"כל נורות האזהרה צפצפו לי": צופיה לקס על האובדן והחיים שאחרי

הרגשתי את ריבונו של עולם נותן לי שם יד ואומר לי אני איתך אני נתתי לך את זה אני לקחתי את זה ממך אבל אני איתך שם המקום הכי הכי הכי כואב שלך הרגשתי את רבונו ש הרגשתי שהוא מחבק אותי צופיה אהובה איזה קודם כל בוא נתחיל מזה שזאת זכות אדירה בשבילי באמת ובתמים לשבת מולך ולראיין אותך כי סכות בשבילי לפגוש אותך זה יתת שנים מאחורי הקלים ואז האם יום אחד אני אזכה גם לעשות איזה תמונה כיפית יחד ובכלל אמרנו שכש רק נפגשנו הרגשנו שאנחנו כבר מכירות כל כך הרבה זמן לא סמתי לב שלא נפגשנו אף פעם כאילו התישבתי והרגשתי כאילו אנחנו ממשיכות איזשהי שיחה מפעם נכנסות כבר על העומקים רות אז תוך כדי אני אומרת לעצמי וא נראה לי

שזה פ מחפה את המילה אין את רואה מה זה זה חיבור של נפש אז באמת א את יודעת כל כך הרבה שומעים עלייך וכל כך הרבה דברים ומספרים עלייך וכל כך הרבה אבל בא לי להתחיל מהתחלה בא לי את את ההתחלה שלך את צופיה הילדה הילדה הקטנה שנולדה למי ומה כן ספרי לי קצת טוב אני א התגלגלתי הרבה בילדות אני אבל אני ת שהילדות שלי מוגדרת בעיקר א ברוב היהודי ברכוב אבות העיר העתיקה איזה כיף ממש ו לא נולדתי שם אבל כן כשההורים שלי גרו שם בתקופה שנגיד בין גיל א לפרקים בגיל הילכות כן כן ואחר כך בגיל 8 וחי כשאבא שלי נהרג אז בעצם סבא וסבתא המצאו אותנו ממש אותנו את אמא את את האחים א כמו ילדים ו רגע את אומרת אבא נהרג לא כולם מכירים

את הסיפור שלך את בעצם נכדה של אדם מאוד מפורסם רב מאוד מפורסם שי ש אז בואי נתחיל מזה כן חיתי מ גדולה וואו אנשים אומרים לי זה זכות אני אומר צו גם חוה נכון אה להיוולד נצר קודם כל לאור החיים הקדוש אז קודם כל סבא שלי היה הרב גץ רב הכותל סבא וסבתא היו אנשים מאוד מאוד מאוד מיוחדים א עם כוחות נפש מדהימים שגדלו משפחה לתפארת וואו משפחה מאוד מחבקת ותומכת ועוטפת ונוכחת הייתי אומרת תמיד גץ זה היה מן זה לזקוף קומה זה באתי להגיד לך שגט זה נשמע זקיפות קומה ממש ממש אני זוכרת שתמיד הייתי אומרת בכותל היינו יורדים לכותל רוצים להיכנס למנהרות אף אחד לא נכנס זה היה בחפירות בשלבים יחסית כאילו עד 10 שנים לחפירות כן

אז תמד ילדה אי אפשר להיכנס גץ ו מילת המפתח מ תשמע ממש כל מקום שאמרתי גץ דלתות נפתחו וואו וואו ואז את אומרת עד גיל שמנה את חיה ברובע היהודי לפרקים ואז אבא נהרג איפה מה מהמה א הסיפור של המוות של אבא הוא כזה עלום החלק הראשון שלו זה תאונה דרכים אחר כך העלו אותו למונית לרמלה ומשם הוא לא של בחיים אז מה קרה שם בפרק הזמן הזה יש ספקולציות רבות רקע לאומני רקע זה זה השרה ועל זה סבא באמת נלחם להכרה שזה היה על רקע לאומני כי אומרים שהוא יצא עם אתת זה זה לא כמו היום שהכל ידוע והכל נכון ואף פעם לא פתחנו את התיק זה חלום שלי יום אחד שיהיה לי אומץ לפתוח את התיק אבל א ז ילדה בת שמנה ובאים ומספרים לך שאבא איננו

זה יותר עמוק מזה א אחי הקטן היה בן 11 יום וא כן הברית היייתה ביום חמישי יום לא לא לא משהו בכלל שאפשר להסביר אותו אפילו לא לטאר אותו אז רגע אז תכף נגיע ככה לבחירה באמת כי זאת השאלה הבאה שבאתי לשאול אותך מ ילדה שעברה ובדן של אבא וככה עוברת ממקום למקום וככה מנסים להגן עליה סבא סבתא משפחה תומכת וטובה וחמה שיש סביבה איך הפכת להיות צופיה שכולנו מכירים שכולנו חושבים שאנחנו מכירים כן כאילו השחקנית וסטנדאפיסט והמרצה והמשפיע באמת כל כך הרבה אני כשאני ננסה לחשוב איזה טילטל לקשור לך מה איזה כתר לקשור לך על אני לא יודעת זה כל כך הרבה דברים איך איך זה התחיל זאת אומרת את קודם כל תחיל בזה ששום דבר הוא לא אני

זה הכל רק רצון השם וזה רק הצעדים שהקדוש ברוך הוא עשה כי אני באמת מרגישה ככה תקשיבי לא היה לי שום קשר לבמה הפעם הראשונה שהייתי לבמה היה בכיתה יא שבטעות אחת השחקניות בשבת זכור הייתה חולה אז נטו לי לשחק איזה בחור מאיזה ישיבה אחרת בכלל לא זה לא היה אני בואי תספרי לנו את ככה תשעה ילדים את לבמות פה את בסטנדאפ פה את בפלייבק פה את א מה קורה לנישואים שלך ככה לפני ד זהו לפני הנישואים כודם כל מתגלגלים כאילו עוברים דירה ממקום למקום ו הילד השלישי שלנו ילד חינוך מיוחד עם אוטיזם בתפקוד גבוה קסם של ילד בשביל לא כאילו כדי שהוא ילמד בבית ספר טוב אנחנו עוברים דירה מתחילים בעצם להתגלגל מבית לבית לא לא מוצאים את

עצמנו מבחינת ככה להניח עד שאנחנו עוברים לגור הבית של חמי וחמותי והם גרים תחתינו יש גם את הפחד הזה של מה יגידו כי כי אני עומדת על במות מם שמדבר אני חושבת שכל השנים עד קבלת ההחלטה כן כן מאותו רגע שאנחנו מבינים שאי אפשר יותר שהנפש כבר קמלה אתה כבר לא מעניין אותך מעניין אותך רק הילדים רק הבית הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים שלי שחשבתי באותו שלב שעשיתי בחיים שלי היה לספר לילדים שלי שאנחנו מתגרשים אולי שנייה נקדים ונסביר זהו זהו אנחנו בדיוק באתי להגיד שאנחנו קצת מקדימות למוחה כי נורא ברור לנוע הסיפור אבל בעצם אוריה הבת שלך איזה מספר בכורה הבכורה שלך כן שהיא בת 20 חודש לפני 25 חודש לפני 25 שבת הבכורה וחצי

שנה אחרי שאתם בעצם זה לא מתחיל חצי שנה ככי כי היא עברה איזשהו תהליך מאוד לא פשוט א ככה שהתחיל ממתי מתי את מרגישה שמשהו לא בסדר עם אוריה שמשהו יש איזה קושי איזשהו אתגר א איזשהו היא הייתה מגי הגיל התבררות היה מ אבל לא מאתגר שונה מה שאני שומעת אצל אצל כולנו כן קצת וקרנית קצת לא משתפת פעולה את לא חוששת שזה הולך להוליד אחר בדם הכי הכי אופטימי בעולם לא חשבתי בחיים שיש לי ילדה שמתמודדת עם דיכאון לא לא שיערתי בנפשי בכלל ו מה את אומרת הילדה דוקרנית גיל ההתבגרות קשה לא רצה חיבוק לא רוצה זה מסתגרת לאלא מסגרת אלופה עם החברות אלופה עם אחים שלה כשר מעו ע ש ילד יפ מסתכלת על התמונות שלה ואני אני מאוהבת כאילו

אני אי אפשר שלא זה זה אור אור אינסוף כן ממש כותבת מלחינה עורכת סרטים מצלמת קניתי לה מצלמת וידאו מצלמת פעילה הכל מפיקת אירועים בימאית שחקנית הכל כאילו מתי את מתחילה להבין שיש כאן משהו שהוא קצת יותר א שמ שד שזה לא הה מונח ככה לא לא קלטתי אחר כך ראיתי שהיה הערות בשירות היא צלה לעשות שירות לאומי כן בחורשה שזה בצפר לילדים בתפקוד נמוך ובינוני כן בצפון ביקום בשנה השנייה התקשרה אלי מנהלת בת ספר אמרת תקשיבי היא לא אוכלת תשימי לב אבל בסדר היא פיכה להיות טיבעונית יה לך וזאת ילדה שאהבה לאכול שהיה לא לא לא לא לא במיוחד אז כאילו אמרתי ו טבעונית גילי התבגרות לא יודעת כזה חזרה שנה הבאה התה אחרי שנתיים שרות

לאומי ועבדה עם ילדים אוטיסטים במודיעין והייתה גרה אצל אמא שלי שאמא שלי גרה צמוד אלינו את חושבת שעבודה עם ילדים האוטיסטים הרבה בגלל מה שא ראתה בבית אתה היא אמרה כן כן כן כן כן ברור זה היה מה שהוא היותה אמרה את זה ברעיונות הקבלה כן ג היה לה קשר מאוד מיוחד גם עם אלישי אבל גם עם העולם הזה היא הצליחה להבין אותם בדרכים שהרבה אחרים לא הצליחו צרייך להבן מה הם רוצים לפני ש עשתה לי תם תהליכים היה לה נפש רגישה זה חלק מהסיפור שלה כן בקיצור היא יצאה לשנה לעבודה מועדפת במודיעין והייתה גרה בבית וראיתי כבר שהיא לא אבל בסדר עדיין הקפידה על הרוחות המון סלט היה תזונה לא היה והיה אני רוצה שקט תעזבו אותי אנצה שקט

אנצה שקט ואז היא חזרה לאקו לעבוד שם היא גרה אצל אחי עבדה קנתה רכב למדה מקצו זאת אומרת הכל כבר התחיל להסתדר אפילו סחר הדירה אחר כך הכל ממש התיישר כבר שאתה אומר יופי כן ילד אחד מתביית על משהו כן ואז יום אחד היא שולחת לי הודעה א אמא אני מתנתקת לכמה ימים אני עוברת איזשהי תקופה אל תצרי איתי קשר כל נורות העזרה מצלצל צפצופים מתקשרת לשמואל תקשיב זאת ההודעה מאוריה שתי אפשרויות או שהיא יוצאת עם ערבי או שהיא הצטרפה לכת כי אמרתי ערבי זה הגיוני היא באקו הם לומדים שמה עם הרבים כת לא יודעת אמרתי למה שהיא תצא מ למה שא תתנתק מה יכול להיות אבל היה לי ברור שזה משהו רע כן כתבתי לה אורי אנחנו פה בשבילך מה שאת

צריכה אנחנו אוהבים אותך מחבקים אותך מקבלים אותך כמו שאת א זה אומר שותי בעבודה סתי לגש שכן סגרה איתי ואני היסטריה מתקשרת לאחות שאחריה אומרת לה מה קורה אל דברי איתי אל שלי אותי אמרתי ו הם עכשיו הש ב כן הם היו צמודות והיא כבר הייתה שם בשירות לאומי הבת השנייה הלכה לאותו מקום אמרתי ו ו הלך עלינו אמרתי ור שבת אני אראה מה המצב בהשבת ראיתי את הפרצוף אמרתי לא במצב טוב את מרגישה ש זה ואז אחרי שלושה ימים היא מתקשרת כול מאוד מאוד כבד כמו מסוממת אומרת אמא אני ב מחלקה סגורה מי מכניס אותם לשם מי א מי שמכניס אותה זה הצוות של השרה שהיא לא מתפקדת חברות טובות מהעבודה אומרות לה או שאנחנו מתקשרים להורים או שאת

מתאשפזת והיא תשפ היא לא רצתה שיגידו לנו וו אבל בשלו הא רצתה לצאת מהמחלקה הסגורה לפתוחה וזה היה הרופא אמר יבורך הרופא בלי ההורים אני לא מוציא אותך ואז היא התקשרה את יודעת זה מן כמו משאית בטון זה חרב עליייך אולמת ות א זה ממש וואו תחושת האסון היא כבר מבעבעת כאילו אתה מתחיל לאבד חלקים כן זהו ואז אנחנו נוסעים ליקו שלוש שעות נסיעה פוגשים א ככמה זמן לא ראית את אוריה בעצם אני ושת שראיתי אותה אולי חודש לפני כי בדיוק עברה דירה עזרתי לה לעבור דירה שלושה שבועות לפני לא ראיתי משהו חריג ווד עשיתי לה קניות לדירה ו התכתבנו והי צילמה לי ועשיתי ככה ו וגמרתי לך ממש הרגשתי שהיא כבר התיישבה בדירה של כאילו כן שהכל

בסדר את ית איזה אתה מוריד דאגה מהכתף את אתה אומר הילד כבר יוצא לדרך כן היום הבנתי שאין דבר כזה זהו ואנחנו מגיעים לשם ו שם ילדה קטנטונת מפורקת ומשם אנחנו מתחילים מסע של שנתיים וחצי נורא נורא נורא מורכב יש אתה מאבד הרבה מאוד חלקים בילד ההבנה שהיא כבר זהו היא לא בחורה בת 25 עד היא הייתה בת 22 זה ילד בן ארבע שאתה מתחיל לגדל אותו מההתחלה מרגישה אשמה כאילו איפה משהו פה פספסתי בדרך משהו פה זה אפשר יודעת השמ עם ההיט הזאת ש לא קודם כל אוריה היא אדירה היא אמרה לי גם אם היית עולה על זה לא הייתי נותת לך לטפל בי לא הייתי הולכת לטיפול את חושבת שאת שחקנית טובה אני שחקנית טובה פי אל ממך אני הסתרתי ללמוד אכן

אני כיסיתי אני הסתרתי אני לא רציתי שתדעו אני בעצמי עד תקופה מסויימת לא הבנתי זאת אומרת היא ממש הורידה היא עשתה עבודה אמר זה לא קשור אלכם אני פשוט לא הייתי נותת לכם כניסה בכלל ממש היה לה ניסיון אבדני אחרי שנה וחצי שחרו אותה מ בית חולים ו הייתה שבועיים בבית ואז היא היה לה ניסיון עודני וזה ה שבוע לפני בר מצווה של ילד והניסיון האובדני הזה הביא לחמש ים שהייתה מחוסרת הקרה והימים האלה הם ימים איומים אתה פשוט וצה לדבר איתה ולהתחנן בפניה שתק הולכים לרב הזה ולקבל ברכות וסגולות ונותנים צדקה ומנסים כל מיני כאילו הכל דרך אפש מתקשרים לזמרת האיש תשלח לה בהקלטה שתשכנע אותה וכשהיא קמה מה הרופאים גם לא ידעו מה

לעשות איתה כי לא היה שום לא היה שום סיבה לכאורה כן וכשהיא כמה ככה כולנו שמחים זה ואני רואה בעיניים שהיא לא ש מאוכזבת באותו רגע אני מבינה שאנחנו על זמן שאול כאילו אז אני מבינה שזה עניין של זמן מה את עושה בזמן השאול הזה מעניקה חום ואהבה ומניחה את זה על השולחן אומרת לה אורי לי אני אעשה הכל בשבילך אני אסע שלוש פעמים ליקוב בחזרה כי זה מה שנכנס ב-24 שעות אני לא יכולה להחזיק לך את חות החיים זה שלך באיזשהו שלב אוריה נכנסת לכפר שיקומי שזה בעצם שיפור ניכר במצב שלה כן ה אגב מאוד יודעת מה היא רוצה היא נלחמת על הזכויות שלה היא אם לא ה לא התנהגו אליפ במחלקה הסגורה היא נלחמת היא מדברת עם הצוות מי אחראי עליי

פה ככה לא מתנהגים אית י וי וואי לא ודת בתיק יש לה הוראות הפעלה מה עושים ל ה מאד מנהלת את הסיטואציה היא מנהלת את מנהל בית החולים זה ברמה הזאת ממש כן היא נכנסת לכפר השיקומי היא עושה הכל כ הם לא כל כך רצו אותה היא לא בדיוק אתמה היא נלחמה היא דאגה שיכניסו אותה אחרי כמה חודשים יש החמרה במצב שלה א מתחילה התקפים אפילפטיים נראה כמו התקפים אפילפטיים פ שזה משהו שלא היה קודם פתאום out א the בו בגיל 24 23 24 ממש 24 התחילו פרכוסים אנחנו מגיעים לבית חולים ולידי ודו ו mri נאורולוג ואנחנו נלחמים איתה כדי ש לעזור לה להשיג את התורים אבל אנחנו במחוז ירושלים בקופת חולים והיא במחוז צפון והמחשב אנחנו מדינה נורא

גדולה המחשב במחוז ירושלים לא רואה את התיק במחוז צפון אז אי אפשר לעזור לה ואנחנו מפעילים קשרים ונלחמים וזה פשוט נהייה קרב עקוב מדם בבירוקרטיה אנרגיות מטורפות שהיא מבזבזת ואנחנו מגיעים למצב של התקיפים של שלוש ארבה התקפים ביום שזה נורא נורא קשה כן א שבעצם זה מעניין כי הם פיזים אבל בעצם הם מגיעים מהמקום של הנפש זה א ספורט חשבנו שזה פיזי חשבנו שזה אפילפסיה ניתוקים קצרים במוח וזה שניסינו להשיג איזשהי הבחנה ושבוע לפני חנוכה של שנה שעברה אנחנו מגיעים לאיכילוב לחמישה ימי אשפוז שבו מחברים לאלקטרודות ובעצם מסתכלים ע על הפרכוסים כדי לראות מה מתנהל אחרי 24 שעות מתקשרים אליי בואי קחי אותה יש פרכוסים אין

תנועות חריגות במוח אומרת לה מה זאת אומרת זה פסיכיאטרי כמה הנפש אה כמה הנפש הנפש מדברת ואז עולה לי התובנה שאנחנו בעצם מתעסקים בסרטן סרטן הנפש נכון שכמו שסרטן מכרסם את הגוף רק שהנפש מושכת למעלה בניסיון להעניק כוח סרטן הנפש מכרסם את הנפש ואין אף אחד שימשוך למעלה מי שצריך למשוך למעלה זה גורמים חיצוניים זה כוחות משפחה וחברים צ את יודעת מה הבעיה גם שבסרט כשספר של הבת שלך אי סרטן את תקבלי וף וחיבוק ותמיכה נכון זהו וכאן זה משהו שהוא קצת כן נכון ואז כשאני הבינה שזה בעצם סרטן הנפש אני אומרת אנחנו בעצם בדרגה 4 וחצי כי אנחנו בעצם בהחמרה של הסרטן כן עכשיו י הפסיכיאטר אמר לה יש לי תוכנית טיפולית אנחנו נעסה

ככה ונעשה ככה נעשה ככה ויהיה ככה התקשרה אליי אמא תקני ספר יהיה ספר קור א נקנה אותו תגיד שלחי תמונה שלו ונלמד יחד ונרה היתה ממש נגמה של ואז בנר שני של חנוכה בעצם סמק אצלך היה רטן גבר עליה ממש שסרטן הנפש גבר עליה ממש עכשיו צריך להבין שאנשים לא בוחרים למות אנשים בוחרים להפסיק את הסבל באופן שבו הם רואים אף אחד לא פוגע בעצמו בכוונה הם פשוט זה קורה במצב ניתוק יש דיסוציאציה כאילו כן שבעצם הנפש מתנתקת מהגוף ניתוק ויום שלישי בבוקר נ שליש חנוקה אני יוצאת לטייל זה ה היום האחרון שלי בעבודה עזבתי את העבודה מכל מיני סיבות אחת הסיבות הייהה לטפל באוריה להיות יותר קרובה אליה לבקר אותה יותר להיות פחות קרועה בן

עבודה לביתן יש לך תחושה מסוימת באותו בוקר שאת קמה לא ישנתי כל הלילה אחר כך הזכירו לי את זה במשרד שהגעתי בבוקר ואמרו לי מה אמרתי ווא היה לי יום כזה היה לי לילה נוראי לא השנתי כל הלילה והתאפיין מצויין כי מאז הגירושין לא ישנתי טוב בלילות וכבר היו לי לילות טובים ופתאם נהיה לי רע לא טוב לי ואני לא ידת איך אני אעבור את היום הזה של טיול ואני מספרת להם משליכה ושוכחת אני כזאת מדברת ומניחה ואז אני מתנקה ואמרתי להוריה כל הזמן אורילי מיום רביעי אני איתך כאילו אנחנו נצא ואני אקח אותך לג שת אומרת לה את זה בסדר גמור ק בימים רק לא היום הזה הצי לגמרי לא כוח חיים מטורף רצון לטפל בעצמה הא כבר היא מבררת והיא

עושה את כל העבודות היא מנהלת את האירוע לגמרי ואז באמצע הטיול ככה סביבות 12 בצהריים באות אלי אשת הנשים מהישוב ואמרות לי א יכולה רגע לבוא עצידה ואני ככה הולכת איתם ואני מבינה שמשהו קרה אני אומרת אולי משהו קרה בישוב הם צריכים אותי ככוח עזר אני עם הבנות הקטנות בטיול וא והם באות אחריי והם אומרות להם סליחה זה רק אמא את אני אומרת להם תחכו לי פה איפה שכל הקבוצה ליד האוטו ואני תכף מגיעה והם משיבות אותי ואחת מהמהם אומרת לי ואני מברכת אותה באמת עד 120 אני אברך אותה אחת וחלק צופיה שמואל התקשר אוריה ניסתה להתאבד ואצלי פ שוק אני אומרת לה הכל מתחיל לצוף זאת אומרת זה זה זה זה אי אפשר להבין את זה אני חושבת

שזה כמו שאדם נפצע מאוד קשה ואז יש מצד אחד אדרנלין מאוד גבוה מצד שני כאב מאוד גבוה זה הכל קורה הכל קורה ביחד ואז קורים שלושה דברים במקביל מצד אחד א אני אני בוחה ואני קוראת לה ואני אני אני אני אומרת אני לא מאמינה אני לא מאמינה שזהו זה אני מכירה את השכול אני מכירה את האבד אני מכירה את הסופיות הזאת אני מכירה אותה הת הייתי כבר שם הייתי שם ואוריה היא קרוייה על שם אבא שלי יאיר וכאילו זה החוט שלי זה היה החיבור שלי לאבא שלי ואני כאילו מוצפת ואני אומרת אני אני אני קוראת לה ואני אומרת להורי אני צועקת אורי לי הורי לי ואני אומרת אני אומרת להם זהו כאילו היא לא בחיים הייתי צריכה את זה במילים היא לא בחיים כן

כן ומר במתה ואז כל שאני אומר זה הקרב הלא נורמלי הזה שכל המשפחה שלנו היייתה בתוכו הזה בעולם הזה כפי שהוא בהיבט הזה נגמר זת יש פה גם איזה סוג של קשה להגיד זה ממש אבל סוג של הכלה בשבילה כן אני יודעת מה זה אומר אני המסב שלנו רק מתחיל בשבילה הסבל הזה הגיהנום הזה תראי באיזשהו שלב היא כבר ירדה מהמסלול יש שלב במחלה שאתה כבר לא במסלול זה ממש שלב סופני שתמיד יש תקווה חס וחלילה שלא ישמע שלא אבל במבת לאחור יכולתי כבר להגיד ש ה את השלב שכבר א זהו בדיוק באתי לישון מסלול כמו שהוא במקום איפה שהיא היייתה במבט הזה היא הייתה במצב סופני בגלל ההתקפים בגלל ה היא לא יכלה לא היה לה רגע של שקט ניתוקים ו מאז שהוריה

נפטרה שבועים אחרי שהא נפטרה כבר יצאתי לארצות ולספר את הסיפור שלה ואני שומעת הרבה משפחות ו מתמודדי נפש שיוצרים איתי קשר ומדברים ו ואני רואה שהיכולת לדבר על זה מורידה מהם מסע כבד מאוד מאוד הם יוצאים מהקופסה ואומרים גם אני מתמודד נפש גם אני בקשיים גם אני במשברים א יכולה לספר לך ע על על אנשים שכתבו לי אנחנו חיים בשביל אוריה אוריה נתנה לנו כוחות הכאב שלך השיתוף שלך ההבנה מה זה עושה נתנה לנו רצון לחיות וכוחות לחיות את מומרת הרבה אמונה הרבה אלוקות אומרת הרבה יש אני יכולה להגיד עלי ועל הוריה שבת שלו אמרתי זה המסע שלה וזה המסע שלי וזה לא עליי זה הסיפור שלה זה אי של ריבונו של עולם אני הגעתי הביתה

מהטיול הזה אי אפשר לקרוא לו טיול מגיעה הביתה נראה לי שלעולם לא תלכי למסלול הזה שהיית בוז האמת שתכננתי בחנוכה לעשות אותו לשבת שם על הספסל להתחבר תקשיבי בסוף בסוף אני מאמינה שהתחרות עם נקודות הקושי בחיים שלנו זה מאפשר לנו צמיחה ללכת לשם לשבת בנקודה הזאת יש זאת נקודה של של של אלוקות כאילו של חיבור של חורבן גם בחורבן למה אנשים אם אשכחך ירושלים שמים אפר על הראש זה חורבן איך זה יכול להות יש בנקודת החורבן את הגאולה שמה בנקודה הכי הכי חשוכה שם נמצא הקדוש ברוך הוא במקום הכי הכי נמוך שם ריבונו של עולם נמצא מש גלה מאוד לראות אותו שם הוא שם אני לא לא אמרתי לך ברגעים האלה ש שמספרות לי אני שומעת ניגון

בתוכי אחת שאלתי מאת השם אותה אבקש זה מתנגן בתוכי שיבתי בבית השם כל יומי חיי ואני שומעת את הכלי נגינה ואת ה אני אומרת לך את זה ואני מצטמררת אבל זה היה שם ריבונו של עולם היה שם כשהבת שלי הלכה לעולמה ריבונו של עולם היה שם ברגעים שסיפרו לי והוא חיבק אותי ואני אומרת את זה בצורה הכי הכי גלוייה הרגשתי את ריבונו של עולם נותן לי שם יד ואומר לי אני איתך אני נתתי לך את זה אני לקחתי את זה ממך אבל אני איתך שם המקום הכי הכי הכי כואב שלך הרגשתי את ריבונו הרגשתי שהוא מחבק אותי לא הרגשתי לבד לא הרגשתי עבודה לא הרגשתי רקה לא הרגשתי חסרה הרגשת שאבא שלי ואבא שבשמיים יושבים שם איתי מחזיקים אותי בכתפיים אומרים לי

אנחנו לא ניתן לך ליפול ומאז אני שם בחווייה הזאת וכל פעם כשאני בנמור ויש לזה עליות וירידות נורא קשות ואני אומרת גם את מתמודדי הנפש בלי אמונה אין לכם כלום כי אין תכלית לסבל הסבל עצמו הוא לא תכלית ויש המון סבל בהתמודדות נפש המון סבל תמצאו את נקודת האמונה של לכם לא משנה מה היא תמצאו את המקור את נקודת השורש שם כוח החיים שלכם מה הסיפור של מתמודדי הנפש מתמודדי הנפש זה אנשים שאם לך א את חני פתאום מישהו מספר לך על משהו נורא שקרה את אומרת וואי יזה מזעזע זה נורא חוצפה או וואי איזה נוראי אבל את שמ איזשהיא מחיצה ואת אומרת זה לא שלי שאיין להם את זה אוטומטי אין להם את זה הם רואים אבא צועק על הילד ברחוב

מבחינתם האבא הולך להרוג את הילד הם שומעים הם אני זוכרת שהוריה אמרה לי אמא אני לא יכולה את שורפת אותי את חזקה לי מדי את צועקת לי מדי אני לא יכולה כלומר היא לא היה לה שום הגנה ביני לבינה כל מה שאני עברתי היא חוותה את זה בעוצמות מטורפות היא לא יכלה לשת את זה זה אנשים בעיניי הם הגולים שלנו כי הם באים לזק את זעקת הנגזל הם באים לזעוק את זהת האוול אנחנו מחוספסים לכל האבלות לכל הדברים ש א אנחנו כבר לא רואים הם רואים הם אומרים ריבונו של עולם גאולה הם צועקים את הגאולה שאנחנו כבר לא יודעים לצעוק כי אנחנו מחוספסים ואני אומרת להם תדעו אתם שליחים כן אתם המלאכים בעולם הזה קבלו את הכוח הזה תמשיכו לזעוק אל

תשתקו אתם צריכים להגיד לנו שאנחנו הגזמנו אנחנו חצינו את הקווים אין לנו חמלה כבר אני חושבת צופיה שני חושת שזה גם הדבר שאת הכי הכי תרצי שנסיים איתו את הרעיון הזה אה שבאמת אה מתמודדי הנפש הם תמיד תודעת זה מדהים כי תמיד הם גם היו מאוד יקרים לליבי כולנו מתמודדי נפש באיזשהו מקום אני גם תמיד אומרת כולנו מתמודדי נפש לכולנו יש את הכל בקטנה זה זה בדיוק נכון אז באמת שהם ירגישו שהם לא לבד שהם לא לבד נחנו בשבילם ותמיד לפתוח את העיניים ולחייך ולהעיר ולומר מילה טובה לכל אחד כי אתה גם לא יודע מה המסע שעובר בתוך הנפש שלו