"בכיתי, ביקשתי שירחמו עליי": אסתר סודאי משתפת בחוויות מהעולם העליון

הגושים שלך קטנו אמרתי א זה דבר שהוא אפשרי אמרה לי לא יודעת לא את מעשית אבל הם קטנו אמרתי תודה עודתי לקדוש ברוך הוא ואז א הוצאתי את היומן לקבוע את הניתוח אז היא אומרת לי מה את עושה אמרתי לה את אמרת שלא משנה מה אנחנו קובות ניתוח היא אומרת לי לא אז לא הבנת קיבלת את החיים שלך במתנה זה היה ערב שבת והלכתי לישון ופתאום אני מוצאת את עצמי במקום שהוא אני מבינה שאני לא פה א ואני רואה שלושה דיינים אני לא רואה את הפנים לא רואים שם פנים באמת אבל מרגישים את הדמויות מרגישים את את ה את ה את יודעת מי הם ושלושתם אה מתווכחים שאני צריכה להישאר שם אני צריכה לחזור לארץ אני רואה את סבתא שלי סבתא שלי רומייה זכרונה

לברכה לבושה בשמלה לבנה היא מטפחת לבנה והיא מגישה לי ספר תהילים עם אותיות זוהרות ומעל שתינו בפסוק רבות בנות עשו חיל ואת על תלכולנה ואני שם בוכה ואני מבקשת שירחמו עליי, אני מבינה שרוצים שאני אשאר שם. מבקשת שיחמלו עליי. יש לי ילדים קטנים בבית, אני לא רוצה לא רוצה לעזוב אותם. הייתי בת 42, אני מרגישה אהבה. אהבה שאי אפשר אי אפשר להסביר את האהבה הזאתי. ואז פתאום נכנס צדיק מכובד כזה והוא ככה דופק על השולחן והוא מצביע על הדן האמצעי והוא אומר מה שהוא פסק עושים וברגע אחד התמונה מתחלפת ואני רואה כמויות של צדיקים כמויות שאני יודעת אני לא באמת מכירה עכשיו אם ישאלו אותי אני לא יודעת מי אבל שם ידעתי כמויות

של צדיקים שחלקם נפטרו וחלקם חיים איתנו וכולם בפה אחד וגם זה גם לא פה אחד. זה הם כאילו מדברים, כולם מדברים בכמו בטלפטיה, לא באמת במילים וכולם אומרים לי פה אחד, תמסרי לעם ישראל שהקדוש ברוך הוא אוהב את כולם. הקדוש ברוך הוא אוהב את כולם להתפלל על כולם. ותוך כדי זה מראים לי את כל גוני הקשת של עם ישראל. פתאום בשניות אני מרגישה את עצמי חוזרת חוזרת לכאן ודרך הרגליים קשה לי קצת להסביר זה היה פשוט כאילו הנשמה שלי חזרה דרך הרגליים והרגליים היו קפועות וכבדות לא יכולתי לזוז רק הרגשתי מין תחושה בכל השבת הזאתי שמשהו קרה לי ושלא הייתי פה הרגשתי שכאילו עמדתי למות ולא הבנתי אני אסתר, בת 44, נשואה בשנית, עם

ארבעה ילדים בעיסוקים שלי אני אדולה, מדריכת הכנה ללידה, מטפלת ביסוי בנשים, מטפלת בטרפת ממדים ורקזת מוקדת שייכות בשמרון. לפני שנה וחצי גילו אצלי גושים בחזה. בהתחלה נבהלתי קצת אבל הבנתי שהקדוש ברוך הוא אומר לי פה משהו יש איזשהי עבודה שאני צריכה לעשות עם עצמי הבנתי שבעצם העולם הפנימי שלי מקרין החוצה ויש משהו שחוסם והתחלתי לעשות עבודה א להבין שזה הגושים בעצם אומרים לי שיש בי כעס עצור או או דברים לא פטורים ו והתחלתי לעבוד במקביל אה פניתי תי לרב מאוד מאוד צדיק אה ביקשתי עזרה כי לא ידעתי מה לעשות והרב הנחה אותי הוא ליוה אותי בזמן הזה וביקש ממני גם לקבל לעצמי קבלה של שמירת עיניים ובהתחלה לא כל כך

הבנתי אני אישה למה אני צריכה לשמור עיניים אבל מה שהרב אמר עשיתי ולאט לאט התחלתי להבין את העומק של ה של הקבלה הזאתי שזה לא רק לא להסתכל בדברים אסורים או לא צנועים א אלא לשמור את העיניים שלי מלשפוט אנשים מלדון כל אדם לכף זכות ווממש הרגשתי תהליך א של עבודת בירורים בזמן הזה הייתי גם בתהליך של בדיקות והרופעה תמיד אמרה שלא משנה מה יהיה גם אם הגושים האלה הם א שפירים אני חייבת ניתוח בגלל שהם גדלו בצורה מאוד א מוזרה וחשודה וכל פעם נשלחתי לעוד בדיקות א כל פעם היה משהו שלא היה בסדר ושוב כל מפגש עם הרופא היא אמרה לי קחי בחשבון שתצטרכי ניתוח אנחנו פשוט מחכים לראות אם זה אם זה שפיר זה ניתוח מסוים ואם זה

חלילה משהו אחר זה ניתוח אחר אחרי שלושה שבועות של ככה המתנה אני מגיעה לקבל את התשובה של הביופסיה האחרונה שעשו לי. והרופה ככה אומרת לי, "א את יודעת שהכל בסדר?" אמרתי לה כן, אני יודעת שהכל בסדר. הייתי ככה בטוחה ש שאני בדרך טובה. היא אומרת לי, "הגושים שלך קטנו." אמרתי, "אז דבר שהוא אפשרי." היא אמרה לי לא יודעת לא מעשית אבל אה הם קטנו אמרתי תודה עודתי לקדוש ברוך הוא ואז אה הוצאתי את היומן לקבוע את הניתוח אז היא אומרת לי מה את עושה אמרתי לה את אמרת שלא משנה מה אנחנו קובות ניתוח היא אמרת לי לא אז לא הבנת קיבלת החיים שלך במתנה לכי הביתה תחבקי את בעלך ואת הילדים הכל בסדר את לא צריכה ניתוח התקשרתי לרב

איך שיצאתי משם. כבוד הרב, עוד לא הספקתי לדבר, הוא כבר אמר לי, "כן, אני יודע. חיכיתי שתקבלי את התשובה בדרך הטבע, איך שאומרים. א קיבלת את החיים שלך במתנה. אותם מילים כמו של הרופעה." אמרתי לו, " כן, כוד הרב, אני ממש אמרו לי את זה עכשיו אני מרגישה ככה." אומר לי, "לא, לא הבנת." "את זוכרת את אותו ערב שבת?" אני אומרת לו, "כן, בטח." אז הוא אומר לי, "את זוכרת הכל?" אמרתי לו כל פעם נזכרתי בפרטים ואז הוא אומר לי אז זה לא היה חלום את היית בבית דין של מעלה והיו שם שלושה דיינים הדיין האמצעי שהיה שם זה הייתי אני הייתי איתך שם ולא הבנתי קצת קשה להבין את זה אואמר לי את קיבלת את החיים במתנה את התחייבת שם למסור

לעם ישראל שהקדוש ברוך הוא אוהב אותם ושיתפללו אחד על השני ושיאהבו אחד את השני. לא לפחד מהמושג הזה חזרה בתשובה. כי חזרה בתשובה זה לשוב לקדוש ברוך הוא. זו העבודה. אם הקדוש ברוך הוא נותן לנו איזשהיא כביכול מכה, הוא גם נותן איתה את התרופה. בואו תעבדו על זה. וזה לאהוב את עצמנו ואחד את השני. כי כשאנחנו ביחד אף אחד לא יכול עלינו. ‏Ja.