מסרים לחיים מפרקי אבות: פרק 3 - הרב זמיר כהן HD

שלום וברכה וערב טוב לכולם. אנחנו נמצאים בפרקי אבות, פרק א', משנה ה': במשנה הקודמת ראינו שבתקופת הזוגות, כשהיה אחד נשיא ישראל, נשיא הסנהדרין, והשני אב בית דין, נתנו את ההנחיות שהיו רגילים לומר הרבה במשך ימי חייהם, דברים שהיו רגילים לחזור עליהם, וזה מה שהכניס רבי יהודה הנשיא למשנה. אז במשנה הקודמת ראינו: את דבריו ראינו בשיעור הקודם. כלומר, הוא לימד את האדם כיצד תהיה העבודה הרוחנית של האדם בביתו. "יהי ביתך בית ועד לחכמים", כמה שהאדם יותר דבק בתורה, בתלמידי חכמים, הוא עצמו מחכים יותר, מתעלה יותר. כאן, במשנה הזו, יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר: "יהי ביתך פתוח לרווחה". כלומר, הוא בא מההיבט של

גמילות החסד שבבית. הראשון דיבר בעבודה הרוחנית שצריכה להיות בבית. השני, החסד שצריך להיות בבית: "יהי ביתך פתוח לרווחה ויהיו עניים בני ביתך". "יהי ביתך פתוח לרווחה" - אין הכוונה שלא תסגור את הדלתות, הכוונה שתעניק הרגשה טובה לאנשים שזקוקים לעזרה שכל אחד שבא ירגיש כאילו הדלתות פתוחות לרווחה. אתה מזמין אותם, בעצם, מי שצריך אני אעזור לו. "ויהיו עניים בני ביתך". הנטייה הטבעית של רוב האנשים בעולם שבני ביתם - מי יתארח בביתם? אנשים אמידים שאפשר לשבת איתם לאיזו ארוחה טובה ובדרך כלל, אדם כזה גם מביא איזושהי תשורה, איזו מתנה מיוחדת יחד איתו, נעים להיות איתו. אומר התנא לאדם, מהאנשים האלה לא יצא לך הרבה. אז

ישבת, אכלת איתם, חגגת, קיבלת מתנה, מה יצא לך מזה לעולם הבא? "ויהיו עניים בני ביתך", דווקא אותם שנזקקים לעזרה הם שיהיו בני ביתך, איתם אתה עושה חסד, על ידם אתה מתרומם. אמר פעם אדם חכם שביד כל אדם לבנות את העולם הבא שלו על ידי העולם הזה של זולתו. כלומר, אתה נותן לשני עולם הזה, שיהיה לו מה לאכול, שיהיה לו איך לגור, איך לחיות בעולם הזה, מה קיבלת בתמורה? עולם הבא. השכר שלך הרבה יותר גדול. לכן אומרים חז"ל: "גדול החסד שעושה העני עם בעל הבית", כלומר, עם בעל הבית שנותן לו, "יותר מהחסד שעושה בעל הבית עם העני". כי בעל הבית, מה הוא נותן לעני? מה העני מקבל ממנו? מקבל ממנו אוכל, זה עולם הזה. מה הוא מקבל

בתמורה, בעל הבית? עולם הבא. מי עשה חסד יותר גדול עם השני? העני עשה איתו חסד יותר גדול. רק בעיניים הרגילות שלנו נראה הפוך, שהוא עשה איתו את החסד. אבל אומר התנא לאדם: תהיה חכם, "יהי ביתך פתוח לרווחה "ויהיו עניים בני ביתך", כלומר, אל תראה אותם כסוג של מטרד, תקבל אותם בסבר פנים יפות. במילים "בני ביתך" הוא מרמז גם ביחס לתחושה, לא רק שהם יהיו מצויים בבית, אלא תן להם להרגיש שהם בני בית. תן להם להרגיש בנוח. היה אחד מראשי הישיבות בירושלים שתלמידיו סיפרו שכל כך הוא נתן לבחורים תחושה שכל מי שהפסיד ארוחת ערב יכול לבוא אליו לבית לאכול אצלו והרבנית הייתה שמחה בהם. ממש... נתן את ההרגשה שאם אתה בא לאכול אצלי

ארוחת ערב אתה עושה לי טובה, לא שאני עושה לך טובה. עד כדי כך שבמטבח ביתו של הרב, האווירה שהוא כל כך נתן לבחורים הייתה טובה שהיו שמים שם פתקים, כמו לוח מודעות ששמים, היו על המקרר מודיעים אחד לשני, כי כולם ידעו שכאן זה בית הכנסת אורחים. זו האווירה שהוא רצה שכך יהיה בביתו. אווירה מאוד נעימה כדי שכל אחד ירגיש בנוח. כשמדברים על "יהי ביתך פתוח לרווחה", בדור שלנו זה לא כל כך מצוי שיהיו אנשים עניים שיבואו וידפקו בדלת, ויבקשו משהו לאכול. בזמנם היה יותר מצוי שאנשים היו באים, מבקשים לאכול, מבקשים ללון בביתו של האדם, היום זה לא מצוי כל כך, אבל עדיין מצוות הכנסת אורחים יכולה להזדמן גם בזמננו. פעמים שאדם

נתקע בעיר מסוימת בלי אוטובוס לחזור לעירו. קרה משהו ואין לו איפה ללון הלילה, אתה מכניס אותו לביתך גם אם אתה לא מכיר אותו. יש אנשים שאתה רואה אותו בלי מזון ואתה יכול לסייע לו, גם אם לא את מה שאשתך בישלה בבית אבל אתה יכול לסייע לו בכל דרך. כל עניין החסד של הבין אדם לחברו נכלל בעניין הזה ש"יהי ביתך פתוח לרווחה". בית זה גם הלב, הלב של האדם שהוא פתוח לרווחה, כל מי שאני יכול לעזור לו - אעזור לו. "ויהיו עניים בני ביתך". אנשים שרגילים לחיות ברמת חיים גבוהה ונמצאים בחברה מהמעמד... העשירון העליון, לא כל כך מרגישים ברעבון של הרעב. דווקא אותם אלה שצמחו מלמטה והגיעו לגדולה, בדרך כלל... יש כאלה הפוך, אבל

בדרך כלל הוא זוכר ומבין מה המשמעות של להיות רעב. ולכן אומר התנא: לא חשוב מי אתה, היכן גדלת, באיזה מעמד אתה נמצא היום, אבל תמיד תזכור את אותם הדלים והמסכנים שחסר להם ואתה צריך לעזור להם, תכניס אותם לביתך, תן להם את צורכם. רק כמו כל דבר, שהאדם צריך להיות מאוזן. כמו שהמשנה אומרת בהמשך: "איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם "כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם". צריך שיהיה טוב לך וטוב לאחרים. אדם שכל מי שהוא פוגש ברחוב, רואה אותו ישן ברחובות, יכניס אותו אליו לבית "בוא תישן אצלי"? לפעמים מדובר באדם מסוכן, באדם שעלול להזיק למשפחה שהוא מתארח בה, אדם שיכול להשתלט לו על כל הבית. צריך בזה איזון. אז מה

פירוש "ויהיו עניים בני ביתך"? איך נדע את האיזון? חז"ל לימדו אותנו שכל אדם לעולם יהיה... זה משפט שכדאי לזכור אותו בעל פה ביחס לאנשים שאתה לא מכיר: לעולם יהיה כל אדם בעיניך כלסטים ותכבד אותו כמו רבן גמליאל, כך אומרים חז"ל. רבן גמליאל היה נשיא ישראל. כל מקום שהיה מגיע, איזה כבוד, משושלת בית דוד. כל נשיאי ישראל באותה תקופה, מהלל הזקן והלאה, היו כולם משושלת דוד המלך. כל נשיא - מעמד של מלך, וגם היה גדול הדור בתורה. לא כמו היום, ממנים נשיא גם אם הוא לא יודע תורה. אז נשיא ישראל היה גדול הדור בתורה, מיוחס מאוד, בעל אישיות גדולה. זה היה רבן גמליאל, איזה כבוד היה מקבל. אומרים חז"ל: כל אדם שאתה פוגש ואתה

לא מכיר אותו, יהיה בעיניך - כלומר, בפנים תחשוד: אולי הוא לסטים? מה זה לסטים? שודד, אולי זה גנב. אבל תכבד אותו כמו שאתה מכבד את רבן גמליאל. במילים אחרות, כבדהו וחשדהו. כל זמן שלא עמדת על טיבו, אתה צריך לכבד כי יכול להיות שהוא אדם הגון. למה תחשוד בו שהוא לא בסדר? אבל בלב כן תחשוד, תהיה זהיר, אל תיסחף. עד שתעמיד אותו במבחנים, תראה שהוא אדם ישר ונאמן, עכשיו אתה יכול לבטוח בו. יש סיפור שמופיע בחז"ל, נקרא כאן את הלשון, נמצא במסכת כלה: "מעשה ברבי יהושע..." שם המשפט הזה מופיע, המשפט שאמרתי עכשיו: "לעולם יהיה כל אדם בעיניך כלסטים "וכבדהו כרבן גמליאל", זה מופיע שם, ומייד אחר כך מספרים חז"ל סיפור: "מעשה

ברבי יהושע שהכניס אצלו אדם אחד, "נתן לו אכילה ושתייה והעלהו לגג". מה פירוש לגג? היה לו בבית קומה שנייה עם סולם עם פתח כזה, עליית גג, נתן לו פרטיות: אתה תישן למעלה, אנחנו בחדרים פה למטה, יש את הסלון. נתן לו לאכול, לשתות, כיבד אותו כבוד גדול. "והעלהו לגג ונטל את הסולם מתחתיו". אחרי שההוא נכנס למעלה, הלך לישון, לקח את הסולם. "מה עשה אותו האיש? "עמד בחצי הלילה ונטל כל הכלים וכרכן בטליתו". היה גנב. לקח בגד. "טלית" בלשון חז"ל זה לא טלית של ציצית, כל בגד נקרא בשם טלית. "שניים אוחזים בטלית" שכתוב במשנה, הכוונה שניים שאוחזים בבגד. אז הוא לקח את הבגד שלו, הסתובב שם בעליית הגג, כל התכשיטים שראה, כל כלי

הכסף, כל מה שראה, עטף את הכול ככה, באמצע הלילה רצה לברוח. "וכיוון שביקש לירד נפל ונשברה מפרקתו". הוא הזדרז לרדת, הוריד את הרגליים, היה בטוח שיש סולם, החליק, נפל, נשברה מפרקתו, נשאר שוכב עד הבוקר. "לשחרית בא רבי יהושע ומצאו. "אמר לו: ריקה", כלומר, אדם ריק שכמוך, "כך עושים בני אדם כמותך?" מה זה כל הכלים שמפוזרים כאן? "אמר לו: לא הייתי יודע שנטלת את הסולם מתחתיי". במקום להתנצל, הוא אומר לו: לא ידעתי שלקחת את הסולם. "אמר לו: ריקה, אי אתה יודע שמאמש היינו זהירים בך?" מאתמול בלילה, עם כל הכבוד שקיבלת ונתתי לך לאכול ולשתות והתייחסתי אליך כמו רבן גמליאל, אבל בלב הייתי זהיר בך, אני לא מכיר אותך, מה

אתה חושב שאני אתן לך פה לעשות מה שאתה רוצה? התורה מלמדת את האדם להיות מאוזן בכל תחום בחיים. וזה, ההצלחה בחיים - סוד האיזון. כמה שהאדם מאוזן יותר בכל תחום, מצד אחד, הוא לא אומר: אני לא אכניס אורחים כי אולי כולם גנבים, אני לא עוזר לאף אחד כי אולי כולם נוכלים. תעזור, אבל גם תשמור ותגן על הזכויות שלך, תראה איך לעזור לאחרים מבלי שאתה תיפגע, ולא משפחתך תיפגע. ממשיך יוסי בן יוחנן ואומר כך: המשפט הזה דורש הסבר, מה פירוש "אל תרבה שיחה עם האישה"? הרי הצטווינו, כותב הרמב"ם: "ציוו חכמים שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, "ואוהבה כגופו". מה פירוש "אוהבה כגופו"? צריך להיות קשוב לצרכים שלה כמו שהוא קשוב

לצרכים של גופו. ואם עכשיו היא מרגישה צורך לדבר, אז אתה צריך לעצור אותה ולא להקשיב לה? מה פירוש "אל תרבה שיחה עם האישה, "באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו"? אשת חברו, מובן, אין מה להרבות איתה שיחה. אבל אשתו? למה שלא ירבה איתה שיחה? אבל כשלומדים את לשון חז"ל, פירוש המילה "שיחה" זה לא דיבור רגיל. יש הרבה מילים שבעברית של היום יש להן משמעות אחת ובעבר המשמעות הייתה שונה. למשל, ניקח את המילה "נר", היום, מה פירוש המילה נר בעברית? הנר שעשוי מפרפין או משעווה וכדומה, זה נר עם הפתילה שמדליקים. בלשון המשנה, נר הוא בית הקיבול שעשוי מחרס שהיו מכניסים לתוכו את השמן. זה נקרא נר. כולנו מכירים, בליל שבת אומרים

בבית הכנסת את המשנה בפרק שני במסכת שבת: "לא ייקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן וייתננה על פי הנר "בשביל שתהא מנטפת". מי שחושב שנר זה כמו נר של היום, בעברית של היום, הוא לא יבין את המשנה. אבל כשהוא מבין שנר זה בית הקיבול של השמן, מצאו בחפירות, רואים כזה בית קיבול, הפתילה נמצאת כאן עם חור קטן, ופה יש פתח גדול שממלאים בשמן על זה נאמר: "לא ייקוב אדם שפופרת של ביצה", לוקח קליפה של ביצה, ממלא אותה בשמן, עם נקב קטן, ונותן אותה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת. כי הנר, בית הקיבול הזה, יכול להכיל שמן שיישאר דולק שלוש שעות, והוא רוצה בערב שבת ארבע שעות. אז הוא אומר: מה הבעיה? ניקח ביצה, נרוקן אותה, נמלא

אותה שמן עם חור קטן, נשים אותה על פי הנר והיא תהיה מנטפת לתוך הנר כנגד כל טיפה של שמן שנשרף מהפתילה, טיפת שמן נכנסת - אני מרוויח עוד שעה. בזה דנה המשנה, האם מותר לעשות? יש שם מחלוקת. יש מילים שבעברית של היום משתמשים בהן לא על פי המשמעות המקורית. גם כאן, המילה "שיחה" בלשון חז"ל, פירושו שיחה בטלה. דברים של הבל שיכול לצאת מזה רק לא טוב. דיבורים של לשון הרע, של רכילות. אז אף על פי שלא מתחילים בזה, לא התחילו בלשון הרע, אבל הוא מרגיש שהשיחה הזאת, אם אני אעצור עכשיו, לא דיברנו שום דבר לא טוב כי היא מתחילה לדבר על העבודה, הוא מספר על מה שעבר אצלו אבל כשהוא מרגיש שאנחנו מתחילים להיסחף, מגזימים בדיבור

עד שעלולים להגיע ללשון הרע, לרכילות, לדברים שאינם טובים - על זה הוא אומר: אפילו שזו אשתך, "אל תרבה שיחה", הכוונה שיחה בטלה שאין בה שום תועלת. אם אתם צריכים לדבר על דברים ענייניים של הקשיים שלה, ההתמודדויות שלה, התייעצות בחינוך הילדים, עניינים כלכליים, תדברו ככל שנדרש. אבל כשזה הופך להיות שיחה בטלה שלא יוצא מזה שום דבר, אז יש קצת שמשוחחים דברים ככה בעלמא, אבל אל תרבה שיחה עם האישה כי אתה עלול להיסחף למחוזות שאינם ראויים. ההלכה הזאת היא מאוד חשובה. פעמים שאישה חוזרת מהעבודה וכואב לה מה שקרה בעבודה. פגעו בה, העליבו אותה, והיא משתפכת בפני בעלה, מספרת. פה היא צריכה ללמוד היטב היטב את הלכות לשון

הרע, כך גם הוא כלפי אשתו רוצה לספר מה היה בעבודה, צריך להיזהר מאוד מהלכות לשון הרע. לדעת את ההלכות, מה מותר לספר, מה אסור לספר. אם מספרים שהיום בעבודה קרה כך וכך, ולא מבינים מי ומה, יש אלף עובדים שם, הבעל לא מבין על מי היא דיברה בכלל, זה משהו אחר. אבל כשהיא אומרת לו "פלוני", שהוא מכיר את הפלוני הזה, בעבודה, אתה יודע מה הוא עשה היום? ראיתי אותו שהוא לוקח חבילת דפים לבית, הרי זה גזל גמור, אסור לגנוב מ... זה נכון, אסור לגנוב מהעבודה, לא דפים ולא עטים ולא שום דבר. והיא מספרת לבעלה: כמה אני נזהרת אפילו לא לשוחח על חשבון העבודה וההוא ראה שהבוס לא רואה - לקח דפים. היא מבינה: אני רק שופכת את ליבי

בפני בעלי. אבל יש כאן לשון הרע, מה התועלת שיש בזה? בשביל מה את מספרת? אלה דברים שאסור לדבר עליהם. לכן גם בזוגיות צריך לדעת מה מותר לדבר, מה אסור לדבר. ויש כלל גדול: בית שבנוי על זהירות בהלכות לשון הרע שמה שאסור לדבר - לא מדברים, הוא בית שכל מי שחי בבית הזה מרגיש איכות חיים, מרגישים נעימות, מרגישים שלווה, מרגישים שמחה. אבל בית שכולם מרכלים על כולם, זה מדבר על זה וההוא מדבר על ההוא, בית שהוא מלא בלשון הרע, אפילו דברים אמיתיים, בהגדרה ההלכתית, לשון הרע הוא לא כמו חוקי המדינה. על פי חוקי המדינה, מתי אתה יכול לתבוע אדם לבית משפט על כך שהוא הוציא עליך לשון הרע, לפי חוק לשון הרע? רק אם התברר שהוא

שיקר, סיפר עליך דבר שהוא לא נכון, אתה יכול לתבוע אותו לבית משפט על לשון הרע. בהלכה, אפילו דבר שהוא אמת, אם אין בזה תועלת - אסור לספר. רק אם יש בזה תועלת. למשל, אתה רואה שהחבר שלך עומד לפתוח עסק בשותפות עם אדם שאתה מכיר אותו כנוכל, הוא כבר הפיל בפח כמה אנשים, מראה להם תנאים מאוד יפים: "בוא תהיה שותף שלי, תביא כסף", ואחר כך הוא בורח עם הכסף. עובד עליו או שבחוזה מכניס סעיפים שההוא לא מבין, מנצל את התמימות שלו, ואתה יודע שהוא אדם כזה, עומד להפיל בפח את החבר שלך. אז אסור לך להגיד לו: "אל תתעסק איתו, האדם הזה נוכל"? הפוך - מצווה, מצווה לומר לו: "האדם הזה נוכל, אל תתעסק איתו, אתה תיפול בפח". יש פה

השבת אבידה שהאדם הזה גם הוא לא יינזק. אז אם לתועלת - מותר לספר, אבל דברים שאין בהם שום תועלת, אפילו אישה ובעלה אסורים לדבר לשון הרע אפילו על דבר שהוא אמיתי. והסיבה פשוטה, אדם שמדבר על אחרים לשון הרע, צריך לשאול את עצמו: וכי הוא עצמו מושלם? בכול הוא 100 אחוז? גם הוא יודע שיש לו דברים שהוא לא בסדר. אז נכון שבנקודה הזאת שההוא לא בסדר, אתה כן בסדר. אבל יש משהו אחר שהוא בסדר, אתה לא בסדר, מה יש לדבר? לכולנו יש על מה לעבוד, לכולנו יש מה לתקן, והלשון הרע גם גורם לריחוק בלבבות בין אנשים. אצל הקב"ה, כמו שהוא אחד, הוא רוצה שכל עם ישראל יהיו מאוחדים. כשעם ישראל מאוחדים, אנחנו מחוברים לבורא עולם. כשעם

ישראל נפרדים, זה בחינה של עבודה זרה, אומרים חז"ל, וזה לא מובן, אם אנחנו עם לשון הרע ורכילויות וקצת כועסים אחד על השני. אבל הריחוק הזה זה פירוד בתוך עם ישראל. עד כדי כך, כתוב בפסוק: "חבור עצבים אפרים הנח לו". מה זה "עצבים"? "עצבי הגויים כסף וזהב", נאמר על עבודה זרה. אפילו אם עם ישראל מחובר לעבודה זרה, אבל אם הם מאוחדים ביניהם אומר הקב"ה למידת הדין: הנח לו. אין רשות למידת הדין לפגוע בעם ישראל, כל הגזירות מתבטלות, אבל הם עובדים עבודה זרה. אומר הקב"ה: אם הם מאוחדים ביניהם, אני מוכן להבליג על כל הדברים האחרים. כמה האחדות הזו חשובה אצל הקב"ה. וכשאדם מדבר לשון הרע, מה הוא גורם? עד עכשיו האדם הזה

העריך את פלוני, שמע כמה הוא לא בסדר, בלי שום תועלת, נגרם ריחוק ביניהם. הערך שלו יורד בעיניו אפילו על דברים אמיתיים. ואת זה הקב"ה לא אוהב, רוצה שנהיה מאוחדים בינינו. לכן אפילו בזוגיות שאדם צריך לדבר עם אשתו, שזה חלק מ"אוהבה כגופו", אם עכשיו היא מרגישה צורך נפשי לדבר, אצל אישה הדיבור הוא לא כמו אצל הגבר. גבר מדבר בשביל להעביר מידע, ואישה מדברת גם להרגיש את הקשר. כשהיא מדברת עם בעלה, היא מרגישה - אנחנו קשורים, כך אנחנו מחוברים, יש לה צורך נפשי לדבר. ואם הוא לא נותן לה לדבר, היא עלולה להרגיש כמו אדם צמא שנמצא במדבר ואין לו לשתות. אין לה אצל מי לפרוק את מה שיש לה לדבר. היא זקוקה לאוזן הקשבת של

בעלה. זה צורך נפשי אמיתי שלה, הוא לא יכול לשפוט אותה לפי הראש שלו. הוא בתור גבר, יכול להיות שהוא לא צריך לדבר הרבה. יש גברים שגם הם מדברים הרבה, יש נשים שממעטות בדיבור. אבל כשאישה מרגישה צורך לדבר עם בעלה, אחד מתפקידי הבעל - "אוהבה כגופו", לשמש אוזן קשבת לאישה. רק כאן חשוב לציין, אישה שמרגישה שבעלה חסר סבלנות והוא לא אוהב לשמוע אותה, עצה טובה: שגם היא תבדוק עם עצמה: האם השיחה שלי איתו נעימה או שכשהוא יושב איתי לשיחה, הוא תמיד שומע רק תלונות וכעסים ועצבים? עד שהוא כבר מרגיש, עדיף לבוא ב-12 בלילה כשהיא ישנה ולא לשמוע את הדיבורים שלה. עלולה להביא אותו למצב כזה. אין לו חשק לחזור הביתה. אישה חכמה

יודעת איך ליצור אווירה נעימה בשיחה. אז נכון, היא צריכה גם להשתפך, אם לא בפני בעלה, אצל מי היא תשתפך? אבל לזכור גם לתת את המחמאות, גם לתת את האווירה הטובה, באמצע לשלב את מה שקשה, שהוא ירגיש שכיף לו לדבר עם אשתו. שני הצדדים צריכים להשקיע בדבר בצורה נכונה, ואז באמת יכולים להיות מאושרים ביניהם. נמשיך את המשנה: "ואל תרבה שיחה עם האישה", אמרנו, הכוונה שיחה בטלה, "באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו". כמה הדבר הזה צריך תיקון בדור שלנו, בפרט במקומות עבודה. צריך להיזהר לא להרבות בשיחה בטלה. בכלל, אם היא לא אשתו... כשמדברים בעבודה, יש גברים ונשים. הטוב ביותר אם אישה זוכה לעבוד במקום שיש רק נשים וכולן נשים

עם יראת שמיים - זה הכי טוב. מקום שכל הבנות שם שומרות תורה ומצוות ויש שם רק נשים, וכולן אוהבות ושמחות, זה הדבר הכי טוב. כמו למשל, יש בתי ספר של "בית יעקב", כל הצוות נשים. ההנהלה נשים, הפקידות נשים, המורות נשים, כל הצוות נשים - זה מצוין, וכולן דתיות, אישה שעובדת במקום כזה רגועה, שמורה, הכול מצוין. אבל לא כולם יכולים להשיג עבודות במקומות כאלה. יש מקומות שיש גם גברים, גם נשים. אבל גם האיש וגם האישה שעובדים במקום עבודה צריכים לזכור כלל גדול: הדיבור שמדברים בין גברים לנשים במקום עבודה צריך להיות נטו עבודה, לא על דברים אחרים. עובדים במשרד רואה חשבון, אז מדברים על ההתנהלות הכספית. היא עובדת בחנות

שמוכרים מוצרי חשמל, מגיע לקוח, רוצה לקנות, או הבוס אז מדברים על מכונת הכביסה... הכול טכני. אבל לא "מה שלומך?" והיא תתחיל לספר לו חוויות והוא יספר לה חוויות. כמה כישלונות יצאו מדברים כאלה. אם גבר בעבודה שואל אותה "מה שלומך?" צריכה לענות לו בשפה רפה וכובד ראש, שירגיש שהיא לא אוהבת את השאלה הזו. היא תענה לו בדרך ארץ "ברוך השם" ושתלך הלאה. לא לתת לו שהיא מתלהבת מזה שהוא התעניין בשלומה. מה זה "מה שלומך"? מה אכפת לך מה שלומה? את אשתך תשאל "מה שלומך?" לא אישה זרה. היא לא קשורה אליך, אתה תדבר איתה על עבודה נטו, לא מעבר. כשמתחילים להיכנס אחד לחיים של השני וחוויות וחיוכים, כמה כישלונות יכולים לצאת

מהדבר הזה. מרבים בשיחה בטלה בלי טעם. לכן הוא אומר: "קל וחומר באשת חברו". כמה האדם צריך להיזהר בעניין הזה. ממשיך התנא ואומר: "וכל המרבה שיחה עם האישה", כלומר, שיחה בטלה שהיא לא בסדר, שמובילה לדבר עבירה, "גורם רעה לעצמו ובטל מדברי תורה "וסופו יורש גיהינום". מילים קשות. דוגמה לכך - קורח. קורח חזר לביתו, כולם יודעים את הסיפור בתורה שקורח נבלע באדמה עם כל משפחתו, רק שני בניו ניצלו. מה גרם לו את כל זה? אומרת הגמרא על הפסוק שאמר שלמה המלך: "חכמות נשים בנתה ביתה ואיוולת בידיה תהרסנו". שלמה המלך מתפעל כאן משתי נשים. הוא אומר: זו אישה חכמה שהצליחה לבנות את ביתה. ויש אישה איוולת, איוולת היא טיפשה ברמה

הכי גרועה שהרסה את הבית בידיים. מי היו שתי הנשים האלה? שלמה המלך הסתכל על התקופה של משה רבנו ואז הוא אמר את הפסוק הזה. האיוולת, אומרת הגמרא, זו אשתו של קורח. קורח היה חכם גדול, היה מלומד. חזר לביתו, אשתו התחילה ללעוג לו. היא אומרת לו: מה זה צריך להיות? הנה, הקרוב משפחה שלך, משה רבנו, שם את עצמו בתור נשיא ישראל הוא המלך, את אחיו מינה לכהן גדול, כשיש תרומות, מעשרות, הכול למשפחת הכהנים, הכול אינטרסים שם. מה, אתה פחות מהם? אתה צריך להיאבק שייתנו לך משרה בכירה, ומה זה צריך להיות? במקום שהיא תאמר לעצמה: הרי אני יודעת מי זה משה רבנו, הקב"ה דיבר איתו. היינו במעמד הר סיני, גם היא הייתה במעמד הר סיני,

וראתה שבורא עולם מדבר עם משה, אז אם משה מינה את אחיו לכהן גדול, זה בגלל שזה אחיו? זו פרוטקציה? הקב"ה אומר לו "תמנה אותו לכהן גדול", מינה אותו לכהן גדול. ובתורה גם כתוב למה: "וראך ושמח בליבו", בזכות זה זכה לעניין הזה שלא הייתה בו קנאה. אוהב שלום, רודף שלום, קיבל את התפקיד של כהן גדול. אבל היא הסיתה את בעלה וכל כך חיממה אותו והלהיבה אותו נגד משה עד שהוא יצא וארגן את כל ההפגנה ההמונית נגד משה, "כל העדה כולם קדושים, "מדוע תתנשאו על קהל ה'?" מה היה סופו? נבלע באדמה קורח וכל עדתו, כמו שהתורה מספרת. על זה אמר שלמה: "איוולת" - הטיפשה הזאת, "בידיה תהרסנו" - בידיים הרסה את הבית. כי היא הסיתה אותו. מה

היה צריך קורח לעשות? ברגע שהוא ראה שהיא מתחילה להיסחף, היה צריך לומר לה: תשמעי, אשתי היקרה, בואי נדבר על נושאים אחרים. הנושא הזה, משה רבנו - הקב"ה מינה אותו לתפקיד, אני לא רוצה להיכנס לעניין. היא תגיד לו "אבל, אבל..." לא יודע מה זה אבל. אני סומך על בורא עולם, זו האמת, בואי נדבר על נושאים אחרים. אבל הוא נסחף איתה לשיחה, "גורם רעה לעצמו, סופו יורש גיהינום", נבלע באדמה. לעומת זאת, "חכמות נשים בנתה ביתה", אומרת הגמרא: זו אשתו של און בן פלת. בתורה, בפרשת קורח, כתוב שכשקורח אסף את כולם להפגנה נגד משה, אחד המנהיגים היה און פן פלת משבט ראובן, מוזכר בפירוש בתורה. כשכולם נבלעו באדמה וכולם סבלו, און בן

פלת וכל משפחתו ניצלו, לא קרה להם כלום. מה הציל אותם? מספרת הגמרא, כשאון בן פלת חזר מהאסיפה הזאת עם קורח וכל המנהיגים לקראת ההפגנה הגדולה שצריכה להיות עוד מעט, איך גבר חוזר עצבני מאסיפה כזאת שהלהיטו אותו נגד המנהיג, נגד ראש הממשלה, נגד השלטון? הוא כולו נכנס... כולו אש. הוא אומר לאשתו: עוד מעט יש הפגנה, אני הנואם המרכזי שם. אני אראה להם מה זה, אני אראה להם איפה הצדק בעולם. מדבר בהתלהבות. נשים בדרך כלל אוהבות את השקט ואת השלום, לא אוהבות את כל המלחמות וכל העניינים האלה. אם היא הייתה אומרת לבעלה, לאון בן פלת, "אני לא מוכנה שאתה תלך להפגנה", מה הוא היה עונה לה? "את לא תנהלי לי את החיים", והוא בסוף

היה הולך. אבל היא הייתה חכמה ושלמה המלך התפעל מהחוכמה שלה. היא פנתה לבעלה ואמרה לו: תגיד לי, און, בעלי היקר, היום יש לך את סדר היום שלך, יש לך את החיים שלך. נניח שיעשו כמו שאתה רוצה, מהפכה בשלטון, קורח יהיה מנהיג, יזיזו את זה, ישימו אותו במקום, מה התפקיד שאתה תקבל? הוא אומר לה: אני? אין משרות פנויות, יש את התפקיד הזה, אנחנו דואגים לקורח, שהוא יהיה... אמרה לו: אבל אני רוצה להבין, אם אתה לא מרוויח מזה כלום, אתה באמת רוצה להיכנס לתוך כל המהומה הזאת? לכל המחלוקת הזאת? מה אתה צריך את זה? הוא אומר לה: כן, אבל יש צדק בעולם, ואני חייב. אשתו אומרת לו: תעשה מה שאתה מבין, אבל תחשוב טוב, אם היום זה

המנהיג - זה התפקיד שלך, ההוא המנהיג - אתה באותו תפקיד. מה אתה צריך את זה? הוא קלט שהיא צודקת, אבל היה קשה לו לסגת. עם האגו הגברי, לא קל לו לסגת. הוא אומר לה: כן, אבל כבר אמרתי להם שאני אתן את הנאום, וזה לא נעים, עוד מעט יבואו כל ראשי המשלחת החשובים. יבואו לקחת אותי איתם ומה, אני אגיד להם פתאום שאני לא בא? זה לא נעים. אמרה לו: בעלי היקר, זו כל הבעיה, שלא נעים לך מהם? תשאיר לי את העבודה. אם אני אצליח לסדר שאתה תצא מזה בשלום, אתה מסכים להישאר בבית? אמר לה: כן, אם את תדאגי, אין לי שום בעיה. אמרה לו: טוב, בוא תאכל, הכנתי לך ארוחה טובה. נתנה לו שיאכל טוב, ישתה קצת יין, "הנה המיטה שלך, לך לישון".

"ומה יהיה כשיבואו?" "מקסימום יעירו אותך, מה אתה דואג? "אתה נותן לי רשות לסדר את הדברים? תיכנס לישון". נכנס לישון, היא ישבה בפתח האוהל, היו במדבר, פתח האוהל מבפנים אבל ממש בפתח, הורידה את כיסוי הראש שלה והתחילה להסתרק. אחרי חמש דקות מגיעים המשלחת של הנכבדים, הזקנים, באים לקחת את און להפגנה, הוא צריך להיות הנואם שם. באו להיכנס, פתאום רואים אישה בלי כיסוי ראש מסתרקת. בזמנם, אישה בלי כיסוי ראש מסתרקת זה כמו אישה מתרחצת. כל הנשים היו עם כיסוי ראש, מי הייתה בלי כיסוי ראש? בושות להיכנס לאוהל כזה. מייד נסוגו לאחור, עשו סיבוב. כמה זמן לוקח להסתרק? חמש דקות היא תסיים. חזרו אחרי חמש דקות, רואים - היא

עוברת משמאל לימין, מימין לשמאל, מקדימה לאחורה. עשו עוד סיבוב עשר דקות, חזרו, שכחה לסיים, היא מסתרקת. בסוף אמרו: כמה אפשר לעכב את הקהל שם? שלא יבוא, מישהו אחר ידבר במקומו. הלכו בלי און בן פלת. כשקורח וכל עדתו נבלעו באדמה, המשפחה של און בן פלט ניצלה. בזכות מה? בזכות החוכמה של האישה. "חכמות נשים בנתה ביתה". ממה התפעל שלמה המלך? אומרים חז"ל: הוא התפעל מהצורה שהיא ידעה להיכנס ללב של בעלה, לנתב אותו למקום שהיא רצתה בלי לפגוע באגו שלו. לתת לו להרגיש שהוא החליט, שהוא קבע, אבל היא הובילה אותו למקום הנכון, רוממה את כל המשפחה. לכן התנא כאן מזהיר שכל אדם צריך לדעת, גם הזכיר את ה"בטל מדברי תורה", אדם צריך

לדבר עם אשתו, יחד עם זאת שימצא את הזמן לקבוע עיתים לתורה כל יום. כתוב שכשגבר מגיע לעולם האמת, השאלות הראשונות ששואלים אותו הן הנושאים הכי חשובים. ואחת השאלות: האם קבעת עיתים לתורה? יש עוד שאלות: האם המשא ומתן שלך היה באמונה? המסחר שלך היה בלי גניבות ודברים כאלה. יש כמה שאלות, אבל אחת השאלות הראשונות: האם קבעת עיתים לתורה? כלומר, האם היה לך כל יום את לימוד התורה הקבוע? יכול להיות אחרי התפילה בבוקר שיש לך ספר שאתה לומד עם חברותא או לומד לבד, שיעור תורה בערב, הפסקת צוהריים, אתה מוצא את הזמן ללמוד, אבל לקבוע עיתים לתורה. יש גבר, מרוב שאוהב את אשתו, כל היום יושב, מפטפט איתה. בעבודה - בעבודה, מגיע

לבית רק מפטפט, זה גם לא טוב. צריך לשבת עם האישה, צריך לעזור לאישה, צריך גם שיעור תורה. ואם הוא מגזים בדיבורים האלה, בטל מדברי תורה, מפסיד את העולם הזה ואת העולם הבא שלו. לכן כמו כל דבר צריך שיהיה מאוזן בצורה נכונה. נעבור למשנה הבאה. משנה ו': כאן אנחנו מתקדמים בהיסטוריה של עם ישראל, תקופת הזוגות, האחד נשיא ישראל ונשיא הסנהדרין, השני אב בית דין. ושניהם, יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי, "קיבלו מהם". מי זה "מהם"? מיוסי בן יועזר איש צרדה, מה שראינו במשנה הקודמת. יהושע בן פרחיה, אולי קצת רקע היסטורי, הוא היה רבו של מייסד הנצרות. המייסד של הנצרות, ישו, הוא היה תלמידו של יהושע בן פרחיה. יש כאלה שחושבים

שהוא היה תנא, הוא לא היה תנא, הוא למד אצלו בישיבה. אבל גם היום בישיבות אפשר לראות כאלה שלומדים תורה, נהיים תלמידי חכמים, ויש בישיבות גם כאלה שהפנימיות והחיצוניות לא אותו דבר. גם חז"ל מספרים שהוא, כשלמד בישיבה של יהושע בן פרחיה הראש שלו תמיד היה נתון בנשים והיה מדבר על זה הרבה, על כל הנושא של הנשים, עד שרבו נידה אותו. גזר עליו נידוי כי ראה שהוא לא בסדר, הוא לא מייצג את התורה. הפוך, הוא קיצוני למחוזות שהם לא ראויים, זה מה שיש לו בראש - נשים. לא מנדים על כל דבר, כלומר, היה מאוד קיצוני, בעייתי בעניין הזה עד כדי שנידה אותו רבו. כי צריך לדעת, בזמנם לא כל מי שהיה בזמנם היה צדיק, לא היו אז שודדים? לא

היו גנבים? היו גם כאלה. אני מזכיר את זה כי כמה פעמים שאלו אותי אנשים אם זה נכון שישו היה תנא. איפה הוא ואיפה תנא? אז הוא למד בישיבה ואחר כך התקלקל, מה לעשות. הגמרא מספרת שכשנידה אותו יהושע בן פרחיה הוא כמה פעמים בא לבקש ממנו שיתיר לו את הנידוי. והוא הרגיש שהוא עדיין לא הפנים את השינוי שהוא צריך לעבור ולכן הוא לא רצה להתיר לו את הנידוי. עד שפעם אחת, הרב כבר החליט שזהו, היום כשהוא יבוא אני אתיר לו את הנידוי כי מתחתי את החבל עד הקצה, יותר מזה עלול להיקרע. כשהוא בא לבקש ממנו שיתיר לו את הנידוי, יהושע בן פרחיה היה בדיוק באמצע קריאת שמע וכשהוא מבקש ממנו, הוא לא הגיב כי אסור לרמוז בקריאת שמע,

והתלמיד הבין שהוא עוד פעם לא רוצה להתיר, הלך ופרק כל עול, הלך והקים לעצמו כת והכריז על עצמו שהוא המשיח. ישו הרי לא התכוון לייסד דת חדשה. הוא החליט שהוא המשיח, כך הוא הכריז. יש נבואות בתנ"ך על המשיח, הוא הכריז שזה הוא. הוא לא היחיד. בהיסטוריה היו עוד כאלה, שבתאי צבי גם הכריז על עצמו שהוא משיח. יש ספר שלם, "משיחי השקר ומתנגדיהם", שם הספר, אפשר לראות שם את הסיפורים על כל המשיחים ההיסטוריים המדומיינים שהיו לעם ישראל. ואחד מהם היה גם הוא, רק הוא הביא צרות יותר מכולם. שבתאי צבי אחריו בתור, גם עשה הרבה צרות. היה בטורקיה והכריז על עצמו שהוא המשיח והרבה נסחפו אחריו, וכמה נזק. בסוף הוא התאסלם, שבתאי

צבי, אחרי שהסולטאן אמר לו: "או שאתה מתאסלם או שאני הורג אותך", התאסלם, אז הבינו שזה מדומיין. ישו, הוא הכריז "אני המשיח", כך כותב הרמב"ם. הרמב"ם סיכם את הנצרות בכמה משפטים. כותב הרמב"ם: "ישו דימה היותו משיח". מה זה "דימה"? הוא דמיין שהוא המשיח. "וכבר נתנבא בו הנביא דניאל: "ומבני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו" כך אומר דניאל כשהוא מדבר על התקופה של בית שני, הוא היה לפני אבל הוא מדבר על כל ההיסטוריה העתידה עד ביאת המשיח האמיתי. דניאל שם בסוף מדבר שהוא באחרית הימים רואה את המשיח מגיע על ענני שמיים והקב"ה נתן לו כבוד וגדולה, אבל על התקופה שלפני, על התקופה של סוף בית שני, "ומבני פריצי עמך",

כלומר מבני הפרוצים שבעמך "ינשאו להעמיד חזון", "ינשאו" הכוונה יתיימרו "להעמיד חזון", להגיד "אני משיח, אני נביא" - "ונכשלו". למה הוא נקרא "מבני פריצי עמך"? כי ההיסטוריה ידועה, אימו הייתה יהודייה בשם מרים שהייתה מאורסת ליוסף הנגר בנצרת. הם נקראים נוצרים על שם נצרת, שם אימו הייתה מאורסת ליוסף הנגר. והיא לא הייתה נאמנת לבעלה, אחרי שכבר הייתה מאורסת, לא הייתה נאמנת, והרתה מגוי בשם פנדירה. עם ישראל יודע גם מה שמו של אביו האמיתי של ישו - שמו היה פנדירה, הוא היה לא יהודי. ומזה נולד הילד הזה. ואחר כך התיימר לומר שהוא המשיח. לא הרבה יודעים שתלמידיו בתחילה ניסו להישאר עם היהדות, עם שמירת... גם הוא עצמו.

בספר שלהם, שהם מאמינים בו, הוא עצמו אמר לתלמידיו שאסור לשנות שום דבר מדת משה. כלומר, כל הנוצרים היום שהם לא שומרים שבת ולא... זה בניגוד למה שהוא אמר להם. הוא נתן הוראה שאסור לשנות מדת משה שום דבר. כמה מאות שנים אחרי שהוא מת, שהרומאים צלבו אותו, הרומאים הוציאו אותו להורג על ידי צליבה, זו הייתה שיטת הוצאה להורג. במוזיאון ישראל, אפשר לראות שם עצם שמצאו במערות הקבורה בירושלים עצם של רגל, שרואים מסמר תקוע בתוך העצם, כלומר, רואים שהאדם הזה נצלב על ידי הרומאים. הם היו לוקחים שתי קורות, קורה ארוכה ותוקעים בה קורה לצד לפי צורת גוף האדם, ודופקים מסמרים בידיים וברגליים של האדם, משאירים אותו כך על העץ עד

שימות. אכזריות נוראה שהייתה להם. שדרך אגב, זה גם קצת תמוה שהנוצרים לקחו את הצלב בתור הסמל הקדוש שלהם. זה דבר מוזר. נתאר לעצמנו, בארצות הברית יש הוצאות להורג עד היום, נכון? נתאר לעצמנו שהוציאו להורג רוצח על כיסא חשמלי. ואז כל המשפחה מכינים כיסא חשמלי קטן, עושים מזה שרשרת, מנשקים אותו. נו, הרגו על זה את קרוב משפחה שלכם, מה יש לנשק אותו? מה עשית מזה סמל קדוש? הצלב זה בסך הכול עמוד של הוצאה להורג, זה מה שהיה, אז הפך להיות סמל קדוש? מה הקשר בכלל? טוב, אבל זה המצב. על כל פנים, תלמידיו, כשניסו להפיץ את הנצרות בתוך היהדות, ראו שעם ישראל לא מתייחס אליהם, אז הם הלכו להפיץ את הנצרות בין עובדי האלילים.

יותר קל להפיץ את הנצרות לעובדי אלילים מאשר לעם ישראל. עם ישראל מאמינים באל אחד. הם לא יקבלו... לנו יש נביאים, יש מסורת, לא מקבלים כל אחד שבא לספר סיפורים. אבל עובדי אלילים גם ככה משתחווים לפסל, דבר שהוא לא הגיוני, קל לשכנע אותו: מה השטויות האלה? אתה משתחווה לעץ שאתה נטעת אותו, אחרי שהוא גדל, חתכת אותו, חצי הכנסת מתחת הסיר לבשל, חצי שני עשית מזה פסל, אתה אומר לו: אתה בראת אותי. איך הוא ברא אותך? אתה שתלת אותו, אתה גידלת אותו, מה ההיגיון לעבוד אלילים? אז כאלה, להעביר אותם לאמונה במייסד הנצרות היה הרבה יותר קל. אבל הם נתקלו בשתי בעיות: בעיה אחת, אתה בא לעובד אלילים, אומר לו: "תתחיל לשמור שבת,

תעשה ברית מילה, "את זה מותר לאכול, זה אסור לאכול". לא הסכימו. כדי שיסכימו לקבל את הנצרות ביטלו את המצוות האלה, בניגוד גמור למה שהמנהיג שלהם עצמו אמר להם, כמו שהם בעצמם כותבים. אבל העיקר רצו להגדיל את הנצרות אז הפיצו אותה בצורה כזאת, ביטלו את המצוות, גם את השבת העבירו ליום ראשון. יום ראשון של הנוצרים התחיל רק כמה מאות שנים אחרי מותו של ישו, לא הוא ייסד את זה. כמה מאות שנים אחריו העבירו את השבת ליום ראשון, כי אמרו שזה מחריד שאנחנו מאמינים באותו האיש ואנחנו עושים שבת כמו עם ישראל. ככה השתמשו בביטוי - "מחריד". זה שכתב את המכתב שביקש לעבור ליום ראשון, אחד המנהיגים שלהם. בעיה שנייה שהייתה להם,

כשנתקלו מול עובדי האלילים, כשבאו לשווק להם את הנצרות, בעיה שנייה הייתה שהם מספרים להם על ישו שהוא המשיח, אז הם שאלו אותם: אבל לפי הנתונים שבידינו, אימו לא הייתה נשואה. הוא נולד בלי נישואין אז איך יכול להיות שהוא משיח? משהו פה מוזר. היו מאוד נבוכים עד שהמציאו את הבדיחה שאימו הרתה מרוח הקודש. כל בר דעת מבין איזה הבל ושטות. איך אפשר שבורא עולם, רוח הקודש, אישה, מה הקשר בכלל? זה גוף, זה... אינו גוף ולא דמות הגוף, רוחניות. אבל לשווק את זה לעובדי אלילים זה היה קל, כי עובדי אלילים מאמינים שמה זה אלוה? דמות אדם. אם הוא מאמין שאלוה זה דמות אדם, אתה אומר לו שיש אישה ויש... אז בסדר, מסתדר לו. ככה הם

שיווקו את הנצרות. רק הם לא שמו לב, כותב הרמב"ם, שבזה הם הפכו את הנצרות לעבודה זרה. כל זמן שהם לא אמרו שהוא נולד מרוח הקודש, אז הייתה להם טעות שאמרו שהוא המשיח. אחרי שהם הפכו אותו לבן אלוהים, יש פה עבודה זרה גמורה. אתה לוקח אדם ואומר שהוא בן של אלוהים, עשית אותו עבודה זרה. לכן אסור להיכנס לכנסייה. צריך לפרסם את זה גם לחיילים, בכלל, צריך לעקור את התופעה הזאת מהצבא. בצבא לוקחים חיילים, מכניסים אותם לכנסיות. זה איסור גמור, אסור להיכנס לכנסייה בשום פנים ואופן. גם נערים בתיכונים, לוקחים אותם לכנסיות, טיולים, צריך בשום אופן לא להיכנס לכנסיות, זה אסור על פי ההלכה - בית עבודה זרה. בכלל, היום בתיכונים

יש דברים מוזרים. השבוע הייתי בהרצאה בראשון, אז עלה שם אבא... הרצאה בחינוך ילדים בבית ספר. הוא סיפר שהילדים שלו לא לומדים בבית הספר הזה. אנחנו היינו בבית ספר של "שובו", יש שם בית ספר מצוין בראשון לציון, בית ספר "שובו", וביקשו לעשות שם הרצאה להורים בענייני חינוך ילדים. וקם אחד מהנוכחים, אמר שהוא לא מההורים של בית הספר כאן אבל יש לו בן בתיכון סמוך, בתיכון לא דתי, והוא כולו מזועזע. הביאו שם שני גברים שחיים ביחד שייתנו הרצאה לתלמידים מה הם חווים ומה הם עוברים ומה הם חושבים. הוא אומר שהבן שלו קם ויצא, אחריו יצאו עוד כמה. אבל כמה שיבוש צריך להיות להנהלה להביא דבר כזה. תן לילדים שיקימו בתים נורמליים,

למה לשבש אותם? מי שיש לו קושי, התמודדות, השם יעזור, אבל למה לעשות את זה לגיטימי ולהביא אותם שידברו בפניהם? לתת להם רעיונות משובשים? דברים מוזרים מאוד. הורה שולח את הילדים שלו לבית ספר, צריך מראש לרשום את הילדים לבתי ספר תורניים. בשום אופן לא לרשום לבתי הספר הרגילים, זה מביא לתוצאות... אתה לא יכול לדעת איפה תיתקל באכזבה כזו גדולה, מה הם יפגשו בסופו של דבר. נחזור לעניין. "עשה לך רב" זה יסוד גדול בכל אדם שרוצה להתעלות במעלות רוחניות. צריך שיהיה לו רב שלו. כמו שיש לאדם את הבית שלו, יש לו את המשפחה שלו, צריך שיהיה לו את הרב שלו. מה פירוש שיהיה לו רב שלו? אלה שלומדים בישיבות, אז ראש הישיבה שלהם הוא

הרב שלהם וזה המנהיג שלהם גם בהלכה, גם בהנהגה, בכל דבר. אבל אדם מן השורה שהוא לא לומד בישיבה, ה"עשה לך רב", טוב שיהיה בשתי קומות. קומה אחת זו קומת הפסיקה ההלכתית, שאני יודע, בהלכות אני הולך לפי הרב הזה, לא מתבלבל. זה הרב שאני יודע... יש את ההלכות שלא קשורות לרב, זה המנהג של האבות שלו מדורי דורות. אם הוא יוצא ארצות אשכנז אז הוא הולך כפסקי האשכנזים, למשל שלא אוכלים אורז בפסח. יש גם עדות ממרוקו ועוד שלא אוכלים אורז בפסח. ויש עדות הספרדים שכן אוכלים אורז בפסח, אז כל אחד לפי מנהגי אבותיו. אז פה אין מקום עכשיו "עשה לך רב" כי יש את המנהגים של האבות, את המסורת שכל אדם הולך על פי מנהגי אבותיו. אבל

פעמים מתעוררות שאלות שצריך פסיקה הלכתית, מה הדין במצב כזה, דברים שלא קשור עכשיו לאבות שלנו. למשל, אישה רוצה להדיח כלים בשבת במים של הדוד שמש. לא בוילר, בוילר לכל הדעות אסור. המים שהורתחו על ידי חשמל, אסור להשתמש בהם בשבת אפילו אם הבוילר כבוי. כי אם הדוד מלא במים רותחים, כשפותחים את הברז במטבח מים קרים חודרים לתוך הדוד ומתבשלים. זה כמו שאסור לקחת כוס מים קרים ולשפוך לתוך המחם שנמצא על הפלטה כי זה מתבשל שם. אבל דוד שמש, מה הדין בדוד שמש? המים האלה התחממו על ידי השמש, וכשפותחים את הברז בשבת, מים קרים חודרים לדוד וגם לקולטים והם מתחממים והופכים להיות מים רותחים. האם מותר להשתמש במי דוד שמש בשבת?

מותר לבשל בשמש? זה בישול בשמש. האם מותר או אסור? הרב עובדיה יוסף, יש לו תשובה מאוד ארוכה בספר "שו"ת יביע אומר", וכותב שמותר. מים של דוד שמש, אין בהם משום בישול. מביא את הגמרא שאין איסור בישול בשמש, דן בדברים איך לדון את דוד השמש, איך זה עובד בדיוק. להלכה - הוא מתיר. יש פוסקים שמחמירים בזה, שאומרים לא להשתמש. כשאתה, "עשה לך רב", אתה אומר "הרב שלי זה הרב עובדיה יוסף, "אני הולך לפי הפסקים שלו", אז אתה יודע שזה הפסקים. כלפי שמיים אתה נקי לחלוטין, זה הרב שלך, אתה הולך אחרי הפסקים שלו. אחר אומר: אני לפי פסקי הרב אלישיב. בסדר, לפי פסקי הרב אלישיב. אז יש את ה"עשה לך רב", שזה בקומה ההלכתית ברמה גבוהה,

וגם בשאלות גורליות שנוגעות לאדם, שאלות מאוד מהותיות בחייו, שאלות מאוד גורליות, אז הוא מפנה אותן לסמכות העליונה של אותו רב, צריך שיהיה רב שהוא חי איתנו, שהוא יכול להפנות את השאלות הגדולות לאותו רב. ויש "עשה לך רב" בקומה היותר רגילה, שזה באזור שלך, בשכונה, הרי אותו רב מפורסם שהוא גדול הדור, הוא לא זמין לך כל הזמן. אתה לא יכול לפנות אליו בכל רגע. אבל "עשה לך רב" שיש לך בשכונה, את הרב שאתה אומר: "אני מתחבר לסגנון שלו, אני הולך לשיעורים שלו, אני שומע אותו", ואין בזה סתירה בין הדברים. בשאלות הלכתיות, שאלות גורליות - "עשה לך רב" בקומה הגבוהה, בשאלות רגילות - "עשה לך רב" בחיי היום-יום של האדם. למה כל

כך חשוב ה"עשה לך רב"? אדם שאין לו רב בכלל עלול להיות מאוד מבולבל כל ימי חייו. אין לו הדרכה, הוא לא יודע דעת תורה. מה המושג של "דעת תורה"? מה זה דעת תורה? שואל רב: להתחתן עם האישה הזאת או לא להתחתן? היא שואלת: להתחתן עם הבחור הזה או לא להתחתן? מה זה קשור לרב? לכאורה, אתה צריך להחליט לבד. לעבור דירה לשכונה אחרת או להישאר בדירה הזו? הרבה שואלים את הרב לעבור או לעבור. בשאלות חשובות, לא "יש לי ויכוח עם אשתי: ארון פורמייקה בצבע צהוב או ירוק?" זה לא שואלים את הרב. אבל בשאלות שיש בהן גם השלכות מהותיות לחיים - את זה שואלים. זה נקרא דעת תורה. מה פירוש דעת תורה? אדם שאומר: אני רוצה לעשות רצון השם. אז אם

זה כתוב בהלכה, אני יודע מה רצון השם, כתוב בהלכה. אם לא כתוב בהלכה, לא כתוב בהלכה עכשיו האם כדאי לעבור מהשכונה הזו לשכונה ההיא, אבל כשהוא שואל את הרב, הוא יודע שהרב למד הרבה תורה, הלך החשיבה שלו הוא על פי התורה, אז אני רוצה לדעת, אם הייתי שואל את אלוקים מה הוא היה עונה לי עכשיו? כי אני רוצה לעשות את רצון השם. משל למה הדבר דומה? אדם שרוצה להציע רעיון לנשיא ארה"ב. ביקש פגישה, דחו אותו חודשים, בסוף קבעו לו פגישה עם נשיא ארה"ב כי לדעתו יש לו רעיון מבריק שיכול לקדם את הכלכלה האמריקאית והוא גם ירוויח מזה הרבה כסף. והנה, יומיים לפני הפגישה הוא פוגש את סגן הנשיא שמלווה אותו 40 שנה, חי איתו ימים

ולילות, הוא מכיר את הנשיא עם כל הלך החשיבה, עם כל הפנימיות שלו. והוא אומר לו: תגיד, אני רוצה להציע לנשיא רעיון כזה. לפי דעתך, הוא יקבל או לא יקבל את הרעיון? אם יאמר לו האדם הזה, שחי עם נשיא ארה"ב 40 שנה, ומכיר את החשיבה שלו, אם הוא יאמר לו: שלא תעז לעלות את הנושא, אם תאמר לו את זה, אתה שורף את עצמך לנצח בעיניו, זה יכעיס אותו, הוא לא יסתכל עליך יותר. אתה תנתק איתו את כל הקשרים לכל החיים, הוא ישמע לו או לא ישמע לו? ודאי שהוא ישמע לו. הוא ישאל אותו: רגע, אבל פעם דיברת עם הנשיא על הרעיון שאני נותן? הוא אומר: לא דיברתי איתו על זה אבל אני מכיר אותו. ברור לי שהוא יענה לך דבר כזה ואתה תשרוף את הגשר

איתו לתמיד, לא כדאי. אז אתה תשמע לעצה שלו כי זה אדם שמכיר. כך כששואלים אדם שהוא גדול בתורה, עשרות שנים עסק בתורה, הלך החשיבה שלו הוא הלך חשיבה תורני. אז אני לא יכול לשאול את אלוקים, אני לא נביא, אבל כשאני שואל את הרב לעשות כך או כך, ואני יודע שיש לו דעת תורה, מה זו דעת תורה? שהלך החשיבה שלו הוא על פי התורה, והוא אומר לי שעל פי התורה כדאי או לא כדאי, אני שומע לעצה שלו. למשל, האם לעבור דירה מהשכונה הזו ל... כאן יש לי שלושה חדרים, שם יש ארבעה חדרים, והמחיר משתלם. הרב, שהולך על פי דעת תורה, הוא ישאל אותו כמה שאלות: איפה הילדים שלך מתחנכים כאן? איפה יתחנכו שם? איך האווירה התורנית שם בשבתות? האם

השכנים טובים, שהילדים לא יתקלקלו שם? מרחק העבודה. אתה, אשתך, מי יאסוף את הילדים מבית הספר? הוא ייכנס איתו לנושאים שיש להם המון השלכות רוחניות שיכול להיות שהוא בכלל לא חשב עליהן. איפה בית הכנסת שם? קרוב? רחוק? כאן הוא הולך לבית כנסת, יעבור לשכונה ההיא... בארה"ב זה מצוי, בית הכנסת רחוק מרחק של שעתיים נסיעה. לפני זה היה לו בית כנסת ליד הבית, זה גם שיקול, צריך לדעת. יש אנשים שמקפידים לקנות בית רק אם יש שם מרפסת שמתאימה לסוכה. יש בתים שבונים מרפסות במדרגות אז כל מרפסת היא תחת כיפת השמיים, לפחות חצי ממנה, אז הוא יכול לעשות סוכה ולאכול שם תחת כיפת השמיים. יש בניינים שכל המרפסות מרפסת מעל מרפסת, מגיע

סוכות, פתאום הוא שם לב: קניתי בית בלי אפשרות לקיים מצוות סוכה. איפה אני אבנה את הסוכה עכשיו? קומה עשירית, מה הוא יכול לעשות? מראש צריך להביא בחשבון את כל השיקולים הרוחניים כשהאדם עושה כל צעד בחיים. כששואל דעת תורה, כך גם בזוגיות: כדאי לי להתחתן איתה, לא כדאי? אז הרב שואל שאלות לקבל נתונים, לקבל פרטים, יש לפעמים פרטים שאתה לא שם לב, זה "עשה לך רב". ולמה חשוב שיהיה לך רב קבוע שאתה שואל אותו, ולא הרבה רבנים שאתה שואל אותם? כי כשיש רב קבוע שאתה שואל אותו, הוא מכיר אותך היטב לפי השאלות הקודמות, ואז הוא גם ייתן לך תשובה שהיא נכונה לך. כי יש מצבים שאדם שואל שאלה שאם מישהו אחר ישאל יקבל תשובה הפוכה

ממה שאתה קיבלת. אני לא מדבר על הלכות. בהלכות אין הבדל, הלכות זה לכולם. אבל בעניינים של הנהגה, יש דבר שאם ההוא היה שואל אם להתחתן איתה הרב היה אומר לו שכן, אתה לא. למה? כי לך היא לא טובה לפי האופי שלך, אני מכיר אותך, זה לא בשבילך. לכן "עשה לך רב" זה מאוד חשוב. וכשאדם גם שואל הרבה, יכול לצאת מבולבל. לא תמיד הדעות אותו דבר. אז אומר יהושע בן פרחיה: "עשה לך רב וקנה לך חבר". חבר שווה לקנות במילים טובות, אפילו תן לו מתנה, אם אתה רואה שהוא חבר עם מידות טובות, עם יראת שמיים, חבר שהוא דוגמה טובה שאתה יכול ללמוד איתו חברותא, אתה יכול להתעלות על ידו - קנה לך חבר. וכך תרוויח שכשיש לך רב שאתה מתייעץ איתו

ויש לך חברה טובה, יש לך בסיס כדי לעלות ולהצליח. לא נספיק היום לסיים את המשנה אז נשאיר את זה בעזרת השם לשיעור הבא. רק נסיים שנקדיש את דברי התורה להצלחת כל הציבור שנמצא כאן איתנו, כל הצופים בכל מקום שהם, שהשם ייתן לכולם בריאות איתנה, פרנסה טובה, נחת מהילדים, זיווגים הגונים, שנזכה במהרה לגאולה שלמה, אמן ואמן.