איך נדע מה השליחות שלנו בעולם?

איך נדע אם מה שאנחנו עושים זה מגיע עם מקום של שליחות, ייעוד או זה סתם אגו ורדיפת הכבוד של האדם? תשובה היא אם מה שאנחנו עושים, אם אנחנו נהנה מה שעושים, אוהבים מה שאנחנו עושים, גם כאשר אין מחיות כפיים, גם כאשר אין פרגון, יש כאן שורש שהוא ראוי, שורש שהוא נכון. אף אחד לא יודע. ובכל אופן אנחנו אוהבים את המסע, את התהליך, את ההתקדמות ואת המטרה. אבל אם והיהבי האדם עושה מעשים מסוימים, נתינה, חסד, הענקה, הלימוד והוא מצפה למחיות כפיים וכשאין הוא מתוסכל ומאכזב, הוא כועס, הוא שונא, הוא עוין, אז כנראה שהוא לא מחפש את המטרה, את התהליך, את היוד, אלא את הצ את המש צדדי, את המחיות הכפיים. אם כן, צריך האדם ליישר

את המצפן והמצפון מחדש. יש הרבה מאוד דברים. מחיות כפיים בהחלט מעודדות, פרגון בהחלט מעודד, אבל גם אם זה לא היה, בכל מקרה היינו עושים זה נכון. בגלל מחיות הכפיים, בגלל העידוד, נעשה את זה במקום השקעה מ1 ברמה שש נעשה ברמה 10. אבל גם בלי זה היינו עושים ברמה שש. אם כן, יש כאן גרעין אמיתי של רצון לעשות את הראוי, את האמיתי, את הייעוד ואת השליחות, יש כאן גם מערכת נוספת של תוספות, אבל העיקר הוא העיקר. ‏y