אמונה - לראות את האור מתוך החושך - הרב אליהו עמר (עם כתוביות בעברית)

ערב טוב לכולם. אנחנו בעזרת השם, בסייעתא דשמיא, הערב הזה נדבר קצת על העניינים של אמונה. הרמב"ן כותב שיש לנו 2 ספרים ראשונים בחמשת חומשי תורה. הספר הראשון זה ספר בראשית. שם מסופר על כל ענייני האבות: אברהם, יצחק ויעקב, כל העניינים של האבות. הספר השני, זה ספר שמות, הספר שמספר על הבנים. הבנים, זה אומר אנחנו, עם ישראל. ומסתבר שעם הבנים, יש הרבה מאוד מה לשבת, ללמוד ולהתבונן כי אנחנו נמצאים למעשה בשורש של התמודדות לא פשוטה בכלל. כל אחד בחיים הפרטיים שלו, ועם ישראל בכלל, בכל מה שקשור לעניינים של האמונה והחיזוק באמונה. אז הערב הזה, בעזרת השם, ננסה להתמקד קצת על מה קורה כשבן אדם נמצא בקושי, במשבר,

באיזושהי התמודדות מסוימת, איך אפשר לראות את היד של הקב"ה ואת ההנהגה של בורא עולם? אז בואו נצא לדרך. הפרשה שלנו, בפרשת שמות, עוסקת באיזושהי מערכת די מורכבת שעם ישראל התמודד איתה. הקושי, השעבוד, אנחנו הבנים של אברהם, יצחק ויעקב וצריכים להתמודד עם סבל שהוא סבל לא פשוט בכלל. המדרש מספר - אנחנו נצא לדרך דווקא ממשה רבנו, המדרש מספר על משה רבנו. משה רבנו, כידוע, עד גיל 20 - דיברנו על זה כבר בשבתות אחרות, בשבועות קודמים, שמשה רבנו עד גיל 20 גדל בבית של פרעה ולמעשה, מי שגידל אותו בשנים הראשונות זאת הייתה אימא שלו, בתשלום מלא מאת המלך, שזה גם מראה על סיפור של השגחה. מצד אחד, היא הייתה צריכה לזרוק את

משה ליאור, מצד שני, כמה שעות לאחר מכן, היא מקבלת את משה רבנו הביתה עם משכורת מאת המלך. באו ואמרו לה: תחתמי פה, טופס 101, את מקבלת שכר מניקה מהארמון של פרעה. זאת אומרת, רואים מפה שאם הקב"ה רוצה אז גם במצב שנראה לך שהכול נגדך, בסופו של דבר, זה מתהפך לטובתך. זה ידוע באיזה יום זרקו את משה רבנו ליאור, משה רבנו נולד ב-ז' באדר. ליאור זרקו אותו אחרי 3 חודשים. מתי זה יוצא? ו' בסיוון. ביום הזה, 80 שנה לאחר מכן בהיסטוריה, בדיוק באותו תאריך, משה רבנו עולה לשמיים. המדרש כותב שבאותו יום שזרקו אותו ליאור, באו מלאכי השרת ואמרו לקב"ה: ריבונו של עולם, היום הזה שהוא נזרק ליאור, אותו אדם שצריך לעמוד ולדבר לפניך,

זה מה שמגיע לו? ואז הקב"ה אמר להם: אל תדאגו, הכול יהיה בסדר. ובסופו של דבר התהפך בדיוק מלזרוק אותו ליאור, בדיוק באותו דבר זה התהפך שהוא חזר עם אישורים של בית המלוכה ללכת ולהיות שם בבית של אימא שלו ולגדול שם. אגב, למה דווקא זה קרה? אז כתוב שהמערכת הזאת התעוותה דווקא ב-ו' בסיוון כל התהליך הזה קרה ב-ו' בסיוון כי האר"י ז"ל כותב שמשה רבנו הוא הגלגול של שת, בנו של אדם הראשון. לאדם הראשון היו 3 ילדים: קין והבל, הבל נרצח, הבא בתור, הבן ה-3 היה שת, וכששת נולד, כתוב בספר התורה שחווה אמרה: למה אני קוראת לילד הזה 'שת?' לילד השלישי: "כי שת לי אלוהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין." זאת אומרת, היא ראתה בילד

השלישי גלגול נשמתו של הילד השני. הבל נהרג ושת נולד. שת בא תחת הבל. עכשיו, אומר האר"י ז"ל חידוש מאוד מעניין: כשלוקחים את המילה 'משה', מ' זה משה, ש' זה שת, ה' זה הבל - כל הגלגולים של נשמתו של משה רבנו מאז שהוא נברא. הבל, שת ומשה. עכשיו זה הפוך: משה, שת והבל, לכן הוא נקרא בשם משה. למשה רבנו היה מספר שמות, אבל השם המקובל, מה שמופיע אצלנו בתורה, זה משה רבנו כי זה מסמל על כל גלגוליו. עכשיו, תראו דבר מאוד מעניין, הכול מדוד מידה כנגד מידה. קין והבל הקריבו קורבן ביום ה-50 לבריאה. כך כותב רבנו בחיי. למה דווקא ביום ה-50? כי הם ידעו שביום ה-50 יש כוח לאחד ולתקן את העולם. קין - לא קיבלו את הקורבן שלו, הבל

- קיבלו את קורבנו. קם קין, הרג את הבל. באו מלאכי השרת לפני הקב"ה ואמרו: "זו תורה וזו שכרה"? הבל הקריב קורבן, כתוצאה מכך הוא נרצח. כאילו, מי שעשה טוב נפגע. איפה הצדק? אמר להם הקב"ה: אל תדאגו, את התיקון שהבל רצה לעשות ביום ה-50 לבריאה, אני עוד עתיד לתקן אותו, על ידי הבל, ויזכה משה רבנו, שזה גלגולו של הבל, הבל, שת ומשה, יזכה משה רבנו ביום ה-50 ליציאת מצרים, שזה יוצא בדיוק ביום ו' בסיוון לעלות למרום ולקבל תורה. ברגע שהיה מעמד הר סיני, כתוב: "והמכתב מכתב אלוהים חרוט על הלוחות". אומרת הגמרא: "אל תקרא חרוט אלא חירות," חירות ממלאך המוות, משעבוד גלויות, והביאו את העולם לתיקון. אחרי זה קלקלו שוב פעם:

חטא העגל וזה, זה עוד סיפור. אבל משה רבנו, ביום ה-50, נתעלה ועלה למרום, זה היום ש-80 שנה קודם לכן הוא ניצל על ידי בתיה בת פרעה שמשתה אותו מהמים, "כי מן המים משיתיהו," על שם זה קוראים לו את השם המפורסם - משה, אבל על פי הסוד, יש פה רובד יותר פנימי. זה שייך לכל התיקון של הבריאה כולה משחר האנושות. משה רבנו גדל עד גיל 20 בארמון של פרעה. בגיל 20 הוא נסיך, הוא יצא לראות מה קורה עִם עַם העבדים שזה בני ישראל. ואז הוא רואה שם שיש איש מצרי מכה איש עברי, הוא הורג אותו, דיברנו על זה גם בהרחבה בשיעורים במהלך הקיץ על השם "אנא בכוח" - עם איזה שם, משה רבנו הרג אותו, עם איזה שם הוא השתמש מתוך סדרת השמות של 'אנא

בכוח,' ומה העוצמה של השם הזה, ואחרי זה, יום למחרת, מלשינים עליו - סיפור, ומשה רבנו נאלץ לברוח. לפני שמשה רבנו בורח, אז כתוב שפרעה גזר עליו גזר דין מוות, ובאו ורצו לכרות את ראשו עם חרב. לכרות את ראשו, נעשה צווארו של משה רבנו שיש החרב שפגעה בו נשברה והקוסטינר - התליין שלו, המוציא לפועל, ההורג שלו, החרב חזרה בפניו והרגה אותו במקום. אז כך שמשה רבנו גם ניצל את ההזדמנות וברח משם, מאותם אלה שרצו להרוג אותו. על פי ציוויו של פרעה. סיפרנו בשבועות הקודמים את הסיפור עם אותו יהודי שברח ליפן וניצל בנס, כן? שאמרתי לכם עם הרב יוספי. סיפרנו את זה פה, כן? טוב. בסדר. לטובת אלה שלא היו, אני אחזור על זה בקצרה.

לפעמים אתה שומע כאלה מדרשים: חרב פוגעת בצוואר, הצוואר נעשה שיש, אתה אומר: תשמע, זה אוטופיות, מה שהדתיים מספרים זה כל מיני אגדות, אגדות עם כמו שאומרים. באמת, מה? הצוואר נעשה שיש? תביא לי פה בן אדם, שאני לוקח איזה שבריה, מעביר לו חס וחלילה על הצוואר והשבריה נשברת והצוואר נותר שלם - אין דבר כזה. מה, צוואר יכול להיות שיש? אז בואו תשמעו סיפור מדהים שקרה ממש בתקופה שלנו, לא מזמן, סיפור שקרה עם הרב יוספי. הרב יוספי מספר אותו, שפעם אחת הגיע אליו איזה יהודי שהתחזק, חזר בתשובה, הביא איזה חבר מהעבר הקודם. והוא רצה מאוד שהרב יוספי יחזק את החבר הזה, זה היה בדיוק לפני שהרב יוספי נכנס לשיעור בבני ברק, וככה

בכניסה לבית הכנסת, הוא אומר לו: "כבוד הרב, "הבאתי איזה חבר מתחזק, תן לו איזה חידוש", אמר, לך תדע, אולי הרב יביא לו איזו פצצה, ההוא יחזור בתשובה. אז הרב יוספי אמר לו ככה, בדקה אחת אמר לו: "תשמע, תדע לך שמשה רבנו כשבא לברוח מפרעה, הצוואר שלו נעשה שיש, וכשבאו עם החרב "לערוף את ראשו, נשברה החרב. כל טוב, ידידי, תתחזק", נכנס לשיעור. ההוא נשאר שם, תפס את הבטן, התחיל להתגלגל מצחוק, אמר לו: "אל תגיד לי שהדתיים "מספרים את הסיפורים האלה בבית הכנסת. אתה רוצה להגיד לי שכולם מאמינים לזה"? צחק, נכנס לג'יפ, נכנס, התניע, נסע משם. הוא התאכזב החבר, אמר: "מכל החידושים היפים בתורה, רק את החידוש הזה הרב אמר לו?

"שהוא עוד יצחק על הדתיים וילך"? היה מאוד מאוכזב. חלפו כמה שנים, יום אחד מתקשר אליו החבר ההוא, אומר לו: "תכין לי "זוג תפילין, אני רוצה לפגוש אותך עוד כמה שעות, ופגישה עם הרב יוספי". מה קרה? סיפור מדהים: הבחור עזב את הארץ, ירד ליפן. הייתה תקופה שהיו הרבה ישראלים ביפן מוכרים כל מיני עגלות של ים המלח וכל מיני מוצרים ודברים וזה. בקיצור, הרוויחו שם, היה נחמד, בקיצור. ההוא לא מכר מוצרים מים המלח, הוא היה בלדר שמעביר מוצרים אחרים ממקום למקום. המאפיה היפנית, ככה, הוא הצליח שם להשתרבב אצלם, והם אמרו לו: "אתה תעביר כל מיני "חומרים מסוכנים ממקום אחד למקום אחר," והוא היה מעביר. פעם אחת הוא היה צריך להעביר

איזה משלוח גדול, והוא אמר לעצמו - עלתה לו איזו מחשבה נבזית, שמה יקרה, אם הוא ייקח לעצמו כמה גרמים? מה, ישימו לב? ואיך אומרים? "מתי אעשה אנוכי לביתי," גם אני צריך לעשות ככה מהצד איזו עסקת תיווך קטנה. רק לסחוב ממקום למקום? אז הוא לקח. מסתבר ששם שקלו כל דבר במשקולות של יהלומים. מה זה להעלים כמה גרמים? זה המון כסף. על המקום עלו על זה שמישהו פה נגע במשלוח, והוא הבין מה המשמעות שעלו עליו, ברח כמו איזה עכבר, נכנס לאיזו מאורה שאף אחד לא ימצא אותו. אבל המאפיה היפנית מאוד מרושתת. בשלב מסוים שמו עליו את היד, והביאו אותו למשפט. הביאו אותו למשפט. ישבו שם שלושה חבר'ה באיזה מרתף, באיזה הנגר באיזה מקום שלא

ידוע, והם חרצו אותו תוך 2 דקות, אמרו לו: "תשמע, אתה מעלת באמון שלנו, "שים את הראש על השולחן", עמד שם אחד בצד, שלף איזו חרב יפנית, אמר לו: "אנחנו "מורידים לך עכשיו את הראש. זה גזר דין מוות על מי שבוגד בנו". בלי חוכמות. ירד על הרגליים, שם את הראש על השולחן, זה הסוף שלו. עכשיו, כשהוא שם את הראש על השולחן, פתאום רצו לו החיים כמו שברירי שנייה. ואז הוא נזכר שהוא עמד פעם עם איזה רב אחד, לא יודע, חבר שלו לקח אותו, עם רב עם זקן לבן שעמד במדרגות של בית הכנסת, וסיפר לו על משה רבנו עם הצוואר שנהיה שיש. אמר: "אלוקים, תשמע, אני מבקש ממך, תעשה לי "כמו שעשית למשה רבנו", יש קצת הבדל בינו לבין מה שמשה רבנו

התעסק לבין מה שהוא מתעסק. אבל לא משנה. בקיצור, גם אני יהודי, אולי מהמשפחה, עושים טובות במשפחה. הוא אמר שמה שהפריע לו - זה מאוד מעניין, מה שהפריע לו היה שהוא אמר: מי ידע בכלל שהרגו אותי? הרי הולכים להעלים את הגופה. לא ידעו ש... אימא שלו, מבחינתה, הילד הלך ליפן ונעלם. אף אחד לא ידע שהוא אפילו מת. "מי יגיד עליי קדיש?" הפריע לו, בשברירי שנייה. אתם יודעים, מחשבה, המהירות של מחשבה, היא המהירות הכי גבוהה בטבע, הרבה יותר גבוהה ממהירות האור. מהירות האור היום, מדברים על 300,000 קילומטר לשנייה, מחשבה היא הרבה יותר מהירה מהדבר הזה, היום זה גם מוכח מדעית. אתה יכול... רצף אדיר של מחשבות, שאם אתה תסביר מה

חשבת, זה יכול לקחת לך כמה דקות טובות. אבל במחשבה - שברירי שנייה. זה הכוח הכי מהיר בטבע, הרבה יותר ממהירות האור. כל הסרטונים האלה רצים לו בראש. ואז הוא אומר שהוא נתן זעקה לבורא עולם: "ריבונו של עולם, תושיע אותי"! הוא אומר: פתאום נפתחה הדלת ואיזו גברת הדורה נכנסת לשם, הוא ראה מיד שהאלה, השופטים האלה זזו ביראת כבוד מהאישה הזו שנכנסה. היא מסתכלת על השולחן, מסתכלת עליו ועליהם, היא אומרת להם: "מה אתם עושים לבן אדם הזה?" אמרו: "הוא בוגד, מורידים לו את הראש". מסתכלת, אומרת: "לא, אתם לא נוגעים בו". -"למה"? מסתבר שהיא אשתו של ראש המאפיה. עכשיו, היא אומרת שלפני איזה 5 שנים, הייתה איזו רעידת אדמה ביפן,

והבן אדם הזה נכנס מתחת להריסות, עמודי בטון, כבלי חשמל פתוחים, הכול, סיכן את עצמו, כדי להוציא מתחת להריסות את שני הילדים של ראש המאפיה. היא אומרת: "הוא הציל את הילדים שלי, אתם לא נוגעים בו"! הם שמעו את זה, אמרו לו: "תעמוד"! על המקום. אמרה, מילה שלה זה קודש קודשים. העמידו אותו על המקום, ההוא החזיר את החרב לנדן. השופט אמר לו: "תשמע, יש לך 24 שעות להיעלם מיפן ולא לדרוך פה בחיים שלך. "אם עוד 24 שעות אתה פה, החיים שלך שווים כקליפת השום. תפוס את הרגליים, "להיעלם מפה". הוא משם ברח לשדה התעופה. את הטלפון הזה לחבר הוא הרים משדה התעופה. אמר לו: "תכין לי תפילין, אני מגיע לארץ, אני רוצה פגישה עם הרב

יוספי". הוא מספר, שמה הנס הגדול? שהוא לא מבין מה היא רצתה ממנו בכלל. למה? הוא בסך הכול שנתיים וחצי ביפן, איזה 5 שנים? לא מכיר - לא אותה ולא את הילדים שלה, ולא חילץ אף אחד מתחת לרעידות אדמה. הוא אומר: "היא התבלבלה, אבל אני הרגשתי בחוש איך שהקב"ה באותו רגע עשה את הצוואר שלי "שיש. 'אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל יתייאש מן הרחמים".' אז הנה, בבקשה, רואים שכל הדברים שמופיעים אצלנו בחז"ל, מדרשי חז"ל, זה לא אגדות. אומרים 'אגדות', אבל אגדות, זה לא הגדות של כל מיני, מה שנקרא בשפת הרחוב, אוטופיה. לא. אלא הכוונה היא אגדה ב-א.' א' תמיד זה משמעויות גבוהות יותר. יש את האות א', האות ה', והאות ע.'

האות ע' היא האות הכי גשמית. האות א' היא האות הכי רוחנית, אות שמסמלת על אור. אור, דברים גבוהים. האגדה, זה ברבדים המאוד מאוד גבוהים - גבוהים או עמוקים, איך שתרצו תקראו לזה, שמסמלים המון מסרים פנימיים. אז כל המדרשים האלו שמופיעים לנו בחז"ל, אלה הם דברים שמסמלים על רבדים, והכול אמת לאמיתה, כפי שהיה. גם אם זה נראה לך קצת הזוי, אבל הדבר הזה הוא אמת לאמיתה. מי שזה עדיין, כביכול, קצת נראה לו טיפה הזוי, וכל מיני דברים שהם לא על פי דרך הטבע, אז לא צריך להילחץ. היום המדע עושה כל מיני דברים שלפני 10 שנים היו נקראים מדע בדיוני. אבל היום, זה הפך להיות מציאות שקרמה עור וגידים. זה שאנחנו קצת מוגבלים בחשיבה

שלנו ובביצועים שלנו, עדיין לא אומר שמבחינה רוחנית זה לא יכול להתרחש. אז כך שהדברים האלו בסדר. והנקודה שאנחנו רוצים להיכנס אליה: משה רבנו, משם הוא ברח. לאן הוא ברח? תראו דבר מאוד מעניין: החיים של משה רבנו חיים לא פשוטים בכלל, מאוד מאוד מורכבים. אנחנו מקבלים את הפרק המכובד שלו, שהוא כבר היה מנהיג של עם ישראל, שהוא יוצא ובא מול פרעה ומנהל איתו משא ומתן קשוח, ובסוף הוא מוביל לעם ישראל את התורה, ומוביל אותנו עד הכניסה לארץ ישראל ונפטר ממש על גבולה של ארץ ישראל, אבל זה ה-40 שנים האחרונות לחייו. מגיל 80 עד גיל 120. מה היה בכל ה-80 שנה הקודמות שלו? אז עד גיל 20, אנחנו יודעים שהוא היה בבית פרעה. גם

יודעים על הלידה, שהוא היה בבית פרעה, ובגיל 20 הוא ברח. יש לנו ואקום של 60 שנה, מה היה איתו? מה היה עם משה רבנו? איפה הוא היה 60 שנה? אז זה דבר מאוד מעניין. יש 'ילקוט שמעוני' שזה גם מדרש שמספר מה קרה עם משה רבנו ואיזה תהפוכות הוא עבר. המדרש מביא דבר מאוד מעניין: משה רבנו שהוא ברח, הוא ברח לארץ שנקראת ארץ כוש. עכשיו, מה קרה בכוש? היו לפרעה שלושה יועצים: היה לו את בלעם, הקוסם, זה שהסתבכנו איתו לפני הכניסה לארץ ישראל. היה לו את בלעם, היה לו את איוב, והיה לו את יתרו. שלושת היועצים האלה של פרעה היו להם גם כל מיני עסקים פרטיים כמו שאומרים. בלעם, היו לו 2 ילדים, הזוהר הקדוש קורא להם, מביא את שמותיהם,

יונוס וימברוס. גם ה'ילקוט שמעוני' מביא את שני השמות האלו. בלעם עם שני ילדיו הגיעו לארץ כוש. מלך כוש יצא להילחם והוא אמר לבלעם: אתה נראה לי איש חכם, נבון ואחראי, תשמור בינתיים על עיר הבירה עד שאנחנו חוזרים. מלך כוש, קראו לו קוקנוס, זה היה השם שלו, הוא יצא להילחם, בינתיים, בלעם השתלט על כל העיר, ועשה איזושהי מערכת מסוימת שלא ניתן יהיה לחדור לתוך העיר. מצד אחד היו שערים, מצד שני היו כל מיני בורות מים טובעניים כאלו, ומן הצד השלישי, הוא שם נחשים. כמובן, הכול זה כוחות של כישוף, כן? זה לא רק נחשים רגילים, וכל מי שהיה מנסה לחצות או לעבור, היה מוכש מיד. כשהמלך חזר, הוא מנסה להיכנס, השערים נעולים. הוא

רצה להגיע מכיוון אחר, שם רפסודות על האזור הטובעני הזה, והמים בעבעו והפכו את הרפסודות. לא היה שייך לעבור משם. הוא ניסה להיכנס דרך אזור היבשה, הייתה שם מכת נחשים קשה מאוד. בקיצור, הוא הבין שבלעם שולט בתוך העיר, ואנחנו נמצאים בחוץ. עכשיו, כל בני המשפחות של החיילים, הנשים שלהם, הילדים שלהם - כולם תקועים בתוך העיר, והמלך וכל אנשיו, בחוץ. המדרש אומר שבמשך 9 שנים קוקנוס צר על העיר, על עיר המלוכה שלו, ובלעם מנהל מבפנים את הממלכה. עד שיום אחד הגיע משה רבנו, הגיע לכוש, והם היו שם בחוץ, ומשה רבנו ראה את המצוקה, בשלב הזה נפטר קוקנוס, אבל לפני שהוא נפטר, כבר שמו לב שמשה רבנו הוא אדם מאוד מאוד חכם, מאוד

מאוד נבון, מיד שקוקנוס נפטר, היה לו בן ומלכה, אבל החליטו שאת המלוכה צריך לתת אותה למשה רבנו. למה? כי הוא נבון וחכם. מיד, אומר המדרש, הורידו כל אחד איש בגדו, שמו ערימה של בגדים, הושיבו את משה רבנו על הערימה כאילו כסא מלכותי מאולתר כזה, תקעו בשופרות, ואמרו: "יחי המלך משה". הוא הפך להיות המלך של מדינת כוש. אמר להם משה רבנו: עכשיו, בואו אני אכניס אתכם לתוך העיר. איך? אמר להם: צאו ליער, כל אחד שיטפס על עץ ברוש, ילכוד גוזל של חסידה. תאמנו את החסידות לתקוף כמו תקיפות של של עופות דורסים, כמו תקיפה של נץ. אבל עם גוזל שייך לאמן אותו שהתקיפה שלו תהיה בסוג הזה. אף אחד לא הבין עוד את התוכנית. לאט לאט

החסידות גדלו והן היו תוקפות כמו נץ, כמו בז, כמו עופות טורפים. ואז הוא אמר להם: תשמעו, כל אחד ירעיב את החסידה שלו. ביום השלישי כשהחסידות היו מורעבות, הוא אמר להם: קדימה, שימו את כלי המלחמה, כולם על הסוסים, הולכים לאזור של הנחשים. הגיעו לאזור של הנחשים, רק התקרבו - כל הנחשים הוציאו את הראש להכיש. אמר להם: שחררו את החסידות. החסידות עפו עם המקור הפינצטה שלהן, צ'ק צ'ק צ'ק צ'ק תפסו את כל הנחשים, הופ! הרימו אותם באוויר, אמר להם: כנסו, הדרך פתוחה. כמו שפתחו את השערים, נכנסו פנימה, בלעם לא היה טיפש, הוא הבין שיש מישהו שעומד עם כוח כנגדו, כי בלעם היה כנגד משה רבנו בצד של הטומאה. הזוהר כותב שמשה רבנו

היה נקרא מבחינת הדעת, לכן משה רבנו הנהיג דור דעה. דור דעה. אנחנו היום נמצאים בדור עקבתא דמשיחא, אנחנו בעקב. דור המדבר נקרא דור דעה. הדעת, זה אחד המקומות הגבוהים ביותר, זה ממוקם בגוף האדם כביכול כנגד המוח, לכן, עם ישראל היה משועבד במצרים. למה? כי מצרים, זה מלשון מיצר. כמו צוואר שזה מיצר, והצוואר הוא מכוון כנגד הדעת שזה המוח האחורי, איפה ששמים קשר של תפילין. לכן, דור דעה ירדו להשתעבד במצרים. הכול מכוון אחד על אחד. כנגד הדעת של משה רבנו, שזו דעת ששייכת לקדושה, היה בלעם בצד השני. הייתה לו דעת של הטומאה. לכן בלעם נקרא יודע דעת עליון. למה? כיוון שמשם הוא הגיע. אבל הוא הגיע מהצד הטמא. "וזה לעומת זה

עשה האלוקים." כשדיברנו על שלמה המלך ומלכת שבא, שם הזכרנו את דברי הזוהר, שמלכת שבא, הזוהר בפרשת פינחס, שמלכת שבא הייתה כנגד שלמה המלך. שלמה המלך היה מבחינת המלכות של הקדושה ומלכת שבא הייתה מבחינת המלכות של הטומאה. משה, זה כנגד הדעת, בלעם, כנגד הדעת של הטומאה. שלמה כנגד דעת דקדושה, מלכות דקדושה, מלכת שבא הייתה כנגד, ולמלכת שבא, היו לה כל מיני שאלות לשלמה בדברים שקשורים לכוחות של בלעם. אומר הזוהר: אתה יודע מה הקשר? כיוון ש"זה לעומת זה עשה האלוקים". כל המערכת עומדת אחת כנגד חברתה. בלעם, שראה שמשה רבנו נכנס, ברח מהעיר, לקח איתו את שני הילדים שלו, וחזר בחזרה למצרים. משה רבנו היה שם במשך 40 שנה מלך

על העיר כוש, והוא קיבל, לפי חוקי המקום, את אשתו של המלך הקודם, של מלך כוש. אומר המדרש, מכיוון שעל פי המסורת היהודית עם ישראל לא מתחתן עם בני ניכר, כמו ששלח אברהם אבינו את אליעזר לקחת את בנות המשפחה, ויצחק ציווה את יעקב לקחת מבנות לבן, לכן, גם משה רבנו, לא נשא את אשת כוש. לא התחתן איתה. אחרי 40 שנה, היא אומרת להם: המלך הזה, נראה כאילו הוא חי איתי, אבל הוא לא חי איתי בכלל, אני רק יושבת לצידו. ויש לי בן מהמלך הקודם. אתם מעדיפים לקחת אדם זר, איש ממצרים שהגיע לפה ממצרים ולא לתת לבן של המלך הנוכחי? מצד אחד, הם הבינו את הטענה, מצד שני, הם מאוד כיבדו את משה רבנו. אז מצאו פשרה: נתנו לו הרבה מתנות,

ואמרו לו שילך למקומו. אז הלך משה רבנו למדיין, למצרים אין לו למה לחזור. הוא הגיע למדיין, הוא ישב 10 שנים, אומר המדרש, ישב 10 שנים בכלא. הוא הגיע למדיין, ראה אותו שם, הוא הציל את בנות יתרו, ויתרו שראה אותו עם הלבוש הזה - המצרי... יתרו היה עריק ממצרים, הוא אמר: יכול להיות שהבן אדם הזה, לך תדע, איפה הוא חטא, מה הוא עשה שהוא ברח משם, אז הוא לקח אותו, וזרק אותו לתוך בור היה לו בחצר שלו איזה בור של בית כלא, זרק אותו שם, חוץ מכבודכם, שימות שם בפנים. לא עניין אותו. שימות שם. משה רבנו, לא יודעים, אבל בהיסטוריה שלו, הוא חווה מהפכות: 40 שנה מלך, פתאום אומרים לך: קפל את הציוד, תלך. איזה משבר זה. אנשים היו

באיזה מעמד מסוים, קבלנים או כל מיני כאלה, פתאום פשטו רגל, אנשים התאבדו כתוצאה מכך. פה, מלך 40 שנה, אומרים לו: לך הביתה. הוא בורח למקום אחר, מכניסים אותו לכלא עכשיו, 10 שנים. משה רבנו לא מתרגש, לא מזה שהוא מלך, ולא מזה שהוא בבור. 10 שנים שהוא היה בבור של בית הכלא, התפלל לבורא עולם. דבוק בתורתו של הקב"ה. מחובר לבורא עולם. במהלך ה-10 שנים האלו ציפורה כל הזמן נתנה לו לאכול, הביאה לו, זרקה לו לשם אוכל. אחרי 10 שנים, היא באה לאבא שלה, אומרת: תגיד, לא זרקת איזה מישהו לבור? הוא אומר לה: זרקתי מישהו לבור? כן, זרקתי איזה אחד לפני 10 שנים. מה נשאר ממנו שם? 10 שנים, זה אולי להוציא עצמות מהבור. אמרה לו:

לך תראה, אולי הוא חי. אמר: איזה חי, מי חי 10 שנים? הוא התקרב לבור, הוא רואה בן אדם מתפלל שם וזה, קורא לאלוקיו, הוא הבין, זה איש קדוש. אמר לו: בוא, אני מוציא אותך. הוציא אותו מהבור. כשיצא משה רבנו ועמד בחצר, היה שם את מטה האלוהים, שלקח... שאדם הראשון קיבל אותו ביציאה מגן עדן, ועבר לנוח, ולאברהם יצחק ויעקב וכו', עד שהוא הגיע למצרים, וכשיתרו ברח ממצרים, הוא לקח את המטה ביחד איתו. הוא תקע אותו באדמה, והיו שם שמות של שם השם, הוא אמר: מי שיעקור את זה, אז יזכה לקבל את הבת שלי. משה רבנו התקרב, ראה את שמות השם חקוקים עליו, תפס אותו, הוציא אותו בקלות רבה מן האדמה, ואז ידע יתרו שהאיש הזה הוא איש קדוש

מאוד, נתן לו את ציפורה ביתו לאישה. משה רבנו התחתן עם ציפורה כשהוא היה בגיל 77. שלוש שנים לאחר מכן, הוא נשלח בשליחות למצרים על מנת להוציא את עם ישראל. בגיל 80 הוא עומד לפני פרעה מלך מצרים, ומשחרר את עם ישראל. רואים מפה ממשה רבנו, רואים כמה דברים מדהימים: עד כמה ההצלחה או חלילה המשברים בחיים, לא השפיעו עליו כי כשאדם דבוק בבורא עולם, אז הוא יודע שכל מה שקורה, קורה מאיתו יתברך. וזו, רבותיי, אחת העבודות שלנו. כתוב שלעתיד לבוא, יבוא המשיח. אומר הפסוק: "ושבתם וראיתם בין עובד אלוהים לאשר לא עבדו". כשהמשיח יבוא הוא לא ישאל מי דתי ומי לא דתי, הוא בכלל גם לא מתייחס מגזרית, לאיזה מגזר אתה שייך. תהיה לו

שאלה אחרת ובשאלה הזו הלוואי שנסמן 'וי' ליד המשבצת. זו עבודה שלנו עכשיו. המשיח ישאל אותנו: האם הייתם עובדי אלוקים? האם היית עבד של בורא עולם? מה זאת אומרת עבד של בורא עולם? יש הרבה אנשים, הם שכירים של בורא עולם. לא עבד של בורא עולם, הוא שכיר של בורא עולם. מה זאת אומרת שכיר? אז ככה, אם הוא קם בבוקר עם מצב רוח, אז הוא מתפלל במניין, מניח תפילין, מברך, עושה. אם הוא קם בבוקר בקריזה, אז זה לא הקטע שלו. שאלוקים לא יתערב לו הבוקר בחיים. אם יש לו יום שהוא מרגיש שאולי הוא הצליח והקב"ה היה איתו, אז הוא כזה מרגיש איזה אביר לב כזה, הוא משחרר איזה כמה מצוות לטובת האנושות. ואם זה יום שלא הלך לו, אז הוא אומר:

מה, אתה יודע מה אלוקים עשה לי הבוקר? לא הלך לי זה, לא הלך לי זה, עזוב אותך, לא משתלם. עושה קורס טיס לכיפה. הדבר הזה, רבותיי, מראה שהוא שכיר של אלוקים. יש אנשים שמתי שהם נמצאים בבית, אז הם משתדלים לקיים מצוות בהידור ובדקדוק. אבל אם הוא יוצא לנופש, שם אפשר לחפף. זה מראה שאתה לא עובד אלוקים, אתה שכיר שלו. אני שכיר שלך במסגרת העבודה, משמונה עד ארבע אני עובד אצלך, בארבע אני איש עצמאי, פרטי, אל תתערב לי איך לחיות. אז אני עובד שלך, חוץ מהשבועיים בשנה, שאני לוקח חופשה שנתית, שם, אלוקים, עזוב, אל תיכנס איתי לפינות, לא על זמן קריאת שמע, לא על תפילה בציבור, ולא על אלף ואחד דברים שאני מקפיד. המשיח יבדוק

את האדם - האם אתה שכיר או האם אתה עבד? מה זה עבד? עכשיו, בואו נראה מה המושג של עבד. עבד זה אדם שמשועבד כל כולו לבעל הבית. אם בעל הבית יגיד לעבד שלו: בוא תהיה מנכ"ל - אני המנכ"ל שלך. אם בעל הבית יגיד לו: היום אתה מנקה את כל הארמון - אני המנקה שלך. אני עבד, מה שתגיד, אני עושה. מה אתה רוצה עכשיו שאני אעשה? אני אשטוף את הרצפה? אני אשטוף. אתה רוצה עכשיו שאני אשב על הכיסא לידך, אהיה היועץ? אני אהיה היועץ. מה שתגיד לי, אני עושה. זה עבד. יוסף הצדיק היה עבד: היה למטה, היה למעלה, בכל מצב, הוא שמר את האמונה שלו. משה רבנו היה עבד. היה מלך, היה בבור, היה מחובר תמיד לבורא עולם. אם אדם נמצא ככה, יש לו גם את

היכולת לעבור משברים, כי חס וחלילה, מתי שאדם נמצא באיזה צומת בחיים שהוא צומת קשה, אם אתה לא מחובר לבורא עולם ויודע שאני שייך - אני העבד שלו, אז אתה נמצא במצב של בלבול שהוא בלבול מאוד מאוד גדול. זו למעשה העבודה שלנו כל החיים. לפעמים הקב"ה מרים לנו את המסך, ומגלה לנו דברים שנעשים מאחורי הקלעים, אבל לא תמיד יש לנו את ההסברים למה אני סובל מסיבה מסוימת. אבל לפעמים כן. תשמעו את הסיפור הבא. סיפר לי אותו אדם שהיה במקום, ואת הסיפור שמעתי מכלי ראשון, כמו שאומרים. יש יהודי, סיפר לי שהוא היה בצרפת. הוא הלך לשם בשביל לעשות איזו שליחות מסוימת, והוא התארח באחת השבתות באיזו עיירה קטנה, נמצאת באזור הפרוורים של

פריז. עכשיו, מי שאירח אותו היה רב הקהילה, רב הקהילה שם שמתפעל את הכול. עכשיו, הוא אומר: יש לו שתי קומות בבית. בקומה הראשונה שהם ישבו לאכול שם סעודת שבת, הוא ראה דבר מאוד מוזר. בדרך כלל יש חלונות בכל בית, אלא אם כן זה מרתף, כן? אבל אם זו קומה שנמצאת על פני הקרקע, יש חלונות. הוא רואה, כל החלונות בצד מסוים של החדר הזה, של הקומה הראשונה, חסומים בבלוקים, בלבנים. הוא אומר לו: למה אתה חסמת פה? זה אור, זה שמש, זה אוויר. לא חוסמים חלון. אז הוא אמר לו: תשמע, אני פה בחצר שלנו בניתי מקווה, מקווה טהרה. על מנת לשמור על דיסקרטיות של הנכנסים והיוצאים, אז בנינו פה, חסמנו את כל הצד הזה, חסמנו אותו בלבנים, כדי

לאפשר כניסה ויציאה לזה. הוא אומר לו: אבל תדע לך שעל המקווה הזה יש לי סיפור מאוד מאוד מעניין. עכשיו תקשיבו טוב. אומר לו הרב של הקהילה, יש לו, כך הוא מספר, 10 ילדים. או יותר נכון, היו לי 10 ונולדה לי כרגע הבת ה-11. אבל 10 כרגע בפועל יש לי. למה? הוא אומר לו שהיה לו בן אחד, הילד העשירי שלו. הוא אומר, ביום מסוים הם חיפשו אותו, ילד קטן בגיל שנתיים-שנתיים וחצי. מחפשים, מחפשים, מחפשים. לא מוצאים את הילד. הוא אומר: אנחנו ניגשים למטבח. במטבח יש מעבר לחצר. הוא אומר: יש דלת שהיא לא יכולה להיפתח, זו דלת טריקה. בקיצור, שאין יכולת מעבר מהבית לחצר, אלא אם כן אדם מבוגר עם מפתח או משהו. אנחנו רואים את הדלת

פתוחה. נכנסו ללחץ גדול מאוד. בחצר יש מקווה. ואמנם די קשה, צריך לטפס באיזה סולם כדי להיכנס לתוך המקווה, אבל, הוא אומר, נכנסנו ללחץ. את אשר יגורנו בא לנו. הילד הקטן טיפס על הסולם, נפל לתוך המקווה, מצאנו את הגופה שלו על המים. הילד הזה נפטר. הוא אומר: אשתי עמדה להתפלץ. זה מקווה טהרה שאנחנו עושים חסד פה עם כל היהודים שנמצאים באזור. אין להם מקווה. אנחנו עושים מצווה בתוך הבית שלנו, ובמצווה הזו אנחנו מאבדים ילד!? זו לא איזו בריכת שחייה שאתה אומר: עשיתי בריכה לתענוגות, לך תדע, אני יודע מה, מהעין הרע של השכנים קרה איזה אסון. לא. זה מקווה טהרה, זה מצווה. אנשים שם מתקדשים ומיטהרים. אנחנו שומרים על טהרת

עם ישראל. איך יכול להיות שבמקום ששומרים על טהרת עם ישראל, הלך ילד מעם ישראל? הוא אומר: אשתי לא יצאה מזה והיא בוכה ובוכה ובוכה. הוא אומר: לילה אחד מלילות השבעה, היא רואה בחלום שלה דמות של אדם מאוד מאוד מכובד עם זקן לבן מאוד מרשים. הוא אומר לה: את יודעת מי אני? היא אומרת לו: מי אתה? הוא אומר לה: אני הבן שלך. אתה הבן שלי? אדם זקן הבן שלי? אמר לה: כן, אני הנשמה של הילד העשירי שלך. תשמעו טוב. הוא אומר לה: תדעי לך שאני נשמה מתקופת בעלי התוספות, לפני 800 שנה. הוא אומר: בתקופה ההיא למדנו תורה בצרפת תחת גזרות שמד לא פשוטות: שריפת התלמוד ועוד. בצרפת סבלו די קשה היהודים שם. היו תקופות מאוד בעייתיות.

ואנחנו ישבנו ולמדנו בחירוף נפש, למדנו תורה. אבל הוא אומר לה: תדעי לך שלמרות לימוד התורה העוצמתי שלי, מעולם לא זכיתי לטבול במקווה. למה? כי המצב היה כל כך קשה שלא היה שייך להשיג בכלל מקווה. הוא אומר: אחרי 120 הנשמה שלי הגיעה לשמיים. אני אחד מבעלי התוספות. הכניסו אותי לגן עדן. בלי שאלות בכלל, נכנסתי לגן עדן. ואני עולה ומתעלה, עולה ומתעלה. הגעתי למקום מסוים בשמיים שרציתי להיכנס. אמרו לי: בשער הזה נכנסים רק מי שטבל במקווה בחייו. טבלת? אמרתי להם: לא טבלתי, אבל זה לא שלא רציתי, זה לא יכולתי. זה לא היה בכלל. אמרו: לא יכול או כן יכול, זה לא משנה. מי שהגוף שלו לא טבל פה בחיי חיותו במקווה, לא יכול

להיכנס. אז מה עושים? אמרו לו: יש לך אפשרות לרדת בחזרה לעולם הזה. אין לך צורך להיות פה בכלל. אתה לא צריך לשהות בעולם הזה כי עשית את התיקון שלך. כל התיקון שלי היה טבילה במקווה וכניסה להיכל גבוה מאוד. אמרו: לאיפה נוריד אותו? אם נוריד אותו למשפחה שיש שם בן יחיד, חס וחלילה יטבול במקווה ילד יחיד וימות, זה צער עצום להורים. אז חיפשו משפחה שבמסירות נפש בנתה מקווה ובמסירות נפש יש לה הרבה ילדים, וזה מאוד נדיר, כן? ומצאו כזו משפחה - בצרפת, עשרה ילדים, שבנו מקווה. מיד ניתנה הוראה מן השמיים שהנשמה שלי תרד למשפחה שלכם, הילד העשירי, שגם אם אני אפטר - עדיין יש תשעה ילדים שיכולים לתת לכם הרבה מאוד שמחה. והגעתי

לגיל שנתיים וחצי, ובגיל הזה עליתי, טבלתי במקווה, וזו הייתה הטבילה שהייתי צריך כדי להיכנס לחיי העולם הבא. אז לכן מיד סיימתי את התיקון ופרחה נשמתי. אין לכם מה להצטער, וראיה שהחלום הזה הוא חלום אמיתי: שנה מהיום תיוולד לכם בת. בת אין לכם. בת תיוולד לכם, זו תהיה הבת העשירית - נחמה על הילד העשירי שנלקח. ואז מצביע הרב על ילדה קטנה שנמצאת אצלם בבית, אומר לאותו בן אדם: "הנה, הבת הזו נולדה לנו שנה בדיוק אחרי הפטירה של הילד הקטן." חשבונות שמיים. אתה חושב: מה, הילד הזה לא עשה שום דבר! מה קרה? למה אלוקים לקח אותו? אנחנו לא יודעים כלום, שום דבר. לפעמים הקב"ה מרים לנו את המסך, מגלה לנו מה הוא מתכנן מאחורי

הקלעים, אבל לא תמיד יש לנו את הכלים ואת היכולת לדעת. זה סיפר לי אדם שהתארח בבית של אותו רב עצמו בצרפת, ובעל המעשה סיפר לו את הסיפור המדהים הזה. זה, ויש עוד הרבה, כל מיני סיפורים שלפעמים הקב"ה מרים את המסך ומגלה לנו איך הוא מחשבן חשבונות שמיים. לנו אין את הכלים כדי לבדוק את זה, אבל אנחנו צריכים לדעת שאם אדם הולך ובאמת הולך בעבדות עם הקב"ה, אני רוצה להיות עבד של בורא עולם, מה שהוא נותן לי, אני שמח, מה שהוא רוצה ממני, אני עושה - במקום הזה קודם כול הרבה יותר קל לך, פחות אתה נשבר כי זה לא אתה, זה לא אני, אלא זה בורא עולם שם אותי פעם בתפקיד כזה, פעם בתפקיד אחר. אני רוצה לעשות את רצונו של בורא עולם.

ואז יש לך את היכולת לשמור על שמחה, לשמור על חלילה לא לרדת לעצבות, לא לרדת למרה שחורה. להיות באמת מחובר לקב"ה, וזה נותן כלים גם כן להתמודד בצורה הזו שזו תהיה צורה טובה מאוד להעביר כל קושי וכל סבל שאדם עובר פה במסגרת העולם הזה. זה ספרם של הבנים, ספר שמות שאנחנו פותחים אותו. הרבה קושי, הרבה ייסורים, אבל מהר מאוד השמש זורחת: מכות מצרים, מתן תורה, עם ישראל יוצא לגאולה. אבל הרבה פעמים יש נקודות בחיים שלנו שהן נקודות חשוכות. לא להישבר מתי שיש חושך, לא להתגאות, חלילה, מתי שיש אור. לדעת שכל דבר זה משליחותו של הקב"ה. הקב"ה יעזור לנו, בעזרת השם, שנזכה לראות בגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.