עונג שבת - עונה 3: פרשת ויקהל (עם כתוביות בעברית)

שלום לכם, ושוב ברוכים הבאים. תודה רבה ללהקת הבית שלנו: דוד ביתן, יוסי ישראלי על הבגלמה וחובב הילל על הדרבוקה. ברוכים הבאים לאורחים שלנו: לרב אסוס כמובן, לרב שטרנליב, לרב יהושע וקסלר, לזמר החבר היקר אופיר סלומון ולסטנדאפיסט שלנו יעקב חמו. מגיע לכם מחיאות כפיים. יובל טייב! -תודה, תודה. אנחנו בפרשת ויקהל והפרשה שלנו פותחת באיסור עשיית מלאכה בשבת, אך לב ליבה של הפרשה עוסק בהקמת המשכן בפועל על ידי האומנים שנבחרו לכך ותיאור התרומות הנכבדות שהובאו על ידי העם לצורך הקמתו. האם יש לדעתכם קשר בין הציווי הפותח בפרשה לשבת לבין הציווי של הקמת המשכן שבא לאחריו? ושאלה מעניינת נוספת: מה היה חלקן של הנשים

במלאכת הבנייה? אם בכלל. כדי לענות על כך אני רוצה לפנות לרב התוכנית שלנו הרב אליהו אסוס. שלום עליכם. -שלום וברכה. עונג שבת שלום. -עונג שבת שלום. מה הרב אומר על כך? האם יש קשר? בוודאי שיש קשר. מאיפה נדע מהן המלאכות האסורות בשבת? יש לנו, על פי התורה, יש לנו 39 מלאכות שנקראות אבות, וכל הדבר שדומה להן נקראים תולדות. כמו אבא ובנים, שהבנים דומים לאבא, אז יש לנו 39 מלאכות שנקראות אבות. וכל דבר שדומה להן בהגדרה נקרא תולדות, שזה הרבה יותר מ-39. יש אומרים אפילו שזה 39 תולדות לכל אב, עד כדי כך שאם סופרים אותן, וכולן מדאורייתא, כולן מן התורה. איך אני יודע מהן המלאכות שנקראות אבות? אז זו בדיוק השאלה שלך -

זו שאלת הגמרא. הגמרא אומרת: מפני מה נסמכה פרשת המשכן לפרשת שבת - למלאכת שבת? ללמד אותי שכל המלאכות שהיו צריכים לעשות בשביל המשכן הן המלאכות שאסור לעשות בשבת. וזה בא גם ללמד אותנו שמלאכת המשכן אינה דוחה את השבת, השבת היא הרבה יותר גבוהה. אפילו שרוצים לעשות בית לכבוד השם יתברך זה לא דוחה את השבת. יש דבר אחד שיכול לדחות שבת - רק פיקוח נפש של יהודי. ולא רק פיקוח נפש, אפילו ספק של פיקוח נפש. ואפילו אם זה ספק יהודי, ספק גוי, ספק חי, ספק מת - גם כן מחללים את השבת, שמא יהודי יוכל בזכות חילול השבת האחד לשמור שבתות הרבה. "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת - לדורותם ברית עולם." אומרת הגמרא: עדיף

שיחלל שבת אחת בשביל שישמור שבתות הרבה. לראות מה החשיבות של יהודי יותר מהמשכן. אם אנחנו רוצים לדעת: תגיד לי, לעשות בית המקדש או להציל יהודי? להציל יהודי קודם. מלאכת המשכן אינה דוחה את השבת. להציל יהודי שימשיך לשמור שבתות - עדיף מאשר לעשות את המשכן. יפה מאוד. תודה לך, הרב אליהו, על הפירוט המדוקדק, כרגיל. ואני פונה אליך, הרב יהושע וקסלר. אתה בעצם מ"מרכז לימוד העמק." נכון. -ספר לנו קצת. אני חלק מבית כנסת שבאמת השם שלו באנגלית זה "עמק לרנינג סנטר- " מרכז לימוד בעמק. וזה בית כנסת קצת מיוחד שהחל לפני כשש שנים מכמה מבעלי הבתים בשכונה שלנו. אנחנו בדרום ירושלים, בשכונת קטמון, בשכונת תלפיות, בקעה,

המושבה הגרמנית. ולפני כשש שנים כמה מבעלי הבתים מהשכונה חשבו שהם רוצים לבנות בית כנסת קצת דומה למה שיש בחוץ לארץ. באמת ארץ ישראל זו ארץ מצוינת, רק הרבה טוב להגיד עליה. איזה שוני יש בין בתי הכנסת בישראל ל... -אני אסביר לך. בחוץ לארץ לפעמים במקומות שאין כל כך הרבה יהודים אז מיד יש ציבור, ציבור של היהודים ששם מתאחד ביחד והם מתפללים ביחד והם לומדים ביחד. וברוך השם בארץ ישראל יש הרבה הרבה יהודים אז לפעמים אין כל כך ציבור, הרגשה של ציבור בהרבה מקומות כמו שיש שמה, ובפרט בשביל הציבור שלנו, של העולים, הם הרגישו מאוד שהם לא חלק מהציבור עצמו אז כמה מבעלי הבתים רצו לבנות קודם כול לציבור אבל גם ביחד עם זה,

הם רצו שזה ייבנה על מקום של תורה. אז הם פתחו ביחד גם בית כנסת וגם כולל של אברכים, ואני הייתי אחד מהאברכים בהתחלה. בכולל שם היו בסביבות עשרה אברכים בהתחלה. וזה מאוד מוזר, אבל הרבה הרבה עולים אומרים שאחרי שהם עושים עלייה לפה, יש להם קצת ירידה בפן הרוחני. קצת ירידה שפתאום הם לא... -לא מוצאים את עצמם. כן, לא מוצאים את עצמם ולא מוצאים מקום ללמוד, מקום שהם יכולים להמשיך... -להתחבר. להתחבר, להתחבר, וגם להתחבר עם התורה עצמה. אז עשו שניהם ביחד וזה היה מושג שבהתחלה הייתי קצת מפחד להצטרף לזה. אני הייתי בחור אברך בישיבת "מיר," הייתי לומד בשכונה אחרת. ולבוא לשכונה הזאת, הייתי מפחד איך אנחנו נתחבר עם

הקהילה. שם יש ציבור מאוד מורכב. אז ביום ראשון של הכולל מאיזושהי סיבה המנהל הרב שלום ארז הוא אמר לנו שהיום אנחנו מתחילים חצי יום. אז חשבתי: יש לי יותר זמן בידיים שלי, בוא נלך לכותל - זה לא רחוק מהכותל. בוא נלך לכותל להתפלל בכותל בשביל סייעתא דשמיא. הרגשתי שיש משהו גדול, משהו חשוב שקורה פה. הלכתי לשם להתפלל מנחה, ובאמצע מנחה פתאום שמעתי רעש מוזיקה. פניתי לראות מה קורה שם והלכתי להתפלל שהקב"ה ידריך אותי איך לנהוג עם עצמי. ופתאום הייתה הכנסת ספר תורה שם. הייתה הכנסת ספר תורה. באמצע היה ספר תורה ומסביב לספר תורה היו כל סוגי היהודים: היו שם ליטאים וחסידים ודתיים וחיילים, מזרוחניקים, הכול ביחד. היו

ממש כל סוגי היהודים, בוודאי חלק שלא היה דתי בכלל. משם לקחתי שמה שהקב"ה רוצה להגיד לי זה שכולם סביב ספר התורה עצמו, שכל זמן שבית הכנסת שלנו יהיה סביב - שהמרכז הוא רק התורה עצמה ואנחנו נרחיק עצמנו הכי הרבה שיכולים מכל הפוליטיקה שקורית. לפני קצת זמן היו בחירות והרבה התקשרו אליי מהמפלגה הזאת, מהמפלגה הזאת: תשמע, הרב יהושע, אתה צריך לעשות משהו בשבילנו. הרב אמר: בבבב... ואמרתי להם: אולי, אולי, אולי. אבל התפקיד שלנו זה פשוט לא להתחבר לשום פוליטיקה, ולכן יש לנו ציבור מאוד יפה. יש חרדים שמה ויש דתיים לאומיים שמה, יש הכול ביחד וכולם ממש מאוגדים. -יפה מאוד. מה שבעצם צריך לקרות בכל מקום. לא צריך בית כנסת

מיוחד לזה. אתה יודע, כשאני ביקרתי באומן אצל רבי נחמן מברסלב, יש את התכונה הזאת שכולם מאוחדים: מה קורה, אחי, איך אתה מרגיש? כולם מרגישים את התחושה הזאת. אני לפעמים תוהה ואומר: חבל שאנחנו לא מרגישים את זה ככה ביום-יום סתם ברחוב ולא צריך לטוס עד לצדיק. אבל זה מעניין מאוד. וגם כן עוד דבר שאולי אפשר לספר לצופים שלנו: שבקהילות מסוימות בעולם, לדוגמה, שבת בבוקר, האנשים מגיעים בשבת בבוקר לבתי הכנסת והם חוזרים הביתה רק בערב כי יש כל הזמן את ההתעסקות: משפחות שלמות מגיעות, מתחיל משחרית, סעודה כולם ביחד, כל המשפחות, ואחרי זה זה מנחה, כולם ביחד, ואחרי זה סעודה שלישית, כל המשפחות. בגלל זה זה נקרא בית הכנסת

- שמכנס את כולם תחת כיפה אחת. אבל אני רוצה לשאול אותך. אני שמעתי שאתם התעסקתם בפרויקט הזה. אנחנו השבת הזאת מדברים בפרשת השבוע על מצוות השבת, ואתם בעצם התעסקתם עם הפרויקט הזה שנקרא "השבת העולמית." נכון. -תספר לצופים שלנו. באמת במשך כמה שנים אנחנו הצטרפנו לפרויקט הזה באופנים אחרים, אבל השנה הזאת עשו משהו מיוחד, שכל מי שהגיע לשם מאוד התלהב מכל מה שקרה שם. זה פרויקט שהתחיל בדרום אפריקה. הרב הראשי שם, הרב וורן גולדשטיין, הוא התחיל עם הפרויקט הזה והרעיון שלו, אני חושב לפני שש שנים, משהו כזה, היה שהוא רוצה שבת אחת כל מי שהוא יהודי, לא משנה כמה הוא קשור ליהדות, לא יהיה קשור - כל יהודי רוצה לשמור שבת

אחת. הוא עשה את זה בהתחלה בדרום אפריקה ושם היה "מאוול", כולם היו שומרים שבת, אנשים שאף פעם בחיים לא שמרו שבת או במקרה, הרבה מהם המשיכו. חשוב: זה נעים - והמשיכו. אז בשנה הבאה זה הפך לעולמי ובכל העולם ציבורים אחרים עשו משהו לכבוד שבת. יש שעשו הפרשת חלה, כל מיני דברים. והשנה אנחנו עשינו משהו שהיה קצת שונה אבל מחזק מאוד. מה שאנחנו עשינו היה שאנחנו לקחנו מסכת שבת. מסכת שבת זו מסכת ארוכה ואנחנו חיפשנו עוד חברותא לכל דף של המסכת. זה יותר מ-300 אנשים. באמת היה קרוב ל-350, אולי קרוב ל-400. שלא היו כולם רק אחד על אחד, לפעמים היה אחד עם שניים, משהו כזה, ואמרנו לכל חברותא: אחד מהחברותא צריך להכין מראש את

הדף, להיות מסוגל לעשות את זה. ובאותה השעה ובאותו מקום כולם נכנסו ביחד בשלוש וחצי ללמוד את הדף שלהם. אז מה שאנחנו עשינו, השכרנו אולם חתונות והיה יפה. כל מי שנכנס הרגיש: וואו, אני מגיע לחתונה, משהו יפה פה. ועל כל שולחן היה מוכן הדף שלו, המקום שלו עם החברותא שלו, והיה לכולם שעה וחצי ללמוד את הדף שלהם. ובאולם השמחות הזה יכלו להרגיש את הכוח של התורה, כל אחד עם הדף שלו. הרבה הרבה הגיעו. -עוצמתי מאוד. כן, הרבה הגיעו שבעצם לא היו לומדים כל כך הרבה, ולפעמים לא לומדים הרבה זמן. הרבה הגיעו עם הילדים שלהם - אב ובן מבוגרים שלא למדו ביחד במשך שנים שנים שנים. כל אחד שהגיע הרגיש טוב. אז כשנכנסו כולם הייתה

מוזיקה קצת, כולם ישבו. -מרגש מאוד. כן. ובסוף היה סיום של כל המסכת שהכול נלמד באותו מקום והייתה לנו תזמורת מאוד יפה. הרב יהושע רוט עושה יפה מאוד. והיו ריקודים ואחרי זה קומזיץ עם אוכל וכל מי שהגיע... -תזמינו אותי בפעם הבאה. אה? -תזמינו אותי בפעם הבאה. אוקיי, תן לי מספר טלפון. -אתה מרגש מאוד. והלוואי ונחווה את החוויות האלו לא רק בהזדמנויות מסוימות ובמקומות מסוימים. הלוואי שנזכה לחוות את זה ביום-יום. אמן. איתנו אופיר סלומון. אני מספר לכולם שזה ממש כמו אח קטן בשבילי. כישרון אדיר ענק. אני מאמין שאתם רובכם לפחות שמעתם אותו. אם לא - תכף תתפעלו מהעוצמות ומהקול המדהים. מה תשיר לנו, אופיר? יובל, זו זכות

בשבילי להיות כאן. -תודה רבה. תוכנית מדהימה, בפרט שאתה מנחה אותה. שיר לכבוד שבת, "אלעד לי לעד, " שיר שכולם שרים בשבת ואוהבים. אז עם צוות הנגנים שלנו. -בכבוד. מחיאות כפיים, אופיר סלומון. אופיר סלומון! -תודה רבה, תודה רבה. איזה יופי, איזה יופי! תשמע, הרב שטרנליב הולך לספר לנו סיפור, ואני חייב לגלות לכם שהוא יצר לעצמו קהילה עצומה שמחכה כל שבת לסיפורים. זה פשוט מדהים. מהתגובות שמקבלים פה במערכת, פשוט מדהים. אחיין שלי עם דף ועט. -יושב ומשכתב את הסיפורים. נו, אתה רואה? -הנה עוד אחד לכבוד האחיין. בעזרת השם. מה הכנת לנו? -סיפור מאוד מרגש על ה"ויקהל" הזה, על הערבות ההדדית ומסירות הנפש על יהודי. ממש

מדהים. ערב יום כיפור בעיירה לובביץ.' רבי שמואל, כבר מגיע הצוהריים, כמה שעות לפני היום הגדול והנורא, מתכונן, מתכונן, תהילים. פתאום נכנס חברו הטוב, צונח על הספסל ואומר: אוי, אוי, איזה צרות, איזה צרות לעם ישראל. שואל אותו רבי שמואל: מה קרה? הוא אומר לו: תשמע, אני הרי מוכר צעיפים. עברתי ליד הבית של הפריץ, פתאום אני שומע: יהודי, עמוד! אני אומר: וואי, וואי, וואי, סכנת נפשות. מה קורה? הוא אומר: אז ראיתי את המשרת. המשרת אמר: אני רוצה לקנות צעיף. טוב, מכרתי לו צעיף. הוא אומר לו: תשמע, אני חייב לספר לך שפה, אצל הפריץ, בבית שלו, יש משפחה כבר משבוע שעבר שהפריץ שם אותה בכלא אצלו כי הם חייבים לו הרבה כסף,

ומחר בבוקר יש את הטקס של הוצאה להורג של בעל המשפחה. זה מה שהיה, חיי אדם הפקר. שמע את זה רבי שמואל, לקח מיד את הדברים שלו, קם ורץ מחוץ לבית המדרש. לאיפה הוא הולך? לפריץ. לא אכפת לו מהכלבים, לא אכפת לו מהשומרים, נכנס לתוך החדר של הפריץ. הוא אומר לו: כמה צריך כדי לשחרר אותם? צוחק הפריץ. איזה... זה סכומים אדירים. הוא אומר לו: תגיד לי כמה. הוא נוקב בסכום אדיר אדיר אדיר אדיר, שהוא אומר לו: גם את הסכום הזה וחוץ מזה עוד ריבית על זה שאני צריך לבטל את הטקס של ההוצאה להורג. הוא אומר לו, רבי שמואל: עד היום בערב יש לך את הסכום. אה, צוחק. אין לך סיכוי. טוב, רבי שמואל עובר בכל העיירה, בכל הבתים, ערב יום

כיפור. מצליח עם כל מה שאפשר, כמה גרושים, כמה רובלים. מה עושים? חייבים להציל את היהודי הזה. ואז הוא עובר ליד בית מרזח. טוב, הוא אומר: אין מה... נכנס. נכנס, רואה שם כמה יהודים שלא שומרים תורה ומצוות. תכף יום כיפור, נמצאים בבית המרזח, שותים, כבר שיכורים לגמרי, משחקים שמה, לא יודע, פוקר, משהו כזה, משחק קלפים. טוב, הוא בא אליהם: תשמעו, רבותיי, יש פה מצווה חשובה. יש הקונה עולמו בשעה אחת. יש משפחה - אני חייב להציל אותה, את האבא. והם צוחקים, כבר שיכורים. ועל ה... ולפני כל אחד יש סטפה ככה, ממש קופה של מזומנים לפני כל אחד. ואז הוא אומר: אתה יודע מה? בוא נעשה עסק. אם אתה עכשיו שותה את כל הכוס הזאת, יין

שרף, אבל שרף! כאילו ממש! לא יודע כמה אלכוהול יש שם. אם אתה שותה את כל הכוס, אני מביא לך את כל הקופה הזאת. טוב, רבי שמואל - "שהכול נהיה בדברו," מסירות נפש לקפוץ לתוך הזה, בלגימה אחת שותה את הכול. טוב, היהודי הזה שלידו ככה צוחק, מבסוט מהעניין. אומר: אתה יודע מה? גם אני. עשינו עסק. אם אתה שותה את הכוס שלי, אני מביא לך את כל הקופה שלי. טוב, יש לי רק שליש מהסכום. אני חייב את... כבר "שהכול" לא צריך, למרות שאני לא יודע אם הוא כיוון על זה גם. לוקח, שותה את כל הכוס. הוא כבר לא יודע מה הוא רואה או לא רואה. וגם השלישי כבר התלהב מהעניין, אומר לו אותו הדבר: תשתה את הכוס שלי. מעל הטבע שותה את הכוס השלישית.

איכשהו לוקח את כל הכסף שהיה שם מספיק, איכשהו נזכר עוד בגרם דעת שנשאר לו שיש כזה דבר שיש משפחה ופריץ, רץ לתוך הבית של הפריץ, מביא לו את הכסף: הנה! והוא לא מבין מאיפה, אבל מילה זו מילה. משחרר אותו. איכשהו ברגעים האחרונים שלו הוא מצליח להגיע לתוך בית הכנסת חזרה, מתחילה תפילת יום כיפור. הוא צונח שמה ליד הכיור. כולם אומרים: מה זה? מה קרה לשמואל? הוא עם בגדים של יום חול, הוא שיכור, מה זה? ישן ישן ישן עד אמצע הלילה. כולם שם באמצע הלילה נמצאים, לומדים תהילים, לילה של יום כיפור. פתאום הוא התעורר, רבי שמואל, נכנס, הוא מגיע לתיבה, דופק על התיבה ואומר, מתחיל לשיר את הכול, את השיר של "אתה הראת לדעת"

שבשמחת תורה כשהם פותחים את ספר התורה. "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים, אין עוד מלבדו." ערב יום כיפור, כולם מסתכלים. בוא'נה, הוא בכלל השתגע. ואז בא הרבי ואומר: תשמעו, רבי שמואל, במה שהוא עשה היום הוא כבר תיקן את כל מה שהוא צריך לתקן עד שמחת תורה. וזה הכוח של יהודי שהוא, איך אומרים? לא רואה בעיניים. אם הוא יודע שיש יהודי בצרה, הוא לא חושב, הוא מוסר את הנפש. וזה הכוח שלנו, הכוח של הקהילה, הכוח של השבת, הכוח שאנחנו מתכנסים ומתאחדים, וזה הכוח של עם ישראל. יפה מאוד! חזק וברוך! חזק וברוך! הרב יעקב, מה נשמע? -ברוך השם. איך אתה מרגיש? וואלה. -וואלה. מצוין. אתה יודע שאנשים אומרים לי בבית, אומרים לי:

תשמע, אני מקנא בך. אני אומר: וואי, ברוך השם. למה אתה מקנא בי? כי אתה יושב ליד יובל טייב, שומע את השירים בלייב. אוהו, אוהו. זה המקנא. טוב, דיברנו פה על השבת, הרב דיבר פה כל כך יפה על השבת, אז אני גם גיליתי שאם עם ישראל אוכל שתי שבתות רצופות גפילטע פיש, עם ישראל נגעלים. לא, באמת, אני... את האמת, יש... התווכחתי לא מזמן עם איזה אחד. אתה יודע, שולחן שבת, צריך לאכול בשר. והייתה איזו שבת חתן ואחד שלא אוכל בשר. אני אומר לו: למה אתה לא אוכל בשר? הוא מתחיל, אתה יודע, אתה מכיר את היפי-נפש האלה: בשר זה רצח, תראה מה עושים לבעלי חיים, איך הורגים אותם, איך מתעללים בהם. אני אומר לו: אבל התורה מצווה אותך

לאכול בשר. אז מה? בשר זה רצח. תראה. אמרתי לו: רגע, רגע, ודגים אתה אוכל? הוא אומר לי: כן. אמרתי לו: מה, ודגים זה לא רצח? מה, לא מוציאים אותם מהמים? מה הוא אומר לי? לא, לדגים אין זיכרון. אמרתי לו: אז מה, גם לסבתא שלי יש אלצהיימר. אתה רוצה ביס? אני באמת, סתם שאלה ככה לכל הצופים בבית, איך קוראים לאחד שלא אוכל בשר? צמחוני. -צמחוני. אחד שלא אוכל אוכל מבושל? טבעוני. אחד שלא אוכל אוכל מתובל? אשכנזי. לא, סתם. לא, אני אגיד לכם את האמת. אתם מכירים את אלה שנכנסים לכל מיני חנויות כאלה, אתה יודע, של שווארמה וכאלה. אתה יודע, אתה מכיר את זה שכל השולחן שלו מלא מלא מפיות ומלא כאילו לכלוך והוא אכל איזה כמה מנות

והוא בא כזה תמיד, אתה יודע, הם תמיד באים כזה, דופקים כזה על הבטן כזה: סלח לי, כמה יצא כל הנזק? הוא אומר לו: צנתור. יש את אלה שבאים אליך. אתה יודע, פעם אחת ישבתי עם אשתי ואכלתי באיזו מסעדה וזה ואכלנו, אתה יודע, סטייק, אתה יודע, פעם ב... יום נישואין, מוציאים אותה, אוכלים איזה סטייק. פעם ביום נישואים. -פעם ביום נישואים, כן. אז פעם אחת איזה מישהו בא אליי, עושה לי כזה, התחיל לבוא לי כזה: מה זה? זה רצח! זה רצח! אתה רוצח! אתה רוצח! אמרתי לו: שמע, אני לא רצחתי אותו. אתה רוצה, תגיד מעלים ראיות, אבל אני לא רצחתי. וגם יש כאלה שגם... פעם אחת אכלתי איזו מנת שווארמה, פעם אחת איזה מישהו בא אליי, אומר לי: זה

רצח! זה רצח! אמרתי לו: תשמע, מנת שווארמה פה זה לא רצח, זו שחיטה! זה הרבה כסף. אבל באמת אני רק אגיד איזה משהו קטן על העניין של לחם משנה, לחם משנה. ובאמת היה סיפור. הרי תכלס, בסופו של דבר כל אחד פה מאיתנו... אני חזרתי בתשובה. כל אחד בעצם צריך להבין שהוא צריך... הוא בא לתקן פה את עצמו. כל אחד בא לתקן פה את עצמו, ואי אפשר לתקן את עצמך על ידי שום דבר אם לא על ידי תורה ומוסר. אבל המוסר זה בעצם... אז היה פעם אחת איזה צדיק אחד שהוא כל כך צדיק במוסר, אמרו לו: תסביר לנו כאילו. היה לומד כל יום שלוש שעות מוסר. כל יום שלוש שעות. אמרו לו: שמע, תלמד חצי שעה מוסר, עוד שעתיים וחצי, אתה יכול להיות גדול דור!

אמר להם: תראו, כשיש לי שני לחמים בלחם משנה - יש לחם אחד שהוא שלם אבל חסר, ולחם אחד שהוא שלם אבל קטן - על מה בוצעים? על הקטן והשלם. אמר להם: כשאני אעלה לשמיים אני רוצה להיות שלם, קטן ושלם ולא מלא וחסר. זה ה... -יפה מאוד, יפה מאוד. יישר כוח. טוב, שבוע שעבר שמענו ממך דברי תורה וסיפרנו לצופים שהוא לומד בכולל דיינות, האברך המצוין. -דיין אני כבר לא אהיה. למה? -כי אין "סמוי מן העין." אהה, בעזרת השם. -סתם, בעזרת השם. מה זה הספר? ספר לנו. -יש פה כמה בדיחות שכתבתי לכבוד שבת קודש. יש פה ספר של בדיחות על החגים. בוא, תראה אותו. -"וצחקת בחגיך." שהוא גם נמכר פה באתר הידברות, של שופס ספרים שמה. יש פה כמה

דברים שאסור לעשות בשבת, רבותיי. מה אסור לעשות? אסור ללמוד הרבה. אתה יודע למה? משום חורש. אסור לשחק שש בש - משום מעמר. מעמר ב-ע, כן? אסור למסור דרישת שלום לחבר, למה? משום דש. אסור לשמוע מוזיקה - משום מרקד. אסור לצחוק הרבה משום קורע. זה לא נכון. ואסור לסמוך על אף אחד משום בונה. יפה. -אסור לבנות סוכה - משום מכה בפטיש. ואסור לעצבן את האישה - משום מבעיר. אף אחד לא רוצה לעצבן את האישה. אני אוסיף לך עוד אחד. -כן? אסור לגנוב לך בדיחות - משום מעביר מרשות לרשות. חזק. -יפה! אז מי שרוצה את הספר, יוכל למצוא אותו באתר הידברות. יישר כוח. מיד יצטרף אלינו הרב מרדכי לוי. זה גם הזמן לומר תודה לך, הרב אייל ישראל

שטרנליב, על הסיפורים המדהימים והמחזקים בכל שבוע ושבוע. יישר כוח. -הזכות שלי. יישר כוח ענק. אני מבקש שוב לשמוע את אופיר סלומון. אפשר? וואי, ועוד השיר הזה. מה תשיר לנו? אה, הוא גילה לך מה הוא הולך לשיר? איזה שיר? -"אלוקים." אבל אמרנו יש דברים נסתרים. -יש דברים נסתרים. יש דברים נסתרים. "אלוקים", מחיאות כפיים. אופיר סלומון. כל הכבוד. אופיר סלומון. מגיע לו מחיאות כפיים. תודה רבה. -מרגש ומדהים. הצטרף אלינו הרב מרדכי לוי היקר. תודה רבה שבאת. תודה רבה שאתה מגיע מדי שבוע בשבוע, מחזק אותנו, את הצופים בבית. יישר כוח. אנחנו מיד נשמע את הרב. רק לפני כן אני רוצה להפנות שוב שאלה. כשלי יש קושיות - יושב מולי

הרב אסוס, כל הקושיות מופנות ישירות אליו. אז אני רוצה לשאול אותך, הרב, הנשים תרמו את מיטב תכשיטיהן להקמת המשכן. זה נגמר בזה או שהנשים היו חלק פעיל גם בהקמה עצמה? כל מה שאנחנו לא יכולים לעשות, הנשים עושות, ואין כמו הנשים בעולם. ככה הגמרא אומרת, אין כמו הנשים בעולם בטוויה ובפלך. כך הגמרא אומרת. החוכמה הכי גדולה של אישה היא בטוויה, כמו שכתוב לנו באשת חיל: "ידיה שילחה בכישור וכפיה תמכו פלך." אז זו עבודה שאנחנו לא יודעים לעשות. וצריכים להודות על האמת, שנשים הן הרבה יותר טובות בהרבה דברים. וצריכים אותן לעבודת המשכן, והן עשו את עבודת הטוויה, לטוות את כל העורות וכל הדברים. אבל הדבר הכי גדול שהן ידעו

לעשות, שזו חוכמה עצומה, שהא ידעו לטוות על העיזים בעצמן. היו עיזים חיות, חיים. העז לא נשחט, לא קילפו את העור עדיין. איך שהעז חי, הן היו טווות על העיזים בעצמן כל מיני ציורים עם תכלת ועם ארגמן, עם תולעת שני, עם פשתן. זה לא צער בעלי חיים? -לא צער בעלי חיים. זה בלי כאבים. היו עושים את זה כמו שאפשר להכניס ככה מחט על העור באיזושהי שכבה שלא כואב, כן? הילדים אוהבים לשחק עם זה. כך היו עושים לעיזים. וזה היה... הגמרא אומרת, זה היה נותן ברק מיוחד. זה היה גדל עם העיזים ביחד, היה נותן איזה ברק מהעור כנראה. לא יודע איך עושים את זה, אבל כך הגמרא אומרת. יש דברים נסתרים. -לא נבין, לא נדע. אז זו הייתה המלאכה של

הנשים החכמות שהיו שם. אבל נשים לב איזו גאונות יש כאן. מה הגאונות שהייתה פה? ונראה מה זה החשק של הנשים לעשות מלאכה. הרי אנחנו יודעים שאדם שהוא לא טהור אסור לו להיכנס לבית המקדש, נכון? וודאי לא לעשות כלים, נכון? כי הכלים יכולים להיטמע. יפה מאוד. מה קורה אם יש אדם שהוא לא טהור? הוא לא יכול לעבוד בבית המקדש במלאכה. הנשים עשו בחוכמה, אמרו: רגע, אנחנו לא יכולות לטוות, לעשות עכשיו אריגים ובדים. אנחנו לא יכולות לעשות כי אולי יש כאלה שלא היו טהורות. אין שום בעיה, בואו נטווה על העיזים. הרי בעלי חיים לא מקבלים טומאה. אז הן מצאו רעיון שגם אם מישהו לא טהור יוכל לעשות מלאכה למשכן. הן לא מוותרות על זה. וזה

בדיוק הכוח של הנשים - הן לא מוותרות לעולם, גם לא לנו הגברים ולא לעבודת השם. בגלל זה צריך להגיד לה: את צודקת. חזק. חזק מאוד. זו הייתה המלאכה הנפלאה שלהן. -חזק מאוד. אני חושב שכמדומני הרב קוק אמר: "ברוך שלא עשני אישה," "ברוך שלא עשני אישה" מהסיבה שאנחנו הגברים לא יכולים לעשות את מה שעושות הנשים. "ברוך שלא עשני אישה." לא הייתי רוצה להיות... -קודש קודשים הרב קוק, קודש קודשים. קודש קודשים. הרב מרדכי לוי היקר, מה תחדש לנו הפרשה הזאת? אני חושב שהפרשה הזאת כל כך קשורה לנושא של התוכנית: עונג שבת. מדברת על השבת, כמו שקודם גם הזכירו פה. באמת העניין של השבת, הפסוק אומר: "ששת ימים תעשה מלאכה." כתוב "ששת

ימים תֵּעָשֶׂה." לכאורה, "ששת ימים תַּעֲשֶׂה," מה זה "תֵּעָשֶׂה?" אלא אומרים, אדם שזוכה לשמור שבת אז כל השבוע מה שהוא עמל ועושה, המלאכה נעשית מאליה. זאת אומרת, השבת היא מקור הברכה, כמו שכתוב: "לקראת שבת לכו ונלכה "כי היא מקור הברכה." ואנחנו ברוך השם זוכים להתארח בשבתות. ארגון הידברות שולח הרי רבנים כל שבת, כל מי שרוצה להזמין רב, מזמין ברוך השם. קודם דיבר ידידנו היקר על השבת העולמית. אצל הידברות כל שבוע זה שבת עולמית למעשה. נכון. -ברגע שמביאים נציג מהידברות, רב, מרצה שמעביר את זה באווירה טובה. ובכל שבת השבת מעידה על המיוחדות שזה היום השביעי, יום מיוחד. והראיה - תראה, כל הסממנים שיש בשולחן שבת:

בואו ניקח, שולחן שבת מתחיל קודם כול כניסת שבת, מדליקים נרות שבת. נר בגימטרייה: נ' זה 50. ר' זה 200. 250. אם נחבר את המספרים - שתיים ועוד חמש ועוד אפס, כמה קיבלנו? שבע. שבע. ממשיכים הלאה. חוזרים מבית הכנסת, אנחנו עושים קידוש על מה? על היין. יין, בואו ניקח: י' זה 10. עוד י' זה עוד 10, זה 20. נ' זה 50. 70. שבע ועוד אפס? שבע. ואז ממשיכים. נוטלים ידיים, בוצעים על החלה. חלה - ח' זה 8. ל' זה 30. 38. ה' זה עוד 5. כמה קיבלנו? ארבעים ושלוש. ארבע ועוד שלוש? שבע. -שבע. ממשיכים למנה הראשונה - דג. "כל האוכל דג ביום דג - ניצל מדג", כתוב. דג: ד' זה 4. ג' זה 3. ארבע ועוד שלוש? -שבע. ממשיכים הלאה. בדרך כלל יש

מנת ביניים - מרק. אז מרק: מ' זה 40. ר' זה 200. זה בינתיים 240. ו-ק' זה 100. 340. שלוש ועוד ארבע ועוד אפס? שוב קיבלנו שבע. בדרך כלל יש גם במנה העיקרית אורז. -יש גם על השולחן קוניאק 777. נכון, 777, אורז: א' זה 1. ו' זה 6. ביחד זה 7. ר' זה 200. 207. ז' זה עוד 7. 214. שתיים ועוד אחת ועוד ארבע - קיבלנו שוב שבע. ובואו נסיים עם המנה העיקרית שזה בשר. אוכלים בשר בשבת. ב' זה 2. ש' זה 300. 302. ר' זה עוד 200. 502. חמש ועוד אפס ועוד שתיים: שבע. זה בא להמחיש לנו: "לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה." המקור של הברכה זה השבע, זה היום השביעי. וכמו שכתוב פה בפסוק, שאדם צריך לדעת. הרבה יהודים יש להם ניסיון

בשבת. הוא עובד במקום עבודה שהוא מקבל 300 אחוז בשבת, אז הוא אומר: כבוד הרב, קשה לי. אני רוצה לשמור שבת, אבל זה פיתוי גדול. אם אני לא אעבוד בשבת אני מפסיד. או אדם יש לו חנות או איזה עסק שהוא בעיקר בשבת. הוא אומר: שאר החנויות סגורות ובאים אליי, זה עיקר הפרנסה שלי. אם אני לא אעבוד בשבת אני אפסיד. אומרים לו: שים לב, יש מצווה לאכול דג בשבת. דג, ידוע שדג גדול רודף אחרי דג קטן לבלוע אותו, מזה הפרנסה, זה המאכל שלו. והנה דג אחד קיבל התקף לב. לקחו אותו למכון הפתולוגי לעשות לו ניתוח לאחר המוות, פרסו אותו לשניים. היו בטוחים שעכשיו ימצאו בבטנו דג קטן. כמובן מצאו דג קטן כי הוא הרי בולע דגים קטנים. אז היו

בטוחים - הוא רודף אחרי דג קטן כדי לבלוע אותו אז הראש של הדג הקטן יהיה לכיוון הראש של הדג הגדול והזנב של הדג הקטן לכיוון הזנב של הדג הגדול. אבל להפתעת המנתחים ראו - לא, בדיוק הפוך: ראשו של הדג הקטן היה מכוון לכיוון הזנב של הדג הגדול והזנב שלו לכיוון הראש. הסתבר שמה? הוא אולי רודף אחרי דג קטן לבלוע אותו אבל בפועל מה שפרנס אותו והוא אכל זה דג שזרם בדיוק לפה שלו, בלי להתאמץ. בא לומר: יהודי, תאכל דג בשבת. להמחיש שהפרנסה, מה שמגיע לך, בורא עולם יביא לך על ידי ששת ימי המעשה עד אליך בלי שתתאמץ. וזה מה שכתוב בפסוק: "ששת ימים תֵּעָשֶׂה מלאכה." אז אנחנו ברוך השם שמחים שאנחנו בתוכנית הנפלאה הזאת, "עונג

שבת," נותנים לאנשים את העונג בשבת. וכל הצופים שעכשיו צופים בנו ושומעים אותנו אם הם רוצים בעזרת השם להזמין אחד מרבני הידברות, יתקשרו להידברות. אנחנו מגיעים ללא כל תשלום. שבת בקהילה וברוך השם יש עונג שבת נפלא ואנשים יוצאים עם תובנות חשובות גם לחיים, גם לשבת. יפה מאוד, יפה מאוד. כל העניין הזה של השבע זה חזק מאוד. הרב יהושע וקסלר, אתה היית פעיל בחוץ לארץ, פעיל בקרב הקהילות היהודיות. אתה טיילת בעולם ועכשיו אתה בישראל. מה לדעתך גורם לשבת להיות הכוח הזה שמאחד משפחות, שמאחד קהילות, שמאחד חברים? זו שאלה שאין רק תירוץ אחד על זה וצריך לענות על זה בכמה אופנים: קודם כול באופן רוחני. באופן רוחני. אני אתחיל

את הסיפור. לפני יותר ממאה שנה היה מישהו באירופה שהיה לו כואב בחזה שלו. אז הוא הלך לרופא והרופא בדק אותו ואמר שיש לו בעיה בלב שלו, שפשוט לא יכול לעבוד עם זה, אין מה לעשות עם זה. והוא ביקש מהרופא: בוא תבדוק. הוא אמר: אין מה לעשות עם זה. סליחה. יש לך כמה שבועות לחיות וזהו. אז מה הוא החליט לעשות? הוא החליט ללכת לרב גדול בשעה הזאת, וזה היה החפץ חיים. אז הוא הלך לחפץ חיים. והוא פונה בבכייה ואמר: הרב, צריכים לברך אותי שאני אתרפא מהחולי הזה. והרב אמר: אני לא רופא ואני לא בר ניסים, אני לא יכול לעזור לך. מאוד מצטער. והוא ביקש והוא ביקש והוא ביקש. בסוף חשב הרב לייעץ לו ואמר לו לקבל על עצמו שכל שבת הוא

יהיה מוכן, השולחן יהיה כבר, הכול יהיה מוכן לשבת כבר בחצות היום ביום שישי ולהדליק תמיד בזמן. קבל את זה על עצמך, בעזרת השם זה יהיה לך זכות לרפואה שלמה. ואחרי כמה ימים, כמה שבועות, הוא קיבל על עצמו כל שבת בחצות היום שהכול יהיה מוכן, המפה, השולחן, הצלחות, הכול היה מוכן לשבת ובדיוק בזמן הוא הדליק את הנרות, כמו שהחפץ חיים אמר לו. ואחרי כמה שבועות ברוך השם פתאום זה הפסיק, הכאבים הפסיקו, והרופא אומר: וואו, משהו קרה פה, שהוא הבריא. הוא חזר לחפץ חיים ואמר לחפץ חיים: וואו, אתה ממש עושה ניסים ונפלאות. הוא אמר: מה אתה אומר? זה לא ניסים ונפלאות. הוא אמר: כל מצווה שבתורה היא כנגד אחד מהאיברים שבגוף. הוא

אמר: שבת זה כנגד הלב אז חשבתי לייעץ לך להתחזק בשמירת השבת שלך, להתחזק בכבוד השבת שלך. בעזרת השם זו תהיה זכות בשביל הלב שלך. יפה מאוד. -אז בתוך כל יהודי, הלב של יהודי, הלב של הרוחניות של יהודי זה השבת. אז מיד יש לכל יהודי איזושהי שייכות, איזה קשר עם שבת. משהו נוסף לזה ראיתי בחפץ חיים. \הוא אומר... נאמר בפרשת שבוע בשבוע שעבר "אות היא לעולם". שבת נקראת "אות." מה זו אות? א' ב' ג'? מה זו אות? "אות היא לעולם." אז החפץ חיים אומר בדרך משל. הוא אומר שאם יש לך חנות, אוקיי? ואתה עושה משהו, שם שלט שם שאתה עושה את העבודה הזו. ואתה הולך לחופש לכמה ימים, אז אנשים מגיעים לחנות, רואים שאתה לא שם, הולכים הביתה

וחוזרים בעוד כמה ימים. אבל מיד כאשר אתה מוריד את השלט הזה, פתאום אנשים מפסיקים לבוא. הוא אומר: שבת זה השלט שלנו שאנחנו עם הקב"ה. אנחנו פה מעידים על שמיים וארץ. אז באופן רוחני יש קשר בין יהודי לשבת מיד. לכל יהודי בעולם יש לו משהו בפנים. לפעמים זה מכוסה קצת אבל לכל יהודי. אז באופן רוחני יש קשר בין כל יהודי לשבת. יפה, יפה מאוד. יפה מאוד. אבל באופן פרקטי גם כן אני חושב שבפרט בזמן הזה בפרט בשנה שאנחנו פה עכשיו, 2019, בפרט בזמן הזה, אני חושב שיש עוד משהו שמקרב אנשים לשבת. ומה זו שבת? בנוסח ספרד אומרים "שבת היא היסח הדעת", כן? שבת היא כל זה על ייחוד. ייחוד על השם, ייחוד בין אדם לעצמו, בין אדם לחברו,

בין אדם למשפחתו, בין אדם לקב"ה. ובפרט בדור הזה, שכל אחד כל כך קשור לתקשורת שלו והווטסאפ והאימייל וזה וזה וזה, האדם כל כך מטורף כל השבוע עם כל הדברים, אז אנשים מכירים שיש יופי, יש משהו מאוד מאוד חזק להפסיק את כל זה, לעצור את כל זה ולהקדיש קצת זמן למשפחה, להקדיש קצת זמן שלא יהיה קשור לכל התקשורת הזאת, שבדרך כלל מבלבלת את כל השבוע שלנו. נכון. אז באופן פרקטי בזמן הזה אנשים מרגישים את זה וכל אחד בדרגה שלו. יש אנשים יותר ויש אנשים פחות. שבת זה לא דבר ש... -זה עונג, זה עונג שבת. זה עונג שבת. -עונג שבת. עונג שבת. -"וקראת לשבת עונג." הרב יהושע וקסלר, תודה רבה לך. אנחנו לקראת סיום והתוכנית שלנו נקראת

"עונג שבת", ולא סתם, כולה לכבוד שבת. גם הפרשה שלנו, שמענו גם את הסיפורים על שבת. ואני רוצה לחזור דווקא לתחילת הפרשה ולספר מעשה שיזכיר לכולנו מה ערכה הגדול של השבת עבור יהודי. אני באופן אישי כששמעתי את הסיפור הזה פשוט בכיתי. מסופר שבאחד ממחנות ההשמדה של הנאצים, יימח שמם, נתפסה יהודייה שגנבה. גנבה, מסכנה. מה היא גנבה? גנבה תפוחי אדמה בסך הכול כדי להחיות את נפשה. מיד הייתה עוד שנייה - ומתה. היא הועמדה למשפט לא פחות ולא יותר ביום השבת. השופטים, התובע והקצרן שרשם את הכול בפרוטוקול היו אסירי המחנה, יהודים בעצמם. התפקיד של הנאשמת היה בסך הכול לבקש ולהתחנן על נפשה שישאירו אותה הנאצים, יימח שמם,

בחיים. זה היה התפקיד שלה. היא לא רצתה לעשות את זה, ותוך כדי היא רואה את הנאצים מחייכים לעצמם. הם נהנים לראות איך היהודים מענישים זה את זה במחנות ההשמדה. כשהגיע התור שלה להתחנן על נפשה, שנייה לפני גזר הדין, היא שתקה ולא אמרה כלום. העונש שלה שהגרמנים, יימח שמם, נתנו לה היה 50 הצלפות שוט. והיא בהצלפה ה-20 כבר התמוטטה והתעלפה. פינו אותה לבקתה חזרה. ואז שאלו אותה החברות שלה לחדר: אבל למה לא התחננת על נפשך? ככה? את יכולה למות מהצלפות השוט האלה. והיא אמרה להם, היהודייה הזאת: הקצרן שכותב את הפרוטוקול הוא יהודי וידעתי שאם אני אוציא איזשהו הגה מהפה הוא יצטרך לרשום את זה בפרוטוקול ולא רציתי שיחלל שבת.

אז עם המסר הזה ועם כל הדברים הנהדרים ששמענו פה היום, אם זה דברי התורה ואם זה הסיפורים המרתקים ואם זו השירה - עם כל זה ניכנס בעזרת השם לשבת בשמחה גדולה. אנחנו שמענו את הסיפור עם כל העצב, עם כל מורת הרוח שהסיפור הזה עושה. לעומת זאת איזו רוממות רוח יש לנו בתור יהודים להיכנס לשבת ולקבל אותה בשמחה גדולה. אני רוצה לומר שוב תודה לך, הרב אליהו אסוס. לך, הרב מרדכי לוי. הרב יהושע וקסלר. אופיר סלומון. יעקב חמו. לרב אייל ישראל שטרנליב. תודה רבה לכם הצופים שאתם איתנו בכל שבוע ושבוע. תודה רבה ללהקת הבית שלנו. תודה רבה לבת-אל קייקס. לפיצוחי "הטיב" על כל השפע הגדול שמחכה לנו פה כל שולחן שבת. וליקבי ירושלים

על היינות, שמיד נטעם אותם. אני רוצה לשלוח אתכם עם חיוך גדול ועם שמחה גדולה, לכן אני מבקש ממך, אופיר, להצטרף אליי לשיר. בשמחה. -אופיר סלומון, מחיאות הכפיים שלכם.