הרב זמיר כהן - איך מגיעים לאיזון בעבודת המידות?

שלום וברכה וערב טוב. הרמבם בהלכות דעות שבספר המדע לוקח אותנו למסע לתוך נפש האדם, נראית לשונו בפרק ראשון הלכה ד'. הדרך הישרה היא מידה בינונית כמו שראינו בשיעור הקודם שהרמבם מלמד אותנו להיות תמיד מאוזנים רקעת נרחיב קצת יותר בדוגמאות שהוא נותן לפי כך ציוו חכמים הראשונים שה אדם שם דעותיו תמיד כלומר תמיד מלשון שומע עומדן ומשאר אותם ומכוון אותם בדרך האמצעית כדי שיהיה שלם בגופו זה בעצם היסוד אומר הרמבם אם אתה רוצה להיות שלם רוצה להיות מתוכן תהיה מאוזן כך קח לך את דרך האמצע בעבודת המידות. כמו שבתאוות העולם צריך להיזהר לא להקצין לא לכאן ולא לשם, לא לפרוש מהחומר לגמרי ולא לשכוע בתוך החומר. אלא כמו

הוראות יצרן, הקדוש ברוך הוא בתורה אומר לנו כמה להנות מכל דבר. איפה האיזון? שזה בעצם דרך האמצע. כך גם בעבודת המידות. נראה כעת כמה דוגמאות נגענו בהם בשיעור הקודם. היום נתבונן בהם יותר לעומקם של דברים. כיצד אומר הרמב"ם, "לא יהיה בעל חמה נוח לכעוס ולא כמת שאינו מרגיש, אלא בינוני, לא יכעוס אלא על דבר גדול שראוי לכעוס עליו כדי שלא יעשה כיוצא בו פעם אחרת." אומר הרמב"ם במידת הכעס, מצד אחד אם האדם משדר לסביבה שהוא כמו מת, לא מרגיש כלום, יכולים לדרוך עליו, יכולים לרמוס אותו, יכולים לעשות תמיד הפוך ממה שהוא רוצה, אבל הוא כמו מת, הוא לא מגיב. מה הוא גורם לכל הסביבה? יש אנשים שהם חסרי לב ומצפון, נדרכו

עליו עוד יותר, יגמרו לו את החיים. מצד שני גם לא יהיה כעסן שהוא מתלהט ורותח. פעם באחת ההרצאות כשדיברנו על הגנות של מידת הכעס הייתה מישהי בקהל שאמרה שהיא לא מבינה היא הייתה בהרצאות של פסיכולוגים ושם לימדו אותם שכשלא מוצא חן בעינייך משהו ואת כועסת תראי את הכעס תוציא את זה את צריכה להוציא את זה החוצה גם אם זה בעליך הילדים כי אם תשמרי בפנים זה לא בריא תביעי את הכעס היא אומרת אני לא מבינה הפסיכולוגים אמרו לי שאני צריכה להביע את הכעס ופה הרמב"ם אומר שצריך להיזהר שלא לכעוס, להיות מאוזנים, איך הדברים מסתדרים. אבל התשובה פשוטה. התורה מלמדת את האדם איך לא לכעוס בתוך הלב. אדם שכועס בפנים, בתוך תוכו, הוא

מרגיש בוער והוא לא מוציא את זה החוצה, הוא באמת יכול להתפוצץ כמו חבית של חומר נפץ. בלון שמתמלא, מתמלא, מתמלא, בסוף מתפוצץ. אז אם האדם בתוכו כועס ולא מוציא את זה החוצה אז הוא מגיע למצב של חוסר בריאות בעיות אבל התורה מלמדת את האדם איך להיות רגוע בתוכו לפסיכולוגיה הרגילה אין כל כך כלים אם לא באים עם יסודות של אמונה של ביטחון של חוסן אלוקי של השגחה פרטית אז איך אפשר לומר לאדם שיהיה רגוע ולא יכאס אז אומרים לו תוציא את הדברים החוצה אבל אדם שיש לו אמונה הוא יכול להגיע בתוכו לרוגע ולשלווה אז ממילא הוא גם לא צריך להתפרץ החוצה כמו הדוגמה שהזכרנו בשבוע שעבר שכשהאדם יודע שאם כעת קרה משהו יש כאן סוג של

שליחות מהקדוש ברוך הוא ששלח אליי את האדם הזה לומר לי את המשפטים האלה כדי לגרום לי סוג של אימון להתעלות ולהיבנות. אז הוא רואה אותו כמכשיר כושר. הוא לא כועס. ואם עבד לו כסף, נשבר משהו, התקלקל, ברגע הראשון הוא מרגיש שקורה לו משהו בפנים, הוא מתחיל לרתוח. למה זה קרה לי? אבל מיד אומר לעצמו, רק רגע, אני מאמין שיש בורא לעולם. אני יודע שהכל בהשגחה פרטית. אז מי יודע איזו גזירה התבטלה? במקום שאני אהיה חודש בבית חולים, אז הכסף הזה הלך לאיבוד. הכל לטובה. כל דביד רחמנא לתביד. אדם כזה הוא יכאס על כסף שהלך לאיבוד, הוא יכעס על הגרטל יקר שנשבר, הוא אומר לעצמו, נכון, אני הייתי מאוד רוצה שזה יישאר לי והקדוש ברוך

הוא אוהב אותי לא פחות וודאי שהוא יסדר לי את מה שטוב לי באמת. ואם בכל זאת זה קרה, מה זה אומר? שתמון בזה רק טוב. אדם כזה הוא כועס בתוכו, צריכים להגיד לו תוציא את הכעס החוצה, הוא בתוכו לא כועס. על מה הוא יוציא את הכעס? אם מדברים על פסיכולוגים שהם אין להם את האמונה ואת הביטחון, אין להם את הכלים לתת לאדם איך לא לכעוס בתוכו. אז אומרים לך, אם אתה לא תוציא את זה החוצה, אל תשמור בפנים, כי יש כאלה שמתביישים להוציא את הכעס ובתוכם בוערים עד שמתפוצצים. אבל כשיש לאדם את הכלים הנכונים של האמונה, של היראת שמיים, אז הוא בתוכו הופך להיות אדם רגוע. זו כמובן עבודה גדולה להגיע למצב שהאדם נתקל במאורה מכאיס ובכל

זאת להיות רגוע באותה שעה זו עבודה גדולה לא קל להגיע לזה אצל גדולי ישראל רואים שהגיעו למצב של שליטה עצמית מדהימה סיפרנו פעם על הרב שלמה וול בזכר צדיק לברכה בעל על שור היה אדם מדהים אני זכיתי להכיר אותו קצת לעת זקנותו התייעצתי איתו בכמה נושאים של חינוך זה היה פלא הוא היה קרוב לגיל 90 כשמדברים איתו או על ילד בן שלוש, הוא הופך להיות ילד בן שלוש. נכנס לראש של הילד בן שלוש, נותן עצות מתאימות לילד הזה. אתה מדבר איתו על נער בן 16. עם כל ההתמודדות של היום הוא הופך להיות נער בן 16. אתה מדבר איתו על בעיות בשלום בית. הוא נכנס ממש גאון בהבנת נפש האדם. יש לו ספר מאוד עמוק, שני חלקים על שור. לעת זקנותו פנו

אליו, ביקשו ממנו שאנשים רוצים לשמוע את השיחות מוסר. הוא היה מוסר שיחות מוסר בישיבות, אבל גם אנשים אברכים, אנשים עובדים לפרנסתם, רוצים לשמוע אותו. אז הקימו בירושלים בשכונת מטרסדוף, הקימו שם מה שנקרא בית המוסר. שכרו חנות כזאת, הפכו אותה לבית מדרש ופעם בשבוע נאספים אנשים והוא בא ומוסר שם שיחת מוסר. באחד השיעורים האלה, זה היה פעם בשבוע, אדם שמהר מאוד לשיעור, נניח השיעור מתחיל בשנה, הוא כבר רואה שמונה ודקה ועדיין הוא לא הגיע. והרב בדרך כלל היה מדייק. אז האדם הזה רץ במהירות כל הדרך כדי לאחר לשיעור וכשנכנס פתח את הדלת בטריקה. תוך כדי ריצה פתח את הדלת בעוצמה. בדיוק הרב היה בדרכו לעלות למקום שהוא צריך

לדבר. אז הוא היה כבר בגיל קרוב ל80. הדלת נרכה בראשו של הרב. הוא היה הולך קצת כפוף וזה פתח את הדלת בעוצמה. כשהאדם הזה ראה במי הוא פגע, רצה שהאדמה תבלה אותו באותה שעה. אבל סיפר לי אדם שהיה שם, הוא אומר, ראיתי על הרב, הרי כולם נבהלו. ברוך השם, לרב לא קרה כלום. אבל הוא אומר, ראיתי על הרב שכשהוא חטף את המכה, הוא נזהר לא להסתכל לכיוון של האדם הזה כדי לא לבייש אותו. הוא הסתובב מיד לכיוון השני, עשה סיבוב והלך למקום שהוא צריך לעמוד. כי הוא ידע שזה שהקעה בו בעוצמה כזו, הוא ודאי מאוד התבייש. ואם הוא יראה שאני רואה אותו, אחר כך הוא תבייש אפילו לגשת אליי. אז הסיט את המבט והקיף כדי שאותו אדם לא יתבייש.

עכשיו בואו נשאל את עצמנו. אדם שלא עובד על עצמו במשך השנים בעבודת המידות לשלוט בעצמו, ברגע שהוא חוטף חוותה בראש, מה הדבר הראשון שהוא עושה אם הוא בהכרה? קודם כל רוצה לראות מי זה החצוף הזה שעשה את זה. אבל אנשים גדולים מיד החשיבה שלהם עובדת כמה צעדים קדימה. הוא אומר לעצמו הרי ודאי שהוא לא רצה לפגוע בי. הוא רצה להגיע מהר לשיעור. אם הוא יראה אותי גם מתבייש, לא מספיק הכאב שלו, עוד נבייש אותו, אז הוא מתאמץ שלא לבייש אותו. זה אדם ששולט בעצמו כחומר ביד היוצר. ויש המון סיפורי מופת כאלה על גדולי ישראל שהגיעו למצב של שליטה עצמית כזו. שהוא קובע לעצמו מה לחשוב, איך להתנהל, איך להתנהג, ממש ההגה בידיים שלו.

התורה מלמדת את האדם לא שתכעס ואל תראה, אלא מראש אל תכעס. תרגיל את עצמך לשלוט בעצמך על ידי תובנות נכונות שהכל משמיים והכל לטובה. כמובן שאם יש לך מה לעשות, להשתדל כדי לתקן, להחזיר את העבדה שעבדה לך, לפתור בעיות, אז תעשה. על האדם מוטל את חובת ההשתדלות. אבל אם רואה שזה לא הסתדר, הוא לא נכנס לכעסים וצועק על הבן שלו, למה שברת, למה עשית? כי אתה יודע, הוא לא התכוון גם לשבור. מקסימום צריך הדרכה שפעם הבאה איך תיזהר כדי שלא לא ישור. אבל האדם עצמו הופך להיות אדם רגוע. כשיש לאדם את ההתמודדות הזו בכל זאת שהוא מרגיש בתוכו שהוא לא שולט בזמן של כעס הבערה מתגברת בתוכו בספר מפתחות לחיים הבאנו כמה עצות לעניין

הזה נעבור עליהם בקצרה עצה אחת לבצע פעולה לפני שכועסים אדם שיודע אני לא בשליטה כשאני כועס אז אני כולי רותח וזואף ואם אומר לעצמי לא לכעוס אני לא מצליח לשלוט בעצמי זה לא יעבוד אז יאמר לעצמו אני אכעס ס אבל קודם כל לבצע פעולה למזוג מים מהבקבוק לקפל מגבת ללבוש חולצה מסוימת שהיא מיועדת לכעס השניות האלה נותנות לו פסק זמן למחשבה ואז גם אם הוא כועס הוא שולט בעצמו עצה נוספת שראינו של הרמבן שכותב בתחילת היגרת שלו תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת צריך האדם להרגיל את עצמו לדבר בנחת לא משנה עם מי לא משנה מתי לא חשוב על מה הוא מדבר תמיד מדבר בנחת אדם כזה גם כשמכעיסים אותו הוא לא מסוגל לפתע להתפרץ עצה נוספת

שראינו אם בכל זאת הוא רואה שהוא לא שולט בעצמו קנוס את עצמך כנוס ראינו שזה לא קנס כספי סוג של קנס שהוא מקבל על עצמו שלושה ימים לעשות איזה דבר שלא קל לו איתו נתנו דוגמה אם הוא רגיל לשתות קפה בבוקר אז ישתה תה בלי סוכר כמה ימים כאלה סוג של קנס בפעם הבאה כשהוא יבוא לכעוס הוא יזכור שב שבפעם שעברה שילמתי על זה מחיר. אז זה יתן לו את הכלים לא להיקשל, לא ליפול. עצה נוספת שהזכרנו אותה בשיעור הקודם עם שיעורי בית, אבל אנשים דיווח שעשו וזה מצליח. מי זוכר את השיעורי בית? כן. יפה. הנה יש כאן גברת שאומרת שניסתא וזה עובד. כתוב באחד הספרים, כשאדם נמצא בניסיון של כעס והוא יכווץ את המצח כלפי מעלה, ירים את הגבות

ללמעלה, הוא ירגיש שהוא הולך ונרגע. אפשר להסביר את זה איך בדיוק זה עובד, אבל מה שחשוב שזה עובד, כמה שנראה תמוע, כשהאדם מגביע את הגבות, אגב, זה טוב לא רק להתגבר על כעסים, אלא גם אדם לחוץ. אדם שנמצא במצב של לחץ ויעשה את התרגיל הזה להרים את הגבות כלפי מעלה, הוא ירגיש שהוא לאט לאט הולך ונרגע. יש לזה משמעות, יש לזה משקל. באחד המקומות כתבנו קצת כיוון של הסבר איך זה עובד, אבל זה עובד. האדם מאוד מורכב גם מבחינה נפשית, גם מבחינה ביולוגית. יש הרבה דברים שמשפיעים אחד על השני. הזכרנו כבר בעבר את דברי הרמק רבי משה קורדוברו שאדם שרוצה להרגע שיתבונן בצבע הכחול או אפילו יעצום את עיניו וירהר בדעתו שהוא נמצא

עכשיו מול מקום כחול לחלוטין. אוקייינוס כחול, שמיים כחולים, ים כחול. זה מרגיע את נפש האדם. הוא מסביר את זה על פי מבנה הספירות. בשיעור על הספירות הרחבנו בזה הרבה. נמשיך את דברי הרמב"ם, נסכם את מה שהוא אומר בעניין הכעס. לא יהיה בעל חמה נוח לכעוס ולא כמת שאינו מרגיש אלא בינוני. בפרק הבא, בפרק השני, שם הוא מזכיר שיראה עצמו כאילו הוא כועס והוא אינו כועס. כלומר, גם מה שהוא אומר שלא יהיה כמת שאינו מרגיש, אלא לפעמים אתה צריך להראות שאתה כועס. אבל אומר הרמב"ם, אל תכעס בפנים. צריך לנזוף בילד. אז תראה בפנים כאילו אתה כועס. צריך לנזוף בעובדים שלך שהם מאחרים לעבודה, מזלזלים, מפקירים את העסק, תראה להם שאתה

כועס, אבל בפנים אל תכעס. כעס הפנים ולא כעס עליהם. ממשיך הרמב"ם ועובר לעוד עניין חשוב. וכן לא יתאווה אלא לדברים שהגוף צריך להן ואי אפשר להיות בזולתן כעניין שנאמר צדיק אוכל לסובע נפשו. אומר הרמב"ם שאדם צריך להרגיל את עצמו לא לאכול בשביל לאכול. יש אנשים שהאוכל זה סוג של פולחן. יש כאלה זה סוג של רגיעה. יש כאלה סוג של תאווה. אומר הרמב"ם, תרגיל את עצמך לאכול. בבחינת הפסוק צדיק אוכל הסובע נפשו. מה זה צדיק אוכל לסובע נפשו? הצדיק אוכל כדי להשביע מה שנקרא לתדלק את הרכב הזה שקוראים לו גוף. הוא צריך לפעול, צריך לעבוד אז צריך לאכול. אדם כזה מרוויח. בעזרת השם בשיעורים הבאים כשנגיע להדרכה של הרמב"ם יש לו

פרק שלם על תזונה נכונה. כשנגיע לפרק שעוסק בתזונה נכונה נראה שם שהרמב"ם מדריך את האדם לאכול מה שבריא לגוף ולא מה שטעים לכך. משפט קצר שכדאי לזכור אותו בעל פה שהוא מאוד יסודי. אתה בא לאירוע, אתה נמצא בבית, פותח את המקרר, יש לך מבחר של מאכלים, אתה יכול לבחור מה שאתה רוצה והכל טעים, הכל טוב. תראה מבין כולם מה בריא לגוף ולא מה שטעים לכך. יש דברים שהם טעימים, אבל אחרי שנכנסים לתוך הגוף, עוברים את בית הבליאה, כבר אף אחד לא זוכר מה הוא אכל. הרי כל העניין של תאוות האכילה זה עניין של שניות עד שזה עובר את הגרון. ברגע שנכנס פנימה, אתה כבר לא מרגיש את הטעם. לא משנה מה אכלת, אבל הגוף כן מרגיש אחר כך. הרי

ממה שאדם אוכל, הגוף נבנה. כל אדם יכול לראות בעצמו עד כמה דברים משפיעים. אם הוא שותה איזה משקה חריף, פתאום הוא רואה שהתחושות שלו משתנות בכל הגוף. המוח שלו משתנה. זאת אומרת שהגוף קולט ומגיב בהתאם. אנשים עם חום לוקחים הכמול, כדור כזה קטן, כל הגוף כבר מושפע. מה זה אומר? שהתזונה מאוד משפיעה על האדם. זה לא שנכנס לקיבה, זה נמצא רק שם. אלא מעקיבה זה עובר לכל חלקי הגוף. אז אם הוא אוכל את מה שהגוף צריך, מרוויח בריאות לאורך ימים. יש היום בעולם המדע מחפשים את הסיבה שגורמת לזקנה וטוענים וזה הגיוני. אם ימצא המדען שיגלה מה גורם לגוף להתבלות. כל אדם מסתכל על הגוף שלו לפני 10 שנים איך היה נראה כשהיה בן 18

היום בן 28 אחר כך בן 38 בן 78 זה כבר לא אותו גוף הגוף משתנה מה גורם לגוף להתבלות למה כיסא שעשוי ברזל נשאר 90 שנה 1000 שנה אותו דבר והגוף לאט לאט מתבלה זו חידה שהמדענים מנסים לפצח את הפתרון כי מי שיגלה מה גורם לגוף להתבלות וימצא את הפתרון איך למנוע את התהליך שהגוף עובר, האדם הזה יקבל לא פרס נובל אחד, מאסנו יקבל, כי הוא בעצם יגלה את המפתח איך להגיע לאורך ימים ואולי אפילו בלי למות. אם הגוף לא יתבלה, כל המערכות של הגוף יתפקדו כמו שצריך. אז יכול להיות שהאדם הזה יגרום שאנשים לא ימותו אף פעם, אם לא מתאונה או משהו, אבל מצד זיקנה הגוף לא יתבלה, נשאר צעיר כל הזמן. על משה רבנו באמת כך כתוב כשהגיע לגיל

120 לא כהתה עינו ולא נס לכו מי שראה אדם בגיל 100 105 יש גם אנשים בגיל הזה אתה רואה שאמנם יש גוף אבל אי אפשר לומר שלא כהתה אינו ולא נס לחו העין כבר לא נראית כמו לפני הגוף לא נראה כמו לפני אז מחפשים היום בעולם המדע והם לא יודעים שהתשובה נמצאת ברבנו בחיה על התורה פרשת בראשית הוא מגלה את הסוד מה גורם לגוף להתבלות? עכשיו נראה מי המדען שימצא את הפתרון. רבנו בחיה כותב כך: כשהקדוש ברוך הוא ברא את אדם הראשון, אדם הראשון לא היה אמור למות, היה אמור לחיות תמיד. מתי נגזר עליו שימות? רק שאכל מעץ הדעת. הקדוש ברוך הוא הזהיר אותו מראש. מכל העצים שיש בגן תאכל, אבל מפרי העץ אשר בתוך הגן, במרכז היה שם עץ הדעת.

מזה אל תאכל. כי ביום החולך ממנו מ תמות. מה זה ביום החולך ממנו מ תמות? ביום שתאכל יגזר עליך מיטה. יש שהסבירו כפשוטו שביום שתאכל, אבל זה יום של הקדוש ברוך הוא שזה 1000 שנה. הרי אדם הראשון חי 930, היה צריך לחיות 1000 שנה. כתוב כי 1000 שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור יום אצל הקדוש ברוך הוא זה 1000 שנה. כשאמר לו ביום החולך כשתגיע לשנת ה1000. אבל חז"ל אומרים במדרש שאדם הראשון ראה את כל הדורות העתידים לצאת ממנו כמו בסרט כזה ראה את כל ההיסטוריה וראה נשמה גבוהה שיורדת לעולם בתור נפל וזה היה דוד המלך אמר אני תורם לו 70 שנה מהחיים שלי ודוד קיבל 70 שנה מהאדם הראשון לכן אדם הראשון מת בגיל 930 כך כתוב

במדרש על כל פנים אם לא היה אוכל מעץ הדעת לא היה צריך למות היה ממשיך לחיות לעד ולנצח נצחים מה בעצם עשה עץ הדעת? מה זה עץ הדעת? עץ הדעת זה עץ החיבור. חיבור למה? כתוב בתורה בפירוש, עץ הדעת טוב ורע. עד עכשיו אדם הראשון היה רק טוב. כשאכל הוא הכניס את היצר הרע לתוכו. זה חיבור ליצרים. לכן לפני שהוא אכל מעץ הדעת, אדם הראשון לא יכל מעצמו להעלות בדעתו שאני עכשיו הולך לאכול ולעבור על רצון השם. היה צריך גורם חיצוני. היה צריך שיבוא הנחש ויפתא אותו, יגיד לו תאכל. אבל הוא מעצמו לא חשב לאכול. אחרי שאכל זה כאילו שהוא לקח את הנחש, בלה אותו בפנים כביכול, כן? לקח את היצר הרע, הכניס אותו לתוכו. לכן הוא התבייש

שהוא בלי בגדים. לפני כן הוא לא התבייש כי האיברים של הגוף היו אותו דבר. עכשיו שהתחלו יצרים בוערים בתוכו, אז הוא התחיל להרגיש לא טוב עם עצמו, איך אני נראה? אז הוא הלך להתלבש, חיפש עלי תאיניו וכולי. יוצא שכשהאדם אכל מעץ הדעת, הוא הכניס את היצר הרע לתוכו. אומר רבנו בחיה בבאורו לתורה, עכשיו תבין שהוא גרם לעצמו למות. כי לפני שהוא אכל מעץ הדעת, כל יום שעובר הרי הגוף מבזבז אנרגיה. כמו שהרכב, אדם נוסע עם הרכב, הדלק הולך ונגמר. גם כשאדם פעיל במשך היום הוא מבזבז מהאנרגיה של הגוף שלו אז נחסר לו קצת ברזל, נחסר לו קצת מגנזיום, קצת סידן, קצת שומנים, קצת חלבונים. נחסר לו מהגוף. לפני שאדם הראשון אכל מעץ הדעת,

הרי הוא היה אוכל מזון. כשהיה יושב ליד השולחן ורואה את כל האוכל לפניו, פירות, ירקות, מאכלים שונים, היה מסתכל, המוח שלו היה בלי יצר הרע. כשאין יצר הרע הגוף לבד מרגיש מה הוא צריך לאכול אז הוא יודע אני צריך 3 גרם מגנזיום הוא לוקח מהפרי שיש בו 3 גרם מגנזיום צריך 20 גרם סידן הוא לוקח שקדים 20 גרם סידן צריך ברזל לוקח את זה הגוף המוח היה סורק את האוכל ומבין לבד מה חסר לי ב-24 שעות האחרונות מה בזבזתי והיה אוכל את התזונה הנכונה לכן הוא היה אמור אמור לא למות כי מה שהוא מחסיר כל יום הוא מחזיר לעצמו מהטבע. מה קרה כשהוא אכל מעץ הדעת? עכשיו כשהוא יושב ליד השולחן יש לו יצר הרע. מה היצר גורם לו? לאכול מה

שטעים בלי קשר מה שהוא צריך. ואז הוא כבר אוכל כמויות מיותרות. אין לו כבר את המחשב הזה שידע לסרוק את האוכל ולדעת מה בדיוק נחסר לי. אז כשהגוף מקבל מזון מבולבל, לא בדיוק מה שחסר לו. הוא מתחיל להתבלות, הוא מתחיל להזכין, הוא מתחיל להתקלקל עד שאדם מת בסופו של דבר. כשיבוא משיח, כתוב שמלאך המוות יתבטל מהעולם, לא יהיה יצר הרע. נחזור למצב הזה. אדם יושב ליד השולחן, מסתכל על האוכל, יודע בדיוק מה הגוף שלו צריך, ואז הוא נשאר צעיר ורענן לעד ולנצח נצחים ולא מת אף פעם. כך כתוב שיהיה בזמן ביאת המשיח. את הסוד הזה צריכים לגלות למדענים. שאלה אם הם יצליחו להמציא איזה מחשב שיסרוק את גוף האדם מה בדיוק חסר לו ואחר כך

ישרוק את כל המזון מה בדיוק איפה נמצא הכמות המדויקת וככה אדם יאכל זה הסוד שאדם לא ימות לעולם אבל עד שיבוא משיח כנראה אף מדען לא יגלה את הדבר הזה כי נכנסה מיתה אבל לפחות ניקח את היסוד שגם אם אנחנו לא בדרגה כזו שלאכול את הממש בשלמות ובדיוק מה שהגוף צריך אבל לפחות לאמץ לעצמנו את ההנחיה הזו של הרמבן שיאכל האדם מה שבריא לגוף ולא מה שטאים לכך. אדם כזה יכול לחסוך חצי מהמחלות. חצי מהמחלות שיש לאחרים. האדם הזה יתפטר מהם, יגיע לזקנה עם בריאות ורעננות. הרב כדורי זכר צדיק לברכה שזכה להגיע לגיל 106 הוא העיד על עצמו שהוא תמיד היה אוכל. היה תמיד בודק. מה בריא את זה היה אוכל. שנים, עשרות שנים, ארוחת הבוקר שלא

הייתה תמרים ועוד כמה מאכלים מהסוג הזה, שהכל תזונה כמה שיותר בריאה, כי הוא אכל בשביל בשביל הבריאות, הוא לא אכל בשביל ההנאה. מי שפעם הגיע אליו לרב יצחק אדורי הרי היה אצלו לחץ גדול והיה קשה אפילו דקות היו אצלו וכבר יוצאים אבל כיו רבנים באים אליו או כשהיה יותר זמן ואנשים היו יושבים לפניו עוד עוד או עוד לפני שהתפרסם כל כך היה כשהייתי ילד האמא שתהיה בריאה כל פעם שהיא הייתה מרגישה לא טוב היא לא הייתה הולכת לקופת חולים הייתה הולכת לרב כדורי זה ככה זה היה הייתה באב ושם לא היה תור. הוא היה גר ברחוב בצלל אשכנזי, זה רחוב כזה צר. דופקים בדלת, הרבנית הייתה פותחת את הדלת. מהמדרכה מיד נמצאים בסלון. הוא היה

יושב תמיד ליד שולחן, ספרים לפניו, לומד, הייתה מספרת מה הבעיות שיש לה והוא היה מיד מסדר הכל. זה פלא עצום. טוב, זה נדיר היה הרב יצחק אדורי, זכר צדיק לברכה. אבל כשהוא היה מכבד מישהו לאכול, מגיש לו צלחת של שקדים או תמרים ומכבד אותו שיאכל, היום איך אנשים מכבדים אחד את השני? כל אחד עם הנוסח שלו, בבקשה תתכבד. לכל היותר אומרים בבקשה תברך. הרב כדורי איך היה מדבר? היה מגיש צלחת שקדים. היה אומר תתקן. כי אצלו מה זה לאכול? זה לתקן את הנשמות המגולגלות. זה כל הבריאה צריכה תיקון. זה אדם שכל כולו עבודת השם. אז הוא לא יכול להגיד לך תאכל משהו, תתכבד, אומר תתקן. מה המטרה שאתה אוכל בשביל לתקן? זה אנשים שחיו את

הרוחניות כמו שצריך. נחזור לדברי הרמב"ם. וכן לא התאו על דברים שהגוף צריך להן. ואי אפשר להיות או לחיות בזולתן כעניין שנאמר צדיק אוכל לסובע נפשו. וכן לא יהיה עמל בעסקו אלא להשיג דבר שצריך לו לחיי שעה כעניין שנאמר טוב מעט לצדיק. אומר הרמב"ם אתה צריך פרנסה. תעשה השתדלות שיהיה לך פרנסה, אבל אל תשכע בכסף הזה. אל תשכע בפרנסה ותשכח את עצמך, תשכח את אשתך, את הילדים. אפילו אדם כישרוני. הקושי הכי גדול זה אדם שהוא מאוד כישרוני ויכול לעשות הרבה כסף והוא רואה שאיפה שהוא נוגע הוא מצליח. אז הוא מרגיש חבל לישון, חבל לאכול, חבל לדבר עם האישה, חבל ללכת לשיעור תורה כי הוא יכול לעשות כסף. אבל מה יצא לו בסוף מכל

הכסף שלו? כמה אדם יכול להנות בעולם? יש גבול. כמה יכול להנות. נהיה עשיר, חשבון הבנק שלו הולך ותופח, אז מה יקרה עכשיו? הוא יתחיל לאכול שתי ארוחות בוקר בגלל שהוא אדם עשיר אז הוא יאכל יותר מאחרים. אז מקסימום במקום את זה אכל את זה. ילבש בגדי זהב. נניח ילבש בגדי זהבנו התעשר עוד יותר. מה עכשיו יש גבול כמה אדם יכול לההנות מהכסף שלו. עשו מחקר בעולם. הגיעו לאיזה סכום לפני כמה שנים שעד הסכום הזה עוד יש הבדל כמה אתה נהנה. מהסכום הזה והלאה אין הבדל כמה אתה מרוויח כי יותר אתה לא יכול לההנות. אין לך מה לההנות יותר מזה כי יש לך כבר את כל מה שנמצא שם אבל בכל זאת כתוב בפסוק אוהב כסף לא ישבע כסף. אדם שאוהב את

הכסף בתור מטרה אז הוא לא שבע הוא רוצה עוד והוא לא מבין אפילו מה הוא יעשה עם זה. אמר פעם אדם חכם שיש אנשים שעובדים קשה, לא אוכלים, לא שותים, לא ישנים רק כדי לעשות הרבה כסף. ובאמת עושים הרבה כסף, אבל מי נהנה מכל הכסף שהוא עבד? בעלה השני של אשתו. הוא פתאום הלך לעולמו, אשתו התחתנה עם מישהו אחר, ההוא מקבל ירושה כזו גדולה והוא ההוא מסכן את כל החיים שלו גמר רק שזה כדי שזה יהנה. בשביל מה אתה צריך את זה? יש לך תהנה ממה שיש לך. יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך שאר הזמן תקדיש אותו לשיעורי תורה לתורה מצוות מעשים טובים צדקות חסד נתינה פעם אמר הרב בן ציון אבא שאול שאדם שתורח על כסף יותר ממה שהוא צריך ונותן

צדקות זה כבר משהו אחר ככה הוא הזכיר שאדם שהוא אומר נכון לי יש אבל אני רוצה לתת שפע גדול לצדקה אז הוא עובד יותר ובאמת מחלק לא בעל דמיונות יש כאלה מדמיינים כשאני העשיר אני אתן הרבה לצדקה כשמעש עשיר שוכח את כולם כמו המעשה עם אותו חסיד שבא לאדמור שלו אדמור אמיתי צדיק היום יש אדמורים יש ביניהם גם צדיקים יש מזוייפים אבל זה היה באמת צדיק אמיתי בא אליו אמר לו כבוד הרב אני רוצה ברכה להיות עשיר למה אתה רוצה להיות עשיר אני רוצה הרבה צדקות היום במצב הכלכלי שלי בקושי אני גומר את החודש תמיד במינוס אני רוצה לתת הרבה צדקות הרב עשה לו איזה ברכה מיוחדת שהתאשר באמת מאז המשחק חר שלו פרץ וסגסג איפה שנגע נהיה

מיליארדר בסופו של דבר בהתחלה היה נותן צדקות אבל אחר כך ורם לבבך ושכחת את השם אלוקיך וישמן ישורון ויבעת הגיע המצב שהוא שם שומרים בפתח הארמון שלו שלא יתנו לעניים להיכנס בהתחלה היה נותן אז התפרסם שהוא נותן ראה שבאים הרבה החליט שזה הוא לא נותן כלום שנה שנתיים חמש שנים שכח את העוני שכח את הצדקות שכח את כל המטרה שלו. הלכו סיפרו לאותו אדמור שזה החסיד שלו שנהיה עשיר. שכח את העניים. כל ההבטחות שלו שום דבר. ביקש מהשמה שלו, מהעגלון תכין את הסוס ואת העגלה. אז היו סוסים ועגלות. ניסע אליו. כשהגיעו לארמון, השומרים באו לגרש אותם. אמר לשומרים, תגידו לבעל הבית שהרב שלו הגיע. אמר את השם. הלכו, אמרו לו, מיד שמע

שהאדמור הגיע. רץ מיד כל המדרגות לקבל את פניו בכבוד גדול, הזיז את השומרים בכבוד כבוד הרב תיכנס. העלה אותו לחדר למעלה, שם אותו בסלון המפואר שלו, הגיש לפניו אוכל ושתייה והרב יושב ושותק והוא מחכה לשמוע מה הרב רוצה. אחרי שתיקה של 10 דקות קם הרב, עמד ליד החלון, מסתכל על העוברים ושווים וקרא לו בוא תעמוד לידי. גם הוא עמד. אמר לו, "תגיד לי, מה אתה רואה ברחוב?" אני רואה, אנשים הולכים ושווים. אמר לו, "בוא איתי עכשיו לכאן." לקח אותו, הייתה שם מראה ענקית על הקיר. "תסתכל, מה אתה רואה?" הוא אומר, "אני רואה את עצמי." אמר לו, "בוא שוב לחלון, מה אתה רואה? אנשים עוברים ושווים. בוא לכאן." רואה את עצמי. שאל אותו

הרב, " למה כאן אתה רואה את עצמך? פה אתה רואה עוברים ושווים? הרי זו זכוכית וזו זכוכית. למה דרך הזכוכית של החלון אתה רואה אנשים עוברים ושווים ובזכוכית הזאת אתה רואה את עצמך? לא הבין. אמר לו כבוד הרב פשוט מאוד את הזכוכית הזאת ציפו מאחורה בכסף. יש שם סוג נייר כסף כזה צובעים את זה בכסף אז א אני רואה את עצמי בזכוכית של החלון אין כסף מהצד השני אז רואים את האנשים. אמר לו הרב, זאת אומרת, כל זמן שלא היה לך כסף ראית אנשים אחרים. ברגע שיש לך כסף, אתה רואה רק את עצמך. אז ניקח לך את הכסף ותוכל לראות שוב אנשים. נפל ליבו בקרבו, אמר לו, ככבוד הרב, מבטיח מהיום אני חוזר לתת ובאמת ככה היה השאיר לו את העושר שלו

והתהפך לצד האחר. יש אנשים מדמיינים דמיונות. זה כמו שהבן איש חי מספר, עיקר אחד היה הולך לשוק בכל יום. הייתה לו שם פינה קבוה, יושב בשוק עם סל מלא ביצים וכמה תרנגולות קטנות ששם היו אצלו בכפר שלו והיה מוכר, זה הפרנסה שלו. יום אחד בדרכו לשוק אמר לעצמו, "היום אני לא הולך לשוק. אני חייב להיות עשיר גדול. וכך הוא הולך. יש לו את הסל של הביצים על הראש, התרנגולות נמצאות אצלו ביד והוא אומר, "אני חייב להיות עשיר. במקום לשוק אני אחזור לבית, אתן התרנגולות לדגור על הביצים. יש לי כאן 100 ביצים, יבקעו מהם 100 אפרוחים. האפרוחים האלה יגדלו, יתגרו על ביצים ואז אני אגיע למצב שיש לי 1000 תרנגולות, אמכור אותם מקנה

עיזים, העיזים ימליטו גדעים ואחר כך אני אעבור לקנות אדמות ושדות ובתים ואז אני אתחיל להזכיר יהיו לי הרבה בתים אני אזכיר אותם לאנשים וכשאני אתחיל להזכיר יהיו לי המון הכנסות ואז כשיהיה בחירות לועד הקהילה יבחרו בי שיהיה אני אהיה הנשיא של הקהילה וכשאני אהיה נשיא הקהילה הרי תמיד המלך כשיש לו יום הולדת באים הנציגים של כל הדתות אני הנציג של היהדות בתור נשיא הקהילה ואני אכנס כולי לבוש הדר ואני אשתחווה לפניו בצורה כזו ואז הוא השתחווה נפלו הביצים נפלו התרנגולים הכל נשבר והתקלקל לא חלומות לא נשיאים ולא שום דבר אומר הבן איש חי אנשים מדמיינים אני אהיה עשיר אני אעשה תחייה את האיום שלך תחייה את המציאות שלך

תחייה את מה שבאמת טוב לעשות מה שרצון השם שתעשה זה אומר כאן גם הרמב"ם לא יהיה עמל בעסקו אלא להשיג דבר שצריך לו לחיי שעה כלומר מה שאדם צריך לחיי היום יום שיהיה לו מקום לגור שיהיה לו בית משלו שיהיה לו פרנסה נורמלית הגיונית חיים אבל לא יחלום על אושר ואת כל זמנו יקדיש לזה יזכור שהעולם הזה זמני צריך להקדיש זמן לשיעורי תורה למצוות למעשים טובים לאישה לילדים תפילות בית כנסת לא ישקיע בתפל ויכח את העיקר ויזכור שאם משמע אם הקדוש ברוך הוא רוצה להעשיר אותו יש לו את הדרכים שלו איך להעשיר. אנחנו התקללנו בזאת הפך תאכל לחם אז האדם צריך להשתדל. אבל כשהוא משתדל על פי הסבירות הנכונה ואת שאר הזמן מקדיש לעולם

הרוחני שלו. אם הקדוש ברוך הוא גזר עליו עושר הוא יכול לסדר לו את האושר. יש לו לא חסר הרבה דרכים למקום איך לעשות את האדם הזה עשיר. אצלנו בביתר יש הרבה בחורים שחזרו בתשובה והתחתנו והקיימו בתים ברוך השם נאמנים בישראל. לפני שנים בחור אחד נפשו חשקה בתורה החליט שהוא רוצה להיכנס לישיבה המשפחה לחצה עליו מה ישיבה פרנסה איך תסתדר אמר אין לי טעם בשום דבר אחר למדתי תואר למדתי אין לי טעם בשום דבר רוצה למו תורה ובאמת בא והקדיש את עצמו לתורה אחר כך התחתן הקים בית של תורה נפגש עם בחורה שאמרה לו אני רוצה בעל שלומד תורה שאל אותה מה יהיה עם פרנסה אמרה לו אני אאבוד אתה אתה יש לך את המלגה של הכולל. כל זמן שמסתדרים

מסתדרים. אם נתקע תצא לעבוד אבל כל הזמן שאפשר להסתדר אני רוצה בעל לומד תורה מסירות גדולה של שניהם ובאמת ככה היה. ברוך השם נולדו להם ילדים וההורים לוחצים עליו. אתה גר בשכירות אתה מה יהיה איתך? אבל הוא אומר זהו נפשי חשקה בתורה טוב לי טוב לאשתי מה צריך כסף לחיות טוב? אנחנו חיים טוב. טוב לנו בחיים. נהנים מהחיים. יום אחד לקראת לג בעומר עשו מהכולל שהוא למד בו טיול לצפת. לא רצו להגיע ביום לק בעומר עמוס שם. כמה ימים לפני נסעו לשם שכרו טנדר 10ה אברכים כל אחד נתן משהו נסאו לשם להתפלל במניין. וכשהגיעו לצפת, אחרי שסיימו את הסיור בקברי צדיקים, אמר להם, יש לי פה דוד זקן ואשתו, נשים מבוגרים, הילדים שלהם

בארצות הברית. אני בטוח שאם נבקר אותם, ניכנס קצת, נשיר, נשמח אותם, הם ישמחו. יש לכם קצת זמן נלך אליהם? אמרו, אין בעיה, מצווה לשמח, זוג מבוגרים. הוא הרים טלפון, שלום דוד, אנחנו בצפת עם חברים, אפשר להגיע. אמר לו ברוכים הבאים תבואו. נכנסו באמת ישבו ליד השולחן קצת שרו אבל הוא שם לב שהדוד שלו נמצא בעצבות. הכיר אותו מפעם תמיד אדם שמח ראה אותו בעצבות שאל אותו קרה משהו למה למה אתה נראה כך הוא דואג אשתו דואגת אמר לו שמצאו אצלו ברגל התחלה של נמק ויש לו תור לעוד שבועיים לקטיעת רגל ולכן נכון עכשיו הוא הולך אבל איזו הרגשה זו כל השמחה שלהם נגמרה שאל אותו ומה עשיתם מה פירוש מה עשינו התייעצנו עם הרופאים אמרו

צריך לקטוע אז קבענו תור מזוזות בדקתם, תפילות עשיתם, יש פה קברי צדיקים בצפת, תפילות משהו, ברכות עשיתם משהו לא עשו כלום. אחד האברכים שם היה יודע סופרות, הוא סופר כותב תפילין מזוזות, שאל את הדוד שלו, אתה מסכים שהוא יבדוק את המזוזות? אמר, "בקשה". פתח את המזוזות, בדק. המזוזה של חדר שינה הייתה פסולה. מיד במקום שלחו מישהו שיקנה, החליפו את המזוזה. חנוכת הבית עשית כשנכנסת לבית הזה? לא עשו חנקת הבית. הנה, אנחנו עשרה. נעשה עכשיו לימוד. חילקו את התיקון בין כולם. למדו וככה ושרו ושמחו, התפללו עליהם, ברחו אותם ויצאו משם. לאחר שבועיים הוא יושב לארוחת ערב עם אשתו בבית, דפיקות בדלת. פותחים את הדלת, הדוד ואשתו

נמצאים שם. הגיעו לביתר אילית לבקר אותם שם. קיבלו אותם בסבר פנים יפות. והוא רואה שהדוד והדודה צוהלים ושמחים. מה קרה כשהם הלכו להתארגן לקטירת הקטיעה של הרגל? אמרו שיש נסיגה גדולה בנמק. אפשר לטפל על ידי תרופות ולא צריך לקטוע את הרגל. והוא מייחס את זה שזה בזכותו. בזכותך שאתה באת עם המזוזות והתפילות כי אז הייתה התפנית. ובאנו להגיד תודה רבה. טוב ישבו איתם מדברים הדוד שואל אותו הדירה הזו שלך? הוא אומר לו לא גרים פה בשכירות. אתה מכיר כאן מתווך בסביבה? הדוד, ברוך השם היה בעל אמצעים, עשו באותו ערב סיור בכמה דירות, קנה לו דירת פאר על חשבונו ענקית, סידר לו הכל על חשבונו, נתן לו דירה בלי שום שהוא יצטרך

להוציא אפילו שקל מהכיס. כשהקדוש ברוך הוא רוצה להעשיר אדם, יש לו את הדרכים שלו. איך להעשיר? האדם הזה לא חלם על זה שיום יבוא שפתאום אני אקבל דירה בחינם, אבל משמיים עילת העילות וסיבת הסיבות מסובבת הדברים. לכן אומר הרמב"ם, אדם צריך לעשות להשתדל בפרנסה. אדם צריך להשתדל שיהיה לו איך לחיות, אבל שלא ישתולל יותר מדי. ממשיך הרמב"ם ולא יקפוץ ידו ביותר ולא יפזר ממונו, אלא נותן צדקה כפי מיסת ידו ומלווה כראוי למי שצריך. אדם שהוא קופץ את ידו, כלומר נועל את ידו, לא מוכן לתת כלום לאחרים. זה מוגדר קמצן. יש אדם שמפזר ממונו, זה נקרא פזרן. אפילו שהוא נותן לי צדקה בתורה שלנו. כמו שקמצן זה דבר גרוע, גם פזרן זה דבר

גרוע. כי ההקצנה הזו של אדם שנותן הכל עד שלא נשאר לו כלום, זה מנוגד לרצון השם. לא כמו בקטות של המזרח, נזירים בודאהיסטים וכאלה, מחנכים אותם שלא יהיה לך רכוש, לא יהיה לך כלום. אסור שיהיה לך שום דבר משלך. אתה צריך רק להסתובב, לקבץ על הפתחים, לבקש נדבות. זה לא הקו של התורה. האדם צריך לשמור לעצמו שיהיה לו טוב. איזוהי דרך ישרה שיעבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם. כך אומרת המשנה בפרקי אבות. תפארת זה אמצע. זה מידת האמצע. הדרך הישרה שאדם צריך לברור לעצמו צריך שידאג שיהיה לו עתיד, שיהיה לו טוב. ומצד שני גם לדעת לתת לאחרים. ולא יהיה מהולל וסוחק ולא עצב ועונן אלא שמח. כל ימיו בנחת בסבר

פנים יפות וכן שאר דעותיו אומר הרמבם לאדם אל תהיה אדם שהוא כל הזמן מתהולל יש אנשים אפשר לקרוא לזה הם חיים תמיד מתוך קלות ראש אף פעם לא תראה אותו רציני מכל דבר הוא עושה צחוק תדבר איתו על דברים הכי רציניים הוא ילאג לך לא מקבל שום דבר האדם הזה אף פעם לא שתנה אדם שהוא לואג לכל דבר אתה מדבר על דברים רציניים של אלוקות, תורה, מצוות, דברים חשובים בחיים, מזלזל בהכל. זה נקרא מתהולל. החברים שלו אומרים, תשמע, הוא אדם שמח. אומר הרמב"ם, זה לא שמח. שמח זה אמצע. זה אדם מתהולל ולא יהיה עצב ואונן. מה זה עונן? כל הזמן מדבר על מה לא טוב לו. פסימי כזה, רואה את הכל שחור. יש אנשים כאלה, אתה אומר לו, איזה יופי היום,

אפילו שסתו, תראה איזה מזג אוויר נעים. הוא אומר כן אבל שמעתי בחדשות שמחר יהיה מאונן תהנה מעכשיו לא הוא חייב להגיד לך מה יהיה לו בסדר בעתיד לא יכול לההנות מהמציאות תמיד מחפש מה לא טוב אמר כבר החכם משפט יפה העבר עין והעתיד עד עין וההווה כהרף עין דאגה מן הען כלומר כשאדם מרגיש איזה דאגה יאמר לעצמו העבר עין מה שהיה היה אתה לא יכול להחזיר את ועתיד עדיין מה שעתיד עוד לא הגיע וההווה כערף עין עובר במהירות אז דאגה מן עין על מה יש לך לדאוג תשמח ותהיה תמיד שלב וטובלב מאושר יש סיפור שמופיע בכתבים עתיקים על מלך אחד שאמרו לו הוא היה תמיד בדיכאון עצוב אמרו לו שאם הוא ילבש בגד שלבש אותו אדם שהוא שמח באמת מת

אדם שהוא מאושר באמת ושמח הוא יקבל שמחה כי מה שהאדם לובש האישיות שלו משפיעה דיברנו על זה פעם שיש השלכה של האדם גם על הסביבה אז אמרו לו אם תלבש בגד כזה זה התרופה שלך הדיכאון שלך יעלם אבל אתה צריך לקחת בגד של אדם שהיה שמח ומאושר ולא מרגיש שום עצבות הוא מיד הזמין עליו עשירי עולם שאל אותם מי שמח באמת מת אני מוכן לקנות את החולצה בכל הון שבעולם. פנה לראשון, אמר לו, "אמנם אני עשיר, אבל יש לי דאגות, אני לא יכול להגיד לך שאני שמח." פנה לאדם אחר, אומר, "תראה הבן שלי יש לי איתו בעיות, אנחנו בקצר, אני לא אדם שמח". פנה להוא בקיצור, שלח שליחים שהיסתובבו בכל המקומות לא מצאו אדם שיכול להעיד על עצמו שהוא שמח

באמת ואין לו שום סיבה להיות עצוב. המלך עצמו התחיל גמול להסתובב ברחובות, בלילות. אומר, "נקשיב בבתים, מה אנשים מדברים, מי שר? מי שמח. עבר ליד ביתו של אדם אחד ושמע מבפנים שירה וזמרה מתרוננת, אבל הצלילים והכל היה מלך חכם. קלט מתוך ה הצלילים שזה אדם מאושר באמת. הוא לא רצה שיזהו אותו, דפק בחלון. האדם הזה ניגש לחלון, שואל אותו מבפנים מי שם, אמר לו, "אני המלך. תגיד לי את האמת. אתה אדם מאושר ושמח?" אמר לו, "כן. אין לך שום דאגה. אין לי שום דאגה, שום צרה. אתה באמת מאושר. אתה אדם שמח באמת. חקר אותו, דרש אותו, רק כמו שהוא התרשם. זו האמת. הנה מצא את האדם שהוא צריך. אמר לו, תשמע, אני נכנס אליך עכשיו לבית,

תמכור לי את החולצה שלך. כמה שאתה רוצה אני אשלם לך. אמר לו אדוני המלך, אין לי חולצה. זה אדם שאפילו חולצה אין לו, אבל הוא מאושר ושמח. כי יש אנשים שיש להם שפע גדול. אבל כל הזמן עם קנאה. יש אנשים שאין להם אבל הם תמיד מאושרים. איזה הוא עשיר השמח בחלקו. מסיים הרמב"ם את ההלכה הזאת במילים ודרך זו היא דרך החכמים. כל אדם שדעותיו דעות בינוניות ממוצאות נקרא חכם. יש אדם שהוא חכם בתורה, יש אדם שהוא חכם בחיים. פה מה שהוא מדבר על החכם, זה לא חכם בתורה. הדרך הזו היא דרך החכמים. אדם שהוא חכם הוא מאוזן, הוא יודע תמיד להיות באמצע. כי אדם שהוא לא חכם הוא נותן להקצנות או לכאן או לשם. ורואים את זה במציאות. רואים

שאנשים כמה שיותר חכמים, כך יותר מאוזנים בכל ההנהגות האלה שהזכיר הרמב"ם. צריך לשאוף להיות גם חכם בתורה, גם חכם בהנהגה. אבל פה מה שהוא מדבר זה על חכם בחיים, חכם בהנהגה. נראה עוד קטע מתוך דברי הרמב"ם לפני שנסיים. ומי שהוא מדקדק על עצמו ביותר והתרחק מדעה בינונית מעט לצד זה או לצד זה נקרא חסיד. על הדברים האלה של הרמב"ם, המפרשים של הרמב"ם, עוררו שאלה גדולה שהיא מיד בולטת. עד עכשיו מה אמר לנו הרמב"ם? תהיה אמצעי. פתאום מה הוא אומר? אם אתה קצת מקצין לכאן או לשם, אתה נקרא חסיד. אם אתה באמצע, אז אתה חכם, אתה בסדר, אתה נפלא, אתה הולך בשביל הזהב. פתאום כאן מה הוא אומר? ומי שהוא מדקדק על עצמו ביותר והתרחק

מדעה בינונית מעט, אמנם אמר מעט, לצד זה או לצד זה, נקרא חסיד. אבל התשובה נמצאת במילה מעט. על פי הרמב"ם, נפש האדם מחולקת לחמישה חלקים. הרבה ביאורים נאמרו פה. אני אומר את הביאור שנראה הכי נכנס בלשונו של הרמב"ם. הדרכים שאדם יכול לבחור בהם לעצמו הם חמישה חלקים. אם נערוך, ניקח עכשיו סרגל, נשרט לנו איזה קו ונחלק אותו לחמישה חלקים. יש את שני הצדדים הקיצוניים שזה גרוע מאוד. זה סוד גדול בפסיכולוגיה האנושית שהרמב"ם מלמד אותנו. יש את שתי הדרכים הקיצוניות שהקיצוניות לכאן והקיצוניות לכאן היא גרועה ביותר. למשל, אדם שהוא שחצן זה קיצוני לכאן. אדם שהוא מדוכדך לצד השני, הוא קיצוני לצד השני, הוא שפל ומדוכדך. מה

זה שפל ומדוכדך? הוא תמיד חי בהרגשה שהוא לא שווה כלום, שהוא פחות מכולם, שאין לו שום מעלה ושכולם תמיד מעליו. ממש מרגיש חוסר מוטיבציה גרוע ביותר. אז השחצן זה הקיצוני לכאן שהוא מתנשא מעל כולם, המדוכדך והשפל בצד השני. באמצע, נקודת האמצע, יש את האדם שהוא עניו, שזו הדרך האמצעית שהיא טובה. אבל בין העניב לבין המדוכדך, בין העניב לבין השחצן, יש עוד שני קווים שעליהם דיבר הרמב"ם בסעיף הזה. אדם שהוא הולך מהענווה לכיוון של השחצנות, אז הוא אמנם עדיין לא שחצן, אבל הוא בא על גאווה, שזה לא טוב, נכון? אתה לא כזה שחצן מעל כולם, אבל יש לך גאווה שלילית. זה לא טוב. מתנשא מעל האחרים. אבל אם הוא מהענווה הולך יותר

לכיוון השני, הוא לא מגיע לקיצוניות הגרועה של מדוכדך, אלא הוא מה שנקרא בלשון המשנה שפל רוח. מה זה שפל רוח? לא רק שהוא עניו, אלא הוא אפילו מבליג יותר ממה שצריך. הולך לפני משורת הדין. מכיר בערך עצמו, יודע את המעלות שלו, יודע גם לעמוד על שלו כשצריך, אבל הוא יותר מעניו, הוא שפל רוח. על זה אומר הרמב"ם שזה נקרא חסיד. אז אדם שרוצה להכיר את נפש האדם מבחינה פסיכולוגית של החלוקה למחלקות שונות צריך לדעת שיש את חמשת החלקים האלה. יש שתי דרכים קיצוניות שהם בכל מקרה פסולות. יש דרך האמצע שזה המידה של אדם חכם שהוא מאוזן ויש קצת הטייה לכאן או לשם. הטייה לכיוון של הגאווה למשל במקרה שלנו היא שלילית לכיוון של השפל

רוח. אדרבה זה נקרא חסיד זה נקרא מעלה שהיא טובה. בשיעורים הבאים אנחנו בעזרת השם נעסוק בשאלה איך קונים את המידות. בעיקר בפרק הראשון עד המקום הזה שהגענו אליו עד הלכה ו' הרמבם נתן לנו להכיר את עצמנו בתחילה הוא אמר תדע שיש דרכים שונות וקיצוניות וכל אדם יש בו תערובת תמהיל של כל מיני מידות והזכרנו בשיעור הקודם למה הוא אמר לנו את זה שכל אדם יש בו תמהיל כדי שלא תשפוט אנשים שראית בהם חיסרון אל תשפוט אותם כשליליים לחלוטין כמו אדם שנכנס לחנות ירקות הוא רואה שיש שם פירות טובים ומשובחים אבל הארגז של המלפונים כולו רקוב החצילים כולם כמושים אם הוא יצא ויאמר לכולם החנות הזו כולה רקובה הוא עשה עבל ל המוכר למה

אתה אומר שהחנות רקובה זה יש איזה בעיה כך אותו דבר אומר הרמבם אל תשפוט אדם ראית אותו כועס אל תחליט שהאדם הזה שלילי לחלוטין כי יכול להיות שאמנם הוא עכשיו כועס אבל יש לו לב זהב כשהוא הוא רגוע, הוא נותן ועוזר ומסייע. אז למה תשים עליו איק אחד גדול? תאמר שהוא אדם שלילי, יש לו גם מעלות. לכן התחיל הרמב"ם שכל אדם יש בו תמהיל של תכונות שונות. וזה נכון לא רק ביחס לאחרים, גם ביחס לעצמנו. אסור לאדם לשפוט את עצמו כאדם פסול. אני לא שווה, אני לא בסתר, הנה אתמול נכשלתי בזה, היום נפלתי בכעס, פה התגאיתי, פה הרגשתי קנאה, כנראה שאני גרוע. כנגד זה תבדוק, יש לך גם מעלות. אדם צריך גם להכיר בערך עצמו. אז עד כאן

הרמב"ם בעצם לימד אותנו יותר להכיר את עצמנו. בשיעור הבא אנחנו נעבור בעזרת השם להדרכה המעשית. מה צריך לעשות בפועל כדי שנוכל להשתנות יותר בקלות להגיע למצב של האמצע כמו שלמדנו כאן. เ