המחסומים נופלים: פרק 1 - הרב שמואל אליהו ועודד הרוש בשיחה אישית על צניעות HD (עם כתוביות בעברית)

כשאומרים לנו "צניעות", אנחנו אוטומטית חושבים על כיסוי ראש, חולצה קצרה, ארוכה, חצאית, אבל צניעות היא הרבה מעבר, היא מידה באדם. וזאת הסיבה לפגוש את הרב שמואל אליהו על שיחה על צניעות והרבה מעבר. יש לי איזה סיפור מכונן שמאוד טלטל אותי. פעם הגעתי לכיתה של בנות יב', כאילו נראות 18, 17 וחצי - 18. שאלתי אותן: מי מכן מרוצה מעצמה? מי שמחה באישיות שלה אולי אפילו בגוף שלה? זאת אומרת, מי מרוצה מהמציאות שלה? אתה יודע מה? אתה יכול לנחש. אולי לאישה יותר קל לנחש. אבל זה לא משנה, זאת אומרת, אף אחת לא אמרה לי כן. וקצת לחצתי. בית ספר ממלכתי-דתי? דתי? דתי. בנות דתיות. -בנות דתיות. אוקיי. כל אחת אומרת: היא לא שמחה

בעצמה. והן הסבירו: תשמע, יש לי מה להתקדם. אמרתי להן: ברור שיש לך מה להתקדם. אין ספק, אבל במה שיש לך, את שמחה? את אומרת "תודה לך ריבונו של עולם על מה שאני, איך שאני, איך שאני נראית, "איך ש..."? או איך שאני... החוכמה, הכישרונות שיש לי? או שאת מתוסכלת שאת לא יותר גבוהה, יותר רזה, יותר לא יודע מה. יותר חכמה. בקיצור, מסתבר שכולן היו מתוסכלות ברמה זו או אחרת. יש להן איזה דגם דמיוני איך היא הייתה צריכה להיות. איך נראה בן אדם מרוצה. איך נראה בן אדם מרוצה. והיא לא שם, וזה פשוט זעזע אותי כי אם אדם לא מרוצה מעצמו, הוא יכול לעשות ים של שטויות כדי להיות מרוצה מעצמו. זה לא מצב בריא, וכדי לתקן את המצב הלא

בריא הזה אז אדם יכול להיות כָּמֵהַּ לאיזה אישור שהוא שווה משהו. ובשביל זה מה לא עושים? בשבילו זה כמו אינפוזיה של חיים. והיא יכולה בשביל זה גם כן שמישהו שורק לה ברחוב להרגיש "הו, אני שווה. "סוף סוף מישהו אומר לי שאני שווה". איזה אחד ש... ואולי היא אפילו תתלבש לא צנוע בשביל לקבל איזשהו מבט מהרחוב, ממישהו ברחוב שיגיד לה שהיא... שייתן לה אישור שהיא שווה משהו. וזה כזה כואב, את צריכה שאיזשהו אפס ברחוב יגיד לך שאת שווה? ובלי זה את לא יודעת שאת שווה? זה הרי מצב לא בריא. אני מאותו יום קיבלתי על עצמי, זה נשמע כמו נדר כזה, אבל אמרתי בליבי: במקום לגעור בבנות לפעמים שהולכות לא צנוע, תבין מאיפה זה בא. זה

בא ממקום שאתה לא העצמת אותה מספיק. לא הסברת לה שהיא... שאלוקים אוהב אותה אהבת עולם, שהיא הכי שווה בעולם, שהיא הכי טובה, הכי נפלאה, הכי מקסימה. הכי הכי הכי. ונזכרתי בסיפור שפעם פגשתי אחד, תלמיד של רבי שלמה קרליבך, אמרתי לו: אני רוצה לספר את הסיפור הכי הזוי על רבי שלוימה. הכי הזוי שיש. הוא אומר לי: יש לי סיפור, אני לא יכול לספר לך אותו. הוא אמר לי: זה הזוי מדי. אמרתי לו... -את ההזוי מדי אני רוצה. את זה אני מחפש. אז הוא אומר לי: אספר לך סיפור, אבל אתה לא תאמין לי. אמרתי לו: ספר לי, אני אחר כך אחליט אם אני מאמין או לא. הוא אומר לי: פעם אחת רבי שלמה פגש איזה מישהו שהיה הכי מכוער בעולם. עכשיו,

מכיוון שהוא ככה נראה, אז כל אחד התייחס אליו ככה באותה צורה, וכל פעם הוא עוד יותר ככה... -התכווץ והתכווץ. בטח. רבי שלמה ראה אותו, הוא מסתכל עליו והוא אומר לו: אוי, אחי, כמה אני אוהב אותך, כמה אתה מתוק, כמה אתה טוב, איזו נשמה יפה יש לך, כמה אתה... בקיצור, התחיל לדבר איתו - לא מעושה, אמיתי, חיפש את היופי שבתוכו. הוא אומר לי: ואני עמדתי מן הצד ואני מסתכל על הבן אדם ואני רואה איך כל הכיעור שלו, כל הקמטים נפתחים וכל הכיעור שלו נמוג, ופתאום אני רואה אדם יפה, פשוט אדם יפה מול העיניים. הוא יצא מרבי שלמה כולו מלא אור ושמחה. אני אמרתי: אני חיכיתי לסיפור הזה. הסיפור הזה איך ש... אז יום אחד בא מישהו, אומר

לי: אני חייב לספר לך את הסיפור הכי יפה על אבא שלך. הסיפור הכי יפה על אבא שלי? אני כבר מכיר כמה שסיפרו לי את הסיפור הכי יפה... כן, יש שבעה ספרים כאלה. אבל זה סיפור הכי יפה. הוא אומר: פעם אחת הגיע מישהו לבית המדרש של הרב, הייתה לו צלקת על הפנים, ממש ככה כזה... והוא נכנס לבית הכנסת, הוא הרגיש כל כך לא יפה עם עצמו אז הוא ברח לסוף בית הכנסת, ואחרי התפילה בדרך כלל היו באים לרב אנשים ומבקשים לשאול שאלות, והוא חיכה שכל האנשים יעברו והוא ככה עמד בסוף בזווית ככה שלא יראו את ה... והוא מגיע לרב והרב אומר לו... מסתכל עליו, הוא רואה את הצלקת, אומר לו: מה יש לך פה על הפנים? אז הוא אמר לו: צלקת, נשפכו עליי

מים רותחים. הוא אומר: אתה בטח נורא מתבייש בזה. סיפר לי אותו רב שראה את זה, חבר שלי, הוא אומר: התפלאתי איך הרב ככה... -כן, מעמת אותו עם זה. מעמת אותו עם זה. הוא אמר לו: כן, הרב, אני מתבייש נורא. הוא אמר: באמת, ממש גיהינום, אה? הוא אמר לו: כן. הוא אומר: אז יש לך גיהינום פה, ואין לך גיהינום בעולם הבא. ישר לגן עדן. ככה. וואו, אפשר לקנא בך. גמרת עם הגיהינום שלך. זהו. רק גן עדן יהיה לך בעולם הבא. הוא אומר לו "כן" וממשיך. אחר כך הוא מהרהר בדברים של הרב, והוא אומר: שמעת מה שהרב אמר לי? שלא יהיה לי יותר גיהינום, יהיה לי רק גן עדן? אמרו לו: כן, שמענו. אתם בטוחים? הוא ככה עבר מאחד לאחד. הוא אומר: מה?

וואי! איזה יום טוב יש לי! ככה. הוא אומר, סיפר לי החבר לי: לא ראיתי בחיים שלי אדם מאושר ושמח כמו אותו בן אדם. הוא לא יצא מרוב שמחה עד שהוא רקד עם כולנו. כמו הרב קרליבך שאמרת מקודם, הוא אותה דמות שנראה לי אמר שצריך רק בן אדם אחד שיאמין במישהו, לפעמים זה הדבר שנוטע... אתה קושר למעשה את שני הדברים, אתה קושר את הביטחון העצמי לנושא הצניעות. עזוב רגע את הצניעות, קודם כול תחזק את הנשמה. אתה יודע מה? תגיד לבן אדם: אלוקים אוהב אותך אהבת עולם. אתה חושב שכל בת שגדלה בחינוך דתי, אני מוציא מזה מי שגדל בחינוך לא דתי לכתחילה, גם. -לא, אז פה אפשר כבר להגיד שיש איזה הבניות חברתיות וזה לאו דווקא... אבל כל מי

שבחרה, גדלה בחינוך אחד ויצאה מתוך זה, ולא יודע מה, בגדיה התקצרו. אתה רוצה להגיד שיש קשר ישיר בין זה לבין ביטחון עצמי? ברור. עזוב, אפילו לא בגדיה התקצרו, סתם היא הולכת עם פאה של 2,000 דולר, בשביל מה? מה היא צריכה שכולם יסתכלו עליה? שכולם... והיא תרגיש ככה טוב, וואו! כן? זאת אומרת, צניעות היא לא רק בגדים מתקצרים, צניעות היא גם בגדים... -שואו כזה. בשביל מה? שהם אובר ראוותניים. כן, בוודאי. -הם יכולים להיות ארוכים אבל... צניעות זאת מידה. -בדיוק. לגמרי. בשביל מה היא צריכה את זה? בשביל מה היא צריכה אישור מכל אחד? מה, היא לא... אין לה אישור בפנים? אבל זה, אתה יודע מה? זה פסוק: "ותאמר ציון עזבני ה',

"ה' שכחני", איזו מין תחושה בעם ישראל שאנחנו לא שווים כלום. אבל זה לא רק הבנות האלה, זה כולנו. תשמע, 2,000 שנה עשו אותנו סמרטוט, שאנחנו מרעילי בארות, הרגנו את אלוהים, אנחנו שותים דם, אנחנו קניבלים. זה נשמע הזוי, אבל זה קצת מחלחל. והפסוק אומר: "ותאמר ציון עזבני ה', ה' שכחני", והשם אומר לה: עזבתי אותך? שכחתי אותך? "התשכח אישה עולה מרחם בן בטנה"? וגם זה יכול לקרות לפעמים טעות, כן? "גם אלה תשכחנה, ואנוכי לא אשכחך". הקב"ה אומר: אני נשבעתי. נשבעתי כמו שנשבעתי שלא יהיה מבול, ככה אני נשבעתי לא לקצוף עלייך ולא לגעור בך יותר. אני אוהב אותך אהבת עולם. ברחמים גדולים אקבצך. זאת אומרת, זה משהו שכולנו באנו

אחרי 1,900 שנות גלות קצת חסרי... -הפכו אותנו למוזלמנים. -בדיוק. עכשיו, מצד שני אבל חז"ל אומרים גם לא ישא האדם אישה עד שיראנה. זאת אומרת, יש חשיבות לנוי, למראה. -ברור. איפה עובר הגבול הזה בין הרצון והצורך, הוא צורך כנראה לטיפוח חיצוני, לבין טיפוח חיצוני מוגזם? על פי ההלכה אישה צריכה להיות יפה. כתוב... -דרך אגב, גבר? גם, מה זה? -גם צריך להיות. כן, אבל הגמרא אומרת שהקב"ה ייפה את חווה לפני האדם הראשון, נתן לה 24 קישוטים. 24. כנגד זה יש 24 ספרים בספרי הנביאים. זה לא דבר... הקב"ה ייפה את חווה. אז חשוב שהיא תהיה יפה. זה לא שזה דבר רע, זה דבר חיובי. אלא... אפשר עוד יותר להקשות, אז למה חשוב בכלל שחווה

תהיה יפה? היא לא מבינה את האיכות שלה לעולם? אדם לא מבין את האיכות של חווה? מאיפה הוא נולד לכתחילה? אנחנו רוצים ללכת לשורש, מאיפה נולד לכתחילה הצורך הזה שאחד מהשניים יהיה סמל לנוי? אישה... גם ירושלים היא עיר יפה, עשרה קבין של יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה ירושלים. בית המקדש נקרא נויו של עולם, יופיו של העולם. יופי זה לא דבר רע, השאלה לאיפה לוקחים אותו. לוקחים אותו למקום שאדם בלי היופי אין לו קיום, אם היופי הוא זכות הקיום של הבן אדם, אז זה נלקח למקום שלילי. ואם היופי זה ביטוי לפנים של הבן אדם, כמו רבי ישמעאל בן אלישע שהיה יפה, שרה אימנו, רחל, יוסף - יפה תואר, יפה מראה. זה דבר חיובי. אחד הדברים שהם

נאמרו גם על גדולי החכמים ועל אימותינו הקדושות. הנקודה היא, חוסר הצניעות זה הראוותנות. זאת אומרת, אתה מוציא את המושג צנוע כמו שאצלנו שגור, שצנוע זה בגדים ארוכים, וצנוע, אתה בכלל לוקח את זה לכיוון של מאיפה אתה בוחר להחצין דברים. בדיוק, ואז זה יכול להגיע למקומות גם... -את או אתה, כמובן. ברור. למקום של שמלה קצרה פתאום, כי היא חייבת שמישהו יסתכל עליה. -להראות משהו. המבט של הבן אדם הזה, אני לא רוצה לומר מיהו, יכול להיות אפילו גוי, כן? הוא מחיה אותה. וצריך לומר לאותה בת: את יודעת שאת אהובה אהבת עולם לפני הקב"ה? את יודעת כמה את יקרה? כמה את שווה? כמה את נפלאה? כמה את באמת נפלאה? זו התשובה שצריך להגיד

לכל אחת. במקום לגעור בה על החצאית הקצרה או על בגדי הרעב שהיא לובשת, להגיד לה, להגיד לה באמת. אתה יודע, פעם היה לי סיפור. היה לי סיפור פעם עם איזה זוג, סיפור לא נעים, ששורש הוויכוח ביניהם, בין הבעל לאישה, זה היה שהוא לא העריך אותה. שהוא לא העריך אותה. -לא העריך אותה. ובגלל שהוא לא העריך אותה, היא עשתה כל מיני מעשים מוזרים, כולל... תראה, אני כאן. "תראה, אני כאן" או לקבל מגברים אחרים תשומת לב. אמרתי לו: אחי, אני יכול לפתור לך את כל הבעיה, אני מבקש ממך בקשה אחת. הוא אומר לי: הרב, אם תבקש ממני לקפוץ מהגג - אני קופץ. אמרתי לו: אין צורך. כי הוא למעשה מעיד על עצמו שהוא באמת מעריך אותה רק זה לא עובר

אליה? לא. אמרתי לו: אני מבקש ממך בקשה אחת, היא הכי קלה בעולם והיא גם הכי קשה בעולם. תעשה אותה, אני חותם לך, נפתרו כל הבעיות. הוא אומר לי: הרב... -תן לנו אותה גם. אני ואתה פה לבד, דוגרי. אני אמרתי לו: אחי, אני אתן לך עצה, אבל תבטיח לי שאתה עושה אותה. הוא אמר לי: הרב, אני מוכן. היה אדם עשיר. אני מוכן את כל כספי לתת. הכול! תן לי! אמרתי לו: תתחייב שאתה עושה. הוא אמר לי: הרב, אני מתחייב לפניך, מה שאתה רוצה! אמרתי לו: מתחייב? -כן. אמרתי לו: דבר מאוד פשוט, גש הביתה, תסתכל לאשתך בעיניים, תגיד לה: אני אוהב אותך, את הכי יקרה בעולם, אין עלייך. אין. את. זהו. רבות בנות עשו חיל, ואת - את עלית על כולנה. הוא

אמר לי: הרב, קניתי לה אוטו לפני שנתיים, חדש. אמרתי לו: לא ביקשתי אוטו חדש. -אבל קניתי לה תכשיטים לפני... אמרתי לו: לא רוצה תכשיטים. אני רוצה שתעשה מה שאני אומר לך. אתה מוכן? הוא אמר: הרב... אמרתי לו: תעשה מה... עזוב. הוא אמר לי: הרב, אני לא יכול. וואו. כמה זמן הם נשואים? -כבר לא. אמרתי לו: אמרת שאתה מוכן לקפוץ מהגג. אני לא... כאילו לא ניתוח. לצערי. אנחנו צריכים למצוא בעצמנו את המקום הזה שאנחנו רואים את המופלא שבבנות. זאת אומרת, בוא נאמר ככה, מורה שרואה כיתה לא צנועה, יחפש בעצמו כמה הוא לא העריך את הבנות האלה לפני כן. אם הוא יעריך אותן, המורה תעריך אותן ותגיד להן את זה כל יום, הרי חכמינו תיקנו

לנו את זה בתפילה כל בוקר, לומר "אהבת עולם". תקשיב למילים: "אהבת עולם אהבתנו ה' אלוקינו". לומר את המילים האלה, גם בשחרית, גם בערבית, כי אלה פסוקים שהשם אומר לירמיהו: "אהבת עולם..." "ותאמר ציון..." איך כתוב הפסוק שם? "מרחוק ה' נראה לי". השם נראה לנו רחוק. "ואהבת עולם אהבתיך". עכשיו, חכמינו אמרו: מה שירמיהו אמר לנו, אנחנו צריכים להשמיע את זה לאוזנינו כל יום. אם לא תשמיע את זה לאוזניך כל יום, לא תוכל לומר "שמע ישראל, "ואהבת את ה' אלוקיך". אין מצב לדבר על "ואהבת את ה' אלוקיך, והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותיי" אם אנחנו לא יודעים שהשם אוהב אותנו אהבת עולם. ממש "כאשר יישא האומן את היונק". צריך לחוש את

זה. האמת היא, דוד, כתוב על דוד שדוד אומר: "אם לא שיוויתי ודוממתי נפשי "כגמול עלי אימו, כגמול עליי נפשי". אני דימיתי את עצמי מחובק עם כל החום, עם כל האהבה, עם כל הביטחון. כשיש לו את זה, הוא יכול לכרכר בכל עוז. אם הוא בא מהמקום הזה, כל מה שתוקפים אותו כל החיים, זה לא משפיע עליו בכלל. הוא מרגיש מחובק. מישהו או מישהי שרואים עכשיו את השיחה הזאת, הם לא יכולים לחנך - לא את המורה שלהם, לא את ההורים שלהם, לא את הסביבה. מה הם יכולים לקחת לעצמם כדי לבנות בתוכם את אותה מידת צניעות, את אותו ביטחון עצמי? פעם אחת אמרנו עכשיו מסר להורים, אמרנו מסר למחנכים, מה אנחנו יכולים לקחת - אני, אני, איך אני יכול לבנות

אצלי ביטחון עצמי שלא מונע ממה יגידו עליי? היה רב אחד, קראו לו מנשה הקטן, שיצא מהשואה, איבד שם, נדמה לי, משפחה, אישה עם 12 ילדים. אדם נורמלי היה יוצא מהשואה אחרי סיפור כזה, קופץ מהתאומים. הוא הקים קהילה בארץ, בארצות הברית, כתב עשרות ספרים, שו"ת מדהים. תשאל: מאיפה בא לו...? איך אפשר? מספרים עליו שהוא היה כל יום כשהיה קורא את התפילה של "אהבת עולם אהבתנו", היה בוכה, אומר אותה עם כל הלב, עם כל הנשמה. אני חושב שזאת עצה לכולנו, צריך לומר את הברכה הזאת עם כל הלב והנשמה, לחוות את המילים האלה ולחפש את הפסוקים איפה זה כתוב. וזה כתוב, יש הרבה, בדברי הנביאים יש המון פסוקים שמדברים על זה. "אל תירא כי עמך

אני. אל תשתע... אימצתיך, אף עזרתיך, "אף תמכתיך בימין צדקי". יש המון פסוקים שמדברים על... -זאת אומרת, להתפלל אותם? מה אתה מתכוון? -להתפלל אותם, לומר אותם. אתה יודע, יש פסוק ביחזקאל שדיברנו עליו על חזון אחרית הימים, אז כתוב שהעצמות היבשות, למה... אומר השם ליחזקאל: מה אלה העצמות היבשות האלה? הוא אומר: זה עם ישראל שאומרים "אבדה תקוותנו, נגזרנו לנו". ועתה, הוא אומר לו, השם ליחזקאל: אתה תפיח בהם רוח חיים. תן בהם עוצמה. ככל שאנחנו נגביר יותר את העוצמה הפנימית, יותר כל הצורך לקבל חיזוקים מבחוץ ירד מאיתנו ולא תהיה בכלל בעיה של צניעות. אבל אם אדם, אין לו ביטחון עצמי, אתה יכול להגיד לו 100 פעמים ביום

"תלבש צנוע", זה לא יעזור. אבל אתה יכול למצוא... לקראת סיום, אני אשאל עוד שאלה אחת. אתה יכול למצוא בנים, בנות שגדלו בחינוך שכל הזמן מפרגנים ומחמיאים והילד, הוא מצטיין פה ומצטיין שם ועדיין, אני רואה את זה, אני רואה את זה מסביבי. גם בנים, גם בנות מחפשים כל מיני סממנים חיצוניים לבוא ולבלוט. אז הנה, היה חום בבית ובבית ספר. ועדיין, אתה רואה את זה אצל בני נוער. אני לא יודע למה זה קורה, אבל בעובדה, אני שאלתי הרבה מחנכים ומחנכות אחר כך את השאלה הזאת, האם בשורה האחרונה התלמידות שלכם מרגישות שמחות בעצמן או לא? השאלה שפתחת איתה. -השאלה שפתחתי איתה. והתשובה הייתה לא. וזה יכול להיות מכמה סיבות, אני יכול

לעשות מזה ניתוח אבל זה לא רלוונטי מה הניתוח, מה הסיבות. תחקור, תעשה ועדת חקירה למה זה קרה, פרסומות, סרטים שהן ראו, זה לא... זה לא רלוונטי. יכול להיות שזה מה שקלקל, הסרטים. -כל עולם ההשוואות, איפה אני ביחס... כל הזמן ביחס. לדוגמאות שמראים לי. כן? שגם הן פוטושופ, כידוע. -כן, גם הן ביחס לכלום. כן, זאת אומרת, בסוף זה הכול עולם דמיון כזה שיוצר לבן אדם תסכול כל החיים. אתה יודע מה? תחרות בלי יכולת בכלל להגיע ליעד. וזה עולם שלם שיכול להיות מתוסכל. וכל התפקיד של ירושלים להפוך את העולם מעולם מתוסכל לעולם שמח. ירושלים היא משוש כל הארץ, היא אמורה לגרום לכולם לשמוח. איך? ברגע שיוציאו אותה מעולם הדמיון

הזה, מעולם ההשוואות הלא אמיתי, עזוב רגע מה שקורה בחוץ, תשמחי מעצמך. את מלאה טוב. יש לך נשמה - חלק אלוה ממעל. תודה רבה. דברים חזקים.