פרשת כי תצא תשע"ח - הרב ברוך רוזנבלום (עם כתוביות בעברית ובאנגלית)

פרשת השבוע שנקרא בעזרת השם שבת זו, פרשת כי תצא, שנת תשע"ח. פותחת הפרשה: "כי תצא למלחמה על אויביך "ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו "וראית בשביה אשת יפת תואר "וחשקת בה ולקחת לך לאישה". ידועה השאלה שעומדים עליה רבותינו, גם הזוהר הקדוש ועוד מפרשים: למה התורה פותחת ב"כי תצא" לשון יחיד, "אויביך" לשון רבים, ואח"כ, "ונתנו ה' אלוקיך בידך" שוב בלשון יחיד. אם הכוונה היא למלחמה שיוצאים על אויבים, היה צריך לומר "כי תצאו למלחמה על אויביכם "ונתנם ה' אלוקיכם בידכם", כי לכאורה אדם לא יוצא למלחמה לבד. למלחמה יוצאים חיל, יוצא צבא שלם. אז מה פירוש הדבר "כי תצא למלחמה"? "כי תצאו", הכוונה שרבים יוצאים למלחמה, אף

אחד לא יוצא למלחמה בתור יחיד. אז מה שייך לומר "כי תצא למלחמה על אויביך"? זו השאלה ששואלים הזוהר הקדוש ועוד. והתשובה שלהם ידועה גם כן, שהכוונה ב"כי תצא למלחמה על אויביך", יש בזה רמז ליציאה למלחמה כנגד היצר הרע. ולכן אומרת התורה "כי תצא למלחמה על אויביך". אם תחליט לצאת למלחמה כנגד היצר הרע, שהוא האויב שלנו, כמו שמופיע בספר "חובת הלבבות", ולכן נאמר "אויביך" בלשון רבים, כדי שתדע שבמלחמה הזאת לאויב הזה יש הרבה שמות. כמו שמופיע בגמרא במסכת סוכה: "שבעה שמות יש לו ליצר הרע". אומרת התורה: אל תיבהל מזה. "כי תצא למלחמה על אויביך "ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו "וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה". אומרת

התורה: "ולקחת לך לאישה". ואז יש כל מיני תנאים איך אתה יכול להינשא לה, "והבאתה אל תוך ביתך וגילחה את ראשה ועשתה את ציפורניה "והסירה את שמלת שביה מעליה ובכתה "וישבה בביתך ובכתה את אביה ואת אימה ירח ימים". ה"אור החיים" הקדוש כאן בפרשה, שמביא את הרמזים הללו של הזוהר הקדוש, כותב האור החיים הקדוש: "והוא אומרו 'והסירה את שמלת שביה מעליה', "פירוש שקנתה משביתה במקום טמא, "וזה יהיה על ידי מירוק החטאים ודרכי התשובה "והכנת הדעת מול אלוקי ישראל ב''ה, "ויבחר מקום מושב לה "בית המיוחד לישראל, שהוא בית המדרש, "והוא אומרו 'וישבה בביתך', "ותתוודה בבכי על אשר מעלה באביה ואימה "ועל פרידתה מהם. "אביה זה הקב''ה,

אימה זה כנסת ישראל "ירח ימים זה שיעור המספיק לשב, "או ירמוז לחודש המיוחד לתשובה שהוא חודש אלול". אומר האור החיים הקדוש: אף על פי שהמצווה היא כפשוטה - "כי תצא למלחמה על אויביך" ויש את הדין של "יפת תואר", אבל יש כאן גם רמז, והרמז הוא רומז לעניינים של היצר הרע. היצר הרע, מלחמה כנגד היצר הרע. ויש כאן דרכים איך מתגברים עליו. בהמשך אומר האור החיים הקדוש שהכוונה היא לבן אדם שרוצה להתגבר על היצר הרע, הוא צריך לשבת ולבכות על העבירות שלו. "וישבה בביתך", הכוונה לבית המדרש, ביתו של הקב"ה. "ובכתה את אביה", זה הקב"ה שנקרא בשם "אבינו מלכנו". "ואת אימה", הכוונה לכנסת ישראל. ואחר כן התהליך הזה צריך להימשך

חודש ימים - וזה חודש אלול, זה הזמן של התשובה. עד כאן הדברים שנוגעים לפרשת "יפת תואר". אנחנו רוצים להמשיך בעז"ה הלאה. מיד לאחר העניין של "אשת יפת תואר"... מה? מדובר על אחרי שהוא גייר אותה. אחרי חודש ימים הוא מגייר אותה, ודאי. אם הוא לא מגייר אותה, הוא לא יכול לקחת אותה. אבל הרעיון הוא שכאן הגיור הזה לא נעשה ברצונה, הגיור הזה הוא בעל כורחה, וזו הבעיה כאן. היא לא מעוניינת להתגייר, הוא עושה את זה בכפייה. טוב, הפרשה שבאה לאחר מכן היא פרשת "בן סורר ומורה". "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה "איננו שומע בקול אביו ובקול אימו "ויסרו אותו ולא ישמע אליהם "ותפשו בו אביו ואמו והוציאו אותו אל זקני עירו ואל שער

מקומו "ואמרו אל זקני עירו בננו זה סורר ומורה "איננו שומע בקולנו, זולל וסובא "ורגמהו כל אנשי עירו באבנים ומת "ובערת הרע מקרבך וכל ישראל ישמעו ויראו". עד כאן הפסוקים שנוגעים ל"בן סורר ומורה". אם אתה מבין שהעניין של יציאה למלחמה היא רמז ליצר הרע, כמובן שגם הפרשה של "בן סורר ומורה" גם הוא רומז לעניין היצר הרע. אחרת הם לא היו מתחברים לפונדק אחד. וחז"ל אומרים לנו שגם מי שלא דורש סמוכים בכל התורה כולה, בספר דברים ודאי דורשים סמוכים. ואם אתה דורש סמוכים בספר דברים, אומרים חז"ל: "ולמה נסמכה פרשת בן סורר ומורה "לאשת יפת תואר? "לומר לך", אומרים חז"ל, "שכל מי שנושא אשת יפת תואר "הסוף שיהיה לו בן סורר

ומורה". כך אומרים לנו חז"ל. הראיה, מה שהגמרא מביאה במסכת סנהדרין שדוד המלך, הגמרא מביאה שדוד המלך רצה ללכת לעבוד עבודה זרה, אומרת הגמרא. למה? הוא אמר: זה חילול השם. שאבשלום רץ אחריו להרוג אותו, זה חילול השם. אמר לו חושי הארכי: אתה יכול להישאר רגוע, אף אחד לא חושד בך בשום דבר כי כולם יודעים שאבשלום הוא בן של אשת יפת תואר. ולמה נסמכה "אשת יפת תואר" ל"בן סורר ומורה"? לומר לך שכל מי שלוקח אשת יפת תואר, הסוף יהיה שיהיה לו בן סורר ומורה. אלה הדברים שמופיעים שם בגמרא. ולכן נסמכה פרשה אחת לשנייה. אני רוצה ללכת לעוד פרשה בתורה, בפרשת השבוע עוסקת התורה בשתי מצוות נוספות. אומרת התורה, פרק כ"ג, פסוק י"ד:

"ויד תהיה לך מחוץ למחנה". אומרת התורה: כאשר עם ישראל היה במדבר היה להם מקום איפה שהם צריכים להתפנות. אומנם מי שאכל מָן לא היה צריך להתפנות, אבל אדם שאכל בשר או קנה מתגרי אומות העולם, היה צריך להתפנות. אומרת התורה "ויד תהיה לך מחוץ למחנה "ויצאת שמה חוץ". יהיה לך מקום להתפנות, שלא תתפנה בתוך המחנה עצמו. בגלל שהמחנה עצמו "והיה מחנך קדוש". אבל, אומרת התורה, יש עוד דבר - "ויתד תהיה לך על אזנך "והיה בשבתך חוץ וחפרת בה "ושבת וכיסית את צאתך". גם כאשר אתה יוצא למלחמה, אומרת התורה, קח איתך ביחד, יחד עם הנשק שלך, "אזנך" מלשון כלי זין, יחד איתך תיקח גם יתד, תיקח איתך גם את חפירה. "והיה בשבתך חוץ וחפרת בה

"ושבת וכיסית את צאתך", שיהיה לך עם מה לכסות את היציאות שלך. "כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחנך". למה אתה צריך לכסות? כי גם כשאתה נמצא במלחמה, אתה צריך לדאוג לכך שהמחנה יהיה קדוש, כי הארון יוצא ביחד איתך למלחמה. אם היה ארון, לוחות, שברי לוחות - מה יצא זה כבר דיונים, אבל בכל אופן הארון יוצא איתך. והיות והקב"ה מתהלך איתך במחנה, אומר הפסוק "להצילך ולתת אויביך לפניך "והיה מחנך קדוש". והנה באים רומזי הרמזים ואומרים לך שדווקא בפרשה הזאת, של "יתד תהיה לך על אזנך", יש לנו כאן רמז לחודש אלול. "כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך "ולתת אויביך לפניך". אומרים "דורשי רשומות": "להצילך ולתת אויביך לפניך" - ראשי

תיבות אלול. וכל אחד שואל את עצמו: מה הקשר? מה נקודת החיבור שיש בין הפרשה הזאת של יציאה למלחמה וכיסוי הצואה, מה זה קשור לכל הנושא הזה של חודש אלול? איפה זה מתחבר כל הנושא הזה ליחידה אחת? זה נושא נוסף שאנחנו רוצים בעז"ה לבאר. נושא רביעי שקשור לפרשה שלנו, גם הוא, נושא מאוד מעניין. מופיע בסוף הפרשה. אומרת התורה בסוף הפרשה: "זכור את אשר עשה לך עמלק "בדרך בצאתכם ממצרים "אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך "ואתה עייף ויגע ולא ירא אלוקים "והיה בהניח ה' אלוקיך לך מכל אויביך מסביב "בארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה לרשתה "תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים לא תשכח". הפרשה הזאת, מצוות מחיית עמלק, ידועה

לכולם. אנחנו קוראים את הפרשה הזאת פעם נוספת בשבת "זכור", שבת לפני פורים, ומי שלא שמע אז וצריך לקרוא את הפרשה הזאת פעם אחת בשנה, יכול לקרוא את זה, לצאת ידי חובה, גם בקריאה של פרשת השבוע שנקרא בעז"ה בשבת הקרובה. בא הספר "באר משה" ואומר בשם הזוהר הקדוש: "פתח פרשה זו ב'כי תצא למלחמה על אויביך', "הכוונה למלחמה על היצר הרע. "דאנן צריכין למיפק לקבליה במילין דאורייתא, "ולקטרגא ליה, "וכדין יתמסר בידא דבר נש. "כמו דאתמר, "ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו." מביא כאן ה"באר משה" מאוז'רוב את דברי הזוהר, שכל העניין של "כי תצא למלחמה על אויביך" רומז ליציאה למלחמה על היצר הרע. אם ככה, אומר ה"באר משה" מאוז'רוב,

אם הפרשה נפתחה ביציאה למלחמה הפרטית כנגד היצר הרע, אותו דבר מלחמת עמלק, אף על פי שהיא מלחמה כנגד עמלק, גם היא רומזת למלחמה כנגד היצר הרע. למה המלחמה הזאת רומזת כנגד היצר הרע? בגלל שידוע לכולם מה שמביא בעל הטורים במלחמה הראשונה שהייתה לעם ישראל עם עמלק. איפה פעם ראשונה נלחמו עם עמלק? אומרת התורה "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים", פרשת "בשלח". מופיע שם בתורה הפסוקים שקוראים ביום הפורים בעצמו. אומרת התורה, לאחר שהתורה מספרת לנו "ויבוא עמלק" ומשה רבנו אומר ליהושע "בחר לנו אנשים וצא הילחם בעמלק "מחר אנוכי ניצב על ראש הגבעה "ומטה האלוקים בידי" וכולי. אומרת התורה: "ויאמר ה' אל משה "כתב זאת זיכרון

בספר ושים באוזני יהושע". אומר בעל הטורים: תראה את ראשי התיבות. "זיכרון בספר ושים באוזני", ראשי תיבות - זבוב. "זיכרון בספר ושים באוזני", ראשי תיבות - זבוב. אומר הבאר משה מאוז'רוב: כולנו מכירים את דברי הגמרא במסכת ברכות, דף ס"א על הפסוק "זבובי מוות יבאיש יביע שמן רוקח". אומרים חז"ל: יצר הרע דומה לזבוב ויושב על מפתחי הלב. אומר הבאר משה מאוז'רוב: כמו שהזבוב מטריד את האדם ולא מתבייש, למרות שאתה חושב שניצחת אותו פעם אחת והעפת אותו חשבת, הוא חוזר אחרי חצי דקה. אפילו ניסית להרוג אותו, הוא נתפס לך על היד וניסית להכניס לו צ'אפחה ולא הצליח. חשבת שהוא נבהל מההדף הזה שהולכת לרדת עליו כזו מכה, אז אמרת: בטח

עכשיו עשר דקות הוא לא יבוא. חטף כזאת זאפטה, עכשיו הוא לא יבוא. ותוך כדי דיבור, עד שאתה מתאושש מהפליק שחטפת, הוא כבר נמצא אצלך באוזן. הוא כבר נמצא בתוכו ומתחיל לעשות פורפרות. אתה בא לסלק אותו מפה, הוא עובר לאוזן השנייה וככה הוא מטמטם אותך ומראה לך שזה היצר הרע. אם ככה, אומר לנו הספר "בעל הטורים", כתוב זאת זיכרון בספר. עמלק נרשם, עמלק נדמה לעניין הזה של זבוב, של היצר הרע. ראיתי באחד הספרים שמביא שכל ראשי התיבות של העצות של היצר הרע רמוזות בעמלק. איפה זה רמוז? ה-ע' זה עייף. עייף. יש בן אדם, אתה בא אליו ואומר: אני עייף. דרך אגב, עייף זה ביטוי למישהו שעייף משמירת המצוות. אנחנו טועים, אתה אומר

למישהו: אני עייף. זה לא נכון לומר את זה. למה לא נכון לומר? כי הביטוי "עייף" זה "אתה עייף ויגע ולא ירא אלוקים". איך קוראים בתורה למישהו שהוא עייף פיזית? איך קוראים לו? יעף, לא עייף. "הנותן ליעף כוח". זה יעף, זה לא עייף. אומר הפסוק "נתן ליעף כח ולאין אונים עוצמה ירבה". אז הכוח שיש לנו, אתה אומר... אתה קם, הולך לישון, אתה לא אומר "אני עייף", עייף זה משמירת מצוות, אתה אומר "אני יעף". "ואתה עייף ויגע ולא ירא אלוקים". אז אחד אומר: אני עייף, אין לי כוח, אני סחוט, אני קרוע מעייפות. זה פירוש הדבר אחד מהפטנטים של היצר הרע. אתה בא אליו, אתה אומר לו: בוא תחזור בתשובה. הוא אומר: עזוב אותי, אני עכשיו עייף.

"עייף" זה פטנט מספר אחת. אחרי ה-ע' יש לך מ'. ה-מ' זה ראשי תיבות של "מחר". היצר הרע אומר לך, זה כמו דיאטה, אתה בא למישהו ואומר: אני צריך דיאטה. אתה אומר: נתחיל ממחר. אז ממילא אותו דבר גם חזרה בתשובה. אומר: לא היום, מחר בעז"ה. עכשיו אני עסוק, מחר. פטנט מספר 2. ה-ל' של עמלק, מה זה? "לא יכול". לא יכול, אין לי כוח. אני לא יכול, גדול עליי. לא מסוגל לשאת את זה. נכון? עוד דבר - לא צריך. מה זה "לא צריך"? מי אמר שצריך? איפה כתוב שצריך? לא חייבים, זה רק מנהג. כל מיני דברים כאלה. זה ה-ל' של עמלק. אחרי זה מגיע ק', ק' זה "קשה לי". קשה לי, גדול עליי, זה טונה עליי. כל מיני דברים כאלה. כל הפטנטים האלה זה ראשי

תיבות של "עמלק" והכול נמשל בעמלק הזה. ולכן אומרים לנו חז"ל, "כי תצא למלחמה על אויביך", הכוונה לאויב הפרטי של האדם, כמו שאומר "חובת הלבבות", "ונתנו ה' אלוקיך בידך". אומר הבאר משה מאוז'רוב: אם הפרשה פותחת במלחמת היחיד על היצר הרע, גם העמלק רומז למלחמה על היצר הרע. וכמובן שצריך להסביר, כידוע לכולם ש"מחר" זה כינוי ליצר הרע וזה היסוד הגדול שמלמדים אותנו רבותינו. טוב. מה? אמרנו כי היצר הרע יש לו שבעה שמות, לכן זה "אויביך". יש לו שם, הוא נקרא "רע" ו"מכשול" ו"אבן" וכל מה שחז"ל מביאים שם בסוכה. לכן "אויביך" ברבים. אומרת התורה "ונתנו", זה לא שבע, זה אחד. רק זה אחד שמתחפש עם שבעה כובעים. אבל זה אחד, זה

לא שבע. אלה הדברים שאומרים רבותינו. טוב, בא הספר "באר משה" מאוז'רוב ושואל שאלה מאוד יפה. שואל הבאר משה מאוז'רוב: למה התורה אומרת "כתוב זאת זיכרון בספר ושים באוזני יהושע"? למה צריכים לשים לו את הפרשה הזאת דווקא באוזניים? אי אפשר להגיד לו את זה בפה? "כתוב זאת זיכרון בספר ושים בעיני יהושע", למה צריכים לשים לו את זה דווקא באוזניים? הפרשה הזאת דווקא צריכה להיכנס ליהושע באוזניים? מה יש בפרשה הזאת? כך שואל הספר "באר משה" מאוז'רוב. טוב. אנחנו בעז"ה רוצים ללכת עוד שלב אחד בסייעתא דשמיא. באמצע הלכות ראש השנה, באמצע דיני המשנה של ראש השנה בפרק ג', משנה כ"ט, באמצע דיני שופר אומרת המשנה: "והיה כאשר ירים

משה ידו וגבר ישראל. "וכאשר יניח משה ידו וגבר עמלק". שואלת המשנה: "וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? "אלא לומר לך שכל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה "ומשעבדין את ליבם לאביהם שבשמיים, היו מתגברים; "ואם לאו, היו נופלין." רבותיי, מישהו יכול להסביר לי למה משם ממשיכה המשנה לחירש, שוטה וקטן? מישהו יכול להסביר לי מה קשור ההלכות האלה? מה זה נכנס כאן באמצע דיני ראש השנה? תכניס את זה במסכת תענית. מה זה נכנס פה, בדיני ראש השנה, שופר, "וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה"? יגידו הציבור: כן, מה קרה? נכנס בסדר גמור. מה אתה בלחץ? חיפשו איפה להכניס, הכניסו את זה פה. אם אתם זוכרים, הבאנו

כבר פעם מאמר שלם של הרבי מאיזביצא שאמר לרבי צדוק הכהן מלובלין שכאשר דבר אגדה נכנס באיזו מסכת, חייב להיות קשר בין המסכת לדבר האגדה. הראיה, הוא אמר לו, כל ענייני חורבן הבית איפה נמצאים? בגיטין. מה זה עושה במסכת גיטין? אמר לו הבאר משה מאוז'רוב... סליחה, אמר הרבי מאיזביצא לרבי צדוק, אמר לו: פשוט מאוד, הקב"ה וכנסת ישראל התחתנו במעמד הר סיני, נכון? כך כתוב, אחר חטא העגל חז"ל מכנים את עם ישראל "עלובה כלה שזינתה תחת חופתה". אז יוצא שעם ישראל היה במעמד הזה ככלה. יש את השיר הידוע, שהקב"ה כתב כתובה לעם ישראל. רבי ישראל נג'ארה חיבר על זה פיוט שלם. אז התיאור של עם ישראל מבחינת חתן וכלה. חז"ל אומרים שהקב"ה

יצא לקראת ישראל כחתן היוצא לקראת כלה, כך כתוב בחז"ל. ממילא, אם שם הדינים של הקידושין שלנו, כאשר הקב"ה החליט לגרש אותנו אז איפה נמצאים ענייני החורבן? נמצאים במסכת גיטין. וכך הוא לקח עוד כמה וכמה מסכתות. למשל, הוא אמר לו: כל ענייני קבלת התורה נמצאים במסכת שבת. למה זה נמצא במסכת שבת? כי הגמרא אומרת "דכולי עלמא ניתנה תורה בשבת". אז אם "דכולי עלמא ניתנה תורה בשבת", לכן כל העניינים שקשורים לנושא הזה נמצאים במסכת שבת, וכך הביא לו עוד כל מיני דוגמאות. אם תלך ברעיון הזה, נוכל לומר דבר פשוט מאוד, אם אתה רואה שהמשנה הזאת על עמלק נמצאת דווקא במסכת ראש השנה, משמע שיש קשר בין מחיית עמלק לבין ראש השנה. אחרת

זה לא היה נכנס בתוך דיני שופר. זה לא נמצא ב"ארבעה ראשי שנים הם", זה נמצא בפרק ג' בדיני שופר. שם נכנסת המשנה עם דבר חדש: "וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה?" למדנו מכאן שאם כאן הכניסו את זה בתוך המשנה הזאת, סימן שלתקיעת השופר יש קשר אל עמלק, והשאלה מה החיבור שיש בין עמלק לבין שופר? אם אחנו רוצים רק רמז, אתה רואה שהקב"ה אומר למשה רבנו שמלחמת עמלק צריכים להכניס בתוך האוזניים. ובאוזניים, כידוע לכולם, את השופר צריכים לשמוע. אז יש לך את השמיעה של השופר עם האוזניים של עמלק. יש לך כבר כאן נקודת חיבור אחת שאתה יכול להתחיל להתחבר עם הכבלים בעניין הזה. אנחנו רוצים ללכת לעוד נקודה אחת. יש

"טור", כותב הטור: "אמר לי אחי הרב רבי יהודה "שלושת הרגלים כנגד שלושת האבות". הזכרנו את זה כבר יותר מפעם אחת, פסח כנגד אברהם, שנאמר "לושי ועשי עוגות"; שבועות כנגד יצחק אבינו, כי הקב"ה לקח את הקרניים של האיל של העקידה והעלה אותם למרום ותקע בהם במעמד הר סיני. ופעם נוספת בעז"ה עתיד לתקוע כשיבוא משיח צדקנו, שנאמר "תקע בשופר גדול לחירותנו". נו, אז בע"ה כותב "בעל הטורים" שגם בשעה שסובבו את יריחו, הקב"ה תקע בשופר מולם. כך מופיע בדברי חז"ל. אז אם כך, הקב"ה לקח את הקרניים ולכן חג השבועות הוא כנגד יצחק אבינו כי זה נלקח מהאיל הזה. חג הסוכות כנגד יעקב אבינו - "ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית "ולמקנהו עשה

סוכות", מובן. בעל הטור כותב: "ושנים עשר חודשים כנגד שנים עשר שבטים". שנים עשר חודשים כנגד שנים עשר שבטים. איזה חודש כנגד איזה שבט? אין לנו פרטים. פסח - אברהם, יש. סוכות - יעקב, יש. שבועות - יצחק, יש. לחגים אין שום ראיה. שנים עשר חודשים, שנים עשר שבטים. איזה חודש כנגד איזה שבט? אחיו של הטור לא אמר לו, או שהוא אמר לו והוא לא כתב. יש לנו רק ידיעה: 12 חודשים - 12 שבטים. טוב, מה נעשה בשנה מעוברת? צריכים להביא איזה שבט נוסף. נו, אז גם בזה מדברים המפרשים. מכניסים את יוסף, מכניסים את מנשה ואפרים על פי השיטה שיוסף הוא כנגד חודש אדר, כי המזל של חודש אדר הוא מזל דגים, ויוסף נמשל לדגים, למה? "בן פורת

יוסף בן פורת עלי עין". ודגים אין בהם עין הרע, גם ביוסף אין עין הרע. אז אדר פעמים שהוא אחד - זה יוסף; כשהוא מתפלג לשניים - זה מנשה ואפרים. טוב, עד כאן הדברים. בסדר גמור. רבותיי, אני רק רוצה לשאול שאלה. החודשים האלה שאתה מחלק אותם, איזה חודש כנגד מי? איך אתה מחלק אותם? אז בשביל זה צריך ללמוד הרבה מפרשים. יש לנו מפרש אחד - ראב"ד, מפרש שני - הגאון מווילנה, מפרש שלישי - "בני יששכר", כל אחד הולך לפי הקו שלו. האם לפי סדר לידתם? האם לפי סדר המסעות? מאיפה אתה מתחיל את השנה? אתה מתחיל אותה מתשרי? אתה מתחיל אותה בניסן? אפילו תגיד: לפי סדר לידתן. האם ניסן כנגד ראובן או תשרי כנגד ראובן? כל אחד עם השיטה

שלו. לא ניכנס, רבותיי, מחלוקות. תסתכלו באר"י הקדוש. כל אחד הולך בשיטתו. מצאתי רק מרגלית יפהפייה ב"בני יששכר", במאמרים שלו לחודש אלול. כותב ה"בני יששכר", אמרתי לכם שגם הוא מדבר על החודשים כנגד מה? כותב ה"בני יששכר" "וחודש אלול מכוון כנגד שבט גד". גד, כך כותב הספר "בני יששכר". רעיון נפלא ביותר. כל אחד שואל את עצמו מה הקשר שיש בין שבט גד לבין חודש אלול? אז לפני כמה שנים, אני לא זוכר להגיד לכם שבע או שמונה שנים אחורנית, נתנו שיעור על העניין של לעשות בדיקה של תפילין ומזוזות בחודש אלול. הבאנו על זה "מטה אפרים" ועוד מפרשים ושאלנו למה דווקא צריכים לבדוק את העניין של תפילין ומזוזות בחודש אלול. בין יתר

הדברים שהבאנו שם, הבאנו כי החודש הזה, חודש אלול, הוא כנגד שבט גד, ולגד יש עניין מיוחד בתפילין. למה לגד יש עניין מיוחד בתפילין? כיוון שגד היו הורגים את האויבים שלהם ראש ביחד עם יד, כמו שנאמר "וטרף זרוע אף קודקוד". אז לכן יש להם חיבור לתפילין של יד ותפילין של ראש. הם היו הורגים, כך כותב רש"י בפרשת "וזאת הברכה", שהמכה של שבט גד הייתה ידועה, הורגים ראש ביחד עם יד. ואומר על זה הגאון מווילנה: כי הם לא דיברו אף פעם בין תפילין של יד לתפילין של ראש, לכן היה להם כוח להרוג את האויבים בצורה הזאת. אם ככה, אז דיברנו על שבט גד במבט הזה. היום אנחנו בעז"ה רוצים ללכת במבט אחר לגמרי, לחבר את שבט גד לחודש אלול

בעז"ה. הערה נוספת שאני רוצה בעז"ה קצת להרחיב בה, לפני שנתחיל לסגור קצוות. ישנה גמרא במסכת הוריות בדף י"ב, אומרת הגמרא במסכת הוריות: "אמר אביי: "השתא דאמרת סימנא מילתא "יהא רגיל למיחזי בריש שתא "קרא ורוביא, כרתי וסילקא ותמרי". שמעתם מה כתוב פה? אני חוזר. "אמר אביי: "השתא דאמרת סימנא מילתא היא, "יהא רגיל למיחזי בריש שתא "קרא ורוביא, כרתי וסילקא ותמרי". מה כתוב שצריך? כתוב לאכול? מה כתוב פה? לראות, "יהא רגיל למיחזי". מה עושים בראש השנה? מביאים לך תמרי ורוביא וסילקא, וזה כמו נר חנוכה, אתה מסתכל עליהם, "אין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותם בלבד", זה מה שכתוב כאן. נו, אפשר לסגור את כל התעשייה של

הסימנים, בן פורת יוסף. פה כתוב "רק מסתכלים". באה הגמרא במסכת כריתות בדף ו'... לא, לא הולך להרוס לך את העסקים. אל תדאג, הכול יהיה בסדר. אומרת הגמרא בכריתות דף ו', שם הגרסה "יהא רגיל איניש למיכל". אותו דבר, שם הגמרא לא אומרת "למיחזי", אלא "למיכל". כך אומרת הגמרא, יופי. בא "תשובות רב האי גאון" ואומר דבר נפלא, מביאים לפניו טנא, מביאים לפניו סלסילה עם תמרי וקרא ורוביה וסילקא והכול, ומביטים בו ומניחים ידיהם עליו. מסתכלים עליו ושמים עליו את היד ואומרים "יהי רצון שירבו זכויותינו כרימון", "שייכרתו שונאינו", "שימותו אויבנו". כל מה שאתה אומר, אתה מסתכל, שם את היד ואומר "יהי רצון". אומר ה"תשובות רב האי

גאון": לא אוכלים שום דבר, רק שמים את היד ואומרים. אותו דבר מופיע ב"כלבו". אני לא הולך להביא לכם את כל המפרשים, אומר ה"כלבו": "מביאים לפני בעל הבית תמחוי וכל מיני מגדים לסימן טוב "ונהגו ליקח כל אחד בידו "ואומר יהי רצון מלפניך". לא אוכלים שום דבר, רק מסתכלים על זה. שמעתם? זה מה שכתוב ב"כלבו", זה מה שכתוב בתשובות רב האי גאון. המקור שלהם - הגמרא בהוריות. ב"ה, בסייעתא דשמיא, יש לנו "שולחן ערוך". מה עושה השולחן ערוך? אומר השולחן ערוך, סימן תקפ"ג, "יהא רגיל לאכול בראש השנה רוביא "וסילקא ותמרי וקרא." ומה עוד? "וכשיאכל רוביא, יאמר: יהי רצון שירבו זכויותינו. "כרתי - שיכרתו שונאינו. "וסילקא - שיסתלקו

אויבינו. "תמרי - שיתמו שונאינו. "קרא - יקרע גזר דיננו ויקראו לפניך זכויותינו." עד כאן שולחן ערוך. דבר ראשון, לא להסתכל, אלא לאכול. ב"ה, בסייעתא דשמיא, זה לא נר חנוכה, אפשר גם לאכול, ב"ה. מוסיף הרמ"א: "ויש נוהגים לאכול תפוח מתוק בדבש". המקור שלו "טור". "ואומרים תחדש עלינו שנה טובה ומתוקה". המקור שלו אבודרהם. "וכן נוהגים", אומר הרמ"א, כך המנהג, לאכול תפוח. "ויש אוכלים רימון ואומרים 'ירבו זכויותינו כרימון'. "ונוהגים לאכול בשר שמן וכל מיני מתיקה". עד כאן הרמ"א. ברוך השם. אז שלא נפחד, היו פה אנשים, פחדו שעכשיו צריכים להפסיק לאכול. לא, הם אומרים שרק מסתכלים אבל השולחן ערוך אומר: אוכלים. והרמ"א גם

מוסיף לנו לא רק את זה, אומר הרמ"א: גם תפוח בדבש ואוכלים גם רימונים. הוסיף לנו ב"ה הרמ"א עוד שני מינים. ברוך השם, בסייעתא דשמיא. אני רוצה לשאול את הציבור פה דבר נפלא. למה לקחת תפוח ולשים אותו בדבש כשאתה יכול לקחת פרי שהוא כל כולו דבש? אתה לוקח תפוח ושם אותו בדבש ואומר "יהי רצון שתהיה שנה טובה ומתוקה". יש לי בשבילכם עצה, יש דבר שקוראים לו תמר, התמר נקרא בתורה בשם... "ארץ זבת חלב ודבש", זה השם שלו. תיקח תמר ותברך עליו "בורא פרי העץ" ותגיד "יהי רצון שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה". ברוך השם, מתוקה, אני חושב שהדבש של התמר המג'הול יותר טעים מאשר תפוח בדבש. לא ככה? מה, מה? התמר, אתה אומר, כתוב עליו

"ייתמו שונאינו". נו, אז רבותיי, אני כבר חשבתי על השאלה הזאת ואמרתי לעצמי שיש לי תשובה, אבל התשובה הזאת היא לאשכנזים בלבד. אבל היות ואתה אשכנזי אז אני יכול להגיד לך. האשכנזים, אחינו האשכנזים נוהגים לקחת חתיכת דג ולהגיד עליו "יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב" ואחרי זה לוקחים עוד חתיכת דג ואומרים "יהי רצון שנפרה ונרבה כדגים". אז תחליט. הספרדים אומרים "שנהיה לראש ולא לזנב" על ראש של כבש. בסדר גמור, אבל אתה האשכנזי, שאתה משתמש באותו דג - פעם אחת לראש ופעם אחת לפרות כדגים. אז אתה רואה שאתה משתמש באותו קרפיון לשני דברים, אז למה אתה לא יכול לקחת חצי תמר, תגיד עליו "שתהיה שנה טובה ומתוקה", תוציא את הגרעין

ואחרי זה תגיד "יהי רצון שייתמו שונאינו". נתתי לך פתרון. אם אתה לא מסתפק ב"שנה טובה ומתוקה" בתמר אחד, אז תאכל עוד תמר בשביל "ייתמו שונאינו". שיהיה לך שיעור גם בשביל השונאים וגם בשביל השנה הטובה. נשאלת השאלה: למה מביא לנו הרמ"א רעיון לקחת תפוח ולשים אותו בתוך דבש? נו, מה לעשות? אומר הרמ"א: "וכן נוהגים". ולכן גם בני עדות המזרח כך נוהגים, נכון? לוקחים תפוח. רק כאן בא הבן איש חי ואומר: בשום פנים ואופן לא. לוקחים תפוח בלי דבש. בלי דבש. היום ההילולה? הו, בן איש חי, זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל. -אמן! אומר הבן איש חי בשניים-שלושה מקומות: לא מטבילים את התפוח בדבש. במה מטבילים אותו? סוכר. סוכר, שמים

אותו בסוכר. יופי. למה לא לשים אותו בדבש? דינים. נו, ב"ה, אתם רואים, יש פה אנשים בקיאים בכל הקבלה ב"ה. זה דינים, אז זהו, לא מטבילים בדבש. רבותיי, אז לא שמים בדינים ושמים תפוח בתוך סוכר. קח תמר, הלימון כבר בפנים, תאכל אותו, טעים, רענן, משבעת המינים, תהיה לך שנה נהדרת. זה מבית שאן, לא הביאו את זה מפורטוגל. תפוחים לא מפורטוגל, כאן מהארץ. ברוך השם, הכול טוב. למה צריך לקחת דווקא תפוח? ואם אומר לך הרמ"א: תיקח תפוח ותטביל אותו בדבש כי זו הפתיחה לשנה טובה ומתוקה. אתה לא אומר על התמר, על תמר אתה מחסל את רפסנג'אני. איך אתה רוצה שנה טובה? שנה טובה מגיעה לך רק דרך התפוח. רוצים לדעת למה שנה טובה מגיעה דרך

התפוח בדבש, מה היסוד שכתוב כאן? אליבא דהרמ"א. טוב. לאחר השאלה הזאת אנחנו בע"ה רוצים ללכת לעוד שאלה נפלאה. בע"ה בעוד כמה ימים... היום י"ב? בע"ה בעוד 17 יום יהיה ראש השנה. בראש השנה בע"ה יעמוד הבעל תוקע ליד הבמה, ואחרי שנגיד שבע פעמים "למנצח לבני קורח מזמור" בהתרגשות גדולה, והבעל תוקע יגיד "יהי רצון" ו"עלה אלוקים בתרועה ה' בקול שופר", והבעל מקריא יגיד שכולם יתכוונו לצאת בתקיעות ובברכות ולא להסיח מהברכה ועד סיום התפילה, בתקיעה גדולה יעמוד שם הבעל תוקע ויברך "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו "לשמוע קול שופר". הנה כולם זוכרים את זה, יופי. אני רוצה לשאול שאלה מאוד פשוטה.

למה מברכים "לשמוע" ולא "לתקוע"? הרי הבעל תוקע תוקע. מה הוא צריך לברך "לשמוע"? הוא הרי תוקע בשופר. היה צריך לברך "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לתקוע בשופר". לא, הוא לא מברך "לתקוע", מה הוא מברך? "לשמוע". יפה מאוד. אז מה יגידו פה תלמידי החכמים? למה הוא מברך "לשמוע"? בגלל שהדין בתקיעת שופר מהו? שמיעה, יופי. אבל אין שמיעה בלי תקיעה. אם לא תתקע, לא יצא. אז למה אתה מברך על שמיעה? צריך להגיד גם "תקיעה". אומר: לא, כאן הברכה לשמוע. רבותיי, אני רוצה לשאול שאלה, לפני חצי שנה בדיוק היה פורים. בפורים, אותו בעל תוקע מסתמא גם היה בעל קורא, כי בדרך כלל זה אותו בן אדם. הוא הבעל

קורא, הבעל מקריא, הבעל מנגן, הוא הכול ביחד. אז מילא הוא גם זה שקרא את המגילה. אז אם הוא קרא את המגילה, מה הוא בירך? "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו "על מקרא מגילה". אז מה הברכה שלו? על מקרא מגילה. למה כאן הוא מברך על מקרא מגילה והוא לא אומר "לשמוע מגילה", ואילו כאן הוא מברך, מה? "לשמוע קול שופר", הוא לא אומר "לתקוע". למה כאן מקרא מגילה? אז יגידו פה תלמידי החכמים: בגלל שבמגילה המצווה היא לקרוא. נו, אני אשאל אתכם, תלמידי חכמים יקרים, מה קורה לבן אדם שכבר קרא ב"ה הלילה שבע פעמים, הוא בא למישהו עכשיו לקרוא לו פעם תשיעית. אותו בן אדם שעכשיו שומע את המגילה, מברך על זה

ברכה? איזו ברכה הוא מברך? מה הוא מברך? הוא לא מברך על מקרא מגילה, אני מדבר על זה ששומע את המגילה. הוא כבר בירך, הוא כבר יצא ידי חובה על מקרא מגילה. מה מברך? אה? הוא מברך "לשמוע מגילה". כך מברך אותו בן אדם ששומע, מברך "לשמוע מגילה". אם ככה, רבותיי, אני רוצה לשאול שאלה, אז מתי זה "מקרא מגילה" ומתי זה "לשמוע מגילה"? אם אתה אומר "לשמוע", אז למה הבעל תוקע קורא "לשמוע מגילה"? הוא תוקע, הוא קורא "לשמוע קול שופר", הוא לא אומר "לתקוע בשופר". ואילו במקרא מגילה אתה אומר "על מקרא מגילה", אתה לא אומר "לשמוע מגילה" - למה? מה ההבדל? זו השאלה שאנחנו רוצים לברר. אני לא נכנס לפן ההלכתי. אני רק רוצה לומר, זה

הבדל מאוד דק, שתבינו שיש כאן הבדלים. בלי להיכנס לפן ההלכתי אם חירש מוציא, חירש יוצא, מוציא, אני לא נכנס לכל הוויכוחים ההלכתיים, מחלוקת מחבר, אחרונים. בלי להיכנס לפן ההלכתי. אני רק רוצה פשוט ממש בקצרה, ברגע אחד. מה קורה כאשר אדם חירש, אדם חירש אבל לא חירש שנולד חירש ולא מדבר, אדם שעד גיל 20 שמע. שמע, דיבר, הכול בסדר גמור. עבר ליד איזשהו מקום שהיה פצצה, עשו בומבה וכשעשו את הבומבה נקרע לו עור התוף. נאדה. כלום לא שומע. כלום כלום, אין לך מה לדבר. הוא מדבר שוטף אבל הוא לא שומע. אתה רוצה לדבר איתו, אתה כותב לו. קורא, הכול בסדר גמור. הכול בסדר, הוא לא שומע. אדם כזה יש לו עניין לתקוע בשופר? הלו? מישהו

ער פה? עם מי אני מדבר? אה? יש עניין שייקח שופר ויתקע? למה לא? הוא לא שומע. יופי. מה? כן, אני מדבר איתך על חירש כרגע שהוא מדבר אבל לא שומע. הלכה השמיעה. "זקן בא בימים וה' בירך את אברהם בכול". ער הערט נישט, לא שומע. מה תעשה? יש לו עניין לקחת שופר? לא. למה? כי המצווה היא שמיעה. מה עושה אותו בן אדם שהוא חירש, הוא קורא מגילה? אה? למה הוא קורא מגילה? כי המצווה היא לקרוא מגילה. אף על פי שהקורא ולא השמיע לאוזנו לא יצא, אבל יש עניין לקרוא מגילה. פירוש הדבר שיש כאן הבדל מהותי בין שופר לבין מגילה. מגילה יש עניין לקרוא גם אם אתה לא שומע, ושופר - אם אתה לא שומע, אין עניין לתקוע, כי עיקר המצווה בשופר מהי?

שמיעה. עד כאן הדברים בקיצור, בלי להיכנס לפן ההלכתי. אני לא נכנס לכל המסתעפים, זה נושא קצת מסובך, נשאיר את זה בצד. טוב. אם ככה בעז"ה אנחנו רוצים עכשיו להתחיל לחבר את כל הקצוות לכל השאלות האלה יחד. רבותיי, פתחנו את השיעור ואמרנו "כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלוקיך בידך". אומר הזוהר: זו מלחמה כנגד היצר הרע. אומרים חז"ל: ולמה נסמכה לזה פרשת "יפת תואר", "יפת תואר" ל"בן סורר ומורה"? לומר לך שאדם שלוקח אשת יפת תואר, הסוף מה יהיה? יהיה לו בן סורר ומורה. הבן סורר ומורה הזה מביאים אותו ההורים שלו לבית הדין ומה הם אומרים? "בננו זה סורר ומורה איננו שומע בקולנו, "זולל וסובא". בקיצור, מה זה הילד הזה?

הוא צריך להיות בין 13 ל-13 ושלושה חודשים והילד הזה גונב מההורים שלו כסף, אוכל עם זה בשר ושותה עם זה יין איטלקי. בקיצור, אתה רואה אצלו תחילת הידרדרות, השם ירחם. השם ירחם. מה עושים איתו? אומרת התורה: "ורגמהו כל אנשי עירו באבנים ומת "ובערת הרע מקרבך וכל ישראל ישמעו ויראו". למה הורגים אותו? מה קרה? מה הוא עשה? גנב מההורים שלו כסף, אפילו לא מחוץ לבית, הוא גנב פה. הוא גנב לאבא שלו כרטיס אשראי וגנב את זה והלך העביר את זה במרכז בוטיק היין והאוכל. ושם שמה, קנה ארגז של יין "המערה" ושותה ב"ה בקבוקים מ"אור הגנוז", לוקח את זה ושלום, הכול בסדר גמור. נו, אז מה הסיפור הגדול? אז הוא גנב יין וזה. נכון, טרגדיה,

ילד גונב זה טרגדיה. נו, אז מה קרה? למה הורגים אותו? אומר כאן רש"י: אתה יודע למה הורגים אותו? אה? לא הבנתי? יפה מאוד! "הגיעה תורה לסוף דעתו של אדם, "סוף שמכלה ממון אביו ומבקש לימודו ואינו מוצא "ועומד בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות". אמרה התורה: "ימות זכאי ואל ימות חייב", כך כותב רש"י. מקור הדברים: הגמרא במסכת סנהדרין, דף ע"ב, עמוד ב'. דברים ידועים ומפורסמים. רבותיי, אני רוצה לשאול אתכם שאלה. "והוא ילסטם את הבריות", לכן הוא חייב מוות עכשיו? ילסטם את הבריות, נו, אז מה קרה? אז הוא ילסטם את הבריות. למה אתה צריך להרוג אותו? ילסטם את הבריות, לכן אתה צריך להרוג אותו? מה העונש של ליסטום הבריות? מה

העונש? אז מה קרה? יהיה שודד. אז מה קרה? לכן צריכים להרוג אותו? מה התשובה? "ליסטים" זה לא סתם ליסטים - אחד שעושה שוד מזוין. אתה יודע מה עושה ליסטי מזוין כאשר אתה לא נותן לו את הכסף? מה הוא עושה? אתה רוצח אותו. הוא לא נותן לך כסף, אתה נותן ירייה. אז למה אתה הורג אותו? "מוטב ימות זכאי ואל ימות חייב". יפה מאוד. נו, אז אני רוצה לשאול את הציבור: הוא יהרוג אנשים. לא ייתנו לו את הכסף, הוא יהרוג. אם הוא יהרוג אנשים, איזה עונש הוא יקבל? סיף. אז למה אתה סוקל אותו? למה "ורגמוהו"? על מה מקבלים עונש סקילה? עבודה זרה, חילול שבת - העונש הכי חמור. מה אתה עושה? הוא אומר: הוא ילסטם את הבריות. בסדר, ילסטם את

הבריות, אבל למה אתה סוקל אותו? מה התשובה? אומר ה"חזקוני": אתה יודע מתי הוא יעשה את הגניבה? אתה יודע מתי הוא ישדוד? מתי הוא יהרוג? שבת. אז הוא יחלל שבת. אז על השבת הזאת אתה כבר סוקל אותו. בסדר גמור, אנחנו מוכנים הכול לקבל. רבותיי, אני רוצה לשאול שאלה מאוד פשוטה: למה אתה הורג אותו עכשיו? מה? מה? אומרת התורה: ילד כזה איבד את היכולת לחזור בתשובה. כך כותב רבנו עובדיה ספורנו "כי מריו מסיר התקווה שישוב מסוררתו". אין תקווה לילד כזה, אין תקווה. אז כמו שהתורה אמרה לך שלכל אחד יש בחירה, הילד הזה ניטל ממנו כוח הבחירה. תכף אנחנו נראה את מה שכותב האור החיים הקדוש. רבותיי, אומרים לנו רבותינו: הילד הזה חסר

תקווה. כך כתוב. אני רוצה לשאול שאלה מאוד פשוטה: לא פגשתם אף פעם שודדים שחזרו בתשובה? בסדר, בודדים. אני לא ביקשתי מיליונים. ברוך השם שאין מיליונים של שודדים. בודדים. אחד אתה יכול להגיד לי איך קוראים לו? ריש לקיש, יופי. אתם מכירים רוצחים שחזרו בתשובה? כן? מי? קין זה לפני מתן תורה. אתם מכירים מישהו? אה? לא הבנתי, מי? אתם לא מכירים רוצחים שחזרו בתשובה? הכיפה זה סתם, אין להם שכל כי על כיפה כזאת הם מקבלים עוד שלוש שנים מאסר. עזוב אותך מזה, אני מדבר רוצח שחוזר בתשובה. אתם מכירים אחד כזה? אה? לא מכירים? מנשה המלך, שמעתם עליו? שמעתם על מנשה המלך? כמה אנשים הוא רצח כל יום? אלף אנשים רצח בכל יום ולסיום

הוא גם הרג את הסבא שלו. מי היה הסבא שלו? הנביא ישעיהו בן אמוץ. כותב הזוהר הקדוש: מי ראש המתיבתא של בעלי התשובה ברקיע? איך קוראים לו? מנשה. אז יש רוצחים שחזרו בתשובה. אני לא נכנס. המשנה אומרת שאין לו חלק לעולם הבא, אבל בזוהר כתוב שכן, הוא ראש המתיבתא של החוזרים בתשובה, כך כתוב בזוהר. אז מצאת אחד שרצח וחזר בתשובה? יופי. אז למה אתה אומר שאין לו תקווה? הוא יהיה שודד וגם יהיה גנב וגם יהיה מחלל שבת, הכול בסדר גמור. אז לכן אין לו תקווה? איבד את התקווה? לא מצאת שודדים ורוצחים שחזרו בתשובה? מה קרה? מה אתה רוצה? שאלה נוספת שאנחנו רוצים לשאול: רבותיי, ידוע לכולם מה שאנחנו נקרא בעז"ה בראש השנה. בראש

השנה, מספרת התורה, שכאשר יצחק נולד, אמרה אימא שלו לאברהם אבינו: "גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש "עם בני, עם יצחק", למה לא יירש? למה? למה היא מבקשת תזרוק אותו? מה הסיבה? כי הוא היה מצחק. מה זה "מצחק"? מה אומר רש"י? עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים. טוב. האימא שלו לקחה אותו על הכתף ולוקחת אותו כי היה לו חום ונגמר לה החמת. מה עשתה אימא שלו? זרקה אותו תחת השיחים, אמרה "אל אראה במות הילד". יופי. אומר הקב"ה למלאך: לך בבקשה תגלה את עיניה ושתראה באר. באו מלאכי השרת ואמרו לקב"ה: מה, באר? מי שעתיד להמית את בניך בצמא, אתה מעלה לו באר? מה אמר הקב"ה? "באשר הוא שם". מה זאת אומרת? כרגע הוא בסדר. בסדר?

מה זה בסדר? אתה שם את התמונה שלו בסוכה, זכר לצדיקים? מה זה בסדר? איזה בסדר? מה בסדר? אמרת שגירשו אותו מהבית, למה? עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים. איזה בסדר? על מה אתה מדבר איתי? המלאכים לא באו לקטרג על זה, זה לא היה קטרוג של המלאכים. המלאכים לא אמרו שהוא עבד עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים. מה המלאכים אמרו? מי שעתיד להרוג את בניך בצמא, אתה מעלה לו באר? אומר הקב"ה: מי שעתיד, כרגע לא. נכון, הוא עבריין, הוא שודד, הוא ליסטים, הכול בסדר גמור. אבל כרגע מה? כרגע הוא לא. אתם לא מאשימים אותו על עבודה זרה. על מה אתם באים? "מי שעתיד להמית את בניך בצמא". זה לא הוא, דבר ראשון, זה הבנים שלו. לא

הוא עתיד... בניו עתידים להמית. אז זה לא הוא, זה בכלל הבנים שלו. אז דנים "באשר הוא שם", בסדר גמור. אז למה בן סורר ומורה אתה מעניש אותו על מה שיהיה בעתיד? למה "אשר סופו"? הסוף של ישמעאל גם כן לא טוב, אז אני לא מבין, מה קרה? אפשר לחשוב שישמעאל היה אחרי זה צדיק נסתר. שאימא שלו שמה אותו איפה? אימא שלו לקחה אותו ושמה אותו במדבר פארן. מה הוא עשה במדבר פארן? מה? רובה-קשת. מה זה רובה-קשת? מתאמן בקליעה לרוחק או מוריד אנשים מהכביש? יופי. אז מה זה רובה-קשת? הוא ניסה, איך אומרים, מי שעמד לו בדרך הוא ירה בו והוריד אותו מהכביש. אז אתה מבין שהוא לא הלך להיות... הוצאת לו מים ואחרי זה היה רובה-קשת. אומר רש"י:

היה ליסטי מזוין. מה זה ליסטי מזוין? ליסטי מזוין זה שאדם רוצח, זה מה שהוא היה. אתה הולך ומציל אותו, למה "באשר הוא שם"? למה? הוא שודד. רבותיי, שודדים חוזרים בתשובה. מאיפה אני יודע ששודדים חוזרים בתשובה? ישמעאל עצמו. "ויקברו אותו", אומרת התורה, "יצחק וישמעאל בניו". מה אומר רש"י בשם גמרא בבא בתרא? מכאן שישמעאל עשה תשובה. אותו דבר מופיע אצלו הפסוק "ויגווע וימת ויאסף אל עמיו". אומרת הגמרא בבבא בתרא: איפה שכתוב "ויגווע", סימן שהוא היה בעל תשובה, צדיק. אז אם ככה, ישמעאל נקרא צדיק. עד כדי כך שחלק מהמפרשים אומרים שהוא נקרא צדיק, כי הראיה שיש אנשים שקוראים להם "ישמעאל". יש לך "תנא דבי רבי ישמעאל" אחד

ויש לך גם רבי ישמעאל כהן גדול. אם הוא היה רשע, אף אחד לא היה קורא על השם שלו. למרות שתוספות ראשונים במסכת יומא אומר שזו לא ראיה. היות והקב"ה הוא זה שנתן את השם, אז זו לא ראיה שהוא חזר בתשובה. יש גמרא בבא בתרא נגד זה, דף ק"ד, שאברהם אבינו לא יכול להציל את ישמעאל. שואלים שם המפרשים: למה אברהם צריך להציל את ישמעאל? אם הוא חזר בתשובה, למה אברהם צריך להציל אותו? אז אומרים המפרשים: מכאן שאתה רואה שצריכים להציל אותו כי הוא לא חזר בתשובה. נו, אז אם הוא לא חזר בתשובה, אז איך קוראים לו "ישמעאל"? אומר שם התוספות ראשונים: כי זה שם שהקב"ה נתן אותו. שם שהקב"ה נתן אותו, אז זה לא משנה מי הבן אדם. זה השם אמר

לה: תקראי לו ישמעאל. אז זה השם שלו. אני רוצה לשאול שאלה מאוד פשוטה. רבותיי, בן סורר ומורה גנב והוא גונב מאבא שלו ובסוף הוא ילסטם את הבריות ובסוף הוא יחלל שבת, דברים נוראים. הורגים אותו בסקילה. למה? למה אתה אומר שהורגים אותו בסקילה? שודדים חזרו בתשובה, רוצחים חזרו בתשובה, ישמעאל הוא האב-טיפוס לכל העניין הזה. אדרבה, אותו אחד שאמרת "באשר הוא שם", הוא היה גם רוצח וגם שודד, שבת עדיין לא היה אז הוא לא שומר שבת, אבל כל מה שאתה רוצה שקשור לבן סורר ומורה, הוא גם ליסטם את הבריות וגם הרג אותם וגם עבד עבודה זרה וגם גילוי עריות, הכול היה בו, ועם כל זאת השארת אותו "באשר הוא שם", כי ברוך השם שודדים חוזרים

בתשובה, יש תקווה. אז למה בן סורר ומורה, שודד וגנב ומה שאתה רוצה, אין לו תקווה? אומר הספורנו: איבד כל תקווה. למה? סורר ומורה סרה ממנו התקווה, נגמר הסיפור. מה קרה? טוב, בא האור החיים הקדוש ושואל שאלה מאוד יפה. אומר האור החיים הקדוש: למה התורה כותבת "איננו שומע"? תכתוב "אינו שומע". מה זה "איננו שומע"? תכתוב "אינו שומע". אומר לנו כאן האור החיים הקדוש: אתה יודע למה כתוב "איננו שומע"? אומר האור החיים הקדוש: "צריך לדעת אומרו 'איננו' "שהיה לו לומר אינו שומע, "ואולי שבא להעיר "כי כשאדם ממליך בתוכו יצר הרע "נשללת ממנו הידיעה והשמיעה מהנאמר אליו". אחד שהיצר הרע שולט עליו, הוא לא שומע. "כי היצר עומד על

מפתח הלב "ומונע מהדברים להגיע אל הנפש". באותו רגע שהשליט עליו את היצר הרע, הוא לא שומע. מה זאת אומרת הוא לא שומע? אתה מדבר, הוא לא שומע. הוא שומע, אבל איך אומרים? זה לא יורד ללב, זה נשאר בחוץ. "כי הם יחייבוהו לצאת משם, "והמשלתי הדבר למלך", אומר האור החיים הקדוש, "משל למלך שהיו שועריו גנבים וליסטים". היו לו שומרים וכל השומרים שלו היו חבורה של ליסטים ושודדים. מה הליסטים והשודדים עשו? ברגע שמישהו בא להתלונן עליהם, מה הם עשו? הבריחו אותו. למה? הם שומרים על המלך. אותו דבר "הייתכן שהשוערים ההם יוציאו להם רשות "ליכנס לחייבם למלך". כן, הדבר הזה, אומר האור החיים הקדוש, אותו דבר, היצר הרע לא נותן

לדברים לרדת לתוך הלב. הוא שומע, אבל זה לא מפנים את זה. מה שנקרא, הוא שומע אבל לא מפנים. ער הערט... איך אומרים? יש לו שמיעה, אבל לא נכנס לתוך הלב. מי אומר את זה? אומר את זה הנביא ישעיהו בהפטרה של פרשת יתרו: "השמן לב העם הזה ואוזניו הכבד "ועיניו השע". מה כתוב כאן? אומר לנו הנביא: תשמע, אתה יודע מה זה לב שמן? אתה יודע מה זה לב שמן? לב שמן זה לב שמחייב צנתור. למה? כי כל העורקים שמגיעים לתוך הלב כולם מלאים בשומנים. אם כולם מלאים בשומנים, אין מקום לדם להגיע. באותו רגע שאין מקום לדם להגיע אז מה קורה? הוא מקבל... מתפוצץ הלב, מקבל שבץ לבבי, מתפוצץ. אז אם מה שנקרא הוא מקבל לחץ בחזה ומתחיל להזיע, מה זה

אומר? הדם מנסה לעבור ולא הולך. אז מה עושים איתו? לוקחים אותו לבית חולים, מכניסים אותו לצנתור, נכנסים דרך הרגל או דרך היד, מכניסים בתוכו צינור והצינור הזה מגיע אל העורק הראשי של הלב ומה עושים שמה? עושים ניקוי של הצנרת, מנקים את הצנרת ואחרי שמנקים את הצנרת מה שאפשר, מכניסים סטנד, שמים סטנד שיעמוד, סטנד זה נקרא דבר שיעמוד. אותו דבר יש בן אדם, כמו ש"השמן לב העם", יש "ואוזניו הכבד". יש בן אדם... יש תעלת שמע, נכנס לתעלת שמע, טאק, נסתם. לא נכנס שום דבר. לא יעזור לך שום דבר, אתה צריך להיכנס בתוכו עם משהו לפתוח את זה. מה לעשות, באוזניים עוד לא מצאו משהו לפתוח. אומר לנו הנביא: "השמן לב העם הזה ואוזניו

הכבד "ועיניו השע, פן יראה בעיניו ובאוזניו ישמע "ולבבו יבין ושב ורפא לו". כי אם האוזניים ישמעו, מהאוזניים זה הולך לתוך הלב. אז ממילא אם האוזניים שומעות אז גם הלב ישמע. אבל אם האוזניים לא שומעות אז איך זה ירד ללב? אומר האור החיים הקדוש: אחד שהשליט על עצמו את היצר הרע, הוא כבר לא שומע, חבל על העבודה, זה לא ירד לתוך הלב. הוא שומע, אבל הוא לא שומע. רבותיי, אתם רוצים להבין מה אני מדבר? אני אשאל אתכם שאלה מאוד פשוטה. אדם ישן, שומע או לא שומע? אדם ישן שומע או לא? רבותיי, שומע או לא שומע? לא שמעתי את התשובה. כן ולא - זו בדיוק התשובה. למה אני אומר כן ולא? יש לי ראיה שכן ויש לי ראיה שלא. הראיה שבבוקר

אתה לא מברך ברכה, איזו ברכה? ברוך אתה ה' פוקח חירשים. אתה אומר "פוקח חירשים"? למה אתה לא אומר "פוקח חירשים"? למה אתה אומר "פוקח עיוורים" ולא אומר "פוקח חירשים"? התשובה היא, כיוון שאתה לא רואה בלילה, העיניים שלך סגורות והאוזניים שלך פתוחות. פתוחות, הן שומעות 24 שעות ביממה. אז יש אחד שמישהו רק מזיז משהו, עושה... צרצר נכנס לחדר - הוא נותן זינוק. ויש אחד שיעבדו עם קונגו, הוא לא שומע שום דבר. הוא שומע קונגו, הוא שומע מוזיקה של בטהובן. תשים לו קונגו, הוא לא שומע שום דבר. עד שלא תכניס לו כוס מים בתוך האוזן שלו אז הוא לא יתעורר. הוא לא שומע שום דבר. אתה צועק לו: שלמה! אברהם! חזקאל! ער הערט נישט

גארנישט. מה, הוא לא שומע? הפשט הוא שזה עובר, אבל מה? זה לא יורד לתוך הלב. הוא שומע, הרי שאתה לא מברך "פוקח אוזניים", זה נכנס בתוך הלב, זה לא מגיע. אז זה פירוש הדבר אחד ששומע ולא מפנים. למה הבאתי את זה? רבותיי, פשוט מאוד. אומר אור החיים הקדוש: בן סורר ומורה סגר את האוזניים. אטמו אותו. המלך שנקרא אוזן מוקף ביצר הרע, סגרו את כל הכניסה אל המלך, זה לא ירד ללב, חבל על העבודה. אז שודדים חוזרים בתשובה ורוצחים חוזרים בתשובה. בתנאי שמה? תנאי אחד, מהו התנאי? שומע. שומע חוזר בתשובה. לא שומע, לא חוזר בתשובה. זה מה שכתוב. רבותיי, אם ככה, בואו נעבור עכשיו לישמעאל. ישמעאל איך השם שלו? ישמע-אל. אומר הקב"ה:

ז'וליק הוא יהיה, אבל דבר אחד יהיה לו, כוח השמיעה יישמר לו. הוא יהיה מלסטם את הבריות ועובד עבודה זרה ויהיה שופך דמים, הכול הוא יהיה, רחמנא ליצלן, השם ירחם. אבל כל זמן שהוא שומע, תדעו לכם שיש סיכוי שהוא יחזור בתשובה בסוף. מלמד שעשה תשובה, חזר בתשובה. מאיפה אני יודע שהוא שומע? בואו תשמעו מאיפה אני יודע שהוא שומע. רבותיי, אחרי שאברהם אבינו גירש אותו, כתוב בפסוק, אומרת התורה, איפה הוא הלך? אני אקרא את הפסוק בפנים: "וישב במדבר פארן ותיקח לו אימו אישה מארץ מצרים". ברוך השם. בן כמה היה הילד הזה שאימא שלו צריכה להביא לו אישה? אה? בן כמה היה? לא יודע, מאיפה לקחת מעל 40? כשיצחק נולד הוא היה בן 14. נו?

טוב, לא נורא, המרחק הוא לא גדול. גם אם נאמר שחיכו "ביום היגמל את יצחק", אז אם אתה אומר ש"היגמל" זה שנתיים, אז הוא היה בן 16. אם אתה אומר "היגמל" היה שלוש שנים, אז היה בן 17. גם אם תיקח את השיטה ש"היגמל" הכוונה לבר מצווה, אז לכמה הגעת? 27, זה המקסימום. בפרקי דרבי אליעזר באמת כתוב שהיה בן 27 כי ה"היגמל" הכוונה ב-13. בסדר גמור, עד כאן הכול בסדר גמור. רבותיי, "ותיקח לו אימו אישה מארץ מצרים", מאיפה אתה לוקח? לאיזה חתן האימא שלו מביאה לו שידוך? איפה יש דבר כזה? אתם מכירים דבר כזה? אה? אצל החסידים. לא ככה? הולכים לוקחים לו שידוך, ואומרים לו: בבקשה, בחרנו לך את דבורה וזה השידוך שלך, ברוך השם בסייעתא

דשמיא. ראה כתוב שאסור לאדם לקדש את האישה עד שייראנה, הוא מסתכל ואומר מזל טוב. שוברים צלחת, לא? הכול בסדר גמור. אחד מגדולי ישראל, הבן שלו נפגש... נפגש וזהו. אז הוא אמר לו: נו, איך? הוא אומר: בסדר, נראה בסדר גמור. הוא אומר: נו, אז אפשר לשבור צלחת? הוא אומר: לא, צריך לעשות עוד פגישה. הוא אומר: טוב, לך תעשה עוד פגישה. הוא מחכה. נו, למה? הוא אומר: אם היא מוצאת חן, למה אתה מחכה? אימא שלו הביאה לו אישה מארץ מצרים וזהו, השתדך, נגמר הסיפור. רבותיי, איך יכול להיות דבר כזה? כי ישמעאל שומע למה שאימא שלו אומרת. ואימא שלך אמרה שזה השידוך, אז זה מה שהוא עושה. אתם רוצים לראות עוד יותר? תקראו פרקי דרבי אליעזר

פרק ל'. שלוש שנים אחרי שאבא שלו גירש אותו, אברהם אבינו קיבל געגועים לישמעאלק'ה שלו. ישמעאל אמר, מה כתוב? "קח נא את בינך אשר אהבת". מי זה "אהבת"? את שניהם אני אוהב. יופי, אז לקח את יצחק אבינו, לקח אברהם אבינו גמל והפליג עם הגמל אל המדבר. אמרה לו שרה אימנו: אתה לא יורד מהגמל. לא יורד מהגמל. אתה מגיע לאוהל שלו ולא יורד. בסדר. רכב אברהם על הגמל והגיע למדבר, איפה שהוא שם גר. אני לא יודע איך הוא ידע איפה גר ישמעאל. לא יודע, כנראה היה שלט גדול: "כאן גר ישמעאל". בסייעתא דשמיא הגיע לשם אברהם. הוא מגיע. מי היה שם בתוך האוהל? הייתה הרבנית שלו, איך קוראים לה? עיסא. עיסא קראו לרבנית של ישמעאל הראשונה.

קראו לה עיסא, זה השם שלה. אברהם אבינו מגיע עם הגמל, הרבנית שלו אמרה לו לא לרדת מהגמל, הוא לא יורד מהגמל. עוצר עם הגמל ושואל: הלו? מישהו בבית? אומרים לו: כן. יוצאת הגברת עיסא החוצה. והוא אומר: שלום, איפה ישמעאל? היא אומרת: הוא לא פה. איפה הוא? הוא הלך עם אימא שלו לקניות, כך כתוב. הוא הלך עם הגר לקנות דברים. טוב. הלך עם אימא שלו לקנות דברים בסייעתא דשמיא. אחרי שהוא הלך לקנות עם אימא שלו דברים, אברהם אבינו מבקש מהגברת בקשה. מה הבקשה שהוא מבקש? הוא מבקש בקשה, והיא מה? את יכולה לתת לי משהו לאכול? אפשר משהו לאכול, לשתות? מה אומרת לו הרבנית עיסא? כבוד אדוני היקר, פה לא מסעדה. הביתה. הביתה, אומרת לו.

בסדר, אברהם אבינו רק שאל. אין? אין. בסדר גמור. הוא אומר לגברת: את אשתו של ישמעאל? כן. -תגידי לו שהגיע לפה זקן מארץ ישראל, אמר שהמשקוף לא בסדר, צריך להחליף את המשקוף. נו, ככה אמר אברהם אבינו, ברוך השם. היא כזאת הייתה פוטמה כזאת, היא לא הבינה בכלל מה הוא מדבר. הגיע ישמעאל הביתה עם אימא שלו והיא אומרת: אל תשאל, הגיע לפה זקן אחד, חשב פה זה מסעדה. מה? ביקש אוכל. אמרתי לו שילך הביתה, יש מסעדה של "אחמד את סלים", שילך שמה. מה הוא בא פה? גירשתי אותו הביתה: לך הביתה. מה את אומרת. ומה הוא עוד אמר? הוא אמר לי שתחליף את המשקוף. כנראה הוא נציג של רב בריח, ניסה למכור לך איזה רב זרועות. מה עשה ישמעאל באותו

רגע? מה? אמר לה: בבקשה, קחי מזוודה עם גלגלים, הביתה! היא אומרת לו: למה הביתה? מה קרה? הוא אומר: זה היה אבא שלי. אם הוא אומר שהמשקוף לא בסדר, זה סימן שאת לא בסדר. רק הוא לא רצה להגיד את זה, אמר "המשקוף לא בסדר". אני מבין אותו. הביתה! זהו, גירש אותה, אומר המדרש. מה קרה? אחרי זה אימא שלו הלכה להביא לו עוד שידוך. ברוך השם. אימא שלו, הבחור כבר לא יודע בן כמה, 42. מי מביא לו שידוך? אימא שלו. אז אימא שלו נסעה למצרים והביאה לו בחורה חדשה. איך קוראים לה? פטומה. פוטמה, פאטמה... בקיצור, הפוטמה הזאת, הגיעה אישה שנייה. מי הביאה אותה? שוב פעם הגר. לא מבין, הוא בחור מוגבל? הוא לא יכול ללכת לבחור לו אישה?

הוא יודע לצוד אנשים, לחסל אותם, רק בשידוכים הוא חלש? זה הוא לא יודע לעשות? מה שאימא שלו מביאה לו, זה הוא עושה. אז איזה כושר יש לו? מה הכוח שיש לו? כוח של שמיעה. הוא שומע בקול אבא שלו ובקול אימא שלו. אז אין לך מה להרוג אותו. למה אין לך מה להרוג אותו? כי בן סורר ומורה, מה התכונה שלו? "איננו שומע". וישמעאל מה התכונה שלו? שומע. אומרים לנו חז"ל: ישמעאל התכונה שלו - שומע. אחד ששומע, אתה יודע מה יהיה איתו? "ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו". מלמד, אומרת הגמרא במסכת בבא בתרא, מלמד שישמעאל עשה תשובה. "ויגווע וימת ויאסף אל עמיו", מכאן שמה? שעשה תשובה. מתי הוא עשה תשובה? מתי הוא עשה את התשובה? באיזה תאריך?

למה שתדעו? אף פעם לא הייתם ב"ערכים". מאיפה תדעו? אתם יודעים מתי הוא עשה תשובה? כותב רבנו ה"כלי יקר" שאת התשובה הוא עשה בהלוויה של אברהם אבינו. כך כותב ה"כלי יקר". אומר הכלי יקר: בהלוויה של אברהם אבינו, שם הוא עשה תשובה. שנאמר "ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו". אומר הכלי יקר: קודם לכן זה לא כתוב. אז מתי הוא עשה תשובה? "ויקברו אותו", בשעת הקבר אז הוא ראה שמכניסים את אברהם לקבר, אמר: זה כל האדם? עשה תשובה, ברוך השם. שואל הספר "אוזניים לתורה" בספר "הדעה והדיבור", הוא אומר: אני לא מבין, למה עשיו לא עשה תשובה? הוא גם היה שמה, בהלוויה. בהלוויה של אברהם אבינו מה הוא עשה? עשה תשובה? אומרת הגמרא באותו דף

בבבא בתרא: חמש עבירות עבר עשיו באותו יום. חמש עבירות. מה קורה? הוא בא מההלוויה, כולם יושבים על הרצפה, אוכלים עדשים. שואל: מה קרה פה היום עדשים? אומרים: אברהם אבינו מת. הוא אומר: מה? מת? גם הצדיק הזה מת? אין דין ואין דיין, שום דבר, הכול נגמר. אין שום דבר. פתח את הפה: שפוך את האוכל בפנים. "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה". אומר לו יעקב: אולי תמכור לי את הבכורה? מה אני צריך בכורה? אני הולך למות. אם אתה הולך למות, מה אתה צריך עדשים? אם אתה הולך למות, מה אתה צריך עדשים? תקרא קריאת שמע על המיטה, תגיד וידוי לפני שאתה מת. אתה הולך למות, אתה צריך עדשים? אני הולך למות, תשפוך בתוך הפה. אתה הולך למות, מה

צריך לשפוך בפה? מי שהולך למות רוצה אוכל? מי שהולך למות תביא לי "מעבר יבוק". תתחיל לקרוא "מעבר יבוק" אם אתה הולך למות. מה התשובה? הולך למות ו... איך אומרים? חיים רק פעם אחת. תיסע באאודי, הוא נוסע, חי רק פעם אחת. תן ליהנות מהחיים. אז יש אחד שמתעורר מזה ויש אחד שלא מתעורר מזה. טוב. אומר ה"אוזניים לתורה": אולי אני רוצה ללמד עליו זכות. מה ללמד עליו זכות? מתי בן אדם מתעורר? כשאבא שלו מת. כשהסבא שלו מת הוא לא מתעורר, למה? אומר: תשמע, הסבא מת. קודם כול אבא שלי צריך למות, אז יש לי זמן. תן לאבא למות, אחרי זה אני אחזור בתשובה. אומר: ישמעאל ראה שאבא שלו מת - חזר בתשובה. אבל, הוא אומר, עשיו זה הנכד. אז

הוא לא חזר בתשובה. הוא אומר: קודם אבא שלי ימות, אחרי זה אני אחזור בתשובה. אומר הספר "הדעה והדיבור": אז חיכיתי עד שיצחק אבינו נפטר. מה כתוב שם? "ויקברו אותו... "עשיו ויעקב בניו". חשבתי שבאותו רגע הוא יתעורר, סימן שמה? שהוא לא מתעורר. אפילו בהלוויה הוא לא מתעורר. סימן שמה? שעשיו לא שומע. כי אם הוא היה שומע, הוא היה כמו ישמעאל שמתעורר. פירוש הדבר, אחד ששומע יש לו תקווה. אם ככה, בסייעתא דשמיא נוכל להבין לשיטה הזאת שאומרת שמה? שכל פרשת "בן סורר ומורה" לא הייתה ולא עתידה להיות, אלא מה? "דרוש וקבל שכר". אז מה למדנו בפרשה הזאת? שכל זמן שהאדם שומע, יש לו תקווה ואם האדם לא שומע, הוא איבד את התקווה. אז

זה ההבדל בין בן סורר ומורה לבין ישמעאל. ישמעאל היה ז'וליק וגנב וכל מה שאתה רוצה, אבל מה? הוא שומע. אחד ששומע, יש לו תקווה. אחד שלא שומע, איבד את התקווה. אם ככה, למדנו כאן יסוד נפלא, שהשמיעה היא היסוד לחזרה בתשובה. אחד ששומע, יש לו תקווה. אחד שלא שומע, איבד את התקווה. אם ככה, בסייעתא דשמיא, רבותיי, נוכל להבין דבר נפלא. "ויתד תהיה לך על אזנך "והיה בשבתך חוץ "וחפרת בה ושבת וכיסית את צאתך". מה זה "ויתד תהיה לך על אזנך"? הדברים פשוטים, אתה יוצא למלחמה, יהיה לך את חפירה. אבל באה הגמרא בכתובות דף ה', אומרת הגמרא: "אל תקרי אזנך, אלא אוזנך". אומרת הגמרא: "דרש בר קפרא מאי דכתיב ויתד תהיה לך על אזנך?

"אל תקרי אזנך, אלא אוזנך, "שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון "יניח אצבעו באוזניו", כי הן דומות ליתדות, "תנא דבי רבי ישמעאל מפני מה אוזן כולה קשה והאליה רכה? "שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון "יכוף האליה שלה לתוכה". והאליה - סוף האוזן, על כן היא רכה. אם ככה, רבותיי, נוכל להבין ש"יתד תהיה לך על אזנך והיה בשבתך חוץ". מתי אתה יוצא לחוץ? מתי זה? בשעת מלחמה. והפרשה שלנו אומרת "כי תצא למלחמה אל אויביך", זו לא רק מלחמה כנגד האויב, זו מלחמה גם כן נגד יצר הרע. אומרת התורה: אתה רוצה לדעת איך מנצחים את היצר הרע? "ויתד תהיה לך על אזנך", תשמור על האוזניים שלך. במלחמה מול היצר הרע האוזניים הן הכוח המרכזי, שאם תשמע

דברים לא טובים שאתה שומע שהוא הולך לפמפם לך, היצר הרע, תסתום את האוזניים, אל תשמע. תשמור על האוזניים כי הן הכלי הכי מרכזי. כי אדם ששומע יכול לעשות תשובה ואחד שלא שומע, כמו בן סורר ומורה, איבד את התקווה של חזרה בתשובה. אם ככה, בסייעתא דשמיא למדנו מכאן מה הכוח שיש לנו בעניין של השמיעה. אומרת התורה בפסוק הזה "להצילך ולתת אויביך לפניך" - ראש חודש אלול. ראשי תיבות - אלול. מה זה אלול? אלול ראשי תיבות של "להצילך ולתת אויביך לפניך". איפה? אם תשמור על האוזניים שלך, תהיה לך שליטה עליהן. לא יהיו לך אוזניים, לא יהיה לך שליטה על היצר הרע. אם ככה, בסייעתא דשמיא, רבותיי, נוכל עכשיו להבין למה חודש אלול הוא

כנגד שבט גד ובזה בעזרת השם התחלנו לסגור את הקצוות. רש"י הקדוש בפרשת פינחס שם לב לדבר מאוד מעניין. משפחה אחת בשבט גד החליפה את השם שלה. משפחה אחת. איפה היא החליפה? תפתח בפרשת "ויגש", שמה התורה מונה את כל השמות של כל אלה שירדו למצרים. אומרת התורה: "ובני גד צפיון וחגי שוני ואצבן ערי וארודי ואראלי", אלה הבנים של גד. בפרשת "פינחס" מונה התורה את השמות שלהם: "בני גד למשפחותם, "לצפון משפחת הצפוני, "לחגי משפחת החגי, "לשוני משפחת השוני, "לאוזני משפחת האוזני". רבותיי, איפה יש "אוזני"? הבאנו את השמות שלהם: "צפיון וחגי שוני ואצבן ערי, ארודי ואראלי", איפה משפחת אוזני? אין פה שם כזה. מה אומר רש"י? אומר

רש"י: "אוזני זה אצבן". כך אומר רש"י. יופי. מה זה אצבן? אז מה פתאום קוראים לו אצבן? למה לא פינקלשטיין? למה לא פינקלשטיין? למה דווקא אצבן? קראו לו קודם אצבן, עכשיו הוא נהיה אוזני. קראו לו אצבן, תחליף לפינקלשטיין, מה רע? פינקלשטיין שם הרבה יותר מצלצל מאשר "אוזני". אומר אור החיים הקדוש, רש"י אומר: "אומר אני שזו משפחת אצבן "ואיני יודע למה לא נקראת משפחתו על שמו". רש"י אומר: לא יודע. הו, רש"י אומר "לא יודע", זו אטרקציה. צריכים לשים את זה עם מרקר, רש"י לא יודע. אומר אור החיים הקדוש: "מצאתי בפסיקתא... "אוזני ואצבון "מלשון אציית ואאזין "ורש"י ז"ל רוח הקודש הופיעה בו". אומר אור החיים הקדוש: רש"י ידע את

זה ברוח הקודש. רש"י אומר: אני לא יודע למה. רוח הקודש. בא ה"צרור המור", רבי אברהם סבע, פרשת "ויגש": "זכו בני גד שלא כלתה מהם משפחה", כל המשפחות שיצאו ממצרים, כולן הגיעו למדבר שלמות, אף אחת לא נפלה. "אלא ששינתה משפחת אצבן את שמה "וקוראים להם אוזני". למה אוזני? למה לא פינקלשטיין? "שבשעה שאהרן היה מתנבא במצרים "ואומר לכל עם ישראל להתנתק מעבודה זרה, "כמו שנאמר בנביא יחזקאל, "איש שקוצי עיניו השליכו". אומר: תשליכו בבקשה את כל השיקוצים. "שמע אוזני לדבריו של אהרן "והאזין לתוכחתו "ולכן נקרא בשם אוזני". פירוש הדבר שאחד ששומע לדברי תוכחה, איך קוראים לו? אוזני. למה? כי הדברים נפלו על אוזניים ערלות, אז זה

לא נכנס. נפלו על אוזניים קשובות, זה נכנס. אז איך קוראים להם? קוראים להם בשם אוזני. למה? כי הכוח שלהם זה כוח השמיעה. אומר לנו ה"בני יששכר": חודש אלול כנגד איזה שבט? שבט גד. שאלנו: למה גד? כי חודש אלול, העבודה שלו היא על מה? על השמיעה, כי כל העניין של בעל תשובה איפה הוא נמצא? בכוח של השמיעה. מה כתוב? כתוב בפסוק שנקרא אותו בעז"ה בעוד שבועיים, מה אומרת התורה? "ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו". פירוש הדבר שכוח התשובה של חודש אלול, מהו? הוא הכוח של תשובה כדי שאדם ישמע בקולו של הקב"ה. מי ששמע בקולו של הקב"ה זה אוזני, אז החודש הזה, חודש אלול, הוא כנגד שבט גד. אם ככה, בסייעתא דשמיא עכשיו נגיע לעמלק, סוף

הפרשה. אומרת התורה: "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים". מה הם עשו? כולם רעדו מעם ישראל פחד מוות. למה רעדו פחד מוות? בגלל "שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת, "אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד". ארבעים שנה אחרי זה אומרת רחב לשני השליחים של יהושע, מה היא אומרת? "כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם... "ונשמע וימס לבבנו". עד עכשיו השמיעה הזאת, לאף אחד אין פה שום טעם בכלום, אומרת רחב. רבותיי, אם כולם שמעו, אז איך יכול להיות שעמלק בא להילחם? אז מה פירוש הדבר? הוא היחיד שלא שמע. הוא שמע, כולם שמעו, "שמעו עמים ירגזון". הוא שמע, אבל זה לא נכנס בפנים. הוא יצא להילחם, הוא לא

הפנים את המסר. יצא להילחם. אומרת התורה: מי שאין לו תקווה, עמלק, הוא לא שומע. אז מה עושים איתו? כמו שבן סורר ומורה, מה אתה עושה איתו? לסקול אותו באבנים. עמלק אין לו שום סיכוי שהוא ישמע. אחד שלא שומע, מה עושים איתו? "תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים לא תשכח". אין לו שום תקווה לחזור בתשובה. אומר הקב"ה למשה רבנו: תגיד ליהושע "כתוב זאת זיכרון בספר ושים באוזני יהושע". למה באוזני יהושע? כי הבעיה של עמלק שהם לא שומעים. אם הם לא שומעים, מה הניצחון שלהם? להכניס את זה עמוק באוזן, שכן ישמע, כי השמיעה היא הדבר שמתקן את עמלק. אם ככה, רבותיי, בוא נראה מדרש בשמות רבה פרשה כ"ז: שמעו דברי ה', אומרים חז"ל, משל

למלך. משל למלך שנתן לעבד שלו שתי כוסות ואמר לו: תשמור על הכוסות האלה שלא יישברו. איך שהוא נכנס לתוך הפלטין של המלך, היה שם עגל, נכנס בתוכו ושבר כוס אחת. "והיה העבד עומד ומרטיט לפני המלך", הוא רעד מפחד. המלך אמר לו: תשמור על הכוסות, הן יקרות לי! ובא איזה שור וניגח אותו. אמר לו המלך: למה אתה מרטיט? למה אתה רועד? "אמר לו: נגחני העגל ושבר אחת משתי הכוסות. "אמר לו המלך: דע והיזהר בשני. "כך אמר הקדוש ברוך הוא: "שתי כוסות מזגתי לכם בהר בסיני, שנאמר 'נעשה' ו'נשמע'. "שברתם 'נעשה' - עשיתם את העגל; "היזהרו ב'נשמע'; הווי 'שמעו דבר ה' בית יעקב'. "דבר אחר: 'שמעו דבר ה'' - הדא היא דכתיב "'שמעו ותחי נפשכם'".

אומר המדרש: בוא וראה כמה חביבים ישראל. "אמר להם הקב"ה: אם ייפול אדם מראש הגג "כל גופו לוקה". נפל מראש הגג, שבר את הידיים, את הרגליים, את הכתפיים, הכול הוא שבר. מה עושים איתו? לוקחים אותו למחלקה אורטופדית, שמים לו גבס ביד וגבס ברגל וכזה סד על הצוואר והוא שוכב ככה, ידיים למעלה וראש תקוע, לא יכול לזוז. נגמר הסיפור. אבל, אומר הקב"ה, אני איני כן. אדם נפל, רחמנא ליצלן, עד הבור, עמוק בפנים, כל הגוף שלו מלא עבירות מלמעלה עד למטה, אבל כל זמן שהאוזן שלו שומעת, הוא מסודר. שנאמר "שמעו ותחי נפשכם". אם אתם שומעים, לא איבדתם את התקווה. אם ככה, בסייעתא דשמיא נוכל להבין "כי תצא למלחמה על אויביך", אתה יוצא

למלחמה כנגד היצר הרע. תדע לך דבר אחד, יכול להיות שהוא יפיל אותך, היצר הרע. אבל תדע דבר אחד, אל תהפוך להיות בן סורר ומורה. כל זמן שאתה שומע, יש לך תקווה. אל תחשוב: איבדתי תקווה, אני מתייאש. צא למלחמה! למה? כל זמן שאתה שומע, ישמע-אל, אתה יכול להגיע לאיפה שאתה רוצה. אבל אם אתה שומע, יש לך תקנה. וזה חודש גד, מה זה חודש גד? חודש אלול, חודש גד. מהו? "לאוזני משפחת האוזני". זה הכוח של השמיעה של האוזני. אם ככה, בסייעתא דשמיא נוכל להגיע לראש השנה. בראש השנה, רבותיי, אומרת התורה "יום תרועה", "זיכרון תרועה", תוקעים בשופר, מה אנחנו מברכים? מה מברכים? "לשמוע קול שופר". אומרים רבותינו: מה קרה ביום הראשון

לבריאה? ביום הראשון לבריאה הקב"ה בשעה השביעית נפח בו נשמה, בשמינית הכניסו לגן עדן, בתשיעית ציווה עליו לא לאכול מעץ הדעת, בעשירית סרח. כשהקב"ה בא לאדם הראשון ואמר לו: מה עשית? מה הטענה של הקב"ה? הוא לא אמר לו: למה אכלת? מה הוא אמר לו? "ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך "ותאכל מן העץ אשר ציוויתיך". מה הטענה שהוא בא אליו? למה שמעת בקולה? שואל אור החיים הקדוש: למה צריך לדעת? "איזה עניין הקפיד ה' על שמיעתו לקול אשתו? "שלא היה לו לומר אלא כי אכלת מן העץ". מה זה משנה כן שמע בקול אשתו, לא שמע, אמרתי לך לא לאכול. מה אתה שמעת לקול אשתך? "עוד למה דקדק לומר לקול אשתך. "עוד צריך לדעת מה אומרו לאמור. "אכן לפי מה

שפירשנו כי אדם לא ידע בעת אוכלו כי עץ הדעת הוא... "כי הוא לא אכל מן העץ בידיעה אלא בשוגג", אומר אור החיים הקדוש. "לזה אמר אליו ה' כי שמעת, "פירוש שקיבל דברי אשתו ולא בדק אחריה "ונמשך לו מזה שאכל מעץ הדעת. "ודקדק לומר לקול לרמוז שלא בחן בדבריה, "אלא להברת דבריה שאמרה לו קח ואכול ואכל", ולא שאל מה זה. "והיה לו לשאול מאיזה עץ לקחה". יוצא שמה עיקר התביעה? למה שמעת בקול אשתך? אז זו הטענה. אם ככה, בסייעתא דשמיא נוכל להבין טוב מאוד. אומר ה"ישועות מלכו", רבי יהושע מקוטנא, כך מובא בספר "בית יצחק" בשמו, שלכן תוקעים בשופר בראש השנה. למה תוקעים בשופר בראש השנה? למה? כדי לתקן את העניין של השמיעה, ולכן

הברכה היא לא "לתקוע בשופר", אלא "לשמוע קול שופר". אז השמיעה באה לתקן, היא באה לתקן את העניין הזה של "שמעת בקול אשתך". אז זה העניין של שופר. מה הכוח של עמלק? מה עמלק? כל העולם שומע ורועד, עמלק לא שומעים. כולם שמעו, "עמים ירגזון". בתוך ענייני השופר, שמה הם ענייני השופר? לשמוע. "וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה?" מה זה נכנס בתוך העניין של שמיעת שופר? כי עמלק לא שומע, ואילו שופר נועד כדי לתקן את השמיעה. אם ככה, בסייעתא דשמיא נוכל להבין למה בראש השנה אנחנו קוראים על גירוש ישמעאל. מה גירוש ישמעאל שייך? כי בראש השנה רוצים להגיד לנו "באשר הוא שם". אבל למה "באשר הוא שם"? כי ישמעאל יש לו את

התכונה של שומע. אז אם אדם בא לראש השנה מתוך ידיעה שהוא מעוניין לשמוע, מעוניין לקבל תוכחות ומה שיוכיחו אותו יקבל, זה התיקון. אם ככה, בסייעתא דשמיא נוכל להבין למה כותב לנו הרמ"א שצריך לאכול תפוח בדבש. שאלנו למה לא טוב לנו לקחת תמר, שהוא הדבש בעצמו? למה צריך תפוח בדבש? התשובה כתובה בהרבה ספרים. כל אחד הולך בסגנונו. מצאתי בספר "זיכרון יהודה", אומר ה"זיכרון יהודה": למה בחרו דווקא תפוח? כי הגמרא במסכת שבת אומרת: "אמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב כתפוח בעצי היער? "מה תפוח זה פריו קודם לעליו, "אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע". יוצא שהתפוח מה מבשר? את העניין של נעשה. נו, ברוך השם. אז אם ככה, מה זה הדבש?

כותב הספר "זיכרון יהודה": "ואוכלים אותו בדבש על שם הסיפא דקרא, "בצילו חמדתי ופריו מתוק לחכי "שבחשק ובחפץ אנו רוצים לקיים מצוות". עד כאן הספר "זיכרון יהודה". נו, ברוך השם. אז לכן שמים תפוח בדבש. רבותיי, אני רוצה ללכת לדבר נפלא ביותר בסייעתא דשמיא. אולי, אם תרצו תקבלו, אם לא תרצו לא תקבלו. אחד המקומות שהתורה מדברת על מר שנהפך למתוק, איפה זה קרה? במרה. עם ישראל מגיע למרה, ויש להם מים מרים. הקב"ה מורה להשליך עץ על המים "וימתקו המים". "שָׁם שָׂם לו חוק ומשפט ושם ניסהו". יוצא שבעקבות המתקת המים, מה הם קיבלו? שם קיבלו מצוות. מה הפסוק אחרי זה? "ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלוקיך "והישר בעיניו תעשה

"והאזנת למצותיו ושמרת כל חוקיו "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך". אומר הרשב"ם: "והישר בעיניו תעשה" זה מצוות עשה. "והאזנת למצוותיו" זה מצוות לא תעשה. פירוש הדבר שהאזנה מה זה? היא מצוות לא תעשה. כשהקב"ה אומר לאדם לא לאכול מעץ הדעת והוא אוכל מעץ הדעת, על איזו עבירה הוא עובר? על "לא תעשה". "לא תעשה" - במה הפגיעה? בשמיעה. פירוש הדבר שהתיקון של האכילה מעץ הדעת צריך להיות בלשמוע קול שופר. זה התיקון בסייעתא דשמיא. אם ככה, נשאלת השאלה למה צריכים לשים אותו בדבש? אני אומר דבר שאני לא מבין מה אני אומר, אני רק אומר. כתוב בספרי המקובלים, כך מביא האר"י ב"שער הכוונות", אני לא ראיתי בפנים, רק ראיתי

מלקטים. אומר האר"י הקדוש ב"שער הכוונות", בסוף דרוש ז': "שופר זה דינים". לפני שתוקעים בשופר יש המון דינים. אחרי שתוקעים בשופר הקב"ה עובר מכיסא דין לכיסא רחמים. כותב האר"י הקדוש: "פר מסמל את מידת הגבורה". למה? פר, מידת השור, מידת הדין. לכן רצו לעשות את העגל, למה? כי רצו להוריד את פני השור משמאל לארבעתם. מה זה שמאל? דינים. אז הורידו את השור. והצבע של השור מה היה? זהב, והזהב מסמל דינים. פירוש הדבר שה"פר" הזה של השופר הוא החלק של הדינים. ה"שו" של השופר, מהו? ש"ו, מה זה ה"שו" של השופר? "שו" של השופר - גימטרייה 306. כמה הגימטרייה של "דבש"? 306. פירוש הדבר, כשאתה תוקע בשופר, מה אתה עושה? אתה מחזיר

בחזרה את המידה של הרחמים. מידת הרחמים של מה? של ה"שו" של השופר. למה זה מחזיר אותך? "אתה נגלית בענן כבודך על עם קודשך לדבר עמם. "מן השמיים השמעתם קולך ונגלית עליהם בערפלי טוהר". מה עם ישראל אמר שם? "נעשה ונשמע". אתה צריך לתקן את ה"נעשה ונשמע" הזה. כנסת ישראל במעמד הר סיני נמשלו לתפוח. נמשלו לתפוח ולכן אוכלים תפוח. ואיפה מטבילים אותו? ב"שו" של השופר. מה זה ה"שו" של השופר? זה החלק של "לשמוע קול שופר". מטבילים אותו כי "שו" זה בדבש, לכן לוקחים תפוח ומטבילים אותו בדבש. יהי רצון שנתקן את כוח השמיעה וכולנו נזכה בעז"ה לכתיבה וחתימה טובה בספרם של צדיקים גמורים לשנת גאולה וישועה.