הצעד שלא נעשה: להבין את כוח ההימנעות | משיבת נפש | עם הרבנית צילה אלחנתי והרבנית פרי כהן

שלום וברכה. ברוכים הבאים לעוד תוכנית של משיבת נפש. שאנחנו ככה חוזרים לאיזשהיא שגרת תוכניות ואנחנו ממשיכים לעסוק בעולמות הנפש בכל מה שמטריד אותנו מבפנים כל מה שהנפש שלנו מתמודדת השערות של ההתמודדויות הגלים שעולים ובאים ולא תמיד אנחנו רואים אותם כלפי חוץ והתמודדויות של הורים עם ילדים עם התופעות של פוסט טראומה של אחרי מלחמה של חזרה לשגרה של חוסר ודאות כל הדברים שהנפש שלנו פוגשת ביום יום ובהתמודדויות שהרבה פעמים זה עובר לנו ליד האוזן או שאנחנו מנסים לטת זה מתחת לשטיח או לפעמים אנחנו רוצים להתמודד בצורה שלא להתמודד אז האם זה באמת נכון ויש תופעה שהיא אפילו הולכת ומתרחבת אני לא יודעת להגיד אם זה

בגלל דור הוואי או בגלל שאנחנו נמצאים בדור של שפע וקדמה אולי זה משהו שגם שווה לדבר דבר עליו בתוכנית, אבל תופעה שהולכת ומתרחבת והיא כנראה תוצאה של פחד מכישלון. אנחנו תכף א נשאל ונבין ביחד, אבל תופעה פשוט של חוסר עשייה, של אנחנו מעדיפים לא לעשות סוג של לא להיות אבל לא להגיע למצב של להיקשל או למצב שמבקרים אותי או ששמים אותי במקום של שוב אני לא בסדר. כי באמת בנפש שלנו, בצורך האנושי שלנו, אנחנו כל כך רוצות להיות בסדר, כל כך רוצות לדעת לעשות את הדבר הנכון בזמן הנכון עם התוצאות הטובות. אז היום אנחנו באמת מדברים על אימנאות, על כיפאון, על חוסר עשייה. מה גורם להם ואיך אנחנו יכולים לזהות את זה בעצמנו אצל

הילדים? מתי אנחנו צריכים להתערב, מתי דרוש כאן אפילו עזרה שהיא קלינית והאם יש פתרונות שאנחנו כבר יכולים לפעול ולעשות כדי להתמודד. אז אנחנו נגיד שלום לרבנית פרק כהן. מה שלומך?

ברוך השם. מצוין. מה איתך?

ברוך השם. אז האמת שהגעתי לנושא הזה כמו ששיתפתי אותך ככה לפני התוכנית גם דרך שאלות שהגיעו אליי וזה כנראה תופעה של דומה מושך דומה שמשאלה אחת פתאום גיליתי כמה יש עוד ועוד מקרים ועוד ועוד שאלות כאלה שמגיעות וכשמשהו ככה צף ועולה אנחנו מוביאים את זה לתוכנית כי ברגע שזה לא משהו פרטני פה ושם כנראה שיש עוד אנשים שהם מתמודדים אם זה בכל שכבות הגיל ואם זה בכל מיני סיטואציות ואני אשמח שבאמת אנחנו נפתח בשאלה מתאים לך

אז הנושא הזה של דחיינות או של אימנאות א שאולי תגידו לנו גם אם יש הבדל ביניהם הגיע אליי מקרה של א באמת מי שהיא מודגת אני ככה לא חוספת את הפרטים מה ההקשר שלה לאותו אדם אבל יש מישהו מאוד מאוד קרוב אליה. היא רואה שהוא הולך והופך להיות א פחות פחות פעיל בחיים שלו, יותר מקונס בעצמו, א לא נמצא במסגרת, נמנע, פשוט נמנע מכל עשייה מחייבת וממש מתרכז בפעולות הבסיסיות שהוא חייב ממיל לעשות. וזה כמו משהו שהולך ומצטמצם ומצטמצם וכבר הגיע אליי עם דאגה שלאן זה יגיע, איפה איפה החיים שלו, לאן הם מגיעים. וומתוך כך אמרתי שאנחנו חייבות ביחד לפתוח את הנושא הזה ולחקור אותו כאן ביחד. אז ממש הייתי רוצה לדעת מה היית אומרת

לאותה שואלת. אז ככה, את דיברת על דור הו, אבל הם בני הנוער שנמנאים, אנחנו נדבר עליהם רגע ואחר כך אנחנו ניקח את זה גם למקום הגבוה, למקום הגדול יותר, המבוגר יותר. אז הם קוראים לעצמם generation the הם לא נמצאים בו y, הם כבר עברו הלאה, הם בסוף, הם בזי, שזה באמת באמת מסמל את המצב שאנחנו נמצאים בו עכשיו, מצב של אחרית. אחרית לפני ראשית, אבל אנחנו באמת זה ואני מאמינה ואני אגיד משהו שאולי הוא לא ייתן פה א אנחנו כן ניתן עוד עוד מעט את החלק היותר מקצועי, את ההבנה היותר מקצועית, אבל אני כן רוצה לדבר קודם כל מהמקום, מהפן האמוני, הרוחני עם האספקט היהודי. בעצם א ידוע שיהיו א בדור האחרון יהיו אלה שהצטרכו

לברור ניצוצות של קדושה. תמיד בררו ניצוצות של קדושה, אבל אף פעם זה לא היה בממדים האלה. וידוע מדרש של רבי עקיבא שעלה למעלה לשמיים והקדוש ברוך הוא והוא מדבר עם הקדוש ברוך הוא ואומר לו, ריבונו של עולם, אם אני אצטרך להגיע שוב לכאן לעולם, בבקשה אל תוריד אותי בדור של ביאת משיח. למה? אומר שזה יהיה דור כל כך מאתגר עם כל כך הרבה טומאה, עם כל כך הרבה דברים לא פשוטים ומפחד שאני לא אוכל לעמוד בו. היום כשהייתי בהרצאה בבוקר אז א דיברנו באמת על א על מתבגרים ו גילינים אפילו עוד יותר מהמתבגרים מהמתבגר הקלאסי. זאת אומרת מ-12 עד 18 20 אלא אפילו קצת יותר שפתאום הם מתגלגשים לנו הם עוזבים את עולם הישיבה הם עוזבים

את עולם הלימוד הן עוזבות את מעגל העבודה רגיל אה אני לא מדברת כבר על על תיכון רגיל סמינר אלא כבר אפילו שהם עוד קצת מתבגרות פתאום הם עוזבות הכל הם מתכנסות האמא מסתכלת על זה ואומרת מה היא כל היום בפלאפון הוא כל היום שוכב במיטה הפה שלהם נהיה מתונף פתאום הם סופ מגים את כל הלכלוך מהרחוב. הם כבר לא איפה הילד? איפה הפרח הזה שפתח גמרא? איפה הילדה שהייתה צנועה ויעילה ועושה עבודות בית? היא התכנסה, התכוה, יושבת לה במיטה וכל מה שמעניין אותה זה הפלאפון. וזה באמת מאוד עצוב. כשאנחנו מסתכלים על זה מבחוץ, בתור אמא דואגת או בתור מורה דואגת, אנחנו אומרים, "וואו, היא נפלה בסלו של היצר הרע, היא נפלה בכפיו של היצר

הרע." ואני אומרת היו צריכים לרדת לפה כדי לברור ניצוצות של קדושה. לא בוררים את ניצוצות של הקדושה מתוך א עולם הישיבה. לא בוררים את זה בתוך עולם הסמינר. לא בוררים את זה מתוך מקומות טובים וטהורים. בוררים את זה מתוך הג'יפה.

אין בעיה. אבל לא בוררים את זה מתוך מסכים או שכן. רבי שמעון בר יוחאי הראייה שלו הייתה למרחוק שהוא אמר בדור כזה אני אתנו לי להיות עם התורה שלי במערה ואל תתנו לי להיות בדור עם ניסיונות כאלה וגדולים ותנאים לא רצו להיות בדור אחרית הימים אבל סוף כל סוף אנחנו מדברים כאן אוקיי אז נתנו משמעות לתופעה הזאת יש פה בירור יש פה תהליך אני לא מסתכלת על זה עכשיו רק פרטני הילדה הזאת לא הולכת בדרך שאני רוצה או הילד הזה עכשיו הוא בחוסר מס ומה אני עושה איתו יש פה משהו גדול יותר אז אוקיי מה אני עושה באופן הפרטני באופן הפרט

יש לזה משמעות והמשמעות הזאת היא באמת עוזרת לנו מה שנקרא להרים את הראש מעל המים ולהבין שיש פה מהלך שהוא גדול יותר מהארבע עמות שלי אבל סוף כל סוף אמא רוצה לדעת מה אני יכולה

בדיוק אבל כדי ותמיד אני אומרת את זה לאמאות כשאתן באות אליי לסדנה לשמוע על איך מתמודדים עם מתבגרים אני אספר לכם על המתבגר לא על מה את עושה בשבילו אלא מה הוא חובה עכשיו למה ברגע שתדעי מה הוא חווה עכשיו יהיה לך הרבה יותר קל לתת לו את מה שהוא צריך זה מאוד חזק מה שאת אומרת כי זה זה מאוד חזק גם כתפיסת עולם זאת אומרת את את אומרת את זה שאת נותנת את זה בהקשר של מתבגרים אבל האמת היא שזאת עצה שהיא היא מאוד מאוד חזקה לקחת אותה לחיים כי הרבה פעמים אנחנו מחפשים איפה המקום שלי בתוך הדבר הזה כשבעצם הראייה הנכונה היא לראות מה זה שמולי מה מה הוא משקף לי מה הוא צריך עליו אני צריכה להסתכל ומתוך כך להבין בעצם איך

אני מתמודדת עם הסיטואציה. זאת אומרת סוג של להוציא את עצמי מתוך העניין ולראות את התמונה היותר גדולה שזה דרך אגב א העבודה של ה של הזמן הזה של של סוג של לתקן את מה שהיה עם תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה. הכבוד הזה זה הראייה של האחר כמובן בלי להיות במקום שיפוטי לשפוט חסי לתלמידי רבי עקיבא אבל אבל מהמקום שלנו איפה אנחנו יכולים לתקן את הדבר הזה זה בסוג של לצאת מעצמנו ואפילו את אומרת כאמא גם כאמא שאני עכשיו המחנכת ואני זה התפקיד שלי עכשיו להראות לה מה לא בסדר את באה ואת אומרת אני לא אבוא ואראה לה מה לא בסדר אני קודם אראה מה היא עבר מה היא עוברת מה היא חובה כמו אותה אמא שהתינוק שלה כל הלילה לה

בוכה והיא לא יודעת מה לעשות. היא אמא לילד צעיר לילד היא אמא צעירה לתינוק קטן והיא לא יודעת מה לעשות. היא היא לא היא לא היא לא מוצאת את עצמה והיא מנסה מפה ומנסה משם מנסה ומנסה ואז פתאום היא נוגעת לו באוזן והוא קופץ ואז היא אומרת וואו יש לו דלקת אוזניים היא רצה להביא טיפות אוזניים לפני זה היא לא יודעה מה לעשות איתו ולכן תמיד אני אומרת לאמות אני לא הולכת לספר לך מה את הולכת לעשות איתו כי היום את ידי שיש לו דלקת אוזניים מה מחר יהיה אבל אם את תלמדי איך להרגיש אותו איך להבין אותו איך את מוציאה את עצמך סליחה מכבודך מהתמונה נכון שאת ילדת אותו אבל עם כל זה שאת ילדת אותו אותו יש לו פה תפקיד. אני רוצה

עוד יותר להעמיק בהבנה וממש אנחנו ניתן כלים לאיך להתמודד עם זה, אבל עוד יותר להעמיק בהבנה מה הילדים האלה, מה המתבגרים האלה. מספרת לי, מגיעה אמא הילדה שלה, בכי אימים היא חובה משהו כזה לא פשוט. את רואה את האישה שלא בכי?

כן. את רואה את האישה פרומרית, נראית מיטב המחלצות המסורתיות, מטפחת מחוסה לא רואים לה שערה. בגדים והילדה מהאמא איפה הילדה ו האמא כל כך בוכה והילדה ממין חיוך מתנשא כזה כאילו אני כל כך שונה ממך והאמא עוד יותר בוכה כי היא מרגישה את הילדה שלה כל כך רחוקה ממנה. מה הסיפור? הסיפור שהעילדה באמת גדלה בסמינר מאוד מאוד טוב וכולי וכולי וכמו שאת אומרת נפלה על הפלאפון ושוכבת במיטה ולא פרודוקטיבית ולא עושה בגרויות ולא מציאה את עצמה ולא כלום. ומה מה הבכי של האמא? כי האמא כבר חיה עם זה. כבר מתרגלת לאט לאט. עלה האמא מספרת שהייתה הילדה הפסיקה הפסיקה לשמור שבת. היא התחילה לחלל שבת והם נפגשו חבורה של בנות מהכיתה. א

והם ישבו ליד שולחן והם ניהלו דיון. האם כשאני מחללת שבת אני פוגעת בעצמי או בכלל עם ישראל? והם כי אני מחללת שבת אני פוגעת בקדוש ברוך הוא? זו הייתה שאלה אחת שהייתה סביב השולחן. ועל בתמים אותה מספרת לאמא. השאלה השנייה הייתה הם יושבות משהו כמו 15 בנות בשבת משותפת של איזה יום הולדת של חברה אחרת? ואז הם שואלות אחת את השנייה, "את מאמינה שיש השם ב90% או ב-100%?" וככה הם עוברות אחת אחת לשנייה. ב-90% או ב-100%? ב90% או ב100%. ואמא אומרת שמו שמיים שהילדה שלי שואלת דבר כזה. ואני אומרת לילדה שלך נמנת על אלה שנקראים מבקשי השם. הילדה שלך מבקשת את השם. כשהאמא שומעת את זה יש לה משמעות אחרת. אני מסבירה לה למה

היא נקראת מבקש מאלה שמבקשה השם. כי אם כשאנחנו א גדלנו בבית חרדי ונשארנו חרדיות, בסדר, אני אי אפשר להגיד שאני מהמיינסטרים, אבל ילדה שגדלה בבית חרדי ונשארה חרדי

מבחינת הבית לפחות.

כן. ועשתה לא ועשתה את מה שצריך. ממשיכה ללכת בדרך ומקימה בית כשר וכמו כמנהג אמותיה הקדושות מדורי דורות אז וואו אז היא עשתה את זה אבל אלה שלא הולך להם בדיוק ככה והם לא בדיוק כמו שאמא שלהם הייתה והם לא עושות בדיוק את מה שעשו אצלה מדורי דורות והם הולכות אבל מה השאלות שלהם על השם על השבת של השם על דרך השם הם זאת אומרת זה גם דברים כל כך בסיסיים כי כאילו חזרנו אחורה לא לא גדלת בבית הזה לא ויררו לך את זה משהו פה לא ברור

וזה נקרא לברור ניצוצות של קדושה

חזק

פתאום האמא הייתה להמשמעות היא נקבעה את הדמעות פתאום הילדה הפסיקה להיות צינית התחילה לבכות מה קרה כי פתאום הייתה לה הבנה בעצמה למה היא עוברת

ברורה בהירות בהור

הייתה לה בהירות והייתה שם הבנה ואז אז כל העולם משתנה. פתאום הבנו שיש לתינוק דלקת אוזניים. אפשר לתת לו טיפות. כן. זה סוג של של הכלה. הכאב עדיין נמצא אבל יש פה איזשהיא הקלה כי אנחנו לא בחוסר עונים של מה קורה פה? מה קורה פה? כאילו יש פה א איזה סוג של הפצע הוא קיים אבל כבר המוגלה יוצאת החוצה. וועם כל זה שעדיין צריך להיות פה תהליך של החלמה אבל סוף כל סוף הדרך לריפוי התחילה דווקא בנקודה הזאת של הכאב דווקא בנקודה של

מול מה אנחנו נמצאים ואולי באמת השאלה הזאת של אותה אחת שפנתה עליי הייתה כל כך כואבת בדיוק מהמקום הזה של מה יהיה איתו של מה יהיה איתו של מה לאן זה הולך לאן זה עוד יגיע

כאילו החוסר השייה הז הזה הדאיג אותה ברמה כי

היא לא רואה את עכשיו אם עכשיו היא מתמודדת הוא רק שוכב במיטה. השאלה מה יקרה אחר כך. וזה עוד משהו שחייב לתת עליו את הדעת כדי להבין מה מנהל את האירוע. זה אירוע טראומטי. זה אירוע רב נפגעים. כן. איך איך אומרים בבתי חולים? השם ישמור. יש פה הרן? יש פה הרן.

השם.

יש פה פצוע קשה והורים שהם עומדים למות רק מהמחשבה על זה שהבן שלהם נמצא במצב קשה.

אז רגע אז איך אנחנו באמת מאבחנים מצב קשה? אם זה נמשך יום, יומיים, שבוע,

אז רגע לפני זה, מה המצב הקשה של הילד הזה? במי נמצא במצב קשה יותר, ההורים או הילד? ואני רוצה לתת עוד משמעות, הבנה נוספת של עכשיו איזה חיידק יש לילד באוזן.

אוקיי,

דיברנו על זה בעבר, אבל אתן לזה עוד יותר משמעות. אנחנו לא יכולים לפחד ממשהו שאנחנו לא מכירים. אין לך שום אפשרות לפחד משהו שאת לא מכירה. אוקיי?

ההפך, את מפחדת ממשהו שאת לא מכירה.

איך? האם את מפחדת מהחתולה שמסתתרת פה בפינה?

אם אני יכולה לדמיין נמר עכשיו מאחורי הדלת, אני אפחד ממנו אפילו שהוא לא קיים.

אבל החתולה שיש פה,

לא,

את לא מפחדת ממנה?

לא, היא לא קיימת.

אה, אבל עכשיו אני אומרת לך שהיא קיימת. אני רואה אותה פה בפינה.

אם אני אאמין לך אז אני אפחד.

זאת אומרת אם את לא יודעת שזה קיים, את לא מפחדת ממנו. את מפחדת ממשהו שאת מכירה. אם לא, אם את יודעת שזה לא קיים ואת לא כל כך מאמינה לי, כי אני פולניה ואני אוהבת לעשות דרמות מדברים, נכון? אז את לא מאמינה לי.

לא שאני לא מאמינה לך, אני פשוט זוכרת גם שאנחנו דיברנו באחת התוכניות על פחד, על חרדה, פירקנו את זה ואמרנו שזה בעצם זה משהו שאנחנו שטלנו לעצמנו במחשבות.

יפה. אוקיי? אז זאת אומרת, את לא מפחדת משהו שאת לא מכירה. אבל אם את מפחדת נורא כשהאמא מסתכלת על הילד שלה והיא רועדת פחד מוות ממה שקורה לילד שלה, היא מגלה דברים שהיא ממש לא אוהבת, היא קולטת דברים, איך אמרה אמא אחת לילדה שלה השבוע? היא אמרה לה ישבנו הייתה שיחה מאוד מאוד מאוד טובה. ואז האמא אומרת לה, "אבל תגידי לי דבר אחד, יש עוד דברים שאני צריכה לדעת?" אז הילדה אומרת לה, "לא, מה זאת אומרת? מה את שואלת?" והילדה כבר ממש זה אז אמרתי, "את יודעת מה? אמא שואלת? אמא שואלת, אם יש עוד הפתעות בדרך, יש עוד דברים. הורדת את החצאית. התבשת מכנסיים, שמת חולצה קצרה ולא ארוכה, פתחת את השיער שזה לא נהוג אצלכם

בבית. יש עוד הפתעות? מה השלב הבא? אמא כבר לאט לאט מעקלת את זה, מעקלת את זה, מעקלת את זה, מעקלת את זה. מה עוד? בבקשה שאני אוכל להתמודד עם זה. אנחנו מפחדים ממה? אנחנו מפחדים ממה שאנחנו מכירים. הפחד הכי גדול שלנו, ידוע שהוא פחד מוות. דיברנו על זה שחוונו כבר מוות. כביכול. מה זה מוות? מוות זה מעבר מעולם אחד לעולם אחר. למה אנחנו מפחדים? האם חווינו את זה כבר פעם? אנחנו לא יכולים לפחד מהחתולה שנמצאת אם אנחנו יודעים שהיא לא קיימת. מתי חווינו פחד מוות? ניקח את המילה את המשמעות של מוות. מוות זה מעבר מעולם אחד לעולם אחר. האם חווינו פעם מעבר מעולם אחד לעולם אחר? כן, בזמן הלידה שלנו. עכשיו, הפ המעבר מעולם

אחד לעולם אחר היה כל כך טראומטי. הוא היה פחד מלא ידוע. פתאום הרכב מתחילה להתכווץ, פתאום התינוק שנמצא ברחם מתחיל להרגיש שזה משהו קורה שם, הוא לא יודע מה זה, אין לו כלים להבין את זה. ואז הוא נכנס לתוך תעלת הלידה והצרה וזה חובק אותו והוא לא יודע אולי הוא גם שומע את אמא שמה גם צועקת בוכה ואז הוא ממש מגיע לרגע הלידה והראש יוצא והוא קצת נחנק עד הציר הבא ומה הוא חווה שם הוא זה לא נודע הוא לא יודע לאן הוא הולך זה פחד מוות זה פחד ממעבר מעולם אחד לעולם אחר אבל זה גם פחד בפער בין עולם אחד לעולם אחר יש לא נודע אחד גדול והלא נודע זה הקטע הכי טראומטי שחוינו כשהגענו לכאן. אוקיי? עד כמה קטע טראומטי משפיע

עלינו. אני השבת הזאת בעזרת השם יוצאת לעבודה והשבת אני לא לוקחת את הילדים שלי איתי. אתה אומים כל אחד מקבל את זה אחרת. אחד אומר לי וואי אמא וואי איזה מבאס. שבת בלדייך זה לא שווה. שבת בלי הקול שלך הוא אמר לי זה לא שווה. אוקיי? השני אמר אמא אני ככה כמו שאני מתארת לך את זה. אמא אני לא יכול את נפרדת ממני. אין לי אוויר והוא באמת התנהל כמו מישהו שאין לו אוויר ושברתי את הראש למה הוא מגיב בצורה כזאת והוא כעס הוא התנהג בצורה מאוד מאוד מוזרה וזה ממש התריד אותי ופתאום אמרתי הם נולדו בניתוח זה לא שמע את הקול שלי אמא שאת לא נמצאת לא שומעים את הקול שלך וזה היה צריך חמש דקות להנשים אותו אין לו אוויר אוקיי

המעבר הזה הוא מאוד מאוד מאוד מאוד טראומטי. כל אחד מאיתנו לקח את זה כטראומה. עברתי מהעולם הזה, לעולם הזה. בפער היה לי משהו מאוד מאוד לא ידוע. אני רועד מפחד. לא נוכל לפחד ממשהו שלא עברנו אותו. את זה עברנו. עומדת אמא מסתכלת.

אגב, עבר עובר ומעבר זה הכל אותו שו דבר, נכון?

ואיך זה באמת איך זה שד ידעתה תחבר את זה? זאת אומרת הילד חווה התקף חרדה לפי מה שאת מתארת. תן לו אוויר ואת ישר יושבת אה עלידה כאילו

אז על זה אנחנו נדבר היום מה קורה לאלה שנמנעים למה הם נמנעים אוקיי זה הכל כלול באותו באותה חבילה כשאנחנו רואים את הילד שלנו פתאום חדל הוא היה חכם הוא היה גאון הוא היה הוא היה הוא היה קיבלנו תשבוחות עליו שזה עוד בעיה אנחנו חיים דרך הילדים שלנו אבל זבי זה לא למפגש הזה

תוכנית אחרת

כן וופתאום הוא כלום הוא כלום כלום. והוא גם מתחיל להתקלף מהבגדים, ממה שהכיר. הוא כבר לא פותח גמרה. הוא שוכב במיטה עם פלאפון. זה לא היה עד עכשיו. הוא עובר מעולם אחד לעולם אחר. מה קורה בפר? וחוץ מזה, מה יהיה הסוף? אנחנו לא חווים את עכשיו. אנחנו מגלגלים כבר את הסוף. אנחנו רועדים מפחד. הוא לא פרודוקטיבי, אז הוא לא יעבוד, הוא לא יתחתן, הוא יהיה זרוק במיטה. הוא הוא השם ישמור אמהאות הולכות מאוד מאוד רחוק הוא יעשה לעצמו משהו הוא לא יעמוד בתסכולים הוא לא הוא לא הוא לא הוא לא הוא לא ויש לנו פחד מאוד מאוד גדול מה

אבל זה פחד שהוא אמיתי כי אנחנו כאות רואות את הנולד אנחנו רואות לאן דברים הולכים זה חלק מהתפקיד שלנו זה חלק מהמהות שלנו לראות מצב לראות מה שקורה ולראות כבר את הצעד הבא

אז זה לא מנות אבל שמעתי איזשהו עוגד דעות הודי הוא אמר שאנחנו תמיד כשאנחנו נרצה לראות את הנולד אנחנו נספר לעצמנו סרט מאוד מפחיד. הוא אומר ככה 99 פסיק תסרטי האמה שאנחנו נספר לעצמנו לא יקרו. כן? כשבן אדם רואה סרט האימה בקולנוע הוא משלם עליו כסף המפיק של סרט הקולנוע זה מרוויח המון כסף. מה את מרוויחה מסרט האימה שאת מספרת לעצמך? ואנחנו גם יודעים שמחשבה יוצרת מציאות. אז רגע שנייה אני רוצה רגע להסביר מה חווה הילד בזמן הזה של ההימנאות אוקיי

של השקיבה במיטה של ילדים בדור הזה הם באמת יש להם תפקיד תפקיד מגעיל שאף אחד מאיתנו לא רצה לקחת תפקיד של בירור ניצוצות קדושה אף אחת מאיתנו לא הייתה מוכנה להתפלש בבוץ והם קיבלו על עצמם ופתאום לא מתאים להם הדרך שהייתה. שאלתי קבוצה של אמאות השבוע. אמרתי להם אתם מאוד בטענות על הילדים שלכם שהם לא מוכנים לקבל יותר את המרות. תגידי שאלתי אישה אחת את מוכנה לקבל את המרות היום? שבעליך אומר לך תגיד לי מה עם האוכל? שסבא שלך היה אומר לסבתא שלך מה קורה עם האוכל? היא הייתה אומרת לו הנה הנה. שבעלך אומר לך מה עם האוכל? מה אמא שלך לא חינחה אותך? מה זה מה עם האוכל? דקה תשאל מה איתי? מה גם אנחנו לא מוכנות כבר לקבל

כמו שהיה פעם. הילדים האלה לא מוכנים לקבל את הדרך, נקרא לזה דרך השם ככה, הם רוצים להבין למה. שאלה אותי אחת הבנות, היא אומרת לי, "את את שומרת שבת?" אומרת, " בוודאי." היא אומרת לי, "למה?" אמרת, "מה זאת אומרת למה?" אז היא אומרת לי, "ין לך תשובה, את רואה שאין לך תשובה?"

גדול.

אז אמרתי לה, "לא, יש לי תראי,

אז את אומרת שהם הם מה? הם בחיפוש של משמעות והם לא רוצים את זה אז הם

בר לפני לפני החיפוש הם חווים קודם כל הבנה עוד פעם הם חווים פחד מאוד גדול הם במעבר מעולם אחד לעולם לא ידוע פתאום כבר לא מתאים להם מה שהם היו אז אנחנו אומרים כן הם לא שולטים ביצר הרע הם לא רגע רגע רגע לפני שאנחנו מדברים על היצר הרע ועל הבלאגן ועל כל זה פתאום יש להם הבנה ואגב זה קורה לכל הילדים שמגיעים לגיל ההתבגרות פתאום מה שאבא אמר או מה שאמא אמא אמרה או מה שסבתא אמרה זה כבר לא הם רוצים לבדוק עם עצמם פתאום הם מבינים שמה שאבא אמר זה לא בהכרח הם גילו כל מיני בקיעים במה שהוא אמר ומה שאמא אמרה זה לא בדיוק יש פקיעים שם ואז מה כן הספרות המקצועית מתארת את זה כנפילה לבור שחור פתאום נופלים לאיזשהו בור

ומה קורה עכשיו הרגע הזה שהם מבינים שהמורה דיברה ויש פקיעים במה שהיא דיברה והרי מה אומרים הם כל מיני אין שאלות אסור לשאול אסור לשאול בו עולם היהודי אסור אסור אסור אסור אסור

להפך העולם היהודי בנוי על שאלות

נכון אבל אבל במסגרות מסוימות כמעט רובן לא שואלים שאלות כי אם אתה שואל שאלה אז אתה כבר לא נחשב וואז מפחדים אני אוכל לספר על שתי מקרים שהיו לי על בחורה אחת שהגיעה שברצון אז אז להתאבד ממש רצתה למות וכששאלתי אותה מה מניעה את האירוע אז היא סיפרה במתי את זוכרת את זה אז היא הייתה בחורה בסמינר ודיברו על המשיח והמורה אמרה מי מחכה למשיח וכולם אני אני והיא אמרה לא יודעת אני לא כולם אמרו לה מה ואז היא קלעה את עצמה וזהו היא אמרה אני אני הבנתי שאני היחידה רציתי למות ומאז היא רוצה למות כי זה הלך והסלים היא פתאום לא הייתה שווה היא פתאום התחילה לתת לעצמה כל מיני דברים ומשמה היא רוצה למות זה רק הלך ביד התגבר

ואז היא עשה המון סיבות ללמה, אבל הרגע ההוא היה רגע מכונן ולא ניכנס למה היה שם בדיוק ועל מה זה ישב. דבר נוסף ש שאני אני א מסתכלת עליו א אחת הבנות א שבכוח רב הכנסנו אותה לסמינר אחרי שהיא באמת היא הייתה ילדה שהייתה אומרת את מה שהיא רוצה והיה קשה לקבל את זה כי לא תמיד היא אמרה את הדברים בזמן הנכון. סוף סוף היא נכנסה למסגרת אחרי כמה חודשים ודיברו על בית של תורה וכמה בית של תורה זה טוב וכמה בית של תורה זה חשוב ובסוף השיעור היא נעמדה ו אמרה מורה אני רוצה רגע משהו אחד להגיד לפני שהולכים להפסקה המורה כנראה כבר הייתה עד לפה מהשיעור אז היא אמרה מה אז היא אמרה אבל לא אמר דבר אחד אמרה לה מה שבית של תורה

לא תמיד יהיה בו כסף ולא תמיד יהיה פה את השפע ולא תמיד יהיה פה את כל מה שהאישה תרצה והיא צריכה לקחת את זה בחשבון יומיים קודם היא נכנסה לבית ספר ביום למחרתי כבר זרקו אותה מה איך את מדברת מה זאת אומרת

וואו אוקיי אז לעתים אנחנו משתיקים את הילדים שלנו כי אל תדבר תבוא בשקט תגיד שזה נענה לך לא ליד כולם אל תעורר את כולם לחשוב אל תעורר את כולם לדבר אל

אני טועה אבל אם באמת כאילו יכול להיות שזה נכון למוסדות מסוימים או לאג'נדה חברתית מסוימת אבל באמת הדור שלנו הוא כבר לא כזה לא דור שמפחד לדבר זה לא דור שמפחד לשאול שאלות זה לא דור שמפחד להתמרד אנחנו רואים את זה ואנחנו שומעים את זה בגלל זה אנחנו כאן מדברים על תופעה שהיא כל כך כל כך רחבה. השאלה איפה מכל השאלות האלה ומכל הנקודות האלה, ממקום של חיפוש, ממקום של שינוי, הם מגיעים למקום של חוסר עשייה.

בדיוק. אז מה קורה? הם חוים את הטראומה פתאום. פתאום אנחנו כבר לא מתאימים לעולם שגדלנו בו. מה עכשיו? הפחד הזה של מעבר מעולם שהכרתי לאן אני הולך. אנחנו מסתכלים עליהם כעל תאבים, כן? אנשים שהם מומרים לתיאבון, שהם לא יכולים בלי טלפון, ש הטלפון בעצם בא להרגיע להם את המחשבות. עכשיו, הרבה מאוד הרבה מאוד מהילדים האלה גם עוברים פגיעות, גם פגיעות מיניות וגם פגיעות חברתיות והם חייבים להשתיק את המוח. איך זה קשור? וואו, זה כל כך ארוך. א איך זה קשור? זה קשור לאיזשהו מהלך. אני לא יודעת אם כדאי שאנחנו ניכנס לזה זה מהלך מאוד מאוד מאוד מעניין שלמה דווקא הם יפגעו, למה דווקא הם יעזובו, למה דווקא הם לא יצליחו להרים את עצמם. א אבל

זאת אומרת מסתדר כשאנחנו מדברים על כל התמונה השלילית הזאת של להגיע למקום שהוא מאוד מאוד נמוך אז כשאת את תעלת את הפרט הזה זה נראה כמו משהו שהוא כביכול מתבקש כביכול כי בן אדם שנמצא במצב כזה אז הוא כבר יורד למקומות נמוכים ומושך אליו דברים לא טובים אבל פה את אומרת שיש מהלך שהוא עמוק יותר שאנחנו לא ניכנס אליו כרגע

והשאלה באמת איך אנחנו מגיעים לנקודה שאנחנו אנחנו אומרים לעצמנו, אוקיי, פה צריך להתערב.

יפה. אז בעצם אנחנו רואים, אנחנו רק נתאר את המצב. אנחנו רואים את הילד לא קם, לא עושה, לא מצליח, לא ניגש לבגרויות, לא מצליח להרים את עצמו, לא מתקלח, מתקלח אחת לכמה זמן, לא יוצא מהחדר לאכול. ואנחנו ישר חושדים ויש לנו פחד נוראי. כיוון שמכל פינה מספרים לנו על ילדים שעברו חרם ועשו לעצמם נזק אחר כך ועל ילדים שבאמת היו בדיכאון ולא הצליחו להרים את עצמם ולכת תדע איך זה נגמר. והתקשורת מלאה בכל הדברים האלה ואנחנו נורא נורא נורא מפחדים אז אנחנו באמת חושבים על מה יהיה אני אומרת על מה עכשיו אנחנו רואים את הילד במצב הזה ואנחנו הכי נבהלים מילד לא פרודוקטיבי כי בסופו של דבר לא יהיה לך שום דבר ביד ולמשל אם אני מסתכלת על על בגרויות את לא קמה את לא עושה את הבגרויות שלך את לא את לא את לא יהיה לך תעודה

טוב פה את מדברת מצד אחד על בגרויות שזה עוד המצב בוא נגיד הטוב את גם תארת פה סיטואציה קיצונית של את לא קם את לא כן את לא קמה להתקלח את לא אוכלת מהיה איתך מה פה הילדים האלה מספרים על משהו מאוד מעניין הם מספרים שבזמן הזה הם הם הם מצד אחד מסיחים לעצמם מכבים לעצמם את המוח אבל דווקא מתוך הכיבוי הזה של המוח עולות להם שאלות מאוד משמעותיות לגבי מה הם רוצים מה הזהות שלהם לאן הם לוקחים את עצמם בזמן שאנחנו רואים אותם במצב מאוד מאוד קשה שהם מכבים את המוח כי יש להם המון דברים שהם רוצים לשכוח כי יש המון פגיעות חברתיות שהם עברו כי לא מצאו את עצמם בחברה

סוג של טראומה

כן כן כן

התמודדות עם טראומה סוג של א גם משהו שאני זוכרת שהעלינו אותו שיש שלוש אופנים שבהם אפשר להתמודד וזה נשמע כמו הכיפאון שמביניהם

כן כן

אז אנחנו רוצים באמת להעמיק בנושא של איך אנחנו יכולים לעזור להם וגם לגעת בשאלות שלכם ככל שהזמן יאפשר לנו אז יהיה לכם עכשיו את הזמן לשלוח א את השאלות שלכם למספר שמופיע על המסך ואנחנו נתייחס אליהם בהודעת וואטסאפ כמובן א אנחנו נצא עכשיו לשיר ומיד נחזור עם השאלות והתשובות שיר תפילה לבורא עולם לא לשכוח. 0 73 2 2 1 2 1 2 תזכו בעזרת השם לכל הברכות הכתובות בתורה א לחו לי את השוג בחשק واבديי לכלבי שיבני שוב وسوبי השיבני או שוב وس תשובות נהנה נהνα נהנה נהי נהועג בחו

بشكي כי הרמה השיבני או שוב פירסת תשובות השיבני או שוב

وسوب وكلכם بروخي

תודה. חזרנו אליכם. אז אנחנו היום עם הנושא המרתק של אימנות, של חוסר עשייה. ומה גורם לנוער ובכלל לנפש שלנו להגיע למקומות כאלה שאנחנו מרגישים שעדיף לנו לחדול, לא להיות בעשייה. ולהתיכנס במין מקום כזה של פוסט טראומה שכל דבר עדיף מלעשות כי אולי עוד פעם ניקשל או עוד פעם נתקל באותה טראומה שגרמה לנו להגיע לסיטואציה הזאת מלכתחילה. אז הרבנית פרי כהן כאן נתנה לנו את כל התמונה הרחבה של באמת איך א איזה הדרדרות איזה תהליך בנפש שהוא בעצם מגיע ממקום שהוא טוב אפשר להגיד נכון מקום של שאלות מקום של חיפוש של בירור המילה הזאת שוב של הבירור של ניצוצות הקדושה שזה נשמע דבר שהוא הוא כל כך גבוה אבל זה דבר שפוגש אותנו ביום יום נכון

כן כן הוא פוגש אותנו כל הזמן ובאמת לא רק שהם מבררים את עצמם אם נלך לפען הגבוה יותר את ניצוצות הקדושה כמה תראי מה שקורה לילדים האלה ילדים שבאמת היו באו מבתים כל כך שמורים ופתאום איזה פג'ורה ואיזה ואיזה דברים שאת לא מאמינה לאיפה הם מגיעים ואת אומרת איך יכול להיות איך יכולה להיות הדרדרות כזאת לא זה לא הגיוני איך כל הזמן אני שומעת את זה הילד שלי. הילד שלי היא מאוד מספרות לי, אני מסתכלת עליו כשהוא יושן פנים של מלאך תמימות.

איך יכול להיות?

אז איך יכול להיות?

אז ככה, בואי ננסה לדמיין אותנו בגיל שלנו הבוגר הצעיר, אני צעירה כאילו אבל בסדר.

א ואת עשית משהו והרגשת כי שלום לא יודעת היה שתה שם איזשהיא לא יצא כמו שרצינו וחמור מזה

העירו לך אמרו לך שזה היה ממש לא טוב את הגעת עם חיוך ופשוט תרקו לך בפנים את מה שחושבים עלייך מה תרגישי

כישלון תחושה צורבת כאב

נכון אוקיי את יכולה להמשיך

את רוצה שאני אמשיך

אמ א רצון לא להיות במקום הזה, רצון לברוח, חרטה, החמצה, מרירות, להמשיך. היא אמרת רצון לא להיות במקום הזה, רצון לברוח משם, חרטה, כל הדברים האלה גורמים לאותם חבר'ה פשוט להימנע. הם היו בכיתה. אנחנו חברה שמגדלת ילדים למצוינות, תוצאות. כן. זאת אומרת אנחנו לא א לא נותנים קרדיט על עשייה, לא נותנים קרדיט על תהליך לפי מה שאת אומרת, אלא אנחנו רוצים לראות את התהודה, את התוצאות, את המוצלחות וכשזה לא מגיע אז זה גורם להם לחוסר עשייה

לגמרי. ואז מה? עכשיו זה הפך התורה הגמור. הפך התורה יש סיפור בגמרא שאותי באופן אישי מזעזע ומפאים. שזה שתי מושגים של פולניות. את יודעת אנחנו באקסטרוגנטיה. מספרת הגמרא על חכם אחד מירושלים שאדם חשוב מירושלים ככה כתוב ויש את השם שלו אבל לא חשוב א הוא שמע על אישה שעוסקת במקצוע קדום חל שהוא הולך אליה והוא כותב לה מכתב והוא מגיע לשם והוא נוקש אל הדלת והגמרא מציינת שהיא שכחה להתלבש באותו יום אותה אישה והיא יושבת על קרים בקסתות אדומים וככה היא מקבלת א זה והוא נכנס פנימה והוא מתחיל א להוריד את בגדיו וכשהוא מגיע לציצית, הציצית נכת לו סביב העיניים והוא נזכר והוא נבהל. כתוב ולא תטורו. מהר מתלבש חזרה ואומר

לה שהוא ממש מתנצל, היא לא תפסיד מזה שהוא לא היה כאן. שמה את הכסף על השידה והוא נפנה לצאת. מסתכלת עליו והיא אומרת לו, "מה פסול מצאת בי שלא רצית להיות פה? הרי לקח זמן עד שקיבלת תאריך וזה עולה כסף ואתה לא משתמש בשירותים האלה אז מה מה כנראה שמצאת בפגם אמר לה לא מצאתי בך שמץ רק שתורתי לא מאפשרת לי את זה אומרת הגמרא השביע אותו שירשום לה את השם שלו ואת העיר שלו והוא רושם לה מי הוא ואיפה הוא גר והוא הולך משם נסגרת הדלת אותה אישה מבינה שיש כאן משהו לא הגיוני היא יודעת מה היא התנהלות בדרך כלל אז איך זה יכול להיות דבר דבר כזה וזה לא נתן לה מנוח, מכרה את כל מה שהיה לה, התגיירה והיא הגיעה לבית המדרש אם

אני לא טועה של רבי חיא, שהוא היה הרב שלו ומבקשת ממנו שהיא רוצה התגיירה והוא שואל אותה, שמה נתת עינייך באחד התלמידים שלי? אמרה לו, בוודאי. אומר לה, מה קרה? היא מתחילה לספר לו מי הייתה, מה היא עשתה, מאיפה היא באה, באיזה מקצוע היא עבדה ואיך היא הכירה את הבחור שלו. עכשיו אני שואלת ריבונות שלהם, תגיד לי את נורמלית? מה יש לך? עברת לעיר אחרת? את תספרי מי את? שים יפה מטפחת, שחקי אותה חוזרת בתשובה, תיכנסי להגה של המקומיים, תדברי א מליס. איך פעם הגעתי לאיזשהו סמינריון ואני פוגשת אישה, חוזרת בתשובה לפני דקה היא חזרה בתשובה, היא אומרת לי גידשה, גיד'בס, מה הקשר שלך לגיד'בס? נשמה שלי רגע דקה שניה. אתה יודע

איך אומר הרב אמרמי לפני שאתם א הם מתחילים ככה תפקו רגע דקה יסודות ואחר כך תעלו גבוה אז האישה הזאתי כאילו דקה בואי תשחקי אותה קצת חוזרת בתשובה תדה לא היא באה ומספרת איזה עיז אני הייתי ככה וככה והוא הגיע אליי והוא לא הלך והוא לא בא וזה רבי חיא מתלהב נורא הוא מוציא את אותו תלמיד נותן להם את ברכתם והם מתחתנים אז למה הסיפור הזה מזעזע אותי זעזה אותי כאילו לראות ש איך זה היה שום דבר לא השתנה. מדהים אותי לראות איך התורה מתייחסת לזה. למה היא לא פחדה להגיד מאיפה היא באה ולאן יהיה לך? כי היא יודעת אז היינו הרבה יותר אותנטיים לאמת שבתורה. היא יודעת איך הקדוש ברוך הוא מתיח עצם זה שהגמרא מביאה את הסיפור

הזה. זה לא סיפור שהסתירו ולא תיטו. זה סיפור שמספרים אותם שבא לד בדיוק. סיפור שבא ללמד איך היהדות, איך הקדוש ברוך הוא מתייחס לאנשים שעושים תהליך עם עצמם. איך הקדוש ברוך הוא מתייחס? הרי אנחנו באנו לפה לעבוד. אנחנו לא באנו לפה להיות צדיקים מראש. לא היינו מגיעים. מי שצדיק מראש נשאר שמה. אין לו מה לעשות כאן למטה. ואנחנו כל הזמן מהדירים את התוצאה. דקה, יש תהליך. התהליך הוא זה שראוי לצועות. זה שראוי למחיות הכפיים. לא, אנחנו לא יכולים. אנחנו

אני חושבת גם שהסיפור הזה עם כל הפרטים שבו ש איך אמרת זה מפאים, מזעזע, זה נותן כל כך א התבוננות על מקום שאין אין כזה דבר אין כזה דבר שאין אין דרך חזרה. אין אין מקום שהוא נמוך שאי אפשר לעלות ממנו. אין מקום שזהו אם הגעת לשם זהו את נשארת שם חלילה אלא כל התיאור הזה על איך היא עשתה את המסע שלה והגיעה כדי לקבל על עצמה עול תורה ומצוות בסופו של דבר לא רק בשביל מה שנקרא לנקות את העבר ולהתחיל התחלה חדשה שכמו שאמרת לא היה אינסטגרם לא היה וואטסאפ יכלה להתחיל התחלה חדשה ואף אחד לא היה מגלה עליה שום דבר יכלה לבוא מה שנקרא טבול הרסה והיא לא עשתה את זה היא באה עם העבר שלה כי כנראה היא הבינה שיש שמה תהליך שהיא

צריכה לעבור וזאת נקודת אמת זאת נקודת אמת בניגוד למישהו שבא ומצטייר כאילו הוא עשה את התהליך מאפס ל-200 והוא לא עשה שום תהליך הוא רק לבש תחפוסת ופה היא באה והיא אומרת עשיתי את כל המסע הזה ובאתי מאיפה שבאתי והגעתי לאן שהגעתי וכן אני אומרת את האמת יש פה איזה מישהו שאני מעוניינת בו והיא אומרת את זה לרב הראשי היא לא אומרת את זה מאחורי הקלעים מה שנקרא והיא היא מוכנה לעשות את התהליך הזה הוא מסכים להתחתן איתה הוא לא אומר לה תגיד לי מה יש לך מה את מספרת עלי דברים כאלה זה בושות איפה את כן גם איפה אני ואיפה את מה מספרת עלי את הדברים האלה מה יש כאילו להפך

השידוך לא נפל בבירורים במקרה הזה זה מדהים זה באמת מדהים זה לראות מה היא היהדות לא מה שקורה אצלנו היום לא לא התוצאה לא להפך התהליך זה שהוא שוכב במיטה והוא מברר עם עצמו והוא בודק ובשקט איך אומר קרליאנג קרלינג אומר אומר דווקא בזמנים של השקט, לא כשאתה עושה מחקר כדי להבין מה קורה איתך ובוא בוא ננסה להרים את עצמי ובוא ננסה לקרוא ספרה עצמה ואני ארים את עצמי מהמיטה אני אומר דע לך בתקופות שחקרתי לעומק מה קורה איתי לא הגעתי לשום מסקנה אלא בתקופות שישבתי בשקט המסקנות צפו ועלו והילדים האלה שוכבים בשקט

והם יודעים לעשות את התהליך הזה או שאנחנו צריכים לבוא

התהליך התהליך הזה קורה מעצמו התובנות קורות מעצמם אנחנו מערי רירים אנחנו שוכחים שישם בשמיים אנחנו שכחנו אותו שכחנו שהוא טבע לנו יכולת ריפוי מדהימה איך א רגע אבל את מפה מחילה שאני יוצרת אותך אבל את מפה בעצם באה להגיד התובנות עולות מאליהם זה קר עליון גמר אוקיי אבל הוא לא בן 17 שאת דואגת לעתיד שלו הוא בן אדם עם כוח בחירה שעשה משהו בחיים פה את אומרת את נמצאת פה עם נער עם בחור שאת את רוצה טוב בשבילו ואת רואה שהוא הוא רק הולך ומדרדר. מישהו חייב לעצור את זה.

יפה. ך פה נשאל את השאלה למה הוא מדרדר? האם הוא מדרדר? כי ברגע שהוא לקח פאוזה מהחיים ואמר לעצמו, "אני רוצה לעשות בירור". ואת ראית את הברור שהוא עושה לעצמו ואמרת מה? לא, עזבי, בואי נתקדם. ראיתי את הבירור, הבנתי נת לא הוא את לא יודעת מה יש לו. את לא יודעת. את רק ראית שהוא שינה. את רק ראית שהוא נכנס למיטה. יפה. מה את עושה? שאית מפסיקה לפחד. מפסיקה לפחד.

אוקיי. הבירור של הניצוצות קדושה עזר לי להפסיק לפחד וגם החזרתי את הקדוש ברוך הוא לתמונה וביחד עם האמונה וההבנה אני מפסיקה לפחד מה אני יודע

כן אבל יש פה שלב נוסף שדיברנו עליו זה הטראומה. מה הטראומה? הטראומ הטראומה שלהם היא מזה שהם לא שייכים, שהם לא טובים, שהם לא מספיקים, שהם לא בסדר, שבאים אליהם בטענות בבית הספר ואז מה אנחנו עושים? אנחנו באים אליהם גם.

תראה איפה הגעת. מתי אתה מקים את עצמך? אתה לא התקלחת 70 שנה? תקום תזיז את עצמך תקום תעשה אני לא מדברת ואני אתן תכף רגע את הפן הזה של דיכאון כן דקה לפני זה רובם לא נמצאים בדיכאון רובם בתהליך בירור סופגים בלי הפסקה האשמות על המצב שלהם

נשמע כמו סיוט באמת גם להורים וגם לודד עצמו אז אז שוב אני אומרת אוקיי אז זוה המצב אבל אני כאמא לא יכולה לעמוד מנגד אני לא יכולה להמשיך לתת לו או מצד שני לבוא ולהגיד לו לא התקלחת מתוק לא נורא מריחים אותך מהמטבח מה לא נורא אני חייבת לעשות משהו הבן אדם צריך להתעורר על עצמו

אם הות מספרות לי שמחות את הדלת של החדר ככה אתה שומע כי באמת באמת הם יושבים סגורים עם עצמם כל הזמן עם הפלאפון עם הזה אז צריך לדעת קודם כל שילד שיושב עם הפלאפון זה לא בהכרח שהוא בדיכאון אנחנו מפחדים נורא מדיכאון הילד הזה יצא מהמצב הזה בעזרת השם הוא יצא הוא לא לעולם ישאר ר בחדר עם תינופת שהוא רואה בטלפון והם רואים תינופות בטלפון

אולי כן

זהו זה הפחד אולי כן אם אנחנו לא נבוא אליהם בטענות 24 שעות ניתן להם גם רגעים יפים נצליח לגרום להם בחוויות יפות לצאת עכשיו זה נורא מתסכל האמא מכינה ארוחת ערב לכל המשפחה והיא מביאה את לליל שבת והיא רוצה שכולם ישבו ביחד והוא עזבו אותי תשחררו אותי לא בא לי, לא בא לי להיות איתכם, לא בא לי. יש מישהו שהוציא סרטונים, הוא קורא לזה מתבגרת, הוא מתאר בדיוק את מה שהם עושים. כן. א לא בא לי, אני לא בקטע, אני לא מה אתם רוצים ממני? תשחררו. וזה נורא מבאס.

ההורים טורחים, רוצים שהילדים שלהם יהיו איתם, רוצים וזה לא עובד. אז כל דקה שהוא היה, איזה מרוק, איזה מרגש זה שהיית איתנו קצת. כל כך עשית לנו כיף לא נורא, תלך לחדר עכשיו. איזה קשה זה כי מצד אחד את אומרת זה לא עובד ראינו שזה לא עובד אז בוא ננסה שנייה משהו אחר ואת אומרת שהמשהו האחר לעודד אותם גם אם זה עושה לנו גירודים בכל הגוף א עם כל המצב שהם נמצאים

מה גירודים סתכלי האדמאות של האמהות התרוקנו

אמהות לא סתם כתוב שיבוא אליהו נביא הוא ישיב לב אבות על בנים תגידי לי הוא לא יפתח את מצרי הורמוז הוא לא הוא לא יגיד לנו לא לא לא לא הואיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם אז כבר הקדוש ברוך הוא ידע שהם יהיו זרוקים במיטה ואם יש להם תהיה מתוסכלת במטבח הלב הלב הלב שצריך להתרפא כמה הפסוק הזה יש בו תקווה ונחמה שהנה זאת העבודה של המשיח זה מה שהוא יעשה זה מה שאנחנו באמת צריכים זאת אומרת העסק הדמעות שהתרוקן והלב הזה שלא מפסיק לפעום בכאב. הנה הנביא כותב את זה כי זה אמיתי. זה מה שקורה אבל שוב אני אומרת אנחנו צריכים לעודד אותם עכשיו על מה? על עצם קיומה.

אז אנחנו צריכים קודם כל להקשיב למה שהם מבקשים. הם מבקשים דברים שאנחנו לא מוכנים.

תשחררי אותי, תעזבי אותי. אתה אומר?

קודם כל הם מבקשים בתחילה הם מבקשים דברים שאנחנו לא מוכנים לתת לזה מקום. לדוגמה, הילד כבר לא מתאים לו ישיבה, כבר לא מתאים לה סמינר. היא באה ואומרת, אם אני רוצה ללכת לזה מה אמא מתפלטת מה עכשיו במה שהיא שואלת את יודעת מה עולה כן רבי שמעון עולה אבל עולים עוד כמה דברים אמא שלה עולה הסבתא של הילדה הסבא מסכן עם דמעות השכנות הסתכלו עליה במדרגות ויגידו באמת והתלחששו ביניהם מה קרה שם ואנחנו משפחה כל כך מיוחדת איך יגידו עלינו דברים כאלה אמרה לי אמא אחת הכי מדויק בעולם היא אומרת זה כמו אותה מטרוניתה בתקופה של רבי צדוק שולחת את השליח שלה ואומרת לו תעשה טובה תביא לי לחם לבן הולך כבר הה היה ממש רעב הולך

אומר לגברת אין לחם לבן היא אומרת לו טוב תביא לחם שחור הולך אין לחם שחור טוב תביא פת כבר כבר אין פת כבר טוב תביא לי קמח אין קמח טוב תביא זה אין כלום היא הולכת מסכנה והיא מחליקה על תאנה שהיא געילה אותה וכי היא לא הייתה רגילה היא הייתה כזאת מעודנת היא לא הכירה את הרחוב היא לא יודעה איך זה הולך והיא מתה

ככה קורה עם הילדים ככה קורה עם הילדים אומר האמא רוצה את הקמח הלבן, את הישיבה המדהימה, ועד שהיא מבינה שהילד שלה הולך לישיבה אחרת, זה כבר לא מתאים לו. ואז הוא אומר היא אומרת לו בסדר, אז אוקיי, אז כבר לא לחם שחור, נלך על פת כבר וזה כבר לא מתאים לו, וזה כבר לא מתאים לו, וזה כבר לא מתאים לו, ואז היא הולכת לחפש אותו ברחובות והיא נגאלת ממה שיש שם והיא פשוט מתה. מתהצער, מתה ממה שהיא רואה שם. הורים שרוצים לעזור לעצמם לפני שזה מתחיל, תקשיבו לילד, מה הוא צריך? מה הוא מבקש? מה הוא מבקש? ויכול להיות שכבר מצאת לו שלוש מסגרות עד עכשיו והוא מבקש את המסגרת הרביעית והוא בוכה ואומר כבר אני לא לא רוצה את הישיבה

הזאתי, אני לא רוצה את זה, אני רוצה. והיום יש וואו פרויקט הילה. זה פרויקט שהם באים לעשות רק בגרויות והולכים ואיני כל אלה שאין להם כוח להתמודד נשואות לפרויקט ההילה. אני מכירה אישית באמת כמה מקרים גם מהמקום הזה של למצוא מסגרת אחרת למצוא מסגרת אחרת אבל סוף כל סוף זו מסגרת זו מסגרת אז זה לא המסגרת שחלמת זה לא מה שחשבת זה לא מה שציירת אבל זו מסגרת ויש את את הפרויקטה שגם כמה וכמה מקרים שפשוט חייהם של אותם נהרים שהפכו לבחורים והפכו לגברים פשוט צלו ממש והפכו להיות באמת מקור לגאווה לאותם הורים

ואת יודעת מה הם פרויקטר נחשב קידום נוער סתם אוקיי זה זה רגע בצד לפני זה הם נחשבים קידום נוער תחשבי על המשמעות קידום נוער למה הילדים צריכים להגיע להשפטות כדי שיקדמו אותם ולא יתייחסו אליהם כל כאל עוד מישהו מן המניין

אבל נשים את זה רגע לצד הילדים האלה באמת צריכים קידום נוער

אבל זאת הייתה הערת ביניים באמת חשובה שצריך לתת ת עליה את הדעת וצריך לענות עליה. זה ככה סימן שאלה שנשאר פתוח בחלל אבל זה זה כל כך חשוב זה כל כך עניין של חיים. אני זוכרת שהגעתי נכון כשהגעתי לישוב יונתן כדי לבדוק איזשהיא פנימיה שיקשו ממני לבוא להיות שמה ולקחו אותי לסיבוב הראו לי את חדר המוזיקה ואת החדר של השיעורים הפרטניים ואת הביטנים שמהילד השחר קוראים למקום הזה הם נמצ וואו ואמרתי למה ילדים צריכים להגיע להשפטות יש להם שם הם הם מטפלים בבעלי חיים ויש להם חווה של קוסמטיקה שהם מכינים לבד למה הם צריכים להגיע לשם זאת אומרת למה שזה לא יהיה לכתחילה? למה זה צריך להיות אחרי כל הצער הזה גם? כן. כן. אז יש

כאלה שאומרים לא כי יש את אלה שהם במיינסטרים והם יכולים ללמוד ויכולים לעשות את מה שצריך וללכת בתלם. אז למה הם לא יכולים ללכת בתלם? גם אלה שיכולים שהולכים בתלם אפשר לקדם אותם גם עוד קצת. אפשר לתת להם לפתוח להם קצת את הראש. תגידי ובאמת אני רוצה לשאול אותך מהכירות שלך עם כל התהליך לפני שעושים את התהליך של הריפוי ושל החזרה ושל הקידום ושלה הגיע לזה בכלל ההדרדרות היא כל כך מהירה שהמה אי אפשר לעצור אותה אי אפשר להיות שם באמת כמו שאת אומרת ושזה לא יגיע למקומות הנמוכים האלה זאת אומרת הרי זה לא זה לא פתאום בבוקר אחד א מאפס ל-200 יש פה איזשהיא הידרדרות של עוד יום ועוד יום ועוד יום אז למה לא מתעוררים לפני סליחה מראש על השאלה כן

הרשר אירש מדבר בפסוק ויגדלו הנערים אז הוא מדבר על זה שפתאום זה יוצא בגיל 12 13 פתאום יוצא מה שהיה המון המון שנים אני אומרת

מה המון שנים את מדברת על גיל 12 אז איך המון שנים

אה טוב עכשיו רגע אני מתרווחת כי זה הנושאים שלי אבל לא אבל איך

אני טוענת שזה התחיל מזמן זה התחיל כש עוד לפני לפני שהם הגיעו לעולם הם חוו משהו זה תהליך שילך וידרדר וידרדר וידרדר אנחנו פתאום נראה את זה בבום אבל יש להם מוסות יש להם חוסר חיבור יש להם הבנה שונה לחיים יש להם תהליך שהם יצטרכו לעבור

את יכולה לתת לנו 1 2 3 כזה או שזה לא עובד ככה

אז קודם כל א אנחנו צריכים באמת באמת קודם להתעזר באמונה באמונה גדולה אנחנו נעשה את מה שאנחנו יכולים בסוף אם זה יקרה אז הילד שלנו הוא עוד אחד שהלך לברר ניצוצות של קדושה. זהו איך אפשר לעזור? אז להיות קשובים אליהם, לשים לב למה שקורה, ליצור עכשיו בסדנה יש לי סדנה חדשה שאני נותנת בכלל אנחנו אמורים לדבר על מוגנות והם ציפו שאני במפגש הראשון אדבר איך גורמים לילדים להיות במוגנות. לא, מה פתאום? זה לא מתחיל שם, זה מתחיל מהחיבור של אמא לעצמה. מכירה את עצמה, יודעת מה מדליק אותה, יודעת איך, איפה, איזה נקודות רגישות אצלה. כשהילד יבוא לדבר איתה, היא כבר לא נבהלת ממה שזה מעלה לה.

כמה הנקודה הזאתי של ה איך אנחנו מגיבים ובמיוחד אני זוכרת את העניין הזה של הלא להיבהל, כמה זה כל כך קריטי שאנחנו כאילו צריכים כהורים להכין את עצמנו ללא להיבהל. זה משהו שאפשר ללמוד אותו. זה משהו שברגע שאתה לומד על מה זה יושב אצלך אז אתה מפסיק להיבהל

אבל את לא יכולה לדעת עד שזה לא פוגש אותך

נכון אז קודם כל אם הילד בא וסיפר לך משהו ואת השתוללת כן ואז הבנת שאת פועלת ראקטיבי דיברנו על זה כל כך הרבה על התנהלות ראקטיבית את מבינה מותר לך לגשת לילד אחר כך ולהגיד מתוק שלי אני מבקשת סליחה היית צריך כל כך הרבה אומץ לבוא לספר לאמא על מה שחווית ואמא הגיבה בצורה כזאת זה היה ממש לא נעים כל כך הרבה אומץ ופתאום אני בטוחה שזה עשה לך איזשהיא תחושה שלא באה לך לשתף אותי שוב. אז ראשית נרגעתי. אמהות נבהלות. אתה יודע למה נבהלתי? כי אני דואגת לך. כי לשתף לדבר אותה אל הילד להסביר מה עבר עליה באותם רגעים.

אז אפשר לרפא תגובה ראקטיבית.

בוודאי. אני אני סיפרתי באחרונה על מקרה שהגיע אליי. מקרה מאוד מאוד מעניין. מרתק. זה היה. א ילד הם ישבו מה שנקרא בישיבות חבורס כאילו והמגצ'יעור ישב איתם והבחור שהיה בישיבה קטנה הניח יד על המגצ'יור בקטע של כזה מין מצב כזה כזה שקוראים לזה וזה והוא השתולל והוא דרש בכל תוקף להוציא את הילד מהישיבה ולא משנה מה בשום פנים ואופן חוצפה כזאת לא תהיה והמכירה הזה הגיע אליי וביקשו שאני אנסה לבדוק מה היה שם ואני ביקשתי מראש ישיבה לשאול שאלה אחת את המגיד שיעור. האם המגיד שיעור הזה נפגע מיני כשהוא היה בחור צעיר? והתשובה הייתה חד משמעית? כן.

וואו.

הוא בכלל הוא באמת הוא חשב שהבחור חוצפן, אבל לא הבחור הזה היוה בשבילו טריגר.

וואו.

אוקיי. אז אז אנחנו פועלים ממקום שמדליק אותנו. אם אני לא צריכה לבוא לספר לאל, תקשיב, אתה באת וסיפרת לי משהו וזה פגע בי באיזה משהו שהיה לי. לא, אבל שוטפי אותו שאת מאוד דואגת לו, שבאמת אכפת לך, שאת יודעת שהגבת לא נכון. את מבטיחה שזה נרגע אצלך בפעם הבאה שהוא יספר בעזרת השם שלא יהיה אבל תוכלי להקשיב ולעודד אותו לדבר על המקרה שהיה וואו אני בטוחה שיש לנו עוד הרבה מה להרכיב בנושא אבל את לא תאמיני שוב הסתיימה להעוד תוכנית ונגמר לנו הזמן ואני רוצה להודות לך רבנית פרי על עוד תוכנית עם הרבה תובנות והרבה מסקנות והרבה עצות פרקטיות מה אנחנו יכולים לעשות גם כשיש לנו מצבים כאלה מפחידים שלימנות זה עוד התמודדות

של הנפש שאסור אסור לנו להתעלם ממנה. וכן יש הרבה מה לעשות ואנחנו מתוכנית לתוכנית, מפעם לפעם לומדים עוד ועוד איך לרפא את הלב באמונה, בתבונה, בתושיה ובחכמות נשים שנזכה ככה לבנות את הבתים שלנו. תודה רבה לכם שהייתם איתנו. ניפגש בעזרת השם גם בתוכנית הבאה. เ