"צעקתי 'לא לירות!'": הרב יוסף כרמל על הטלית שהצילה במלחמת יום כיפור

וכבר היינו כמה עשרות קילומטרים מהתעלה והתחלנו לראות טנקים שרופים נגמשים שרופים אתה מזהה שזה של כוחותינו אין אין ספק אין ספק אנחנו יודעים מה זה כלי רכב צהלי וואו ראינו גם גופות ראינו מטוסים נופלים בהתחלה חשבנו שזה מטוסים של האויב לא יכול להיות שת הסכל האוויר נופלים אנחנו תוכל האוויר שהשמיד בש ימים בו שלוש שעות את כל ה לות אוויר אבל כשראינו את כל הדברים האלה הבנו שהמצב לא פשוט אשתי בת שבע ואני החלטנו לפני 50 שנה שנינו היינו צעירים מאוד להקים בית של תורה בעיר האבות חברון בני כמה אתם אז היינו ז בני 20 והיה לנו חלום להקים בית של תורה אשתי אמרה לי אני רוצה שתוותר על כל התוכניות האחרות שיש לך תגדל

תהיה תלמיד חכם זה מה שאני רוצה אז היא לא אשתך מה היא עדיין לא הייתה אשתי התחתנו ברוך השם עורך מסדר החובה והקידושין שלנו היה רב אלישיב זכר צדיק לברכה בטו באלול תשלג העמדנו את החופה ו רצינו להתחיל את הבניין בית נאמן בישראל שלושה שבועות מאוחר יותר באמצע יום כיפור אני הייתי בתפי ת מנחה בישיבה אשתי עדיין לא הספיקה להגיע עוצרת משאית ליד בית המדרש ויורד ממנה חייל שקורא שמות התחילה מלחמה צהל קורא לנו תיקחו מה שאתם צריכים ותעלו על המשאית ואני ליתי על המשאית עם החבר שלי ויצאנו לדרך בהרגשה שיש לנו עוד שלב הייתה מח ששת הימים זכינו לכל הניסים ועכשיו תהיה מלחמה עוד יותר טובה הגענו לקראת הערב למח ומיד

נכנסנו לעבודה קשה של הכנת הטנקים תוך כדי כך שמתברר לנו שהמצב על הפנים מהזה זה מתברר איך מתברר אנחנו שואלים איפה הנשק האישי אומרים אין מפתח לנשקה טוב אז פורצים אתזה הנשקיה ולוקחים את הנשק אין ברירה שואלים איפה המשקפות והתשובה הא אין משקפות ונק בלי משקפת הוא לא שווה הרבה אבל הדבר הכי חשוב לפני שיוצאים לדרך זה לעשות תאום כוונות לתאם את הכוונה של הלב שלנו למה ש צ אבינו ש בשמיים אבל טכנית גם צריך לעשות תאום כוונות מה זה תאום כוונות בכל פלוגה צריך להיות מכשיר ששמים אותו בקצה של התותח ומכוונים איתו את הטנק בצורה כזאת שמה שרואים בכוונת של התותחן לשם הכנה של הטנק מכוון ובכל החטיבה חטיבה 27 שהמחט שלה

היה איש שבקושי הלך הוא נפצע קשה מאוד במלחמת ששת הימים קראו לו נת קניר לא היה מכשיר תאום כוונות אחד יצאנו למלחמה בלי לעשות תאום כוונות לתם שזה דבר הכרחי דבר נוסף איש הצוות הרביעי שלנו לא הגיע קראו לו כבר בערב ראש השנה ללכת להיות בעל תוקע וחזן במוצב שהיה בבקת הירדן והוא לא מגיע ל מלחמה ואנחנו יוצאים למלחמה בלי תאום כוונות בלי משקפות ובלי הטפט רביעי ב10 בלילה הודענו למפקדים שהטנק שלנו מוכן היינו הטנק הראשון בכל החטיבה אמרו לנו סאו תעלו את הטנק על מוביל רק אז כל אחד מאיתנו קיבל תפוח עלינו על אוטובוסים הטנקים היו על המובילים ונסענו שעות ארוכות לכיוון התעלה ואז אנחנו נתקלים במחסום של המשטרה הצבאית

והמשטרה הצבאית אומרת לנו עוצרת את המגד ואומרת לו תשמע תחזרו הביתה המלחמה כבר נגמרה כבר נפנפו אותם אף אחד לא הבין מה קורה המגד שלנו אמר תראו אני לא מקבל פקודות ממכם אנחנו ממשיכים הלאה וכבר היינו כמה עשרות קילומטרים מהתעלה והתחלנו לראות טנקים שרופים נגמשים שרופים אתה מזהה שזה של כוחותינו אין אין ספק אין ספק אנחנו יודעים מה זה כלי רכב צהלי ראינו גם גופות ראינו מתוסים נופלים בהתחלה חשבנו שזה מטוסים של האויב לא יכול להיות שת הסכל האוויר נופלים אנחנו ותוכל האוויר שהשמיד ב בדיוק תוך שלוש שעות את כל החלות אוויר אבל כשראינו את כל הדברים האלה הבנו שהמצב לא פשוט הגענו באותו לילה עד כ1 קילומטר מהתעלה עוד

לא נתקלנו בצבא המצרי ולא הבנו בדיוק מה קורה הממפה אוסף אותנו ואומר המגד קיבל מהמת פקודה שקיבל מה הפיקוד מהרמטכל בחר בבוקר הפקודה הי להגיע לתעלה לעבור את התעלה ולכבוש את מצרים לא פחות את כל מצרים לא לא הגבילו אותנו טוב הלכנו לישון ידענו שמחר בבוקר מוקדם אנחנו קמים קמנו לפנות לפנות לפנות לפנות בוקר עם אור ראשון יצאנו לכיוון התעלה מתחיל לחפש את האויב לא ידענו שבגזרה שלנו לבד היו כבר 100 אל חיילים מצרים שחצו את התעלה מאות רבות של טנקים תותחים מדובר על מאות אלפים בסך הכל מחכים לכם מחכים לנו לא ידענו את זה אנחנו מתקרבים לתעלה בערך 10 קילומטר מהתעלה אנחנו פתאום רואים קבוצה של חיילים רצה מולנו ממרחק

של בערך שני שלושה קילומטר או הנה הצבא המצרי פקודת אש מי נותן לם את הפקודה המפ נותן פקודת אש אנחנו היינו הפלוגה הכי הכי קדמית בגדוד הכי קדמי בגזרה שלנו בגזרה הצפונית של תעלת סוץ לא רחוק מהעיר קנטרה המוצב הישראלי הכי קרוב אלינו היה נקרא מילנו לא ידענו עליו שום דבר בסדר אנחנו רואים הוא שם לנו פגז ב בתוך התותח ו ופקודת אש יורים כל קשר בין המקום שבו הפגע זה היה צריך לפגוע ברוך השם לבין המקום שהוא פגע היה מקרי בהחלט והחברה האלה שרצים מולינו תוך כמה שניות נעלמים א לעצמנו ווא איזה גיבורים אנחנו רק יורים אנחנו יראנו פגז אחד שניים שלושה טנקים לידינו גם יראו והם למים ממש גיבורים לא גיבורי על טוב עוברות

כמה דקות אנחנו מחפשים איפה האויב לא רואים את אף אחד ממשיכים להתקדם ופתאום אנחנו רואים שתי דמויות יוצאות מאותו כיוון עם דגל לבן ואני יושב בעמדה של התותחן עם המשקפת היחידה שיש לנו ואני מסתכל טוב טוב ואני רואה משהו מוזר על הדגל הלבן שני פסים אני צועק לדני דני תסתכל גם אתה מה אתה רואה משהו אני רואה שני פסי אמר לי כן גם אני אמרתי לו אמרתי לעצמי הקדוש ברוך הוא אסב צומת ליבי למשהו משמעותי מאוד זה לא דגל לבן זו טלית ואני צועק למתק תודיע בקשר לא לראות זו טלית והוא מודיע מ בקשר ואף אחד לא יורא ואנחנו מקבלים הוראה להתקדם לכוון השניים האלה רק הנג שלנו שהיה הטנק הי הכי ראשון הם גם מתקרבים אלינו ולאט לאט

אנחנו רואים בברור הרבה יותר גדול שמדובר בשני חיילי צהל שמדובר באמת בטלית ואז הם מציגים את עצמם לאחד קוראים אילן גדרון בחור רחוק מאוד מיהדות על השני היה סמל קראו לו גיל אופיר ואחרי המלחמה כמה שנים אחרי המלחמה החבורה הזאת שהצלנו אותם יוצרת איתי קשר ומזמינה אותי לדבר ולספר להם את הסיפור איך זה היה נראה מהצד שלנו אמרתי לעצמי זה תיאטרון האבסורד ממתי מזמינים מישהו שתה יורה עליו לבוא ולספר את הסיפור לאלה שירית עליו אבל זה זה זה היה זאת היייתה המציאות ונוצר קשר מאוד חזק גם עם המפי וגם עם האנשים וכמה שנים אחר כך מתקשר אליי מישהו בשם גיל אופיר אילן גדרון נהרג במלחמה גיל אופיר התחתן ונולד לו בן ולבן שלו

הוא קרא בשם אילן על שמו של אילן גדרון שיחד איתו הם זכו להינצל ולהציל את כל שאר האנשים שלהם אומר לי תשמע הרב כרמל אני לא הולך לבית כנסת אבל אני רוצה ך טובה תמצא לי את הטלית אני רוצה בכל יום כיפור להודות לקדוש ברוך הוא אני אלך אני אתת עם הטלית אני אשב כל היום עם הטוף בטלית ואני ודע לקדוש ברוך הוא תעשה לי טובה תמצא לי את הטלית הזאת אותה טלית שנופה ב אותה טלית ש נופפו בה שלקחו אותה שיצאו איתה ש הצילה אותם הטלית שהיא הצילה אבל היא לא הטלית שלו לא הייתה לו טלית הוא היה יהודי לא דתי גם יל דרון לא היה איש דתי אבל באמצעות יאנ קלה רוסטר המפ מצאתי את היהודי הזה גיליתי שהוא גר בירושלים באתי אליו הביתה

באיזה שנה בערך זה היה בערך 10 שנים אחרי המלחמה 80 ומשהו כן וסיפרתי לו את על הטלפון הזה אמר אין שום בעיה אני נותן לך את הטלית הזאת תעביר את זה ל לגיל אופיר כדי שהוא יוכל להודות לקדוש ברוך הוא בצורה יותר עם כוונה יותר גדולה בזה כמה שנים אחר כך עוד הרבה שנים אחר כך מלחמת לבנון השנייה הבן טו אילן הבן שקרוי לשם אילן גדרון יוצא למלחמת לבנון השנייה כמפקד מחלקת טנקים והוא יוצא משם בניסי ניסים והוא חוזר הביתה וא אומר לאבא שלו אבא אתה יודע אתה הולך ביום כיפור להודות לקדוש ברוך הוא עם הטלית שהצילה אותך גם אני רוצה להצטרף אליך ואז גיל אופיר מתקשר לי אומר לי תדע לך את תלית שסידרת לנו היא עכשיו לא רק שלי

השיב גם של הבן שלי גם הבן שלי יחד איתי כל יום כיפור בא לבית כנסת מתעדפים יחד בטלית מורדים לקדוש ברוך הוא באף שלב אתה לא חושב על אשתך שמחכה בבית את אני חשבתי על אשתי כל הזמן אבל חשבתי עליה משהו אחר אנחנו המשכנו במלחמה ואני עברתי כלי רכב משוריינים מאחד לשני כמה וכמה טנקים והיו לי הרבה ניסים שאני לא אספר אותם עכשיו אבל תמיד הרגשתי שהתפילות של אשתי מלוות אותי כל המלחמה בסוף המלחמה ראיתי נהג שהביא אספקה ושאלתי אותו אם הוא מוכן לשלוח מכתב לאשתי לקחתי קופסת שימורים והורד את הנייר ולקחתי עץ וכתבתי על זה כתבתי למכתב קצר וכתבתי את הכתובת ואמרתי לו כשאתה מגיע לארץ תזרוק את זה בתיבת דואר וזה הגיע אליה

אבל שוב אנחנו רואים איך הכל זה עניין של סיעתא דשמיא איך הכל תלוי בחיבור שיש בין יהודים אנחנו מקווים שהחיבור הזה ימשיך הלאה בכל הדורות כי אותה טלית שהיא בעצם הבסיס לדגל של מדינת ישראל הדגל ש נבחר עם שני פסים בגלל הקשר שלו לטלית הוא זה שבסוף גם מחבר את ישראל לאביהם שבשמיים