"זו הטראומה הכי גדולה שהייתה לי בחיים": סוניה סודרי על המסע הרגשי בעולם המשחק

ואז אני הבנתי ק בבת אחת שוב אני שחקנית אני אני מאוד מאושרת אני עושה מה שאני רוצה אני אני צעירה אני אני נהג גם אני נחמדה זאת אומרת הכל אין לי בעיות מה מה עם הנצה אח שלי איפה אני אגע בנצר אני אמות וזהו נגמר לא ישאר כלום ממני זאת אומרת אני נולדתי גדלתי סבלתי הייתי מאושרת ומחר אני אמות ונגמר לא עשיתי כלום לא ישאך כלום ממני זאת אומרת אז אז אני התחלתי לחפש את הנצח אנחנו הפעם נמצאים נמצאות כן בתאטרון לא סתם בתיאטרון כי אנחנו נפגש שום אישה ממש מיוחדת עש האמת שהרבה זמן רציתי לדבר איתך את יודעת כן כן כן כן סוניה סוניה סודרי א ואנחנו ממש רוצות לשמוע ממך כזה על החיים שלך על החיבור לתיאטרון ל חזרה בתשובה

על ה בוא נתחיל מהתחלה את בעצם נולדת לא בישראל נולדת במקום אפשר לשמוע תראי גם לי כבר יוצא מבטא כשאני מדברת איתך לא רק את גם השחקניות לא ממש תה שהוא הוא ממש מדביק כן כן אז איפה את את נולדת אני נולדתי באלג'יר כן באלג'יר זה על יד טוניס מרוקו יש אלגריה אני נולדתי ב בעיר הבירה שם עיר מאוד מאוד יפה כן בחוף הים אבל ים ים ממש א גדלתי בחוף הים איזו משפחה מה הסגנון של המשפחה כהן תנו שי משפחה כהן תלושי אנשים הסוחטים פשוטים ודעת פשוטים הם לא היו פשוטים הם היו מאוד גבוהים אבל אני רוצה להגיד שהם לא היו חרדים ולא היו אפילו דתי לאומי הם היו אנשים ששמרו יום כיפור ובפסח והרבה מסירות נפש דווקא סוכרת כדי ללכת

אנחנו אמה הביאה אותנו לקנות את המצות בבית הכנסת והבית הכנסת היייתה הייתה בשכונה עדיין מסוכנת בתקופה כי נולדתי בתקופה של המלחמה קצת והלכנו הלכנו והרבה פעמים היו אנשים ככה ש עוינים שמסתכלים על אנום והלכנו לקנות וכשהגענו הדלקנו נך כדי להגיד תודה רבה לקדוש ברוך הוא שהגענו בשלום לקחנו את המצות ו זא אומרת המצה זה משמעותי בשבילי אפילו כשהייתי שחקנית אני כל הזמן שמחתי פסח ויש אזה כזה כיסופים לארץ ישראל באותה תקופה או את הצלו בלשר לא כל כך כי לא מרוקו ה הוא טוניס שבאמת שמרו על המסורת ועל ה באמת אה חשבנו על ארץ ישראל אבל לא היייתה מטרה להגיע לארץ ישראל שבמרוקו אנשים כל החיים שלהם חלמו רק להגיע לארץ

ישראל צנו לו אנחנו מאוד היינו צרפתים ן א מאוד צרפתים וכל ה כל המובנים לטוב ולרע אוקיי זה את אמרת לטוב ולרע דורת לרע כי אנחנו נפרדנו קצת מהמסורת ו א ואבל טוב כי קיבלנו תרבות א תרבות אירופאית למדתי פסנתר למדתי ריקוד למדתי כל מה שבחורה מהסוס הייתי צריכה ללמוד כן עכשיו ממתי באמת את מתחילה לגלות שיש בך איזשהו לעט כזה תשוקה כזאת של תיאטרון של מה ביום שקיבלתי עד אמת הייתי בת ארבע חמש חמש כן אז פשוט אמא שלי קראה לי כל יום כיפה דוה סיפור מרתק ב ש סיפור מרתק סיפור מפחיד עם הזאב והכל אבל סיפור מותר אין מה להגיד אז כל יום הי סיפחה זה בזמן שהיה לי חום וזהו מהיום הזה לקחתי את הספר והלכתי לגן וקראתי את הספר

זאת אומרת הכרתי ככה ז ככה שיניתי את הדפים וזה אז כולם אמרו היא גאונית היא כבר יודעת לקרוא ואז שיום אחד עשיתי טעות וט אחד אז אמרו לא לא היא לא היא למדה בעל פה ובאמת למדתי בעל פה אז הלכתי מכיתה לכיתה וכל הזמן הזמינו אותי להגיד שירה כל הזמן סוניה ידעה להשיר את היית ככה על הבמה תמיד כל הזמן בכיתה בפשטות בלי בלי גאווה ובלי זה זה אמרתי את זה בכל הלב זה היה כולם אהבו איך אני איך אני מקריאה את הטקסט כשהמורה הגיעה עם טקסט חדש אז כולם אמרו שסוני את הקרי הילדות קות ש סונית הקרי כולם אהבו אז אמרתי טוב אני רוצה לספר סיפור שאני יה גדולה אני רוצה לספר סיפורים ואז אמרו לי רק השחקנים את צריכה להיות שחקנית זה

לא נכון כי זה לא אותו דבר נכון אני אוהבת לספר סיפורים זה מאוד אוהבת אז אני עכשיו מספרת סיפורים על ידי התיאטרון ככה כי למדתי תיאטרון בכל כיתה וכיתה הייתי זה לא שעשיתי תפקיד ראשי כמו ש אני שיחקתי ו זה לא רק זהזה כלל יום כל יום בשבוע יש לי משהו להקריא בכיתה כל יום אני אני בתפקיד ולא מקנות בך בנות לא לא בזה לא בזה לא לא ה לא הייתה כינה בכלל להפך הם היו מאושרות שאחד שהמורה לא מקריאה אלא התלמידה אפילו כשעברנו לאחרי מלחמה מלחמה קשה וזה ברחנו לצרפת הגעתי לתיכון והיה לי מאוד קשה לעבור מ מ ממקום אחד למקום שני במיוחד שאנשים לא לא לא ידעו שאנחנו ממש צרפתים כל הזמן אמרו לי אה את מתלבשת רגיל כן בשביל מישהו

את מדברת צרפתית זה בסדר זה היינו צרפתים אני צרפתיה זה כמו שכשאני הגעתי לפה אומרים לי את צרפתייה לא אני יהודיה אני ישראלית עכשיו אני כבר המון שנים פה אל תגידו לי שיש לי מבטא אני אני פה אני מ הילדים א ישראלים הבת שלי מלמדת לשון ברמה גבוהה אז אני ישראלית כן היה לך קשה מקודם כשאמרתי לך שמבטא שלך כל כך יפה לא זה לא קשה זאת אומרת אני רגילה אני לוקחת מונית צרפתיה אני ישראלית אני פה ישראלית אני לא אני סרבתי נגמר אני זה יש לי תרבות רבתית זה נכון אני לא יכולה להימנע מזה ואני מאושרת מזה אני משתמשת בזה אבל חוץ מזה אני גרה פה א ו ואני רוצה להיות חלק מעם ישראל אז בעצם את קצת מתארת לי כשאני חושבת על זה איזה

התחנות בחיים שלך שאת שאת את משהו מסוים אבל אנשים הסביבה בעצם קצת סותרת את זה זאת אומרת גם אז במלחמה גם פה בארץ את חושבת שיש לזה קשר למשחק שאת כי הרי משחק אנחנו מתלבשים לתוך דמות זה כל הניסיונות של החיים תורמים למקצוע שלי זה לא כיוון ש הבכתי כל מיני דברים בחיים שנהייתי שחקנית הייתי שחקנית לפני וכל מה שקורה לי בחיים זה מתנה לדמות שאני יכולה לשחק זה להפך כל ניסיון וניסיון תמיד אני אומרת לתלמידות אנחנו לא מבקשים ניסיונות מה שהקדוש ברוך הוא אל תיתן לנו אבל מלכתחילה אבל מדי עבד זה עוד מ כי למעשה מה זה הרגש הרגש זה כלי עבודה אני לא באה על הבמה ומספרת את הסיפור שלי ואני בוא זה לא פסיכודרמה הקהל לא בא

לשמוע הקהל לא לא פסיכולוג הוא לא בא לשמוע את הכאב שלי אני צריכה להשתמש בכאב שלי בכאבים שהיו לי בחיים והרגש נמצא אמצעי עבודה זה כלי עבודה במקום להגיע עם הפטיש ועם עם המסור וכל המזוודה הזה אני מגיעה עם עם הרגשות שלי עם האבר שלי עם עם העוה שלי עם התקוות שלי והאכזבות שלי וזה אני פותחת ונכנסת על מה ואני משתמשת בזה זאת אומרת אני בתור אישה אני לא נפגעת מהכאב של הדמות אני מבינה ועכשיו כשאת אומרת הכאבים שהיו לי בחיים רק דברים שא זה בסדר לפתוח כאן אבל על מה את מתכווננת כשאת אומרת את זה קודם כל למלחמה לעזוב הייתי בת 10 ועזבתי את אלג'ר באמת באמת היה קשה אני אומרת זה הטראומה הכי א הכי גדולה שהייתה לי

בחיים אני חושבת זה עזוב מקום שה ה לי כל כך טוב טוב בכל הבחינות בכל הבחינות בחיים בנוף בראייה בשמיעה בכל דבר זה היה מאוד קשה אז הגעתי למקום שבאמת עויין כי כי את ככה כי א היה קשה אבל אבל מה שהציל אותי זה להיות שחקנית ולדעת להקריא טקסטים ומתי את בעצם הולכת ללמוד משחק ללמוד א כשחזרתי למוז חזרתי למוזיקה אחרי קצת כשההורים קלו פסנטר מזה נכנסתי לאקדמיה למוזיקה התקבלתי כי גם היה לי הייתה לי רמה מאוד טובה וגם המורל המורל מוזיקה אישה גדולה מוכרת בכל העולם היא שנאה גם אנשים ג'ר וגם יהודים אז היה לי מאוד קשה יש לי עוד כאב ידיים על מה שהיא היא שברה לי את היד זה עזר עד עכשיו אבל כשנגעתי ל שברה למסת איך אני

סבלתי וראיתי שכל הזמן היא הסתכלה למישהו אר היא טובה כאילו שכאב לה ש גם יהודיה והגם וגם מנגנת נפלא וגם מאוד קשה אבל אני לא רצתי לא רציתי להיות כמותה זה לא רציתי להיות להזדקן כמותה ולהיות לא רציתי ו יום אחד הבכתי ושמעתי שמעתי א תיאטרון נכנסתי בלי בעיות בלי לבקש אישור בלי כלום נכנסתי הדלת היה באמת דלת אבה מאוד כדי נכנסתי חוך שר חוך כולם ישבו מישהו רחוק על הבמה ש ש מדקלם ומורה שזה נכנסתי וישבתי בשקט ככה וככה כל יום שלחתי לישור ויום אחד הסתכלו עליי אמרו לי מורה אמר תלו משיעור רעדתי אמרתי לו אבל אני רוצה ללמוד טוב הוא אמר צירה בשביל זה אמרת רוצה ללמוד רוצה ללמוד הוא אמר לי טוב צלי לבמה ועליתי על

הבמה וחשבתי שהוא יפול שהתעייף תלף שהוא יגיד לי זה השחקני של הדור לא שתק הוא אמר יש עלמה יש מה לעשות פשוט הוא אמר טוב השכיחה מבחן זאת אומרת יש מבחן קשה מאוד הוא אמר לי טוב אני אגיש ותר למבחן תלכי להירשם עוד כמה חודשים וזהו אבל אמרתי בינתיים אני יכולה להיכנס הוא שתק הוא אמר לי כן אוקיי ונכנסתי ככה כל יום שהלכתי לשיו סנטר נכנסתי ואז הגיע יום המבחן שם זה פשוט זה אל אנשים שמתמודדים ויש שורק זה וכל אחד עם זה אחד זה אחד זה ו והתקבלתי אז א אז בעצם אחר כך באיזה גיל את מתחתנת באיזה בעצם או אני מתחתנת מאוחר כן למה כי הייתי שחקנית ו שחקנית איפה את מופיעה ברחבי צרפת ב אני הייתי בתיאטרון נאומי כן תיאטרון

אומי תיאטרון ודיו זה כמו מקבילה בארץ של מה של תיאטרון הבימה כן משהו כ כן א וחוץ מזה אנחנו נוסעים לכל העולם נסתי לכל העולם בוסקו בכיף בלנינגרד וכל העולם השם של החושה מוכר בתקופה הזא זאת אמרת מוכר אי אפשר להגיד שאני יש לי עכשיו אנשים שכחתי שלמדתי איתם שעבדתי איתם שהם באמת יש להם שם גדול אבל אני ברוך השם היה שם הכרנו אבל א הייתי היינו בכל העולם כי התיאטרון הוא מסתובב בכל העולם גם לי בכל צרפת זה מאוד נחמד את יוצאת ואת לא יודעת זה מדהים אני לא מצטערת אומרת אני לא אני כשחזרתי בתשובה בחבד דווקא והבנת בית כמ כל הזמן אמרה לי כן חזרתי בתשובה ברוך השם מה שעשיתי קודם ואמרתי למה הי מה לא השם ישמור ואמרתי

זה חלק ממך מה אני מאוד מאושרת הלכתי בכל העולם אני אמר טוב הגעתי ל לתיאטרון ומצאתי פחחים ודברים והייתי מאוד מאושרת ו לא היה לי כאב פר אני לא מצטערת על מה שעשיתי אני מאוד מאוד מאושרת ואני מודה להקדוש ברוך הוא ואם הקדוש ברוך הוא היה רוצה שאני שאני אוולד במשפחת חסידית אז בסדר הייתי נולדת בפולניה או בו לא יודעת במרוקו במלך שם הייתי ככה בחורה חרדית מגיל קטן אבל זה לא ה אסור לנו בעצם למחוק את את העבר של אני לא חוצה למחוק כי העבר הוא הוא ממלא אותי והוא נותן לי אפשרות להתקדם אם אני מוחקת את העבר אז זה מה שרצו לעשות ממני בהתחלה כשחזרתי בתשובה לנתק אותי מעבר וזה יהיה מאוד קשה רגע אז תכף באמת נגיע זה

מעניין את אומרת אז היית בכל ככה הסתובבת הרבה הצגות הטון הלאומי של צרפת ואת מתחתנת באיזה גיל פחות או יותר אחרי שחזרתי בתשובה אה רק אחרי שחזרת בתשובה א שחזרתי בתשובה אוקיי אז בעצם את חוזר איך זה קורה את תהילה מסתובבת איך חזרת למה למה אז אני הפחתי כבר ברעיון הקודם איך יצא שחזרתי בתשוב אז זה פשוט זה ואני מספרת את זה במשחק ככה עם בהופעה שלי זה לא הופעת יחיד כי יש עוד שחקניות איתי אבל זה למעשה הסיפור שלי חזרתי בתשובה בצורה אומנותית מאוד ז אומרת שלחו אותי קריינית בפסטיבל הדינין כן פסטיבל זה פסטיבל גדול של תיאטרון היינו שם בתיאטרון אבל מול אביניון ישש איזה כפר שקוראים שטוז אביניון מקום מדהים עתיק ושם

כל שנה יש פסטיבל לשירה אז הזמינו אותי כדי להיות קריינית אז בצורה פשוטה ביותר בלי איפור בלי שום דבר את באה מגיעה עם המשקפיים שלה רק מחיה את יושבת על הרצפה שמה כל אבנים זה מאוד נחמד אבל צריך לעבוד קשה לפני כדי להכין את השירים שמה שירים ממש ואני מספרת את זה זה הנושא של השירי של השיירה בתקופה הזאת זה היה חיפוש של הניצחי שירים מדהימים של מ מ כל מיניי בו פואה ו זאן טורטל ו פיר טורי כל מיני א משוררים שבאו עם אנשים שלהם ככה נתנו לי את הספר ואז כל הבכתי להעלות שלמים לקרו להבין את השיירה שלהם ואז חזרתי בתשובה בקיצור זה הה התחילה של התשובה השירים על הנצח היותך לאיזשהו מקום שלזה חיפוס כזה חיפוש שלי איפה

ה ניצר לין הצר למה מה אני עושה פה בחיים את בעצם חוזרת בתשובה בזכות הכישורים שלך בזכות לכן את גם לא יכולה למחוק את העבר כי הוא הוביל אותך לחיפוש הזה נכון נכון ואז אני הבנתי בבת אחת שוב אני שחקנית אני אני מאוד מאושרת אני עושה מה שאני רוצה אני אני צעירה אני אני נעה גם אני נחמדה זאת אומרת הכל אין לי בעיות מה מה עם הנצח שלי איפה אני אגע בנצח אני אמות וזהו נגמר לא ישאר כלום ממני זאת אומרת אני נולדתי גדלתי סבלתי הייתי מאושרת ומחר אני אמות נגמר לא עשיתי כלום לא ישאך כלום ממני זאת אומרת אז אז אני התחלתי לחפש את הנצח איפה מחפשים נצח בספריה אה אוקיי בספריה קודם כל היה לי קשר מאוד טוב איתם והזמנתי אצלם

כל הזמן במשפחה שלהם וקראתי כל הזמן הדברים החיים אבל הם לא הבינו שלמה קראתי כל כך יפה זה כיוון שהנשמה שלי קרעה נכון הנשמה שלי זעקה בפנים אז כל הזמן הם אמרו לי א אני לא ידעתי שכתבתי דבר כזה וכל הזמן זה היה מאוד מרגש ואז הספריות אני הלכתי בפנג בזה קראתי כל מיני ספר אני מומחת בודה אודות בסן בכל הז אני לא הלכתי לקטמנדו לא הלכתי לחפש חיפשתי בספרים כי אני הייתי הייתי בחורה של ספרים של טקסטים אז חיפשתי בזה ו מצאתי דברים מדהימים מאוד מדהימים אבל לא נתקעתי בזה המשכתי עד שמצאתי ספר על היהדות לא היו הרבה ספרים על היהדות ואז התחלתי התחלתי זה מה שאני אומרת בהצגה שלי זה הספר הזה נהייה ה שולחן ערוך שלי אז

השולחן ערוך שלי היה מאוד מצחיק כי עשיתי דברים מצחיקים כי הסתמכתי רק על הספר מה שם הספר התלמוד של ין ק כל הדברים מצחיקים אני אומרת זה מאוד מצחיק ב אנשים צוחקים כי אני לא רציתי לתקף אז אני הלכתי תחת המכשיר ברכבת ככה חיכיתי שמישהו פתח את הדלת כדי להיכנס והחברה החתי עם החבר שחקנית שלא יהודיה והיא אני לא רציתי עשיתי חלוקה במקרר אני מספרת איךת ולא רציתי כבר לנקות את הבית בשבת כי חשבתי שה אמרתי לה היהודים לא עובדים בשבת זה כתוב כן יום אחד עברנו עברנו ארון ובאמצע המדרגות אמר פתאום תפסי את ה אמרתי תשמי לי כל זה שבת את מבקשת ממני לעבוד בשבת יהודים לא עובדים בשבת תסתדרי עם הארון שלך דברים מצחיקים כל

הזמן שקרו כן ו וזהו יום אחד החלטתי לעזוב את הכל לא הבכתי את השבת לבד היא הכינה לי דג כי רציתי לבשל אז היא הכינה לי דג כי היא אמרה לי היהודים אוכלים דג בשבת אז אדליק לי סיגרט מצחיק נכון דברים כן גו ש שבעת אבל בצורה מעניינת זהזה נורה מעניין אני עשיתי מה ש יכולתי כי לא היה איזשהו רב שידריך אותך או את קוראת ספר ומה שיש שם מביל הבעל שם טוב אומר ש יש סיפורך כזה מבעל שם טוב שמישהו היה ביום כיפור התפלל בצורה מדהימה ושמעו את זה בשמיים מה הוא עשה א' ב ג ד בלי סוף א' בכל ה זה מה שעשיתי אני עשיתי א ב ג ד כמו שיכולתי זאת אומרת שזה ואני לא לא נבעלת ולא מצטערת מזה כי הלוואי שהייתי יכולה למצוא את ההתלהבות

שהייתה ליז באוג באותו א ביג ו ואיך איך הגעתי לקבוצה התקשרתי לבית ספר של הרבנים בכל מקום התקשרתי כדי ללמוד זה מצחיק אמרו לי הנשים לא זה בית ספר של רבדים ו אך יצא כן יצא שבשבת אחד הלכתי לבית הכנסת ומצאתי מישהו שנתן לי טלפון של מישהו וככה ככה מפלי וזד הגעתי לקבוצה של של חבד ואז הזמינו אותי ז היום ש הזמינו אותי הלב שלי דפק בבוקר הייתי ב כל יום שישי הייתי בחמאם יש חמם שם אפילו כשלא הייתי דתיה זה חמה מדהים ככה פינוק מקסים ו אמרו לי שם חמם אבל אם את הולכת לעבור שבת את צריכה לקנות שמלה א ואמרתי איך אני אעשה אני מיד צריכה להגיע ו איך אני אעשה ומן השמים בכניסה היייתה אישה כן שהיא הביאה את הסחורה של אח

שלה שהוא סוגר את החנות כל מיני שמלות אל תגיד לי שזה לא היה בשבילי ברור ר אלי אז קניתי שמלה חמודה והגעתי למשפחה הזאת החמודה עם שמלה והם התפעלו כי הם הם לא אמרו לי כלום אז התכוננו לקבל אותי איך שאני כן וסמכתי את הסיפור שפתאום אמרו לי חמם שצריך לקנות שמלה ובאותו זמן אז היא אמר תלי זה מילה שמיים זה מילה שמיים השבת היה אני מאוד התרגשתי בשבת כזה סוף סוף שבת במשפחה דתית זה היה זה היה מאוד מאוד מרגש ואז אחרי שבת זה היה ברוך שזה המקום שלי אין לי מה אין לי מה לשאול אין לי מה לשאול ואז ככה המשכתי להגיע כל שבת א אצלם הכי קשה בשבילי היה יום ראשון כי אף פעם לא הרגשתי בדידות בחיים שלי כן אבל אחרי שבת הרגשתי

בדידות יום ראשון היה מאוד מאוד קשה מאוד של יום ראשון יש דיכאון מוצאי שבת זת אומרת אצלך זה היה דיכאון יום רשון היה דיכאון קשה מאוד הרגשתי בדידות אי אפשר לטאר ואני עוד לא יכולה לטאר למה הבדידות שלי היייתה קשה ביום ראשון היה מאוד מאוד קשה שאם לא היה לי אם לא היייתה לי חזרה או משהו כזה ושאם נתקעתי בבית היה מאוד מאוד קשה מאוד שמה זה כזה כן מאחרי השבת היה קשה ואבל חיכיתי כל הזמן לשבת הבאה ו עד ש הייתי חייבת להחליט כי אז מה שכן עשיתי לקחתי בית מלון ביום שישי וככה מהתיאטרון הלכתי מהבית בלון הלכתי לתיאטרון ומוצא שבת יצאתי הביתה כדי לא לחלל שבת כן כי אני לא מחללת אני לא מטפלת באורות אני לא כלום אני רק

משחקת ויוצא יוצאת מתאפרת אבל לפחות לא מדליקה אור וזה והיה לי טוב ככה היה לי מאוד טוב אבל ראו הרבה רבנים ואמרו לי שזה בלתי אפשרי את לא יכולה להמשיך ככה א בעצם פה מגיע הקונפליקט מאוד גדול כי הפיש של החיים שלך זאת התשוקה הכי גדולה ובעצם את עכשיו ב מצאת מצאת את הקדוש בר אני לא קורסת לי כי כי כי כי קיבלתי עכשיו הרבה יותר אבל מבדי עבד לא היה צריך לעשות לי את זה הה מקט כזה מאוד היה צריך לתת לי להמשיך הייתי ממשיכה הייתי חזקה מאוד לא רציתי לחלל שבת בכלל ואכלתי רק כשר קניתי בחנות כשר את כל הדברים שלי א רציתי לעזוב את החברה שלי חיפשתי דירה אחרת יותר קרובה לבית הכנסת כדי להגיע בשבת ניסית לשכנע אותם להגיד

להם תקשיבו אני אני לא לא כי מעניין כי היה לי משהו טעם טמים אצלי הם יודעים מןן הסתם הם יודעים אני לא יודעת אני אני פתו מגיע למקום אחר אני אני לא יודעת זה לא שעכשיו הייתי אומרת עכשיו כי הלכה מותר כי אני יודעת אני למדתי מה שמותר ומה שאסור כתלמידה שואלת אותי משהו דברים שכן שאלתי פעם שכן אני יודעת אני יודעת להגיד כן או לא ואם אני לא יודעת אני שואלת אבל מה ידעתי לא ידעתי כלום וברור בהתחלה חשבתי שאני צריכה לעשות תופעה על תהילים על המשניות על כל מיני דברים ולאט לאט הורדתי את הרוחניות כן של ההופעות שלי זאת אומרת זה יותר בסתר הרו רוחניות זאת אומרת זה ממש הצגה היא בגשמיות ובתוך גשמיות יש הרוחניות זה לא

שאני מביאה לקהל רוחניות הנה תחזרו בתשובה הנה יש הקדוש ברוך הוא פה אני חשב פעם היו עושים את זה יותר פעם היו באמת חשבו ששר שאם את רוצה להיות זמרת במגזר הדתי או להיות תיאטרון א מגזר דתי אז את חייבת רק ת על פסוקי תלים ורק היום את מבינה שאנחנו חיים את החיים הריצ לדעת שבתוך מה ש בתוך הנושא הגשמי מי שאת מביאה נכון שהנושאים שלי הם מאוד רוחניים בכל זאת אבל בכל נושא זאת אומר כל נושא הרוחנית הא הרוחניות היא בפנים זאת אומרת שזה ברור ש כשלמד איתי במכללה והדאגה שלהם זה לעשות תיאטרון יהודי כן אז יום אחד אמרתי בשבילי תאטרון יהודי זה אני אני יהודיה ואז אני מביאה תאטרון יהודי זא אומרת אני לא צריכה לחפש במקורות

להגיד טוב אני עושה משהו על על שערה ואגר כדי שיהיה תיאטרון יהודי אני כל מה שאני מביאה זה יהודי כן אפילו אם אני מביאה איזה צינה פשוטה של יום יום יום יום יש בפנים יהדות כי אני מביאה רק יהדות כי אני אני חוה את היהדות מהבוקר עד הלילה נכון אז אני לא יכולה להביא משהו אחר וזה התיאטרון היהודי ממש ככה זה זה ממש א נכון ואז בעצם היום את לוקחת מכל ה ון שלך יש לך ברוך השם שני ילדים רק נזכיר והיום את לוקחת בעצם את ה את כל מה שעברת זאת אומרת את החזרה בתשובה ו והתיאטרון שאת ממשיכה אותו רק קצת ברזולוציות אחרות בעצם משיכה את זה לבנות דתיות מאוירה סדנאות נכון לא יש לי בצד אחד בית ספר שם לומדים תיאטרון כן וכן ויש

לי שתי קבוצות תיאטרון קבוצה אחד שנקרא קבוצה חרדית זאת אומרת שזהר רק בנות חרדיות ויש לי עוד קבוצה שנקראת קבוצת תיאטרון תיאטרון מקצועי ז שיו יש לי הכל יש לי בנות מהמגזר החרדי יש לי בנות מהמגזר דתי לאומי ויש לי גם נשים חילוניות איך זה הולך ביחד הדבר הזה מדהים ואני למה עשיתי את זה כי אני הרגשתי שאני זקוקה זה אני אני זקוקה את זה ליצירה שלי צריכה לחדש את עצמי להתחדש אני צריכה אנשים שונים אני יכולה לעשות הצגה תמיד עם אותם אנשים עם אותו מגזר זה רק נשים זה לא גברים זה לא ילדים זה רק נשים באוטו גיל אני נחנקת כן הרגשתי שאני צריכה או הטרוגניות ואז בהתחלה זה מאוד מעניין כי בהתחלה טוב יש לי כבר אחת קבוע

שאיריס עובדת אי כבר ארבע חמש שנים הכבר שיכת למשפחה זה משהו אחר אבל כש אחד הא גם כבת וגם היא עוזרת לי לכתוב עכשיו זה פשוט מדהים שיתוף פעולה פנטסטי אבל כשמישהי מגיעה חדשה היא מגיעה עם הסגנון שלה וזה והיא מגיעה עם איזה מין דבר כזה אני אלך לעבוד עם חרדים טוב אני צריכה עכשיו עבודה אז אני אלך אז הי מגיע ככה עם ופתאום היא רואה את האווירה רואה את ה את האהבה של ה של התיאטרון ו יש פרגון שם אצלנו אין תחרות את בעצם שוברת את הקרח גם בן אין תחרות אז זה שיש פרגון זה פותח את ליבה אז אחרי קצת זמן הא מגיעה כבר עם מטפחת חצאית בלי שאני אשאל כי אני לא מבקשת היא מגיעה איך שהיא ואחר כך היא רואה היא רוצה לכבד את

המקום אז הי מגיע הא מטפחת החצאית ו מדברים על שבת מדברים על כל מיני דברים מדברים על הילדים ויש אינטראקציה מדהימה ואני מאוד מאושרת מזה אני שזה אחד מהדברים הכי טובים שעשיתי בחיים ש שהבאתי באותו מקום כי בתיאטרון אין גיזענות נכון אין אין דעות קדומות אין הכל הכל נמצא יש דבר אחד שאם כל אחת נוגעת לפנימיות של השנייה לא היא לא נוגעת בחיצוניות שלה אה מאיזה מגזר היא כן היא ספרדיה וא אשכנזיה כמו שבהתחלה היא בל תשובה הואזה היא ב של הדמו זה לא משנה זה לא מעניין אותנו אנחנו כולנו אותו דבר כל אחד עם הפנימיות שלה כל אחד עם האני הפנימי שהיא בא לתחום לנו אז מה זה משנה לכל אחד לא לא היה כאב בחיים לכל לכל אחד

מאיתנו לא היה תגבות שלו שלא תמשש אנחנו כולנו אותו דבר מבינה סוניה שאני באתי לדבר איתך היום על תאטרון ודיברנו בעצם על נפש האדם ועל אחד ו לשבור את הקרח בינינו ן באמת כל הדברים שממש כל כך נכון מה שאת אומרת אני אני כל כך מאושרת מהקבוצה הזאת וזה הרבה יותר הקריטריונים יותר קשים בשבילי כי זה צריך 30 ארצות ואני צריכה לתחר הרבה ו המזכירה שלי אמרה לי פלסו אב למה את לא עושה רק חרדי יש לנו רק חמש רצות למה לשבור את הראש אמרתי אבל כל כל התיאטרון זה לשמור את הראש זה גזה להיות שר אני מאושרת שיש יש קבוצה כזאת ויש קבוצה כזאת שתי קבוצות שונות ו ההטרוגניות היא מאוד מאוד חשובה על הבמה נכן מאוד חשובה זה החיים שלנו

מקסים סוניה אנחנו לא גרים בגטו לא זהו אז לא נעשה מארץ ישראל גטו אנחנו מושפעים מהגטו אנחנו כולנו באים ממלח מגטו וזה חצינו גם לבנות פה גטו אני לא רוצה א לא מוכנה אני לא באתי לגטו מה אני אגיד לך בחיים אנחנו מציגים ובתיאטרון אנחנו משחקים כמו ילדים כן והילדים הם מאמינים במשחק שלהם כן הם מאמינים מאוד ות תוך כדי הם מוצאים את עצמם הם לא משקרים אז אני חושבת ש אני לא מנסה להראות משהו או להראות כן אני מה שאני וזה הוא אז את מה אם זה זה להיות מיוחד אז אז זה אני אומרת זה עצוב כי אז שכולם יהיו מיוחדים כי צריך להיות עצמי זאת אומרת אז כל אחד הוא מיוחד בוא נסכם את זה כן זה צריך ש כל אחד יש לו הייחודיות ש אבל והוא צריך לשמור ולהיות מרוצה מהייחודיות שלו לגמרי