מה יודעים הילדים על המריבות שלנו? אפרת ברזל מארחת את מנחת ההורים עינת נתן, חלק ד'

אינה את נתן

שאינו יודע לשאול אני זוכרת

נכון

אוקיי תסבירי

אז אני עכשיו חושבת על זה כמה מילים כאילו במינוס שאינו לשאול בעברית

כן

יש דבר והיפוכו לשאול ולהשאיל אם את שואלת מהשכ

אני ש חשבתי על חוזר בשאלהשובה

וואו וואו

אחד הדברים העמוקים זה למה הוא גם חוזר וגם שו

כן זה קטע אז איך רגע רגע האגדה רגע פסח כן

כן כי יש שם חלוקה נכון

יש ארבעה בנים

נכון אבל הם כולם באחד

אז

הם כל אחד מייצג משהו

כל אחד לוקח את זה לפירושים שלו ארבעה חלקים בתוכנו ארבעה בנים שונים ארבע תקופות של החיים אפשר ללכת עם זה להמון מקומות

אבל אמ אני חושבת שכשאינו יודע לשאול אף פעם אני לא עוצרת להתעמק בו

וזה מאוד קשור לחומר שלנו בהורות בזגויות ויחסים. אז לשאול לשאול משהו זה לקחת ממישהו אחר שיש לו. בלי עכשיו חסר חלב, סוכר, מהשכנה, אני הולכת, דופקת,

לוקחת. להשאיל זה לתת.

אוקיי?

אבל גם מנטלית. זאת אומרת, אם יש לי תסתכלי עלינו היו תקופות שילדנו ילדים, היינו שואלות אחת את השנייה, אז לאיזה רופא ללכת? אז לאן ללכת ללדת? אז אנחנו שואלות מהעולם, מאלוקים

בקשת עזרה בעצ

ממש בקשת עזרה במטלות שדיברנו עליה בפרק הקודם

הבנת למה הגשר אלא בול קלטת

אז הילד שאינו יודע לשאול או האדם שאינו יודע לשאול

הוא גם כאילו יש לו פוזה שהוא יודע הכל אז אולי הוא לא יודע לשאול זה נשמע כאילו הוא מסכן אבל

באמת

והוא לא

לא צריך

אין אדם שלא צריך זאת אומרת אומרת בכל גיל יהיו שאלות אחרות שאנחנו מנטלית אני מדברת נצטרך לשאול

אוקיי

ו אנחנו שואלות מידע בעיקר על עצמנו זאת אומרת שאם אני הולכת אחור שנייה עם הפרק הקודם שלנו וגם עם היום קלטת ראיתי לא קלטת לא

שאם אני פתאום א יודעת להגיד וואו הדרך הזאת שפעלתי בה שהייתי נלבת או לוקחת ביקורת ונגמרת

או אני תמיד נותנת על זה דוגמה על מי כי א לא נבדתי מבית להורים גרושים את מכירה את ההורים שלי ואנית שלך עמוק

אז כל פעם שהם היו רבים ילד להורים גרושים הנה אני אינסטינקטיבית מגיבה זה היה לי קשור

חורבן מה זה זה יביא לפירוק בית

בית הרוס היו קוראים לזה כן

אז אז אחר כך כשאתה מתחתן כל פעם כשמישהו צועק או כועס על שוטה יותר בכלל ברחוב אני ישר מתכווני אוכל לפתח מזה הייתי יכולה מריבות אינסוף מה אתה צועק עליו מה אתה מרים את הכל למה אתה עושה ככה וככה

אבל כשפתאום אתה יודע לשאול בעיקר את עצמך למה זה כל כך מרעיד אותי שהילד עונה לי ככה שהוא מדבר אליי ככה שבעלי אתה אתה שואל את מחייכת כי

זה מתחבר להכל תודה

כי זה מתחבר לכל מה שאמרנו לסקרנות בפרק הראשון אחר כך להפחים האלה בפרק השני ואחר כך זה בדיוק זה נכון ואז אם אני יודעת לשאול יש לי אומץ לשבת שיש מישהו שאינו יודע לשאול

אמן

באמת שלא

אולי אין לו אומץ לשאול בכל רם לא זה לשאול ילד אפילו אני שאלתי את הילדים שלי באיזשהיא תקופה של החיים

יש לכם מספיק מאמא כי מה?

כי הרגשתי שאני עובדת יותר מדי.

ולהם? ולמה אוקיי. למה שאלת?

כי הרגשתי.

אבל אני צריכה לקבל אישור אם יש להם מספיק מאמא.

כן. אני לא מפחדת לכן.

והתשובות הם שונות. תשובות שמונה שישה אמרו כן.

אוקיי.

נראה לי מפחד.

אוקיי. אה, את מבינה, אבל הרבה פעמים אנחנו שואלים ואנחנו אבל לא לא לא

הרבה פעמים אנחנו שואלים ולכולם ברור מה התשובה המשמחת יהיה.

אז עובדה ששני ילדים אמרו משהו שאולי רציתי לשמוע וילדים עוזרים להורים. לא רק הורים עוזרים לילדים. הם אמרו לי

בוא נריב על זה

בואי נריב על זה אבל

ילדים עוזרים להורים לגמרי

הוא לשאול

אבל אבל אני העיקרון הוא לשאול אני רגע רוצה לשאול כך איזה שאלות

אנחנו אמורים להפנות פנימה כשבעצם אנחנו מפנים אותם החוצה והפוך אבל יש דיפוזיה זאת אומרת בוא

את שואלת למה לא יכולת מעצמך אגב, שיניתי את חיי מאז אותה השאלה.

ברור אבל אני חושבת אני אניח כמה אבני יסוד. אוקיי? אני חושבת שהורות היא תפקיד. לעולם תהיה. אגב, לא משנה בני כמה ילדים שלנו.

את כל כך צודקת כי הריון הוא סוג של פיקדון.

תפקיד

הוא מהמילה הזאתי. אני מפקיד בידיךיך נשמה כהפקדה. תשמירי לי עליה. את האמא הכי נכונה לה והכי מדוייקת וכל המילים האלה. והוא לא באמת הילד שלך. את צנרת שהבאת אותו לעולם. הוא היה עובר. הוא עובר דרכך

והוא תינוק. אותיות תיקון, אותיות אם תהיי מנותקת או מחוברת

לנשמה הזאת. יהיה פה מסע משותף

לגמרי. אז אז המקום שאומר בעיניי לפחות הראשוני של התפקיד הזה זה שאני אנחנו אנחנו יכולים להיות הכי קרובים והכי כנים ביחסיים עם הילדים שלנו אבל בוא לא נתבלבל אנחנו עדיין מטיסים את המטוס הזה חדש

אנחנו עדיין אחראים לתחושת הביטחון

חד משמעית

תחושת הביטחון לא רק הפיזית אלא הרגשית

אוקיי נכון

עכשיו אני אתן לך רגע דוגמה היא לא שלי בכלל אבל היא היא דימוי שמסביר אפילו את ה אם אנחנו אומרים אנחנו מטיסים את המטוס אוקיי ואנחנו מדברים על תחושת הביטחון הזו אני אתן לך את ה את שלושת המודלים ההוריים נגיד הפרוסים אחד יהיה ההיררכי הנוקשה ה זה שגדלנו בו נגיד כאילו הדור שלי לפחות

אה הורים שלך היו מקשים

מטוס אני חושבת שאפשר לדבר על זה אבל רגע מטוס נוסעים אנחנו נוסעים במטוס יש תקלה במטוס מתחילות לצנוח המסכות הנוסעים מאחורה נלחצים הטייס ההורה עולה ל למיקרופון, לקריזה לזה. ברורות הנוקשה זה שמע כמו שקט שמה מאחורה אתם רוצים שאנחנו נתרסק מה אתם תאופטים שגדלנו עליהם.

אוקיי?

נכון

שגדלנו עליהם

חד משמעית. גם ההורים המפותחים היו ממש אומרים סליחה שצעקתי היום אבל אם היית מתלבש בזמן לא הייתי צועקת

מהשמע הפנימית הזאת

לא היינו מתרסקים אז זאת האורות ההיררכית הנוגשה של פעם האם הנושאים מרגישים בטוחים בוא נתווכח על זה ההורות הרווחכית מדי שהיא נזק לא פחות גרוע מהנוקשה היא תשאל תקשיבי טוב שלו ערב טוב אנחנו ממש מתנצלים על התקלה שיש לנו מאחורה יש לנו תקלה במנוע הימין מה אתם אומרים ננחט בורשה או בווינה

נחיתת חרום אנחנו צריכים תעזרו לנו אוקיי האם הנושאים מרגישים בטוחים לא ההורה או התפקיד היא שמע משהו כמו אנחנו מודעים לדבר הזה ולפחד לבעלה משם מאחור יש לנו תקלה במנוע ימין אנחנו מבטיחים לעתכן אתכם בכל שלב אנחנו על זה נשה נחית חירום בווינה וכיום אנחנו סוגרים את המיקרופון כי התפקיד שלנו הוא להנחיט אותנו בשלום כלומר אני כהורה כדי לייצר מקום רגשי בטוח לא יכולה לתת שלט רגשי וידיים של ילד. ילד לא יכול לא יכול אוקיי לחשוב שבאחריותו הרגשות של ההורה שלו. אבל זה לא הייתה הדוגמה שנתתי אבל פה את אומרת דוגמה אחרת.

כן לגמרי. כלומר החל מה ההתפרצויות או אפילו איך שמים גבולי ילדים כאילו מה שנקרא תיזהר או שאני אאבד את זה

אה זה מפיל אחריות עליו

זה לא לא ככה לא ככה מטיסים מטוס

וואי

אוקיי לא ככה מטיסים מטוס הפחד לא אמור להיות מההורה שיאבד את זה כי אז הטבע בבעיה זה זה

לא זה מסבך מסבך

ו המקום שבו אנחנו כן רוצים לשאול יהיה המקום של לשאול פנימה

נכון

למה אני מופעלת לוותר להם רגע לקצוות להגיד לא נורא תישאר בבית או להיות מופעלת על אני אכנס אני אתפוצץ צץ יצא ממני הרגש כי אחרת המטוס שלי יקרס שם נדרש מבט פנימי שאלה פנימית לעולם לילדים שלנו אין תשובה על זה לא יכולה להיות להם תשובה על זה אוקיי

השאלה החיצונית לעולם תהיה על המקום של הפרקים שדיברנו עליהם של תעזור לי להבין מי אתה אתה לכשהוא אמר בליל הסדר התחנפת אני רגע רוצה להגיד באמת באיזה רגע באיזה רגע

זאת הסכרנות והתעניינות

בדיוק זאת השאלה בוא תתן לי חתיכה מעצמך

כדי ש אני אוכל בעוד מקומות לזהות את את הרי הריקוד הזה הרי בסוף זה ריקוד של יחסים. אתה לא יכול לצפות לו לדרוך למישהו על הרגל. אבל מצד שני אתה אתה כן רוצה לדעת מה התפקיד שלך, מה הכורגרפיה הכללית. אני חושבת שזה האזור הכי מעניין לשאול, לא?

כן. ובחנופה הזאת כששאלת נכון אתה יכול להשתמש אחר כך כפתיחה של שער

לגמרי

כי היה פה משהו עמוק פדיחאי שדיברנו עליו ומכאן אבל אני חושבת שאנחנו הולכים לאיבוד בשלב שבו אנחנו חושבים שאנחנו אמורים ליישר קו בין הילדים כלומר להיות הבית שמגדל את הילדים האלה עם הציונים האלה שמתחתנים בזמן הזה זה והם יגדלו את ילדיהם אלה עם ה עם הבני זוג האלה ואתה אתה זה ארוגה זה חקלאות אנחנו לא למדנו לבנות כרגע כיסא אז יצא כיסא אנחנו שוטלים משהו באדמה ואנחנו אחראיים על התנאים הכי מיטיבים נכון לסגסוג של זה אנחנו רוצים שהצמרת הזאת תהיה גבוהה

אנחנו שוכחים שזה

שרוב הסיפור הזה תלוי בשורשים בעומקם בשורשים זה באזור שחור מוצל מתחת לקרקע וסף

כן

ושם גדל זה אורות

נבת

זה אורות את הפירות כאילו את ה בוא נתהדר ב זה זה אני לא רוצה שהילדים שלי יודעו לי אני רוצה שהם יודעו לעצמם אז זה מקום של השאלה אפילו שם לא את לא חושבת על על הודו לי אני אני עסוקה בין היתר

כן

אפרופו תלות

כן

אמ בזה שאני רוצה שיראו שאני מתאמצת ואם לא רואים

תגידי רגע שנייה מה זה אומר

אני אני אסביר לך ותקיד לי עוד משהו מקודם כי

מאמץ זה ערך

כי מאמץ זה בשביל כולנו וביחד ואני זקוקה שיראו את המאמצים שלי מאוד

זקוקה את יכולה לתת לי דוג

כן כן זאת אומרת אם אם למשל אני שומרת על הילדים של מאיה כי היא נסעה לטיול ואני נוסעת לרעננה ולוקחת את הילדות ואת התינוק לוקחת איתה אבל אני אני יודעת שהיא מודה לי אני יודעת שהיא מעריכה את זה אבל לפעמים אני הורה לאוויר הוואטסאפ או להעביר החלל

את קולטת איזה סבתא מהממת אני לא כי אני רוצה שתקליטי לא כי יש משהו איתה שהוא לא

לא יש משהו עם הילדה שבך נשמה שלי

אני רוצה שהיא תגיד לי תודה

אבל לא לא לא יש הב אני רוצה שיראו שאני מתאמצת רגע אני הולכת איתך צה אחורה אבל תגידי לי איפה אני טועה

נכון אוקיי

אצלי בשפה הרגשית שלמדתי זוכרת למדנו שפה

כן

עברית ורגשית

כן

בשפה הרגשית שלמדתי

ביבנה ובארצל

אם הפרט לא מתאמצת לא רואים אותה היא לא קיימת.

אה, אני אני מבינה.

רגע, זה נכון?

לא,

לא,

לא.

בשפה הפנימית שאת מדברת לעצמך,

לא?

אז מאיפה מגיע היחס אמיתי? סכנות אמיתית?

כן.

או הצורך

כן

וזה שיראו שאת מתאמצת

מזה שזה מק

כי יש מישהי אח שתבוא ותגיד, אני רק שלא יראו שאני מתאמצת. את יחשבו שזה בא לי בקלות.

כת לא, לא, את כל כך צודקת. כי שנים היה לי דיון עם מיקי. כן

אמ יוא תהבי את זה

נו

כשהתחתנו גרנו דיסנג אף סנטר את זוכרת

ברור

אז נשרפה המנורה בסלון

קומה 24

אז הגשתי לו נורה חדשה ואמרתי לו תרכיב שנייה ואז הוא החזיק את זה ביד

והוא אמר לי מה אני אמור לעשות את זה אם זה אני לא בעסקים האלה של שיפוצים

אתה יודע איזה שיפוצים אתה צריך לסובב בצד שמאל את תנורה שרופה וזה זה כבר כמה ימים ותרכיבת מה הבעיה ואז הבנתי אחרי יום של חתונה שהבן אדם לא יודע לגדוח לא יודע להחליף גלגל לא יודע להחליף מנורה ודאי אין לו שום כזה של עיקה ואני גדלתי על אבא שמרכיב שמסדר ש משהו לנגר שאם צריך למלא אוויר בגלגלים כאילו כאילו ולקח לי המון המון זמן

כן

להבין שזה שהם בעלים של חברות שלי הם תקני בובה בני כאלה א מגייבר

שלי לא אבל הוא פי 1000 טוב ויודע במיל לי לי לי לי לי שהוא לא יודע שפת התיקונים

אין תחרות בין בעלים

שאגב הוא לא יודע את שפת הפטיש מסמר ניקח מהר כן,

אבל הוא יודע את שפת הלב שלי ללמוד

ואני רוצה את השפה הזאת שתהיה בבית. שנייה. אז אחד הדברים שהוא הסביר לי ולכן אני עונה לך ככה.

אני מקשיבה, אני מחכה ל

זה שמאמץ

כן

לא שווה מחמאה. אצלנו הוא בית. לא. אני יכול לעבוד דקה ולהרוויח מיליונים.

אז למה את צריכה לי שיראו אותך מת

מסיבה אחת? בוא ננתח את זה רגע. לא נשאל שאין זה חג ש

בעיניי נכון נכון זה מה נשתנה הלילה הזה זהכ

אמ זהזה זה נורא משפחתי בעיניי לדבר על הצרכים הרגשיים שלנו עצם זה לא עצם זה שנישתי

קשקשתי

למה הפרט צריכה שיראו שהיא מתאמצת

זה לא מאמץ כל כך בשבילי לקחת הנחדים חייבת להגיד לך

אתה ך את מסוגה מהנקודה.

לא, זה לא כי אני מכירה אותך ואני יודעת שאת האישה שמסתכלים עליה מבחוץ ואומרים לא הבנתי איך היא עושה הכל. את מתקשה לחבר לי ביניהם.

לא, הנה אני עכשיו עושה לך שאינו יודע לשאול. אני אני אני

סוגדת כנראה מאז ובעזרת השם לתמיד למשפחה סוגדת.

מה זה אומר?

זה אומר שכל פעולה נגיד לשבת פה באולפן קל לי. לסדר את הבית זה יותר קשה לי.

זאת אומרת אני סוגדת לא עשייה

שהיא תהיה עשייה משפחתית. נהניתי מאוד מההורות. על הספתעות אני עוד אדבר איתך בהזדמנות זה לא אותו דבר ושאף אחד לא ימכור לי את הלוק שזה שזה כיף שהם רק הולכים והם רק זה

זה מורכב מאוד

זה מורכב מאוד והם לא הילדים שלך ואין לך גם סי ואת עוצרת אני מחזירה אותך לשם כי לי יש תחושה שאת יכולה להגיד את זה רק בגלל שסימן בכל המשבצות

של המשפחה של ההורות

את יכולה להגיד זה המלאכה שאת הכי מקדשת כי יש לך את זה

נכון כי עמלתי על זה המון

זאת אומרת מכאן למה אני אהדהד סורך במילים טובות זאת השאלה שאנחנו שואלות עכשיו נכון

אני לא יודעת תגידי לי את אני התחלתי מלהסתקרן מהלמה למה את צריכה שיכירו ב

כן אני לא מרגישה אם אני שואלת את עצמי עמוק שאני אמ לא בסדר ב זאת אומרת ואני גם לא מרגישה סופר מומן כי כי אני כי אני כבר למדתי להוריד המון ציפיות אוקיי

ולהגיד במה אני גרועה וולהיות כותבת עם שגיעות כתיב.

אוקיי

אני חושבת שלהגיד לחלל הבית אמא צריכה מילים טובות על מה שהיא עשתה זאת משפחה.

אבל כולם צריכים מילים טובות מה שהם עשו.

נכון. נכון. אז מה הבעיה

בעצם?

שום בעיה. זה הדיון לא התחיל מזה.

אז מה? אז רגע תחזירי אותי. הדיון התחיל מזה שאת צריכה להכיר בכך. את צריכה שיכירו בכך שהתאמצת. שהתאמצת

שזה קרה. אני לא יודעת אם התאמצתי כי זה לא כזאת בעיה להכניס נחדות לאוטו. לא, אבל שמצאת לזה את הזמן בלוז הגדול שלך, שפינית, שזה היה חשוב לך, שהגעת, שאת סבתא מגניבה ואת גם יודעת כאילו זה תוך כדי זה והנה ציפור והנה זה להכניס אותם וגם כיף איתך וכאילו ואת לא מזיעה, מזיעה כמטף הפורד, כאילו הכל טוב, אבל כשאת יוצאת ואת אומרת לילה טוב לבת שלך, את רוצה שידעו,

נכון? כולם רוצים להיות נראים בוודאי

לגמרי אבל האמא להגיד את זה זה לראות

מה הבעיה זה כמו שאני אני צריכה קפה תעשי לי קפה אני צריכה קפה

אוקיי

זה משהו חומרי אני צריכה מילה טובה אז אני אבקש אותה

אין בעיה אם את צריכה לגמרי אבל אם את צריכה נכון כן

את המילה הטובה כתנאי קיומי כאם לא מודים או לא מעריכים, אוקיי, בשפה של אנשים שתלויים במילה החיצונית אז אני לא עושה אז אנחנו במשוואה אחרת.

לא, אז זה לא שם הכי לא בעולם. בעולם גם היא יודעת את זה, גם אני

וגם כולם. לא. זה פשוט הדרך שלי

בדיוק כמו שהיא יכולה להגיד לי, אמא, אני צריכה אותך או קשה לי. מה ש מה שאני חושבת שגם בין אמהות ובנות בריא להגיד לא הכל מושלם ולא קל לגדל ילדים

גם בריא להגיד אני לא אני לא יכולה אני מתנצלת אז אני אומרת לך משהו לסיום שיש לי ביטוי הילדים יודעים וגם מיקי באה בסלקה

מה זה אומר

די זה ביטוי שהגיתי לי לפני כמה שנים זה מעולה

זה מעולה זה

זה התחיל מנסיעות לחול

כן

ששנים הייתי לאן המפה ולאן הולכים ובאיזה יום ואיזה מקום ו

הכל

ואז פתאום כי הם התחילו לגדול פשוט בלי ששמתי לב התפקיד עבר עליהם

את רואה גם רק בקלות אחרות מתאמצות שהתפקיד יעפור למישהו סומכת על הילדים ו

עכשיו בנסיעה האחרונה שאלתי בשדה התעופה בן גוריון

לאן נוסים

לאן נוסים

גדול

הם מחליטים הם קובעים את הטיסות הם אבל בכל תחום וגם גם בליל הסדר אני מבשלת אני עושה וגם בשביעי של פסח ופה אולי נסכם ככה כי בשביעי של פסח נפתח הים ובני ישראל עוברים והים נסגר בחזרה על המצרים ומותר כבר בגילנו המופלג להגיד יש נחת כל הזם רודפות אחרי זה יש שנה אחת באה בסל קהל אני המון אני הולכת לשבתות אצל הילדים שלי כן

היא מ אני מסתכלת אני משתמשת בביטוי שאמא שלי לימדה אותי יכולה לפרוש בשיא יכולה לפרוש בשיא

הם יודעים את העבודה הם יודעים לבשל הם יודעים לסדר טיול הם יודעים לגדל ילדים

אני יודעת להגיד לך משהו הם יודעים בדיוק כפי שהם ידעו כשהם היו בני חמש והם צריכים אותך בדיוק אותו דבר

נכון מאוד אינת

את את יכולה לבוא בסלקל זה ממש בסדר כי הצורך משתנה אבל

חייבים אותך כי את כדור הדיסקו אני אני גם אומרת את זה

אי אי אפשר לפרוש בשיא

ילדים גדולים כל כך צריכים בחור ואבא

טם ולא נשלם איזה כיף היה לי איתך כמו תמיד מה

גם לי תודה

כלום הזה של לשבת ולדבר ארבעתנו לפ

תודה שיצאתי איתך מאיזה מצרים קטנה סמלית

עונג גדול של חג שמח

חג שמח

תודה אהובתי ‏Ok.