הרב זמיר כהן - מדעים ויהדות, פרק 2: היום השני לבריאה (עם כתוביות בעברית)

שלום וברכה וערב טוב. אנחנו נמצאים בהרצאה השנייה שעוסקת בתורה ומדע. התחלנו בעניין של התהוות היקום וגיל העולם על פי סדר הפסוקים שבתורה בששת ימי בראשית. היום בעזרת השם נתקדם הלאה ליום השני לבריאה. היום הראשון מסתיים במילים "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". למה לא כתוב יום ראשון? אחר כך כתוב: "ויהי ערב ויהי בוקר יום שני", "יום שלישי", "יום רביעי", אז למה "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד"? למה לא "יום ראשון" כמו שכך מדברים בעברית, ראשון, שני, שלישי? אבל התורה מאוד מדייקת בלשונה. כשיש לפנינו כמה דברים נמצאים בשורה, אז אפשר לומר "זה הראשון, זה השני, זה השלישי", כי כולם כבר קיימים. אבל כשהסתיים היום הראשון

לבריאה, אין שום דבר חוץ מזה אז אתה לא יכול לומר ראשון. ראשון למה? אין המשך. בעתיד יהיה, אבל עכשיו אין. לכן כתוב "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", יש כאן אחד. זה מה שיש. אחר כך כשנוצרו עוד דברים: "ויהי ערב ויהי בוקר יום שני", "יום שלישי" לפי סדר. נעבור כעת בפסוקים שלפנינו ליום השני לבריאה ונראה גם כן נפלאות בדברים שהמדע הולך ומגלה היום ופסוקים מפורשים בתורה, פרשיות קטנות, קטעים קטעים בתחילת התורה במה שעוסק בהתהוות היקום, ששת ימי בראשית. התורה מגלה את כל מה שלקח למדע במשך המון שנים לגלות. נקרא את הפסוקים: כבר ראינו שיום בבריאה זה לא יום שאנחנו מכירים, יום רגיל שלנו. זרימת הזמן הייתה שונה, הקצב היה

אחר. אבל מה בעצם קרה שם בשלב השני, ביום השני של הבריאה? "ויאמר אלוהים יהי רקיע בתוך המים". הרמב"ם ואחרים כותבים שכאן נברא יסוד האוויר. עד עכשיו לא היה אוויר, כל מה שראינו לפני עדיין לא נברא אוויר. כאן אלוקים מצווה שיהיה רקיע, כלומר, שכבת אוויר בתוך המים "ויהי מבדיל בין מים למים", כלומר יש מים למעלה ויש מים למטה. אבל עדיין הרקיע הזה עוד לא עוצב לצורתו הסופית, לכן לא כתוב עדיין "ויהי כן" כי זה אמצע התהליך. ממשיך ואומר: כותב האבן עזרא שהרקיע הזה זה האוויר שאנחנו רואים בכדור שלנו, בעולם שלנו, מה שהיום קוראים אטמוספרה. לכן כתוב "ויקרא אלוהים לרקיע שמיים". אלה לא השמיים שכתוב בפסוק הראשון: "בראשית

ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ", שם ראינו ששמיים מלשון שממה, זה המרחב, זה החלל. והארץ זו נקודת החומר שמזה אחר כך הופיע הכול, הכול נוצר. כאן הוא אומר: "ויקרא אלוהים לרקיע", שזה שייך לאטמוספרה הפרטית של כדור הארץ, קרא לזה שמיים, שגם זה נקרא שמיים כי עבורנו... כשאדם יוצא החוצה, אומר "יש היום שמי תכלת", על מה הוא מדבר, על החלל? הוא לא מדבר על השמיים העליונים, הוא מדבר על השמיים שלנו, זה הרקיע. לכן "ויקרא אלוהים לרקיע שמיים". יש בתנ"ך פסוקים: "הנה השמיים ושמי השמיים לא יכלכלוך". מה זה "השמיים ושמי השמיים"? השמיים זה הרקיע שלנו, שמי השמיים זה החלל כולו, שזה הרבה יותר למעלה מהאטמוספרה שאנחנו נמצאים.

אלה פשט הפסוקים. כעת נראה דברים נפלאים שמופיעים כאן. חז"ל במדרש אומרים: שים לב לדיוק של המילים ותגלה את סודות הטבע שבבריאה. ואלה דברים שרק עכשיו בעולם המדע גילו אותם. המדרש אומר: אם היה כתוב "ויבדל אלוהים בין המים אשר על הרקיע", מה היה משמע? אם היה כתוב "מים על הרקיע", היה משמע שיש רקיע והמים שוכבים על הרקיע. אבל לא כך כתוב. "המים אשר מעל לרקיע". מה זה "המים אשר מעל לרקיע"? כלומר, לא שהמים שוכבים עליהם, הם לא מים על הרקיע, אלא הם מעל לרקיע, נמצאים בחלל. והמים האלה, אומרים חז"ל במדרש לפני אלפיים שנה שהמים האלה הם כגלידים, כלומר קפואים, קרח, "ותלויים במאמר". אם תשאל אותי: אז איך הם לא נופלים?

איך הם נמצאים כך בחלל? הוראת אלוקים שהם יהיו שם למעלה. ממשיכים חז"ל ואומרים: המים העליונים יתרים על המים התחתונים. כלומר, כמות המים שבחלל היא יותר גדולה מהמים שעל פני כדור הארץ. נשאל את חכמי ישראל שכתבו את הדברים לפני אלפיים שנה: יש לכם חלליות? מאיפה אתם יודעים? אבל הם אומרים: כך קיבלנו בתורה, איש מפי איש שהמים העליונים כגלידים קפואים, הם לא שוכבים על השמיים. הרי אז לא היה... לא ידעו בדיוק מה זה שמיים, מה יש שם. אבל אמרו: תדע שיש כוכבים של קרח בחלל, גושים ענקיים של קרח בחלל והכמות של המים העליונים הרבה יותר מאשר המים שעל פני כדור הארץ. זה מעורר השתאות. שני שליש מהעולם מים, כמויות אדירות,

אוקיינוסים, לומר שהמים שבחלל הרבה יותר...? בואו נקרא קטע, בספר "המהפך" הבאנו מתוך "אטלס קיימברידג' לאסטרונומיה", מספרים סיפור מעניין שחולל תפנית בתפיסה המדעית. "בשעות הבוקר של ה-30 ליוני 1908", נזכיר שעד אז, אם היית אומר למדען שיש כוכבים של קרח, הוא היה מחייך. ידעו שיש כוכבים של סלעים, אדמה כמו הירח, יש כוכב אש כמו השמש, אבל יש כוכב של קרח? זה היה הזוי בעולם המדע. ב"אטלס קיימברידג' לאסטרונומיה" מספרים כך: "בשעות הבוקר של ה-30 ליוני 1908", כלומר קצת יותר מ-100 שנה, "אירעה התפוצצות אדירה במרכז סיביר. "עדי ראייה ספרו כי מטאור ענק נראה בשמיים שניות אחדות לפני שהתפוצץ. "אנשים שעמדו במרחק של 60

קילומטר ממקום פגיעת המטאור הוטחו לארץ "מההתפוצצות האדירה". שישים קילומטר - אנשים נפלו. "הדעה המקובלת היא..." מציינים עוד דבר: "זעזועים סיסמולוגיים נרשמו בכל רחבי העולם", כלומר זה גרם לזעזוע בכל העולם. "הדעה המקובלת היא שאותו מטאור שהתנגש בכדור הארץ היה גוש קרח "שמשקלו 30 אלף טון. "עקב כך, השתחררה אנרגיה השווה בעוצמתה לפצצת גרעינית של 12 מגהטון", זה אומר 12 מיליון טון של חומר נפץ. זה הפירוש פצצה גרעינית של 12 מגהטון. "אילו נפל גוש קרח זה", כך הם מציינים שם, "על לונדון או ניו יורק "ולא על מקום בלתי מיושב בסיביר, "היו התוצאות מחרידות". כמו פצצת אטום, 12 מיליון טון של חומר נפץ, ההדף היה מקביל.

"המבוכה בקרב חוקרי החלל הייתה רבה, מאין בא גוש הקרח העצום הזה? "האם יש עוד גושי קרח בחלל? "מחקר מעמיק ויסודי העלה כי גוש הקרח בן ה-30 אלף טון שנחת בסיביר "לא היה אלא שבריר מגרעינו של כוכב השביט אנקה. "בקצה מערכת השמש נמצא אזור הנקרא ענן אורט על שם מגלהו האסטרונום ההולנדי יאן אורט. באזור הזה לבדו נמצאים כאלף מיליארד כוכבי שביט. שמענו מספרים. כשמכדור הארץ רואים כוכב שביט עם הזנב הארוך הזה, כולם מתפעלים, יוצאים לראות איזה יופי. במערכת השמש, בפינה אחת יש כאלף מיליארד כוכבי שביט. גם אם היו אלף כוכבי שביט זה היה מרשים, אבל אלף קבוצות שכל קבוצה יש בה מיליארד, אלף מיליארד כוכבי שביט. "אילו היו נמסים

כל כוכבי השביט הללו, היו מימיהם ממלאים את אגני האוקיינוסים "בלמעלה מאלף כדורי ארץ". כמויות של מים בלתי נתפסות. היום ידוע מה זה בעצם כוכב שביט. המדענים קוראים לו קרח מלוכלך או כוכב מלוכלך, כי כוכב שביט הוא בעצם כוכב ענק שכולו עשוי קרח מעורב באבק. כשהוא מתרחק מהשמש הכול קופא. כשהוא מתקרב לשמש, הקרח הופך להיות מייד אדים והוא יוצר את הזנב הארוך הזה. כשרואים זנב של כוכב שביט, זה בעצם זנב של קילומטרים רבים של אדים. כשהקרח הופך מייד לאדים, לא למים, הוא מייד הופך לאדים ונוצר השובל הארוך הזה של השביט. כאלף מיליארד כוכבי שביט רק בפינה אחת של מערכת השמש. "כוכב שביט קטן מכיל כמיליארד טון קרח "וכוכב שביט

גדול מגיע לפי אלף מכמות זו". וכך הם ממשיכים ומפרטים איזה כמויות של קרח יש בחלל. אנחנו מתפעלים מהאוקיינוסים שיש כאן, זו תגלית של 100 השנים האחרונות. המדענים בנאס"א נפעמים, מתפעלים. אתה פותח מדרש לפני 2,000 שנה, אומרים חז"ל: יש מים למעלה כי כתוב "מים מעל לרקיע", לא כתוב "על הרקיע". והמים העליונים הם כגלידים קפואים ותלויים במאמר. אז עכשיו מגלים את הדברים האלה. אבל באמת, בעבר אם היו שואלים אנשים, אפילו בדור שלנו, מי שלא בקי בנתונים האלה, הוא רואה שכתוב בתורה שיש מים מעל לרקיע. אנשים מחייכים, מה זה מים מעל לרקיע? הוא אפילו לא מדייק שלא כתוב על הרקיע, כתוב מעל לרקיע. וחז"ל כבר מסבירים שהכוונה שיש

כוכבי קרח. אבל מי שלא מדייק בפרטים, מחייך וממשיך הלאה. אבל מה שמעניין, שהתבררה כתוצאה מהתגלית הזו עוד תגלית מעניינת שיש לה השלכה גדולה גם לחיים הפרטיים של כל אדם ואדם להבין מה זה כוח הדיבור. אסטרונום אמריקאי בשם פרופ' לואיס פרנק בשנת 1886 העלה שאלה מעניינת: ידוע שיש מטאורים שחודרים לכדור הארץ, יש אנשים שקוראים לזה כוכב נופל. רואים בשמיים כמין הבזק של אור, כמו אש שיורד ונעלם. יש כאלה אומרים: תבקש משאלה באותה שעה. אני חושב שזה נולד מאיזה ילד שנבהל, אימא שלו אמרה לו תבקש משהו, הכול יהיה בסדר. זו אמונת הבל, מה זה הדבר הזה לבקש משאלה באותה שעה? מה, אלוקים זה? טוב, אבל אנשים קוראים לזה כוכב נופל.

מה זה כוכב נופל? יש מטאורים שמשוטטים בחלל, משייטים בחלל, גושים, סלעים של אבן, כשהם חודרים לאטמוספרה של כדור הארץ, מהחיכוך הם מתלהטים והופכים לאש. עד שהם נגמרים, אז רואים את זה כמו סלע כזה, כוכב של אש שיורד עד שנעלם. הקולומביה, כשנכנסה לאטמוספרה, הייתה בעיה בבידוד, התלהטה, עלתה בלהבות. זה מה שקורה לכל מטאור שנכנס לכדור הארץ. פרופ' לואיס פרנק העלה שאלה מעניינת וגרם לסערה בעולם המדע: בכל יום, לפי מדידות מהחלל, משערים שיש כ-30 אלף מטאורים שחודרים לכדור הארץ. משקל של טונות. כל יממה משערים ב-600 אלף טון של מטאורים שחודרים לכדור הארץ מהאטמוספרה במקומות שונים בעולם. כל שלוש שניות בממוצע נכנס מטאור.

שאל פרופ' לואיס פרנק: מדוע אנחנו לא רואים אותם? הרי כשהיינו יושבים במרפסת או קצת מטיילים במדבר היינו צריכים לראות את השמיים זרועים במטאורים יורדים, בכוכבים נופלים. הרי ברור שכל כך הרבה נכנסים, למה לא רואים אותם? הוא העלה השערה שבתחילה התווכחו איתו, עד שלאחר 10 שנים בצילומים מדויקים ראו שהוא צדק. לואיס פרנק טען שכנראה שחלק גדול מהמטאורים האלה שחודרים לכדור הארץ מה-30 אלף האלה שחודרים בממוצע כל יממה, חלק מהם הם בכלל לא עשויים מסלע של אבן כמו שחשבו, אלא מדובר בגושי קרח גדולים. כשנכנס סלע הוא מתלהט, נשרף, אנחנו רואים אותו כמו נקודת אור, נקודת אש זוהרת. אבל כשנכנס קרח, מה קורה לו? הוא נמס, לכן

אנחנו לא רואים אותו. אמר את ההשערה שלו, גרם לרעש גדול, התווכחו איתו. לאחר עשר שנים, בעקבות צילומים מדויקים מהחלל ראו שהוא צודק. בתחילה הוא מתקרב לכדור הארץ, מתפרק במרחק מסוים מכדור הארץ, הקרח נמס, הופך לענן של מים, זה גובה שמקביל לריחוף של הלוויינים, רוחות מפזרות את הענן על פני שטח נרחב, ואז הענן הזה, שכבר נמצא בגובה טיסה של מטוסים, מוריד את המים כגשם לתוך האוקיינוס, לכדור הארץ, לעולם. אלה דברים שהיום מוכחים בנאס"א בוודאות גמורה. אז יפה מאוד, בשנת 1996 גילה המדע דבר מדהים, שיש אספקה של מים מהחלל מחוץ לאטמוספרה, שבלשון התורה: "ויקרא אלוהים לרקיע שמיים", מחוץ לשמיים האלה של האטמוספרה יש אספקה

של מים מהחלל. הפלא הגדול הוא כשפותחים את התלמוד, כתוב בגמרא כך: מהיכן מגיעים המים לכדור הארץ? כתוב בפסוק: כלומר, מחזור המים, כל ילד לומד בבית ספר מחזור המים: מי האוקיינוסים מתאדים, הופכים לעננים, העננים שוב הופכים לגשם, יורדים. שדרך אגב, מחזור המים, מי שיתבונן בזה יראה את החוכמה האלוקית שיש בדבר הזה. כל אחד יחשוב על עצמו, אם עכשיו היו לו כוחות לברוא את העולם, נניח אדם היה מקבל כוחות לברוא עולם, והאנושות, בעלי חיים זקוקים למים, אבל הם לא יכולים לחיות בתוך המים, הם צריכים לקבל מים. איך תארגן להם את המים? אתה צריך להשקות יערות שלמים, אתה צריך לרחוץ כבישים, הכול מתלכלך, צריך לנקות מדי פעם, איך

היית עושה את זה? מה עשה הקב"ה? סידר בטבע, קבע בטבע שלמים יש שלושה מצבי צבירה: נוזל, מוצק וגז. המצב הנוזלי של המים, אגב, הוא המצב הכי לא טבעי כי רוב המים שביקום הם או מוצקים או גז, או אדים או קרח. מים נוזליים עדיין לא מצאו בשום מקום אחר חוץ מכדור הארץ, בגלל המרחק המדויק של כדור הארץ מהשמש, 150 מיליון קילומטר. אם כדור הארץ היה בטעות מתקרב קצת לשמש היה עולה בלהבות, הכול היה מתאדה. אם היה קצת מתרחק מהשמש, כל המים היו קופאים. רואים מה קורה בקטבים של כדור הארץ שהשמש לא מגיעה - הכול קופא. מי שומר על המיקום המדויק הזה של כדור הארץ שיאפשר לנו חיים, מים נוזליים, המצב הכי לא טבעי של המים? מצב האמצע הזה

בין קפוא לבין גז זה מצב הכי לא טבעי. והתרגלנו, כבר לא מתפעלים מזה. אומרת הגמרא: "ואד יעלה מן הארץ והשקה את פני האדמה". עצם הדבר הוא פלא עצום. הקב"ה סידר בטבע שכשהמים מתחממים, מדבר נוזלי שאתה מרגיש אותו הוא הופך לאדים. זה פלא עצום, אבל זה חוק טבע. כשהמים מתאדים, עולים למעלה, הופכים לעננים. נו, אז יש לך אוקיינוס, למעלה עננים. אם העננים יורידו גשם, לאיפה יורידו גשם? שוב לאוקיינוס. מה עשה הקב"ה? קבע עוד חוק טבע שאוויר חם עולה כלפי מעלה ואז מה קורה? כשאוויר מתחמם הוא עולה למעלה, כשהוא עולה למעלה, האוויר הקר שבצדדים, אני מדבר במרחבים של כדור הארץ. במדינה הזו האוויר עולה. במקומות אחרים האוויר קר,

הוא מייד ממלא את מקומו, הוא נכנס לכאן. כך בעצם נושבות הרוחות. כשהאוויר הזה מתחמם ועולה, אוויר אחר נכנס תחתיו, מתחילות רוחות לנשוב. וזו עוד מערכת שלמה שגורמת לרוחות, ואז אותם עננים של אדים שעלו מהאוקיינוס מתחילים לצאת במסע. כי בעצם הרוחות מעבירות אותם ממקום למקום, "עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט". יש לו משרתים, יש לו מלאכים שהם רוחות. מלאך בעברית זה שליח, יש לו שליחים שהם מארגנים את זה. ואז העננים מגיעים מעל מקומות יישוב של בני אדם, מורידים מים נקיים, שזה עוד פלא בתוך פלא, האוקיינוסים מלוחים, אם האדים היו עולים עם כל המלח, מי היה יכול לשתות? יש המון מים מלוכלכים שאנשים השתמשו בהם, מי ינקה את

המים האלה? הרי יש את חוק שימור החומר והאנרגיה, הכול נשמר. אבל כשהכול מתלכלך, איך תשתמש בזה שוב? אומר הקב"ה: אל תדאג, אני אסדר לך הכול, שהמים הכי מזוהמים יהפכו להיות מים נקיים, כשהם מתאדים, משאירים את כל הלכלוך למטה, עולים אדים נקיים. שוב יורדים - יש לך מים ראויים לשתייה, אף על פי שהשתמשו בהם לפני כן. אבל אלה מים נקיים, מים צלולים, אתה יכול ליהנות מהם. משקים, מנקים, מטהרים, אתה יכול לשתות. מערכת אדירה שאדם שפותח את העיניים... ויש עוד פלא, כשמדברים על מים, יש עוד פלא שכדאי לציין אותו, החוקרים מגדירים את זה בשם נס, נס הטבע של המים. ידוע בטבע, כשמחממים דבר הוא מתפשט, כשמקררים הוא מתכווץ. למשל,

פסי רכבת, כשיש חשש של חיכוך מהחימום של הגלגלים, משאירים קצת רווח בין הפסים כדי שבזמן החיכוך והחימום הם מתפשטים. אם לא ישאירו קצת מרחק ביניהם, הם יתעקמו כלפי מעלה. כך תמיד היו נזהרים בזה. דבר חם מתפשט, קר מתכווץ. במים, המים גם פועלים על פי אותו עיקרון, אבל כשהם מגיעים למינוס ארבע מעלות, מתרחש בהם פלא, הפך הטבע של כל הבריאה. כשהם מתקררים, הם צריכים להתכווץ אבל מגיעים למינוס ארבע מעלות, קופאים, הם מתרחבים. מי שלקח פעם בקבוק, מילא אותו מים והכניס למקפיא, לפעמים הפקק מתרומם כלפי מעלה, כשזה פקק פלסטיק או כשהבקבוק יכול להתפוצץ, המים כשהם קופאים, הם מתרחבים. וזה נגד חוק הטבע, כי דבר קר אמור להתכווץ.

אין הסבר מדעי. אבל טוענים החוקרים שהשינוי הזה בטבע נועד לשמור על כדור הארץ עם חיים ומערכת תקינה. יש מקומות בעולם שבחורף הנהר קופא, הים קופא מלמעלה מהקור. אם המים הקפואים היו מתכווצים, מה היה קורה? היה נהיה קרח מאוד כבד ואז הוא היה שוקע מטה. כשהוא שוקע, למעלה עוד שכבה קופאת ושוקעת למטה וכן הלאה, כל הדגה הייתה מתה, כל הדגים שלמטה, כל היצורים, והיה נגרם שיבוש גמור, הם מסבירים למה, בכל המערכות של החיים בכל כדור הארץ. הקב"ה, שחקק את חוקי הטבע, שינה את החוק הזה במים, שהמים יתרחבו כדי לאפשר קיום לאותם דגים ולכל העולם כולו. נחזור כעת לדברי הגמרא, אומרת הגמרא כך, כתוב "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני

האדמה". זה ידוע, זה מחזור המים. רבי יהושע אומר: "כל העולם כולו ממים העליונים הוא שותה, "שנאמר: למטר השמיים תשתה מים". אם אנחנו היינו קוראים את הפסוק הזה, "למטר השמיים תשתה מים", מה היינו מסבירים? מה זה "למטר השמיים"? הכוונה לעננים שמורידים גשם. אבל רבי יהושע אומר: כתוב "למטר השמיים" - זה שמיים. ומה זה שמיים? זה האטמוספרה. אז אם כתוב "למטר השמיים תשתה מים", זה אומר שאתה מקבל אספקה של מים מהחלל. אלה מילים ברורות. "רבי יהושע אומר: העולם כולו מן המים העליונים הוא שותה". מה זה המים העליונים? ראינו: "ויבדל אלוהים בין המים אשר מעל לרקיע "ובין המים אשר מתחת לרקיע". אומר רבי יהושע: העולם מקבל אספקה של

מים מהחלל. אם היינו מראים את רבי יהושע הזה למדען בנאס"א בשנת 1885, לפני שב-86' לואיס פרנק גילה את היסוד שלו, היו צוחקים עלינו. העולם מקבל אספקה של מים מהחלל? על מה אתה מדבר? יש מחזור מים, המים מתאדים, הופכים לעננים, יורדים שוב, זה הכול. זה מה שידעו עד אז. בא לואיס פרנק, מקשה קושיה, נותן הסבר, ואחר כך הוכיחו ב-1996 שיש גושים של קרח במשקל עצום שכל יממה חודרים לכדור הארץ, נמסים והופכים למים. עד כאן זה התפעלות מהידע התורני, אבל יש לזה השלכה ליום-יום, לחיי היום-יום שלנו. חז"ל אומרים: תדע לך שהמים שמגיעים מהחלל הם יותר בריאים לגוף מאשר המים של כדור הארץ. ולמה? הסבר מאוד מעניין: אומר החת"ם סופר:

כשאנחנו מדברים, הדיבור שיוצא מהפה, גלי הקול, האדים שיוצאים מהפה מתערבבים באדים של העננים, אנחנו מדברים - יש אדים, והחלל, אנחנו לא יודעים מה קורה באוויר, הכול מתרומם, הכול מתערבב. אם אנחנו מדברים דברים טובים, אדם שנותן מילה טובה לחברו, עידוד, תמיכה, תפילה, דברי תורה, דברים חיוביים, אלה עולים, מתערבבים באדים הכלליים של המים, ואז המים שיורדים, מי הגשמים, בריאים לגוף. אדם שמנבל את פיו, מקלל, מילים לא נקיות, בדיחות שלא ראוי לספר אותן, הוא חושב "אני רק צוחק", אבל הוא מזהם את האוויר של העולם. אומר החת"ם סופר: מי הגשמים שיורדים במקום שאנשים מלכלכים את הפה, המים האלה פחות בריאים מאשר אותם מים שמגיעים

מהחלל. כלומר, בידינו לקחת את איכות המים של הבריאה ולשדרג אותה, לשפר אותה ובידינו להרוס את הכול, לקלקל את הכול. הבאנו בספר "המהפך" עוד מחקר שמראה את השפעת הדיבור על המים. יש מחקר של יפני שאחר כך יצאו עליו עוררין, יש שאומרים שהוא זייף ממצאים, אז נעזוב את המחקר של היפני. אבל יש מחקר פשוט שכל אחד יכול לעשות בבית בלי מעבדה ובלי מיקרוסקופים ומערכות משוכללות. אדם שרוצה לבדוק בעצמו מה זה כוח הדיבור שלו שיערוך ניסיון. עד היום, כל אלה שניסו לצחוק על הניסיון הזה ועשו אותו, התקשרו אליי בהתנצלות שזה בדיוק, ממש ראו את התוצאה. המחקר התחיל גם באריק נווה, היום הוא כבר הרב אריק נווה, אז הוא לא היה אדם דתי,

וערך את המחקר הזה עוד סטודנט בשם תומר אריאב ואחר כך עוד הרבה שעשו את המחקר, וכולם הגיעו לאותה תוצאה. לראות עד כמה הדיבור משפיע על המים, מזה נבין, אדם שמברך "שהכול נהיה בדברו" ושותה הוא מקבל איכות מים שהיא שונה לחלוטין ממים שלא בירכו עליהם. המשותף לכל החוקרים, שהם לקחו שתי צלחות: צלחת אחת הניחו בה זרעים בצמר גפן והשקו אותה במי ברז רגילים. צלחת שנייה - זרעים בצמר גפן, כמו שהילדים עושים הנבטה, מכירים את זה, בירכו "שהכול נהיה בדברו" ושתו, או קראו תהילים בלי לשתות אבל קראו תהילים ליד, דברים טובים שהמים נחשפו לדיבורים חיוביים או קריאת תהילים או ברכה, השקו בצלחת השנייה. אחד החוקרים הוסיף צלחת

שלישית, הוא עשה את זה באוניברסיטת באר שבע, לקח שלוש צלחות, ובצלחת השלישית הוא גם הניח זרעים עם צמר גפן, אז ערפאת היה בחיים - קילל אותו הרבה קללות והשקה את הצלחת השלישית. והניח את שלושתן בשלושה חדרים, דאג שהטמפרטורה תהיה זהה, אור השמש, אוויר - שהכול יהיה אותו דבר, שלא יגידו שהתנאים הסביבתיים שיבשו כאן משהו. ועקב לאחר שבועיים לראות את התוצאות. בחלק הראשון של ספר "המהפך" אפשר לראות את התמונות. הזרעים ממי הברז הרגילים התחילו לנבוט ולצמוח, הגיעו לגובה מסוים. הזרעים שהושקו במים שבירכו עליהם או שהם נחשפו לגלי קול של קריאת תהילים עלו לגובה, הגבעולים עלו לגובה, עלים נפתחו בצורה מאוד מרשימה. הקללות של

ערפאת - רואים זרעים רקובים שחלק מהם התחילו לנבוט, אבל הכול תקוע שם. אגב, בדיוק אחר כך ערפאת מת. אמרתי: אני לא יודע אם זה לא הקללות שלך שעשו לו את זה... אומרים שהוא עבר ממצב רטט למצב שקט... האדם יכול לראות בחוש עד כמה הדיבור משפיע. היה מנתח עיניים בכיר באיכילוב, אני לא אומר את שמו כי אני לא יודע אם הוא מסכים שאומר, אבל הוא התקשר אליי, אומר שהוא שמע את המחקר הזה באחד השידורים בתוכניות של הידברות והוא אמר לעצמו: זה נשמע מוגזם, מה, זה קסם? זה כישוף? לא נשמע לו הגיוני. אז הוא אמר לאשתו שהוא הולך לעשות את זה בבית, ויהיו התוצאות אשר יהיו, הוא יסריט כל יום וישלח אליי את התוצאות. וברור לו שהוא יביך את

מי שאמר את זה. הוא שלח אליי את הסרטון, עדיין שמור אצלי. הוא לקח עדשים, הניח במטבח של הבית שתי צלחות, על הקללות הוא ויתר. צלחת אחת השקה במי ברז רגילים, צלחת שנייה עם מים שבירכו עליהם, והוא שלח את התוצאות. רואים לאחר כמה שבועות - הכול צמח, אבל אלה לגובה כזה, והצד עם הברכות ממש כפול מזה. רואים עד כמה הדיבור משפיע. מנהל בית ספר בצפון התלונן למנהל התלמוד תורה אצלנו... פתחנו בביתר עילית בית ספר לבנים, אחר כך לבנות. אז המנהל, שמו הרב אברהם אורן, הוא התלונן בפניו שאצלו בבית הספר כיתה מסוימת, יש בעיה של פה לא נקי. וכל המבצעים והשכנועים - שום דבר לא עזר, הילדים התרגלו לדבר ולנבל את הפה, הוא לא יודע מה

לעשות. ביקש ממנו לבוא לתת להם איזו שיחה בכיתה, הוא היה שם, ביקש ממנו: תיכנס, תן להם איזו שיחה. אז הוא נתן שיחה וסיפר להם על המחקר הזה. הילדים התלהבו, החליטו שהם עושים. לאחר כמה שבועות מנהל בית הספר אומר שהיום כל ילד הלך לביתו עם שתי צלחות להראות לאימא שלו, זה עם דיבורים נקיים וזה עם קללות וחרפות וגידופים. ממש רואים בחוש את ההבדל בין זה לבין זה. אומר החת"ם סופר: כשאנחנו מדברים משפיעים בעולמות העליונים אבל לא רק בממד הרוחני העל-טבעי של הבריאה, גם בעולם הגשמי שלנו יש הבדל באיכות המים בין המים האלה לבין המים האלה. אומנם כשאנחנו מברכים "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו" ואז שותים, או

כל דבר מאכל אחר: "בורא פרי העץ", "בורא פרי האדמה", "בורא מיני מזונות", "המוציא לחם מן הארץ", אנחנו לא מברכים בשביל הבריאות, הגמרא אומרת במסכת ברכות למה מברכים. פסוק אחד כתוב: "השמיים שמיים לה' והארץ נתן לבני אדם". כלומר, הארץ היא שלנו, אתה יכול להשתמש, הכול שלך. מצד שני, כתוב "לה' הארץ ומלואה", שהארץ שייכת לאלוקים. לכאורה, זה סותר: במקום אחד כתוב "והארץ נתן לבני אדם" - יש רשות להשתמש, מקום אחר כתוב "לה' הארץ ומלואה", אין לנו רשות להשתמש. איך זה מסתדר? אומרת הגמרא: כאן לפני ברכה, כאן לאחר ברכה. לפני שהאדם מברך, אומר לו אלוקים: אני לא מרשה לך לאכול, זה שלך? לכן כתוב שם בגמרא שאדם שאוכל ושותה

בלי לברך כאילו גזל מאלוקים ומעם ישראל. מאלוקים למה? זה של אלוקים, איך אתה...? לפני שאתה מבקש רשות, אומר תודה, אסור לך לאכול. ומעם ישראל, למה? כי כשהאדם מברך מוריד שפע גדול לכל עם ישראל. ואם הוא לא בירך אז בעצם הוא גרם נזק לעם ישראל. עם ברכה שלך היית מוריד שפע. יש אנשים בלי פרנסה, יש ילדים שאין להם מה לאכול. עם הברכות שלך אתה יכול לדאוג לכולם אז למה לא תברך? אז זה כתוב בגמרא שלפני הברכה "לה' הארץ ומלואה", אין רשות להשתמש, לאחר הברכה "והארץ נתן לבני אדם", כל אדם יכול לאכול, יכול ליהנות. זו הסיבה שמברכים. אבל כלל גדול כתב הרמב"ן: בכל מצווה הקב"ה סידר תועלת לאדם גם בעולם הזה. בכל מצווה הקב"ה סידר

לאדם שיוכל ליהנות ממנה גם בעולם הזה. יש אנשים שלפעמים מחפשים אתגרים. יש דבר שהמדע עדיין לא גילה וזה כתוב בתורה? תמיד אחרי שהמדע מגלה, אומרים "הנה, כתוב בתורה". יש דבר שעדיין המדע לא גילה? יש כמה דברים כאלה, מי שרוצה אתגר ללכת ולבדוק. הרמב"ן כותב... כידוע, בתורה ישנה הלכה של עורלה. כלומר, כשנוטעים עץ, עד שלוש שנים אסור לאכול מהפירות שהוא מוציא. לא הרבה יודעים את זה, יש אנשים נוטעים עצים בבתיהם, צריך לדעת, נטענו עץ - עד שעברו שלוש שנים, גם אם הוא הוציא פירות, העץ נחשב תינוק, אסור לאכול את הפירות שלו. זה נקרא עורלה. בשנה הרביעית יש פדיון שפודים את הפירות ואז מותר לאכול אותם, שנה חמישית יש רק

מעשרות, כרגיל. אומר הרמב"ן: נכון שזו מצווה מהתורה, "וערלתם עורלתו את פריו "שלוש שנים לא ייאכל", אבל אין ספק שהפירות האלה של שלוש השנים הראשונות הם פירות שהם לא בריאים לאכילה. עוד לא ראיתי חוקר שהלך לבדוק בשלוש השנים הראשונות את הפירות. מי שמחפש אתגר לבדוק איזה מחקר שכתוב בחז"ל ועדיין המדענים לא גילו, אז הנה אתגר למחקר: מה המצב של הפירות בשלוש השנים הראשונות? הרמב"ן אומר: תדע לך כלל, אם אלוקים אמר - זה גם עולם הזה. אתה מרוויח גם בעולם הזה, לא רק בעולם הבא. דוגמה נוספת שפעם חשבתי שהמדע עדיין לא גילה, אמרתי את הדברים בהרצאה במלון "נובה" קראו לזה אז בירושלים. ההרצאה עסקה בתורה ומדע, ובין הדברים

הזכרתי שיש דבר שכתוב בגמרא שהמדענים עדיין לא גילו. הגמרא אומרת שהיין צריך שקט. לעומת זאת, הבשמים, מי שמכיר את פיטום הקטורת שהיו מקטירים בבית המקדש, אז כתוב שכשהוא שוחק, אומר: "הדק היטב, היטב הדק". כשהיה כותש את הבשמים של הקטורת היה אומר: "הדק היטב, היטב הדק", למה צריך לדבר? "מפני שהקול יפה לבשמים". הדיבור שלו משביח את הבשמים שהם יהיו יותר איכותיים. אז הוא כותש את הבשמים של הקטורת ומדבר. ממשיכה הגמרא ואומרת: "זה בבשמים, הדיבור מועיל להם. "אבל יין צריך שקט כדי שהוא יהיה יין משובח". אז הזכרתי שם שאם נשאל היום בכל היקבים שיש, נשאל אנשים: מה התנאים כדי שהיין יהיה משובח? יענו שהתנאים צריכים להיות

שלא יהיה שם חמצן, מקום קריר, מקום חשוך, הדברים הידועים שמקפידים עליהם ביקבים, חביות של עץ, אם זה אלון או עצים משובחים שמשביחים את היין. אלה הדברים הידועים. אבל שהיין צריך שקט? ואם נדבר, זה יפריע ליין שהאיכות שלו תרד? אז אמרתי את זה כאתגר שאפשר לחקור ולבדוק. עמד שם אחד המשתתפים, אמר שהוא לא שייך לקבוצה הזו של המלון, הוא שייך לקבוצה אחרת שנמצאת במלון, מורים שהגיעו מצרפת לבקר בארץ, עשו להם איזה סיור, והוא ראה שיש פרסום במלון, הרצאה על תורה ומדע, נושא שמעניין אותו, הוא נכנס להרצאה הזו במקום להרצאה בקבוצה ההיא. והוא רוצה לומר שהוא ביקר... שם בצרפת יש אזור שכל השמפניה נקראת על שם האזור הזה, יש שם

כרמים משובחים ויקבים משובחים והוא ערך שם סיור ביקבים של היין האיכותי, והמדריך מסביר להם הכול, כשיש שאלות הם שואלים, מקבלים תשובות. אבל כשהגיעו למקום האכסון של היינות, אמר להם המדריך: מהרגע שנכנסים למרתף ועד שיוצאים שום מילה. אם יש שאלות - רק כשנצא, אבל ליד היין אסור לדבר. הם שאלו אותו בחיוך: מה יש בזה? אמר להם: זה מכעיס את היין. ליד היין לא מדברים, אם רוצים שיצא יין טוב צריך לשמור על השקט. אז הוא אומר: הנה, כבר הם היום יודעים את הדבר הזה שהדיבור... וזה כתוב בגמרא: שיין איכותי צריך שיהיה במקום שקט, לא רק התנאים האחרים שרגילים בדרך כלל לומר. מקווה למשל, גם דבר שאם נשאל מדען רגיל: יש הבדל אם

אישה טובלת במקווה או באמבטיה של הבית? מדען רגיל יאמר: אותו דבר, מה ההבדל? זה מים, זה מים. והתורה אומרת שאלה מים חיים שיכולים לטהר, המים של המקווה, והמים שנשאבו, של האמבטיה בבית, אלה מים שהם לא יכולים לטהר בממד הרוחני של הבריאה. המים של המקוואות עוברים השקה עם מי גשמים טהורים, נקיים וזכים, שזה נותן שדרוג, מעין גן עדן העליון. כך הזוהר הקדוש מתאר את המים של המקווה. גם גבר שטובל במקווה צריך לדעת, זה כמו שיצאת מחוץ לאטמוספרה, טבלת במי גן עדן העליון, חזרת הביתה. רק גבר, אין חובה. אצל אישה, שיש את העניין של מאז עץ הדעת שנגזר גם על אדם וגם על חוה להיות מתוקנים על ידי בחינה של מוות. כתוב שהעורלה

התפתחה בזכר רק אחרי שאדם הראשון אכל מעץ הדעת. אדם הראשון המקורי היה בלי עורלה. והאישה הייתה אמורה ללדת בלי כל הבעיה של המחזור, של הנידה, של הצער בלידה, של הכאב. אבל אז התקללנו: "בעצב תלדי בנים", האדם: "בזיעת אפיך תאכל לחם, ארורה האדמה בעבורך, קוץ ודרדר תצמיח לך". אז התיקון של הגבר זה על ידי דם מילה, שזה פעם אחת בחיים אבל מורידים ממנו חלק, שזה מחזיר אותו לצורה של אדם הראשון לפני החטא, והאישה, כל חודש וחודש בגלל שהיא זו שניגשה ואמרה לאדם "תאכל", היא זו שהביאה אותו לזה, אז היא כל חודש יש לה את התיקון שלה עד גיל מסוים, כך מסבירים חכמי הקבלה. וההזדככות והעלייה, ההיטהרות מזה, דווקא על ידי הטבילה

במקווה. כי כל דימום אצל האישה שזה במחזור, זה איבוד פוטנציאל של חיים. הרחם בונה רפידה פנימית מלאה כלי דם כדי לקבל את העובר ולהזין אותו. כשאין היריון, הרפידה מתפרקת החוצה ויוצאת בצורת דם המחזור, שזה בעצם איבוד פוטנציאל של חיים. המקובלים מסבירים את ההסבר למה דווקא המקווה שהוא זה שיכול לטהר. זה עניין טבעי, אין בזה שום חיסרון, אבל כשיש מגע בינה לבין בעלה אז לא טוב לו ולא טוב לה. כשהיא טובלת במקווה יש לזה כבר משקל אחר לחלוטין. גם בזה מדענים לא כל כך מגלים אבל היום התחילו למצוא שכשגבר מניח תפילין צבע ההילה שלו משתנה, וכשאישה טובלת במקווה צבע ההילה שלה משתנה. זה אומר שהיא קיבלה אנרגיות שלא היו לה

לפני כן. אז היום מתחילים קצת במדע לגלות שיש משהו במים האלה. אבל אם יבדקו במיקרוסקופ את המים של מקווה או מים של הבית, זה נראה אותו הדבר. בממד הרוחני יש משקל אחר לחלוטין. על כל פנים, מה שיש לנו להסיק לחיים שלנו, לדעת מה זה כוח הדיבור. כשהאדם מדבר טוב, נראה לו: רק עשיתי הרגשה טובה לחבר שלי, ראיתי אותו ברחוב בלי מצב רוח, נתתי לו כמה מילים של עידוד, של תמיכה, כמה הוא טוב, כמה הוא חשוב. לפעמים אנשים שוכחים את המעלות שלהם, צריך מישהו שייתן לו את התמריץ הזה. ואתה נותן לו את הכוחות האלה אז זה ביני לבינו, אף אחד בעולם לא יודע. אחרי שאדם מגיע לעולם האמת יראו לו כמה שפע וברכה הוא הוריד לכל העולם איך הוא

שיפר את האיכויות של הכול, אפילו של הצמחים שהושקו באותם מי גשמים מהדיבור שלו. כך תפילה של אדם, לימוד תורה. אדם הולך לשיעור תורה, מרגיש "למדתי תורה, החכמתי", אבל מקיים את כל הבריאה כולה. כמו חמצן, פיל גדול בלי חמצן מתפורר. אם נביא אחד ממאדים, נניח שימצאו שם מישהו, הוא לא יודע מה זה חמצן, ונאמר לו: אתה רואה את הפיל הגדול הזה? אם לא יקבל חמצן, הוא ימות ויתפורר, לא יישאר ממנו שום דבר. הוא אומר: אבל מה זה חמצן? אף אחד לא רואה כלום. בגלל דבר שלא רואים הפיל ימות? אבל כולנו יודעים שכן, תסתום לו את החדק שלו שלא יוכל לנשום, תראה אותו מת. כך הבריאה כולה צריכה את הדיבור של דברי התורה. זה מה שכתוב: "אם לא

בריתי יומם ולילה חוקות שמיים וארץ לא שמתי". זה כל אדם, נמצא בבית, יש לו חמש דקות פנויות, יוציא ספר, ילמד תורה. חמש דקות האלה הוא שותף לעוד הרבה שלומדים באותה שעה, מקיים את הבריאה, שכרו גדול ועצום ורב. נתקדם הלאה עם הפסוקים: כאן כבר "ויהי כן", פירושו נשאר כך באופן קבוע בזמן הבריאה. כשלפני כן לא כתוב יהי כן, אמר: "יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים", אז נהיה רקיע. אבל עדיין הוא לא התארגן, לא עוצב למתכונת הסופית. אבל כשהגיע למתכונת הסופית של שעת הבריאה, "ויהי כן". "ויהי ערב ויהי בוקר יום שני". נעבור כעת ליום השלישי: הפסוק הזה, בכיתה א' קראנו אותו, למדנו אותו. אבל מי שמתבונן, מייד מתעוררת

פה שאלה עצומה. מה פירוש המילים "יקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד ותיראה היבשה"? בשלב הזה כדור הארץ היה עטוף כולו במים. שכבה אחידה של מים, גם הכדור עצמו היה די אחיד ולא היו הרים וגבעות, היה כדור מוקף במים. ביום השלישי אלוקים מצווה: "יקוו המים מתחת השמיים", ראינו שהשמיים זה האטמוספרה של כדור הארץ, "אל מקום אחד ותיראה היבשה". איך הם יקוו למקום אחד? כלומר, נתן הוראה לאדמה להתחיל לעלות ולרדת. כלומר, פה עולה הר אז נהיה פה שקע והשקע הזה מעמיק עוד אז המים מגיעים לכאן. כלומר, יצר איזו מערכת גיאולוגית, שינויים גיאולוגיים בכל העולם כך שנהייתה יבשה והמים התרכזו במקום אחד. לפי הפסוק הזה, נעזוב רגע מה

אנחנו יודעים היום, לפי הפסוק הזה, כמה יבשות היינו צריכים לראות היום בעולם וכמה אוקיינוסים? כמה? אחד ואחד, נכון? מילים ברורות: "יקוו המים מתחת השמיים", כלומר המים שמתחת האטמוספרה, "אל מקום אחד", יקוו לשון מקווה, ייאספו למקום אחד, "ותיראה היבשה", היינו צריכים לראות יבשת אחת, לא חשוב מה הצורה שלה, אבל יבשת אחת והיא מוקפת באוקיינוס אחד של מים. והיום כולם מכירים את התרשים של היבשות של העולם. יש דעות שונות בעולם המדע האם לחלק את היבשות לחמש יבשות, מה בדיוק נחשב יבשת, יש שאומרים שבע יבשות, הדעה המקובלת יותר שיש שבע יבשות. אבל אפילו נאמר חמש יבשות, איך זה מסתדר עם הפסוק? בפסוק כתוב: "יקוו המים אל

מקום אחד ותיראה היבשה". לכאורה, המציאות סותרת את הפסוק. אפילו אם נחשיב חמש יבשות, אף אחד לא חולק על כך שיש לפחות חמש יבשות. איך זה מסתדר עם הפסוק? לא רק היום. את אמריקה, את שתי יבשות אמריקה גילו לפני כ-500 שנה. לפני כן לא ידעו שיש מספר כזה של יבשות. את יבשת אוסטרליה גילו רק לפני 300 שנה. אפילו אז, לפני הגילוי של יבשות אמריקה ואוסטרליה, ידעו שיש אפריקה, ידעו שיש אסיה ואירופה, את זה ידעו, הכירו. כל אדם שהיה בא לרב ואומר לו: תגיד לי, כבוד הרב, מה פירוש "אל מקום אחד ותיראה היבשה"? יש יותר. לכאורה, הרב היה נבוך. רק לפני 80 שנה גיאולוג גרמני בשם וגנר שם לב לתופעה מעניינת. בזמנו כבר מיפו את היבשות

כראוי והוא אמר: שים לב שהבליטה הזו של יבשת אפריקה נראית כאילו היא יצאה מהשקע שבין שתי יבשות אמריקה. והבליטה של אמריקה הדרומית נראית ממש כמו פאזל לתוך השקע של אפריקה. זה מרחק עצום, יש אוקיינוס שמבדיל ביניהן. המשיך, בדק את כל היבשות, אמר: תשמע, זה מדהים. כל היבשות מתאימות להיות פאזל אחד, האם זה אומר שפעם הייתה יבשת אחת? הוא הקדיש את חייו למחקרים, בסוף גם קיפח את חייו, היה בקוטב ושם הוא הלך לעולמו, לצורך המחקר. אבל הקדיש את חייו לחקור את העניין והגיע למסקנה ברורה: שפעם הייתה יבשת אחת שהתפצלה. והיום כל מי שלומד גיאולוגיה, כל מה שנוגע לרעידות אדמה, צונאמי, הלוחות, הכול בנוי על התגלית של וגנר

שהייתה יבשת אחת שהתפצלה. היום זה מדעי לחלוטין, הוכחות ברורות. למשל, מצאו סלע אדום ששייך למדבר ביבשת אחת, מצאו אותו ביבשת השנייה. וזה סלע ענק, איך הוא הגיע לשם? ברור שכשהיו מחוברים, האדמות היו מחוברות, היבשות היו מחוברות, הייתה איזו רעידת אדמה, הסלע התגלגל לשם, ולאחר שהיבשת נסדקה, אז זה נשאר שם. כי אחרת, לא ייתכן שגוש הסלע הענק הזה עבר בשחייה את האוקיינוס וקפץ לצד השני. ועוד המון הוכחות, בדקו את המצב הגיאולוגי של שפת היבשת כאן ושם, את הצמחים, המון הוכחות. היום זה ברור מעבר לכל ספק, מדעי לחלוטין. ב"מהפך" יש פרק שעוסק בעניין הזה, הבאנו שם ציטוט של מדענים שטוענים שזו אחת התגליות הכי גדולות של 100

השנים האחרונות. ב-100 השנים האחרונות גילו המון דברים, זו אחת התגליות הכי גדולות של 100 השנים האחרונות, שהייתה יבשת אחת שהתפצלה. אחרי התגלית של וגנר, יש קושיה על התורה? כעת אין קושיה. מה שכתוב בפסוק "יקוו המים אל מקום אחד ותיראה היבשה", זה היה בתחילה, אבל אחר כך היבשת הזו נסדקה. אפשר לראות כאן את התרשימים על פי המדענים, זוהי יבשת בראשית לדעת הגיאולוגים. היבשת הראשונית שהכול היה, כל היבשות היו מחוברות. היא נסדקה, יש השערות שונות מה גרם לה להיסדק, מי האוקיינוס שהקיפו את הכול חדרו אל תוך הסדקים, היבשות לאט לאט נדדו, זה מה שנקרא היום נדידת היבשות בשפת החוקרים, עד שהעולם קיבל את צורת היבשות כפי שהן

כיום. יש אומרים שמה שכתוב בתורה שנולד פלג "כי בימיו נפלגה הארץ", מה זה "נפלגה הארץ"? פשט הדברים, מה שחשבו בעבר, שבזמנו הקב"ה פיצל את השפות, פיצל את בני האדם שיתפזרו. אבל יש אומרים שבימיו נפלגה הארץ זה כפשוטו. בזמנו קרה הסדק הזה שהאדמות נסדקו, הפכו ליבשות שונות והמים חדרו אל בין היבשות ונוצרו כל האוקיינוסים. זה גם עונה על שאלה שהרבה שואלים: אחרי המבול, הרי רק נוח ובניו ניצלו עם בעלי חיים שהיו בתיבה. אז איך רואים ביבשות שונות בעלי חיים? בני אדם נניח עברו באוניות, מה עם בעלי חיים? אז העבירו קצת בעלי חיים אבל זה יכול להסביר את הכול? אבל לפי זה הדברים מובנים, הייתה יבשת אחת, אחרי המבול עדיין הייתה

יבשת אחת. בהמשך נפלגה הארץ, קרה עוד איזה אסון בעולם, היבשות נסדקו, לאט לאט התרחקו זו מזו, אבל עדיין בעלי חיים שיצאו מהתיבה הספיקו להגיע למקומות שונים. יש בעלי חיים שקצת שינו את צורתם. אין מצב שג'ירפה תהפוך לפיל או פיל יהפוך לנשר, כמו שהאבולוציה - לא שנותנת את הדוגמאות האלה, אבל לומר שיצור הפך ליצור, ביהדות זה נשלל לחלוטין. אבל בעל חיים יכול בהחלט, קיבל מנגנונים להתאים את עצמו לסביבה בדברים מסוימים, מה שנקרא מיקרו-אבולוציה, ולא חלילה מקרו-אבולוציה, דבר שהוא סותר את התורה שכתוב "ויצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה", ולא שהוא התפתח מיצורים קדומים. מי שלא מאמין באלוקים תמוה בעיניו, איך נוצרו כל

היצורים שבעולם? הרי הכול היה דומם בתחילה. אחרי המפץ הגדול הכול היה דומם, אז איך נוצרו יצורים? אז מי שלא מאמין באלוקים, אומר: כנראה הייתה איזו אמבה קטנה שקיבלה חיים, שעל זה אין תשובה למדע איך היא קיבלה חיים, אבל הם בונים על זה מגדל אף על פי שהיסוד הוא לא מדעי בכלל. אבל בונים על זה מגדל שאיזה חלקיק קטן מהדומם קיבל חיים, נהיה איזו אמבה, התפתח ממנו יצור אחר ועוד יצור עד שנהיה איזה קוף דמוי אדם ובסוף נוצר הסבא של אותו מדען שטוען את התיאוריה הזו. אבל בעם ישראל ידוע... בעם ישראל ידוע, כמו שכתוב בתורה: "ויצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". על כל פנים, אם היו

שואלים רב באותם ימים, לפני התגלית של וגנר, איך בדיוק כתוב בתורה "יקוו המים אל מקום אחד ותיראה היבשה" כשבמציאות יש יותר יבשות? לכאורה, הוא לא היה יודע לענות לו, אז בשביל זה היינו יורדים באמונה שלנו כי הוא לא ידע תשובה? אז לקח למדע זמן וגילה. אבל הפלא היותר גדול: כשפותחים את ספר הזוהר הקדוש של רבי שמעון בר יוחאי מגלים משפט מפתיע, יש שביארו אותו בדרכים שונות, אבל פשט המילים לפי מה שנוגע לענייננו, בואו נראה את דברי הזוהר על הפסוק הזה: "יקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד ותיראה היבשה". רבי שמעון בר יוחאי, מה שהיום קוראים יבשת, הוא קורא לזה ארץ, והוא אומר כך: "ותנא"... "תנא" - כלומר כך קיבלנו

מרבותינו, שנינו מרבותינו, "ארץ אחת ממש הוציאו המים". כשכתוב "יקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד" - "ארץ אחת ממש הוציאו המים "וממנה נתהוו שבע ארצות כדאמרן". מהיבשת הזאת התפצלה אותה יבשת והפכה לשבע יבשות. מי ששם לב, המשפט הזה הוא מדהים כי ראשית, מה שווגנר הקדיש את כל חייו כדי לגלות, רבי שמעון אומר את זה בזוהר במשפט אחד. ואם לא די בכך, הוא מדבר על שבע יבשות, רבי שמעון בר יוחאי, כבודו חי לפני 2,000 שנה, עוד לא גילו את אמריקה, עוד לא גילו את אוסטרליה, איך הגעת לשבע יבשות? אבל אומר רבי שמעון: תדע, כך קיבלנו בתורה שלנו. זה מה שהוא אומר: "תנא", קיבלנו מרבותינו, "ארץ אחת ממש הוציאו המים "וממנה נתהוו

שבע ארצות כדאמרן". אדם שרואה את הדברים מתפעל מהתורה שלנו, נהיה גאה ביהדות שלו, גאה באלוקים שלו, ולא נבהל גם אם פתאום פותח את העיתון או בתקשורת לפעמים יוצאים בהשמצות נגד התורה, נגד הדת. אבל אדם צריך לדעת שהוא הולך עם האמת, הוא צועד עם הקב"ה, גם דברים שנראים בתחילה קושיה על התורה, אבל אתה יודע שזוהי תורה אלוקית, אין ספק שמשה אמת ותורתו אמת. וכשאדם נצמד להוראות יצרן, גם אם יש גבולות, בהוראות יצרן יש מגבלות: את זה תעשה, את זה אל תעשה, נכון שבא לך אבל תעצור כאן - האדם הזה מגלה שהוא מרוויח גם עולם הזה וגם עולם הבא. נסיים בברכה לכל הציבור שנמצא איתנו כאן, לכל הצופים בכל מקום שהם שהשם ימלא משאלות לב

כולם לטובה ולברכה, בריאות, נחת והצלחה, זיווגים הגונים, זרע קודש קיימא ושהשם ישמור את חיילי ישראל בכל מקום שהם, שישובו לבתיהם בריאים ושלמים ברוחם ובנפשם ובגופם לחיים טובים, אמן ואמן.