"מאות גופות פזורות. עגלות ילדים, אופניים, בוסטרים": הלוחם י' בזירות הטבח בדרום

כולם אירועים כולם אחרי וידוע הגה הריגה אנחנו פורקים מהרכב מחפשים אויב תוך כדי עוברים ביניהם גל להבין מה הסיטואציה אנחנו מבינים שאף אחד לא בחיים וגם לי כאזרח שנחשף לראשונה לגופות המלחמה זה קבלת פנים שאומרת הנציזם הערבי הגיע לרחובות שלנו והוא לא בא לשחק אלה שעשינו להם הקש בגג ב-2002 ו 2007 ופרת יצוקה ב24 ו לנו הקש בדלת צ את המשפחות שלנו כבר נגיד שהסיבה שאנחנו מריים אך ככה בלל תפקיד רגיש שאתה נוע בכוחות הבטחון והשאלה שא שואל את כל מי שאני פוגש וקפץ לאירוע הזה איפה המלחמה הזאת תופסת אותך למעשה את יום הקרב אני פותח במיטה כמו הרבה ישראלים שבת בוקר כשאני יודע שאני צריך לקום בש וחי לתפילת שמחת תורה

כבר כל השקיות החג מוכנות הבתי כנסת אני מתעורר משעון מעורר שאשתי מנסה לדחוף בין הסדינים בארון ואנחנו שומעים שנינו בומים רציניים באזור חמישה ער לשבע אני מסתכל שוב לראות רות מה קורה כמן שאני נמצא בכמה וכמה ערוצים ערבים ואני דובר בקורי ערבית אני בודק אצלם מה קורה ואני רואה משהו מאוד מאוד חריג אני רואה שלושה צילומים שמקפיצים אותי ומעבירים לי שיש פה משהו אחר לגמרי אני רואה בקאי את הרחפנים שלהם שהם נכנסים איתם לארץ מתוך אעזה זת אמרת הצילום הוא לא מישראל הוא מעזה אבל לכיוון ברשתות שלהם שלהם זה צילום ראשון ילון שני שמקפיץ אותי זה טנדרים טנדרים נוסעים שכבר לקראת שבע ש אני רואה אותם ממש נוסעים מתוך

כבישי ישראל אתה משפשף את העיניים אתה אומר אני לא רואה נכון זה אולי איזה שחזור מאיזה אימון אחר שאתה כל הזמן רואה את האימונים שלהם ברשת ואני רואה תמונה ש תופסת אותי אני רואה ממד עם הרוגים אני מגיע לכיכר בברור חיל ושם כבר שני נידות שתי ניידות חוסמות את הציר לגמרי אין מצב לעבור פיזית גם אם אני ארצה הם אומרים לי אין מצב שאתה נכנס יש פנים הרוגים טווח מחבלים נכנסו לסדרות תעצור פה ותוך כדי שמדברים מגיעים רכבים רועים למחסום אנשים רועים דרך החלונות פצועים ומנסים איכשהו לנהוג ושטרים מנסים להוציא אות המרכבים אני עושה עוד איזה סיבוב בתוך התחנה ופתאם אני רואה עוד שתי סבנות של כוח מיוחד כוח התרבות אחר אני

לא יודע מי הוא ומה הוא אבל אומר אני חייב להתחבר אליהם אנחנו מתחילים להתקרב לכיוון סדרות וכבר מתחילים לראות מראות של מלחמה פה רכב ירוי ו גופה זה על הדרך ון לא יכולים להתעכב בכלל בכלל לטפל ב אתם אפילו לא בודקים א הם בחיים או יכול להיות שנסייה אנחנו רק עם העיניים כולם החוצה לחפש מחבלים הקבלת הפנים המשמעותית הראשונה ה כשאנחנו נכנסים מצומת סדרות מזרח מאזור תעשייה אנחנו עוברים כיכר אחת ורואים כבר 100 מטר מראש מיניבוס שהם כולם כ נתנו לשם טווח הגמלאים כן כולם אירועים כולם אחרי וידוע הרגה הריגה אנחנו פורקים מהרכב מחפשים אויב תוך כדי עוברים ביניהם רגל להבין מה הסיטואציה אנחנו מבינים שאף אחד לא בחיים

וגם לי כאזרח שנחשף לראשונה לגופות המלחמה זה הה קבלת פנים שאומרת בדיעבד אני מבין שאני רואה עוד מאות גופות לאורך היום הזה והשבוע ושבועיים האחרונים אבל אני פתאום הבין את גודל הטרגדיה סיטואציה הנציזם הערבי הגיע לרחובות שלנו והוא לא בא לשחק אנחנו מתחילים להתקרב למשטרה אנחנו רואים כמה שטרים שוטרי סיור וסם בצד ומבחינתם אנחנו כוח התרבות הראשוני להיכנס לזירה מתחילים נלה יש פצועים פצועים קשה צערנו גם הרוג אחד מהמם אנחנו עוזרים להם לחלץ אותם אחד אחרי השני אתה רואה בעיניים אנשים חופשים את עצמם שמים תחבושת אישית או חוסי מורקים וחוזרים להילחם מפקד את הצוות עצמו של הימם נפצע בפנים רסיסים הוא פשוט הוציא את

הפל תחבושת אישית שם ממשיך לנעל את הקה ונכנס א בסיטואציה הזו הבנו שאנחנו צריכים להפעיל אש יותר קבדה כדי לחסל את המחבלים אנחנו סוגרים אחורה הם יורים אותי ללאו ואני מתפנה רגע על הצד המודיעיני אני ניגש לרכב של המחבלים ואני מוצא מפות שהמפות האלה יש בהם חוברת עם כל העוטף כולו ציירים שמות יישובים כבישים והכי חשוב בעיניי מפה של סדרות שמחולקת לפסי אול פסיל טני פסיל טלת יני שלוש גזרות וחוליות שמחלקות ביניהם עם הטנדרים את סדרות עם יעדים בכל מקום חשוב סדרות סדרות סגרנו את האירוע עמה מגיע ואנחנו עשינו את שלנו עוברים לנירים נירם אחרי החיסול אנחנו של המחבלים אנחנו ממשיכים סדר רומה ונתקלים בציר המוות מאות

גופות על הציירים שזה סיפור ישראלי שעוד לא סופר כולם מתמקדים בקיבוצים באירוע ש שמסיבת טבע הציירים היו רצחניים כן אתה רואה עגלות של ילדים אופניים בוסטרים אתה מבין את הסיפור אתה רואה גם את הגופות בשלב הזה אני מצליח להצטייד אפילו יש לי מצפון שאני לוקח נשק שלוחם אבל אני אומר לפחות זה יעזור לי להציל אנשים אחרים כן את הפצועים קשה ואת הארוג אנחנו מוציאים למעשה בנמר אנחנו סוגרים את הזירה מחסלים את המחבלים מושכים את כל הפצועים החוצה זיכינו את האירוע מהנקודה הזו עד נראים אנחנו בשתיקה שבחיים לא חוויתי וא נדבר רגע על התחושות תוך כדי התחושה שמובילה אותי לאורך הציר נסיעה היא איפה צא לגדול האיש הבק שנמצא

איתנו ברכב מסתובב אליי ועל כל השאלה שאני שואל אומר אני לא יודע ואז נמאס לו מהשאלות שלי ואומר לי תקשיב אנחנו לא יודעים כלום יש לנו מסך שחור מול העיניים אני יודע להגיד לך דבר אחד כל נקודה שאתם מגיעים אליה עכשיו אתם הכוח הראשון להתערב ולחסן מחבלים וזה בלתי נדפס השעה כבר 11 12 בצהריים ואז אנחנו מגיעים למסיבה מה שאנחנו רואים זה מאות גופות פזורים בשטח על הציר הראשי שבו תוכו ברכבים לעומק המסיבה ובפנים אתה רואה מה קורה אין רכבים שנוסעים אין מישהו שבא אלינו כלום במסיבה במסיבה עצמה פשוט טווח שמטלטל אותנו ואנחנו מאוד מהר מתקפלים לרכב כי זה לא רוע שאנחנו כוכים לעזור בו אנחנו ממשיכים קיבוץ נרים בנרים היה

לנו אירוע בפני עצמו אבל יותר קל ממה שראיינו לפני כן ואנחנו מגיעים לקיבוץ בהרי וא חשב ששום דבר לא החן אותנו לבהרי בהרי באמת זה היה קיבוץ שם כולם יודעים לומר את כמות הארוגים שיש בו אנחנו מדלגים בין גופות של מחבלים הכוח ש לפנינו כבר טיער את האזור שאליו היינו צריכים להגיע הראשוני אחד הדברים שתופסים אותי חוץ מכמויות המלח האדירות rpg פה ומקלה שם ואופנוע ו וכמויות הדירות של מחבלים אני רואה ליד אחד הרחבים שני מחבלים אחד מהם הוא בן 65 עם זקן לבן מסתכל עליו ואני אומר זה מה שמצאת עכשיו לעשות בחיים שלך בגיל 65 לרצוח לינוס לטבוח ילדים ונשים תוך כדי יש כל הזמן ירי גם של טנקים גם של ימם בעומק של בהרי אנחנו

חוזרים שוב על פני אותם גופות ואנחנו בהבנה שאנחנו כנראה לקת אירוע דוץ החלטה ש מפקד היחידה כולה לא רק המפלג שלי לעצור וללכת אחורה כי דוץ זה בדיוק השלב הבא אין לי מושג מה יודעים בבית ומה לא יודעים בבית כשאני מדליק את הטלפון כותב לאשתי דבר אחד בלבד עברנו אסון גדול מאוד אנחנו נתגבר אנחנו נקה בהם קשתי בקשה אחת אלייך לילדים שלא יתקרבו לוואטסאפ וכשהילדים שואלים אותי מה נשמע מה הולך אתה לא יכול להגיד להם מה ראית פה הפגיעה הייתה בתחושת הביטחון והוודאות שהבית שלי הוא המבצר שלי אני חושב שאין אומה כזאת שיודעת להתגייס בכדור אחד בטלפון אחד להגיע להתיצב וגם לההרג רועה אתה לא נלחם בלוגו ולא בתשתית וגם לא

במפקד כזה אחר שחיסל זה בעם זה בתרבות זה ילדים שמתחנן על גבי שנים ברצח אלה שעשינו להם הקש בגג ב-2002 ו 2007 ופרת צוקה 2014 עשו לנו הקש בדלת צחות המשפחות שלנו התפקחות משמאל ומימין היא אחת התפקחות מימין להבין שאנחנו נלחמים לאותה מטרה אנחנו באותה דרך ביחד והתפכחות אולי משמאל זה שהאויב הוא אויב ששונא את כולם הוא לא מבדיל בין סמולנים לאמנים והוא לא גם רצה את גוש קטיף או את העוטף הוא רוצה הכל בסדר לא סתם הלוגו של החמס הקטל מוסלמי זה ארץ ישראל כולה כן כולה יש פה תפיסה גידית שאומרת אל תביאו לנו כסף אל תביאו לנו שטח אנחנו לא רוצים כלום מכם אנחנו פשוט לא רוצים אותכם בעולם וזה התפקחות שהחברה הישראלית צריכה להבין אנחנו עם אחד אל מול איב אחד