בכיוון אחר - דודו כהן מארח את הצייר יוני גרנשטיין

שלום לכם. יוני גרשטיין ואחיו התאום, דוד, היו ילדי פלא בעלי כשרון ציור נדיר. יוני הלך ללמוד באקדמיה בצרפת ודוד ב"בצלאל." בעוד אחיו הפך לפסל הבית של כיכרות הבורגנות הישראלית ולאחד מאמני ה"פוסט פופ-ארט" המצליחים בעולם, אל תשאלו אותי מה זה אומר. יוני חזר בתשובה והפך למאייר הבית של ספרות הילדים החרדית ולאחד הקריקטוריסטים החדים, אם לא "ה," של העיתון "יתד נאמן." חלקכם בוודאי גם מכירים את האיורים שלו דרך העלון השבועי "מטעמים" וגם דרך שלל הספרים שהוציא, ביניהם המשניות המאוירות. אז מה גרם לו לעשות את המהפך הזה בחייו? למה עזב את עולם האמנות בהתחלה לפחות? ומיהו הרב המפורסם שהכריח אותו לשוב ולצייר? מיד

נדע. שלום יוני. -שלום. מה שלומך? -ברוך השם. -שמח להיות איתך. -גם אני שמח שבאת לפה. אנחנו כבר הרבה זמן רוצים לארח אותך. תראה, במקום שנתחיל את הריאיון סתם, אתה יודע, לא סתם, אבל בשיחה, אני רוצה שתדבר בשפה שאתה מכיר במיוחד. -כן. ביקשתי ממך לפני השידור, לפני הצילומים, לאייר וחשבנו מה כדאי לאייר, ואז עלה רעיון שתאייר בעצם את עצמך. אנחנו פה עומדים לדבר על לפני ואחרי, על המהפך הרוחני שעברת. אז בוא נראה בעצם במילים שלך איך זה נראה אצלך, דרכך. יוני גרשטיין לפני ואחרי. אתה יודע, לאורך כל הציור הזה אני מנסה לראות אילו אלמנטים שתלת זאת אומרת, שמאפיינים את העולם הישן, ואילו אלמנטים שתלת בעולם החדש. אז

בעולם החדש, אתה יודע, זה זקן, זו מגבעת. בעולם הישן אני רואה פה, ביוני הישן, אני רואה שהגבות קצת שונות. זה בכוונה? זאת אומרת, יש פה איזה משהו?... -אולי זה ממש תת-הכרתי. לא התכוונתי. זה... -הגבות הן מאוד חשובות, אני שם לב באיורים. -האמת היא שחשבתי לעשות כאן פרצוף יותר עצוב וכאן פרצוף יותר שמח. אוקיי. -כי בעולם הקודם לא הייתי תמיד כל כך שמח. זה לא עולם כל כך שמח. אבל כאן ברוך השם רציתי לעשות ככה... -אבל פה יש ביטחון, יוהרה, אני רואה בעולם שלפני? לפני? -כן. אני לא יודע, אולי. -משהו בעיניים אני רואה. -כן. אולי. זה תת-הכרתי, אני לא יודע להגיד לך. בכל אופן, המראה הקודם הוא יותר זרוק, והמראה היום הוא

יותר נראה לי מכובד. יפה, טוב. אז בוא נדבר בעצם על החיים. אתה ואחיך התאום, דוד ויונתן בעצם. -כן. שמות בעלי השראה תנ"כית ברורה. זה היה בכוונה שההורים נתנו את השמות האלה? לא. אני לא יודע. הכול בכוונה, אבל זה היה מקרה. ההורים שלי סיפרו לי שכאילו ברגע האחרון איזו קרובת משפחה שלנו שאוהבת מאוד תנ"ך אמרה לאבא שלי לקרוא לנו בשמות האלה ומאוד מצא חן בעיניו והוא קרא לנו ככה. באיזה בית גדלתם? בית חילוני, טיפה טיפה מסורתי. זאת אומרת, כיבדו את החגים, הלכו לבית כנסת, עשו קידוש בשבת. בית אשכנזי חילוני זה... -אשכנזי חילוני ציוני. -בדרך כלל אבל אשכנזי זה אפילו בלי מסורת, לפחות בזמנו. היו חילונים, אבל טיפה כאילו

הייתה איזושהי נימה מסורתית. ההורים דיברו אידיש קצת בבית ובחגים הלכו לבית כנסת, היה איזה... קיבלנו קצת טיפה ככה טעם יהודי. היה לנו בית כנסת ליד הבית והיינו בילדות קצת הולכים, אז הכרנו את עולם בית הכנסת, אבל לא היינו... להיפך, הייתי בתנועות נוער ציוניות, הלכתי לקיבוץ גם והייתי בצבא וכל החינוך היה ליישב את הארץ, להתנדב. למשל כשהתגייסתי לצבא, אז גילו שאחי ואני ציירים, אז... -רק שם גילו את זה? -לא. היינו כבר ציירים בתיכון, אבל... -אוקיי. אחד מהאנשים בצבא שקיבלו אותנו במיון, גילה אותנו, זאת אומרת, הוא הכיר אותנו, ידע עלינו, אז ביקשו שנהיה ציירים בצבא ולא רצינו בשום פנים ואופן. ובאו קציני חינוך

וביקשו והתחננו ולא רצינו. ובסוף השאירו אותנו שבוע לצייר ככה בבקו"ם, לקשט, לעשות זה, אולי נשתכנע. ואחר כך התעקשנו ללכת לצבא והיינו בחיל קרבי ועברנו את כל מסלול הצבא הקשה וכולי. אז בגיל 38 בעצם אתה חותך, משנה כיוון. מה היה עד אז? עד אז אפילו לא חשבתי על הכיוון הזה. ממש הייתי רחוק מזה. והייתי צייר מצליח. עשיתי תערוכות בכל הארץ והתפרנסתי מזה והיו מכירות טובות, הלך טוב. אבל מה? תמיד הרגשתי שעם כל זה שכולם מקנאים בי שאני עובד בדבר שאני הכי אוהב ואני יצירתי ואני מציג ובאים לראות וכולי, הרגשתי בפנים בעומק חוסר סיפוק. הרגשתי ככה שחסר לי משהו ולא ידעתי מה. הרגשתי ככה כאילו שלא הייתה לי ככה שמחה מלאה

והרגשתי שכאילו אנחנו לא חיים נכון. כל הזמן אמרתי לעצמי "אנחנו לא חיים נכון" ולא ידעתי מה. אז התחלתי ככה לחפש. לדוד אחיך הייתה את אותה תחושה? -לא. הוא כאילו היה לו סיפוק מזה וזה היה בסדר מבחינתו. -כן, אנחנו גם כבר לא היינו ביחד. זאת אומרת, נפרדנו בצבא -כן, ודאי. -כל אחד במסלול שלו, אז גם לא דיברנו על זה ולא חושב שהיו לו את הרגשות האלה. אבל אני הרגשתי ככה והתחלתי לחפש כל מיני מה שקראתי וידעתי ושמעתי, אם זו צמחונות וטבעונות, עשיתי כמה שנים טובות וזה עזר לי קצת, אבל לא לגמרי. אחר כך מדיטציה ויוגה וכל הדברים שככה אנשים תמיד ממליצים עליהם שנותנים ככה קצת סיפוק וטעם בחיים וזה. בכל דבר יש משהו, אבל

שום דבר לא ממלא את החיים. ותוך כדי זה הכרתי בעלי תשובה והתחלתי להתעניין. ככה שאלתי: "מה אתם עושים? מה אתם לומדים"? והתווכחנו. בהתחלה הייתי נגד. לא קיבלתי את זה. -היית ממש אנטי? הייתי אנטי. בהתחלה הייתי אנטי, כן. חשבתי שאלה דמיונות ושאלה דברים לא מציאותיים ושכבר עבר עליהם הכלח. ותוך כדי ויכוחים וזה, שמעתי דברים נפלאים. שמעתי רעיונות ו... -מה למשל? אתה זוכר איזה משהו שככה הפתיע אותך וגרם לך להתעורר? -כן. אני אגיד לך דוגמה, אחד הדברים שככה עוררו אותי זה עניין של שידוכים. שתמיד אצל אדם חילוני, שידוך זה דבר כזה "טרייף." מה, אני יש לי ביטחון עצמי. אני אכיר את בת הזוג שלי לבד ואני אקסים אותה וכולי

וזה ורואים כמה כישלונות יש מזה ופתאום שמעתי שבודקים את בן הזוג ומבררים מי הוא? מה הוא? ובצורה ממש כאילו רצינית, ככה חקרנית, מדעית שאדם יוכל להכיר את ה... לחיות, לא להסתנוור. וזה מצא חן בעיניי הדבר הזה. אמרתי, זה בעצם יותר נכון ממה שהעולם החילוני חי. -אתה יודע, זה מזכיר לי. יש לי חבר חילוני שהוא אומר לי בפירוש: "תשמע, אתם הדתיים, החיים שלכם "יותר מסודרים, יותר מאורגנים מבחינה חברתית. -נכון. "זה יופי של דבר". -למה שלא יהיה ככה? למה שלא יהיה ככה? -נכון. אז הוא מודה בזה, אבל הוא אומר: "אבל עדיין, להיות שם בעצמי "עם כל מה שכרוך בזה - זה הקושי שלי." לך לא היה את הקושי הזה? כן. בהתחלה לא חשבתי שאני

אחזור בתשובה. האמת להגיד זה עניין אותי, סיקרן אותי, אבל... -כמו תרבות אחרת. -כן. בקיצור, אני, כשדיברתי עם בעלי תשובה, וככה התחלתי לשמוע, אז אמרתי שאני רוצה לדבר עם איזה רב. כאילו למה שאני אדבר איתכם? אני אדבר עם איזה רב שהוא כאילו מחזיר בתשובה או שהוא ככה יכול לענות לי על שאלות וזה, אז אני אדבר איתו. וככה פגשתי רב צעיר. היה אז אברך בן 30, בשם הרב משה איינורן. היום מנהל סמינר בירושלים. ופעם בשבוע הייתי הולך אליו אחר הצהריים. אנחנו יושבים, מדברים, שואלים שאלות ומאוד התקשרתי אליו והרגשתי שהוא אדם... ראיתי את המשפחה גם ואת כל הבית והכול, ראיתי שזה... מאוד הרשימו אותי החיים הפשוטים, החכמים עם

החכמה, עם הפשטות, עם ה... -זה קצת מה שגדלת עליו בבית, אם אני מבין נכון. לא. אני אגיד לך את האמת, בבית בכלל... לא, לא בדיוק, לא בדיוק. אתה מדבר שחינכו אתכם לערכים וכולי. חינכו לערכים, אבל לא כאלה. -ודאי שלא כאלה. -לא עם עומק כזה ולא עם.. -ודאי שלא כאלה, אבל ערכים פה וערכים שם. -כן. פתאום הרגשתי ככה חיבור עם כל ההיסטוריה היהודית, עם בורא עולם, עם היהדות שזה דבר כזה נפלא וכולי. הרגשתי ככה ממש הרגשה טובה. הייתי יוצא בחיוך ככה ממנו בהרגשה נפלאה. ממש היו רגעים של התעלות. וגם לא חשבתי שאני אחזור בתשובה. הייתי בא אליו עם מכנסיים קצרים, חולצת טריקו, סנדלים. אמרתי לו, "תסלח לי. ככה אני ותקבל אותי ואני

לא חוזר בתשובה, "כי אנחנו ככה מבררים." ולאט לאט התחלתי ככה לקבל יותר ויותר. לקח קצת זמן. בהתחלה הסתרתי את זה מכל הסביבה ואחר כך... -ציצית מתחת לבגדים? גם לא. בלי ציצית, עדיין בלי ציצית. ולאט לאט. זה לקח זמן והרגשתי ש... אחר כך הלכתי לסמינר של "ערכים" שם קיבלתי את החיזוק הגדול. זה היה שבוע של התעלות כזאת. ומשם החלטתי: אני חוזר בתשובה, חוזר עם ציצית, עם כיפה. זהו, חיים חדשים. איך המשפחה הגיבה? הייתי נשוי. היו לי שתי ילדות קטנות, אחת בגיל 7, אחת בגיל 3 וחצי. אבל אשתי בשום פנים ואופן לא רצתה לחזור בתשובה. ממש הייתה נגד. וניסו לדבר איתה ולהשתדל ושנתיים ניסיתי וניסיתי וניסיתי, היא לא רצתה בשום פנים

ואופן לקבל את זה. אז התגרשנו ואחר כך הגעתי לבני ברק נכנסתי לישיבה ומצאו לי שידוך והתחתנתי, הקמתי בית חדש. כמה ילדים בנישואים האלה? -אז עכשיו התחתנתי עם אלמנה עם שתי בנות, גידלתי אותן, חיתנתי אותן ונולדו לנו עוד ארבעה ילדים. כבר ארבעה נשואים. יש הרבה הרבה נכדים. אנחנו כבר שבט. אתה גם לפעמים חותם בשם "סבא יוני." -כן. כן, ברוך השם. -ואיך ההורים שלך ואחיך דוד קיבלו את זה? אחי לא יכול לקבל את זה. -עד היום? -עד היום. וכל פעם הוא פוגש אותי, אומר: "מתי כבר תחזור בחזרה אלינו"? ההורים שלי מאוד שמחו. ההורים שלי קיבלו את זה. ההורים שלי אמרו: "הלוואי ועלינו." כאילו כבר לא יכלו, אבל אבא שלי התחיל להניח

תפילין. קניתי לו תפילין, הוא הניח תפילין עד יומו האחרון. ואימא שלי גם כן, מאוד מאוד שמחה ונהנתה מזה. היא הייתה מבית דתי. שניהם היו בעצם מבית דתי. אבל הציונות קלקלה אותם -כן. והם הצטערו על זה מאוד מאוד. אימא שלי אמרה חבל. אבל היא שמחה עליי מאוד מאוד. היא הייתה מאושרת שחזרתי בתשובה. יפה. תגיד, ואחיך אבל... אתה יודע, יש באמת את האנשים האלה שממש לא רוצים לשמוע על זה וזה לא מדבר אליהם, מכל הניסיון שלך אתה חושב שכן יש פרצה שאפשר, או סדק, שאפשר להיכנס דרכו לסוג הזה של האנשים? ניסינו כל סדק, כל דבר, מה שאפשר עד היום ואני עדיין מאמין ומקווה, אבל לפעמים ההצלחה מסחררת. והוא מאוד מאוד מצליח ואין לו זמן

לרגע גם להתעניין והוא לא רוצה ועדיין מחכים. אוקיי, ואז אתה בעצם כבר בתשובה וכמו שסיפרת, מתחתן וילדים וכולי, ואתה מבין שהעולם הזה כבר לא בשבילך. זה לא חסר לך? העולם הזה? -העולם הזה, האיורים. הציור. -האיורים, האמת כן. ברגע, בהתחלה לא. כבשתי את זה. החלטתי שאני לומד תורה ראיתי שעולם האמנות הוא מלא שקר. מי שמצליח הוא בעל המרפקים, בעל הקשרים. לא מי שבאמת כשרוני. גם בתחום הזה? -גם בתחום הזה, כן. בעולם החילוני, כן. זה ככה הולך. צריך המון המון יחסי ציבור והמון מסביב, דברים שלא אהבתי אותם. והחלטתי "עכשיו יש עולם חדש. עולם תורה וזה, אני אלמד." ואחרי שהתחתנתי קיבלתי מלגה ללמוד שנתיים בישיבה אמרתי, עכשיו

אני רוצה להתעלות קצת וללמוד. ומה שיהיה עם הציור, נראה. בהתחלה הפקרתי את זה, אבל במהלך השנתיים האלה הייתי אצל הרב שך זצ"ל ודיברנו והייתי צריך להתייעץ איתו על משהו. ואז הוא שאל אותי מה אני עושה ומה הייתי קודם וכולי וכולי. סיפרתי לו שהייתי צייר, אז הוא שאל אותי אם הייתי מומחה. אמרתי, כן, שהייתי מומחה. אז הוא אמר לי, אתה חייב להמשיך. אמרתי: אבל כרגע אני רוצה ללמוד. יש לי פרנסה ואני רוצה ללמוד. הוא אמר, לא, לא, לא. בלי קשר לפרנסה, אתה חייב חצי יום להמשיך במה שעשית קודם ולעבוד. אז קיבלתי את זה. זה גדול הדור. שמחת מזה גם, אני מניח. -האמת ששמחתי מזה. באמת שמחתי וקיבלתי. ואז התחילו לפנות אליי כי שמעו

עליי. מהעיתון פנו אליי מ"יתד נאמן." -כן. ממוצאים לאור. והתחלתי לעבוד ו... ואיך היה לחזור לזה? הפעם בפורמט כשר יותר? אני למעשה שיניתי כיוון, כי מקודם ציירתי תמונות. מכרתי תמונות, אנשים תלו את זה בבית. וזה היה סגנון אחר קצת. -אה, זה לא היה הסגנון שיש לך היום. -לא ממש. גם איירתי ספרים, אבל זה לא היה העיקר. עיקר העבודה שלי היה ציורים יותר עם עומק, עם פנימיות, עם ככה עדינות. אבל ציור לשמו, מה שנקרא. זאת אומרת, לא מעביר מסר, אלא רק יופי, רגשות וכולי וכולי. אבל אחר כך פה ראיתי שאין לזה מקום כי אנשים פה לא כל כך מכירים את האמנות הזאת וכולי ומצד שני, היה לי גם את הצד של האיורים. הייתה לי את האהבה הזאת

לקריקטורות, לאיורים וכולי, אז פיתחתי את הכיוון הזה. הרגשתי שאני מאוד יצירתי בזה, שיש המון מה לעשות ואז זה היה שדה בור. בעולם התורה כאילו הצד של הציור לא היה מפותח בכלל. לא היו אנשים שלמדו באקדמיות כמו שאני ולא היו אנשים שהיה להם ניסיון. היו כשרונות, אבל כנראה שהדחיקו אותם כי למדו תורה וכולי ופה בעצם הקמתי את הנושא הזה של איורים. והתחלנו עם ספרים ועיתונים ולאט לאט אנשים גם למדו ממני וגם הלכו בכיוון הזה והיום אתה רואה עולם שלם של איורים. -פריחה יפה. -מה? היום יש פריחה יפה. מאוד, מאוד, ברוך השם. -אני הולך לחנויות ספרים, משופעות בספרי קומיקס. כן, כן. וכל הזמן פונים אליי צעירים שיש להם כשרון. הם

רוצים לפתח אותו והם מתעניינים ורוצים ללמוד. ואתה ממליץ להיכנס לתחום הזה? לילדים שלך היית ממליץ? לכתחילה לא. לכתחילה אנחנו עם של תורה. מי שכשרוני, שילמד תורה. אבל מי שלא יכול ללמוד תורה והוא רוצה ויש לו כשרון, אז שיעסוק בזה. אבל הרב שלי אומר תמיד: אם כבר מציירים, לצייר תורה. לצייר משניות, לצייר הלכות, לצייר הווי יהודי. אבל רק לצייר דברים שמוסרים את היהדות. אז בוא באמת נראה. אתה הבאת כאן לבקשתנו חלק מהספרים שלך. יש פה הגדה של פסח. -כן. עם כל המכות. והכול כמיטב המסורת צבעוני ו... יש פה גם כן, אלו הגדות לקטנטנים יותר. -לקטנטנים, כן. זה היה חידוש שעשיתי לפני כמה שנים לצייר לילדים בלי הכיתובים

שיהיה להם קל, רק הציור ידבר. קראתי לזה "הגדונת." נכון. ויש פה... תראה, מה שאישית מאוד מעניין אותי ביצירות שלך זה יותר הדברים ההלכתיים. יש פה "מאורי הלכה." הוצאת עשרה כרכים, נכון? -הוצאנו עשרה כרכים על כל סידורא דפת. כל מלאכה עשינו ספר. יש מלאכות שאפילו שני ספרים. בישול זו הייתה מלאכה מאוד מורכבת, אז שני ספרים. והיום הוציאו את זה בחוץ לארץ. אבל היום לומדים בזה בארץ כ-3,000 תלמידים בחוגים בשישי שבת עם שאלות ופרסים, מערכת שלמה. זאת אומרת, זה שינה גם את כללי המשחק של הלימוד. כן, זה הוסיף המון המון. -ופה אנחנו רואים את "פני המשנה ברורה." בעצם איירת את המשנה ברורה. פה אנחנו במסכת ערובין. -כן. שזה

בכלל מדהים. זה ממש למבוגרים. -זה עשינו פרטי פרטים את ההלכות הקשות של תחומין שזה מאוד מאוד קשה ומסובך -נכון. ועבדנו על זה כשמונה שנים. זה חלק ב'. יש גם חלק א.' ועשינו את כל הסימנים של תחומין מדויק עם ציורים ועם הרב שוורץ מבני ברק. הרב אריה שוורץ, הרב של קריית סירוקה. ומדוקדק. ואני חושב שזה ספר נפלא. טוב, עשית גם את המשניות. -גם משניות... -שביעית, שבת, ביצה. -הספר הרב המכר שלי זה משניות "פני שבת." זה היה הראשון והוא הכי מצליח. ואנחנו כל שנה מוציאים מהדורות וזה נמצא בכל העולם היום. גם תרגמנו את זה לאנגלית, אבל בעיקר בעברית. בכל מקום זה מאוד פופולארי, מאוד פופולארי. -זה באמת נפלא וזה מאוד עוזר

להבין גם את המשנה כי אלה מושגים שהיו בעבר חלקם והיום... -כן, כן. אני רוצה לספר לך משהו פיקנטי. אחרי שהוצאתי את זה, אז הגיע אליי מישהו הביתה ורצה שתי חבילות ספרים. הכנתי לו שתי חבילות ספרים. הוא אמר לי, "אתה לא תאמין לאן אני לוקח את זה." אז אמרתי לו, "נו, תפתיע אותי." הוא אומר לי, "זה נוסע לתימן." תימן? -ואז היה מישהו אמריקאי שהיה לו רישיון לנסוע לתימן זה היה עוד לפני יותר מעשרים שנה. ושם הם בשבת לומדים את משניות שבת. הם עוברים על משניות שבת. בשלוש הסעודות הם עוברים על המשניות. והוא לקח את זה לשם, שתי חבילות ספרים עם הציורים. מאוד נהניתי מזה. טוב, יכול להיות ששם זה עדיין כמו הדברים שהיו בזמן

הגמרא. לא יודע אם נשארו יהודים שם. אני חושב אולי אין כמעט. -כן, לא הרבה. אבל תגיד, באמת המשניות, למה לא להשלים את כל הסדרה? מחוסר זמן. אם היו עוד 24 שעות ביממה, אז היינו עושים עוד. אבל לא מספיקים. אני עובד המון שעות. חוץ מהלימודים שלי, אני עובד המון שעות. ועובד מהר אבל לא מספיק. אני עושה גם הלכות וגם משניות, גם מוסר, גם מטעמים וגם עיתונים. לא מספיק. לא מספיק. כמה זמן באמת אתה משקיע בזה ביום? הרבה שעות. בערך זה קרוב לעשר שעות. -הו הו. תגיד, אבל זה לא נמאס? אתה יודע, אתה כל היום יושב... -לא זה לא נמאס, לא נמאס. כשאני צריך ללכת הביתה בשתיים עשרה בלילה אני גומר את הציורים, אני קורע את עצמי

מהשולחן. אני יכול להמשיך עוד ועוד. זו יצירה אמנותית, זה סוחף, אני נורא נורא אוהב את זה. זה חיים, זה... חוץ מהדברים האלה, הספרים וכל הפרויקטים התורניים יותר, אתה גם מאייר לעיתון "יתד נאמן." -כן. שם אתה יודע, זה... -קריקטורות פוליטיות בעיקר. -זהו, קריקטורות פוליטיות ובאמת, תראה, קריקטורה מעצם הווייתה, היא משהו שהרבה פעמים לועג לאנשים, מגחיח אותם. -נכון. מוציא אותם באופן שהם לא היו רוצים להיראות. -נכון. קריקטורה חייבת קורבן. זהו, היא חייבת קורבן. השאלה איך עושים את זה בעיתון חרדי, אתה יודע, שיש לו ועדות רוחניות וגם אתה מן הסתם מכיר את כל הכללים. איך בכל זאת אפשר לעשות קריקטורה שגם יש לה אמירה,

גם היא מצליחה להיות עוקצנית וגם היא כשרה? שאלה טובה. תראה, קודם כול, יש לנו מלחמה היום עם העולם החילוני. אנחנו צריכים כאילו להתקיף אותם. יש לנו מה להגיד. אז קריקטורה היא נשק מצוין. ממש קריקטורה היא טיל. זה לא כמו מאמר, יש בעד ונגד וכולי. זו רק אמירה אחת, "תח" וזהו. עכשיו, בתור קריקטורה חרדית, אנחנו לא כמו קריקטורה אחרת, אלא אנחנו מוגבלים. למשל, אני לא יכול לעשות דימויים של ספורט למשל יותר מדי. אולי כמה דברים כן, אבל לא דברים גופניים וספורט או מה... או צבא גם כן, לא יותר מדי. או נשים אני לא יכול לצייר. הרבה דברים זה יותר קשה מאשר להיות קריקטור חילוני. כי אני צריך רק ללכת עם הכללים שלנו, עם

המגבלות שלנו. עכשיו, אני גם משתדל שהסיטואציה היא תדבר, לא הפרצוף. זאת אומרת, אני לא אצייר מישהו עם אף יותר מדי ארוך או אוזניים יותר מדי גדולות וללעוג לפרצוף שלו, אלא אני מצייר אותו קצת בהומור אבל אני בעיקר בונה סיטואציה שהיא ככה מדברת, אבל לא לעג לצורה של הפוליטיקאי. קיבלת תלונות מאנשים שנפגעו מאיורים שלהם בקריקטורות? כן, היו לפעמים תלונות. אבל לא יותר מדי. -איך מתמודדים עם זה? -מה? איך מתמודדים עם זה? זה באמת לא נעים. הייתה פעם שציירתי קריקטורה חריפה נגד הרפורמים ואז הם עשו רעש גדול וזה הגיע כמעט לבג"ץ. אחר כך זה השתתק. אבל אני, יש לי גב. "יתד נאמן" - יש ועדה רוחנית ויש רבנים ולא עובר דבר

שאסור לו לעבור, אז אני תמיד אומר להם: "אנחנו ביחד. "אני מצייר, אבל אתם נותנים לזה את האישור. "אם אתם מדפיסים, אז אתם עשיתם את זה." ובאמת כשכאילו מישהו מזדעזע מקריקטורה, אז הוא אומר: "יתד כתב", "יתד צייר." אבל אני כאילו רק המבצע. תגיד, אפרופו ביצועים, יש דברים בקריקטורות שלך שהם באמת נורא נורא נורא חד משמעיים. אני זוכר אישית קריקטורה, אני חושב זה היה מהעלון "מטעמים לשבת." יכול להיות שהוא גם נמצא פה. זה ספר שמאגד את כל העלונים. -זה מהשנה האחרונה, כן. למשל אמירה שלך נגד האינטרנט. יש ילד אחד תמים כזה, חמוד, עם פאות, חרדי. יושב ולומד תורה כנראה, לא זוכר. וילד אחר שהוא חילוני והוא באינטרנט ואז

גדלות לו אוזניים כאלה של מפלצת ועגיל ו... כן. ציירתי ציור של תהליך. כן, התהליך נכון. -מתחיל בילד נורמאלי נכון. -והופך לאט לאט למפלצת. נכון. -השאלה... אתה יודע, קודם כול, אני מניח שזה נותן לך להוציא קיטור. השאלה אבל אם זה לא יותר מדי אתה יודע, חד ממדי אולי, כי הרי... כן, ברור, זה חד ממדי, אבל זה משפיע. זה משפיע. אני יודע שילדים הזדעזעו מזה וזה חודר וזה נשאר. תמונה נשארת יותר ממילה. אבל זה עד כדי כך? הרי גם לך יש אתר באינטרנט. זאת אומרת, יש פה מורכבות באינטרנט. יש אינטרנט כשר, יש עכשיו סמארטפונים כשרים, זאת אומרת, זה לא כזה חד ממדי. ואז אתה שם את הילד הצדיק הזה שהופך להיות מפלצת בגלל האינטרנט,

זה מראה את זה כ... בחינוך אתה תמיד מראה את הטוב ביותר. אתה לא מראה את האמצע. בחינוך אתה צריך להראות להם... לפעמים בדיעבד, אם אין ברירה, כמוני, אני עובד ואני צריך את זה, אז אני משתמש בזה. אבל לכתחילה שילד ירצה את זה, אז זה יהרוס אותו. לכן אנחנו מראים את זה בצורה הקיצונית ביותר. זו היום המלחמה הכי גדולה. היצר הרע והשטן נכנסים לנו בצורה המתוקה הזו של סרטים, לכן צריך מאוד להרתיע. מי שלא מקבל את התוכחה הזאת, אז אין מה לעשות. אבל נפש נקייה הומה, אז היא מזדעזעת מזה. זה מה שאנחנו רוצים. אילו עוד נושאים מעסיקים אותך בקריקטורות? כל נושא שעולה אקטואלי בעצם הוא בשבילי חומר גלם. וכל שבוע אני בוחר לי

איזשהו נושא ומטפל בו. יש לי פה שאלה שאם אתה מחנך גם היום את הילדים שלך לזה, אבל ענית על זה כבר, לא? -אמרתי... -לכתחילה לא, עדיף שילמדו תורה. לכתחילה לא אבל ... אני לא מעודד אותם שאמנות זה הדבר הכי טוב שכדאי לעשות אותו. העיקר זה לימוד תורה, ככה אני חושב. לגדול. אנחנו עם התורה. יש מיליוני ציירים בעולם, אז למה להיות עוד אחד ממיליוני הגויים האלה ולהיות כמוהם? אבל אם עושים בזה משהו טוב, כמו זה, "פני המשנה ברורה?" אז אם מישהו נגיד... אם מישהו מצליח גם להיות תלמיד חכם וגם לצייר, אבל זה לא לכתחילה, זה לא לכתחילה. אתה רואה, עם ישראל אלפי שנים לומד תורה בלי ציורים וימשיך ככה. אז זו לא הדרך שלנו דווקא.

אבל היום זה מוסיף למי שקשה לו או צריך את זה. זאת אומרת, בדור הזה זה באמת נצרך. היום כן, בגלל החולשה. היום אנחנו דור ש... בכל מקום שאתה הולך, ברחובות, או בעיתונות, או מה, הכול זועק, מבריק ומצויר ומצולם ומומחש, אז למה שרק התורה תהיה מילים? הילדים זקוקים גם למראה, לראות את זה. ובמיוחד שנגיד היום, דוגמה, חיי שדה לא מוכרים לילדים, אז בציור אתה יכול להראות להם חיי שדה, את הדוגמה. פעם חיו בשדה, חרשו וזרעו וקצרו וכולי. היום כמעט לא רואים את זה. אז בציור אתה מראה את זה ועוד ועוד דברים. הילדים, אתה רואה כמה שנמשכים לקומיקס ולהמחשה. איך זה באמת שלך אין אף ספר קומיקס? זו המון עבודה. המון, המון עבודה ואין

בזה תמורה, אז חבל לעשות את זה. אוקיי. אז מהם הפרויקטים הבאים באמת? ממשיכים. יש משניות והלכות. אני עובד עכשיו על משניות עירובין מצוירות, על הלכות ריבית, מה שאני מפרסם ב... -כן, שזה כבר עכשיו ב"מטעמים". -כן. ועוד. יש עוד ספרים. חלק כבר מותר לדבר עליהם, חלק עדיין חסויים. יש. כל הזמן עובדים, כל הזמן. טוב, אני מאחל לך שבאמת תמשיך כל הזמן לעבוד ולזכות את עם ישראל בעוד איורים יפים שתורמים להבנת המשניות, הגמרא, כל מה שיכול להיות. תודה רבה. -תודה לך, יוני גרשטיין. אני נפרד מהצופים ואתה נשאר איתנו לשאלון אסוציאציות. תודה לכם שהייתם איתנו בכיוון אחר. אתם מוזמנים לשלוח אלינו הערות, הצעות, כל מה שתרצו

למייל שמופיע כאן למטה: תודה לכם ושיהיה המשך יום טוב. אינטרנט טרייף. בני ברק עיר הקודש. הרב שך גדול הדור. מלחמת יום כיפור אירוע מחיי. "נתיבות עולם" הישיבה שבנתה אותי. ערוץ הידברות קידוש השם. דוד גרשטיין שיחזור בתשובה. יוני גרשטיין לפניכם. לפניכם.