יום אחד, הוא אמר לי, שאתה לא נותן לאשתך לפחות חמש מחמאות, חמש מחמאות. שחרר, שחרר. אל תקבל שום דבר כמובן מאליו, תהיה ערני. היא שטפה את הבית, היא הכינה משהו לאכול, אתה חוזר מהעבודה, שעת האכילה היא שעת מלחמה, אוקיי? אשתך

טרחה, אוקיי? היא עומדת מהצד: מחמאה, מחמאה, מחמאה. היא לא תוריד לך כאפה: משה! תגיד מילה טובה על המרק. מה זה, מסעדה פה? היא לא תגיד את זה, היא עדינה, אוקיי? למרות שאני פותח סוגריים, אה? בדור שלנו, אני מפרגן אבל כאילו נשים, בלי עין הרע: היה איזה גבר, עושה הכול בבית: שוטף כלים, רצפה, הכול. חבר שלו אמר לו: יעקב, מה, אתה פרייר שלה? דפוק על השולחן, תגיד לה "די! נגמר!" תזעזע אותה. וואלה, אני אעשה את זה, בלי נדר. טוב, ההוא למוחרת שוטף כלים. אשתו עוברת לידו, אומר לה: די! נגמר! אשתו באה אליו ככה: מה נגמר? מי נגמר? ההוא ראה את המהלך, אמר לה: הסבון, הסבון נגמר. אתה מבין? אז אני מפרגן. אבל חמש מחמאות ביום,

הוא אמר לי, אל תיקח שום דבר כמובן מאליו. היא טרחה, היא בישלה, היא עשתה משהו עבורך, היא קנתה משהו חדש. אוקיי? שהנשים לא יקשיבו לי עכשיו. גברים, תסתכלו עליי. היא קנתה משהו חדש, תן לה מחמאה. מה אכפת לך? נגיד, אשתי קנתה שמלה חדשה. שמלה חדשה... אני מתחיל להתפעל: איזו שמלה! זה כלכלי, אחי. אתה יודע למה? כי היא לא מורידה את השמלה בוקר, ערב, שבת, יום חול. היא טוחנת את השמלה. אתה לא אומר לה משהו טוב - אוקיי, הוא לא אהב את זה? נקנה משהו חדש. בינינו, מה אכפת לך? תשחרר. תן לה מחמאות, היא בנויה על זה. אישה הרבה יותר חזקה מגבר, בלי לפגוע בגברים פה. אישה הרבה יותר חזקה מגבר. אישה עם 40 חום מתקתקת בית שלם

והולכת לעבודה. גבר - 37.2: יש לי כזה חום! אני לא... תתקשרי למיון, נראה לי. כיתה טיפולית או לא? כיתה טיפולית. הנקודה העיקרית: תן לה מחמאות, זה מחזק אותה. זה החמצן. יופי, אז בוא נאזן, שלא נסתבך פה עם הגברים. מה הנשים חושבות? שגבר לא צריך מחמאות? בואו תקשיבו. נגשה אליי איזו אישה אחרי הרצאה, אומרת לי: הרב, קשה לי עם בעלי, קשה לי עם בעלי. אמרתי לה: מה קשה לך? אמרה לי: הרב, תקשיב, אתה תשפוט. אני ביקשתי מבעלי לסדר לי איזה מתקן בבית. הרב, תאמין לי, מתקנון, בסדר? מתקנון. לקחתי סטופר מרגע הגשת הבקשה ועד מילואה עוברת לה חצי שנה. איפה הפטיש? מי נגע במסמרים? יום שישי אני אסדר לך את זה. הוא לא אמר איזה יום

שישי, אוקיי? 13. "דה בלאק פריידי." הוא לא אמר איזו שנה גם. הרב, אבל מה שבר אותי? מה שבר אותי? השכנה. התקשרה אליו אתמול: יעקב, היי, מדברת פה כהן, השכנה ממול. בעלי במילואים, התקלקל לי פה איזה מתקן. אתה יכול לבוא לסדר לי אותו? הרב, איזה מתקן? כמו שלי. הרב, הוא רץ או לא רץ? אמרתי לה: רץ. היא אמרה: מאיפה אתה מכיר אותו? אמרתי: אני לא מכיר אותו. אמרתי לה: אני מכיר את השכנה אבל. סתם, לא, לא. הרעיון. למה? אמרתי לה: בואי אני אסביר לך, כי אם הוא יסדר לשכנה את המתקן, היא לא תפסיק להודות לו. יעקב, כפרה שלי, היית טייס בצבא, נכון? איזה טייס? השתחרר על קב"ן, יש לו מינוס 21. אבל היא לא תפסיק לשבח אותו. גבר

ירוץ למקום שהוא מרגיש שמשבחים אותו. אחת הטעויות של נשים היא שנשים חושבות שגברים הם נשים שעירות. סליחה שאני... ואני אסביר מה הבעיה. היא חושבת שהבעל הוא כמו חברה שלה. אבל הוא לא בדיוק כמו חברה שלה. בעל, לצורך העניין, אמרתי לה: אם את רוצה שבעלך יסדר לך משהו, מתקן בבית, תקשיבי לי, אם בעלך סידר לך איזה מתקן בבית, במשך שבוע, אמרתי לה, את מודה לו כאילו הציל את חייך, אוקיי? רעידות בגוף, צמרמורות. המתקן שינה את חייך, אוקיי? זה שבוע מרגע התקנת המתקן. שבועיים מרגע התקנת המתקן את לוקחת אותו, מודה לו ליד המתקן. פעם בחודש תודי לו בסעודת הערב, ופעם בשנה, ביום התקנת המתקן, תעשי סעודת הודיה, הפרשת חלה, "נשמת

כל חי." ואני אומר לך, הבית יהיה מפוצץ מתקנים, מפוצץ מתקנים. את לא אומרת לו תודה? זו הסחורה. שימו לב טוב עכשיו, למה נשים אומרות פחות תודה לגברים? למה נשים אומרות פחות תודה? קח למשל גבר, התפיסה בראש של גבר לבית והתפיסה של אישה לבית היא שונה. אומנם זה קצת מיושן, הדור הצעיר קצת השתפר, אני מודה. אבל עדיין יש קצת קביעות בזה. קח גבר, חוזר... אישה. אישה חוזרת הבית אחרי יום שלם של עבודה. ארבע אחרי צוהריים, עבדה קשה. היא חוזרת הביתה, מחכים לה שלושה ילדים בבית. לצורך העניין, אם נתפוס אותה בדרך: יעל, לאן את הולכת? -הביתה. כשהיא אומרת "הביתה", למה היא מתכוונת? משרה שנייה: לכבס, לגהץ, לבשל, לה לה לה... בוא

נתפוס את בעלה, יעקב. גם הוא חוזר בארבע אחרי הצוהריים הביתה. יעקב, לאן אתה הולך? -הביתה. כשהוא אומר "הביתה," למה התכוון המשורר? הוא התכוון לנוח, רגליים על הספה, זרקי לו ענבים בקשת, מניפה של קלאופטרה, זה מה שהוא רוצה. הוא רוצה: שקט, שקט. ולכן, אני אומר את זה בקצרה, עם חברה אישה יכולה לדבר שלוש שעות על הצרות שלה: כואב לי הגב, נמאס לי מהחיים, בא לי למות. נהדר. וחברה תקשיב לה. בעל... אמרתי לאישה: תנסי להתבכיין לבעלך, תנסי. אם הוא יחזיק חמש דקות רצוף בלי לתת לך איזו עצה או להיות עייף - או שהוא מלאך או שהוא לא מקשיב טוב. אני מסיים רק בדבר הזה, אבל תזכרו אותו טוב. אם אשתך מתלוננת לך, בדרך כלל כשאישה

אומרת לך "אני עייפה, אוקיי? אני עייפה," יש שלושה סוגי גברים. הגבר הראשון עושה חשבון זריז, זה האינטליגנט: את עייפה? אז הבית נופל עליי. אני גמור, לא יודע, אני חייב לנוח. זה האינטליגנט. יש בעל אכזר, זה לא אתם. היא אומרת לו: אני עייפה. הוא אומר לה: מה קרה? מה עשית? כולה שני ילדים יש לך, גברת! אימא שלי גידלה 12 במעברה! אז לך לאימא שלך, לך. יש את הבעל הגאון, כנראה זה גם אתם, היא אומרת לך: אני עייפה. מה אתה אומר לה? לכי תנוחי. טוב שהיא התחתנה איתך, היא לא חשבה על זה לבד. אם היא לא הייתה מתחתנת איתך, היא הייתה מתמוטטת ברחובות, כי היא לא התפתחה כל כך, באמת. אתה עשית מחקר שמי שעייף צריך לשכב בצורה

מאוזנת, ראש בגובה הרגליים. אמת, אשריך. נקודה אחת אחרונה, אני אשחרר אתכם. להבא, אם אשתך מתלוננת, היא לא מחפשת תשובות ממך. היא לא מחפשת ממך עצות. היא מחפשת, דבר אחד היא רוצה ממך: תבין אותי שקשה לי, אוקיי? תבין אותי, תהיה שם בשבילי. מה ביקשתי? לכן אל תיתן לה עצות. תקשיב לה, תהיה שם בשבילה. אם אתה רוצה, אפילו תהנהן בראש ותעשה קולות של הסכמה: א-המ, א-המ, פשש... פשש... בקצב הזה, לא מהר יותר. ממילא אנחנו רוצים לאהוב אחד את השני, אז תזכרו שלוש דרגות של אהבה: אהבת המקבל: מי שנותן לי - ברור שאני אוהב אותו. אבל זו רק ההתחלה. אהבת הנותן זו הדרגה היותר גבוהה. מה לתת - זו אומנות. תלמדו את השני, את השנייה -

מה היא צריכה, ואת זה תיתנו לה. ובסופו של דבר נגיע, בעזרת השם, לאהבת האיחוד, ל"היו לבשר אחד." לא להסתכל החוצה כי תמיד נראה שהדשא של השכן ירוק יותר. מה שיש זה הכי טוב בעולם, ועם זה נצליח. שנזכה לאהוב אחד את השני, אמן כן יהי רצון.