תיאטרון הבובות במגילת אסתר - הרב שלמה לוינשטיין

כורש מת ולא היה יורש. מה עושים? אמרו, מי שיש לו הכי הרבה כסף הוא יהיה המלך. עכשיו צריכים לדעת עוד משהו. במלכות בלשצר בבבל היה איש אחד שהוא היה ממש אדם מאוד חכם, עד כדי כך חכם שנהיה ראש המטפלים בסוסים. כן, כן, הוא ידע הכי טוב לקרצף את הגב של הסוס. הוא גם ידע איזה סרט לקשור לו שיצא יפה. קראו לו אחשוורוש. עכשיו, הוא היה כל כך מוצלח בעניין הזה של הסוסיאדה, עד כדי כך שהוא נהיה שומר אורוות הסוסים של בלשצר. אבל הוא גם כנראה היה ארכיאולוג. ולא אחשוורוש, אלא נבוכדנצר כשמת, היו לו אלף ושמונים אוצרות. זה היה הון עתק. אי אפשר לדמיין אפילו מה היה שם. הוא הרי כבש את כל העולם ולקח את כל האוצרות, אלף ושמונים

אוצרות, והוא לא פרגן לבן שלו לרשת אותו. הלך נבוכדנצר, זרק את זה לנהר. אחשוורוש מצא את זה. ואחשוורוש נהיה האדם הכי עשיר, ונהיה מלך. אבל הוא הרגיש מאוד רע, הוא הרגיש עלוב, כי בסך הכול אני מלך, אבל אין לי דם כחול, אין לי שום ייחוס, ייחוס מלכותי. מה עשה? לקח את ושתי שהיא הייתה בתו של בלשצר, נינה של נבוכדנצר, לקח אותה בתור אישה, בתור מלכה, ועכשיו הוא הרגיש נהדר. יום אחד באה ושתי אל אחשוורוש ואמרה לו, בעלי היקר, בית שאבותיי החריבו אתה בונה? את בית המקדש? נבוכדנצר סבא שלי החריב אותו, אתה בונה? אמר לה, שמעתי. אני אתייעץ, אני אחשוב. עם מי הוא הולך להתייעץ? יש לו שבעה יועצים: כרשנא, שתר, אדמתא, תרשיש,

מרס, מרסנא, ממוכן. מאיפה יש להם כאלה שמות יפים לאנשים האלה? אז יש שני פירושים בחז"ל למה קראו להם כאלה שמות יפים. פירוש ראשון יש בחז"ל שקראו להם על שם התפקידים שלהם. כרשנא, הוא היה ממונה לבשל למלך את הכרשנין. שתר, הוא היה ממונה על השתייה. אדמתא, הוא היה אחראי למדוד את האדמה של פרס. הוא היה ממע"צ. תרשיש, הוא היה הספונג'דור המלכותי. ספונג'ה, אתם יודעים מה זה? ספונג'דור, כן? ספונג'דור מלכותי, זה אומר הוא עושה ספונג'ה בארמון. רק ממה הייתה עשויה הרצפה בארמון? "על רצפת בהט ושש ודר וסוחרת," אבנים טובות. אז קראו לו תרשיש על שם הרצפה. אם הוא היה היום, היו קוראים לו קרמיקה. מרס, הוא היה ממונה לערבב את

התבשילים. מרסנא, הוא היה ממונה לערבב את העוגות. וממוכן, כשהכול היה מוכן, הוא הביא את זה למלך. זה פירוש אחד. פירוש שני יש בגמרא עצמה, שכל השמות האלה נקראו, על שם עבודת בית המקדש. כרשנא, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, ריבונו של עולם, כלום הקריבו לפניך כרים בני שנה? שתר - כלום הקריבו לפניך שתי תורים? אדמתא - כלום בנו לפניך מזבח אדמה? תרשיש - כלום עשו לפניך את בגדי הכהונה שאחד מהם היה החושן שבחושן היה תרשיש, אבן? מרס - כלום מירסו לפניך מנחות? מרסנא - כלום מירסו לפניך את דם המנחות? ממוכן - כלום הכינו לפניך את לחם הפנים? אז יפה מאוד. רק תגידו לי, מה הקשר בין כמה גויים פרסים לעבודת בית המקדש? איך הקשר

בכלל? קראו להם על שם עבודת בית המקדש? עוד נדבר בזה. בכל אופן, בא אליהם אדון אחשוורוש, אמר להם, תגידו, אשתי ושתי אומרת לי להפסיק לבנות את בית המקדש. מה אתם אומרים? אמרו לו, היא צודקת. אמר, טוב, אני אתייעץ גם עם המן. הלך להמן, אמר לו, תגיד, היא אומרת להפסיק את בניין בית המקדש. מה אתה אומר? אמר המן, היא צודקת. והוא נתן הוראה להפסיק את בניין בית המקדש. והיהודים שהיו כל כך שמחים בשוב ה' את שיבת ציון, פתאום עכשיו הסתובבו ברחובות, היי היי היי, ויי, ויי. היי, ויי, ויי, היי - "ויי-היי בימי אחשוורוש." זו התחלת המגילה. הסיפור של המגילה זה שמי שדיבר נגד קודשי ישראל, שילם על זה בראש שלו. מי שמדבר נגד בית

המקדש, שילם על זה בראש שלו. והראשונה הייתה ושתי. וזה החילונו בעזרת השם, רק עם עוד הקדמה אחת קצרה. תיאטרון בובות, אתם יודעים מה זה? כאילו שהבובות מדברות והולכות וצוחקות ובוכות ועושות הכול. והאמת, מישהו מלמעלה משחק איתן בחוטים. לא רק זה, הם גם לא יכולים להחליט מה לעשות. יש סיפור שכתוב מראש. והבובות לא יכולות לשנות את הסיפור. מגילת אסתר זה תיאטרון בובות, בהבדל אחד: שבתיאטרון בובות כולם יודעים שזה בובות, ובמגילה - אפילו הבובות חשבו שהן באמת. זהו. עכשיו אנחנו מתחילים. "ויהי בימי אחשוורוש, הוא אחשוורוש המולך מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה. "בימים ההם כשבת המלך אחשוורוש על כיסא מלכותו אשר בשושן

הבירה, "בשנת שלוש למולכו, עשה משתה לכל שריו ועבדיו. "חיל פרס ומדיי, הפרתמים ושרי המדינות לפניו. "בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו, ימים רבים, שמונים ומאת יום." רבותיי, שמונים ומאת יום זה חצי שנה. ומי משתתף במסיבה חצי שנה? "שרי המדינות לפניו." אין ממשלות בכל ה-127 מדינות, אין ממשלה חצי שנה. איך זה יכול להיות? מה כל כך דחוף? מסיבה, מה?... התשובה היא, הרי אמרנו שאחשוורוש קנה את המלוכה בגלל שהוא היה הכי עשיר, עכשיו, מה פירוש 'הוא היה הכי עשיר?' הוא מצא את האוצרות. כמה אוצרות? אלף ושמונים. עכשיו הוא רצה להראות להם. "בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו." אבל אומר הגאון

מווילנה, כמה אוצרות הוא יכול היה להספיק להראות כל יום? שש אוצרות, שנאמר: "בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו." אלף ושמונים אוצרות לחלק לשש - מאה ושמונים. לא הייתה ברירה. זה לקח מאה ושמונים יום. "ובמלאות הימים האלה," נו, מספיק כבר. לא... עכשיו משתה חדש. למה? לתושבי שושן. "למגדול ועד קטן משתה שבעת ימים בחצר גינת ביתן המלך. "חור כרפס ותכלת, אחוז בחבלי בוץ וארגמן על גלילי כסף ועמודי שש "מיטות זהב וכסף על רצפת בהט ושש ודר וסוחרת. "והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים". שני פירושים בחז"ל מה זה "כלים מכלים שונים?" פירוש אחד: שלא שתו ושנו באותה כוס. היו כוסות מזהב, אבל חד-פעמיים. כוסות

מזהב חד-פעמיים. מישהו שאל אותי פעם, איפה הפח? פירוש שני, זה הכתוב בגמרא במסכת מגילה, אומרים "וכלים מכלים שונים- " הלך אחשוורוש ועשה עוד פעם חשבון מתי נגמר 70 שנות גלות בבל, וגם הוא טעה בחשבון, וגם הוא חשב שהנה, היהודים לא נגאלים, הלך, הוציא את כלי המקדש עוד פעם, שוב פעם חילל אותם, יצאה בת קול ואמרה: "ראשונים שתו בכלים האלה ונאבדו מן העולם, ואתם שונים"? אתם עושים עוד פעם את אותה טעות? אבל הוא עשה את הטעות והוא שילם על זה. "ויין מלכות רב כיד המלך והשתייה כדת, אין אונס "כי כן ייסד המלך על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש. "גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות אשר למלך אחשוורוש." רבותיי, שואלת

הגמרא, מילא שושתי עשתה משתה, למה לא? בעלה חוגג. גם היא רוצה לחגוג. אבל למה "בית המלכות אשר למלך?" איפה היא הייתה צריכה לעשות את זה? בבית המלכות אשר למלכה. מה הקשר למלך? התשובה היא, אומרים חז"ל, זאת הושתי הזאת, ה'קלפטא,' היא באה לבעלה ואמרה לו, תגיד, אתה רוצה שה' לא יגאל את היהודים אף פעם? אמר לה, בטח שאני רוצה. אמרה לו, אז תקשיב, "אלוקיהם של אלו שונא זימה." תחטיא אותם והכול יהיה בסדר. אני אגיד לך איך. תעשה מסיבה, תזמין את היהודים. עכשיו, תעשה כשר. אם לא תעשה כשר, הם לא יבואו. תעשה את זה נפרד עם מחיצה. ואז היהודים יבואו, תן להם לשתות מה שהם רוצים, בלי להכריח את אף אחד. תן להם להרגיש טוב. כשהם

ירגישו טוב, הם ישתו. ואז כשהחבר'ה יהיו שיכורים, תזמין אותי לבוא, אז יפתחו את המחיצה כדי שאני אכנס, תהיה תערובת נשים וגברים, אלוקיהם של אלו שונא זימה - הוא לא יגאל אותם. אמר לה אחשוורוש, את ממש גאונה. צדיקה אמיתית את, משהו משהו. והוא עשה את המסיבה. לכן גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים, אבל איפה? "בית המלכות אשר למלך." למה? זו הייתה התוכנית. "ביום השביעי כטוב לב המלך ביין." רבותיי, "יום השביעי כטוב לב המלך," כל פעם שכתוב "מלך" במגילה, ולא כתוב "אחשוורוש", אז למי זה רומז? ל-ה'. מה, ה' אוהב יין? מה זה "ביום השביעי כטוב לב המלך ביין?" אומרת הגמרא, יום השביעי זה שבת קודש. הולך יהודי לבית הכנסת, חוזר

הביתה. לוקח כוס, מקדש על היין. מה הוא אומר? אני מעיד ש-ה' ברא את העולם בשישה ימים וביום השביעי שבת וינפש. אחר כך כולם נוטלים ידיים, אוכלים טוב, שותים טוב, נהנים, בשר, דגים וכל מטעמים. ואז מה קורה? מיד פוצחים בשירה: "י-ה ריבון עולם ועלמיא, אנת הוא מלכא מלך מלכיא." משבחים ומפארים את ה.' אומרים דברי תורה. כל ילד מביא דף קשר מהגן, מתחילים לבחון אותו, והוא מדקלם את כל מה שהגננת אמרה לו. פעם אחת אני אמרתי לבת שלי, "בלילה ההוא נדדה שנת"?... אז היא אמרה לי: "שמיטה." כן, כן. מה, אתם חושבים שה' לא אוהב את זה? "ביום השביעי כטוב לב המלך ביין." ה' אוהב את היין הזה. אבל זה ככה רק אצל יהודים. רחמנא ליצלן

אצל גויים, רק מתחילים לשתות, סכנת נפשות. מיד התחילו לדבר ניבול פה במשתה של אחשוורוש. אומרת הגמרא, מה הם התחילו לדבר? "הללו אומרים מדיות נאות, "הללו אומרים פרסיות נאות. "אמר להם המלך אחשוורוש, כלי שאני משתמש בו לא מדי ולא פרסי, אלא כשדי. "רצונכם לראותה? אמרו לו, הן, "ובלבד שתבוא בלי בגדים, רק עם כתר מלכות." ומה הוא אמר? צודק, בטח. "אמר להביא את ושתי המלכה לפניו בכתר מלכות, "להראות העמים והשרים את יופייה כי טובת מראה היא. "ותמאן המלכה ושתי לבוא בדבר המלך." מה אתם אומרים, היא רצתה לבוא או לא? התשובה היא: ודאי שכן! הרי זו הייתה התוכנית! היא רק שכחה דבר קטן, שהיא רק בובה בתיאטרון בובות. ואת הסיפור

מישהו אחר כתב, ולפי הסיפור עכשיו היא לא צריכה לבוא, כדי שיתלו אותה. אבל היא כל כך רוצה לבוא. בסדר גמור, בשביל זה גבריאל נמצא. בא גבריאל, סידר לה זנב, יופי של זנב. ועכשיו לא מספיק שהיא כבר לא יכלה לבוא, היא אפילו לא יכלה להגיד למה היא לא באה. כי מה היא תגיד? תגידו למלך, יש לי זנב חדש. אני חייבת לסדר אותו קודם. לא לעניין. אז מה היא אמרה? תגידו למלך, כואב לי הראש. והם הלכו ואמרו למלך, כואב לה הראש. אז המלך התעצבן, אמר, אני השקעתי פה מיליארדים. שתיקח אקמול ותבוא. עכשיו היא התעצבנה, הוא לא מבין רמזים? וכשהיא התעצבנה, נפתח לה הפה. וכשנפתח לה הפה, אז היא אמרה, עכשיו לכו תגידו למלך שהוא כלומניק, אפס

מאופס. אני עוד זוכרת אותו בתור שומר אורוות הסוסים של אבא שלי. כן, כן, כמו שאתם שומעים. הוא היה סייס, זה כל מה שהוא היה. תגידו לו. והם הלכו ואמרו לו. הו, הו, הם הלכו ואמרו לו. והוא התעצבן. "ויקצוף המלך מאוד וחמתו בערה בו." ואז "ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים." מי זה? חכמי ישראל. אבל חכמי ישראל הם באמת חכמים. מה קרה? הם תפסו מיד, מה שלא תגיד לו, אתה לא יוצא טוב. מה תגיד לו? להרוג אותה? הוא יגיד, יופי. אבל מחר בבוקר הוא יתפכח מהיין, הוא ישאל אותך, איפה היא? תגיד לו, לא לעשות לה כלום - הוא יגיד, אה, לא אכפת לך מה היא עשתה לי? מה שלא תגיד - אתה לא יוצא טוב. לכן הם אמרו לו, הוא בא לחכמי ישראל, תגידו

לי מה לעשות לושתי. אמרו לו, אנחנו לא יכולים להגיד לך עצות, בגלל שאנחנו מאז שהוציאו אותנו מירושלים, שברו לנו את בית המקדש, הוציאו לנו את השטקר, זה לא עובד. לא עובד. דבר עם החכמים שלך. עמון ומואב, אלה חכמים משהו משהו. ממילא לכן כתוב אחר כך, "כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין. "והקרוב אליו" - מיהם? כרשנא, שתר, אדמתא, תרשיש, מרס, מרסנא, ממוכן, "שבעת שרי פרס ומדי רואי פני המלך היושבים ראשונה במלכות "כדת מה לעשות במלכה ושתי על אשר לא עשתה את מאמר המלך ביד הסריסים." "ויאמר ממוכן לפני המלך והשרים." הדיוט קופץ בראש. למה הוא כל כך רצה להרוג את ושתי? מה היה לו איתה? שלוש סיבות כתוב בחז"ל. סיבה אחת -

הייתה לו בת. הוא רצה שהיא תהיה המלכה. סיבה שנייה - פעם אחת ושתי עצבנה אותו, כי כשהיא עשתה את המסיבה הגדולה, היא לא הזמינה את זרש, אשתו של המן. וזרש כבר עשתה לו מזה שלום בית, כזה סקנדל, אז הוא נורא שנא אותה. חוץ מכל זה, סיבה שלישית אומרים חז"ל, כשפעם אחת המן לא התנהג יפה, אז ושתי העמידה אותו בפינה, ועם הקורדייקוס שלה, 'קורדייקוס' זה הכפכף, עם הקורדייקוס שלה היא הפליקה לו. אז מאז הוא שנא אותה נורא. עכשיו הוא מצא את המקום לגבות את החוב שלו. "ויאמר ממוכן לפני המלך והשרים, "לא על המלך לבדו עוותה ושתי המלכה, "כי על כל השרים ועל כל העמים אשר בכל מדינות המלך אחשוורוש. "כי יצא דבר המלכה על כל הנשים

להבזות בעליהן בעיניהן, "באומרם, המלך אחשוורוש אמר להביא את ושתי המלכה לפניו ולא באה. "והיום הזה תאמרנה שרות פרס ומדי אשר שמעו את דבר המלכה "לכל שרי המלך וכדי ביזיון וקצף. "אם על המלך טוב, ייכתב דבר המלכות"... בקיצור, הרגו את ושתי. למחרת בבוקר השיכור התעורר. והוא ככה עם עיניים חצי זה... ושתי? ושתי? ושתי'לה? לא עונה. לא עונה, צלצל בפעמון. נכנס המשרת, אומר לו, איפה ושתי? אומר לו, ושתי זכרונה. אמר לו, מה 'זכרונה?' אמר לו, לברכה. מה?! מה קרה? אמר לו, ושתי תלו אותה. תלו את ושתי!? למה תלו את ושתי? אמר לו, כי היא לא באה. -מה, תגיד, אתה משוגע? בשביל זה תולים מלכה!? אהה... מי אמר לתלות אותה? -אתה! אני

אמרתי לתלות אותה? אבל אני הייתי שיכור. מי אמר לי להגיד את זה? אמר לו: כרשנא, שתר, אדמתא, תרשיש, מרס, מרסנא, ממוכן. אמר אחשוורוש, לתלות אותם מיד! תלו גם אותם. אתם יכולים לדמיין לעצמכם איך היה נראה למחרת 'שושן-טיימס?' אילו אותיות קידוש לבנה? "תדהמה! זעזוע! רעידת אדמה! המלכות בסכנה! "כתבנו מוסר, לכתבנו נודע, מפי מקורות זרים." ותילי תילים של עיתון. והכול שטויות במיץ עגבניות. את ושתי לא תלו כי היא לא רצתה לבוא, האמת היא שהיא כן רצתה לבוא. אז למה תלו אותה? כי היא דיברה נגד בית המקדש. את שבעת הסריסים למה תלו? כי הם אמרו לתלות את ושתי? לא! הם אמרו לתלות את ושתי, כדי שיתלו אותם. ולמה באמת תלו אותם? כי

הם דיברו נגד בית המקדש. עכשיו נבין את השמות שלהם. כרשנא, היה עליו קטרוג. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, ריבונו של עולם, כלום הקריבו לפניך כרים בני שנה? מי? -היהודים. אה, לא? אתה יודע למה? בגלל כרשנא. שתר - כלום הקריבו לפניך שתי תורים? לא? זה בגלל שתר. אדמתא - כלום בנו לפניך מזבח אדמה? לא? זה בגלל אדמתא. תרשיש - כלום עשו לפניך בגדי כהונה עם אבן תרשיש? לא? זה בגלל תרשיש. היה עליהם קטרוג, לכן תלו אותם. וכל מה שכתוב בעיתון, זה הכול רק התפאורה, זה לא הדבר האמיתי. מוריי ורבותיי, מי נשאר? המן. אז למה לא תלו אותו ודי? א', בגלל שהיה עוד חשבון עם היהודים. הם הלכו להשתתף בסעודה נגד דעת הרבנים. וזה לא היה

בסדר, והגיע להם על זה עכשיו לפחד, אז היה צריך את המן. חוץ מזה, ה' הוא מלך הכבוד. ולהרוג את המן בשלב הזה - לא היה יוצא כבוד מזה. למה? מה היה תפקידו של המן? ספר. עכשיו מילא, לכל הפחות ספר בשושן, אתה יודע, משהו מלכותי כזה שמכיר אנשים חשובים. כלום. ספר בכפר קרצום 22 שנה. נו, עם כזה ותק להרוג בן אדם? אמר הקב"ה, לאט לאט. קודם תעלה למעלה. תעלה, תעלה. יותר גבוה. כשתגיע לפסגה, אז, אז נתלה אותך. יהיה כבוד. לכן "אחר הדברים האלה, גידל המלך אחשוורוש את המן בן המדתא האגגי וינשאהו. "וישם את כסאו מעל כל השרים אשר איתו. "וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחווים להמן "כי כן ציווה לו המלך." איזה מלך? ה.'

למה? תעלה, תעלה גבוה. תעלה. אנחנו צריכים אותך שם למעלה. ורק מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה. "ויאמרו עבדי המלך אשר בשער המלך למרדכי, מדוע אתה עובר את מצוות המלך? "ויהי כאומרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם, "ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי. "וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחווה לו. ויימלא המן חמה. "וייבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי. "ויבקש המן להשמיד את כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשוורוש. "ויאמר המן למלך אחשוורוש." כאן מתחיל הלשון הרע של המן שהגמרא אומרת לא היה מי שיודע לדבר לשון הרע על היהודים כמו המן. הוא היה בזה מספר אחת. ספציאליסט. הוא בא

למלך אחשוורוש, אומר לו, אדוני המלך, אני רוצה לדבר איתך משהו. אמר לו המלך, דבר. אומר, אתה יודע, אדוני המלך, שאצל היהודים אתה שווה פחות מזבוב? אמר לו המלך, אני זבוב? אמר לו, לא. פחות. אמר המלך, מי אמר? -היהודים. תוכיח. אומר, בבקשה. יהודי מחזיק כוס יין ביד, פתאום נפל בפנים זבוב. מה הוא עושה? מוציא את הזבוב, שותה את היין. אדוני המלך, אם אתה נגעת לו בכוס, ולא תגיד הכנסת את האצבע פנימה, יגיד האצבע הייתה מלוכלכת, הייתה באף, לא יודע מה. לא. אתה רק נגעת לו בחוץ, נגעת לו בחוץ, מה הוא עושה? שופך את היין. מה קרה? יין נסך. אתה מבין שאתה פחות מזבוב? אמר לו המלך, שמע, זה חמור מאוד. אמר לו, אדוני המלך, ואני

עוד לא אמרתי לך כלום, תאמין לי. אתה יודע שהם מתפללים שאתה תמות? אמר, מה!? היהודים מתפללים שאני אמות!? אמר לו, כן. כל בוקר בבית כנסת. "לאסור מלכיהם בזיקים ונכבדיהם בכבלי ברזל "לעשות בהם משפט כתוב הדר הוא לכל חסידיו." חוץ מזה, אדוני המלך, אתה יודע מה זה פרזיטים אמיתיים? אלה לא עובדים כל השנה. לא משלמים מסים. מוציאים את כל השנה ב-'שה"י פה"י.' שה"י ראשי תיבות שבת היום. פה"י ראשי תיבות פסח היום. תראה מה זה. אני אומר לך, אדוני המלך, אתה בא ליהודי, אתה שואל אותו, תגיד, אתה פותח את החנות היום? אומר, לא. -למה לא? היום בערב בדיקת חמץ. חייב לעזור לאשתי לגמור את הבית. אה... ומחר אתה פותח? מה קרה לך? מחר

זה ערב פסח. אתה יודע איזה בלגן? סוף זמן אכילת חמץ, סוף זמן שריפת חמץ. לא שייך, לא. נו, ומחרתיים אתה פותח? מה קרה לך? מחרתיים זה פסח. נו, ואחרי מחרתיים? -לא. יום טוב שני של גלויות. אומר לו, נו, ואחר כך? אחר כך שבוע חול המועד. נו, ובסוף? -לא, יש לנו חג שני של פסח. נו, ולמחרת? -יום טוב שני של חג שני של פסח של גלויות. נו, ואחר כך? -איסרו חג. ובסוף? -אנחנו עושים גשר עד אחרי שבת. אדוני המלך, החבר'ה האלה פרזיטים אמיתיים. לא עובדים, לא משלמים מסים. רק קצבאות ילדים, זה מה שהם רוצים. חולבים את המדינה. אני אומר לך, אדוני המלך. "אם על המלך טוב ייכתב לאבדם, ועשרת אלפים כיכר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה

"להביא אל גנזי המלך. "ויאמר המלך להמן, הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך." מה אתם אומרים? הוא לקח את הכסף או לא? "ויאמר המלך להמן, הכסף נתון לך." לקח או לא לקח? אומר החתם סופר, ברור שלקח. אם לא לקח, אז למה הוא אומר "נתון"? מה הוא נתן? אם הוא לקח - הוא נתן. אם הוא לא לקח - מה נתן? לכן אומר החתם סופר, ותקשיבו טוב כי זה יהיה נפקא מינה לאחר כך. אומר החתם סופר, המלך לקח את הכסף. לקח את הכסף, אמר להמן, עכשיו כשאני לקחתי, היהודים שלך. מכרתי לך אותם. תעשה להם מה שאתה רוצה. עכשיו, בוא הנה המן, קח את הכסף ואני מזהיר אותך, תשתוק שאף אחד לא ידע שהיה פה כסף! אמר לו המן, מה קרה אדוני המלך? אתה נהיית

נדיב? מה קרה? אמר לו, לא. תקשיב טוב. אתה מכיר את אלה מהאו"ם הצבועים האלה? קודם הם ייתנו לנו להשמיד את כולם, ואז הם יגידו לנו, רגע, רגע, רגע, משפטי נירנברג, רצח עם, פושעי מלחמה. אתה מכיר את המילים היפות האלה. יעשו לנו ועדת חקירה. עכשיו אנחנו נבוא לוועדת חקירה, נגיד שהרגנו את היהודים על רקע אידיאולוגי, כי היהודים היו מפיצי מחלות. שפעת העופות - זה מהם. הפרה המשוגעת - זה הם. אתה מבין? זה מה שאנחנו נגיד. אבל אם מישהו ידע שפה עבר כסף מיד ליד, חבל על הזמן. אנחנו שנינו על עמוד התלייה. אמר לו המן, כבודו, אתה יכול להיות רגוע. אף אחד לא ידע. אמר לו המלך, תקשיב, אם אתה תספר את זה למישהו, אתה מכרת אותי.

אני מזהיר אותך. זה יהיה חמור מאוד. אמר לו, אדוני, אין שום סיבה שאני אגיד. אני... מה, אני גם... אני... בוודאי. אף אחד לא ידע. אתה יכול להיות רגוע. "ויסר המלך את טבעתו מעל ידו וייתנה להמן בן המדתא האגגי צורר היהודים." והמלך והמן ישבו לשתות "והעיר שושן נבוכה." מה הם לא הביאו בחשבון? שיש אחד יחיד ומיוחד שיודע הכול גם בלי שמספרים לו. אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו יודע את כל מעשי בני האדם, ואפילו את כל מחשבתם. וה' האלוקים כשהוא רוצה, את כל הסודות הוא מספר לעבדיו הנביאים. לכן הפרק הבא, פרק ד' מתחיל: "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה." הכול! "ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר ויצא בתוך העיר "ויזעק

זעקה גדולה ומרה. "ויבוא עד לפני שער המלך, כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק. "ובכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע "אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד. שק ואפר יוצע לרבים." בינתיים, "ותבואנה נערות אסתר וסריסיה ויגידו לה, "ותתחלחל המלכה מאוד ותשלח בגדים להלביש את מרדכי ולהסיר שקו מעליו ולא קיבל." ואז "ותקרא אסתר להתך מסריסי המלך אשר העמיד לפניה "ותצווהו על מרדכי לדעת מה זה ועל מה זה. "ויספר לו מרדכי את כל אשר קרהו "ואת פרשת הכסף אשר אמר המן לשקול על גנזי המלך ביהודים לאבדם." הוא מספר לו את פרשת הכסף! עכשיו, לא רק שהוא מספר, הוא אפילו לא מספר לו שזה סוד. הוא לא אומר, שמע,

אני מגלה לך סוד. מספר את זה כאילו זה היה כתוב בעיתון. ועוד דבר, "ואת פתשגן כתב הדת אשר ניתן בשושן להשמידם, נתן לו "להראות את אסתר ולהגיד לה ולצוות עליה לבוא אל המלך להתחנן לפניו על עמה." אסתר שומעת, אומרת למרדכי, שמע, אתה ממש מסכן אותי. אתה יודע, "כל עבדי המלך אשר בשער המלך יודעים, אשר כל איש ואישה אשר יבוא אל המלך "אל החצר הפנימית אשר לא ייקרא, אחת דתו להמית, "לבד מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה. "ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום", אז למה אתה מסכן אותי? למה? מה אתה רוצה? חכה. המלך יקרא לי, אני אכנס. מרדכי לא מקבל את הטענה. אומר לה מרדכי, לא, לא, את תיכנסי עכשיו. ואני אומר לך

שאם לא תיכנסי עכשיו, אז "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, "ואת ובית אביך תאבדו." ואל תגידי לי את תיכנסי אחר כך. "מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות." מי אמר שאחר כך את תהיי מלכה? עכשיו תיכנסי. אומרת אסתר, מקובל. אני עושה את זה, רק אני מבקשת לפני כן, "לך כנוס את כל היהודים וצומו עליי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים לילה ויום "גם אני ונערותיי אצום כן. "ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי." רבותיי, אתם צמתם פעם? צמתם. וכשצמתם, גם אכלתם ושתיתם? לא, זה לא הולך ביחד. אז למה אסתר אומרת "וצומו עליי ואל תאכלו ואל תשתו?" בטח שאם צמים לא אוכלים ולא שותים. מה התשובה? מתי הייתה הגזירה של המן? י"ג

ניסן. אז מתי היה הצום שהיא ביקשה? י"ד, ט"ו ו-ט"ז בניסן. ט"ו ניסן זה ליל הסדר. אז היא אמרה, וצומו עליי ואל תאכלו מצות ואל תשתו ארבע כוסות. לכן מסיים הפרק, "ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר ציוותה עליו אסתר." מה זה "ויעבור מרדכי", אומרת הגמרא? שעבר על דת - הוא אמר לצום ביום טוב. רבותיי, כאן מתחיל המתח הגדול של המגילה. "ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות." מה היא לבשה? אומרת הגמרא שלבשתה רוח הקודש. אנחנו יודעים מה זה נקרא הנשים של פעם? אישה, אישה, אישה! יושבת בארמון של אחשוורוש, איפה מונח הראש שלה? לבשתה רוח הקודש. היא הייתה נביאה. כל המחשבות שלה היו תחת כיסא הכבוד עכשיו. ואתם צריכים לדעת, הרי היא כתבה את

פרק כ"ב בתהלים, את 'למנצח על איילת השחר' היא כתבה. ומה היא כותבת שם? בשעה שהיא הלכה לצאת מהארמון שלה ללכת לארמון של אחשוורוש, כל הבנות בארמון באו, אמרו לה, המלכה, אל תלכי. זו סכנה. את חושבת שהוא יושיט לך את השרביט? הוא בחיים עוד לא הושיט לאף אחד שרביט! המלכה, הם יהרגו אותך! אל תלכי! אנחנו אוהבות אותך! והיא אמרה, לא. אני חייבת ללכת. מרדכי אמר לי ללכת, אני הולכת. לא ייאמן כי יסופר. היא יצאה והן כבר שמו 'איקס' על השם שלה. בארמון זה היה נקרא, זהו, היא מתה כבר. היא כבר מתה. בואו נחלק את הירושה. וכבר חילקו ירושה. עשו, את מקבלת את זה, את מקבלת את זה. את כל הבגדים. היה עוד כמה... היו עוד כמה שמלות

יותר מלכותיות. אמרו, על זה נעשה הגרלה, שנאמר, אסתר כותבת את זה בפרק כ"ב, "יחלקו בגדיי להם ועל לבושי יפילו גורל." והיא יודעת את זה וממשיכה ללכת. והיא הגיעה עד בית הצלמים של המלך אחשוורוש. מה זה בית הצלמים? איפה שכל העבודה זרה שלו. ופתאום עזבה אותה רוח הקודש, והיא כל כך נבהלה, התחילה לבכות, "אלי, אלי, למה עזבתני"? "אלי, אלי, למה עזבתני. רחוק מישועתי דברי שאגתי." מיד היא התחילה לעשות חשבון הנפש. אני יודעת מה קרה. בגלל שקראתי לאחשוורוש כלב, שנאמר, "הושיעה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי." אה, זו באמת עבירה, אז עכשיו אני עושה תשובה. מעכשיו אני קוראת לו אריה, שנאמר, "הושיעני מפי אריה ומקרני רמים עניתני."

כל זה כתוב בפרק כ"ב. רבותיי, נעצור פה לשנייה. פעם שאל רבי יוסף רוזובסקי, זכר צדיק לברכה, אז מה העבירה שהיא מצאה? שהיא קראה לאחשוורוש כלב? למה, זו כזו עבירה גדולה? למה, אחשוורוש לא היה כלב? כלב שבכל הכלבים, בולדוג! לא כלב? איזו עבירה היא מצאה? קראתי לו כלב. הוא באמת כלב! אמר רבי יוסף רוזובסקי, אם אחד יוצא פה החוצה, פתאום בא איזה כלב, אז מה אתה עושה? 'קישתא'! אבל רציני, שיבין שזה משהו... ואם זה לא עזר? אז מרימים אבן, ככה בתקווה שיבין את הרמז. ואם גם זה לא עזר? אז אין ברירה, צריכים לזרוק את האבן. הבעיה שהיד שלי עושה שמיניות באוויר מרוב פחד. אז מה אומרים? אוי, ריבונו של עולם, אני צריך לזרוק עליו

את האבן. תעשה שיפגע לו ישר באף. מה קורה אם אתה יוצא פה החוצה, פתאום אתה רואה אריה, מה אתה עושה? 'קישתא?' לא 'קישתא' ולא אבן. ריבונו של עולם, תציל אותי! אהה... אמרה אסתר, זו העבירה שלי. אני התייחסתי עד עכשיו לאחשוורוש כמו אל כלב. אני יכולה. אני יכולה להתמודד איתו, רק ריבונו של עולם, תעזור לי. נגמר. אני עושה תשובה. מעכשיו, ריבונו של עולם, זה אריה. אני לא יכולה כלום, רק אתה! תעזור לי! זו הייתה התשובה שלה. היא המשיכה ללכת. היא הגיעה עד פתח בית המלך. "והמלך יושב על כיסא מלכותו נוכח פתח הבית." מוריי ורבותיי, היא עומדת, היא רואה את המלך שם. היא רואה אותו. הבעיה שיש ארבעה קנקלים שמפרידים ביניהם. מה

זה כל קנקל? משמר. מה זה כל משמר? שני חיילים עומדים אחד מול השני עם חרבות, והיא צריכה לעבור ביניהם, ויש ארבעה כאלה, שמונה חיילים מאומנים. עכשיו, הם רואים אותה, מסתכלים, היא לא מוזמנת היום. לא מוזמנת - היא לא עוברת. יש לה סיכוי לעבור בלי רשות? אפס. אפס. והיא יודעת את זה. והיא עומדת שם. אני לא יודע אם היא אמרה 'שמע ישראל,' אולי היא אמרה וידוי, אולי היא אמרה ברכה על מצוות קידוש ה.' אומרים חז"ל, היא נתנה זינוק והצליחה לעבור שני קנקלים. עמדה בין המשמר השני לשלישי. אלה מאחוריה עם החרבות לגב שלה, אלה מלפניה עם החרבות לבטן שלה, וכולם מסתכלים לאן? למלך. אם הוא יושיט לה עכשיו את השרביט - היא ניצלה. ולא

- מסננת. ומה המלך עשה? אומרים חז"ל, סיבב את הראש, אמר, לא רוצה לראות אותה. לא רוצה לראות אותה! למה הוא התעצבן? אמר, אני, איזה חיים יש לי אני? היה לי את ושתי, קראתי לה לבוא - לא באה. זאת לא קראתי לה לבוא - כן באה. לא רוצה. די. אז הוא סיבב את הראש, לא רוצה להסתכל. אבל מה הוא שכח? שהוא רק בובה. ולפי הסיפור, עכשיו צריך להסתכל קדימה. בא המלאך גבריאל, סיבב לו את הראש, אבל סיבוב עם זעזוע מוח. ואז כשהוא עשה לו ככה, "ויהי כראות המלך את אסתר עומדת בחצר, נשאה חן בעיניו." טוב, זה כבר לא נס, נכון? היא הייתה אז בת שמונים, אחרי שלושה ימים צום. ברור שהיא מצאה חן בעיניו. איך היא מצאה חן בעיניו? אומרת הגמרא,

באותה שעה נזדמנו לה שלושה מלאכי השרת. אחד שזקף את קומתה, ואחד שמשך עליה חוט של חסד, והשלישי האריך את השרביט של אחשוורוש עד אליה. רק תדמיינו לעצמכם את אחשוורוש אחרי הזעזוע מוח, פתאום הוא רואה שהמקל שלו בורח לו מהיד. רק אסתר לא נבהלה. "ותיגש אסתר ותיגע בראש השרביט." "ויאמר לה המלך..." עכשיו הוא מבין שמשהו גדול קרה כאן. היא לא סיכנה את החיים שלה סתם. "ויאמר לה המלך מה לך אסתר המלכה ומה בקשתך. עד חצי המלכות ותעש." תגידי, מה קרה, אסתר? מה היא עונה לו? המלך, חברה נתנה לי מתכון לבלינצ'ס בטעם פפריקה, ואני חייבת שתבוא לטעום את זה. גם, אתה יודע, לא נפגשנו כבר 30 יום, איך אני מתגעגעת אליך ואל המן. המן?

מה מתגעגעת להמן? מה הקשר בכלל? "ויאמר המלך מהרו את המן לעשות את דבר אסתר. "ויבוא המלך והמן לשתות עם אסתר המלכה." עכשיו תשמעו מה שהיא עשתה. המלך בא. כמובן המלך מתיישב ראשון בראש השולחן. המן מתיישב בצד השני. הלכה אסתר, התיישבה ליד המן. הורידה את הכתר, שמה אותו ליד המן. מזגו לה כוס יין, נתנה את זה להמן. המלך כמעט יצאו לו העיניים מהחורים. עכשיו, הוא לא יודע מה המן בסיפור הזה בכלל. טוב, אכלו, הכול היה טוב. אומר לה המלך, היה טעים מאוד. באמת יפה. מה את רוצה? עכשיו בואי תגידי לי באמת לשם מה התאספנו פה היום? אז היא אומרת לו, המלך, חברה שלי נתנה לי גם מתכון לפפריקה בטעם בלינצ'ס. ואני נורא רוצה שתבואו

לטעום את זה גם מחר, "ומחר אעשה כדבר המלך." אתם יודעים מה פירוש "מחר אעשה כדבר המלך?" קרה כאן הנס הכי גדול בכל המגילה. היא התחתנה איתו בשנת 7 למלכותו. עכשיו אוחזים בשנת 12 למלכותו, זאת אומרת, כבר 5 שנים הם נשואים. כל החמש שנים האלה הוא מתחנן אליה, תגידי לי מי את. מה היא עונה לו? לא יודעת. הוא אומר לה, מה זאת אומרת 'לא יודעת'? כאילו מה?... היא אומרת לו, מה, אבא שלי מת, עוד לא נולדתי. בלידה אימא שלי מתה. לא יודעת. אומר, בסדר, אבל איפה היית? איפה?... -לא יודעת. מצאו אותי בתחנה מרכזית. עכשיו הוא לא מאמין לה. הוא לא מאמין לה. אז מה הוא אמר לה? "ויעש המלך משתה גדול, את משתה אסתר." אמר לה, את רואה

איזה משתה עשיתי לכבודך? עכשיו תספרי לי מי את. אמרה לו, די. לא יודעת. באמת לא יודעת. והוא לא מאמין לה. והנחה למדינות עשה. הוריד את המסים מ-127 מדינות. זה טריליונים של כסף. אמר לה, אסתר, את רואה? זה בשבילך. עכשיו תספרי לי מי את. אמרה לו, די, באמת. אתה מתחיל להיות נודניק. לא יודעת! והוא לא מאמין לה. "וייתן משאת כיד המלך." שלח מתנות ל-127 מדינות, בשם אסתר. היא מקבלת מכתבי תודה מכולם. והוא אומר לה, את רואה אסתר? בשבילך. עכשיו תספרי לי מי את. אמרה לו, די! לא יודעת! מספיק ודי! לא יודעת! והוא לא מאמין לה. חמש שנים, חמש שנים היא מתעללת בו. עכשיו נכנסה אליו בלי רשות. מה העניין? תבוא לטעום בלינצ'ס בטעם

פפריקה. גמרו לאכול את הבלינצ'ס הזה, ועוד היא משגעת אותו עם ההמן הזה, יושבת ליד המן, הכתר להמן, הזה להמן, המן, המן. מה המן בעסק בכלל? ואז הוא אומר לה, אסתר, עכשיו תגידי מה את רוצה? אז היא אומרת לו, שתבוא גם לאכול מחר, ומחר אעשה כדבר המלך. נכון נורא רצית לדעת מי אני? נכון אמרתי לך שאני לא יודעת? סתם... מחר אני אגיד לך מי אני. כל אדם נורמאלי היה מרים את השולחן, אומר, אסתר, את רוצה לראות את השולחן הזה מקרוב? הרגע תגידי לי מי את! כל אדם נורמאלי. ואחשוורוש זה לא אדם נורמאלי, זה אדם שפעם אחת אשתו אמרה לו 'לא רוצה', הוא תלה אותה. ואסתר מתעללת בו כבר 5 שנים, ועכשיו היא אומרת לו, מחר אני אגלה לך. הוא

אומר לה, באמת? איך אני שמח! באיזו שעה לבוא? היא אמרה לו, אתה יודע מה? תבוא בעשר בבוקר. אמר לה, יו, תודה רבה. להתראות. והוא הלך. תגידו לי אתם, אם זה לא בובה ולא תיאטרון בובות? אם זה לא 'לב מלכים ושרים ביד ה?'' איך אפשר להבין את זה? הוא הלך. "ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב. "וכראות המן את מרדכי בשער המלך ולא קם ולא זע ממנו, ויימלא המן חמה. "ויתאפק המן ויבוא אל ביתו. וישלח ויבא את אוהביו ואת זרש אשתו "ויספר להם המן את כבוד עושרו ורוב בניו ואת כל אשר גידלו המלך "ואת אשר נישאו על השרים ועבדי המלך. "ויאמר המן, אף לא הביאה אסתר המלכה עם המלך אל המשתה אשר עשתה כי אם אותי "וגם למחר אני קרוא לה עם

המלך. "וכל זה איננו שווה לי בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך." אני לא יכול. הוא ממש... הוא שותה את הדם שלי. אה... "ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו, "יעשו עץ גבוה חמישים אמה. ובבוקר, אמור למלך ויתלו את מרדכי עליו "ובוא עם המלך אל המשתה שמח. "וייטב הדבר בעיני המן ויעש העץ." הייתה לו רק בעיה אחת. עץ של 50 אמה זה בערך 8 קומות גובה. בניין של 8 קומות. איפה משיגים כזה עץ? עד שאמר לו המהנדס שבנה לו את הבית, הקורה המרכזית 50 אמה. הלך, שבר את הבניין, הוציא את הקורה, שם אותה בגינה. עשה לה גם כזה פס, גם כזה חוט. מצוין, עכשיו הכול מוכן. התחיל לעשות במה למכובדים. התחיל לסחוב כיסאות לקהל. הוא

והילדים שלו כל הלילה סחבו כיסאות. אבל "בלילה ההוא נדדה שנת המלך." איזה מלך? "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל." אבל גם אחשוורוש לא ישן. כתוב בחז"ל, בא גבריאל, זרק אותו מהמיטה שלו באותו לילה 365 פעם. ויש אומרים, 366. עוד אחד בקשיש. רק תחשבו, לילה הכי ארוך - 8 שעות. 8 שעות לילה. ב-8 שעות כמה דקות יש? 480 דקות. ב-480 דקות, 366 פעם הוא היה על הרצפה. זה משהו כמו 'נחום תקום' כזה. נופל, קם, נופל, קם, נופל, קם. עכשיו, כל נפילה כזאת זה עוד פנס בעין, עוד לחץ דם, עוד שבר בצלעות, והוא לא יודע מה קורה לו. הוא נופל וקם, נופל וקם. עד שעלה לו רעיון, רק שנייה, זה מישהו שם רעל באוכל. אמר לקרוא לטבח דחוף. הגיע

הטבח, אומר לו המלך, בוא הנה ג'ימי, תגיד לי, מה שמת ומי שילם? אומר לו, אדוני המלך, אני לא שמתי ולא שילם... אמר לו, חבל על השיניים שלך, מותק. בוא, אתה תדבר בסוף, אז תגיד עכשיו ודי. אמר לו, לא, אני בכלל לא בישלתי היום. זו אסתר בישלה. וגם המן ואסתר אכלו מאותו סיר. אמר לו, המלך, אתה צודק. רק שנייה, באמת, מה שלומם? אמר לו, אסתר ישנה מצוין והמן בכלל קיבל מרץ, עושה שיפוצים בבית. הוא שבר את הסלון, הוא הוציא שם איזה קרש ענק, שם אותו בגינה ו... אמר לו המלך, למה? אמר, לא יודע, הוא הולך לתלות מישהו על הבוקר. המלך שמע את זה, המד לחץ דם, התחיל להראות סימני גסיסה. אומר לו המלך, את מי? אמר, לא יודע, אבל מישהו

חשוב מאוד. הוא עושה במה ענקית, וגם יש לו כבר 3,000 כיסאות והוא עוד סוחב. אמר המלך, תודה רבה. עזרת לי מאוד. ואז המלך התחיל לחשוב, רק שנייה, משהו פה מוזר. זה ברור שהמן הולך לתלות אותי. כל שושן רואה, 50 אמה. כל שושן יודעת. היחיד שלא יודע זה אני ואף אחד לא אכפת לו. איך זה יכול להיות? אה, רגע, רגע, רגע, אולי אם פעם מישהו עשה לי טובה ולא החזרתי לו טובה, ועכשיו אף אחד לא רוצה לעזור לי. אה. אה. "שמשי!" שמשי היה הבן של המן. הוא היה סופר המלך. שמשי, תביא הנה את ספר הזיכרונות. תתחיל לקרוא. עכשיו, השמשי הזה אנטישמי כמו אבא שלו. פותח את ספר הזיכרונות, מה הוא רואה? מרדכי. הוא יקרא דברים טובים על מרדכי?

סגר. פתח עוד פעם - סגר. סגר. אמר לו המלך, תגיד, מה זה ערב פסח עכשיו? מה אתה דופק לי פה את הספרים? תתחיל כבר לקרוא! והוא לא רצה לקרוא. מה הוא עשה? מקח. לקח, מחק. הלו, שמשי, אתה שכחת. אתה רק בתיאטרון. לפי הסיפור עכשיו צריכים לקרוא. מה, מחקת? אל תפחד. בא גבריאל וכתב, שנאמר, "ויימצא כתוב אשר הגיד מרדכי על בגתנא ותרש." אבל שמשי לא רצה לקרוא. אה, אתה לא רוצה לקרוא? בלי טובות. אתה יודע מה זה בלי טובות? 'מויחל טויבס.' והיו הדברים נקראים מאליהם, שנאמר, "ויהיו נקראים לפני המלך." "ויהיו נקראים לפני המלך." לא "וְיהיו", "וָיהיו." היו הדברים נקראים מאליהם. שמע המלך. אומר למשרתים שם, תגידו, "מה נעשה יקר

וגדולה למרדכי על זה"? "ויאמרו נערי המלך, משרתיו, לא נעשה עמו דבר. "ויאמר המלך, מי בחצר? "והמן בא לחצר בית המלך החיצונה לאמור למלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו. "ויאמר המלך, יבוא. ויבוא המן. "ויאמר לו המלך, מה לעשות לאיש אשר המלך חפץ ביקרו"? עכשיו המן מבין שעל מי מדובר? עליו. המלך מבין שהמן מבין שמדובר עליו. אמר המלך, הואיל ואני מבין מה שהוא מבין, והוא לא מבין שאני מבין מה שהוא מבין, ממילא עכשיו אני אבין בדיוק מה התוכניות שלו. כן, המן, אז מה אתה אומר? מה לעשות לאיש שהמלך חפץ ביקרו? אמר המן, "יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך." המלך שמע את זה, הוא רוצה את הבגדים שלי כבר? המד לחץ דם לא עמד

יותר בלחץ. אמר לו המלך, ומה עוד? אז הוא אמר לו, "וסוס אשר רכב עליו המלך." המלך שמע את זה, התחיל לצאת לו עשן מהאוזניים וגם הפרצוף שלו עבר רעידת אדמה קלה. התעוות הפרצוף שלו. חז"ל אומרים, המן ראה את הפרצוף, הוא רצה להפסיק, אבל כבר נפלט לו גם כתר. ואז הוא התחיל לגמגם, לא, מה שאני אמרתי כתר, אני התכוונתי הסוס. זאת אומרת, מה שאני אמרתי הסוס, אז התכוונתי הכתר. אני אסביר, אני אסביר מה אני התכוונתי. נכון אני אמרתי "וסוס אשר רכב עליו המלך?" אז התכוונתי הסוס שהמלך רכב עליו ביום שניתן כתר מלכות בראשו, שהמליכו אותו, אני התכוונתי. אמר לו המלך, מותק, אני הבנתי יותר טוב ממך מה אתה התכוונת. עכשיו תקשיב טוב,

"מהר קח את הלבוש ואת הסוס כאשר דיברת ועשה כן למרדכי." אמר לו, איזה מרדכי? -היהודי. אמר לו, היהודי. כל היהודים קוראים להם מרדכי. אמר לו, אז תקשיב טוב, "מרדכי היהודי היושב בשער המלך." פתאום המן קולט, הוא בא להגיד לתלות אותו. אומרים לו, לך תעשה לו כבוד. "ככה ייעשה לאיש." אז הוא אומר, אדוני המלך, שנייה, שנייה. אתה רוצה לכבד אותו, אין בעיה, אבל לא צריך להגזים, אה? בוא, אני אגיד לך, תן לו כפר במתנה. תן לו עיר. אתה יודע מה? הכי טוב, בית מכס שירוויח הרבה כסף. אמר לו המלך, יפה אמרת. "אל תפל דבר מכל אשר דיברת." כפר, עיר, בית מכס, סוס, לבוש, מלכות. לך! המן יוצא החוצה, לא יודע מה לעשות. מה הוא יעשה

עכשיו? פתאום עלה לו רעיון כביר. אמר, רק שנייה, מה המן לובש בדרך כלל... סליחה, מה מרדכי לובש בדרך כלל? בגדים של ראש ישיבה, נכון? פראק, המבורג, כזה כובע מיוחד של רבנים, חולצה לבנה, עניבה שחורה. מה אני הולך להלביש לו? בגדי מלכות. אז הוא מוריד את הפראק. איך שהוא מוריד את הפראק, אני לובש את הפראק. איך שהוא מוריד את העניבה, אני שם את העניבה. את ההמבורג - המוברג.. עכשיו מה כולם יראו? הרי אף אחד לא מתקרב. זה משהו מלכותי כזה. יש גדרות, ביטחון וזה... אז מרחוק מה כולם יראו? אני מרדכי והוא המן. אני על הרצפה צועק "ככה ייעשה לאיש," והוא יושב על הסוס, אבל כולם יחשבו שהוא זה אני ואני זה הוא. וגמרנו. חסל סדר

ביזיונות. רעיון גאוני. מרדכי נכנס להתקלח. המן התלבש כמו ראש ישיבה. מרדכי יוצא החוצה, אומר לו, יפה מאוד. יפה מאוד, אבל את הציצית, את הפתיל תכלת, בבקשה תן לי. את הטלית קטן, כן? תן לי! בבגדי מלכות שהבאת לי אין טלית קטן. תביא, תביא. ומרדכי לבש את הבגדי מלכות, ומעל זה בלי להתבייש, אני יהודי! מעל זה שם את הטלית קטן, את הפתיל תכלת שלו ועלה על הסוס. והמן לקח אותו, "ככה ייעשה לאיש! ככה ייעשה לאיש! ככה ייעשה לאיש"! כולם מסתכלים מרחוק, אה, כן, המן על הסוס. מרדכי צועק לו "ככה ייעשה לאיש." ככה כולם ראו. הגיעו לרחוב היהודים, היו אומרים, 'שמע ישראל,' איזה ביזיונות, איזה חילול ה', יואו, גדול הדור סוחב את

האנטישמי הזה על הסוס וצועק לו "ככה ייעשה לאיש?" עד שאחד קם ואמר, חבר'ה, תירגעו, אה? זה מרדכי על הסוס. אמרו לו, מאיפה אתה יודע? אומר, ממתי המן לובש ציצית פתיל תכלת? אמרו, יא, הוא צודק! התחילו כולם לרקוד, ישועת ה' כהרף עין. לכן נאמר, "שושנת יעקב צהלה ושמחה," מתי? "בראותם יחד תכלת מרדכי." כשראו שמרדכי לובש את הפתיל תכלת, אז התחילו כולם לרקוד. בינתיים המשיכו ללכת. הגיעו מתחת לבית של המן. הבת של המן מסכנה כל הלילה סחבה כיסאות, לא ישנה. עכשיו הלכה לישון, פתאום מתעוררת, "ככה ייעשה לאיש! ככה ייעשה לאיש"! אז היא מסתכלת בחלון ככה עם עין בקושי פתוחה. אומרת, אה, אבא שלי על סוס ומרדכי סוחב אותו. לא רע.

אבל אם כבר, שיהיה בהידור. מה עשתה? לקחה את הסיר לילה מהבית, אספה גם מהשכנים שיהיה ככה 'שיעור,' ועמדה על החלון, ואחת, שתיים וש...לוש! שפכה על אבא שלה. הוא קיבל את השטיפה הזאת, הסתכל מאיפה זה בא לו. היא ראתה שזה אבא שלה, קפצה למטה, התפרקה לו מול העיניים. והוא ממשיך ללכת. עכשיו בינתיים בבית של אחשוורוש, לא יכול יותר, נחנק לו. אין לו אוויר. הוא לא יכול. הוא כל הלילה לא ישן. הראש שלו פטישים, העיניים שלו פנסים, הריאות שלו שבורות. הוא לא יכול יותר. הוא אומר לראש הלשכה שלו, בוא, בוא נלך. בוא נלך. באו לאסתר. אומר לה המלך, אסתר, בואי נשב נדבר. אני לא יכול יותר. אומרת לו, אבל אני אמרתי לך עשר. עכשיו תשע

וחצי. חוץ מזה, המן עוד לא הגיע, ואני בלי המן לא יכולה. ההוא שומע המן, עוד פעם המן?! עוד פעם המן!? המן. אני לא יכולה בלי המן. המן... נחש גידלתי לי בבית. איפה המן!? אומר לו ראש הלשכה שלו, הוא באמצע סיבוב הופעות. אמר לו המלך, אז תקשיב, בעשר שיהיה פה. מצידי חי או מת, עם אלונקה או בלי. בעשר שיהיה פה! בינתיים המן גמר את הסיבוב. המן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש. אבל על מי? על הבת שלו. חפוי ראש בגלל מה? בגלל מה שהיא שפכה עליו. בקיצור, הוא נכנס הביתה, רואה את כל החכמים שלו, אומר להם, "ויספר להם המן את כל אשר קרהו," והוא אומר להם, תדעו לכם, ואני וזה... אומרים לו חכמיו, "אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילות

לנפול לפניו, לא תוכל לו "כי נפול תיפול לפניו." "עודם מדברים עמו, וסריסי המלך הגיעו. "ויבהילו להביא". "ויבהילו להביא את המן אל המשתה אשר עשתה אסתר." מה זה "ויבהילו?" אומרים חז"ל, הוא רצה להתרחץ. אמר להם, תנו לי עשר דקות. מתרחץ, מחליף בגדים ובא. אמרו לו, לא, לא, לא. המלך אמר שבעשר תהיה שם. אתה לא יודע איזה עצבני הוא. בוא מהר! כמו שהוא לקחו אותו. עכשיו תארו לעצמכם, המלך יושב עצבני, בקושי יכול לנשום. העיניים שלו, והוא כל נשימה... אהה... אהה... נו, איפה ההמן הזה? עשר וחמישה! איפה ההמן הזה? פתאום נפתחת הדלת, המן נכנס. פראק, המבורג, חולצה לבנה, עניבה שחורה, ועוד כל זה עם רוטב. מה המלך חשב באותו רגע?

משהו פה לא מריח טוב. וזה באמת לא הריח טוב. התיישבו. המלך בראש השולחן. המן בצד השני. איפה אסתר? ליד המן. גביע להמן. כתר להמן. אומר לה המלך, אסתר, בואי, תגידי לי מה את רוצה. ואל תגידי לי עוד פעם לבוא לאכול מחר. אני, נגמר לי התיאבון כבר. תגידי עכשיו מה את רוצה. אז היא אמרה לו, אני רוצה? אתה רוצה לדעת מי אני, נכון? אז בוא אני אגיד לך. "כי נמכרנו אני ועמי להשמיד, להרוג ולאבד." מה היא התכוונה להגיד לו? אני יהודייה. מה הוא שמע? האוזניים זזו לו מהמקום, למה הוא שמע "נמכרנו." מה זה "נמכרנו"? בכסף. מי יודע שהיה פה כסף? רק אני והמן. אני לא סיפרתי. אמר לה, שנייה, אסתר, תעצרי. "מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו

לבו לעשות כן"? מה הוא התכוון לשאול? מי מכר אותי? מי מכר אותי? מי סיפר? עכשיו, היא אבל לא ידעה שזה סוד בכלל. אז היא הבינה שמה הוא שואל? מי תכנן? אז היא אמרה לו: מאמי, המן. המן. המן. "המלך קם בחמתו ממשתה היין אל גינת הביתן." לא יכול יותר. אין לו אוויר. יצא החוצה "והמן עמד לבקש על נפשו מאסתר המלכה כי ראה כי כלתה אליו הרעה מאת המלך." עכשיו, המלך יצא החוצה. מה הוא רואה בחוץ? כורתים את הבוסתן שלו עם מסורים חשמליים. אז הוא אומר להם, מה זה? אמרו לו, כורתים עצים. מה, אתה לא רואה? אמר להם, בטח שאני רואה! מי שלח אתכם? אמרו לו, המן. המן... המן... "המלך שב אל בית משתה היין". אומרים חז"ל, כמו שיצא עצבני,

חזר עצבני. "והמן נופל על המיטה אשר אסתר עליה." שואלת הגמרא, "נופל? נפל מבעי ליה." הוא הרי לא עכשיו... הוא היה כבר... אומרת הגמרא, המן רצה לקום, כי הוא ידע שהמלך ייכנס, יראה אותו על המיטה של אסתר, הוא חונק אותו. אבל איך שהוא בא לקום, בא מלאך גבריאל, אמר לו, שכב. חכה שהמלך יראה קודם. והמן נופל על המיטה אשר אסתר עליה. ויאמר המלך, "הגם לכבוש את המלכה עמי בבית?" די! די! די! "הדבר יצא מפי המלך ופני המן חפו. "ויאמר חרבונה אחד מן הסריסים לפני המלך, "גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי אשר דיבר טוב על המלך "עומד בבית המן גבוה חמישים אמה." "ויאמר המלך", די! "תלוהו עליו." "ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי.

וחמת המלך שככה." המלך זה הקב"ה. ולמה חמת המלך שככה? כל מי שדיבר נגד בית המקדש - חוסל. מוריי ורבותיי, כתוב במשנה, מי שקורא את המגילה למפרע - לא יצא. פשטות, הכוונה מהסוף להתחלה - לא יצא. אבל האדמו"ר מקוצק אמר, אם אחד חושב שזה הסיפור היה פעם, והיום זה לא ככה - לא הבין את המסר. המסר של המגילה הוא שכל מה שאתם רואים זה תיאטרון בובות. עריכת כתוביות: אורטל זגורי